העמוד היומי מסכת שבת דף קלב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קלב עמוד ב

[מוזיקה] דף קלב עמוד ב היום אנחנו נמשיך לעסוק בעניין שכבר פתחנו אתמול לגבי ברית מילה במקום שיש בארץ זאת אומרת יש מצווה מיוחדת השמר בנגע הצרת בן אדם שלא עלינו יש לו צרת אל תיגע אל תחשוב לעצמך בוא נהייה חכם נקלף את זה ונחסוך את כל האירוע ממש לא תשאר עם זה לך לכהן עם כל הבלאגן והכל היום נראה כמה תפניות מעניינות ב בנוגע לכל מה שראינו אתמול ונקודה נוספת מעניינת מאוד שימו לב אנחנו נדבר על כך שמובא בדיני נגעים בדיני צרת בן אדם שיש לו גודל של גריס גודל מסוים כן הוא מגיע ל הכהן שהוא בעצם הרופא רופא הנפשות הגדול והוא בודק ומחליט אם זה תמא טהור או שצריך הסגר וכדומה אומרת התורה אם זה הלך והתפשט בכל גופו עד כדי כך שכולו הפך לבן לבן זה בעצם הצבע של הטומאה הצבע של הנגע של הצרעת שמטמא אם כולו הפך לבן אומרת התורה טהור הוא הוא טהור והכל בסדר לכאורה זה נראה בדיוק הפוך כן היום נדבר על זה על נגע טהור על כזה רשי יביא את הדוגמה את הדוגמה הזאת שבן אדם שכולו צטרה והוא טהור לכאורה זה נראה משולה על כל הגיון אם יש לו משהו קטנטן הוא טמא אבל ברגע שזה בכל גופו הוא טהור למה איפה ההיגיון איפה המחשבה אומר הרב דסלר שימו לב דבר דים הוא אומר כל עוד ולבן אדם נטרה טיפת חיות טיפה בשר חי ובריא יש לו את היכולת להתמודד בכל ניסיון בכל בכל אתגר בחיים כשיש מוצא אתה תתמודד לבד אבל אם אתה מרגיש שהכל סוגר עליך אין מוצא השמיים קרסו עליך אין אין שום אופציה אחרת אז הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ימצא לך איזשהו מחילה יחלץ אותך מהמקום שבו אתה נמצא וככה אותו יהודי גם כן כל עוד ויש לוד טיפה בשר חי יכול להתגבר על זה הוא יכול להבריא הוא התמודד עם כל מה שיש עם ימי טומה וכדומה אבל ברגע שכולו הפך לבן אין אפילו טיפה אחת של טוב הקדוש ברוך הוא בורא לו מחילה חתירה מתחת כיסא הכבוד אתה במצב כל כך אפסי הכל סגר עליך אני שדואג לך והבן אדם הופך לטהור באותו רגע הכהן מטהר אותו רופא הנפשות דואג לו מחלץ אותו ממלט אותו ומטהר אותו מוסר השכל עצוב אומרת הגמרא דף קלב עמוד ב מספר שוות מלמעלה כי גם אתמול ה היה לנו אינטרס היה לנו דחף לסיים את העניין את כל המקומות את כל בעצם לראות את כל המקורות מול העיניים על כך שמילה דוחה את השבת עכשיו אנחנו חזרה לעניין הכביכול שולי שהבאנו בתוך כדי לימוד והיום אנחנו נעסוק בו במיוחד תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת כמו שפתחנו אדם שיש לו צרעת יש לו מסכת ארוכה שעליו לעבור להיות אצל הכהן והוא יחליט אם להסגיר אותו אלטמה אותו וכדומה גם דרך טהרתו היא לא כל כך קלה אבלם אם הבן אדם יחשוב בוא נתחכם נקלף את מקום הצרת אומרת התורה ממש לא ישמר בנגע הצרת בטח מילות אחד יש אם באותו מקום של המילה שמה יש צרעת מותר ואף חובה לעשות את ברית המילה עלף שזה מוריד את הצרעת תנו רבנן מילה דוכה את הצרת בין בזמנה בין שלא בזמנה זאת אומרת גם אם המצווה לא נעשת בזמנה לא מדובר כאן על ילד בן שמונה ימים אלא הוא כבר עבר זמן הוא גדל יותר לא משנה באיזה גילו זה מילה שלא בזמנה גם כן מותר קצוץ את הבערת שנמצאת באותו מקום אבל יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד קציצת צרעת ובערת דוחה את היום טוב ובטח את השבת היא דוחה רק אם זה בזמנה אם זה מילה שלא בזמנה חכה עוד יום ואל תעשה את זה בשבת ויום טוב מננ מילה שואלת הגמרא מנין שמילה דוחה את הצרת ואפשר לקצוץ את הצרת שנמצאת במקום המילה דתנו רבנן אמול בשר אלתו ואף על פי שיש שם בארץ יהיה קוץ ומה אני מקים ישמר בנגע הצרת בשאר מקומות חוץ ממילה זאת אומרת נכון שכתוב ישמר בנגע הצרת אבל זה נאמר בכל מקום אמול בשר אורתו מבינה הגמרא בפשטות במושכר ראשון אפילו אם יש בארץ במקום המילה מותר לקצוץ או אינו אומרת הברייתא ממשיך התנה ואומר או אינו אלא אפילו מילה ומה אני מקיים ממול בשע לתו דווקא בזמן שאין בה בערת שימו לב בעצם שוב כמו שראינו אתמול יש לנו בעצם אין לנו סברה לכאן או סברה לכאן ואז תלמוד לומר בשר כתוב אמול בשר אלתו והמילה בשו היא מיותרת יכל להיות כתוב אמול עלתו וזה מגיע ללמדנו ואף על פי שיש שם בערד בכל אופן מותר לקצוץ מגיע רבא ואומר בעצם בדיוק כמו שאמרנו אתמול לגבי אותה בריתה היה לנו בריתה בדיוק במבנה הזה בריתה קצת סתומה לגבי כך שמיל דוחה את השבת והגיע רבה ושאל תסביר לי אתה אותו תנא שכתבת ברייתא מה חשבת בתחילה ומה חשבת לאחר מכן פתחת עם כביכול הגיון עם איזשהו משהו סתום אבל שהיה נראה הגיוני ואומר מתי שיש בארץ יקוץ מתי ישמר בנגע הצרת דווקא כשאין ושורה אחרת את אומר לא אולי בדיוק הפוך אולי ישמר בנגע הצרת וכל מה שאני אומר לך למול זה דווקא אם אין שם צרת אמר ה ומעיקר המה הניח עלי ולבסוף מה הקש עלי מה היה הבעיה למה בהתחלה הוא הבין שזה בסדר לאחר מכן הוא הבין שזה לא בסדר בוא תסביר לי את ההיגיון מה הוביל אותך לזה אומרת הגמרה אחיק אמר כתוב אמל בספר אלתו חשב תנא לומר ואף על פי שיש בארת ומני קים ישמר בנגע הצרת בשאר מקומות חוץ ממילה אבל מילה דוחה את הצרת מה הית אמה לא סתם יש לי הגיון דעת י מכל וחומר יש לי כל וחומר שמילה תדחה את הצרת ומה שבת חמורה שבת חמורה כמו שראיינו בעמוד אתמול שבת יש בה הרבה ייסורים הרבה עונשים זה דבר מאוד חמור בכל אופן מילה דוחה אותה כמו שראינו אתמול את המקורות שמילה שמילה דוחה את השבת צרעת לא כל שכן צרעת היא יותר קלה ברור שהי ברור שהמילה ד את הצרת ומי אונו דק אמר נו ומה השלב הבא למה פתאום התנה סר ברס ואמר רגע אולי לא אולי בעצם כן אסור לקצוץ את הצרת וכל המילה זה דווקא במקומות בזמנים בתינוקות באנשים שאין בהם צרת אומרת הגמרא במש לא דרכמה אולי לא ממה הי זה שבת חמירה דילמה ראינו את הספרה הזאת גם כן אתמול דילמה צרעת חמירה שכן דוכה את העבודה כמו שאמרנו אדם כהן יש לו צרעת אסור לו לעבוד והוא לא יכול לקלף את הצרעת להוריד אותה ולעבוד אם כן אנו רואים שצר את היא מאוד מאוד חזקה העבודה נדחת מפניה ועבודה היא כל כך חזקה ששבת נדחת מפניה ועבודה דוחה את השבת אם כן אנו רואים ששרת חמורה מהעבודה ועבודה חמורה משבת אם כן צרעת הרבה יותר חמורה אז נכון שברית מילה דוכה את השבת אבל שבת היא קלה את הצרת היא לא תדחה ולכן הוא פתאום הסתפק וחזר בו תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בארת מותר לקצוץ ומותר לעשות ברית מילה אני לומד את זה מהפסוק מהמילה בשר המיותרת עד כאן הסבר ראשון להסביר את הניגודיות את התנועתיות הזו של התנא של הברייתא למה הוא פתח במוסל ראשון שברור שדוחה לאחר מכן בור שלא ואז הוא היה צריך פסוק להביא כדי ללמוד שבאמת המילה דוכה את הצרעת הסבר שני לשנה אחי נתן ה פתח ואמר כך מילה דוחה את הצרה אתה יודע למה מהת אמה דע תיעשה ודחי לא תעשה הוא הבין בפשטות מגיע מצוות עשה של אמול בסר לתו ואמנם נכון שיש איסור לא לקוץ את הבהרת לא לקוץ את צרת אבל מגיע העשה ודוחה אותה לא תעשה נכון יש איסור שלא תעשה אבל מצוות עשה דוחה אותה אבל לאחר מכן הוא חוזר בו ומה אונו דמר הדר כמר הוא חזר בו ואמר אמר דאמרינן דת ודחי לא תעסה זאת אומרת מתי באמת אומרים את הסברה הזו שמצוות עשה דוחה את מצוות לא תעשה דווקא בלא תעשה גרידה סתם שיש לא תעשה לבד אז באמת אני אומר לך מגיע מצוה עשה ודוחה אותה אבל כאן הישה ולא תעשה כתוב גם משמר בנגע צרעת שזה לא תעשה וגם כתוב לאחר מכן ושמרת לעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים אז אם כן לקוץ את הצרעת יש לנו גם מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה ואילו במילה יש לנו מצוות עשה זה כבר לא דוחה זה לא מספיק חזק בשביל לדחות גם את מצוות עשה וגם את מצוות לא תעשה ואם ככה אני אומר ומה אני מקיים אמול בשר לתו דווקא בזמן שאין בה בארת וכשיש בארת אסור למול אסור לקוס את ה בארת עלף שבכך תתבטל מצוות מילה ככה שבתנ לאחר מכן לומר ולכן הוא אומר תלמוד לומר בסר ואף על פי שיש שם בערת בשר מגיע לומר לי כן זה כבר לימוד מהתורה זה לא סברה לכאן ולכאן לימוד של אות של מילה מיותרת בתורה לומר לי אמול ואפילו אם יש שם בארת יקוץ מותר לעשות ברית מילה על אף שזה קוצץ את הבערת שזה קוצץ את הצרעת יפה אז כרגע המסקנה מנין אני לומד שבאמת מותר לעשות ברית מילה ועליו שיש בארד יש צרעת באותו מקום מהמילה בסר שואלת הגמרא ואומרת כך תנח גדול דכתיב בהוא בסר אדם שהגיע לגי 13 ויום אחד ותפקידו למול את עצמו בשונה מתינוק בן שמונה ימים שתפקיד האבא למול אותו כאן התפקיד של הבן אדם למול את עצמו אז אני מבין כתוב את המילה בשר וכמו שלמדנו ועל אף שיש שם בארת אותו דבר לגבי קטן קטן נמי בגיל שמונה ימים בדיוק כתיב בבסר השאלה היא בינוני מנלן מנין אנחנו יודעים שלאחר גיל שמונה ימים שזה כבר לא יום המצווה ולפני גיל 13 שזה עדיין לא מוטל עליו מניין לנו שבאמת גם בכזה מקרה כשמעלים אותו כשהוא מעל את עצמו בתור ילד וכדומה מנין שזה גם דוכה את איסור הצרת אמר הביי אתיה מביני אני לומד את זה משניהם בניין אב כבר והנה הגמרא מסבירה ומפרטת מיד מגדול לבד לו התיה שכן ענוש כרת גדול יש עליו חיוב ואם הוא לא מל את עצמו הוא ענוש בכרת קטן לא אבל גדול אי אפשר ללמוד מגדול מקטן לא עתיה שכן מילה בזמנה יש מצווה מיוחדת למול בזמן ולכן אני מבין שיתכן שזה גם דוחה את הצרת אבל בינוני מה תאמר לי אומרת הגמרא הצד השווה שבהן שכן ודוחן את הצרת ועל כן אני אלמד אף כל שנימול דוחין את הצרת וגם בינוני כשהוא נימול הוא דוחה את איסור הצרת ואם כן אנחנו יודעים שבכל המצבים גדול קטן ובינוני תמיד מצוות ברית המילה תדחה את איסור קציצת הצרעת רבה מגיע ואומר כך מה שאלת אותי ברגע זה מןן אני יודע שבינו מילתו גם כן דוחה את הבהרת פשוט מאוד כתוב את המילה בסר בקטן קח את המילה הזאת ותלמד אותה לבינוני קטן אני לא צריך לימוד מיוחד אתה יודע למה אני יכול ללמוד את זה בקל וחומר רב אמר מילה בזמנה דוחה לא צריך הקרא את זה שמילה בזמנה של קטן בגיל שמונה ימים דוחה את הצרת לזה אני לא צריך פסוק יש לי קל וחומר ומה שבת ד חמירה כן ראינו את הסברה אתמול ששבת היא חמורה הרבה יותר מצרת יש עליה הרבה עונשים יש עליה הרבה הזרות בכל אופן דוחה ה המילה היא חזקה והיא דוחה את השבת צרעת שהיא קלה לא כל שכן ברור שהמילה תדח את הצרעת מילה בזמנה אמר לי רב ספרא לרבה ממש לא ממד שבת חמירה דיל מצרת חמירה גם את הסברה הזו כבר ראינו גם היום וגם אתמול דיל מצרת חמירה שכן דוכה את העבודה ועבודה דוכה את השבת ואם כן אין לך קל וחומר זה לא עניין שמה אתה אמרת לי ששבת היא חמורה והמילה דוחה אותה בטח שרת מה פתאום צרת היא הרבה יותר חמורה עונה לו רבה מה פתאום גם את זה כבר ראינו אתם לב משום חמירה צרת אלא משום דגבר ו דלא חזי מצורע לדוגמה הוא לא ראוי להקריב קורבנות הוא קצוץ בסדר עדיין הוא טמא רב ספה שומע את רבה ושואל רגע מה פירוש בר לו חזי המי יקוץ באר טוב ויעבוד הרי כל מה שהמצע לא ראוי זה רק בגלל שיש לו בארת על זה אני מדבר שיקוץ אתה בארת ויעבוד עונה לו רבה ממש לא מחוסר טבילה זאת אומרת גם לאחר שהוא יקוץ את בירתו עדיין הוא לא יהיה ראוי מיד לעבודה הוא יאלץ לחכות לטבול ולחכות למחר ולכן כרגע הוא לא ראוי מסביר רשי כמו שאמרנו אתמול ברור שלא אומרים לבן אדם תעשה את זה היום תעשה היום עבירה בשביל שמחר תהיה ראוי לעשות מצווה ולעבוד בבית המקדש זה ברור שלא אומרים ואם כן אומר רבא זה לא ש צרעת חמורה פשוט מאוד גברה לא חזי צרעת באמת זה דבר מאוד קל ויש לי קל וחומר הם מילה בזמנה דוחה שבת בטח שהיא תדחה את הצרת ואם כן הבשר מיותר לי בשביל לדרוש מזה מילה שלא בזמנה אבל רב ספרה לא מתייאש ושואל שוב תנח נגעים טמאים נגעים תהורים הק לממר על נגעים טמאים באמת ה אומר לי שגם לאחר שקוצץ הוא עדיין לא ראוי וצריך להמתין למחר צריך להתבולל ולהמתין אבל לגבי נגעים תאורים רשי מביא דוגמה אחת של בוק דוגמה נוספת של כולו פח לבן תאורו שזה פחות פרקטי שבן אדם קצוץ את כל גופו בשביל להטהר כן אם זה פרח בכל גופו אבל בכל אופן יש נגעים תהורים ואם כן מדוע שמה אני לא אומר תקצו ולך לעבוד פה לא צריך לחכות כלום על כורחך אתה רואה שצר זה כן דבר חמור זה לא עניין של גברא לא חזי כי בנגעים טהורים הגברה חזי רק מה שמעכב אותו זה הצרת ובכל אופן אני לא מתיר לך לקצוץ את הצרת כדי לעבוד ושוב אומר רב ספרא אם כן אנו רואים שהצרה היא חמורה עוד יותר מעבודה ובטח יותר משבת אלא אמר רשי בו ואני אסביר לך למה הקל וחומר של רבה נכון ובאמת אפשר ללמוד מעי מילה בזמנה דוחה שבת בטח שהיא תדחה את הצרת אז שאלת אותי מה פתאום צרת היא כל כך חמורה עד כדי כך שהיא דוכה עבודה רבה ניסה להסביר אעם גב רכזי ולא והסתבך כי שאלנו עליו מנגעים טהורים ששמה הגברה כן חזי בוא ואני אסביר לך אומר רבשי למה באמת צרת היא לא כל כך חמורה ובכל אופן עבודה לא נדחת מפניה אתה יודע למה פשוט מאוד איך בוא ואני אסביר לך את החילוק איך אמרינן דעתי עשה ודחי לא תעשה מתי אני אומר שמצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה דווקא כשזה קורה ביחד אני אביא לך שתי דוגמאות ומשם תבין דוגמה ראשונה כגון מילה בצרעת אנמי ציצית וקילי מהתורה אסור ללכת עם בגד פשתן וצמר ביחד אבל אם אני לובש בגד פשתן ועושה ציציות פתילים מצמר מותר אתה יודע למה בדברים הללו ד בעדנה ד מתע קרליו אז כמו קים אסה זאת אומרת כשאני עוקר את עליו ממקומו אז מתקיימת המצוות עשה כשאני שם את פתילי הצמר שזה בעצם האיסור אז נוצרת המצווה כשאני מקיים את מצוות ביום השמיני מעול בשר ערלתו אז נעקר עליו כשנער עליו של הבהרת אז מתקיימת המצווה אבל אחה לגבי עבודה זאת אומרת אם אני רוצה לקצוץ את הבהרת וללכת לעבוד בדנ ד מדקר לליו לא כמו כי מסה אין כאן שום דבר זה לא קורה ביחד אני הולך לחדר ניתוח לחדר רופא אור וכדומה והוא מוריד לי את הצרעת הוא צורב לי את אותו נגע את אותו צרעת ורק לאחר מכן אני הולך לעבוד אם כן זה לא קורה ביחד ולכן אני לא מתיר זה לא בגלל שצר את כל כך חמורה ממש לא שבת הרבה יותר חמורה ממנה ובאמת אם אני יכול למול בשבת בטח שאני יכול למול את מקום ה בארת זה אפשר ללמוד אפילו מכל וחומר כמו שרבא אמר רק שאלת אותי למה באמת זה לא דוכה עבודה מהסיבה הפשוטה שזה לא קורה ביחד ולכן בכל מקום שזה לא קורה ביחד זה לא דוחה אבל עדיין דברי רב הקיימים על מכונם בשלום והוא לא צריך ללמוד את זה ש בינוני גם כן יכול כן הרי בעצם אייך התחיל כל התהליך שלנו אמרנו ך קטן כתוב בשר גדול כתוב בשר מים בינוני אמרנו שרבה מגיע ואומר אני יכול ללמוד את זה מהבשר של קטן כי קטן אני יכול ללמוד בכל וחומר באמת דבריו נכונים אפשר ללמוד זאת מכל וחומר ואומרת הגמרא ואד דרבא ורב ספרה שהם נחלקים האם מילה בזמנה אפשר ללמוד בקל וחומר או לא תנאי ד תניה זה מחלוקת תנאים בוא נראה את זה בקצרה עוד כמה שורות ממש ד תניה בשר ואף על פי שיש שם בארת אמול שימו לב צריך למוד את זה מהמילה בסר דברי רבי יושיע רבי יונתן אומר אינו צריך שבת חמורה דוחה צרעת לא כל שכן אם את השבת שהיא חמורה היא דוחה בטח שצר ואם כן הנה הכל מסוכם לנו כאן בשתי מילים בשתי שורות המחלוקת הזאת בין התנאים המחלוקת הזאת בין התנאים זה אותו מחלוקת של רבה ורב ספרה האם ניתן לדרוש את זה מקל וחומר או לא אז בוא נסכם אנחנו פתחנו בעצם בשאלה מינין שרת מינין שמילה דוחת צרת היה לנו בעצם את הבריתה הזו שהייתה לכאן ולכאן ורבה הגיע ושאל מה היה לו בהתחלה קשה ומה היה לו קל היה לנו הסבר ראשון שזה היה על בסיס מה שראיינו אתמול האם צרעת חמורה יותר משבת כיוון שאתה רואה שהיא דוחה עבודה ועבודה דוחה שבת או ששבת חמורה יותר ולכן אני אומר שלא אדכ ובסוף למסקנה למדנו מהמילה בסר הסבר שני היה אם דוכה אס לא האם בעצם כיוון ראשון אסה דוכה לא תעשה כיוון שני עשה לא דוכה עשה ולא תעשה ביחד שזה מה שיש בצרת ולכן הבאנו את הלימוד של בשר אמרנו תנח גדול תנח קטן בינוני מינין לומדים את זה משניהם אי אפשר ללמוד רק מגדול כי יש כרת אי אפשר ללמוד רק מ קטן כי זה מצווה בזמנה לכן לומדים משניהם יחד רבה מגיע ואומר אני יכול ללמוד את זה בקל וחומר כי אם זה דוחה שבת בטח צרת רב ספרה מקשב אומר לו מה פתאום זה לא נכון אומר גבר חזי בסוף דחינו את זה בגלל השאלה מי כאלה עם נגעים טמאים שהם כן גבר חזי ויכולים מיד לעבוד ולכן הגיע רבשי ואמר עדיין צרת זה קל זה שזה לא דוכי עבודה זה כיוון שזה לא קורה ביחד בשונה ממילה וצרת או ציצית שזה פשתן וצמר אבל זה קורה ביחד ולכן למסקנה אמרנו באמת זה מחלוקת תנאים בהצלחה רבה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: