העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד ב

[מוזיקה] שבס דף קג עמוד בס נתחיל בעמוד א' שורה שביעית מלמטה אנחנו חוזרים על דברי המשנה אומר רב יודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ושמואל נוח מנוח דן מדניאל גד מגדיל דנו גם אדם שהתכוון לכתוב מילה גדולה דהיינו כגון נחור ואחרי שתי אותיות הוא נעצר כיוון שיש משמעות למילה לשתי אותיות כעת כשלעצמם נוח אז ממילא הוא מתחייב מדין קוטב שוס כעת הגמרא תבאר את שיטת רב יודה נקשה סטירה על שיטוסו מברייס אחרת ששם הוא אומר להפך מדבריו כאן ואגב זה נראה עוד כמה שיטות בחיוב של כתיבת שת אויס טיוס אומרת הגמרא אלו רב יודה שתי אוסיס ן שני שמוס הוד מכיב שתי אוסו ון שם אחו מחייב משמעות משנה שמתי מחייבים לפי רב יהודה דווקא עם שתי האותיות שהוא החליט לעצור אחריהם הם משני שמות דהיינו יש פה שתי אותיות שונות ויש לזה משמעות כשלעצמה נח נ וח' אבל לא אם זה א' וא' או ב וב שאין לזה משמעות כש לעצמה והרי ואניה ווסו אכס כתוב בפסוק לגבי חיוב חטו דבר בני ישראל אמור נפש כי תחתה בשגגה מכל מצוות השם השלא תעשנה ואסו מאכס אינו המשמעות מאכס ממה שהוא לא עשה פעולה שלמה אכס אלא מאכס חלק מהפעולה אומרת הברייה ווסו אכס אם היה כתוב רק אכס בלי מם יכול עד שיכתוב כל השם ועד שירו כל הבגד ועד שיעשה כל הנפה הייתי חושב שאני אחייב אותו דווקא כשהוא יסיים את כל המלאכה שהוא תכנן לעשות אבל אם הוא יעצור באמצע למרות שמה שהוא עשה עד כאן זה כבר שיעור שיכול להתקיים אולי לא נחייב אותו תלמוד ל מחס שמחייבים אותותו גם כשהוא עשה מקצת מהמלוכה העיקר שזה כמות ושיעור שיכול להתקיים אם מחס אז אם גם על חלק מחיבים אותו אז יכול אפילו לא כתב אלה אות אחת ולא הרג אלה חוט אחד ולא עשה אלה בית אחד בנפה נחייב אותו על משהוא בלבד תלמוד לאמר אכס לכן צריך לכתוב את האס ללמד אותנו שצריך שיהיה לזה כן שיעור או כיצד אז כמה כן צריך אחייב עד שיכתוב שם קטן משם גודל שם משמעון ו משמואל נוח מנוח דן מדניאל מגדל דהיינו גם כשהוא כתב מקצת ממה שהוא תכנן לכתוב אבל דווקא כשיש משמעות למילה שהוא כתב בשתי האותיות הראשונות דן מתוך דניאל יש משמעות לדן ממילא הוא מתחייב כבר על השתי אותיות האלו כיוון שיש לזה משמעות כשלעצמה וזה דורשים מהמילה מחס רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי סיוס ן שם אחוד חיו כגון שש ת רר גג חך דנו גם אם זה שם אחד כשם אחד הכוונה אותם אותה אות פעמיים הוא כתב ש' או פעמיים הוא כתב ט ורשי אומר שהם בעצם ש הם אותיות ממילה גדולה הוא בא לכתוב ששבצר והוא נעצר אחרי ש ש או שי שך או ששמם או שהוא בא לכתוב תסר והוא נעצה אחרי ת אומר רב יהודה למרות שאין משמעות לאותיות האלה כשלעצמם הם אותו אות ואיין לזה משמעות בכל אופן אומר הבד יהיה חייב ולכאורה זה סותר את מה שראינו רבד במשנה שהביא דווקא דוגמאות כמו נקמה שיש לזה משמעות והם דווקא שתי שמות אחרות דיינו לא אותה אות אלא שתי אותיות שונות אומר רבי יוסי ממשיכה הבריה וכי משום קוסב וחיוב וא הנו חי לא משום רושם מה שאנחנו חיייבים על כתיבה כיוון שמצינו במשכן כתיבה זה לא כתיבה כשלעצמה אלא זה בא מצד רושם שזה מה שמצאנו במשכן שכן רושמן על קרשי המשכן לידע א היא בן זוגו לפי כך שרד שריטה אחת על שני נסרים יש לו שני נסרים צמודים הוא שם שריטה אחת על שניהם כדי לדעת איך להחזיר אותם אחד לשני או שתי שריטות על נסר אחד חיוב כיוון שסוף סוף זה סימון בשבילו לדעת איך להעמיד את הקרש אחד ליד השני כבר מחייבים על זה וכך סובר רבי יוסי כי הכל זה רק מצד רושם שמצינו במשכן רבי שמעון ימר ווסו אכס יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיערו כל הבגד עד שייעשה את כל הנפו כמו שאמרנו אס ממה שמע כל ה מחס אם מאכס יכל אפילו לא כתב אלא אות אחת רק מקצת אז יספיק גם עות אחת ואפילו לא רג לחוט אחד ואפילו לא עשה לה בית אחד בנפה אתמ לאמר אח אוחד שייעשה מלוו שכץ בו מסמס וגמור תבאר כל שיטה מה חולק על שיטות אחרות אביס אמר ואסו אכס ואסו אינו פומ שחייב אכס על כולו פים שחייב על כל אכס וחס וגם את רבי סי הגמור תב בכל אופן אומרת הגמרא כעת סיימנו את הברייה קטוני מיו כתוב בכל אופן בברייס רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי סיוס ואין שם אחוד חיוב זה סתירה לרב יוד אצלינו במשנה שראינו שהוא מחייב דווקא כשזה שם משמעון או דן מ מדניאל שזה שני שמות דהיינו שיש משמעות לשתי האותיות גם כשלעצמם עונה הגמרא לא ק שעוד ידי עוד רבי דתני מצינו שרבי יהודה מביא את שיטת רבו רבון גמליאל והוא עצמו באמת חולק תניה רביד אמר משום רבון גמליאל אפילו לא כתב אלא שני אותיות ואין שמ אחוד חיו כגון שש טיס רר גג וכך אז אם כן מובנת שיטת רב יודה רב יהודה במשנה זה שיטת עצמו שהוא סובר כ את הנקם של הבריה שצריך דווקא שני שמוס שני אותיות מ מסוגים שונים כדי שיהיה משמעות לשתי האותיות האלו אבל בשם רבון גמליאל הוא סובר שמספיק גם שני אותיות לעצמם רשי אומר ש לאו דווקא אם הוא בא לכתוב את זה משש בצר או כאילו ממילה גדולה הוא בא ונעצר אלא כל שכן שההוא יהיה חייב אם הוא בא לכתוב רק את שתי האותיות עצמם כיוון שלא חייבים משני שמוס חוזרת הגמרא לבאר את דברי תנ קמה ורב שימן הנו תנ קמה לכאורה רב שימן חוזר אחד לאחד עם הדרשה של תנ קמה ווסו מאח שאנחנו דורשים שהוא התחייב כשהוא עושה מקצת מהאות מקצת מהמילה שהוא תכנן לכתוב מה ההבדל ביניהם וחית א' א' זרחו כביו מה קורה כשזה שם אכו דהיינו אותה שתי אותיות הם מאותו שם הוא בא לכתוב הע זרחו ובסוף הוא נעצר אחרי שתי אותיות אז יצא לו א' א' נקם יסוב א' א דע זרחו לא מחיב כי חייבים דווקא שש שני שמו שיש לזה משמעות לעצמה ואילו רב שימן סובר כיוון דיס בגלורי באלמה כיוון שבמים היו כותבים כל מיני מילים שלפעמים אין להם משמעות בשפה המדוברת אבל בקמים מצינו שכותבים את זה אז יש איזה חשיבות של כתיבה ולכן אולי רב שימן מחייב גם בכזה מקרה אומרת הגמרא אם כן יוצא שרב שימן הוא מחמיר יותר לממד רב שימן לחומרה ואני הרי מצינו בברייס שרב שימן מקל באיל חי שבס הקודח כלשהו חיו המגר כלשהו דהיינו אפילו אם הוא לא קדח מצד לצד בעץ התחיל לקדוח כלשהו כבר יהיה חייב מגרר דיינו הוא בא להורים מהקנה או להחליק אותו או מאבד את האור כ כלשהו עצר בכלי צורה כלשהו כל השיעורים האלה זה בכל שהו רבי שמעון אמר עד שקדח את כול אוי עד שיגור את כלוי עד שיאבד את כולו עד שיעצור כולו אז אתה רואה שרב שימן מקל ומצריך דווקא שיהיה כולו איך פה אתה רוצה לומר שרב שימן הוא זה שיחמיר ולהסביר את שיטתו שכשהוא אומר אוחי עד שיעשה מלור שקצו מתקיימת הוא בא לומר שגם א' א' של זרחו יהיה חייב ויחמיר יותר מתנ קמה אלא רב שימ אושן עד שיכתוב את השם כולו אומרת הגמרא רב שימן סבור שצריך לכתוב דווקא את כל המילה ולא נחייב אותו על שני אותיות בלבד וזה בעצם שיטה מחודשת שלא ראינו בברייס ומי מויס סוכי ותני רב שימן נו וס אכס יכול עד שיכתוב את השם כולו תמד מחס איך תסתדר עם לשון הבריה ורב שימן אתה אומר שצריך את כל המילה ה בעצמו אומר יכול הייתי שצריך את כל המילה לאמר מחס אנה הגמרא תורי צבי מוכי תסביר את דברי רב שימן כך יכול עד שיכתוב את הפסוק כולו הייתי חושב שנחייה אותו רק ש אדם בא לכתוב פסוק אז אולי רק עד שהוא יכתוב את כל הפסוק כולו רק אז נחייב אותו אתם לא מחס אז בעצם אנחנו נצמדים לרב שימן בברייס השנייה שאומר עד שקדח כולו עד שיאבד כולו ולכן אנחנו מסבירים את הברייה הראשונה גם שד כוונתו לומר שצריך לכתוב את כל המילה רק מה הוא לא צריך לכתוב הוא לא צריך לכתוב את כל הפסוק שהוא תכנן לכתוב וממילא זה הכוונה בדברי רב שימן יכול לא נחייב עד שיכתוב את כל הפסוק כולו וכך שימן אומר את מאחז שאפילו אם הוא לא כתב אינו חיב עד שייעשה מלוח שכץ מסמס הכוונה שכיוון שהוא מתכוון לכתוב את המילה הזאת הוא צריך לכתוב את כל המילה אבל הוא לא צריך לכתוב את כל הפסוק אז אם כן יש לנו כאן ארבע שיטות יש את שיטת הנקמ שגם אם הוא כתב שתי אותיות אבל לא מאותו שם אפילו אם זה מקצת מהמילה שהוא בא לכתוב הוא יהיה חייב יש שיטת רב יודה בשם רבו רבון גמליאל שגם אם זה אותו אות שש תת רר גם כן יהיה חייב יש את שיטת רב שימן שדווקא אם יכתוב את כל המילה שהוא תכנן לכתוב שיטת רבי יוסי שהוא מחוייב דווקא כשהוא מתי הוא מתחייב דווקא אם הוא על כל רשימה שהוא יעשה הוא יהיה חיב וממילא נחייב אותו אפילו על שריטה בעלמה ממשיכה הגמרא לבאר את דברי הבריה בשיטת רבי וסי רבי סימר חס ונו ו שחי אס על כולן פ שחיב עלכל אס חס אמר דרבי סי בוא נסביר את שיטת רבי וסי אכס מאכס אינו מאינו הפסוק יכל להסתפק בלי הממים לכתוב ווסו נפש כתו גוגו מכל מצ השמ ש תנו ו אינו מה זה מחס מ אינו יש לנו פה שני ממים מיותרים מסביר רבי יוסי אנחנו דורשים את ווסו גם על אכס וגם על אינו כיוון שהמשמעות של הפסוק ווסו מחס מאינו מה שמ שה וסו חוזר על שניהם וכך דורשים את זה אכס שהי אינו וינו שהי אכס דהיינו כך אכס שמעון מחס שם משמעון הפסוק הוסיף מ להשמיע לנו שלפעמים נחייב גם על מקצת מהמילה גם אם הוא יכתוב רק שם משמעון הוא יהיה חייב זה מחס אינו אובוס מאינו תולדו זה בעל לרמה שמחייבים אותותו לא רק על אובוס מלכוס גם על תולדות של הובוס מלכוס אח שינו הפסוק אומ סו אכס מאינו ממה שמע ואומר רשי אפשר להסביר את זה בשני שני אופנים אפשר להסביר שאדם עושה אחת עבירה אחת וחייב אותו הינו כמו מספר אפשר להסביר את זה שלמרות שהוא עושה הינו וסו אח אנחנו חייבים אותו רק על אחד אומר רבי וסי שני המשמעויות נכללות בפסוק בפעמים כך ופעמים כך דהיינו אח שי אינו מתי שייך אדם שיעבור כביכול עבירה אחת שגגה אחת שהוא לא יודע והוא יהיה חייב על עבירות הרבה זדון שבש שגש מלוס אם ה שגג שלו היה סבי מלאכות הוא ידע שהיום שבת אבל הוא לא ידע שהמלכות הילו אסורות אז כפי שראיינו לאל ב ר כלל גודול הוא יהיה חייב על כל אב מלוחה ומלוחה אז כביכול יש פה עבירה אחת דהיינו שגגה אחת של כביכול יש פה עבירה שהוא חילל שבס אבל אנחנו חייבים אותו על הינו על כמה וכמה אובוס מלכוס שהוא עבר עליהם אינו שיחס לפעמים אדם יעבור על הרבה עבירות והוא יהיה חייב רק אחת שגש בסוס דון מלכס אם כל השגגה של הייתה שהיום שבס הוא ליידע אז הוא יהיה חייב רק אחת עליהם ככה הביסי דורש את הפסו בשתי דרשות אומר רב יהודה מצינו שם קטן משם גודל אנחנו ממשיכים לשיטת רבי יהודה שראינו ב משנה ראינו מצינו שם קטן משם גודל שלפעמים אדם כותב אמרנו שם משמעון ויש לזה כבר משמעות של שם ושתי האותיות האלו בלבד יחייבו אותו מדין קוטב שסוס שואלת הגמרא הרי שמעון כותבים ש מ אבל המ היא מ פתוחה מ שנכתבת בדרך כלל באמצע תיבה ואילו שם אז המ צריכה להיות מ סופית אז מי דומי מ דשם סתום מ ד שמעון פתוח איך אתה מחייב אותו מצד אדם שכותב שם אדם שכותב שם הוא היה עושה את זה עם מ סתומה מ שמגיעה בסוף מילה ואילו כאן הוא כתב חלק מהאות מהמילה שמעון אז הוא כתב את זה עם מן פתוחה אומר רב חסדה זס רס סוסו והסו פתוח כושר אז מפה נלמד שאם אדם בספר תורה הלך וכתב במקום מ סתומה הוא כתב אותה פתוחה זה כשר ולכן גם כאן הוא כתב שם נכון שהוא כתב את זה עם מם פתוחה אבל זה כשר ולכן מחייבים אותו מצד כותב את המילה שם מיסו שואל את הגמרא איך אפשר לומר כך שספר תורה שהוא שינה זה יהיה כשר הרי בבריזה כתוב ליד שלו כתוב וכסו תום שתהיה כתיבה המה הכתיבה צריכה להיות שלמה ומדוקדקת ומסבירה ברייסה שלא יכתוב אלפין ענין ענין אלפ וכעת נביא רשימה של מספר אותיות שדומות זו לזו אז שידגיש את ההבדלים שביניהם כדי שלא יתה כדי שלא תאו ביניהם ולכן שלא יכתוב את הא' בצורה שהיא דומה לע ולת הב בשן כ כן בסין לאת הב בצורה שהיא דומה לכ ולהפך גם מם צצ ג את האות ב ג עם צדק סופית שהיא גם כן מאוד דומה ד רש רשד ר וד גם יכולות להתחלף ה ח זה וין יד יד וין ז נ נ ז ת פיפן פפן תטן כפופי פשוטין פשוטין כפופי אז גם שיזהר לא לכתוב את הפשוט לכפוף את הכפוף יש חף פשוטה שהיא בסוף מילה ויש כפופה שהיא באמצע מילה מ מין סמי סמי מין שלא יתא שלא יכתוב במקום מ משהו שדומה לס טומין פתוחין פתוחין טומין מקום שצריך להיות אות פתוחה שלא יכתוב סתומה וכן להפך פרשה פתוחה לא יעשה נ סתומה יש כלל וכך אומר הרמבם שיש פרשות פתוחות ויש פרשות סתומות פרשה פתוחה היא מתחילה תמיד בתחילת שורה ופרשה סתומה היא מתחילה באמצע שורה הא מרווח קצת בין הסוף הפרשה הקודמת לתחילת פרשה הזאת אז שלא יהפוך ביניהם ולא ישנה ספרטור שהוא כותב סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה דהיינו השיר הס הים עוד שירות שיש בספר תירו אם הוא כתב את הפרשה הרגילה בצורה של שירו או שכתב את השירו כיוצא בו של הפך את השירה הוא כתב כמו כתיבה רגילה של ספר תוירה או שכתב שלא בדיו או שכתב את הזכור אש בזב במקום לכתוב בדיו את הזכור שוא רצה לכבד אותם הוא כתב את שם השם בזהב הוא הדין כל מילה בזהב שזה פוסל אבל החידוש אפילו הזכור ש היה בשביל לכבד את זה גם כן הרי אלו הגוון זו הספרי תרס פסולים אז אם כן איך אתה אומר שאפשר אפר להפוך אומר רב חסדה נלמד מכאן שאפשר להפוך בין מ פתוחה למ סתומה בברייס מבואר שגנז זאת אומרת שזה פוסל את הספר תורה אונה הגמרא הו דומה כתנ רב יודה שסובר שאפשר להפוך ורב חסדה שדיק ממנו כך זה הולך עלבד שיטה שמצינו שאפשר להפוך ביניהם דתני רבי וד בן מסמר נאמר בשני כתוב כל יום ויום לנסך יין בום בימים של סוקס דורש שד בן בשר ביום השני של סוכות כתוב ונזקים יכולנו לכתוב ונסכו אז יש לנו מ מיותרת בשישי הוא נסוכה יכלנו גם לכתוב וא נסכו אז יש לנו י מיותרת בשביעי כמשפטם יכולנו לכתוב כמשפט הרי מ ימ ניקח את האותיות המיותרות מ ימ מים מכאן רמז לניסוך מים מן התוו מכאן אנחנו לומדים שצריך כל יום ויום ש סוקס לנסך בנוסף ליין גם מים מי ד בטוח ושו וום כושר אז אתה רואה שרבי וד בן בסר דורש את המ הסתומה של ונסכם למים ומים המ הראשונה היא פתוחה אז איך אתה לוקח מ סתומה ודורש אותה למ פתוחה בהכרח שאפשר לכתוב גם מ פתוחה על ידי מ סתומה אז אם פתוח ועסוי ססום כשר סתום נמי סתום ועסוי פסוח כושר אז הוא הדין להפר שאצלנו שאפשר לכתוב סתום ובמקום סתום לכתוב פתוח ולכן כאן כשהוא כותב שם סובר רבודה הוא כתב את זה אומנם עם מ פתוחה אבל עדיין אפשר להוציא מפה את המילה שם וזה יהיה כשר ולכן אנחנו אומרים שרב וד סובר כרב וסרה שאפשר להפוך ביניהם דוחה הגמרא מי דומי איך אתה לומד דבר אחד מהשני פתוח וסם לוקו מעללי כשהוא לוקח במקום אות פתוחה הוא כותב מ סתומה אז הוא מעלה את זה בדרגה למה דומר רב חיז מ וס שבלוס בנס היו עומדין כיוון שמ וס הם סגורים הם מרובעים אין ביניהם הרי הלוחות הכתב של הלוחות היו עוברות מצד לצד ברגע שהמ מיא עגולה איין לה שום מקום שאפשר לתפוס את זה עם חתיכת קלף היא בעצם ריבוע שלם אז יצא שהחלק האמצעי של האות עומד בנס וואדים ס זאת אומרת שבהר סיני היה לנו מ סתומה אז אם כן הוא לקח מ פתוחה ועשה אותה לסתו אז זה עילוי ה מעלי לכן ייתכן שדווקא בזה רבי יהודה בן מסרה סובר שאפשר לקחת את המ שנזכה מ וידרוש את זה לפתוחה ב אל הסתום והסו פסוח גרוי קו מגר אלי אבל לקחת מם סתומה ולעשות אותה פתוחה אתה הרי מגרע כיוון שהאותיות פתוחות הם אותיות שהתחדשו אחר כך הם לא אותיות שבאו מסיני ואם כן אתה מגרע את זה אז איך אתה לומד משיטת רבי וד בן בסיירה שאמר שאפשר לדרוש את המם הסתומה לפתוחה ואפשר לכתוב מים עם מם סתומה בזמן שהוא מעלה את המם על ידי זה שהוא עשה את זה סתומה אז הוא כתב את זה באות שהגיע לנו מהר סיני ממקום עוד שהתחדשה אחרי זה איך אתה לומד מזה למקרה הפוך שאצלנו רב יודה רוצה לומר ששם משמעון הוא יכול לכתוב במקום מ סתומה שהיא מהר סיני לכתוב מ פתוחה של שמעון אומרת הגמרא דומ רבי רמיה ו רבחי ברב מנצפך צופים המורם מנצפ וכ האותיות האלו הצופים הנביאים הם אלו שאמרו את זה ואם כן זה דברים שאותיות שהתחדשו אחר כך ובהכרח מדובר על האותיות הפתוחות שביניהם לא אלו שבסוף מילה אז אם כן אי אפשר להכי מרב יהוד בן בסרה וליישב את שיטת רבי יהודה שואלת הגמרא ותסב וכיב אלה המצוות שאין אנובי רשא לחדש דבר מעתה אתה באמת סובר שאת האותיות האלו באו הנביאים וחידשו הרי נביא לא יכול לחדש דבר שלא הגיע מההר סיני אלא ודאי מ ואבוי ודאי שכבר בהר סיני הה גם את האותיות הפתוחות בנוסף סתומות מידע לא הה ודין באמצע תיבה הי בסוף תיבה רק אנחנו לא ידענו איזה אות איך צורת האות של סוף התיבה ואיך צורת האות של אמצע התיבה וצופים תקנו באו הנביאים ותיקנו את המ המרובעת היא תהיה בסוף מילה והמ הפתוחה תהיה באמצע מילה אבל ודאי שזה לא חדש וממילא אין פה ירידה בדרגה ומסבירה הגמרא והקאתי עדיין אי אפשר לומר שהנביאים חיצו מה יהיה באמצע מילה ומה יהיה בסוף הרי אלה המצ ש נביא רשא לחדש דבר מעטה ואם אם כן גם לתקן דבר כזה מה יה שזה צריך להיות דווקא באמצע מילה וזה דווקא בסוף מילה אם הם חידשו את זה זה עדיין נחשב לחידוש ולא ייתכן שדבר כזה לא נאמר מהר סיני אלא שחום וחוזר וסדום ודאי שמהר סיני כבר ידענו מה צריך להיות באמצע המילה מה בסוף תיבה ושניהם התחדשו בהר סיני רק שכחנו וכל אחד היה כותב כדרכו חלק היו כותבים את זה באמצע ה מילה הזה בסוף מילה ואז באו הנביאים וחזרו וסדו כפי שקיבלנו בהר סיני אז אם כן הנווכ נמי אין הבדל בין מ סתומה למ פתוחה במעלה שלה הכל ניתן מהר סיני ואפשר ללמוד מרבי וד בסרה לרבי יודה שלנו שבאמת הולך בששטוס שאפשר להחליף ביניהם ולכן אנחנו אומרים ששם משמו יש לזה משמעות ואפשר והוא התחייב על שתי אותיות הראשונות בלבד אז אם כן היה לנו כאן בעמוד הונו את שיטת רבי יודי מהמשנה ששמה הוא נוקט דן מדני דנו דווקא שתי אותיות שהוא בא לכתוב מתוך מילה שלמה דווקא אותיות שהם לא זהות וביס ראינו את שיטת רבי יהודה דווקא באותיות שאפילו באותיות זאות כמו שש תת וגמור תרצה שזה רבי יהודה בשיטת רבון גמליאל רבו אבל הוא עצמו באמת סובר כת הנקמה של הבריזה שדווקא אם זה לא אותיות זהות כפי שהמשנה שלנו מביאה הבאנו בברייס עוד כמה שיטות וביאר אותם רב שימן אמרנו הוא זה שסובר שלא צריך את כל הפסוק אלא מי אבל צריך את כל המילה שהוא בא לכתוב ורבי ויסי הוא סובר שעל רישום באלמה מחייבים וממילא ההיו חייבים גם על שתי אותיות באלמה ואמרנו את הצורה שרב אסי דורש שהוא דורש אכס מאינו אינו מאכס שלפעמים הוא יהיה חייב תלוי אם זה סדון שבס גס מלכס או שגג שבס הוא סדון מוכס אמרנו שהוא דורש גם כן את הממים שיהיה חייב גם על מקצת מהאותיות וגם גם על טודס בנוסף להובס מלכוס הרודה אמר שמתחייבים על שם משמעון וביאר למה כי למרות שיש ברייסה שאומר שאסור להפוך בין סתום לפתוח רבודה בשיטת רבוד במסירה שדרש מימ לגבי ניסוך המים רוא שהוא סובר שכן אפשר להפוך ביניהם ולכן גם פה רבי יהודה סובר שכשהוא יכתוב שם משמעון הוא כבר מתחייב על זה כי יש לזה משמעות של שם למרות ששם כותבים עם מ סתומה והוא כתב עם עם מ של שימעון פתוחה אבל אין בזה הבדל ו כרבי יהודה בן מסירה שאפשר להפוך ביניהם ואין לחלק בין אדם שהופך ממ פתוחה לסתו לבין אדם שהופך מ סתומה לפתוחה כיוון ששניהם באותו מעלה כי הכל ודאי התחדש בהר סיני וודאי שכבר בהר סיני נאמר לנו מה צריך להיות בסוף תיבה מה באמצע תיבה כל מה שכתוב ש מנצפך נבים תיקנו אותם הכוונה שהם חזרו וסדו את מה ששכחנו אבל ודאי שהכל נתקן כבר מאר סיני [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: