העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד א

[מוזיקה] שס דף קף ג עמוד א' נתחיל בקוף ב עמוד ב שורה רביעית מלמטה אנחנו ממשיכים עם הנושא של מסתת ראינו במשנה בתחילת הפרק שהמס כלשהו חייב רשי הסביר שהוא מסדר את האבן שהוא בא לבנות איתה או שהוא חורץ בחריצים או שהוא מחליק אותה ויש על זה חיוב רינו מחלוקת רב ושמואל לפי רב הוא חי משום ב לפי שמואל משום בפש בוא רב נוסן ברש מרבי חן שואל רבסון את רבי יוחן מסתת משומה מח א וד משופד רבי חנון סימן לו בידיו צורה של פטיש כביכול ענה לו שהחייב משהו מק בפטיש נ המס ומק בפטיש שואל המשנה שלנו מונה את זה כשני מלאכות והמכה מסתת והמכה בפטיש משמע שזה שני דברים שונים הם המסת המכה בפטיש המסת כגון שהוא שזה דוגמה של מכה בפטיש ולא ו ולא והמכה בפטיש שזה מלאכה נוספת תושמע הקודח כלשהוא חיו כתוב במשנה שאם הוא קדח כלשהו חייב קדיחה אומר רשי בדרך כלל זה חור על מנת למלות אותו נקב זה על מנת להשאיר אותו חלול אז אומרת הגמרא בבי שלמ לרב זה כמט דחור לבניו לפי רב שאומר שנקב זה בניין זה חייב משום בוינה אז הקודח כלשהו למה קודח יהיה חייב כיוון שזה נראה שהוא בא לנקוב נקב וכמו שבנק חייב משום בוינה ככה גם בקוד הוא יהיה חי משום בוינה אלא לשמואל שאמר ש בנקב העושה נקב ללול של תרנגולים ראינו ששמואל סובר שחיב רק משום מכ בפטיש הרי בקדח לו גמר מלוכ הו בקדח המטרה היא לא הנקב אלא ממלאים אותו עם משהו זה קדיחה לצורך איזשהו מילוי אז אם כן אין פה מקה בפטיש ובונה הוא לא סובר שיש בעשיית נקב בקדיחה אז אם כן משום מה יהיה חייב אח מסקין ד בזי ברמ צ דפז לבשו כ בגב דהיינו גמר מלוחם מתרצת הגמרא שמואל יעמיד את המשנה קודח מדובר באופן שהוא עושה חור בקיר אבל הוא עושה את זה יחד עם המסמר והוא הולך להשאיר את המסמר שם כדי לקלוט על זה חפצים וממילא זה גמר מלוחה יש פה מקה בפטיש זה לא שהוא עושה עכשיו את הנקב ואחרי זה ימלא אותו במשהו עושה עכשיו חור ואחרי זה ישים שם מסמר אלא המסמר עצמו עושה את הנקב וזה הקדיחה שעליה חיוו במשנה ממשיכה הגמרא למשך דברי המשנה זה הכלל ואמרנו כל העושה מלוך ומלכת מתקימת בשבוש אז הוא חי אבוליו אומרת הגמרא זה הכלל לעסוי מי לעסוי דוחק כפי זה בקבה יש לו קו דהיינו בקת גדולה שיכול לעשות בחור של קו והוא עשה רק חור של כפי זה שזה שיעור קטן יותר למרות שהוא יכול להמשיך את זה והוא מתכנן להמשיך את זה הוא כבר חייב כי זה כבר מלוחה שכבר מתחייבים עליה אומרת הגמרא רב שמעון גלילו אמר המכה בקורנס על הסדן סיימנו את דברי המשנה עם שיטס רשבג שלא רק מקה בפטי זה כשהוא עושה במלא בכלי שהוא בונה אותו הוא מסיים אותו אלא גם עם הכלי אומנות שלו גם כן אם הוא מכה בקורנס על הסדן גם כן נהיה חייב שואלת הגמרא מה המקה בפתי שיש בדוגמה שרב ש גליל לבי מהי קוביד רבי ורב יסד דמות רב מפני שמאמן את ידו דהיינו הרי כל מלאכה צריכה כל חומר גלם צריך תפיקה ב ברמה מסוימת עץ צריך תפיקה פחות מאבן ואבן צריך פחות מסל וממילא כדי לאמן את ידיו בחוזק של הדפיקה אז הוא נותן כמה תפיקות על הקורנס לפני שהוא מתחיל על הכלי בעצמו אז ממילא זה נחשב למקה בפטיש שואלת הגמרא קושו בו בני רכו הם שאלו אותו אלו מעטו חוזה אומתה בשבס וגומר אוחנ מד מכב לפי זה לפי דבריך הוא לא עושה כלל חלק מהפעולה הוא בסך הכל מאמן את ידיו זאת אומרת הוא מתאמן ל לעשיית מלאכה שהוא עושה אז אדם שמסתכל על אדם שעושה מלאכה כדי להתאמן כדי להבין איך עושים את המלאכה הזאת וללמוד מכך גם תחייב אותו על כך הרי הוא לא עושה מלאכה ודאי שלא אז אם כן גם הוא שמאמן את ידו ולא עשה שום פעולה שום מלאכה למה שאני חייב אותו אלא הבי ורו דמ רי הו שכן מרדי תסי משכן עושים כן דהיינו הם היו נותנים תפיקה כל כמה תפיקות על הכלי עצמו שהם עושים ו היו נותנים דפיקה על הקורנס שזה בעצם עם ה היו נותנים דפיקה עם הקורנס שזה הפטיש על הסדן שזה חתיכת ברזל שנמצאת לפניהם ואז הם מיישרים את הפטיש כדי שהפתיחה את החתיכות הדקות שעליהם הם עובדים כיוון ש פטיס קצת מתקפל ול מקבל קצת עקמימות אז מיישרים אותו מידי כמה תפיקות הדפיקה הזאת היישור הזה של הכלי של הפטיש זה נחשב לגמר מלוחה כך מחדש פשם גליאל למרות שזה לא גמר מלוחה בכלי עצמו שהוא בונה אלא בכלי שאיתו הוא עובד תננ מוכ רבש אלף המקה בקורנס על הסדן משת מלוך חיוב שכ מרדד תסי משכן עושין כן אז מצינו גם במשכן שככה עושים ורשי אומר ג' על הטס ואחת על הסדן להחליק את הקורנס כך היה דרכם כדי שאטס לא לא יבקע ורשי מסיים ובעלי מטבע במקומנו ראיתי עושים כן אומרת המשנה ממשיכים למלאכות נוספות החירש כלשהו המנקה והמקרר שם והמזרן כלשהו חיו המקש זה שהוא מוציא מהעצים חתיכות שהם התייבשו מכרסם או מזר מכרסם זה קוצץ ענפים יבשים מהאין כדי שהאין עצמו יגדל טוב או מרד את ה זרדים מלאכים הם גדלו יותר מדי ועכשיו העץ הוא לא יציא פירות כמו שצריך אז ה הוא מוריד את זה כדי שהאין לא יחש בכוחו והתייבש אז הוא קוצץ ממנו חלק ממנו אז חיו המלקט עצים אם לתקן כל שן אדם שמלק את העצים אז אומרת המשנה אם בא לתקן דהיינו או את האילן או את הקרקע והוא קצץ את זה ממקום שהוא מחובר אז כל ש השיעור ה בכל שהו אם לעסק הוא צריך את זה בשביל להשיק את התנור כדי לבשל ביצה קלה המלכת עשבים אם לתקן כלשהו שוב אם זה מחובר לקרקע והוא רוצה ליישר את הקרקע שלא יהיו בעשבים אז השיעור בכל שהים לבהמה כם לא פי הקדים אומרת הגמרא למי חוזי אנחנו אומרים שחורש כתוב במשנה חייב בכל שהו מה אפשר לחרוש בשיעור כלשהו למה לאיזה צורך יש בזה חזי לבזר דקרי אפשר לזרוע בזה זרעון אחד של דלת נקר ב שגע במשכון מצינו שיעור כזה שלא תתפלא איפה מצינו כזה שיעור קטן לחרישה גם במשכן מצינו אפשרות כזאת שכן ראוי לקלח אחד של סמוני ולמרות אומר רשי שלאל ראינו שלגבי שיעור היצוא צריך מינימום חמישה זירעונים או כאין זה אומר רשי זה הכל דווקא כשהוא בא להוציא השיעור ההוצאה הוא לא יוציא בפחות משיעור כזה אבל לחרוש כדי לזרוע זה הוא גם יעשה בשביל זרעון אחד המנקה והמכרזים והמזרן ראינו במשנה שהוא חייב על זה בכל ש תונו רבון הטול אולשין והמזרן זרדין זה סוג דברים שהם מיועדים למאכל בהמה אבל יש שאוכלים אותם גם בני אדם אז אומר בריסה אם לאכילה כי גרגרת כמו כל שיעורי מאכלים אם לבהמה כם לא פיגדי אם לעסק כדי לבשל ביצה קלה אם לאפות את הקרקע כל שאן אם הוא רוצה לתלוש את זה כדי שהקרקע תהיה חלקה אז בכל שהו אומרת הגמרא ווקו לא ליפות את הקרקע נינו הרי ברגע שהוא מל אותם אוטומטי הקרקע נהית נקיה מהם אז אם כן אם זה סיבה לחייב אותו בקל שהו אז תמיד נחייב אותו בכל שהו רבי ורבס דר הוא באגם שונו לא מדובר שהוא כותב את זה באגם אין לו שום עניין בהחלקת הקרקע ועל זה אנחנו אומרים שיש שיעורים אחרים כמ לא פקדי או כדי לבשל ביצה קלה הביה אומר אפילו יות מ בשדה דלב אגם גם בלי אגם אפשר ליישב הו כגון דל יקו מחבן אין לו כוונה בייפוי הקרקע לכן הוא לא מתחייב וא הב רוב עמד רבי הו מויד רבי שמעון פסיק רישה ולא ימוס איך הבה אומר דבר כזה הרי הבה בעצמו יחד עם רוב וסובר סוברים שניהם שגם רב שימן שאמר שבדבר שן מסכן פוטור אם זה פסיק רישה שזה בהכרח שזה תוצאה שתקרה גם אם הוא לא מתכוון לזה כגון אדם חותך את הראש של התרנגולת מבחינתו הוא לא התכוון להרוג אותה הוא רק רצה לחתוך את הראש ולהניח אותה בצד אז הוא לא יכול להגיד אני לא רוצה שהיא תמות אוטומטי היא מתה וממילא הוא חיב על זה אז אם כן איך פה הב אומר שזה למרות שזה בהכרח קורה התיקון של הקרקע כיוון שהוא לא התכוון לזה לא מחייבים אותו בכל שהוא לא צריך קוביד באר חברי אומרת הגמרא מדובר במקרה שאין לו בשום עניין דהיינו מדובר ש בקרקע של חברו וכאן לא אכפת לה לאפות ולכן למרות שהם אמרו ש בפסיק רישה אז רב שימן גם מודה שיהיה חייו בדור השם סכון אבל במקרה כזה שאין לו בזה שום צורך אז הם לא מחייבים אומרת המשנה הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו באיזה צורות חייבים בכתיבה גם אם זה ביד ימין גם ביד שמאל בין משם אחד בין משתי שמות דהיינו בין אם זה שתי אותיות של אותו השם דהיינו א' א' בין מ זה משתי שמות דהיינו שתי סוגי אותיות א' ב בין משתי סמנים דהיינו שני סימנים שאינם דומים אחד לשני בכל לא שים חיו אומר רבי אסי לא חיבו שתי אותיות אלא משום רויש כל העניין שאותיות שמצינו במשכון שמשם לומדים לחייב זה מצד רשימה שכך כותבים לל קר שה משקו לידע איזו בן זוגו כדי לא להט לא להחליף בין הקרשים מה לצפון מה לדרום מה בכל אחד שיהיה לו את המיקום שלו אז היו מסמנים על הקרשים מה הסימון הזה אנחנו לומדים שאיסור כסיבה ולכן אומר רבי וסי לאו דווקא אותיות אלא כל סימון שהוא חייבים על זה אומר רב יודי מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ו משמואל נוח מ נוח דן מדניאל גד מגדיל דינו לפעמים אדם מתחיל לכתוב תיבה גדולה והוא לא גמר את התיבה בכל אופן הוא יהיה חיה ברגע שהוא כותב את השתי האותיות האלה במידה והם מתקיימות ויש לזה ש משמעות יש לזה משמעות כגון אם הוא התחיל לכתוב שמעון ואחרי שתי אותיות הוא נעצר הוא כתב שם אז השם יש לשם יש מילה משמעות בפני עצמה או נח מ נחור אז יש אזה משמות בפני עצמה והוא יהיה חיה אומרת הגמרא בשלומה הימין לחייב משון דדרך כתיבה בכך אדם דרכו לכתוב ביד ימין אז ממילא הוא יהיה חייב על זה אלא שמאל המי או אין דרך כתיבה בכך למה אתה אומר בין בימין בין בשמאל או מביד ביתר יד שנו מדובר באדם ששולט ביד שמאל שלו אז הכתיבה שלו היא ביד שמאל שואלת הגמרא ותא שמאל דד כימין דכו עלמי ושמא חב אז לכאורה אצל יתר זה צריך להיות להפך שיהיה חייב רק על שמאל ולא על ימין כי הרי יתר כותב ורגיל לעשות מ דווקא בימין דווקא בשמאל אז השמאל שלו הוא הימין של כל אדם אז על הימין הוא צריך להיות פטור אז באיזה מקרה אנחנו אומרים במשנה שהוא חייב גם על יד ימין וגם על יד שמאל אומרת הגמרא השמאל חייב הימין לא חייב אלא אומר הביה ושולט בשתי ידיו מדובר באדם שדרכו לכתוב גם בימין וגם בשמאל הוא שולט בשתי ידיו ולכן מחייבים אותו בשניהם רב יעקב ברידס יעקב אמר אומני רבי ויסי ד אמר לא יחייבו שתי אותיות אלא משום רו שהם זה הולך ליב ד רבי יוסי שראיינו במשנה שהוא אומר שכל העניין של כוסף זה רק מצד הסימונים שרגילים להשים בקרשים ממילא אין פה עניין של כתיבת אותיות אז זה לא משנה ביד ימין או ביד שמאל לעשות סתם סימון קטן אדם דרכו לעשות את זה גם בימין וגם בשמאל ולכן מחייבים בין בימין בין בשמאל כי הכל זה רק מצד הרושם שהיה במשכן וו מדי ספר רבי וסי רא שלו רבי יוסי שואלת הגמרא הרי יש את שיטת רבי יסי בהמשך המשנה אז איך אנחנו רוצים אומר שגם הריש שכתוב בין בימין בן ב שמאל זה הליד רבי יוסי כולו רבי יוסי נהג מורה לא המשנה כולה היא רבי יוסי ואדרבה רבי ויסי בא להסביר את הרישא למה חייב בין בשמאל בין בימין כיוון שכן דרך ה לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו ממילא זה הסבר לכן חיייבים גם על ימין וגם על שמאל אז אם כן היה לנו כאן ראינו לגבי מסתת רבי יוחנן אמר שחייב משמע כב פדש כשי שמואל הגמרא הקשתה מלשון המשנה מסתת ומק בפטיש אז אמרנו שלא גורסים ומק בפטיש אלא ה מסתת אמכ בפטיש הקודח כלשהוא אמרנו מדובר ליב ד שמואל צריך לומר וגם לימד רבי יחנון שלמה הוא יהיה חייב קודח למרות שבעשיית נקב זה מצד מקה בפטיש וקודח זה לא מקה בפ מדובר בקוח כזה שזה גם מקה בפתי שהוא תוקע את המסמר תוך כדי עשיית הנקב זה הכלל בא לרבות מקום שהוא חקק רק במקס והמכה בכונס על הסדן בהתחלה רצינו לומר שהוא מאמן את ידיו המסקנה היהה שהוא מיישר את הפטיש בשעת מלאכה המשנה הביאה שהחור כלשהו מלקט עצים זה תלוי מה המטרה שלו ולפי זה וגם מלקט עשבים זה תלוי אם זה בא לתקן את הקרקע אז זה בכל שהו הגמרא הביאה מה אפשר לחרוש שאתה אומר בכל שהו זירון אחד וגם במשכן מצינו אם חסר לו לסממנים הוא חורש בשביל זרעון אחד אמרנו ש התולה עולשין תלוי מה המטרה שלו ורק אם זה בא לייפות את הקרקע רק אז הוא חייב אמרנו הרי תמיד בסופו של דבר זה מייפה את הקרקע אז יש פה לכאורה דבר ש שקורה בממילא אבל עדיין הוא יהיה חייב אז או שרבי ורבי יוסף אמרו מדובר באגם או הבה שאומר מדובר בקרקע של חברו ולכן כיוון למרות שזה פסיק רישה אין לו עניין בזה ואיין לו שום תועלת מזה לכן הוא לא חייב על זה המשנה הביאה שהכותב חייב בין בימין בין בשמאל רבי אסי אמר כל העניין של כתיבה זה דווקא מצד רוי שם אז חב גם על כל רשימה רבי יודה אמר שמתי חייב כשהוא כותב מקצת משם גדול בא לכתוב תיבה שלמה הוא כתב בסוף רק שתי אותיות אם יש לזה משמעות בפני עצמה הוא כבר יהיה חייב הגמרא הביא מדובר בהיתר שחייבים בין בימין בין בשמאל או שמדובר בשוט בשתי עדיו כך בב רצה לומר או רב יעקב המיד שלי בד רבי יוסי כל המשנה רבי יסי מכיוון שהוא חיה מצד רשם לכן אין הבדל בין יד ימין ליד שמאל שני ידיים שאפשר לרשום איתם את הסימנים האלה באלמה ולכן יהיה חייב גם על ימין וגם על שמאל בקוסל שתי איס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: