העמוד היומי מסכת שבת דף טז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף טז עמוד א

[מוזיקה] רובן דף טז עמוד א נתחיל בסבב עמודב שורה הנייה מלמטה תו שמה אנחנו נמצאים כעת בסוגיה של פוץ קומד מה הדין אדם שיש לו שטח שהוא רוצה לגדר אותו כדי שיהיה מותר לטלטל בו אבל הגידור לא מגיע לרוב השטח אלא 50% מגודר ו-50 א פרוץ האם התורה סרה כיה שצריך שיהיה הרוב גדור או שמותר כיוון שהעיקר שלא יהיה הרוב פרוץ רב פופה אמר שמותר ורבו רב ישוע אסר תושמע שיירה שחלתה בביקה והקיפוה הגיעה שיירה למקום שעשו בטלטול והם שובט שם שבת שבת הם רוצים ליצור מחיצות של גובה ערה טפחים הם לוקחים את כל המטלטלין שלהם ועושים בערמות להגיע למחיצות קשרות יקיפו ה בגמלים בקפ על ידי העוקפים של הגמלים באבטין שזה הקריות שנמצאות על הוקף הגמל בשליפה כל מיני מסעות שהם סוחבים בקנים בקול אחות שזה אומר רשי קלחי ירקות מטלטלין בתוכו ובלבד שלא יהיה בין גמל לגמל כמ ללא גמל דינו שלא ישאר רווחים של פרצות בין חפצים לחפצים כמ ללא רוחב הגידור שביניהם ובלבד שלא יהיה בין גמל לגמל כ אם לא גמל ובין עוקף לעוף כם לא הוקף ובין אבית להבית כם לא אבית זאת אומרת הרוב צריך להיות גדור מה שמע כמו רבוב ישוע שאם זה חצי גדו חצי פרוץ זה לא לא ישמה מחצו ויהיה אסור לטלטל מתרצת הגמר אחנ מי כשנכנס ויו יצא דהיינו מה שהביסה בא לשלול זה שלא יהיה ביניהם רווח כדי להכניס ולהוציא את הבית או את העוקף שאז יוצא שהרווח שביניהם הוא גדול יותר והפריצה היא רוב והיא יותר מרובה מאשר הגור אבל חינמי אם זה בדיוק 5050 פרוץ קומד יהיה מותר כך מתרץ רב פופה תושמע נמצא סומר זה ברייס כעת שנראה באילוס קיים תוספת בקיים שם מובאות כמה וכמה הלכות של אלכס מחיצה וברייס מסכמת שלוש מידות במחיצות ונקדים בעצם מה שאנחנו נביא כעת בדברי הביסה ישנם שלושה דינים דין ראשון מה קורה כשהוא מקיף במחיצות כיוון שכליים עסור לזרוע שני מינים בסמוך בתוך ד' אמוד אחד לשני אלא אם כן יש מרחק של ד אמוד בין אחד לשני או מחיצה ביניהם המחיצה לא צריכה להיות הרמטית אלא מדיני מחיצה אומרת הברייה כעת מה הם דיני מחיצה שיהיו כששרים כדי שנוכל להסמיך את שני המינים למחיצה משני הצדדים שלה ולא י יהיה פה דין של כילים מדיני המחיצה של כילים נלמד להלכות מחיצה של שבס נמצא סתו אימר שלוש מידות במחיצות ישנם שלוש מידות שלוש סוגים של מחיצות יש מחיצות שעשויות מכנים פחות פחות מג תפוחים שזה בעצם אנחנו מחברים ביניהם מדין לווד אנחנו צריכים שלא יהיה רווח ביניהם של שלושה טפחים ואז הלבוד מלמד אותנו עלו חלמ ש מסיני כאילו הגדר היא סתומה לגמרי יש מחיצות שעשויות מחלקים גדולים יותר קנים או מקרשים שהם רחבים שלושה טפחים ועד ארבעה טפחים שבזה יש דינים אחרים ויש שלב שלישי שזה מחיצות שהם 100 ארות פוחים ומעלה אומרת הברייה כל שהוא פוחס משלו צריך שלא יהיה בין זה לזה שלוו דהיינו אם זה קנים שהם פחות משלושה פחים צריך שלא יהיה ביניהם שלושה טפחים ואז יש דין של ובד והכל נחשב למגו כדי שלא יזדק קדי בוס רוש הדין בלבדו שלא יכול ומר ש מסיני שפחות משלושה טפחים אנחנו מחברים את זה כסתם והגדר של שלושה טפחים הוא שהגדיל לא יכול לעבור בבת אחת בקלות דרך הרווח שביניהם לכן אמרו שלושה טפחים כך נאמר בלוך לשם מסיני וממילא כעת הגדר נחשב סתום כל שהוא שלשו ו משלוש עד ארבו אם זה הקנים או הקרשים הם ברוחב שלושה ועד ארבעה צריך שלא יהיה בין זה לזה כם לא יה כאן אפשר להקל יותר כמובן שאם יש פחות משלושה טפחים ביניהם אז יש לבוד זה לא גרה מהמקרה הראשון אבל בנוסף לזה גם אם יהיה יותר משלושה טפחים דהיינו שלושה שאז אין לבוד או כמ לויוי דהיינו אם זה קרש של ארבעה טפחים או שוש וחצ טפחים אז אם יש רווח ביניהם בדיוק כמ לויוי שושה וחצי כנגד המלא יש גם פרוץ אז אנחנו אומרים שזה יהיה כשר העיקר שלא יהיה צריך שלא יהיה בין זה לזה כם לאיה זאת אומרת שלא יהיה בדיוק את אותו שיעור של העומד שיהיה ברווח שיהיה קצת פחות אם העומד הוא שלושה וחצי טפחים אז הרווח שביניהם יהיה קצת פחות כדי שיהיה הרוב מגודר כדי שלא יהיה פורוס כאומן כאן לכאורה קצת קשה הלשון שלא יהיה פורץ כעומד אנחנו צריכים שלא יהיה 50% פרוץ 50% מגודר ותכף נביא מכאן ראיה לשיטה שאוסרת פרוץ קומד ואם היה פורץ מרובה על הועמד והלשון הזאת קצת קשה כי כאן אנחנו בעצם סותרים את הדבר ואומרים שמתי זה יהיה פסול אם יש פורץ מרוב על העומד אף כנגד העמד אסור אז אני אומר שכביכול המחיצה בטלה וגם כנגד החלקים שכן עומדים אסור אסור לזרוע כיים משני צידי העומד כיוון שזה מחיצה שבטלה והדין השלישי של הברייה כל שהוא ארבו הו מארבו עד 10 אמות שזה שיעור חשוב כבר צריך שלא יהיה בין זה לזה קים לויו שלא יהיה פרוץ קומד צריך קודם כל שיהיה מרווח ביניהם של פחות מפרוץ קמד דהיינו שהרוב יהיה מגודר ואז אם יש את זה אז מותר לזרוע כנגד הכל גם כנגד הפרצות ואם היה פרוץ כמד כנגד העומד מותר כנגד הפורץ אסור כאן אני מקל עוד יותר מזה אם יש כן פרוץ כעומד אז אני לא אומר שכל המחיצה בתלה גם כנגד העמד יהיה אסור אלא כיוון שזה חלקים חשובים רבות פוחים ומעלה אז החלק שעומד אז הוא עומד גם אם יש פה קמד אמנם אין פה היקף שלם אבל כנגד החלקים שעומדים יהיה מותר לזרוע משני צידיהם כיוון שיש לזה חשיבות בפני עצמה גם אם אין פה היקף שלם ואם היה ממשיכה ברייסה עוד שלושה הלכות שהם בעצם הלכות כלליות ואם היה עומד מרובה על הפורץ אף כנגד הפורץ מותר אם יש לנו עומד מרובה על הפרוץ אז תמיד יהיה מותר גם כנגד החלק הפרוץ נפ פרצה ביותר מ10 אסור אם יש פרצה של יותר מ-10 אז זה נחשב שהכל פרוץ כל הרוח הזאת כל הצד הזה פרוץ ומ אלה יהיה אסור אלא אם כן מסיימת הברייה היו שם קנים הדוקרן ועשה להן פאה מלמעלה אם יש בשני צידי הפתח קנים והוא עשה איזשהו זמורה קלועה ומשך אותה מכנה לכנה שזה בעצם צורת הפתח אז אפילו ביותר מ-10 מותר אומרת הגמור עד כאן דברי הבריה כטו מרש משלוש ועד ארבו ובלבד שלא יהיה בין זה לזה כלא בהלכה האמצעית לגבי שיעור של משלושה ועד ארבעה כתוב שצריך שלא יהיה רווח ביניהם כמלא שלא יהיה חצי גדור וחצי פרוץ תודר פופה שהכשיר גם בחצי חצי לכאורה רואים מכאן כמו רבו ישועה שאם 50% גדור ו-50 א יש רווח ביניהם אז זה לא טוב אומר לו רב פופה מהם מלווי מלוי נכנס ויצא מדובר ובלבד שלא יהיה קמלו הכוונה שלא יהיה ב נכנס ויוצא דהיינו כפי שתירצו בראיות הקודמות שיהיה קצת יותר רווח שאפשר להכניס ולהוציא קנים ביניהם באותו רוחב זאת אומרת אם הרוחב הוא שלושה טפחים של הקנה שלא יהיה רווח ביניהם של קמ לויוי דהיינו קצת יותר משלושה שאפשר להכניס ולהוציא קנה של שלושה פחים אומר רב פופה יש לי גם ראייה לדברי מעצם דברי הבריה אונמי מסתבר מי דקטו אם היה פורץ מרובה על ומד אף כנגד העמד אסור אמרנו שהביסה בעצמה ממשיכה ואומרת שאם הפורץ מרוב על העמד אז יהיה אסור גם כנגד העמד הכל מתבטל במקרה הזה שיש לנו משלו ועד ארבו אסור לזרוע גם כנגד החלקים של השלושה הם לא חשובים כדי להיחשב בפני עצמם כאשר יש רבע של פרוץ כעומד ביניהם או כעומד מוטור אבל הלשון של הברייה שדווקא עם פרוץ מרובה מה שמע אבל אם זה כן חצי חצי פוץ כמד מותר שמע מינו זאת אומרת אומר רב פופה דברי הביסה עצמם סותרים את עצמם כיוון שכתוב לגבי ההלכה הזאת שאם זה משלש ו עד ארבו מצד אחד כתוב באמת לשון שקשה לשיטתי שלא יהיה פוץ קמת שלא יהיה מרווח של שהוא חופף לרוחב של הקנים העומדים מה שמ שפרוץ ק עומד אסור מצד שני כתוב ואם היה פרוץ מרובה על העומד אם היה רוב פרוץ אז גם אסור לזרוע כנגד העומד וכל המחיצה בטלה מה שמע אבל אם פרוץ כעומד המחיצה כן קיימת אלא צריך לומר אומר רב פופה כמו מה שביארתי שכש הוא בלבד שלא יהיה פרוץ כומת הכונה ב נכנס ויוצא שלא יהיה הרוב פרוץ ואם היה רוב פרוץ על זה אנחנו אומרים שגם כנגד העומד יהיה אסור כיוון שיש פה רוב פרוץ ממילא לכן זה בטל ואין חנמ זה הכל רק בגלל שיש פה רוב שפרוץ אבל בעומד בפרוץ כעומד זה יהיה מותר למ דרוד רב ישוע לכאורה רפו ב צודק אז לכאורה יהיה קשה מפה על רבו רב ישוע איך הוא יישב את דברי הברייה שכתוב שמה אם היה פורץ מרוב לומד אז גם העמד כנגד העמד יהיה אסור מה שמע שדווקא כשהפרש מרובי אבל אם הפורץ כעומד אז יהיה מותר לכאורה מוכרח כדברי רב פופה שמה שכתוב ובלבד שלא יהה פרוץ כמד הכוונה בכנס ויוצא ולכן זה אסור כיוון שיש פה רוב של פרוץ אבל אין נמי חצי חצי יהיה מותר אחרת איך הוא יישב את הלשון של הברייה שאם היה פרוץ מרובה אז אף כנגד המד מותר רק אז אף כנגד המד לפי רבונה גם בפורץ קומן כנגד המד אסור כיוון שאין לזה חשיבות בפני עצמה לשיעור כזה שהוא פחות מרבות פוכים לעמוד בפני עצמו כדי לחצוץ בין הקיים בין המין הראשון למין השני אומר לוך מתרץ וישוע תמיך לשיו אני אקשה ליך מהמשך הברי מספה כתוב בהלכות המסכמות את הבריה שהם כוללות את כל את כל שלושת המחיצות אם היה אומד על הפורץ אף כנגד הפורץ מותר כתוב סליחה כתוב במקרה השלישי ששם יש קרשים של מרבו ועד 10 אמות אם היה וימד מרובה על הפורץ אז יהיה מותר כנגד הפורץ גם כנגד החלק הפרוץ יהיה מותר או כ פרוץ אסור משמע אבל אם זה יהיה חצי חצי יהיה אסור ספ קשה לרב פופה כאן יהיה קשה לרב פופה כיוון שכל מה שאנחנו מתירים זה דווקא במד מרובה לפי רבפ וגם באומד כפורץ גם כן יהיה מותר להכשיר את החלקים שעומדים ר שקש לרב הונ ברד רב ישע אז לכאורה הברייה הזאת בשלמותה לא מסתדרת לא לשיטת רב פופה ולא שיטת רבוד רבי יהושע עונה הגמור הספ לרב פופה לא יקשה רב פופה ישב את דברי הבריה יד דתני ריש פרוץ מרובה על העומד כיוון שבריה הבאנו לגבי מקרה ש משלוש ועד ארבו שצריך שיהיה פורץ מרובי על העמד כדי לפסול את זה כיוון שאם זה פורץ כמד זה עדיין בסדר ורק בפורץ מרובה על אומד רק זה פסול תענה סיפה אומד מרובע על הפורץ אז אגב הלשון הזאת נקטנו בספה את העומד מרוב על הפורץ שאז כנגד העומד יהיה מותר אבל חנמ הוא הדין בפורץ כעומד שגם כן חצי חצי עדיין יהיה מותר כנגד העומד כיוון שיש לזה שם של גדור ר רבונה בר רבע לא יקשה רבונה ישב תספה אמן מרוב על הפורץ שהוא סובר שזה לשון בדווקא שאם יש עמד מרובה שהרוב מגודר רק אז מכשירים את המחיצה הזאת אבל אם זה פורץ עמד לא נרש אגב הלשון הזאת כתבנו פורץ מרובע לעמד שאם הפורץ מרובע לעמד אז פסול גם כנגד העומד אבל אנמה הוא הדין בפורץ כעומד הלשון הזאת ננקטה אגב הלשון של הסיפה אומרת הגמרה ב בי שלמה לרב פופה משום אוכי לא יארב להו ותענה להו אומרת הגמרה אז ישבנו את הברייה גם לשיטת רב פופה גם לשיטת רב רב ישוע אבל דבר נוסף קשה לי בלשון הברייה לפי רב פופה אני מבין את החלוקה שהביס הביע לשלושה דינים הדין הראשון זה בקנים שהם פחות משלושה טפחים הדין השני זה בשלושה ועד ארבעה והדין הש זה 10 ועד 10 אמות משום אוכי לא יערב להו ותנ להו לא הרבנו את המקרה של רוחב שלושה טפחים יחד עם המקרה של פחות משלושה טפחים כיוון שבחות משלושה טפחים אנחנו אומרים שצריך שיהיה רווח ביניהם כמה שהם מספיק ללוב פחות משלושה טפחים שיהיה ביניהם ואז מדין לובו זה סתום אבל אם יש שלושה טפחים זה כבר פסול בשלושה אני אומר שזה יצא פה אני כבר יוכל להכשיר גם ברווח כ מויסון אם יהיה פורץ כמ דהיינו בין הקרש של שלושה טפחים לקרש השני יהיה רווח של שלושה טפחים כאן כבר אין לבוד ובכל אופן יהיה קשה מדין פורץ כומז אז מובן למה שלושה כבר מסוג עם השיעור השני של משלושה ועד ארבעה אלא לרבו ברי רבי ישוע לרבינו לתנו אבל לפי רבו ברי רבי ישוע בשלושה עצמו אם יש לו קרשים של שלושה טפחים כמה מרווח שביניהם צריך שיהיה אם יש שלושה זה כבר לא טוב כי זה פוץ קומד חייב שיהיה פחות משלושה אז אם ככה זה מגביל להלכה הראשונה של קנים פחות משלושה טפחים ששמה צרח מדין לבוד שיהיה רווח של פחות משלושה אמנם הרי שזה מדין לבוד שצריך שיהיה רווח של פחות משלושה והאמצעי הדין הזה של בשלושה עצמו זה לא מדין לאוד אלא זה מדין שלא יהיה פוץ כמל לכן צריך שיהיה פחות משלושה כי הקרש הוא שלושה צריך שיהיה הרווח פחות משלושה שהרוב יהיה מגו אבל עדיין ההלכה היא אותה הלכה צריך שיהיה רווח פחות משלושה אז למה לא נקטנו שכל שהוא שלושה ומטה כל כרש שהוא משלושה ומטה הדין הוא שצריך שיהיה רווח פחות משלושה ביניהם למה את שלושה הונו עם ההלכה השנייה כל שהוא פח משלוש הוא שלשו צריך שלא יהיה בין זה לזה שלשו היה צריך לערב ולכתוב כל שהוא פחות משלושה ושלושה עצמו גם כן צריך שלא יהיה רווח של שלושה ביניהם זה משום לובו וזה משום שלא יהיה פורץ קמת מתרצת הגמור זה ללא קושיה על רבונה למה משום דדו מ פסולה דרש לפסולי סיפה סוף סוף הברייה הזאת כפי שרשי מבאר היא באה לבאר לנו את טעמי אלכס מחיצה כדי שנבין את הטעמים למה זה פסול ולמה בצורה הזאת אני מכשיר אז ממילא לכן סיווג את בצורה הזאת כדי להשמיע לנו שפחות משלושה בקנים פחות משלושה אז צריך שיהיה רווח פחות משלושה שזה מדין לובו ואחרי זה עברנו לשלושה ועד ארבעה ששמה זה מדין שצריך שיהיה עומד מרובה ולא יהיה פורץ כעומד אינו חנ מ בשלושה עצמו נכון שהשיעור הוא שצריך שיהיה פחות משלושה כדי שלא יהיה פורץ קומד אבל זה לא מצד הלבוד אלא מצד שלא הפורץ קומת זה טעם אחר באיל חס מחיצה ולכן ן לא הבאנו את זה יחד פסול דריש כדי שלא זקר הגדי סחס שזה לבוד שאמרנו פחות משלושה טפחים רווח אז הגדיל לא עובר בבת אחת ביניהם ממילא יש פה לווד סולד סיפה שלא יהיה פורץ כעומד פסול של סיפה שצריך שיהיה פחות משלושה רווח כאשר הקרש הוא שלושה זה לא מצד לבוד אלא זה מצד שלא יהיה פורץ קמד שלא יהיה מרווח באותו רוכב של הומן פחות משלושה מני אומרת הגמורה אז הבנו כעת גם את היישוב כעת לדברי רב הונה די רבש למה את שלושה הבנו יחד עם הסיווג השני של משלושה ועד ארבעה ולא עם פחות משלושה אבל נמשיך עוד קטע שעדיין בתוך החשבון של הבריה פחות משלושה מני וזה כבר לא בהקשר לפורוס גומד אלא זה באותה ברייסה חשבון נוסף כמו מי הולכ את הברייה שאומרים ש פחות משלושה זה שיעור של אובוד ואז אני אומר שצריך שיהיה פחות משלושה בקנים פחות משלושה שיהיה רווח ביניהם פחות משלושה כדי שנמר לווד זה הולך כשיטת רבו דמרי פחות משלושה אמרין לווד שלושה לא אמרין לווד כפי שהבאנו ליל יש מחלוקת רשבג וחומים באיזה שיהו נאמר לוות לפי חומים עד שלושה לפי לפי רשבג עד ארבו תפוחים אומרים לבוד ממילא הברי כאן שיטת רבון שצריך שיהיה רווח ביניהם ח משלושה כדי שסתום את זה על ידי לבו אסיפה כל שהוא שלושה ו משלושה ועד ארבו נראה את הסיפה של הברייה שמה כתוב בחלק השני בהלכה השנייה ששלושה ועד ארבו אז אני אומר ש כאשר יש לנו פרוץ כעומד או שפרוץ מרובה על עמד אז אני אומר ש החלק החשוב יותר זה נחשב כיוון שיש פה חלק חשוב ש ש עד ארבעה אז כנגד העמד יהיה מותר אוסון לרב שן גמליאל דומה פורש מרבו וד דרבון מי שלא ישווה עד ארבו שרבו חדו כאן משמע שזה הולך כמו רב ש בן גמליאל כי כעת הגמרא מבינה שהדין של ווד זה מצד חשיבות מהשלב למה למה לפי רחומים אנחנו אומרים שלוד זה עד שלושה עד פחות משלושה טפחים אבל בשלושה כבר אין לבוד כי זה שיעור חשוב ממילא לפי רב ש עד ארבעה אומרים את זה זאת אומרת שארבעה רק זה שיעור חשוב וכאן אנחנו אומרים שכבר כאן אנחנו אומרים שמ שלושה ועד ארבעה זה יש לו דין יש לו דין שונה אנחנו אומרים שפוס מארבו לאבוד וכאן אנחנו אומרים שלפי כתוב בברייס כל שהוא שלושה ו משלושה ועד ארבעה על זה כתוב ומחלקים בין פחות אומר רשי מדקו מפליק בין פוחז מארבו לרבו פוחז מארבו אם פרוץ יותר עליו אף כנגדו אמד אסור ובו גופ כתוב בספר שמתיר כנגדו אפילו בפרוץ יותר עליו נכון הרי אמרנו שאם זה משלושה ועד ארבעה אז אני צריך שיהיה הרוב מגודר ואם אין רוב מגודר אז נופל כל הגדר גם כנגד המד אסור אבל אם זה ארבעה ומעלה שם אני אומר שאם גם במקרה שיש פרוץ מרובה כתוב בחלק השלישי של הבריה אנחנו נתי להניח שני מיני זרעים כנגד המד כנגד החלק שכן נשאר מהגדר זאת אומרת שהרבו זה שיעור חשוב שיכול לעמוד גם בפרוץ מרובה ולהכשיר כנגד העומד אז אם כן זה כמו רב שם גליאל שבערו אז זה נהיה שיעור חשור כי אחרת לפי רבול כבר משלוש זה כבר שיעור חשור אז כבר בשלוש היינו צריכים לומר שגם אם פורץ מרובה כנגד השלוש יהיה מותר כיוון שהעומד הוא שיעור חשוב אומר הב מדרש אז לכאורה יש פה סטירה הריש זה רבון ששלושה זה כבר שהו חשוב הספ זה רשבג שכבר שרק בארבעה זה שיעור חשוב אומר הב מדר רבו רבון תירוץ ראשון מתרץ הבש שניהם זה רבון דרבו ו משר כנגדו רב חוש חוש דהיינו יש חילוק בין לווד למקם חושו נכון שבלוד אני אומר עד שלושה טפחים יש לווד יותר מזה זה כבר שיעור חשוב לצאת מלוד כבר לא יכול לחבר מדין לבוד בשטח של שלושה טפחים רווח אבל זה עדיין לא שיעור חשוב כדי להחשיב מחיצה שעומדת בשיעור שלושה טפחים גם במקרה שהשטח ופור וץ מרו בלמד להחשיב את זה למחיצה לעניין זה אני צריך כן שיעור של ארבו כך יסברו רבונו ואנו חנמ זה לא בשיטת רשבג אלא זה עניין שרבונו סוברים כך שזה כבר צריך חשיבות נוספת וזה לא טלי או בו השיעור של חשיבות של אובוד עם השי שיור של חשיבות של מחיצה רוב אומר מ רב שן גמליאל רנ רב שן גמליאל וכומר רב שן גמליאל אמרי לווד אנמי ללמעלה אבל למטה כמחיצה שקד בוקן בו לא אמרים לווד באמת הכל זה רשבג אז אם זה רשבג למה כתוב ברש שם הקנים פחות משלושה צריך שיהיה רוח ביניהם פחות משלושה כדי שיהיה לווד גם בפחות מארבעה יש לנו וווד התשובה היא שכשר שבג אמר שעד ארבו יש לובו זה דווקא במקומות שהם באוויר כמו קורה שראינו שהיא לא מגיעה עד קטל המבוי או שתי קורות יוצאות משני צידי המבוי והם לא מגיעות אחת לשנייה עד ארבעה אני מחבר אותם עם לווד אבל כשזה על הקרקע כיוון שגדי בוקים שמה אז שמה הוא סובר אינו כנמ המציאות היא שהדי עוברת דרך השלושה טפחים האלו והוא יסבור גם כן שעל הקרקע הדין שלו וד הוא עד ג תפוחים ולא עד ארבעות תפוחים ולכן כתוב אצלנו ש הלו בודו עד שלש פוכים ון חנם איזה מדברי רב שמעון בן גמלי אז אם כן ראינו כאן את הברייה הראשונה לגבי שערה שחנתה בביקה צלבי ריה שמה שפורס קמד אסור והתשובה היא מדובר בכנס ויוצא הבנו מבריסל ענין כיים ששמה כתוב שהוא בלבד שלא יהיה פורץ כמד ורב פופ ראץ שהכוונה ב נכנס ויצה והראיה לדבריו ממה שכתוב אחרי זה שאם היה עומד מרובה אם היה פורץ מרובה על אומד אז זה פסול מה שמ אבל אם אומד כפורץ זה כן בסדר שלנו לכאורה זה קושיה על רב ונה ורדי רב ישועה כיוון שהסתירה בברייס מתיישבת לפי רב פופה שהפורץ כמד הכוונה בנכס צ ולכן זה פסול ומה שכתוב פורץ מרובל לא עמד זה כמו שאמרנו שרק אז זה פסול בפורץ מרוב לאמת זה נופל אבל אם זה היה פורץ קמת זה בסדר לפי רבו ד רב אישה שגם בפורץ קומ פסול שהוא סובר שזה אסור גם בפרוץ קומד איך הוא יישב את מה שכתוב שרק בפרוץ מרוב למד אז נופל המחיצה ואומר רב הונה הרי הסיפה יהיה קשה רב פופה ששמה משמע שדווקא עעם הפורץ מרובה על הועמד שמה כתוב ש מהספה אם היה אומד מרובה על הפורץ רק אז זה כשר ממה שמל פורץ כומת לא אלא כל אחד יישב שהלשון נכתבה אגב הלשון העיקרית אחת מהם זה הלשון העיקרית והשנייה נכתבה רק אגב הלשון הזאת ה כנמ זה לאו דווקא אמרנו שאלה שנייה שאלנו למה לפי רבו ברד רב אישה לא צירפנו את שלשו לפורש משלו שו כי גם בשושו קרש שהוא ברוחב שלשו עדיין צריך שלא יהיה רווח ביניהם שלשו כי זה פורץ קימד התשובה היא כי פה זה מדין פו פורץ קומן ופור משלוש שהבאנו בחלק הראשון של הברייה זה מדין לבוד והביס בא לחלק ביניהם לעשות חלוקות של טעמי המחיצות את הסיבות למה לפסול אותם ולכן העדפנו לחלק את זה שזה שלוש וארב זה מדין פוץ כמד ופורץ מרובע לומד ופורץ משלוש של ה רש זה מדין לאבוד לכן זה לא הבה יחד שאלנו מהוא שיעור חשוב חשבנו שלוד ושיעור חשוב לעניין מחיצה שיחשב לעומד גם בפורץ מרובע לומד שנוכל לזרוע סביב העומד זה אותו דבר ואילו ברש ממה שמע שבשל זה כבר שעור חשוב שאין לווד כרבנן ובשפה מה שמע ש רק בערבו אז זה נחשב מארבו ומעלה זה נחשב לשיעור חשוב כדי שגם בפורץ מרובל הועמד יוכלו לזרוע כנגד האומד זה כמו רב ש בן גמליאל תרצה הגמור שני תירוצים תירוץ ראשון הבי שהכל זה רבון ויש חילוק בין לווד לחשיבות בעלמה לפי רובה הכל זה רב שם גמליאל והוא מודה בלווד על הקרקע שלא אומרים אותו כיוון שהקדים בוקים בו כל מה שאמר לובו זה דווקא במקום גבוה ולכן כאן רש גליל מודה ש ו עד g תכי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: