העמוד היומי מסכת פסחים דף עה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עה עמוד ב

סוכים דף העני עמוד ב שורה רביעית מלמעלה רבי נאמר ראינו בעמוד א' דברי רבי רבי מחדש שלמרות שקורבן פסח חייב להיות צלי אש וכולו צלי אש בכל אופן אם הוא צלה אותו על גבי גחלים הניח אותו על גחלים וכך הוא צלה אותו זה נחשב לאש אמרנו והקשנו עליו מעניין של צורס. ראינו שם לגבי מכו אש שזה אחד מסוגי הצרת שנעשים על ידי כבייה ושם יש ברייסה שכתוב אין לי אלא כבייה על ידי אש קבייה על ידי גחלת או רמץ שזה אפר רותח או סידרוטח וכדומה דברים שיתחממו מהאש מנין שגם הם נחשבים למכבס מכך שהתורה מרבה וכופלת מכבוס אש פעמיים משמע שהילולי שהתורה כפלה פעמיים מכבוס אש הייתי אומר שגחלת לא נחשב לאש אלא מכבס אש זה דווקא מהאש עצמו. אז אם ככה, כשכתוב לנו לגבי פסח אצלי אש, איך רבי סובר שגחלים כן נחשבים לאש? רב חיזד תראץ שמדובר שם לא לעניין גחלי עץ אלא גחלי מתכת. אותם באמת צריכים לרבות כיוון שהם לא חלק לא נחשבים לאש אבל גחלי עץ נחשבים כן לאש. אחר כך הקשנו מבס כהן שהיא בדין סריפק שהיא זינתה והערכנו בעניין של בס כהן וכעתי אנחנו חוזרים בעצם ליישב תירוץ נוסף על הקושיה על רבי רבי נאמר קרוחותני דהיינו בוא נתקן את הבריסה שממנה הקשנו וכך נבאר אותה מכבס אש אין לי אלא שנכבע באש ובגחלת זאת אומרת גחלת נכניס יחד עם מה שמתפרש מהמילה עצמה מכבס אש נכבע ברמץ דהיינו אפר רותח או בסידר רותח או בגפסיס רותח ובכל דוב בו מחמס האור כל דבר שהתחמם מאשויח מהאור לרבות גם מים רותחים מנין זאת אומרת לא ממיכבו מכבו ריבו אז אם כך לפי הגרסה הזאת מיושב הקושיה כיוון ש אין אוכנה מה הגחל הגחלת היא חלק ממה שהתרבה ממכבש בלי הכפילות של הלשון של הפסוק אלא מעצם מכבס שאנחנו מרבים ומבינים את אש ואת גחלת רוב רומי רובי כעת מקשה קושיה על דברי רבי שאמר שגחלים נחשבים לאש ממקום אחר מעניין של יומם הכיפורים שם מצינו שכתוב ולא כח מלא ימחתו גחלי אש ומזה הוא נכנס לפניי ולפנים ונראה כעת את הבריסה שרוב מקשה משמה נפרש ונבאר את הבריסה קודם הביי יביא תירוץ אחד רוב היקשה על התירוץ ויביא תירוץ שהוא שהוא מתרץ רובמי מי אומר רבי גחול עם איקו אש האם רבי סובר שגחלים נחשבים לאש הוא רומיני גחלה יכול אוי ממויס הייתי חושב שהוא יכול להביא גחלים מחובים דהיינו שכבר הם לא לוחשות הם לא עם לועטות אדומות אלא הם הלכו ופחטו האש כבר לא הם עדיין חמים אבל האש כבר לא ניכרת בהם תלמוד לא אמר אש התורה אומרת גח עלי אש בשביל זה כתוב את המילה אש לומר לי שצריך כן משהו רותח ממש ממש היא אש יכול שלבס אז אש הייתי אומר שהכוונה לשלבת ממש תמוד למה מגח עליי לא אנחנו לא מדברים על לאוה שהוא נכנס עם אקטורס עם לאבה אוקיי צד מי מנלחשיס מה כן יכול להיות דבר שמשלב גחלת ואש לא חששות גחלים שהם בוערות זה נחשב לגחל לאש ועל זה אנחנו אומרים שהכהן גודול נכנס לפני ולפנים שואל מבאר את הגמורה קודם את הבריסה ווא גוף קשה הלשון של הבריס לכאורה קשה אמרס גחלי יכול אומיס מהלשון גחלי כפשוטו הייתי מסביר שהכוונה לאי ממויס לגחלים מחובות על מלאכשות אשנינו למה אתה לא מדבר על גכלים לוחשות כי משמע שמגחלי לא הייתי מדבר על גחלים לוחשות שעדיין הם בוערות אלא זה כבר בכלל אש ואחר כך שאמרנו את המודר אש ממשיכה בריסה היא אש אמסיפה אי אש יאכל שלבש ישר אנחנו קופצים ללאבה ממש לשלבת למה תלמוד לא מגח עליי עלמה מה קורה עם גכלים לוחשות למה לא אמרנו שמאש היה משמע גכלים לוחשות על מאפילו לא חשות לו אש נינו גחלים לחשות סוף סוף זה גחלים זה לא אש אז אם ככה איפה גחלים לוחשות נכנסות לא בגחלים ולא באש ואמר רב ששס או חיקטוני ב רב ששס את הברייסה גחלי יכול בן אומז בן לא יחשו דהיינו כל גחלת שתהיה או לוחשם בוארות אומות שהם כבר בגד מחובות מודר אש אש יכול שלב תמיד לא מגח עליי אוקייצ מביא מן לאחשויס אז אם ככה ביארנו את עצם לשון הבריסה שאין אונמ שמגחלה הייתי מבין שגם לגחלים לא חשוד אבל מה שכעת קשה לנו על דברי רבי וזה מה שבא רוב להקשות מכל מקום גחולים לא יקריא איש עדיין אנחנו רואים שב שבתוך אם היה כתוב רק גחלה הייתי אומר שהכוונה לגחלים לוחשות אומות אבל גחלים לא חשות לא נחשבים לאש כאשר לרבי שסובר שכשכתוב בקורבן פסח צלי אש זה גם אם הוא צולה את זה על גבי גחלים ממש אומר הביי מתרץ הבטריצה אנישב את הבריסקח גחלי יכול אוי ממויס ולאש הייתי חושב שהכוונה לגחלים שהם בגדר מחובות תמוד לא אמר אש אי אש יכול רצה שלבת יבי רצג החלט יביא וכאן אנחנו מכניסים את השינוי לפי דברי אביי שכשאם היה כתוב רק אש הייתי מבאר שהכוונה או לשלבת ממש או לגחלים לא חשגם זה בכלל אש ואז אם כך מיושב מיושבים דברי רבי שאין אוכנה מגחלים לא חשות הם בכלל אש ועל זה ממשיכה בריסטה ואומרת תלמוד לאמה גחלי איש אנחנו צריכים שיהיה גכלים לוחשות לא שלבת אלא רק גכלים לא חשמר רובה רצה גחלת יביא רצה שלבת יביא שואל רובה על דברי הביה איך ייתכן שלבת בלא גחלת איך היא משכרס לו איך שייך להכניס לפניי ולפנים שלבת בלי גחלת הרי בדרך כלל איך מביאים שלבת עץ שבוער אבל פה אתה מדבר על אש בלי גחלת כגון דשאפיה למונה משחה ואת לבינורה הוא לקח כלי שם עליו שמן והדליק אותו וזה עכשיו הוא מכניס לפני ולפנים ההוא לא מול לקרוא למטותי את זה אני לא צריך פסוק למעט אז שלפני מלך בוס ודוםסים כן לפני מלך מלך מהקדוש ברוך הוא לא כל שכן הרי כשמדליקים שמן לבד שיבער הוא מוציא כמויות של עשן זה הרי לא מכובד להביא את זה לפני מלך בוסבדום כל שכן לפני הקדוש ברוך הוא אז זה לא צריך למעט ואם כן לא ייתכן שזה הביאור בברייסה שאפשר להביא שלבת לבד כיוון שלבת לבד היא מביאה הרבה עשן וזה לא כבוד אלא אומר רובת אורי צוחכי ולכן רובה בא ומיישב את הבריסה בצורה שתתיישב עם דברי רבי בצורה שונה מאביה גחלי יאכל אומיס ולא חשו תמיד לא מרש עד כאן זה עדיין כדברי הבית אי אש יכול יביא מחצו גחלס ומחצו שלבס אולי יביא חתיכת עץ שהאש אכזה ברובו דהיינו שיש לו גחלת עם שלבת עד די לגבוי אבקו לגחלת בינתיים עד שהוא יכנס לבפנים כבר זה יהפך להיות גחלת ועל זה אולי הפסוק מדבר על אש שצריך להיכנס להתחיל להיכנס עם זה כשעדיין יש לתאמר ולא כח מלא מטוח לי איש מעל המזבח משעס לקיח נאבי גחולים דהיינו שהחידוש הוא שכבר משעת לקיחה זה צריך להיות גחלים שזה גחלי אש שזה בעצם כבר לא שרק עכשיו התחיל העץ לאחז ברובו אלא שהוא כבר נהפך להיות גחל והוא כבר בוער כבר קודם איבוללו שתגמור דרך אגב אומיס אוממוס איך כותבים גחלים אוממוס עם ע או עם א' אומר רבי יצחוק הארוזים לא יעמור בגן אלוקים מהפסוק הזה אנחנו לומדים שהכוונה הממור שכותבים את זה עם ע ולא עם א' ששם הכוונה לא יכאו את מריתו לפי שהיה נה מכל אילנות ועל חירו מלך צור נאמר אומר רש"י ששם אנחנו אומרים שהארזים שלמרות שהם עצי ארז הם עצים גדולים וזה עדיין הם לא יקאו את מריתו, הם לא כביכול העלימו אותו כי הוא היה עוד יותר מהם אז רואים שעממו שזה מלשון כבייה כיבוי זה נכתב בעול בא' אומרת המשנה וכאז אנחנו ממשיכים על העניין של צלי הפסח אמרנו שהיא חייבת להיות אך ורק מאש ממש נוגע בחרסה של תנור מה הדין עם ה גדי תוך כדי הצליע נגע בתנור בדופן התנור הקלוף את מקוים כיוון שהתנור רותח מחמת אש וזה לא אש עצמו והוא מחזיר ואת המקום הזה שנגע בחרס הוא זה שגורם לו להצלות ממילא המקום הזה לא ניצלם מאש אז אסור באכילה ולכן יקלף את מקומוי נטל מרוטבוי על החרס וחזר אילור נטף מרוטבוי נטף מהרוטב של הקורבן על החרס והתחמם מהחרס וחזר לקורבן וכעתי הוא צולה את הקורבן על ידי הרוטב הרותח שחזר אליו והרוטב הזה הזה הרי התחמם מהחרס לא מהאש היא טולת מקומוי כיוון שהמקום הזה של הצלי קיבל צלייה לא מאש ישירות אלא מהרוטב הרותח אז תולת מקומו נטף מרוטבו על הסוילס קמוץ אס מקומוי אם נטף מהרוטב על הסולת ואז חזר חזרה לקורבן אז כאן כבר איקצס מקומוי כיוון שיש פה צליעה מחמד דבור אחר ואסור לאכול את הרוטב שבתוך הסוילס בגלל האיסור של כי צלי אש ולכן ישרוף את אותו קומץ דהיינו עכשיו בסולת הזאת מעורב פה בעצם רוטב שהרוטב הזה נכנס לתוך הסולת והוא ניצלה מחמת הסולת ואם כן יש פה חלק מקורבן פסח שניצלה לא מחמת אש אז הוא אסור באכילה אז צריך לקמוץ את כל האזור הזה שנכנס שמה הרוטב כיוון שיש פה מן הקורבן פסח שלא ניצל מאש וממילא זה אסור באכילה סוכב בשמן תרומה אם הוא שח את הקורבן בשמן תרומה אם חבור אז קוינים כלו קוינים יכולים לאכול מן התרומה אם של ישראל וכעת מחפשים תקנה לקורבן אם חיו ידיחנו אם עדיין לא צלו את זה אפשר לשטוף את השמן אם צוליו אז כבר השמן נכנס פנימה קלו אפס החיצוי מספיק לקלף את השכבה החיצונה והגמרא תסביר כיוון ששיימים רק מעט שמן סוחב בשמן של מייסר שיני ומי שני הרי דינו שהוא נאכל בירושלים ושם אסור למכור מי שיני אלא אוכלים אותו בלי מכירה אז לא יעשנו דומים בבני חבורה שאין פודין מישהש שני בירושלים דהיינו שלא יקח מבני החבור את הכסף את השווי של השמן אלא על זה הוא לא יטול דומים כיוון שזה יוצא שהוא פוד את זה ואסור לפדות מהס שני בירושלים אז אם כן ראינו כאן תירוץ נוסף על הקושיה על רבי איך רבי אומר שגחלים נחשבים לאש לעניין קורבן פסח הרי במכבס אש ראינו שצריך ריבוי ורבי נבי שמתקנים את הבריז וכותבים מכבס אש שזה כולל גם אש וגם גחלת רובש על קושיה מקהן גודל בם הכיפורים שבבריסה מבואר גחלי שמגרחים לבד הייתי מבין בין אומס בין לאכשו ולכן צריך אש ומש לבד הייתי מבין שאש ממש ועל זה מש מה שגחלים גחלים לא חשות נחשבים גחלים ולא אש אז הבעיה רצה לתרץ שצריך לומר גחלה הכוונה ל הייתי אומר אם היה כתוב גחלה הייתי אומר גכלים א אוממות לכן צריך כתוב אש ואז הכוונה שהוא יכול להביא או גכלים לוחשות או אש רוב ושאל איך אפשר להביא אש לבד שמן שמונח על כלי ומוצאים על עשן וזה לא מכובד להביא אפילו לפני בוסר ודום כל שכן לפני הקדוש ברוך הוא ולכן רוב המבאר גחלי הייתי אומר גחלים עוממות אש הייתי אומר שמביא עץ שאחזו ורובו אש וממילא את זה הוא נכנס שעד שהוא נכנס לבפנים רק אז זה נהפך להיות גחלים כומשמלום ולא כך גחלי יש שמשעת לקיחה זה צריך להיות גחלים או אם מויש אמרנו כותבים עם ען והמשנה הביע שלגבי קורבן פסח שהוא חייב להיות כולו בצליעה ולכן אם נגע הקורבן בדברים אחרים ממנו הוא הוא ניצל אבל לא מחמת האש צריך לקלף את מקומוי וכן בסולת אם זה נכנס לתוך הנתף מהרוטב לתוך הסולט והסולת הוא זה שבישל את הרוטב ממילא זה גם שוב זה לא מחמת אש ולכן צריך לקמוץ את המקום של הסול דולת כיוון שהמקום הזה הוא בעצם מעורב עם קודשים של קורבן פסח שלא ניצלו מאש שהם אסורים באכילה אם הוא סך את הקורבן בתרומה זה מותר רק לכוינים לישראל כשזה חי ישטוף כשזה צלי יה כלפת מקומוי וסוחוי בשמש של מיסר שני שלא יתול דומים על המיסר שיני כן פוידין מסרשני בירושלים
לצפיה בתכנים נוספים: