העמוד היומי מסכת פסחים דף עג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עג עמוד ב

[מוזיקה] סוכים דף עג עמוד ב נתחיל בעמוד א' שורה שנייה מלמטה אסבי רב חיזדה לרב הונה רב הונה אמר עלוכ בשם רב יש כלל בקודשים כל שבחטוס מיסו באושום רויו דהיינו בחטוס קורבן שאדם מציב לעצמו בהמה והקדיש אותה לשם חטוס לבסוף הוא יתכפר על ידי החרב או שהבעלים מתו אין מה לעשות עם הבהמה והיא מתה. כל מקרה כזה שבחטוס היא מתה אז באו שוםיו דהיינו שולחים אותה לשדה לראות עד שהיא תסתהב ייפול במור ואז מוכרים אותה ודמי הבהמה הולכים לאוילו לקיץ המזבח לעולות נדבה. אומר רב, מה קורה אדם שמיד אחרי שניתק לראייה, שלח אותה לראייה, מיד אחרי זה הוא שחט אותה בסתומה כושר לאוילו דהיינו זה יהיה כשר דהינו לא צריך לעקור אותה מהשם של אושום ולהכילה עליה שם של אוילו אלא בסתום ברגע שהיא נתקה לראיה אז אנחנו אומרים שהיא עומדת לאילו והיא תהיה כשרה אי סיבר רב חזדה לרב הונה שואל רב חזדה את רב הונה מהמשנה שלנו שם גם לכאורה רואים שכן צריך הקירה כשהוא משנה קורבן בהמה מיעוד אחד ליוד שני כתוב במשנה בדף עמוד בס שחוטוי ונוידה שמושכו באוילין אסיודו המשנה מסיימת מה קורה במקרה שאדם שחט ביד בניסן שחל בשבת בהמה של קורבן פסח ואחרי שהוא שחט נודע שהבעלים משכו את ידיהם או נטמעו או מתו פוטור מצד חטוס של חילול שבס כיוון שהוא לא היה אמור לדעת שהבעלים השתנה בהם משהו ותניה לא בבריסה כתוב על המקרה הזה בחול כי היגב נשורף מיד אם יהיה מקרה כזה בחול אז שורפים אותם מיד דהיינו זה פסול בגוף הקורבן כמובן שבשבת לא שורפים קודשים אלא מחכים לאחרי שבת אבל אם מזה יהיה בחול לא צריך לחכות ליום למחורת כמו שנוהגים בפסולים צדדים פסולים שהם לא בגוף הקורבן אלא אפשר לשרוף בהמה כזאת מיד כיוון שהיא פסולה היא אמר שבשלו מבוא יקירה אם אתה אומר שואל רב חסד רב הונה שצריך הקירה כשמשנים בהמה מקורבן אחד לשני הי פסח הוא מכיוון דלסבי פסולה בגופוי אמרת לאכי שורף מיד אז מובן למה שורפים אותו מיד כיוון שהבהמה הזאת עומדת לפסח והוא שחט את זה לשם ביילים שבעצם מתו ממילא מתברר שיש פה קורבן שנשחט בלי בעלים ולכן זה פסול בגופוי וזה עומד עדיין לשם פסח כל שלא עקרו אותו ולכן ישורף מיד אלו מסלו בואו יקיר אבל אם תאמר שלא צריך הקיר כשמשנים יעוד של הבהמה אז ממילא הבהמה הזאת ברגע שהבעלים מתו אוטומטי היא עוברת להיות שלומים אז אם ככה מריישה אבל לשלומים אסול משומי איזה פסול יש בקורבן הרי לכאורה הוא לקח שלומים נכון שהוא חשב את זה לשם פסח אבל שלומי ששחט לשם פסח כשר אז איזה פסול כן יש פה משום דבור אחר דקושוכית לאחר תומי שבנו ארבעים יש פה פסול צדדי שהוא שחט אותו בזמן של קורבן פסח שהוא הקורבן היחיד שמותר לשחוט אותו אחרי תום משה בנו ארבעים ושאר הקורבנות פסולים כששחטו אותם בזמן הזה הרי זה פסול צדדי פסול של זמן אז איבור צורבואי אם זה הפסול אז זה לא פסול בגוף הקורבן אז למה כתוב ישורף מיד אם זה היה ביום חול אלא בהכרח אומר אומר רב חיזדה, רואים מכאן שבהמה כשמשנים אותה היא יוד היא חייבת הקירה ואם כן קשה על רב שאמר שבאו ברגע שהוא ניתק לראייה ושחט אותה בסתומה לאוילו אז בסתומה אז היא קשרה לאוילו גם בלי הקיר מה הראיה שאיורצורו במקרה שזה פסול צדדי צריך איבור צורו ולא שורפים באותו יום דתניה זה הכלל כל שפסולה בגופוי ישורף מיד בדם ובילים תור בצורס צלבי סשריפו אם הפסול הוא לא בבהמה עצמה אלא בדם או בבעלים אז צריך לחכות מלשון אישה ובראה מחכים יום נוסף ואז זה נפסל בלינה מצד שזה לא שימו את ה תהליך של זה וכעת זה פסול בגוף הקורבן ורק אז שורפים את זה אז אם ככה מה יענה רב הונה על דברי רב לפי הברייסה שבאנו כעת אומרת הגמורה אלא לא יתם שכחו אותו סתם כושר לשום אוילו אלא הם שכחוותו לשום אוילו כושר אין אוכנמה אומר רב הונה אז צריך לגורש בדברי רב הפוך ממה שאמרנו לא שאם הוא שחט את זה בסתומה את האושום אז זה עולה לאוילו אלא אם הוא שחט את זה לשם אוילו למרות שעדיין היא לא קיבלה מום אבל הוא עכר אותה מאושום ושחט אותה לשם אוילו אז היא כשרה עלמה בוא יקירה ונוכנמי נאמר שצריך הקירה ולכן כן רב הדגיש דווקא מקרה שהוא שחט את זה לשם או לא לפי הגרסה שאנחנו תיקנו כעת שואלת הגמורה לכאורה זה לא נכון לומר שבו יקירה ולרב חייב ברגמדומר נזרקו מפי חבור ואמר כגון שהיו בעלים תמי מיסים וניטרין לפסח שני הגמור הליל שאלה שלכאורה מהמשנה משמע שקורבן פסח כשהוא לא בא לשימוש לשם פסח הוא צריך הקירה לשם שלומים ואומרת הגמרא לא באמת לא צריך הקירה רק שם מה שמשמ מהמשנה שצריך הקירה מדובר שהיו הבעלים טמי מיסים ונתחיל לפסח שיני שבמקרה של טומ שהבעלים נטמעו ביד בניסן אז כעת הם עוברים לעשות את קורבן הפסח ביד באייר ממילא הבהמה הזאת כבש בן שנוסוי עדיין עומד להם לעניין פסח לעודות חודש לפסח שני ולכן הוא לא עובר להיות שלומים אלא הוא ממשיך להיות על שם פסח כי הוא ראיו ל פסח פסח לעוד חודש ולכן המשנה שמה שמה שזה נשאר על שם פסח אבל אילולי זה במקרה אחריון אם מתו הבעלים או שמשכו את ידיהם ודאי שהקורבן עובר אוטומטי בלי הקירה לשלומים הי דבוא יקירה או בא מלא בוא יקירה אז מה יקלמר אז לפי ההסבר הזה שביארנו לאל במשנה משמע שבני הישיבה פה אחד אמרו שלאלום לאיב יקירה ואם כן איך נבאר את דברי רב. אם נאמר שהגרסה שם אצל רב כמו שתיקנו כעת משמע שבו יהיה הקירה ולכאורה משמע לפי הביאור לאל שלא צריך הקיר כשמשנים קורבן מבהמה מייעוד של קורבן אחד לקורבן שני אלא אומר רבונברי דרב יהושע באמת לא צריך לשנות את הגריסה ברב ואין אוכנב אמר בסתומש אם הוא שחט את הבהמה היא עולה לו לשם אוילו ולמה אמרנו לכאורה איך נישב את מה שכתוב בבריסה על המשנה שלנו בחול ישורף מיד אז משמע שבו יכיר ולכן ישורף מיד כי זה פסח ששחוטווי לשם שלומים כי זה לא עובר אוטומטי להיות שלומים ברגע שהבעלים מתוכ במסכים כגון שהפריש קודם חצויס ומיסו בעלים אחצויס יש פה בעיה אחרת דאבלי נירה וניתחה דהיינו כל מה שאנחנו מכירים שפסח שלא בא לשימוש לקורבן פסח הוא עובר להיות שלומלי הקיר כגון אם נאבד לו פסחו והוא הלך והקריב קורבן אחר ואחרי זה מצאו את הפסח הראשון שאנחנו אומרים גבי הקיר הוא עובר להיות שלומים דהכל כשזה נבד לו לפני חצות עדיין לא היה זמן של קורבן הפסח שזה ראוי הבהמה הזאת הייתה ראויה להקרבה והוא מצא אותה אחרי יד בניסן אחרי זמן שחיטת הפסח ממילא בכזה מקרה אני אומר לפסח הוא כבר לא יכול להקריב את זה אז זה עובר בלי הקירה לשלומים אבל במקרה כזה כמו שאנחנו מעמידים כעת שהגיע חצויס והבילים עדיין חיים והבהמה נמצאת לפנינו ממילא הבהמה הזאת נהיית ראויה כעת ועומדת לקורבן פסר בזמן שחיטת הפסח אז זה נראה וניתחה ויש מושג של דיחוי שברגע שזה היה ראוי וניתחה כל הנראה וניתחשוב חיזר ונראה ולכן יש פה פסול בבהמה ואיזה פסול בגוף הבהמה שהוא גורם שיהיה אפשר לשרוף אותה בואי ביום לכן כתוב שבכול ישורף מיד זה לא מצד פסח ששחוטו לשם שלומים אלא זה מצד שנראה וניתחה ששוב אינו חויזר ונראה דוכה הגמורה את התירוץ של רב הונברדי רבי יהושע מדעותיי מאלו לרב הרי אנחנו באים לישב את דברי רב שאמר שהוא שחט בסתומה את האושום אז זה הולך לאילו עם דברי הבריסה שבכול ישורף מיד אומר רב בעלי חיים אינו נתחין הרי רב לשיטוסו אי אפשר להתרץ כך כיוון שרב סובר שכל עוד שהבעל חי נמצא בין החיים אין מושג של ניתחה ובעלי חיים כגון אם השעיר ביום הכיפורים ישנם שני שעירים שעיר אחד שוחטים שעיר אחד משתלח להזוזל אם השעיר של שם נשחט וכידם זריקסדומוי מת המשתלח אז כעת השעיר שנשחט כבר הוא נידחה הוא היה ראוי והוא נידחה כיוון שהבן זוג שלו שמשתלח מת ממילא אין לו חוזר ונראה אבל אם השעיר שעומד להשם להישחט עדיין לא נשחט ומת המשתלח וכזה מקרה סובר רב שכל עוד שהוא חי אינו נדחה ואפשר להביא לו בן זוג ולהמשיך לשחוט אותו כפי אבוידוסרי אז אז אם ככה אז אי אפשר לומר את התירוץ של נירה וניתחה כיוון שכל עוד שהוא חי כמו כאן שמדובר שהבהמה חיה עדיין לא שחטו אותה ודאי שהיא יכולה לחזור ולהיראות ואפשר להקריב אותה כעת לשלומים אלא אומר רב פופה תירוץ אחר באמת כמו שאמר רב לפי הגרסה הראשונה באמת לא צריך הקירה רק שאלנו מהבריסה לאל אם לא צריך הקירה אז למה בחויל כי הי גבנה ישורף מיד הברייסה אמרה לאל שישורף מיד לכאורה משמ שצריך הקיר ולכן יש פה פסח שהוא עדיין עומד לפסח למרות שהבעלים מתו והוא לקח פסח ושחט לשם שלומים לכן זה פסול בגופוי אומר הרב פופו מה נראה בליזרי לא מדובר שלא צריך הקירה וזה כבר עבר להיות שלומים רק הוא לקח שלומים ושחט לשם פסח ושלומים ששחט לשם פסח אנחנו הברייסה עוסקת בשיטת רב ליזר שהוא סובר שזה פסול לגוף דומה וכן השכת אחרים לשם פסח פוסול דפסולי גופ שואלת הגמורה אז את המשנה הספר של המשנה שאומרת שאדם ששחט ומצא שהבעלים מתו או משכו את ידיהם אז פותו מצד איל חוישבס כי הוא טועה בדבר מצווה ואם זה היה ביום חול ישורף מיד האמנו כרב לזר אז בימות החול זה באמת מיישב אם נעמיד כרב ליעזר כיוון שרביעזר סובר שזה פוס וזה פסול הגוף ברגע שהוא שוחט את השלומים לשם פסח ובאמת לא יבוא יקיר וזה עבר להיות שלומים אבל זה פסול אבל איך נישב את החלק הראשון את המשנה שבשבת הוא פטור הרי לכאורה והיא רב ליזרי חטוס דם אם חייב צריך להיות חייב חטוס כיוון שדעולס לילב ליזר טועה בדבר מצווה פוטור כפי שראינו במשנה לאל רב ליזר חולק על המושג טואה בדבר מצווה והוא סובר שכל עוד שהוא עשה מלוכה ושבת ואם מלוכה שלא נצרכה לצורך האבוידו כמו כאן שהביילים מתו אז אין פטור של טוהב בדבר מצווה אז אם ככה הוא צריך להיות חייב חצוס אז בהכרח שאי אפשר להעמיד כרבי ליזר אונה גמורה אל תעמיד כרב לזר אל תעמיד כמו תנה שסובר את שיטת רב ליזר אלא תראו רב יוסף ברד רב סליח חסידקמד רב פופה אומני יוסף בן חוינוי דתנן יוסף בן חונשחוטין לשם פסח ולשם חטוס פסולין דהיינו האדם לקח קורבן שלומן ושחט אותו לשם פסח פסח או לחטוס פסול על מפסולה בגופו הנה הוא סובר כדברי רב לזר ששלומים לשם פסח יהיה פסול ולכן זה הסיבה שישורף מיד כי באמת לא יבוא יקירה וכמו שרב אמר לפי הגסה הראשונה אז למה ישורף מיד הרי זה נהיה שלומים אין חנמי שלומי ששחד לשם פסח ישב בן חנו סובר פסול הגוף ומשמו ישורף מיד ובפטורי ולמה בשבת הוא פטור מצד טוב בדברים מצווה סובר לו כרבי יהושע וזה הוא לא סובר כרבי אליעזר אלא כרבי יהושע שותה בדבר מצווה פטור ולכן בשבת יהיה פטור אז זה תירוץ שאנחנו מיישבים שלא לום אפשר להעמיד את רב שאקירה שלא יבוא יקירה ומדובר בסתומה ואף על פי כן מיושב לנו מה שישורף מיד כי זה על בדתנה שסובר ששלומים לשם פסח זה פסול הגוף וזה פסול רבשי אמר רב השי מנסה ליישב ותירוץ אחר אין אוחנמי כפי הגרסה הראשונה אין צורך לשנות בדברי רב ולא יבוא יקירה אלא שאמרנו שמהברייסה משמע שישורף מיד משמע שבו יהירה כי אחרת למה זה פסול הגוף הרי לכאורה אם לא יבוא יכיר זה שלומי שהוא שחט לשם פסח זה אמור להיות כשר אינוכנמה מה שכתוב סורף מיד זה מחלק סתנו ורב סובר כמו התנה השני רב דאומר כרבי שמואל בנו של רבי יוחנן בן ברויקו שהוא יסבור שלא ישורף מיד אלא תאוו ברצורוסי הבריית שישורף מיד באמת זה למן דאומר שבו יקירה ורב שאמר לא יבוא יקירה יסבור כמו תנשובר שתהו בארצורס דתני רבי שמואל בנו רבי יוחנן בייקומר אם יש שעות ביום לידה עם מושכו בעלים את ידיהם או שמסו שנית מאוחיות מקרה כזה שהוא לא היה בלחץ של זמן הוא יכל לבדוק האם הבעלים נמצאים הם עדיין נמנים על הקורבן הם לא נטמעו לא מתו והוא לא בדק והוא שחז ואז נמצא שיש בעיה בבעלים חיו הוא בצורה סביבית צלבסריפו אז רבי שמואל סובר שבמקרה כזה אם זה בימי החול אז לא אומרים ישורף מיד אלא צריך חיבור צורו ולמה מצוין כי הוא סובר שלא יבוא יקירה וממילא זה בעצם שלומים ששחוטו לשם פסח זה לא פסול הגוף וכל הפסול שלו זה רק מחמד שזה בא אחרי תומת שבנו ארבעים לכן צריך עיבור צורה מה התמה למה משום דלא בו יקירה אז אם ככה מישהו דשיתסרב דוכה גמורה לא מי אמר לנו שזה הסברה של רבי שמואל שהוא אומר תובצורוסוי בגלל שהוא סובר שזה לא פסול הגוף אולי הוא סובר כמו תנא שאומר לא כמו הבריסה שראינו לאיל שמתי צריך חיבור צורו רק שזה בדם או בבילים אבל אם זה פסול בגוף אפשר לשרוף מיד אולי הוא סובר כמו התנא שאומר שגם בפסול ל הגוף צריך בוצורו דילמה משום דסובר לו כתן דבר רב ברבו אדומה אפילו פיגול נמי בוא י בוצורו אפילו פסול של פיגול שזה ודאי בגוף הקורבן אין לך פסול גדול מזה גם כן לא שורפים באותו יום צריך לחכות שתאובה צורס דיוליף אבן אבון מנויסור לומדים את שאר הפסולין מנויסור לומר לי שבכולם צריכים להמתין לעיבור צורו ולכן זה הסיבה של רבי שמואל לומר שתו בצורס לבסריפו ולאום אין לנו תנא שסובר שלא יבוא יקירה ו כדברי רב אלא הסיבה שהיסורף שאנחנו אומרים ברבי שמואל שתו בצורוסוי זה לא בגלל שהוא חולק שזה לא בגלל שהוא חולק ואומר שהמקרה הזה זה פסול זה לא פסול הגוף כי לא יבוא יקירה אלא סובר שזה פסול הגוף הגם בפסול הגוף צריך שיהיה עיבור צורו ולמה זה פסול הגוף כי הוא גם סובר שצריך הקירה ממילא יש לנו פה פסוכים ששחטו אותם לשם שלומים שפסו לגוף דיל מאוכי כי אם לא נאמר כך נתמו בימה קל לממה הרי רבי שמואל מדבר אם ביילים משדיהם או שמיש שנטמאו גם יקרה שהם נטמעו ואתה רוצה לבאר את דבריו למה תו בצורוסי כיוון שלמרות כיוון שבסתומה זה עובר להיות שלומים ושלומים מישהו שחט לשם פסח הקורבן כשר אבל יש פה פסוק שזה בא אחר טוב משבנו הרי עובד בוא יקירה אם מדובר שלא היה הקירה הרי ודאי שבניתו שהם עוברים לעשות פסח שיני ודאי שהבהמה עדיין עומדת בשם פסח והיא לא עוברת לשלומים בליקירה מנין דומה ברגם דניזרק פי חבור כגון שהיו באמת תמיס וניתחו לפסח שני כמו שהגמרא תרצה לאל את משמעות המשנה שמשמע שצריך הקירה והמידה מתי די צריך עקירה במקרה כזה שהם נטמעו והם הולכים לעשות פסח שיני ממילא הקורבן הזה עדיין עומד לשמש אותם לפסח שיני אתה רוצה להקריב את זה לשלומים צריך לעקור את זה מפסח אבל בסתום בוודאי שלא אומרים שהבהמה הזאת בגלל שהבעלים נטמעו הבהמה הזאת עוברת להיות שלומי אלא בהכרח שהסיבה של רבי שמואל זה לא בגלל שהבהמה לא בגלל שאנחנו אומרים שבסתומה זה עובר להיות שלומי ממילא זה פסול צדדי של טומ שבנו ארבעים אבל מצד הפסול הגוף אין פה כי שלומים לשם פסח כשר, אלא צריך לומר שהסיבה היא בגלל שהוא סובר שגם בפסול הגוף שיש פה כיוון שבו יקירה כמו שבניתו ודאי שבו יקירה אז מצם זה פסח שהוא שחט לשם שלומים וזה על שם פסח אז ממילא זה פסול הגוף גם בזה צריך חיבור צורו אז עדיין אם ככה אין לנו מקור שיש תנשו אומר ש לאיבוא יקירה אין לנו תנא שיחלוק ויאמר שלא צריך לישורף מיד אלא דו בצורוסי בגלל הסבור שלא בואו יקירה ולא מחברת כדי שאני מקור יויסה בן חונוי אלא צריך לחזור ולומר את התירוץ הקודם שאמרנו עלי בדרב שרב סובר שבסתומה לא יבוא יהירה ולכן כשהשוחט את זה בסתומה את האושום זה כשר לשלומים ומה שכתוב בחול ישורף מיד ד הולך כמו התענה שסובר שלמרות שלא יבוא יקירה זה עבר להיות שלומים אבל שלומים לשם פסח זה קורבן פסול ולכן יש פה פסול בגוף אז אם כן ראינו כאן קושיה על דברי רב הונה בשם רב שלא יבו יקירה ולכן באוסם שהוא ניתק לראייה למרות שעדיין לא היה מום ולא היה קיראה אז זה כשר לאוילו שאל רב חיזדה קושיה מהמשלה שלנו שאם הוא שחט בשבת ונמצא שמש שמשכו בעלים את ידיהם הוא פטור מצד שבת ואם זה בימות החול יכול לשרוף את זה מיד לכאורה משמע שבו יכיר ולכן יש לזה שם של פסח ופסח ששחט לשם שלומים אז הוא פסח שהוא שחט בלי ביילים אז זה פסול ואומרת הגמורה לא באמת הסיבה היא בגלל שזה פסח באמת הסיבה היא או שנגרוס כדברי רב ש או שנגרוס בדברי רב שרב סובר שבו יה קירה ואינו חנמה כשהוא אמר שחוט אוי את האושום זה לא בסתום אלא זה לשם או לא וצריך הקירה אבל כיוון שראינו לאל בביאור המשנה לאל ניזרקפי חבורה שאמרנו שלכול לאבירה אז צריך לומר שיש מחלויקס ויש את שיטת רבי יוסף בן חוינוי שהוא סובר שכשהוא שוחט א בהמה שהיא שלומים לשם פסח אז זה פסול וזה פסול הגוף למרות ששאר התנאים סוברים שזה לא פסול וכל הפסול הוא רק מחמת שבין הרבים כאן זה הולך לפי ן חויינוש שזה פסול הגוף ולכן ישורף מיד וממילא זה הסיבה שיסורף מיד למרות שלא יבו יה קיר וזה עבר להיות שלומים עדיין יש פה פסול הגוף כי שלומים לשם פסח זה פסול אבל שי רצה לומר אולי נאמר שיש תנא שחולק בכלל מה שישורף מיד הוא סובר שתוברצורוסוי ורב דיבר כשיטוסוי שתוברצורוסי בגלל שזה לא פסול הגוף אין כנ מה שכתוב סוף מיד זה למן דאומר בואי יקירה ולכן יש פה פסול הגוף כי זה עדיין בשם פסח אבל הגמרא דחתה שהסבורה של רבי שמואל זה לא בגלל שתאו ברצורס בגלל שפסול הגוף כיוון ש מה שתאו ברצורוסוי זה לא בגלל שלא בו יקירה ממילא זה פסול צדדי אלא זה בגלל שגם בפול צול הגוף גם כן הוא מצריך תו בצורוסי כמו שהוא לומד אבין אבון מנויסו והראיה לכך מזה שאחד הדוגמאות שלו זה ניתמו ובניתמור ודאי שזה עומד עדיין לשם פסח ובכל אופן הוא אומר שצריך איבור צורו למרות שיש פה פסח שהוא שחט לשם שלומים בכל אופן אנחנו אומרים שתובר צורוסוי כיוון שפסול הגוף צריך גם כן עיבר צורו אז אם כן נשאר לנו התירוץ רק להעמיד כיסב בן חינוי כפי שבינו קודם אדון הלוך אלו דבורים ולי נדר ‏Ja. [מוזיקה] เ
לצפיה בתכנים נוספים: