העמוד היומי מסכת פסחים דף עב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עב עמוד ב

סוכים דף עב עמוד ב שורה שישית מלמעלה אנחנו ממשיכים על דברי המשנה שראינו בדף עמוד בס הוא שאר כל הזבוכים ששחוטון לשום פסח אם אינון ראויין חיו ואם ראויין רב לזר מחיב חטוס ורבי יהושע פויטר המשנה הביאה שאם אדם שחט ביד בניסן שחל בשבת שאז מותר לשחוט את קורבן הפסח. אבל שאר זבחים כגון שלומים אסור לשחוט בשבת. אם הוא לקח שאר זבחים כמו שלומים ושחט אותם לשם פסח אז תלוי. אם אינן ראויין, אם זה בהמה שהיא לא דומה לקורבן פסח והיא לא ראויה לקורבן פסח כמו עגל, אז חייב. כיוון שהוא לא טועה בדבר מצווה, אולי הוא שוויג, אבל אין מקום לטעות בין עגל לכבש בן שנוסוי. וכיוון שזה לא דומה לקורבן פסח אז הוא חייב ואם ראויין אבל אם זה כן דומה כבש בן שנוסוי וזה עמד לשלומי והוא שחט את זה בטעות לפסח אז רבי לזר מחייב כיוון שהוא לא סובר טועה בדבר מצווה ואוסו מצווה פוטו והביישוע פוטר הבישוע פותר אותו מחטוס כיוון שזה לא כמו כל שוויג שחילל שבת בשוויג אלא כאן אני אומר טועה בדבר מצווה ואוסו מצווה כיוון שהקורבן כשר אז למרות שהוא חילל שבס הוא פטור מה נתן דשנלי בין ראויין לשינם ראויין? כמו איזה שיטה זה הולך? מה שכתוב כאן במשנה שיש לחלק בין קורבנות שדומים לקורבן הפסח לבין קורבנות שאינן דומים רב שימני דתני אחד הזבוכים הראויין ואחד הזבוכים שאינן ראויין דהיינו בין קורבנות שדומים לקורבן הפסח בין קורבנות שאינן דומים לקורבן הפסח וכן השכת לשם אמורי ציבור פוטו דבר רבי מאיר כאן שיטת רבי מאיר שהבאנו מהמשנה במשנה ראינו אותו לעניין אמורי ציבור שאם הוא שחט קורבנות לשם אמורי ציבור זאת אומרת אדם לקח בשבת שבת שלומים ושחט אותם לשם טומי של שבת או לשם מוסופין של שבת רבי מאיר אמר דלא יקרה רבי ישוע ורבי ליעזר וסבר שהוא יהיה פטור מדין טוה בדבר מצווה ובשו מצווה מוסיף כאן רבי מאיר בברייסה לא רק זה אלא גם במקרה שהוא ישחוט בהמות שהם לא דומים לקורבן פסח כמו עגל הוא יקח אותו לשם פסח גם בזה רבי מאיר סובר שהוא טואה בדבר מצווה ואוסו מצווה ופוטו אומר רבי שמעל נחלקו רבי לזר ורבי ישע על שאינו ראויין שחיו על מה נחלקו על הראויין דווקא עם הבהמות דומות לקובן הפסח כבש בן שנוסוי שרב לזרם מחיב חטוס ורבי ישע פוטר אז רואים שיטס רבי מאיר שכל מה שרבי ישע סובר שטוב בדבר מצווה זה רק במקרה שבאמת הבהמות ראויין לקובן פסח אומר רב ביבי אומר רבי לוזור פתרו רבי מאיר אפילו עגל של זבחי שלומים ששחוט לשום הפסח כיוון שראינו שרבי מאיר סובר שגם בהמות שלא דומות לקורבן הפסח שאי אפשר אפשר לומר שאדם טועה בין עגל לכבש. אבל כפי שנראה תקף בגמרא, רבי מאיר סובר שזה לא רק עניין של טעות, זה גם עניין של תרדה. כיוון שסוף סוף הוא טרוד להקריב את קורבן הפסח, אז מילא יכול להיות שהזדמנה לידו איזשהו בהמה והוא שחט אותה לשם פסח. ולכן הוא לא מסתכל על המין של הבהמה. ותמיד אם הוא שחט אותו לשם פסח, הוא נחשב לתוב בדבר מצווה. לפי זה גם עגל שזבחי שלומי אם שחוטו לשום פסח הוא יהיה פטור. אומר לרב זל רב ביבי ואומר רבי יכול מיד רבי מאיר בבעלי מומין רבי מאיר גם הוא שסובר שפטור אפילו במינים אחרים בבעלי מומין הוא סובר שאין מקום ליטות ואין מקום לומר שהוא טרוד ואם ככה כמו שבעלי מומין אתה אומר יש גבול כמה אדם יכול לטות לכאורה גם בעגל לטות את זה ולהקריב את זה לשם קורבן שצריך להיות כבש מן שנוסוי לכאורה נאמר שרבי מאיר מודה שזה כבר לא טעות ולא לא תרדה ולא יהיה לו פטור אומר לה בא למומין לא יתוריד בהו ויתוריד בהי ולמומין הוא לא טרוד להקריבם אבל בבהמות האלו של קורבן פסח הוא טרוד ולכן כל קורבן כשר יש עליו עול והוא יכול לטעות ולהקריב את זה ולכן פותר רבי מאיר גם בעגל של זבחי שלומי בוא מנרוב מרב נחמן חולין לשום פסח מעלי אומר רבי מאיר מה רבי מאיר יסבור במקרה שאדם לקח בהמה של חולין שלא הוקדשה כלל ושחט אותה לשם פסח האם גם בזה רבי מאיר יפתור אותו מדוי בדבר מצווה אומר ליפור רבי מאיר אבילו כולין לשום פסח ואומר רבי יוח רבי מאיר בא למומין בא למומין לא מחלפה אני מחלפה למומין אתה רואה לבד את המום אז אתה לא מחליף אותו בקורבן פסח אתה מבין שהוא לא עומד לשחיטה אבל אני כיוון שזה בהמה שהיא נראית כשרה לקורבן פסח יכול להתחלף לו ולכן הוא טובה בדבר מצווה ויהיה פטור למרות שזה חולין גמור שואלת הגמורה ותמד רבי מא משום כללופי ולא ייחלופי אתה כעת מבאר את דברי רבי מאיר לפי החילוק במה מתחלף לו ובמה לא הרי ואומר רב ביבי יומר רבי לוזו ראינו פה תר רבי מאיר אפילו עגל שזבחי שלומים ששחוטה לשום הפסח על מתמד רבי מאשום דתוריד אתה רואה שעם עגל הוא יכול לפתור שהוא שחט אותו לשם פסח והכריח שזה לא עניין של מתחלף כי זה ודאי לא מתחלף בקובן פסח אל בגלל שהוא טרוד ולכן שאדם טרוד להקריב קורבן פסח אז הוא יכול לטעות ולהקריב גם בהמה שבכלל לא קשורה בחיצוון וניות שלה למראה של קורבן פסח אז אם ככה אז בחולין הוא לא טוד להקריב את החולין אז למה אתה אומר שהוא פטור אומר לי תוריד דף על גבדול למכלח בכלל אף על גדול לתוריד רבי מאיר סובר ששתי הסיבות זה סיבה לפתור אותו או שהוא טרוד או שהוא מתחלף לו ממילא לכן בגבי חולין אני אומר מתחלף לו לגבי עגל שלום אם אני אומר הוא טרור להפוק בבלי מומין דלא יחלוף מכל ולא מטרי תוריד אבל בלי מומין שם אמרנו שרבי מאיר מודה שלא יהיה טועה בדבר מצווה כיוון שהוא לא טרוד להקריב בעל מום וגם לא מתחלף לו כי הוא רואה את המום וכעת ניכנס לסוגיה של תואבת דבר מצווה ונראה דוגמאות בנושאים נוספים בשס יוסיף רב זיר ורבי שמואל ברב יצרוק הכילא דרב שמואל ברב יצרוק הם ישבו על הפתח של רב שמואל ברב יצחרוק ויסה וכועמרי אומר רב שמון ולוקיש נתחלף לו שיפוטוד של נויסור ושיפוטוד של צולי והחול יחיו הוא בא לאכול שיפוט של צלי של קודשים ולקיים מצווה סכיל אז קודשים ובטעות התחלף לו בשיפוט של נויסו שעסור באכילה חיו הוא יהיה חייב אומר השלוקיש רבי יוחנן אמר אישתנידו בועל חיוב הביטנו נידו בועל פוטו רבי יוחן מביא דוגמה אחרת שאם הוא בעל את אשתו נידה אז הוא חייב ולא אומרים בזה טוי בדבר מצווה אבל ביבים טוי כן אומרים טוי בדבר מצווה ומצווה שהוא יהיה פטור היא כדאי אמרי מה קורה השאלה כשרבי יוחנן בא והביא דוגמה אחרת האם הוא בא לחלוק על רש לוקיש או שהוא בא להוסיף על רש לוקיש נראה כעת שתי שיטות היא כדמר יש אומרים כל שכן בהיד מחאל דהיינו רבי יוחנן שדיבר לגבי אשתו נידה וחילק בין אשתו ליבמתו את החילוק בין אשתו לביטו נראה לקמן בגמרא אבל כעת מה הוא יסבור לגבי נויסור שהתחלף לו בשיפוט של נויסור עם שיפוט של צלי של קודשים יש אומרים כל שכן ביד מחל דלאסו מצווה אדם למה אכל נויסור לא קיים בזה שום מצווה ולכן ת בדבר מצווה ולא יעשו מצווה ודאי שרבי יוחנן יפתור ודאי שהוא יחייב ואין פה תפטור הזדמר ביפוטו יש אומרים שהוא יחלוק על רשלוקיש והוא יסבור במקרה של רשוקיש הוא כן יהיה פטור מהתימ אוסמדלשיולי אבל שיולוי דהיינו נכון שרשלוק אמר שתחלף לו שיפוט של נויסור ושיפוט של צלי וטואה בדבר מצווה ולא יעשו מצווה הוא יהיה חייב רבי יוחנו שהביא דוגמה אחרת כי הוא חולק על הדוגמה הזאת והוא יסבור שבדוגמה של שיפוד כיוון שלא היה לו את מי לשאול לכן עדיין יהיה לו את הפטור שלטו בדבר מצווה למרות שלא יהוסו מצווה שואלת הגמרא כעת לעצם החילוק שרבי יוחנן הביא בין אשתו לאבמתו ורבי יוחנן אומר מה ישנבתו דכובד מצווה אשתונה מכובד מצווה אדם טעה במקום הוא חשב שאשתו טהורה והתברר שהיא טמאה לכורה הוא עשה מצווה אז תואה בדבר מצווה בבוסו מצווה אז למה שם אני לא פותר אותו אילו בהבים טוי אני אומר שכן יהיה פטור ואשתו מאוברס ממילא שתוברס אז לכן הוא יודע ש אנחנו אומרים שאין כאן את המצווה של פריה ורבייה שואלת הגמור בואו כשמחה סווינו עדיין גם באישה מעוברת יש חיוב של אוינו ורשי אומר כמו שהגמרא בכסובס מביאה שכל שכל אחד לפי משהו חמור כמה אונוסי וגמול ותיול ותלמיד וכל אחד יש שיעור אוינו אחרת שואלת הגמרא אז לכאורה עדיין הוא קיים מצווה סוינו שלא יבשסינו שמדובר לא בזמן אונו ואומרוב וחייבודם לשמח אשתו בדבר מצווה אז לכאורה אדם שרואה שאשתו מתווה לו הוא חייב גם לקיים אית מצווה ולכן לכאורה עדיין אותו אדם אם אשתו כן קיים מצווה אז תה בדבר מצווה ואוסו מצווה מה זה שונה מיבומו שבומו אנחנו אומרים שיהיה פטור ואילו באשתו יהיה חייב סמוך לביסטו מדובר בזמן שהיא סמוכה לויסתה שאז היא אסורה מדרבונון שמה היא תראה דם נידוס ולכן כבר עשרו את זה סמוך לויסטה ולכן הוא לא יעשה מצווה כי על הזמן הזה ודאי שאסור לו לקיים מצווה עם אשתו יהיו אחרי אפילו הביטוי נמי אז אם ככה שסמוך לביסטו אז בביטוי גם כשהיאסמוך לביסטו ודאי שאסור לו לקיים אז למה אתה אומר אוסו מיסדה הבים בוזמנו אשתו לא בוזמי אומרת הגמרא ההבדל הוא שבאישטו הוא יכל לשאול אותה מתי וסטו האם היא סמוך ליסטו ולכן כיוון שהוא לא מתבייש ממנה והוא לא שאל למרות זאת אז אני אומר שהוא לא פטור אבל בהימים טוי הוא מתבייש ממנה כיוון שהיא לא הייתה אשתו מעולם ולכן כאן שהוא בא פעם ראשונה לקיים את מציבום לא נעים לו לשאול אותה האם סומוך לבשתו ולכן אני פותר אותו מדין תהיה בדבר מצווה ואוסם מצווה שיהיה פטור ולא לא אומרים היה צריך לשאול כיוון שסוף סוף הוא מתבייש שואלת הגמורה ורבי יוחנן כמן כמו איזה שיטה רבי יוחנן שאנחנו רואים שטוה בדבר מצווה ואוסו מצווה פטור כמו מי זה הולך אלמ כ רבי יויסי אם נאמר שהוא כשיטת רבי יוסי נתן רבי יוסי מיום טב הראשון של חג שחל יוס בשבוס ושכח והוציא את הלולו ברשות במפוטו מני שיצרוס אנחנו יודעים שאם יום טב הראשון של חג של סוקס חל בשבת לא מנענם ארבעת מינים שמה הוא יטלטל אותו דמוס רבים מה קורה אדם שכן הוציא את זה לרשוס רבים פטור שהוא יציא ברשות כיוון שסוף סוף על היום הזה נאמר חיוב של ארבעת המינים ממילא נכון שרבונו נקרו ואמרו אל תנענה אבל עדיין זה נחשב לרשוס ולכן הוא פטור אז לכאורה רואים שטו בדבר מצווה ואוסו מצווה פותטו דוחה גמורה לא דיל משניס זמן בול אי אפשר להוכיח משם למקרה של רבי יוחנון. רבי יוחנון דיבר לעניין בעלבים טוי ושם אין זמן באול. אין לו אין לו קצווה של זמן מתי לעשות את זה. יכול לעשות זה מתי שהוא רוצה. ובכל אופן אנחנו פותרים אותו מדין תהובד דבר מצווה עוש מצווה. אבל אי אפשר ללמוד מרבי יויסי כיוון שרבי יוסי דיבר על אדם שלקח ארבעת המינים ביום הראשון ווודאי שהוא לחוץ בזמן כיוון שאם הוא צריך ללכת לרבו ללמדו ארבעת המינים איך לנענע או שהוא צריך לרוץ לנענע אותם אז ודאי שיש לו רק את היום ולכן הוא לחוץ בזמן אז יתכן שלכן הרב שי סובר שהוא טועה בדבר מצווה אבל אם הוא לא לחוץ בזמן כמו בואל יבי טוי אולי רבי סיסבור שבאמת יהיה חייב ולא רבי ישע דסבוכי אלא מה נאמר אולי רבי יהושע שראינו כאן במשנה שרבי יהושע פותר לגבי שחט שאר קורבנו שראויין לקומן פסח שחט אותם בשבת לשם פסח רבי ישע פותק טועה בדבר מצוו מצווה הוא טה והוא חשב שזה קובן פסח דילמסונה מזמן יבול גם שמה האדם יש לו את אותו היום בלבד ולכן כיוון שהוא לחוץ ותכן שלכן פטרו אותו הוא נחשב לטו בדבר מצווה אבל אצלנו ובעלבים הוא לא מוגבל בזמן ולכן לא נפתור אותו וארבי יהושע דתינוקוס אז אולי נאמר רבי ישוע של שני דינויקו שראינו לגבי אחד למול בשבת ששמה אמרנו גם כן תו בדר מצוו מצווה הבישועה פותר אוסומד מזמן מבול גם שמה כיוון שהוא חושב שהיום זה היום השמיני למילוסוי הוא חייב היום למול אותו ממילא אין לו זמן להתמעמע הוא חייב להזדרז ולמול ואולי לכן אנחנו פותרים אותו מדין טווי בדבר מצווה מה שאין כן כאן בבו הלבים טוי לא נפתור ואלו כרביישה דתרומה אולי נאמר דתנען או יוכל בתרומה ונו לא יודע שהוא בן גוש או בן חלוצו רב לזם מחיב קרן וחומש רבי ישע פה אז רואים שרבי ישע פהר למה לכאורה כיוון שהוא טוב בדבר מצוו מצווה ולמרות שהוא לא באול בזמן הוא יכל לאכול את הטומ גם אחר וגם אחותיים דמקד אביב דומר ורב ותרומה באר פסח זמן באול תירוץ ראשון אומרת הגמרא אולי מדובר גם שם שזמנו באול כמו שרבי באמדובר בתרומה בערב פסח ולכן אני אומר זמן בול הוא ט בדבר מצווה כי הוא הזדרז מאוד בגלל ל חומץ בפסח הנמי עוד אפשרות אומרת הגמרא שם זה בכלל לא עניין של ט בדבר מצווה שאני תרומה דקרי אבוידו זה בגלל שתרומה נחשבת לאבוידו ואבוידו רחמונה עכשיו ובאבוידו ראינו איך שמיוחד שהתורה מכשירה כשזה נעשה בפסול על ידי חולות דתנן אומדו קריבן שהוא בן גורשו בין חלוצו כל הקורבון קוון שיקריבל המזבח פסולין והבישוע מכשיר הבישוע מכשיר קורבנות שאדם הקריב למרות שנודע שהוא בן גוש בן חלוצו ואמרים הייתה מדבר ישועד הכתיב בורך השם חילו פה על ידי תרצה אומר רש"י וכתוב לפני זה לגבי אותו פוסק יוסימוקטורו באפכו זאת אומרת שזה חוזר על הקוינים ועל זה כתוב פועל ידוב תרצה שבורך השם חילוי דהיינו חלולים שבוי אז אתה רואה שאם הוא לא ידע שהוא חול והוא עבד אבוידו ייתכן שלכן רבי ישע לכן שמה רבי ישוע פוטר ומכשיר אבל אין ראיה למקרה שלנו בוא לבטו שיהיה שיהיה פטור ותרו איך יקר אביד איפה מצינו שכחילו זה אבוטני מה סביתון שלא בם יש לבס מדוש אחי מצ רבון גמליאל פגש אותו רבן גמליאל למחורת בבוקר אמר לו מפני מה לא באתם של בסמדוש אמר לו אבוידו עובדתי עבדתי אבוידו אני כהן אמר לו כל דברך דברי תמו מה זאת אומרת אבוידו בזמן הזה מנין איפה יש אבוידו היום המקדוש אומר אבידס מתונס וז קורבס אוסגבוידס מקדוס אז אם כן רואים שהכילסטונן עכשיו לאבוידו ולכן אנחנו אומרים שאפשר להעמיד את זה במקרה שזה אבוידו ולכן יהיה פה את הפטור של אבוידו שכמו שבחול שנמצא חול כל האבוידו שהוא עשה כשרות לפי רבי ישע לכן גם בתרומה יתכן שלכן מכשירים אותו אז אם כן ראינו כאן לעניין מה שהמשנה הביאה שאר כל הזבוכים אנחנו מחלקים אם ראויין או לא ראויין זה לפי שיטת רב שימן אבל רבי מא סובר שגם בי נן ראין יש טוה בדבר מצווה ולפי זה גם עגל של זב שלומים יש טועה בדבר מצווה וגם בחולין יש טוה בדבר מצווה ולמה כיוון ש בעגל אני אומר הוא טרוד ובחולין אני אומר זה מכלף אבל בעלי מומין אין לא טרוד ולא מכלף ולכן במומין ומידה שהוא יהיה חייב אמרנו אשלוקש אמר שם מתחלף לו שיפוט של נויסור ושיפוט של סולי ואחולו חיוב כיוון שהוא נכון שהוא בדבר מצו הוא חשב לקיים מצווה סחיל קווצ'ים אבל סוף בסוף הוא לא עשה מצווה אז הוא חייב רבי יוחננון אמר שאם איש טונידו בועל חייבים תונידו בועל פה טור מה קורה במקרה של שיפוד לפי רבי יוחנון שתי איקדמס או שהוא יחייב בגלל ש לא יעשהו מצווה או שהוא פטור כיוון שלא היה לו את מי לשאול ויכן שלכן שיפוד יהיה קל יותר מאשרטוי כיוון שלא היה לו את מי לשאול לכן הוא יהיה יותר בדבר מצווה מה ההבדל בין לאישטוי? האמדנו שמדובר שיסמוך לסטו ולכן מצד שטו אין פה מצווה סוינו גם לא במתאבולי ולכן אנחנו אומרים שט בדברים שולא יעשו מצווה יהיה חייו מה שאם כן בהבים טוי הוא לא יכל לשאול אותה ולכן שם אני פותא אותו כן מדין נוס כיוון של אמרות שהיא סמוך לבסטו הוא לא יכל לדעת את זה כי הוא מתבייש ממנה בכדי לשאול אותה האם היא סמוך לסטו כמו איזה שיטת רבי יוחננון הולך איך שהוא פותר בטב דבר מצווה ואוסם מצווה ולכאורה גם במקרה שהוא לא באול על זמנו אז כרבי יויסי אפשר לומר לבולב כי הוא באול כרבי ישע שלנו בזבוכים הוא גם באול ולגבי טינויקוס הוא גם באול לגבי תרומה רבי ישע של תרומה אז שמה ראינו שרבי ישע פותר בבין גורשו ובין חלוצו אז אולי מה שרבי ישע פותר באוכל בתרומה ונודע שבן בין גוש ובין חלוצו נכון שאין זמן בול אבל אולי זה בגלל מדובר בערב פסח שכן זמנו בול ועל המקר הוקים תאזות הבישוע פתר כי זמן בול אבל מנין לנו שגם באין זמן בול הנמי אולי זה בגלל תרומה שזה נקרא וידו ולכן כמו שמצינו שכל הבוידוז על ידי כהן שהתבררש בן גוש ובין חלוצה אנחנו פותרים הוא הדין כאן ולכן יש מקום לומר שיש חילוק ולא מצינו מקרה שרבי יוחננון יהיה כשיתוסי שטו בדבר מצווה סו מצווה גם כש זמן בול וגם כזה לא עניין של חול אז הוא יהיה פטור איפה מצינו שטורמקרא אבוידו כמו שכתוב במסון גמליא שהוא אמר אבודס מתונסונסכם והוא אמר לו אתמול לא הגעתי לבית מנדש כיוון שהייתי עסוק באכילס תרומה שזה נחשב גם בזמן הזה לאבוידו
לצפיה בתכנים נוספים: