העמוד היומי מסכת פסחים דף עב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עב עמוד א

[מוזיקה] סוכים דף עד עמוד א נתחיל בעמוד בס במשנה נחזור שוב על המשנה כיוון שהמשא ומתן כאן בגמורה חוזרת על דברי המשנה המשנה כאן מבארת מה קורה באדם ששחט ביד בניסן קורבן פסח שלא לשם פסח אנחנו יודעים שיד בניסן שחל בשבת קורבן הפסח דוכה את השבת. מה קורה אם הוא שחט אותו שלא י לשמו? או אם הוא שחט קורבנות אחרים וטארה ושחט אותם לשם פסח? ונגדים ישנה הלכה טוהיה בדבר מצווה. דהיינו אנחנו מכירים את המושג של שוויג. אדם שהוא חילל שבס בשוויג אז הוא חייב חטוס. מה קורה אם הוא טועה בדבר מצווה? זאת אומרת הוא לא סתם שג אלא הוא טעה. הוא חשב שהוא עושה כעת מצווה והתברר לו אחר כך שהוא טהב והוא לא עשה מצווה. אז יש בזה שני דרגות. דרגה אחת נחלקו רבי ליזר ורבי יהושע בכלל האם יש פטור של טועה בדבר מצווה או שאין הבדל בין טוהיה לאדם שסתם חילל שבת בשג ואמילא יהיה חייב חטוס. ישנה דרגה נוספת. טואה בדבר מצווה ולא עשה מצווה. כשאנחנו פותרים טועה בדבר מצווה זה דווקא אם הוא עשה איזשהו מצווה בטעות שהוא עשה וחילל שבס או גם במקרה שהוא לא שהוא לא עשה מצווה כלל גם כן כיוון שסוף סוף המעשה בא מחמת טעות ולא סתם שגג מחמת טעות של מצווה שהוא חשב שהוא עושה מצווה ממילא יהיה לו את הפטור אומרת המשנה פסח ששחוטווי שלאי לשמוי בשבוס יד בן ניסן חל בשבת לקח קורבן פסח ושחט אותו לשם שלומים הקורבן כשר אבל לא עלה לשם סוכים והרי שלומים ודאי לא דוחים שבת חייב לובחטוס הוא חילל שבס אמנם הוא כביכול התכוון לשם פסח אבל הוא התכוון לשם שלומים לשם מצווה אבל סוף סוף כיוון שזה לא דוחה שבת ממילא אז זה כמו אדם ש ששג וחשב שמותר לעשות בשבת גם הוא חשב שמותר לשחוט את השלומים לשם שלומים וממילא סוף סוף למרות שזה קורבן פסח כיוון שהוא שחט אותו לשם שלומים אז יהיה חייב חטוס ככל אדםכמוכל כמו כל אדם שחילל שבס בשגג הוא שאר כל הזבוכים ששחוט אותו לשם פסח אדם לקח קורבן באזורה הוא חשב שזה קורבן פסח והוא טע ושחט אותו לשם פסח אם ענן ראויין חיו אם זה קורבן אחר זאת אומרת זה לא סבן כבש בן שנה ששוחטים אותו לפסח שאז יש מקום לטעות אלא זה משהו אחר רש"י מביא כגון עגל או עיל בן שתי שנים או נקבה אז הוא חייב חטוס אם נעלמה ממנו שבס כי סוף סוף הוא שוויג הוא סבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח בשבת וממילא זה לא טועה בדבר מצווה כי כולם יודעים שהבהמה הזאת אינה כשרה לפסח אז לכן הוא יהיה חיוב חטוס וזה מוסכם ואמרו הנה הנה כאן אנחנו נכנסים למחלוקת במקרה שהוא לקח כבש בן שנה שהיה באזהרה הוא חשב שזה קורבן פסח והוא שחט אותו על שם פסח אחר כך התברר שזה כלל לא היה קורבן פסח אז את זה לא עלה לו שם חוייבו השאלה אם נחייב אותו כמו שג בחטוס בשבס או שלא רבי אליעזר מחייב חטוס ורבי ישע פה רבי אליעזר סובר שאין את המושג תויה בדבר מצווה ולכן יהיה חייב חטוס כמו כל שגג אבל רבי ישוע פותר מדין טועה בדבר מצווה ועושו מצווה כיוון שסוף סוף כשהוא לקח קורבנות ושחט אותם לשם פסח גם אם הוא שחט אותם שלא לשמן לא לשם ה הייעוד של הקורבן עצמו בכל אופן הם כשרות רבי ישיתוס מלא שסובר שהם כשרות ולכן יהיה פטור מדין טועה בדבר מצווה והוא עשה מצווה אומר לרב אליעזר מה עם הפסח שהוא מותר לשמוי כששינו את שמוי חייב הרי זה אתה מסכים איתי שקורבן פסח שמותר לשחוט אותו בואי ביוי אם הוא לקח את הקורבן והקריב אותו לשם שלומים חיו כפי שראינו בתחילת המשנה זבוכין שן אסורים לשמור שון אז אם הוא לקח קורבנות שאסור בכלל לשחוט אותם היום כששינו את שמון הנו יודעים שיהיה חיוב שחט אותם לא לשם הקורבן שהוא מיועד אלא לשם פסח אז ודאי שיהיה חייב כיוון שהקורבן הזה כלל לא מותר לשחוט אותו בפסח אומר לרבי יהושע לוי אם אמרת בפסח ששינו בדבור אוסור בןזוכים ששינו בדבר אמותו אומר לו רבי ישע יניסנס כשהוא לקח קורבן פסח ושחט אותו שלא לא לשמו אז הוא שחט אותו לשם קורבן שאסור לשחוט כיום ממילא הוא שינה לדבר שאסור אבל הזבוחים הקורבנות האחרים שהוא לקח ושחט לשם פסח כאן הוא שינה אותם לשם דבר שמותר לשחוט ביום ולכן זה סיבה שנקל עליו אומר לרב ליזר אימורי ציבור ירכיחו הרי קורבונויס של ציבור כמו מוסופים תמידין מותרים לשחוט בשבס של מותורן לשמון והשכ לשמון חייב ובכל אופן אם אדם יקח קורבן סתם בהמה שמיועדת לקורבן אחר וישחוט אותה לשם אמור ציבור הוא יהיה חייב בשוג כמו שוג של חטוס אומר לרבי ישע לאי אם אמרת באמור ציבור שיש לו קיצבו את אמר בפסח שאין לו קיצבו אומר רבי ישע נכון זה שונה כיוון שכשאני אומר טועה בדבר מצווה ואוס מצווה צריך תנאי נוסף כדי שיהיה פטור שיהיה דובר שאין לו קיצץ דהיינו כמו קורבן פסח שיש הרבה הרבה קורבנות ששוחטים בו ביום ממילא יש מקום לטות אני יכול להגדיר את אותו אדם כמו אנוס הוא חשב גם אם נאמר אומר רש"י גם אם אותו אדם הקריב כבר את קורבן פסח שלו עדיין יכול להיות שהוא חשב על ש אחר שנמצא באזורה שזה גם קורבן פסח הוא רצה לקדם את העניינים ולכן הוא שחט את זה לשם פסח אבל תמידין או מוסופין שיש קורבן אחד ורשי מוסיף וכבר הקריבו את הקורבן בואי ביוים אז כעת הוא לוקח קורבן אחר ושוחט אותו לשם הטומיד או לשם המוסוף כאן זה נקרא דובר כמו שיש לו קיצווה ואין מקום לטעות ולכן הוא יהיה חיב חטוס לא כמו אדם ששחט לשם פסח רבי מאיר אומר רבי מאיר בכלל חולק על הראיה המקרה שהבאנו באימורי ציבור והוא סובר שגם באימורי ציבור אדם ששחט קורבן אחר לשם אמורי ציבור גם בזה יהיה פטור אף השכל לשם מורי ציבור פוטור גם בזה הוא נחשב לתובה בדבר מצווה ואוסו מצווה כיוון שהוא לקח לדוגמה קורבן שלומים ושחט לשם תומיד אז ממילא יהיה פטור כיוון ש סוף סוף אוסו מצווה כמו שאנחנו יודעים כל הקורבנות ששוחטים אותם שלא לשמן כשרים חוץ מחטוס שחוטו שלאכלו ושלא למנו ממשיכה המשנה דוגמאות נוספות שהקורבן פסול שחט שלא יהיה לאוכלו לשם אנשים שלא יכולים לאכול כזית מהבשר או שלא יהיה למנוב לשם אנשים שלא מנועים לקורבן לריילין ולטמין חיו כיוון שסוף סוף הקורבן פסול ממילא יהיה חייב מדין חטוס אדם שיחלל שבת שלא יה לצורך לא יחלוב ושלא לא יחלוב אבל אם במקרה שהקורבן יהיה כשר כגון כפי שראינו במשניות לאל אם הוא שוחט את זה לחבורה שמקצתם יכולים לאכול מקצתם לא או למנוע ושלא למנועו מקצתם מנויים מקצתם לא מנויים למולין ולהרילין לטמין ולתואירים פותטו כיוון שסוף סוף הקורבן כשר שחוטב מצו בעלמום חיוב אם הוא גילה שהוא בעלמום למה לא בדקת קודם זה דבר שאפשר לראות שח נמצ בסיסר פטור אבל אם זה טריפה בסתר שהוא לא ראה את זה אז הוא פטור כדין אונוסה שמו שכבולדום או שמדמפטשוח ברשוס גם כאן סוף סוף הוא לא אמור לדעת שהבעלים החליטו ברגע האחרון לפשוך את ידיהם הוא עומד באזור ושוחט את זה לשם אותו בעלילים שמינה אותו ממילא הוא לא היה אמור לדעת את זה ולכן אין עליו דיינה הוא לא נחשב שגג אלא כג כמו אונוס והוא יהיה פטור מן החלטוס אומרת הגמרא וכעת אנחנו עוברים לדון על הרישה של המשנה ראינו שאם פסח שהוא שחט אותו שלא לשמוע בשבוס אז הוא חייב חטוס ומה יה סכינן אילם מבטויה אם נאמר שמדובר באדם שלקח סא שמיועד לפסח והוא טעה והוא חשב שזה שלומים והוא שחט אותו בשבס שמס מינו הקיר בתוסבי הקירה אתה אומר שהוא חייב כיוון שהקורבן פסול זאת אומרת שאם אדם לקח קורבן פסח ושחט אותו לשם שלומים בלי להכור את ייעוד של הקורבן מפסח עצם זה שהוא חשב כת על שלומים זה כבר נחשב ל הקירה ו לא צריך לעקור את השם פסח בצורה חיובית אלא מספיק עצם זה שהוא שוחט את זה כת לשם שלומים אם מדובר בתו שמש מינו הקיר בטוס אביה הקירה רואים מפה שהקירה גם אם היא בטעות אבקירה כי הרי כאן ודאי שאם הוא היה יודע שזה פסח הוא היה שוחט את זה לשם פסח הוא טעה והוא חשב שזה שלומים ולכן הוא חשב הוא שחט את זה לשם שם שלומים ובכל אופן אתה אומר שזה פסול ולכן לא חייב חטוס אז רואים שהקירה בטוס הקירה אז אם ככה לא אז אז נפשותט את הנידון שיש לנו במקום אחר האם הקירה בטעות זה הקיר או לא אלא באויקר אלא מה נעמית את המשנה מדובר באדם שהוא בכוונה עיקר זאת אומרת הוא יודע שזה קורבן שמיועיד לפסח ושבת היום ובכל אופן הוא לוקח ושוחט את זה לשם שלומים הם סעיף הוא שאזורים ששחות אותם לשומה הפסח אם אינן ראין חיו אם ראויין אין רב לזמחוס ורבי שעה פויטר הסיפה ממשיכה לגבי קורבנות אחרים כמו שלומים שהוא לקח לשם פסח ועל זה כתוב אם זה עגל או דבר שלא ראוי חיו אבל אם זה ראוי והוא יכל ליטות כי זה סא כבש בן שנוסוי שזה דומה לקורבן הפסח כיוון שיש לו מקום ליטות אז נחלקו האם הוא טואה בדבר מצווה או לא והיא באויקר מה לי ראויין מה לי שאינון ראויין כל מה ששייך לחלוק האם יש פה תוע בדבר מצווה ובטור זה בתויה אבל אם אתה מעמיד בעוקר זאת אומרת באדם שיודע שהקורבן הזה הוא שלומים והוא עוקר את זה משלומים ושוחד את זה לשם פסח אז מה לי ראויין מה לי שנן ראויין לא שייך פה טועה בדבר מצווה הוא לא טען הוא לקח את זה בכוונה והוציא את זה מידי פסח אלא שיטה בתויה אלא ודאי צריך לומר שמדובר בסעיפה בתועה זאת אומרת הוא לקח קורבן אחר שלומים והוא טעה והוא חשב שזה פסח ולכן אני אומר שאם זה בהמה שהיא לא ראויה לפסח אז אין לו מקום לטעות איך טעית תסתכל זה עגל אז ממילא מחייבים אותו אבל אם זה ממש דומה זה כבש בן שנוסוי ממילא יש מקום לטות שזה קורבן פסח ולכן אני פותר אותו לפי רבי ישע אז אם ככה יוצא יוצא שרישה באויקר וסיפה בתואה החלק הראשון של המשנה פסח ששחט לשלא לשמו אנחנו כמו שאמרנו מדובר בעוקר ולא טעה וסיפה בתויה ואת הסיפה אנחנו חייבים להעמיד בתויה כי אם הוא עקר אין לנו חילוק בין ראויין לשינן ראין אומר הבבין אין רי שבויקר וספר בתנוכנמה ה בובס של המשנה מחולקות ובאמת התחלה דיברנו לגבי עוקר שבכוונה הוא עוקר את זה והסיפ טועה אשכחי רבי יצח ב יוסף לרבי דבוקי באוכלוסדין שהיה עומד בחבורה של בני אדם אמר להם מתניסין מי איך אתה מבאר את המשנה שכעת שאלנו וביארנו אומר לי כן גם אני אומר כך הרי שבוקר וסיפ בתו תני מנרבזני כמדמנכה בכיסי זה נראה אחרי שהוא חזר על זה 40 פעמים על הוקימטה שהרי שבוקר וספר בתו זה היה מונח לו בכיסי בכיסו ודיינו שהוא זכר את זה והמרשיב כאן אומר למה כתוב בכיסאי ולא בקופסי למה לא בלשון קופסה אלא בכיס כיוון שבאים לומר שגם אחרי שחוזרים 40 פעם וזוכרים ים עדיין זה צריך להיות בגדר שמונח בכיס שאדם מסיל למשמש בכיסו בכל שעה צריך לחזור על זה גם אחר כך וזה לא כמו בקופסי שאפשר להניח וזה ישמר זכור תנן ממשיכה הגמרא כעת בהמשך המשנה אומר רבי אליעזר מה עם פסח שמותר לשמוי כששינה את שמו חיוב זבוכים שן אסורין לשמון כששינה את שמן אינו יודעים שיהיה חיוב רבי לזר שאל את רבי ישע אתה פותר למה הרי בריא שהוא לקח קורבן פסח שמותר לשחוט בי ביוי ובכל אופן שחט שלא לשמוע מחייב אותו ואתה מסכים לזה אז למה שכשהוא לקח קורבנות אחרים שבכלל אסור לשחוט אותם היום והוא שחט אותן לשם פסח אתה רוצה לומר שהוא יהיה פטור ואם יסה או לוידומי ורש באויקר וסיפה בתוהי שואל את הגמורה לפי מה שביארנו כעת אז רבי לזר מוכיח מהרישה מהמקרה של פסח שלא לשמור למקרה של הסיף לקורבנות אחרים קרים לשם פסח והרי זה בכלל לא דומה כיוון שהרי שנמדנו באויקר ממילא זה הסיבה שחייב כי הוא עיקר אז אין טועה בדבר מצווה ואילו בסיפה מדובר בתוה ולכן יש כאן תואה בדבר מצווה אז מה הנידון של רבי ליעזר הרי מה שרבי יהושע פותר את זה זה מתני טוהיה בדבר מצווה ולכן בריא שהוא לא הוא לא פותר כי הוא עוקר בכוונה ואילו בסיפה הוא טויה כפי שהעמדנו כעת אומרת הגמורה לרב ליזר לא ישן לרב ליעזר שלא סובר את הפטור של בדבר מצווה אינו חנמי מבחינתו אדם שעקר קורבן לשם קורבן אחר או אדם שטעה וישחט את זה לשם פסח זה אותו דבר כיוון שאין לו את המושג של פטור שטוה בדבר מצווה ולכן הוא שואל מהר לסייפה כמו שחייבת אותו כשהוא לקח לשם פסח אז אפילו שהוא שחט פסח שמותר לשחוט היום אם הוא שחט אותו לשם קורבן אחר אתה מחייב כל שכן בהמה שאסור לשחוט היום ודאי שתחייב ששחט לשם קורבן לכם אומרת הגמרא לרבי ישע דשני ללשני ליוכי בסדר אז הבנו למה רב ליזר שאל כיוון שרבי ליעזר לשיטוס לא סובר את הפטור של טויה אבל רבי יהושע יענה לו אני פותר בסיפה בגלל תהיה בדבר מצווה וזה לא שייך בריש אתה שואל אותי מפסח ששחט לשם אחרים שם מדובר בעוקר לא לא בטויה אז לכן אין טוה בדבר מצווה אוכיקו אמר לי אונה גמורה אנוכנמה לדידי לא ידומי רי שבויקר וסיפה בתוהי אומר רבי ישע לרבי אליעזר אני לשתי שיש טור של טויה אז בכלל לא מתחיל פה קושיה כיוון שהרי שחייב זה באויקר והסיפה זה בתוה אבל לדידוך לאי גם לשיטוסכו אני אענה לך על מה שאתה פרחת ושאלת קלוח אני אפרוך לך את זה אם אמרת בפסח ששינו את שמואל לדובוס בזבוכים ששינו שמ לדובמותור נכון פסח מותר לשחוט ביום אבל למה הוא חשב על זה על שלומים שאסור לשחוט בו ביום ולכן פסח שהוא שחט שלו לשמו יהיה חייב כי הוא שינה אותו לדבר שאסור לשחוט בו ביום. מה שאין כן בסיפה הוא לקח קורבן אחר והוא חשב על דבר שמותר לשחוט ביום בו ביום. הוא חשב על פסח וממילא זה סיבה שנבוא ונקל ונ ונפתור אותו. ולכן כך עונה לו רבי ישע. אומר לרביעזר ממשיכה הגמרא להמשך דברי המשנה. אומר לרביעזר אמור ציבור ירכיחו. רבי ליזר הוכיח מאמורי ציבור של מותורן לשמון והשכת לשמון חיו. אז אם ככה אתה רואה שאם הוא שוחט לשם אמור ציבור למרות שאמור את ציבור מותר לשחוט ביום הוא חשב לשם דבר שמותר לשחוט בכל אופן הוא יהיה חייב אמר לו רבי ישא לאי אם אמרת בור ציבור שכנין קיצבו אתה אומר בפסח שאין ל קיצבו תומיד מוסוף יש קורבן אחד ואם כן אין לו מה ליטות ולכן יש לו קיצבו ויש לו קיצו אני לא אומר טועה בדבר מצווה אבל קורבנות פסח שיש בעשרות ובאלפים כאן אני אומר יש לו במה ליטות ולכן יש פה תויה בדבר מצוה הוא חשב שגם הבהמה הזאת עומדת לפסח שואלת הגמורה לממר דקולכדיש לכיצבו מחייב רבי ישע זאת אומרת יוצא מכאן שרבי ישע כדי לפתור צריך שיהיה פה כמו פסח בלי קצווה אבל אם יש קצווה זה דבר קצוב אז רבי ישע יחייב ולא ולא יפתום מדין טוה בדבר מצווה וכעתי אנחנו מבינים שעומדים לפניו שני הקורבנות שתי הקורבנות גם הקורבן תומיד שעדיין לא שחטו אמור היה הציבור וגם הבהמה שהוא של פסוחים שהוא לוקח או בהמה אחרת שהוא לוקח סתם שלומים ושוכט לשם האמור את ציבור והוא טעה ולקח את הבהמה שלומים או כל בהמה אחרת ושחט לשם הטומיד או לשם המוסופים שמותרים בו ביום הוא שחט בהמה אחרת לשמן ולכן רבי ישע לא פותר כי יש לזה קיצבו שואלת הגמורה הרי מצינו במקום אחר שהוא פותר למרות שיש קיצבו והרי תינוי כזד יש להם קיצבו ותנן המשנה בשבס מביאה מי שהיו לו שני שני תינויקוס אחד למולה אחר השבוס ואחד למולה בשבוס יש לו שני תינוקות למול אנחנו יודעים שביום השמיני ביועם אפילו בשבוס אם חל שמיני למוסי בשעבס זה דוכה שעבש אבל אם לא מי לשלם בזמנו לא דוכה שבת ולכן אם יש לו אחד שהוא צריך למול ביום ראשון ואחד למול בשבס ושכח הוא מל שלחר השבס בשבס חיו הוא טעה בין התינוקות ושחט ומל את התינוק של יום ראשון בשבת קודם זמנוי הוא לא קיים מצווה ולכן הוא חייב כי הוא טועה בדבר מצווה ולא יוסו מצווה יכול למולה בערב שבוס ויכול לול בשבס ושחומ של ערב שבש בשבס אם יש לו אחד של יום שישי ואחד של שבס וכעת בשבס עומדים לפניו שני התינוקות הוא בטעות לקח את התינוק של יום שישי ומעל אותו בשבס אז נכון שהוא קיים מצווה אבל עדיין זה טוהיה בדבר מצווה שיש לו קיצץ בו כי יש בו רק שני תינוקות ועל זה כתוב רב לזר מחיב חטוס ורבי ישע פוטר אז רואים שרבי ישע סובר שהוא טועה בדבר מצווה כיוון שסוף סוף אוסו מצווה כי כבר עבר יום השמיני שלו ביום שישי אז לכן למרות שמלקתחילה אסור לו לדחות שבס אבל יותר בדבר מצוותה עם התינוק של שבת אתה רואה שלמרות שיש לו קצווה יש פה בסך הכל שני תינוקות זה לא כמו קורבן פסח שיש לו בעשרות ובמאות אומר רבמי מתרץ רבמי כפי שרשי ביאר במשנה כבר שמדובר כאן שכבר הקריבו את האימורי ציבור, את הטומין או את המוסופין, הקריבו אותם כבר. ולכן כאן הבן אדם הזה בא לקח קורבן שעמד באזהרה ושחט אותו לשם תומיד. מה אתה שחט לשם תומיד? כבר הקריבו את התומיד. זה טועה בדבר מצווה שרביע לא פותר. זה נקרא שיש לו קיצבו כשכבר עומדים לפניו רק הבהמה שאין בה מצווה בכלל. אומר רב מיוח מסכינן כגון שקודם ומול שלרב שבס ושבס דיכ דשבס צריב זאת אומרת בתינוקות אנחנו מעמידים שעומדים לפניו שני תינוקות ולכן כשהוא בא ולקח את של ערב שבס ומל אותו בשבס אז הוא טובה בדבר מצווה הוא התבלבל ביניהם אבל אוכל כגון שקודם ושחתינו לאמור ציבור בראי שכאן מדובר שכבר שחטו אותה מורי ציבור ולכן עומדים לפניו רק זוז שהיא לא מיועדת להישחט היום ולכן זה נחשב דובר שאין לו קיצווה והוא יהיה חייב ולא לא נפתור אותו מדין תהיה בדבר מצווה שואלת הגמור איוכי אם ככה שבאמור ציבור שרבי ישע מחייב מדובר במקרה דווקא שהקורבן האימורי ציבור כבר הוקרבו וכעת אין לו בכלל מה להקריב אמורי ציבור והוא לקח בהמה אחרת ושחט פעם שנייה לשם אמורי ציבור אז רב מאירועים מרף השכת לשם אמור ציבור פה טור כשרב מאיר בהמשך המשנה אומר שגם במקרה שישחוט לשם אמור ציבור הוא יהיה פטור אף רגע זה קודם משחתים לימור ציבור ברישה גם במקרה כזה שעומדים לפניו רק בהמה אחת שהיא בכלל לא מיועדת להישחט בו ביום בכל אופן אם הוא שחט לשם אמור את ציבור אנחנו נפתור ואותניה הרי יש ברייסה ששם מבואה לעניין שני תינוקות שרבי מאיר בכזה מקרה לא יפתור למה יש ברייסה שלכאורה סותרת את מה שראינו מהמשנה שהבאנו קיץ לגבי שני תינוקות ונביא את ההבנה הפשוטה שהגמרא מבינה ומזה נקשה ואחר כך נבאר את הבריסה בצורה אחרת ואז יהיה מטורץ על רבי מאיר ואותנ רבי חיא מאבל אומר רבי מאיר לא נחלקו רב לזר ורבי שעל שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבס ואחד למול בשבס ושכחו מל של ערב שבס ושבס דחיו זאת אומרת שניהם מודיעים שאם הוא מל של ערב שבס ושבס שהוא חיו על מעל נח לכו שהיו לו שני תינויקוס אחד למול אחר השבס אחד למול בשבס ושכחו מל של אחר שבס בשבס ורבי מחטוס ורבי יהושע פה לכאורה הבריסה כאן לא מובנת כיוון שאנחנו אומרים שאם הוא מל אם היו לפניו של ערב שבס ושל שבס והוא מלת של ערב שבס ושבס וקיים מצווה אתה אומר שיהיה חייב תהיה בדבר מצווה ועשה מצווה יהיה חייב ואילו במקרה שהוא מלת של אחר השבס בשבס כזה מקרה אתה אומר שרבי ישע יפתור אלא מה פשטות הכוונה דרב לזר מחש פהר פשטות מה הכוונה וכך מבאר רש"י שאנחנו צריכים לומר שההבדל בין הרי של הספת זה כך אם היו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבס ואחד למול בשבס והוא כבר מל בערב שבס אצל שבס וכעת יש לו בשבס למול תינוק אחד איזה ההוא של ערב שבס אז כיוון שיש לו כאן תינוק אחד בלבד למול ואין לו למול אותו בשבס כי הזמן שלו היה ביום שישי ממילא לכולן יהיה חייב כי טוהב דבר מצווה ואמנם אוסו מצווה כי זה מיל של בזמנו אבל למיסה אין לו קיצבו כאן סליחה יש לו עקיצבו כיוון שכאן מדובר שיש לו תינוק אחד בלבד שהוא לא דוחה שבס ואותו הוא מל ואילו הסיפה שאנחנו אומרים שהיו לו שני תינוקות אחד של שבס אחד של אחר השבס שבזה רבי ישע פותר כי כאן יש לפניו שני תינוקות ולכן הוא טעה ביניהם לכן אני קורא לזה טו בדבר מצווה ולמרות שהוא לא מצווה שהוא מל את של יום ראשון בשבס אז אם כך רואים שרבי מאיר סובר שבמקרה שיש לו רק תינוק אחד לפניו והתינוק הזה לא אמורים למול אותו בשבס כיוון שזמנוי של ערב שבס בכל אופן בזה אומר רבי מאיר שלכולם גם לפי רבי ישעי יהיה פטור וזה דומה למקרה של אמורי ציבור שהקריבו כבר את אמורי ציבור ויש לפניו רק בהמה של שלומים או כל בהמה אחרת שהיא לא מיועדת להישחט היום והלך וטעה ושחט לשם אמורי ציבור הוא לא ידע ששחטו כבר על זה אומר רבי מאיר לפי הבריסה הזאת רבי מאיר יסבור שכולעמה יהיה חייו גם לפי רבי ישע ואיך כאן אנחנו אומרים שרבי מאיר בעצמו סובר שישחוט שהשוחט לשם אמור ציבו בכזה מקרה שיש לפניו רק את הבהמה הזאת שאסור לשחוט בשבת תימור ציבור כבר הקריבו רבי מאיר יפתור אומרת הגמורה לא הבנת את הבריסה ותסברה מה אוסם דלאד מיץ ופות רבי ישוע איך דקובד מץ מחאל איך יתכן לבאר את הברייסה כפשוטו הרי לכאורה מניי הבריסה קשה כיוון שהרי שהוא לקח את של ערב שבש בשבס אתה אומר למרות שהוא קיים מצווה תב בדבר מצווה ואוסו מצווה הוא יהיה חייב ואילו הסיפה הוא לקח את של אחר שבש בשבס והוא לא קיים מצווה כי זה של יום ראשון אתה אומר שרבי ישע יפתור אמנם הראשונים כאן אומרים שזה לא קושיה לפי היסוד שאמרנו כעת ההבדל הוא האם יש לפניו שני תינוקות שאחד דוכה שעה בסבורות ביניהם או ש או שיש לפניו רק תינוק אחד כיוון שביום שישי הוא כבר מלמנם אצל שבס אבל כעת יש לפניו רק תינוק אחד שהוא לא דוכה שבס ולכן אני לא קורא לזה טועה בדבר מצווה אבל זה בעצם בתור פתיחה להסבר השני של הברייסה שאנחנו מברים כעת ולכן אנחנו כביכול מעמידים את שלכאורה על פניו הסברות יהיו קשות כיוון שהרי ש שהוא מל של ערב ששבס עשה מצווה יהיה חיה והסיפה שהוא לא עשה מצווה יהיה פטור אמר דבי רבי ינא מברים בבסמדר של רבי ינא את הבריסקך רגון שקדם ומל ששבס בערב שבס שלא הניתנו שבס לידוכוס כיוון שביום שישי הוא כבר מל את של שבס ממילא כיום שבת הזאת לא ניתנה לו כלל לידחות. אין לו שום תינוק שהוא אמור למול בשבת. ולכן כיוון שהשבת לא ניתנה לידחות, אם הוא לקח תינוק שזמנו היה בערב שבס ומל אותו בשבת, אז הוא חילל שבס ולכן הוא יהיה חייב. אבל סיפה ניתנו שבס לדוחס אצלו. כיוון שיש לפניו את התינוק הזה של שבס שהוא אמור למול אותו בשבס. ממילא כיוון שניתנה לידחות אצל התינוק של שבס אז גם אם הוא טעה לשחת תינוק אחר סוף סוף כיוון שניתנו שבס לידוכוסויס אז לכן אנחנו נפתור אותו ממילא לפי זה אוכה הרי שבצל לידוכס אצל קורבן ציבור כאן לפי ההסבר הזה מובן שגם בקורבן ציבור אנחנו נפתור אותו כיוון שהשבת הזאת ניתנה להידחות לעניין האמורי ציבור ולכן כשהוא ישחוט את ה קורבן שלומי מכל קורבן אחר לשם אמור ציבור כיוון שהשבת הזאת ניתנה להידחות וזה אנחנו נאמר טואה בדבר מצווה פה טור לפי רבי ישע וכך סובר רבי מארי ולכן רבי מאיר יוסיף על רבי ישע ויסבור שגם לשם מועציבור יהיה פטור אומר לרב אשי לרב קנה אוחנה מארינית נושב סידוכס תינוקס דעלמה דהיינו אם זו הסברה אז אני אקשה שלכאורה אתה אומר לי אין לו תינוק לפניו למול במקרה שהוא מל של שבש בערב שבס ברישה ולכן הוא חייב לכולעל מי סוף סוף ודאי יש תינוקות שזמנם למול ביום בשבת הזאת. אז השבת הכללית של עם ישראל ניתנה לידחות. מי אמר שהולכים לפי המועל הזה? האם יש לו תינוק שהוא אמור למול אותו באותו שבת? אולי נלך באופן כללי כמו שמימור ציבור אתה אומר השבת הזאת היא נדחת משל האמור ציבור. אז אם ככה לא מובן למה יהיה חייב? הוא אמר לי לגבי די גבר מי לא יסאין. כאן אני מסתכל על כל אדם בפני עצמו והאדם הזה שיש לפניו כעת רק את התינוק של ערב שבס הוא כלפיו לא ניתנה שבת להידחות ולכן כשהוא ימול בחילול שבס אנחנו נחייב אותו כיוון שהשבת כלפיו לא ניתנה לידחות כי אין לו תינוק שהשמיני שלא בשבת שהוא כעת מצווה למול אותו אז ראינו כאן את המשנה נחלקו בה רב לזר ורבי ישע האם טוב בדבר מצווה פטור או חייב דקים מנה במקרה שהוא שחט קורבנות אחרים לשם פסח הוא חשב שזה קורבן פסח כי מדובר בבהמות שראויים ממש כבז מן 12 שזה נראה קורבן פסח האם חייב או פטור רבי אליעזר והביש הביאו ביניהם טענות לכאן ולכאן ו המשנה סימה שאם הקורבן קורבן פסח שהוא שחס הוא בצורה שהוא פסולה ובצורה שהוא יכל לדעת שהיא פסולה אז הוא חייב אבל אם בצורה שהוא לא יכל לדעת אז הוא יהיה פטור האמדנו את הרי שבתויה ואת הסיף באויקר ו אף על פי כן מובן מה שרבי ליעזר שואל על רבי ישע מהרי של הספק כיוון שרביעזר לא מחלק בין אויקר לטוה כי אין אצלו פטור של טועה בדבר מצווה ורבי ישע שעונה לו לא ענה לו ישירות שכאן זה אוקר וכאן זה טועה כיוון שהוא עונה לו לשיטוסי שאין הבדל אמרנו שאם הוא הציבו ירכיחו ושאלנו רבי ישע כשהוא עונה שבהמור הציבו מה שהוא חייב זה בגלל שיש לו קיצבו הרי בתינוקות ראינו שלמרות שיש קיצבו והוא פטור. יש לפניו שני תינוקות. זה לא מדובר בהרבה תינוקות. והגמרא הבינה שמדובר ששני התינוקות לפניו וגן כאן יש לו גם את הקורבן תומיד לפניו וגם את הקורבן שהוא טעה בו והקריב לשם הטומיד. אונה הגמרא לא. כאן מדובר שהוא כבר הקריב את הקורבן התומיד את האימור ציבור. ולכן כאן רבי שעס שאין טועה בדבר מצווה. אי רבי מאיר בכזה מקרה יסבור שיהיה פטור? אין חנמי. רבי מאיר יפתור גם במקרה כזה כיוון שסוף סוף המיר אומר טוב בדבר מצווה ואוסו מצווה אדם ששחט לשם אמורי ציבור זה כמו כל השלומים כל הקורבונ ששחוטון שלא לשמון כשירים אז נכון שהוא חילל שבס אבל עדיין כשירים אז תובד דבר מצווה ואוסו מצווה אז פה טור מה שראינו לגבי שני תינוקות שרבי מאיר אומר שכולם יהיה חייו זה לא בגלל שהוא שחט את של ערב שבץ ושבץ וכעת יש לפניו רק אחד אלא זה בגלל שהשבת לא ניתנה להידחות כלפה פ כלפי אותו מועל מה שם כן באמורי ציבור השבת כן ניתנה להידחות כלפי האימורי ציבור של אותו היום ולכן גם אם כעת יש לפניו רק את הקורבנות האחרים והוא שחט אותם לשימור את ציבור כיוון שאת האימור ציבור כבר שחט קודם בכל אופן רבי מאיר יסבור שיש פה פטור של טועה בדבר מצווה ואוסו מצווה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: