העמוד היומי מסכת פסחים דף עב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עב עמוד ב

דף עב עמוד ב אז יהודים יקרים אני למדתי מסר עצום דווקא מהמשקפיים שלי שמי שעוקב אחרינו רואה שהדבק נעלם והמסגרת בועקת יותר בקיצור החלפתי משקפיים נפלא ביותר אבל המסר שלמדתי תקף לכל אחד מאיתנו איך שקיבלתי את המשקפיים החדשות שמתי אותם על העיניים באופטיקה באותה שנייה אופטיקה קיבל קיבלה מבט חדש, הכל נקי יותר, הכל בועק יותר, הכל מבריק יותר. יצאתי הביתה, אני הולך בדרך, אני רואה כל ההרחבים בועקים, כל הבניינים נראים הרבה יותר טוב, אנשים שאני פוגש נראים מחייכים יותר. כשבאתי הביתה וראיתי שהריאותט נראה חדש ושהחלונות בלי קטמים, הבנתי שמשהו פה מוזר ואז קלטתי פשוט מאוד. אדוני היקר, עד עכשיו היית עם זכוכיות מוחתמות לחלוטין, מלאות בשריטות, בחריצים, בכתמים. ראית הכל בעייתי וטלית את זה באחרים. פתאום אתה החלפת את העדשות. תראה איזה עולם מואר, תראה איזה עולם נוצץ והמסר ברור לכל אחד מאיתנו. אל תנסה לשנות אחרים, נקה את עצמך, אוטומטי הכל יראה טוב יותר. איך זה קשור לעמוד שלנו, אני לא בדיוק יודע, אבל קחו את המסר הזה. אם אתם רוצים עוד מסר נפלא מעמוד, אנחנו נראה היום בסוף העמוד רבי תרפון ורבן גמליאל היו בעצם רב ותלמיד. רבי תרפון יום אחד לא הגיע למחורת שואל אותו, רבו, איפה היית? עכשיו אנחנו מבינים שרבי טרפון ככל הנראה לא היה תלמיד שמנסה להתחמק ממטלות ופעם ביומיים לא הרגיש טוב ופעם בשלושה ימים לא הביא חתימת הורים. הוא אחד שהיה מדי יום היה לו את האינטרס ללמוד ולהתקדם. ואם יום הוא לא היה כנראה היה לו את העניינים שלכן הוא לא בא. אבל בכל אופן רואים פה את העירנות של רבן גמליאל שתלמיד יום אחד לא היה. תתעניין בו. תשאל מה קרה? איפה היית? היית חסר חיכינו לך. ההתעניינות הזו לפעמים נראית לנו קצת מאוסה קצת מיותרת. אבל בפרט אם אתה מתעסק בחינוך וגם אם לא, ההתעניינות בבן שלך או בכל אחד אחר, בלי לחפור, בלי בדיוק לקבל מידע מפורט, איפה היית ואיפה הסתובבת, אבל ההתעניינות הזו בעולם שלו, איפה היית, חיכינו לך, יכולה לתת המון. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף עב עמוד ב 1 2 3 4 5 שש שועות מלמטה הוא שאר כל הזבחים. אנחנו בעצם עסוקים עדיין באמצע העניין הגדול הזה של טועה בדבר ומצווה. אגב, מישהו אמר לי הבת יפה, יש, אני לא יודע אם אתם מכירים, לאחרונה כבר הזכרנו מדי הרבה פעמים דברים ביידיש, יש שיר ביידיש מפורסם שנקרא ידישת. זה אומר שבסופו של דבר גם תאבות של יהודי הם מבוססים על כל מיני דברים של התורה והמצוות. זאת אומרת אתם רואים אותנו, מחפשים כל הזמן תנו אלטרנטיב שיהיה לנו קפה. אבל נכון זה אולי תאווה שיהיה לנו קפה בכל רגע, אבל זה נובע מכך שיש לנו עול מלכות שמיים שש שעות לאחר אכילת בשר אנחנו לא אוכלים חלב ועוד כהנה וכהנה. מישהו אמר לי גם על העניין הזה, אתה רואה פה איזה יופי שגם החטאים כביכול של הבן אדם מחייב, פוטר מלכות, אבל הכל הגיע מכך שהייתה לו כוונה טובה, הוא רצה לעשות מצווה, הוא בלב שלו, היה בטוח שהוא עושה מצווה, בסופו של דבר באמת קרה בעיות, קרה מה שקרה, ויתכן לפי רבי אליעזר, לפעמים גם לפי רבי יהושע, הוא יהיה חייב חטאת, אבל הרעיון, המקור פה, הם תיכנס לעומק היסוד והרצון היה דווקא לעשות מצווה וזה דבר נפלא. טוב, אומרת הגמרא, בכל אופן, היה לנו דיון ארוך, מה קורה? אולי נרענן נתונים מה אתם אומרים גם אתמול ריננו את זה ואני חושב שזה חשוב יש לנו את רבי אליעזר ורבי יהושע שנחלקים זה המחלוקת הבסיסית רבי אליעזר אומר טאה בדבר מצווה חייב רבי יהושע אומר טה בדבר מצווה פטור עכשיו רבי שמעון בן אלעזר ורבי מאיר נחלקים בדבריהם של רבי יהושע ורבי אליעזר זאת אומרת כך רבן שמעון רבי אלי רבי שמעון בן אלעזר הוא בעצם הולך על רגוע זאת אומרת לא פתור גורף אלא להפך רבי כשרבי אליעזר מחייב הוא מחייב תמיד כשרבי שמעון פותר זה סליחה כשרבי יהושע פותר זה דווקא כשהוא טעה בדבר מצווה ובסופו של דבר עשה מצווה גם אם לא את אותה מצווה אבל הוא עשה איזושהיא מצווה לדוגמה הוא הקריב קורבן אמנם לא את קורבן פסח אבל יש מצווה להקריב גם קורבנות סתם אז הוא עשה איזשהיא מצווה נפלאה ביותר רבי מאיר אומר מה פתאום כשרבי יהושע פותר פותר תמיד באופן גורף והיום נראה מה כן התנאים הבסיסיים המינימליים של רבי מאיר אבל הוא פותר באופן גורף ורבי אליעזר השם חייב זה רק במקרה שבסופו של דבר הוא טעה בדבר מצווה ולא עשה מצווה אבל אם הוא יעשה מצווה הוא יחייב זהו זה ברור לנו יפה רבי אליעזר יש את רבי אליעזר ורבי יהושע יש איך שרבי מאיר מסביר אותם ויש איך שרבי שמעון רבי אל רבי שמעון בן אלעזר סליחה מסביר אותם נפלא ביותר אז בואו נראה אומרת הגמרא מצטטת הגמרא מהמשנה הוא שאר כל הזבוחים שיש חתן לשום פסח הוא שוחט שלמים כל מיני קורבנות אחרים לשם קורבן פסח מדובר ביד שחל להיות בערב שבת כולם מקריבים עכשיו קורבן פסח אותו בן אדם אדם לוקח סתם קורבן ומקריב אותו לשם פסח. מחלקת הגמרא המשנה אם אינן ראויים חייו אם מדובר שזה בקר אוקיי ופסח רק בא רק מן הצון או שבגיל זה לא תואם לקורבן פסח אז באותו בכזה מקרה כולם יחייבו אותו למה אמר רש"י למעלה כיוון שהוא לא יכול להיות שהוא טועה פה לשם פסח יכול להיות שהוא שוגג אין בעיה אני לא כועס עליו אבל זה לא טועה בדבר מצווה אי אפשר לטעות בכזה דבר מהותי אבל אם הם ראויים רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פותר אומרת הגמרא בעצם נכון הקדמנו שיש את רבי שמעון ויש את רבי מאיר בדעתם של רבי אליעזר רבי יהושע אמרנו את זה גם אתמול אמרנו את זה גם שלשום והנה פה זה המקור אומרת הגמרא מנדשנילה בין ראויין לשאינם ראויים רבי שמעוני הוא זה שסובר שיש הבדל למה דתניה אחד הזבחים הראויין ואחד זבחים שאינן ראויין וכן השוכד לשם אמורי ציבור פטור דברי רבי מאיר רבי מאיר הוא הקיצוני שאומר בכל מקרה בעולם כיוון שהראש שלך היה בדבר מצווה אז הטעות שלך קרתה בגלל שחשבת שאתה עושה מצווה אתה פטור אבל אמר רבי שמעון, מה פתאום? לא נחלקו על רבי אליעזר, רבי יהושע שאינם ראויים שחייב. למה? כי בכזה מקרה לא אמור להיות לך טעות. זה לא ראוי. מאיפה נולדה לך הטעות הזו? על מה כן החלקו? על הראויין שרבי אליעזר מחייב חטאת כי טעה בדבר מצווה פטור. ורבי יהושע פותר כי פה הוא טעה בדבר מצווה ועשה מצווה כי זה דומה מאוד לקורבן פסח. אז אני אומר, תשמע, א' תיית, ב' זה בדבר מצווה. וגם עשית מצווה, כיוון שבסופו של דבר הקרבת איזהשהו קורבן. אגב, לא לשכוח. גם בשאינם ראויים הוא הקריב קורבן, אבל בשאינם ראויים לא היה כאן טועה בדבר מצווה. דגש פה על המילה טועה וטועה לא נכון. הוא לא טעה. פשוט הוא לא אמור ליטות בכזה דבר בסיסי. ואילו כשהוא שחט כן את הראויים אז הוא טועה וגם בדבר מצווה. כיוון שבסופו של דבר הוא עשה מצווה. ובזה רבי יהושע פותר. נפלא ביותר. אומרת הגמרא הקדושה, מאב רבי אלעזר פותר היה רבי מאיר. עכשיו אנחנו הולכים ומדברים על רבי מאיר שהוא אומר, ראינו הרגע שבכל מקרה בין ראויין ובין שאינם ראויין פטור. כן. וראינו אגב על הדרך הוא הכניס לנו גם את השוכד לשם אמורי ציבור אתם זוכרים בטח מאתמול מה זה אומר או מהמשנה זה אדם שבעצם בשבת שוחט לשם תמידים ומוספים שהם קרבים בשבת אבל קורבנות אחרים אסורים להיקרב בשבת אומר רבי מאיר אם הוא שחט לשמם בשבת זה בסדר גמור אז בוא נראה עכשיו את רב ביבי אומר בשם רבי אלעזר פותר היה רבי מאיר אפילו עגל של זבחי שלמים ששחתו לשום הפסח עגל זה בקר עגל של זבחי שלמים לשם קורבן פסח זאת אומרת עליו שהייתי חושב שאף אחד לא טועה בכזה דבר כל כך בולט לעין. בכל אופן אני מדגיש לך דע לך כן כשהוא אמר ראויים ושאינם ראויים הוא התכוון גם לעגל שכל רואה יקירוב זה עגל אין מצב אף אחד לא טועה שזה אף אחד לא טועה שזה משהו אחר שזה צאון בכל אופן הוא יאמר לך פטור יפה שואלת הגמרא באמת אמר לזר לרב ביבי ואמר רבי יוחנן מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין אם אתה לוקח בעל מום בהמה שחסר לה רגל ושוחט אותה לשם פסח כאן כבר רבי מאיר לוקח צעד אחורה ואומר תשמע שחטת בעלמום אתה רציני זה כבר לא נקרא אתה טועה בדבר מצווה. ואם כך, שואל רב זירא, מה ההבדל? למה בבעלמום אתה אומר לי, תשמע, כולם יודעים שזה לא דומה, לא כמעט, ולכן אם הוא יקריב אותו יהיה חייב. ואילו לגבי עגל הוא אומר, תשמע, זה כן, מה ההבדל? אמר לי, פשוט מאוד בבעלי מומין לא תריד בהוי תריד בי. פשוט מאוד. רש"י אומר דבר נפלא. בעלי מומין אין מחשבת הקרבותן בליבו הדינה. מעולם לא הייתה מחשבת הקרבה על מישהו בלי רגל. אני לא יודע מאיפה הגעת לרעיון הזה להקריב אותו. לא, מעולם לא חשבת עליו. אף אחד בעולם לא חשב עליו. אין עליו בכלל מצב של סטטוס של דבר שקרב על המזבח. אין היגיון. אבל לגבי העגל טריטבי אומר רש"י כל ימי הפרשתו טעות בליבו ועסוק ואומר מתי יפנה ויקריבנו? מתי יפנה? מתי יהיה לי זמן? זאת אומרת זה עגל שאמור להיקרב נכון לא לשם פסח אבל טעוד עליו מחשבת הקרבה. יש לו במוח שהעגל הזה הסטטוס שלו מעודקן במחשבים תחת הגדרה טעון הקרבה. ואז הוא התבלבל ועשה את זה לשם פסח. אומר רבי מאיר זה הגיוני. בעלי מומין תחפור ברשימות לא תראה בעולם ששמו עליו הגדרה של הקרבה ולכן יש הבדל גדול יפה מאוד שואלת הגמרא שאלה נוספת לשיטת רבי מאיר בא מני רב מרב נחמן חולין לשום פסח מה לי אמר רבי מאיר מה קורה אם הוא לקח בהמה לא עגל של זברי שלמים לא קודשים שאינם ראויים אלא בהמה של חולין על מלא לקח והקריב אותה לשם פסח האם גם בכזה מקרה רבי מאר יאמר זה טועה לשם זה טועה בדבר מצווה ויפתור אמר להנה לו רב נחמן כן פותר היה רבי מאיר אפילו חולין לשם פסח עכשיו כל אחד מבין מיד הגמרא תשאל למה הרי יש בעלי מומין מה ההבדל בין חולין לבעלי מומין שואלת הגמרא ואמר רבי יוחנן מודה רבי מאיר בבעלי מומין שאדם שהקריב אותם חייב מה זה שונה מחולין אונה הגמרא פשוט מאוד בעלי מומין לא מחלפה אנה מחלפה בעלי מומין זה לא מתחלף כולם רואים חסר רגל חסר אוזן לא משנה מה חסר איזה איבר זה לא מתחלף עם הבהמות הרגילים אבל פה חולין זה אותה בהמה בדיוק מי שאין לו עיניים צופיות מי שהוא לא הרנטגן כן, לא יכול להגיד לך מה חולין ומה קודש ולכן יכול להיות שהוא התבלבל וזה נחשב טועה בדבר מצווה ופטור. שואלת הגמרא רגע ותמר רבי מאיר משים חלופה ולא יחלופה רגע רגע רגע רגע פה הכנסת טיון חדש למשוואה אמרת רבי מאיר מה שעומד מאחוריו הרציונל בעצם של מה שהוא אומר זה מתחלף אם כך איך לפני רגע אמרת שלגבי בהמה שאינה ראויה שזה לא מתחלף עגל של זבחי שלמים כמו שאמרנו כל אחד שרואה אותו יודע שהוא עגל והוא בקר ולא פסח לא בא מן הבקר הוא לא יכול להתחלף למה אתה פוותר שואלת הגמרא ואמר ביבי אמר רבי אלעזר פותר ה רבי מאיר אפילו הגזבחי שלמים ששחתו לשום הפסח על מתמה דרבי מאיר משום דתריד טריד זה אומר שיש מחשבת הקרבה לפני רגע דיברנו על זה אתה כל שנייה משנה עמדה מה אתה מגיע שואלים אותך לגבי מה ההבדל בין עגל של זבחי שלמים לבעלי מומין אתה אומר פה הוא טעות להקריבו פה לא שואלים אותך מה ההבדל בין זבחי בין בעלי מומין לבין חולין אתה אומר תשמע פה מתחלף פה לא מתחלף תחליט אם העניין זה מתחלף אז מה תגיד לי הלגל של זבחי שלמים זה ברור לא מתחלף ואם העניין זה טרוד אז מה תגיד לי על חולין שאלה נפלאה אומרת הגמרא פשוט מאוד אונה הגמרא אמר לי תריד אף על גבדללא מי יחלף מכלף אף על גבדל לא טריד רבי מאיר הולך על הקצה אומר כל עוד ויש לך איזושהוא בלבול שלכן טית בדבר מצווה או שזה מחליף לדוגמה מה מי יחליף בעלי חולין או שתריד מה תריד עגל של זבחי שלמים אפילו שזה לא ראוי אז אני באמת אומר לך תאהובה בדבר מצווה אבל להפוק בעלי מומין שלא עומדים בשני הקריטריונים דלא יכלוף ומכלף ולא מטריטריד בעלי מומין אתה גם לא אמור להתחלף כי אתה רואה אותם שהם בעלי מומין וגם אתה לא טעוד כי מעולם לא הייתה למחשבת הקרבה אין לך אין לך אין לך בעצם עול להקריב אותם ולכן באמת בכזה מקרה רק בהם יאמר רבי מאיר תשמע בזה זה כבר לא נחשב תוהב בדבר מצווה והוא יחייב נפלא ביותר ממשיכה הגמרא לדון בדעתו של רבי מאיר מספר את הגמרא יתיב רב זר ורב שמואל ברבי יצחק אקילה דרב שמואל ברבי יצחק ישבו על הפתח בעצם לפני הפתח היה שם איזו מרפסת מקורה ישבו על הדק מתחת לפרגולה ויטווה וישבו ואמרו אמר רבי שמעון בן לקיש נתחלף לו שפוט של נותר בשפוט של צלי שפוט של נותר פירושו יש בשר קודש שעבר זמן אכילתו עליו נאמר ואוכלו עוונו ישא אסור לאכול את זה ליד זה יש לו שיפוד של קודש בשר קודש שהוא יש מצווה לאכול אותו ואכלו אותם אשר קופר בהם יש מצווה לאכול בשר קודש והתחלף לו שיפוט בשיפו ובמקום לאכול וליהנות מאותו שפות של קודש שזה גם מצווה וגם כנראה היה טעים והכל בסדר הוא אכל בטעות את השיפוט של נותר מה הדין בכזה מקרה אמר על זה רבי שמעון בן לקיש חייב יפה מאוד ורבי יוחנן מגיע ואומר דין אחר לגמרי לגבי אשתו נידה בעל אדם שבא על אשתו נידע שכמובן זה איסור חמור ואלישה בנידה טומתה לא תקרב אדם שבא עליה למה כי הוא טעה בעצם הוא חשב שהיא טהורה חייב אבל יבמתו נידה בעל יש מושג של ייבום אני חושב שכולנו יודעים, אבל בואו נגיד את זה בקווים כלליים. בן אדם שאחיו התחתן עם אישה ואותה ואחיו מת בלי ילדים ואין לו זרע בעולם, חובה עליו לשת את אשת אחיו. זאת אומרת, עליו שבעיקרון אשת אחיו אסורה עליו, אבל פה בכזה מקרה, לא רק שהיא מותרת, אלא חובה עליו לייבם אותו ועל ידי זה יהיה להכיו זרע בישראל. איך מייבמים? על ידי ביאה. בעצם הוא בא עליה וכך הוא גם קנה אותה להיות אשתו. וזה בעצם מצווה דיבום יפה מאוד. במקרה שלא רוצים יש אופציה של חליצה. כרגע מדברת הגמרא על המושג עיבום. כמובן המצווה של האיבום לא דוחה את איסור הנידה. ואם היא נידה הוא צריך לחכות עד שהיא תאר ואז הוא יבוא עליה. פה מדובר על בן אדם של אוחיקה ואבתו נידה בעל פטור. כך אומר רבי יוחנן. בעצם שימו לב גם רש לקיש וגם רבי יוחנן דיברו על המושג של תואה בדבר מצווה. רש לקיש בחר לדבר על העניין של בשר נותר יחד עם בשר שבעצם התחלף לו נותר בבשר קודש. ועל זה אמר אשלקי שהוא כותב חייו ויש לנו את רבי יוחנן שמחלק בין אשתו זאת אומרת אדם שבא על נידע אם זה אשתו בעצם בטעות כמובן אם זה אשתו חייב ואם זה אמתו פטור עכשיו רבי יוחנן שמגיע ומדבר על דבריו של רש לקיש אפשר לומר שהוא חולק עליהם ואפשר לומר שהוא מוסיף על דבריו אומרת הגמרא באמת יש שתי אופציות איך להסתכל על זה היקדמרה כל שכן בעיד מחייף דלא עשה מצווה לגבי הבשר של נותר תכלס מה הוא עשה אכל בשר נותר לאכול בשר נותר אין בזה איך מגדיר רש"י הגדרה יפהיפיה אין בזה אפילו לכלוכית מצווה אבל פה לגבי אדם שבא לשתו רש"י אומר גם אם הוא לא קיים מצוות פריאה ורבייה כי היא מעוברת עדיין הוא שימח אותה הוא שימח יהודיה נפלא שמחת אשתו היקה ולכן יש פה אי אפשר לומר אולי מצווה אבל אפשר להגדיר את זה כלכלוכית מצווה ולכן אם פה בטח ששם לגבי נותר הוא יחייב כך איקדאמרה ואי דאמרה מה פתאום לגבי נותר והאי פטור מה שרבי יוחנן אומר רק לגבי אשתו נידע על זה הוא מחייב אבל לגבי שיפוד המקרה של רש לקיש בזה הוא סתור מה הייתה אמה אתה מודע וליל שיוולה כאן לגבי אשתו תשאל אותה מה קורה איתה טמאה טהורה איך אתה לא שואל אבל אחל שיוולי לא פה לגבי נותר אין כאן אף אחד באזור לא היה לו אף אחד לשאול אותו גם לא עלה בדעתו לשאול התחלף לו אוקיי ולכן אני אומר שבאמת בכזה מקרה רבי יוחנן דווקא יפתור אז יש איקדמרי כך ויש דמרי אחרת עכשיו שואלת הגמרא לגבי רבי יוחנן נכנסת הגמרא שנייה לעניינים מה קורה לרבי יוחנן? למה באמת לגבי אשתו נידה הוא מחייב ולגבי הוא פותר? ורבי יוחנן מה ישנהו דכבד מצווה אשתו נכבד מצווה גם באשתו הוא עושה מצווה ואם אתה פותר בגלל שהוא טועה בדבר מצווה ועשה מצווה אז גם באשתו תפתור איזה מצווה של פריה ורבייה אונה הגמרא באשתו מעוברת אשתו מעוברת הוא לא מקיים מצווה של פריה ורבייה שואלת הגמרא והיק שמחת עונה עזוב את פריה ורבייה יש גם שמחת עונה שאדם מחוייב לפקוד את אשתו בעונתה ואם כך גם כאן הוא עושה מצווה עונה הגמרא שלו בשעת עונתה זה לא בזמן העונה שואלת הגמרא גם בלי זמן עונה יש מצווה ואמר רב חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצווה זה אם כך בכל רגע נתון הוא חייב לשמח אותה ויש מצווה בכל פעם אז מה ההבדל בין יבמתו שאז אני בעצם מבין שהוא עושה מצווה הרי יש מצווה ליבם אמנם היא לא דוחה את הנידה את הטומ אבל יש כאן זו מצווה מה ההבדל בין זה לאשתו אונה הגמרא סמוך ליסתה ברגע שהיא סמוך לוסת סמוך לזמן שהיא אמורה לראות דם וזה כבר יש אזרה יש אומרים דאורייתא יש אומרים דרבנן בעצם מסמיחים את זה על כך שכתוב והזרתם את בני ישראל מטומתם הזרתם לשון הפרשתם לפרוש קודם לכן בשעת הוסת ולכן הוא לא מקיים שום מצווה זה ההבדל בין אשתו לבין יבמתו שואלת הגמרא אם מדובר בסמוך לבסתה היא אחי אפילו יבמתו נמי גם לגבי יימתו למה אתה אומר שפטור עונה הגמרא פשוט מאוד יבימתו יש הבדל יביו זה בעצם פעם ראשונה שהוא מגיע ומתחתן איתה זו הפעם הראשונה ולכן יבמתו אומרת הגמרא באזמינה הוא מתבייש ממנה אשתו לא באזמינה מביתו הוא מתבייש הוא לא יכול על הפעם הראשונה להגיע ולשאול אותו אותם מה קורה וכסמוך לוסת או לפני הוסת ולכן אני אומר תשמע באמת לא היה לו אופציה לשאול ולכן הוא נחשב טועה בדבר מצווה אבל לגבי אשתו נכון שזה דבר מצווה אבל זה לא טועה היית אמור לשאול אותה ולכן באמת בכזה מקרה אומר רבי יוחנן שחייב בעצם אם נסכם לפי שתי הלשונות של רבי מאיר מה קורה לגבי נותר א סליחה של רבי יוחנן מה קורה לגבי נותר אנחנו יכולים להבחין האם הוא סובר כמו רבי שמעון או כמו רבי מאיר זאת אומרת לפי הלשון הראשון שהוא אומר תשמע אם הוא מחייב כאן לפי האי כדאמר שאומר אם הוא מחייב כאן אז כל שכן בהיד מחייב דלא עשה מצווה אז בעצם אנחנו רואים שהוא סובר כמו רבי שמעון שצריך שיהיה פה איזה מצווה וההבדל בין אשתו נידע לבין יבמתו האם הוא עשה מצווה או לא נפלא ביותר אבל לפי האת דאמרה שאמרו שומרין שפטור בעצם לגבי נותר פטור אז אתה רואה שגם כשלא עשה מצווה בעצם אני פותר אותו כשיטת רבי מאיר רק מה קורה במקום כזה מה קורה לגבי אשתו נידה למה בזה הוא מחייב כיוון שהוא אומר תשמע פה לא היה אמור להיות לך טעות כי היית אמור לשאול אותה הנפלא ביותר. אז אם כך שתי הלשונות זה האם הוא סובל כמו רבי שמעון או כמו רבי מאיר. עכשיו הגמרא נכנסת בעצם למקום נוסף. רבי יוחנן נשמע פה בעצם די רגוע. הוא סך הכל מה אמר? שלגבי אבמתו פטור. אבל הגמרא אומרת, תשמע, יש כאן משהו שלא ראינו בשום מקום אפילו לא ברבי מאיר. מה? גם רבי מאיר שאמר פטור בכל מיני היבטים, הוא אמר את זה דווקא לגבי קורבן פסח. עכשיו בן אדם לחוץ, עכשיו בן אדם דרוך, שיש כל מיני דברים, תשמע, זה היום הכל קורה כמו שראינו במשנה. ואפילו בוא תאמר לי שזה דברים יותר רגועים כמו שהוא פתר לדוגמה לגבי אמורי ציבור במשנה עדיין זה דברים שחייבים לעשות היום ולכן אני יכול לומר תשמע בן אדם באול אבל פה רבי מא מגיע ומחדש גם לגבי שהמצווה לא בורחת אפשר לברר אפשר לעשות את זה מחר מחרתיים גם בכזה מקרה הוא פותר שואלת הגמרא מאיפה רבי מאיר לוקח את זה סליחה מאיפה רבי יוחנן לוקח את זה שואלת הגמרא ורבי יוחנן כמן מאיפה הוא לוקח את דבריו שאפילו במצווה כזו רגועה גם כן הוא אומר שאם הוא טעה בדבר מצווה פטור הילמה מכיר רבי יוסי דתנן רבי יוסי אומר יום טוב הראשון של חג סוכות שכל להיות בשבת שבזמן בית המקדש היו נוטלים לולב אבל רק בבית כי אסור לטלטלו ברשות הרבים ואותו בן אדם שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים מרשי משמר שהוא לקח את זה לבקיש שילמדנו אבל אולי לאו דווקא אם זה בגלל זה פטור מפני שהוציא ברשות אז אתה רואה במפורש שטעה בדבר ומצווה פטור אומרת הגמרא דיל משרנים דזמנו באול הזמן צפוף רק היום לוקחים לולב אם הוא לא ידע איך מנענא אם יעבור כבר הזמן ולכן באמת הוא פותר ואלה תאמר לי רבי יהושע דזבוחים רבי יהושע שדיבר לגבי קורבן פסח יפה אולי זה רבי יהושע שאדם ששוחט לשם פסח טע בדבר מצווה פטור אומרת הגמרא מה פתאום דיל מעטמנמי זמנו באול יפה גם שם לגבי זבח זה רק היום שוחטים קורבן פסח וזה לחזור אם לא תעשה את זה היום אין לך פתרון אז יכול שרק בגלל זה ואם תאמר לי אומרת הגמרא אולי תאמר לי כרבי יהושע דתינוקות שגם כן ראינו לגבי אם יש לו למול גם אצל שבת וגם אצל ראשון והוא טער הוא פותר כמו שראינו אתמול עדיין אני יכול לומר לך אדוני היקר גם כן זמנו באול היום זה יום המילה אבל לגבי יבמה נכון שאתה עושה מצווה אבל המצווה לא בורחת ואמרת הגמרא אולי כרבי יהושע דתרומה דתנן היה אוכל בתרומה ונודע שהוא שמתם לב אבל איזה יופי הגמרא פרטה מה קורה לגבי סוכות לגבי זבחים ותינוקות היא לא פרטה כי פה היא בונה עלינו היא אומרת בוא נדבר בקודים אנחנו אנשים שמבינים אחד את השני בשפת סימנים כי הרגע ראינו את זה. זה אמון יפה שהגמרא נותנת בנו. אני מקווה שאנחנו ראויים לו. בכל אופן אומרת הגמרא אולי זה רבי יהושע של תרומה דתנן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בין גרושה או בין חלוצה. כהן אסור לו להתחתן עם גרושה וכן עם חלוצה. כן. זוכרים שדיברנו עליבום אז יש גם חליצה. אם הוא התחתן עם חלוצה או גרושה אסור לו לאכול. אסור לבנים שלו. הוא מחלל אותם. הם הופכים להיות חללים. כך הם נקראים. חלל כהן חלל. ואסור לו לאכול בתרומה. אז אדם אוכל והוא בעצם לטומו מותר לו וזה אפילו מצווה ופתאום התגלה שהוא בין גרושה ובין חלוצה עכשיו אדם שאוכל תרומה סתם זר שאוכל חייב קרן וחומש זאת אומרת גזלת את הכהן שלם גם קנס חומש זר שאוכל תרומה במזיד זה אפילו במיטה ראינו בתחילת המסכת מי שזוכר בכל אופן רבי אליעז מחייב קרן וחומש פה זה כמובן לא במזיד זה בשוגג אז הוא מחייב קרן וחומש רבי יהושע פותר למה מבינה הגמרא טואה בדבר מצווה נפלא ביותר אומרת הגמרא תשמע אתה צודק שתרומה זה לא זמנה בהול והכל אבל דילמה אולי כדיב ביבי ברבייה דמר ביבי ברביה בתרומה בערב הפסח דזמנה באול תרומה בערב הפסח ויחמץ אתה חייב לחלות את זה עד זמן הביאור ולכן עדיין זמנה באול בשונה מיבמה שאתה יכול לדחות למחר ומחרתי שואלת הג או תירוץ נוסף אינמי אומרת הגמרא שני תרומה דעקרי עבודה תרומה זה עבודה עבודה בבית המקדש ועבודה רחמנה עכשיו גם לגבי כהן חלל אסור לו לכתחילה כמובן לעשות עבודה אבל אם הוא עשה בדיעבד הקדוש ברוך הוא הכשיר בכזה כזה דבר דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בין קרושה ובין חלוצה כל הקורבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין זה שיטת הנקמה ולבי יהושע מכשיר ולכן גם פה לגבי א תרומה ומכשיר אבל עדיין אין פה את ההיבת הזה של תואבת דבר ומצווה ואמרינן מהתעמה דרבי יהושע דכתיב כתוב לגבי כהנים רשי אומר זה הולך על כהנים כמו שכתוב ישימו כתורה באפך ושם כתוב בריך השם חילו ופועל ידיו תרצה בריך השם חילו זה גם כן רומז לחללו אפילו כהנים חלל כללים שבהם שהקדוש ברוך הוא ירצה את מעשה ידיהם. יפה שואלת הגמרא הכל נפלא. הסברת לי באמת למה התרומה זה משהו שונה? אבל מאיפה אני יודע שהתרומה נקראת עבודה? ותרומה אחד יקרי עבודה. אומרת הגמרא דתניה מעשה ברבי טרפון שלא באמש לבית המדרש לא הגיע לבסמדרש לשיעור לשחרית מצו רבן גמליאל. אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? היכן היית? חסרת לנו. אמר לו עבודה עבדתי. אמר לו עבודה בית המקדש נחרב. כל דבריך אינן אלה דברי תימי עבודה בזמן הזה מן ען אמר לו השיב לו רבי טרפון הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם ועזר הקרב יומת זה נאמר לגבי מתנות כהונה עשו אכילה תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש אפילו אם זה בגבולין זה כמו עבודה בבית המקדש ולכן הייתי טרוד כל כך בעבודה נתתי לה את כבודה הראוי ולא הגעתי לשיעור ומכאן אנו רואים שהתרומה נקראת עבודה ולכן באמת יש בה היבט אחר מה שכתוב שחלל בן א זאת אומרת כהן חלל שהוא בן גרושה או חלוצה חל ממנה עדיין הוא פטור זה לא בגלל טה בדבר מצווה אלא כיוון שכתוב פועל א בריך השם חילו וזה נקרא עבודה שאפילו עבודה שחלל עושה עדיין רצויה בעיני השם טוב בואו נראה מה ראינו ונשתדל לסכם את זה בצורה טובה את כל העניינים של תואבת דבר מצווה כי פה בעצם סיימנו את הסוגיה הזו דבר ראשון התחלנו עם ראויים ושאינם ראויים אז הבאנו פה את רבי שמעון ורבי מאיר שחזרנו עליהם כל כך הרבה פעמים אבל במילה אחת רבי שמעון בן אלעזר אומר, "תשמע, רבי אליעזר מחמיר מאוד, תמיד אסור. ורבי יהושע זה רק שעשה מצווה." רבי מאיר אומר, "רבי יהושע זה תמיד, ורבי מאיר זה רק ורבי אלעזר מה שהוא מחייב זה רק אם עשה מצווה. בואו נתמקד שנייה בדבריו של רבי מאיר. הוא בעצם אומר, תריד אף על גב דלא מחלף, מחלף אף על גב דלא טריד. ולכן גם עגל, שזה בקר לחלוטין ולא דומה וגם חולין, שזה לא טריד בהו. בכל אופן, בגלל שזה מכלף, הוא אומר ש זה נקרא תואבת דבר מצווה ופטור. בעלי מומין הם לא תריד ולא מחלף ולכן מחייב. רש לקיש אמר התחלף שיפוד בשיפוד חייב נפלא ביותר רבי יוחנן מגיע ואומר בעל אשתו נידע חייב בעל יבמתו נידע פטור מה הוא אומר לגבי רבי יוחנן זה תלוי בשתי הלשונות שזה בעצם כמו רבי שמעון או כמו רבי מאיר האם באמת הוא אומר שלגבי שיפוד באמת אסור או שהוא אומר מה או שהוא אומר מה פתאום לגבי שיפוד מותר ובאשתו נידע יש עניין אחר כיוון שהוא היה אמור לשאול אותה עכשיו הגענו בעצם דיברנו שמדובר במעוברת וסמוך לסתה וכל הדבר הזה אבל תכלס הגענו למסקנה שההבדל בין יבמתו לבין אשתו זה כיוון שהוא היה אמור לשאול את אשתו ואת יבמתו לא כיוון שהוא מתבייש ממנה נפלא איפה ראינו את שיטת רבי יוחנן בעצם שגם בזמן שלא באול רבי יוסי לגבי לולב זה באול רבי יהושע של זבוחים זה באול רבי יהושע של תינוקות גם כן ורבי יהושע של תרומה אז או שזה בערב הפסח שזמנה באול או שזה עבודה כמו שראינו בסיפורים רבי טרפון שהוא אכל ולכן לא הגיע לשיעור ועל כך נאמר ברך השם חילו אז בעצם למסקנה אין לנו הוכחה אין לנו בעצם הבנה מאיפה רבי יוחנן לקח את דבריו שאין להם מקור בתנאים אבל כך רבי יוחנן סובר את זה צריך לזכור נפלא ביותר בהצלחה אדירה וקבירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: