העמוד היומי מסכת פסחים דף עא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף עא עמוד ב

סוכים דף עמוד ב נתחיל בעמוד א' שורה השלישית מלמטה אומר רובה רב יוסף אוכי קוקשי אחרי שראינו את ההלך של רב קה הביא שאמורי חגיגה תסבוב אפשר להקטיר אותם עד הבוקר הראשון דהיינו הלילה סוף הלילה שמיד אחרי השחיטה ושאל אותו רב יוסף קושיה ודכינו את הקושיה אומר הובה רב יוסף התכוון להקשות את הקושיה הבאה או חיקוקה שלי מי כמידי דילו תנבוס לו בוא רשיס רב קנלימורין בוא רישיס דהיינו תכף נראה שהתנאה שלמד על סוף זמן החילס חגיגסטסבוב הוא לא צריך פוסק את המילה רישיס בשביל שנבין שהכוונה עד הבוקר הראשון ואילו לעניין נין הקטורסמורין דווקא על סמך זה שכתוב רישיס הבנו שמדובר בבוקר הראשון ולא בבוקר השני מי דתניה לא יו לי מן הבוסר שתסבח בו ערב ביוים או ראשון לבוקר לימד על חגיגס יד שנאכלת לשני יומים ולילו איכון אוי אינו אוי אלא ליומים ולילו אתה אומר שחגיגה סיד נחל שני ולילה יחוד אולי רק יום ולילה כשהוא אומר ביום או רישון הרי בויקר שיני אומור אוי אינוי אלא בויקר ראשון כתוב כתוב בפסוק ביומור שוין ולא ירא לוכו סורר וכולי וכתוב ולא למנ בוסור אשר תזבח בערב ביומישון אנחנו כבר יודעים שאפשר לאכול את זה גם ביום ראשון אז בהכרח שמה שכתוב על החגיגה סיד מתי היא נאכלת לאולין מן הבוסור אשרתזבח בו ערב הכוונה היא מה שתזבח בערב פסח חגיגה סיד יחד עם הקורבן פסח אל תלין את זה ביום הראשון לבוקר אחרי שאתה יכול לאכול את זה ביום הראשון אל תלין את זה אחרי הבוקר אז אם ככה ומה אני מקיים חגיגו אני חבת שני לילה לאכול חוץ מזוי אינוי אלא בוא כרישוי ממשיכה הבריסה אולי נאמר כן שהכוונה היא שהוא יכול לאכול את זה רק עד הבוקר הראשון ומה אני מקיים חגיגו אני שני ימים לילה לא יכול חוץ מזו שזה באמת נאכלת רק ללילה הזה ולא לשני יום לילה לא יכול כשהוא אמר בואי אם נדרווי נדוב לימד על חגד שנאכל שניים לילכאנחנו אומרים שיש לזה דין שדומה לנדו נדובו אז בא ללמד שחגיגה סיד זה שני ימים ולילו יחוד ולא רק יום ולילה אומר מר וכעתי נבין את המשא ומתן אב מינה והמסקונה שהיו כאן בברייסה אוי אינו אלא בויקר ראשון הברייסה בהתחלה לימדה שמה שכתוב בפסוק נאמר ללמד שני ומים ולי לא יכול שזה נשח באר ערב פסח וביום הורישן לבוקר אתה כבר מדבר על יום הור ראשון שאפשר לאכול את זה ובהכרח לבוקר זה הכוונה לבוקר השני שאחריו אז אם ככה אנחנו כבר יודעים שהוא נאכל גם ליום למחורת וגם לערב עד הבוקר שאחרי הלילה השני אוי אינ אל בויקרישון ממשיכה הבריסה ואומרת אולי לא אולי רק עד סוף הבוקר הראשון אומס שבמורישן הרי בויקר שיניומו הרי הרי הבריסה כבר דחתה את האפשרות הזאת והיא אמרה כיוון שדיברנו כתוב ביום ראשון זאת אומרת שכבר אפשר לאכול את זה ביום ראשון אז כבר הגעת ליום שאחרי הלילה אז בהכרח שלערב עד הבוקר זה חוזר על הלילה הבאה אוכיקומר אוי אינוי אלא ושתי חגיגוסקוס מדבר אולי הפסוק לא נאמר על חגיגס יד אלא הוא מדבר אחס חגיגהס יד ואחס חגיגס תסבוב וזו לבוקר וזו לבוקר באמת הוא בא לומר שרק יום ולילה וכך נבאר את הפסוק לא ילי מן הבוסר שתזבח בו ערב דהיינו זה חוזר על החגיגה סיד וזה באמת אסור רק אל תלין את זה בערב מה ששחטת אל תלין את זה מעבר לערב אלא לבוקר הראשון כבר תשחט ביום הורישון לבוקר ומה שתשחט ביום הראשון דהיינו למחורת שזה חגיגסבוב זה על תלין לבוקר הראשון שלמחורתו אז אם כן שני שתי החגיגות האלו יהיו נאכלות ליום ולילה כל אחת עד הבוקר שלמחורת עוד הרמר אלו דקנו חגיגה נאכלת משני ימים לילו איכוד אם כן מה שאנחנו יודעים שחגיגה נאכלס לשני מילה לא יכול אם כן אם נדור נדוב במהי במה נאמין את מה שנאמר שנאכלים לשני ימים ולילה לאכול איך חגיגס יד הוקסיב ביום ולילה איך חגיגס תסבור הוקסיף ביום ולילה אלא חגיגס תסבוב אלא אלא בהכרח שב לךגסבו והך כולקרו לחגס יד בהכרח שמה שנאמר עם נדור נדובו זה בא ללמד אותנו שחגיגסוב נאכלת כמו נדור נדובו לשני ימים ולי לא יכול והפוס הקודם שרצינו לדרוש על שתי החגיגות באמת זה רק לחגיגה סיד שהיא נאכלת לשני מילה לאכוד ולמה כמו שאמרנו לערב מה שאתה שוחט בערב פסח אז ביום מורישים אתה יכול לאכול את זה ביום למחורת עד הבוקר דהיינו שאפשר לאכול את זה ורק לבוקר שיני רק אז זה נהיה נויסו תמחי ביום הראשון לבוקר למה היא בויקר בוקר שני אוכסי בויקר סתומה בויקר ראשון ואף על גב לא קצי ברשיס ממילא כעת נבאר את מה שהקשה רב יוסף כפי שבירובה לעניין הבשר אתה רואה שדווקא בגלל שכתוב ביום ראשון לבואקר אז אתה מבאר שצריך לומר בויקר שיני כי כבר דיברנו שהוא נאכל גם ליום הורישון. אז את היום של היום הורישן הוא כבר נאכל. אז בהכרח לבוקר זה הכוונה הבוקר שני. אבל לולי זה הייתי אומר שבויקר זה בוקר הראשון. ואילו פה לעניין עלנת הקטרה עד מתי אפשר להקטיר את האימורין אתה צריך לדרוש את זה שהכוונה לבוקר הראשון ולא לבוקר השני מהשמחות של רישיס. וזה בעצם הקושיה שרב יוסף שאל על רב קהנס שדרש את זה מרישיס. אומרת המשנה הפסח ששחוט שלו לשמו בשבוס חייבנו לבחטוס מה קורה אם בן אדם ביד בניסן שחל בשבת שחט קורבנות אחרים אז אם זה קורבנות שהם כשרים אם זה קורבנות שעולים לו לחובה אז הוא חייב עליהם אם הם לא מחללים שבת אבל הוא יהיה חייב חטוס מדין שגג ישנם מצבים שאנחנו נקרא לזה נקרא לזה טוהיה בדבר מצווה והוא יהיה פטור. אם לקח קורבן פסח ששחט אותו שלא לשמוי ושבוס חייב לו חטוס. לקח פסח ושחט אותו ביד לשם שלומים אז אמנם הקורבן יהיה כשר אבל הוא חילל שבס כי זה לא דוכה שבת שלומים הוא שר כל הזבוים ששחוט אותנו לשם פסח שאר כל הזבוכים אם הוא שחט לשם פסח אם עניין ראויין חיו ואם ראויין אין רב לזמחת רבי ישע פוטר אם הם לא ראויין אז הוא חילל שבס ואם הם ראויים אז תלוי אם לקרוא לזה טוב בדבר מצו רב ליעזר מחייב חטוס הוא חילל רבי ישע פותר כיוון שהוא כל כך טרוד בלהקריב קורבנות של פסח אז ייתכן שהוא לקח גם קורבן אחר ושחט אותו לשם פסח הוא טעה אז זה נקרא תה בדבר מצווה והוא פטור אמר לרבי ליעזר מה עם הפסח שהוא מותו לשמוע כששינו את שמו חיוב זב שנן אסור לשמון כששינו את שמעון אנו דין שיהיה חיוב הרי תחילת המשנה למדנו שאם הוא לקח ביהודה ניסן פסח ושחט לשם קורבן אחר למרות שזה קורבן הבהמה הזאת יכלה להיקרב היום בהתר אם הוא היה חושב עליה לשם פסח בכל אופן לקח אותו לשם משהו אחר אז הוא חייב אז כל שכן שהוא לקח קורבן שאי אפשר להקריב אותו לפסח והוא חשב על זה לשם משהו אחר ודאי שהוא יהיה חייב אמר לרבי ישע לאי אם אמרתו בפסח ששינו בדבר אוסו את אומר בזבח ששינון מדבר מותו גופה בפסח הוא חשב על זה על קורבן שאסור להקריב היום אבל בשאר הזבוחים הוא שחט אותם לשם פסח הוא טעה אז הוא חשב כן לדבר שמותר אז זה נקרא טו בדבר מצווה אמר לרב לזר אמורי ציבור יחו שאין מותורן לשמון והשכר לשמון חיוב לגבי אמורי ציבור כתוב שאם הוא שוחד לשמן חייב למרות שמותורן לשמון ובכל אופן אם הוא ישחט לשמן הוא יהיה חייב אמר לרבי יהושע לא אם אמרת הוא יציבו שיש להם קיצבו את אומר בפסח שאין לו קיצבו בפסח כולם צריכים ליקח אז ממילא הוא רואה את אחרים הרבה אנשים שעסוקים וכך טעות רוד להתעסק במצווה הזאת. אז אפילו אם הוא שחט פסח שלו עצמו ומצא את הזבח הזה עומד באזורה הוא חשב שזה פסח אז הוא שחט את זה לשם מישהו אבל לכן הוא נקרא טוה בדבר מצווה מה שאין כן אמורין כיוון שיש לזה קיצווה יש קורבן אחד של אמורי ציבור לא יותר לכן שמה הוא יהיה חייב הוא לא נשבת בדבר מצווה רבי מאיר אומר אף השכ לשם אמור ציבור פוטו שחט שלא לאכלו ושלא למנוב להרי מלתמין חיוב שחט פסח לשם מישהו הוא פסול להריילים או לשלוכלוב אז כיוון שהקורבן פסול אז הוא חייב מצד חילול שבס לא יכול לא יכול לובניב שלא למנוב למולין ריילין לטמין ולתואירים פוטור אם מעורבים כאן גם ראויים וגם שאינם ראויים אז הוא פטור כי הקורבן כשר שחוטב וניצו בעל מום חיוב הוא שחט את הקורבן ואז נמצא שהיה פה מום בגלוי אז הוא חייב כיוון שהוא היה צריך לבדוק את הבהמה האם היא בעלת מום שחטובן מצות בסיסר שהוא לא יכל לבדוק את זה קודם פותו כי הוא אנוס שחוטב שמו שכ מסודום או שמסו שנטמאו פותו ששוחד ברשוס התברר לו אחרי זה שהבעלים משכו את ידם או שמתו או שנטמעו אז הוא פטור כיוון שהוא אולי צריך לבדוק דבר כזה ולכן הוא נחשב לאנוס ולכן הוא יהיה פטור מצד חילול שבס כדין מי שאנוס אז אם כן ראינו כאן לעניין הלוכש של רב קהנה כשלמד ש העלנת החגיגה צסבוב נפסולין בלינו האימורין שלהם מתי בבוקר הראשון מזה שסומכים את זה לרישיס רב יוסף הקשה משמע שהילולי רישס הייתי מזבקר שיני ולגבי החילה אנחנו אומרים שדווקא בגלל שכתוב שזה נאכל גם ביומור ראשון אז הבויקר אנחנו מסבירים על בויקר שיני משמע ועל אלולי זה הייתי מסביר שבויקר זה הכוונה לביקר ראשון אז למה פה צריך את שמחות של רישיסולי הרשיס אתה אומר שהייתי לומד שהכוונה לבואקר שיני המשנה הביע שקורבנות פסח שהוא שחט שלא י לשמור ביד בניסן בשבס אז הוא חייב מצד חילול שבס שאר זבחים שהוא שחט לשם פסח אז אם זה לא ראוי זה חייב אם זה ראוי דהיינו אם זה קורבנות כאלה שהיו יכולים לעלות לפסח כגון אם זה צאון בני שנה וכלו לעלות אותם לשם פסח אז נכון שהוא טעה וחשב על משהו אחר אז רבי אליעזר מחייב ואילו רבי שעה אומר שהוא טואה בדבר מצווה הוא פטור וזה הסיבה ששונה מאמימורי ציבור כי אמורי ציבור יש להם קצווה אז הוא לא יכול לשחוט כמה שהוא רוצה לשם אמורי ציבור אבל קורבנות פסח אין לזה קצווה אז תמיד הוא יכול לטעות ולחשוב שזה שזה קורבן פסח של ביתילים מסוימים ולכן שהוא שוחט את זה לשם פסח אז נשלה בדבר מצווה ופטור אם הוא שחט את זה לשם אנשים שהם פסולין אז אז הוא חייב מצתחיל לשבס ואם הוא שחט את זה ב ונמצאת בעל מום הוא חייב למה הוא לא בדק את זה ואם זה טריפה בסיסר אז הוא פטור ואם הבלי משכו את ידיהם הוא גם פטור כיוון שהוא ענוס במקרים האלו זה דברים שהוא לא היה צריך לבדוק או שהוא לא יכל לבדוק
לצפיה בתכנים נוספים: