העמוד היומי מסכת פסחים דף סט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סט עמוד א

[מוזיקה] סוחים דף סט עמוד א נתחיל בס עמוד ב שורה שלישית מלמטה אומר רב אשי אנחנו נמצאים כאן באמצע המשא ומתן בין רבי אליעזר לרבי יוישע במשנה רבי אליעזר סובר שגם שבוס של אבואס קורבן הפסח מחוץ לתחום וחתיכס יבל בלטוי גם כן דוחה את השבת ואם יד בניסן חל בשבת יהיה מותר לעשות את המכשיר עם מצווה הללו כדי להקריב קורבן פסח ואילו רבי יהושע חולק עליו רבי יהושע שאל אותו מיום טב מצינו ביום טב שמותר לשחוט את קורבן הפסח את קורבן מותר לשחוט ביום טב לצרך אוכל נפש אבל מלאכות אפילו של שבוס שהם הכנות לזה זה לא הותר כגון להביא את הקור את הבהמה מחוץ לתחום לא התירו לצחן נפש אז אתה רואה שאי אפשר לומר כדבריך קלבוחימר רב ליזר שרצה לומר כלבוחר אם שחיטה התירו כל שכן התיר שבוס זה לא עובד ככה כמו שאתה רואה ביום טב התירו שחיטה אבל לא התירו אפילו שבוס תחומין להביא את הבהמה מחוץ לתחום לצורך כור נפש לא התירו אז אם כן אין הכרח להוכיח ממלוכדוריסה לכל שבוס שנתיר גם כן ענה לו רבי אליעזר ההוכחה שלך היא כלל לא דומה לנושא שלנו כיוון שאתה מדבר על יום טב שזה מצווה שזה בעצם הכילס רשוס אז לכן אמנם את השחיטה עצמה התירו אבל מעבר לזה כבר לא התירו ולכן שבוס לצורך רשוס לא התירו אבל כאן שזה לצורך מצו קורבן הפסח כן התיר גם את השבוס וקלבוכי משחיטה. הגמרא הביאה שמה רבי יהושע סובר. רבי יהושע סובר שגם אחילס יום טב זה גם כן מצווה. כיוון שהוא סובר שכשכתוב בפסוק מצד אחד הצרסתי אלוכם, מצד שני כתוב הצרס להשם אלוכם הוא לומד שכוונת הפסוקים כדי ליישב אותם שזה חצי למאכל ומשתה וחצי לאבוי דס השם לטוירו ותפילה. אז אם כן יש פה מצווה שלכילס יום טב ואף על פי כן שחיטה התירו ושבוס לא התירו למרות שלצורך מצווה אבל רבי לזר סובר שהכילס יום טב זה רשוס ולכן אין נוכחה כעת רב אשי בא ואומר גם לשיטת רב ליזר שיום תב זה רשוס עדיין אפשר להעמיד את הפכה של רבי יהושע שטען לדבריו ולמה דקומרב לזונמי יום טברשוספ פרכה עדיין יש על מה שהוא למד משחיטה להתיר כל שכן את השבוס שהוא לצרך קובן הפסח ומה יום טב שהתיר בו מלאוכ של רשוס לא התיר שבוס שאמו יום טב כידוע הוא קל יותר משבס ויום טבע העובר על יום טב עובר על איסור לו לוקה אבל בשבס יש איסור מיסה בכל אופן אז אם ביום טב שהיתרנו שהוא קל והיתרנו בו מלאכה של רשוס לצורך אכילת יום טב שלפי רב לזר זה רשוס בכל אופן התרנו מלוכה של שחיטה ולא תרנו שבוס שאמו את השבוס דרבונון לא טענו אפילו ביום טבע קל לצרך הרשוס שלצריך אותה רשות התרנו את המלוכ דאוריסה ששחיטה אבל את השבוס לא התרנו השבס שלא התיר בה אלא מלוכה של מצווה דין שלא תתיר שבוס של אמו שבס שהיא חמורה יותר אז כל שכן שכשאתה מתיר לצורך מצווה את השחיטה כל שכשלא תתיר מעבר לזה יותר מהמלוכי עצמה ולא את השבוס שמעבר לזה וממילא עדיין אפשר לפרוך מיום טב לשבס ולהוכיח אם ביום טב מצינו שהתירו שחיטה ולא התירו שבוס למרות שיום טב הוא קל יותר כל שכן בשבס החמורה שנתיר רק את שחיטה ולא את השבוס ורבי אליעזר שבוס דמצווה עוד לפני רב אליעזר מה יענה על הזאת עדיין הוא סובר שסוף סוף כיוון שבשבס זה לצורך קורבן פסח לצורך מצווה נטיר אפילו שבוס למרות ששבס חמורה יותר ויום טב קל יותר וביום מצינו שלא התירו שבוס עדיין רבי ליעזר סובר הסיבה שלא התירו זה בגלל שזה לצורך רשוס אבל ברגע שזה לצורך מצווה אז אז אפילו שזה עומד בפני שבת החמורה עדיין הצורך מצווה גובר וזה סיבה שנתיר לעשות אפילו את השבוס תניה אומר רבי אליעזר מרק את ברייסה במסר ומתן בין רבי אליעזר לרבי עקיבא במחלוקת של המשנה ומה לי ימדוך מכשיר מצווה שלח שחיטה את השבוס וסביד למצווה לא יתחו מכשיר מצווה שלפני שחיטה את השבוס אומר רבי אליעזר הרי תחילת המשנה הביאה שמיחוי קרביו, שזה בעצם ההוצאה של הפרש מהמאיים דוכה שבת. והרי מחוי קרביו נעשה אחרי שכבר הקריבו את הקורבן וזרקו את הדם. וזה לא משהו שבא להכשיר את הקורבן ובכל אופן התירו משום מכשירי מצווה. אז כל שכן שנתיר מכשירי מצווה שלפני השחיטה שהם מעכבים לנו את הקורבן. ודאי שנתיר. ואז אם כן ודאי שנתיר את השבוס שלהבי את הקורבן מחוץ לתחום אמר לו רבי עקיבא דמלי דוחו מכשיר מיצ של אחש חיטה את השבוס שהרי דוחתשחיטוס השבוס אומר רבי עקיבא לגבי מיכוי קרוב אדרבה כיוון שזה נעשה כבר אחרי פעולות שדחו את השבת אז כבר אומרים אגב זה אפשר לדחות את השבת גם עם שבוס למרות שזה לא מעכב את הקורבן אבל טו ידחו מכשיר אמיציה שלפני שחיטה את השבוס שלא דחתה שחיטה את השבוס אבל לבוא מלכתחילה עוד לפני שהיו פה פעולות שדחו את השבת ולדחות את השבת על ידי מכשירי מצווה לפני כן זה לא ולכן לא נוכל להכשיר ולהתיר לדחות על ידי הבואת הקורבן חוץ לתחום דבור אחר טענה נוספת שאמר רבי עקיבא לרב ליזר שמאימצבע ח פוסול ונמצא מחלץ השבס למפריע שבוס שלפני אם אתה רוצה לחלל את השבש בשבוס לפני השחיטה יש פה חשש אולי השחיטה הזאת תהיה פסולה הזבח יהיה פסול ואז נמצא שהוא מחלל את השבת למפריע אבל אחרי זה אחרי ששחטו את זה שעכשיו הוא עושה מיכוי קרוב כיוון שהשחיטה היא שחיטה כשרה והתברר שהקורבן עלה לרצון כעת אפשר באמת לדחות את זה גם עם שבוס שואלת הגמורה לפי הסבורה הזאת לא מובן יוכי משחתנם אלוהנישחט שם מוצזבח פוסלמצו מחללץ השבס למפריע אם יש סברה כזו שאנחנו חוששים אולי הקורבן יהיה פסול ולכן לא נוכל לחלל את השבת אז את השחיטה עצמה איך התירו התירו התורה התירה לשחוט קורבן פסח אבל אולי הקורבן הזה פסול ואז אם כן זה לא קורבן פסח ונמצא שהוא סתם שוחט בהמה וזה חילול שעבס אז אם אתה חושש למצב כזה שהזבח פסול אז גם את השחיטה עצמה תסור אלא אומר לי ברשופרי עוד אומר לי אך דמלי אם דוכו אלא אומרת הגמרא רבי עקיבא בהתחלה אמר לרב ליזר את הטענה השנייה שהבאנו כאן דהיינו אם אי אפשר לדחות שבוסין ולחלל שבת לפני השחיטה שמה ימצא הזבח פסול ועל זה השיב לו רב ליעזר אם ככה גם את השחיטה עצמה אל תתיר וכיוון שהוא פרח את הסברה הראשונה הוסיף רב כיבס את הסברה השנייה שאגב פעולות שכבר דחו שבת אפשר לדחות שבת עם פעולות נוספות כמו מיחוי קרביוב אבל לפני שדחו את השבת עם פעולות לבוא ולצחוט את זה עם שבוס עוד לפני כן זה כבר לא ישיב רב עקיבא ואומעזכיח ראינו בגמרא במשנה שרב עקיבא אומר לרב ליזר יש לי הוכחה מהזוה אדם שצריך לעשות שלישי ושביעי כיוון כן שהוא טמאמת מת והשביעי שלאכל בשבת שזה יד בניסן הרי שהוא אסור לעזות בשביעי הזה למרות שאם הוא יזה כעת אמנם הוא יחלל שבת בשביל זה אבל על ידי זה הוא יוכל להקריב את הקורבן פסח כיוון שהוא יהיה טהור לאכול בקודשים למוצאי שבס בזמן שלכילס הפסח בכל אופן לא התירו לו את הזוה הזאת לצורך קורבן פסח זה אתה רואה שלא התירו שבוס למרות שאת השחיטה עצמה מה שזה דאוריסמלוכה כן התרו תני אומר לרבי אליעזר עקיבו בשחיטו שבתני ושחיטותי מיתוס דהיינו המסע ומתן במשנה ש רבי לזר עונה לרבי עקיבא אתה רוצה להוכיח מהזוה שאם הזוה לא דוחה אז שחיטה אז גם לא רק לגבי הזוה אלא גם לגבי שבוסין אחרים זה לא יתחה אדרבה אומר רב ליזר אני סובר שגם הזוה דוכה דהיינו הזוה נתחת ובאמת שביעי שלו שחל בשבת ביד הוא יזה כדי שהיוכל להקריב קורבן פסח כי זה חלק מהמכשירי מצווה אמר לו רב ליעזר במשנה שלנו אומר לו רב עקיבא אולי נדון להפך אם הזוהל לא דוכה אז כל שכן שחיטה שזה דאורייסה ולא רק שבוס כל שכן שלא יתחה ויהיה אסור בהקרבת קורבן פסח ותכף נראה מה בעצם מתכוון רבי עקיבא לענות בכך לרבי יהושע הרי הוא ודאי מודה שקורבן פסח נשחט בשעבס בכל אופן בברייסה מבואר שרב אליעזר כיוון שהוא חשב שהוא מזלזל בכבודו והוא הרי רבו אמר לו רבי ליזר עקיבו ושחיטו ישבתני אתה עונה לי כלבו חומר שהוא בצורה של גלוג כלוחר שהוא מופרח לבוא ולומר שהשחיטה לא תתחשבס בשחיטתי מטוסוי כביכול הוא מדבר בלשון נסתר ומתכוון שרבי עקיבא חס ושלם ימות בשחיטה ואין אוחנה מכללה לא בעל חינם ורבי עקיבא באמת מת במיטה משונה כמו שאנחנו יודעים מעשר סרוגמלכוס אומר לו רבי ענה לו רב עקיבא לרב אליעזר רבי אל תחפירני בשעת הדין אל תכחיש אותי בזמן שאנחנו מדברים במשא ומתן של ההלכה הזאת כך מקובלני ממחו כך אתה לימדת אותי הזוהשבוסי דכס שבס אתה לימדת אותי שהזוה לא דוחה שבת אז איך אתה בא ואומר כלבו חומימר אם שחיט דוכה אז הזוה כן תדחה אני לא סתם שאלתי אותך מהזוה שלא דוכה זה רק אחרי שלמדתי את זה ממך וכי מאחד דהו הגמרא מה הייתה מקודבה שואלת הגמרא אז אם רבי ליזר הוא זה שלימד את רבי עקיבא שהז לא דוכה למה כאן הוא חזר בו ואומר אדרבה שאם שחיטה דוכה אז כל שכן שהזוה תיתה אומרו לה רב ליזר כי אגמרי הזוה דתרו מאגמרי מתרצו הם דיברו על שני דברים שונים רב לזכימד את רבי עקיבא ותלמידו שהזוה לא דוחה שבת הוא דיבר על אדם שנטמע משרץ או שהשביעי שלו חל בשבת ואם הוא יזה עכשיו אזהה סליחה אם השביעי שלו חלישרץ אין עזה אבל אם השביעי של טמא מת חל בשבת ואם הוא יזה הוא יוכל לאכול את התרומות לערב האם הוא יכול לעזות בשביל זה ועל זה רב לזר אמר אסור לעזות בשבת אז דתרומה הגמרי דתרומ גוף או לא ידחי שבס כי את ההפרשת תרומות בעצמם זה לא דוכה שבת ואסור לעשות בשבת אז כל שכן את המכשירי של האכיל של האכילסטרומס ודאי שיהיה אסור ולכן אסור לעזור לצורך שהוא יוכל לאכול את התרומס לערב רב עקיבא נמי כי אויסבי אז דרומי אוסבי ורבי עקיבא כשהוא בא לשאול מהזוה לשחיטה אינו חנמ הוא גם שאל מהזוה של תרומה שהיא מצווה ועם משום שבוס והוא וממילא אומר לו רב עקיבא לרב לזה הנה מצינו לעניין תרומה שלמרות שזה רק שבוס ולמרות שזה זה לצורך מצווה בכל אופן לא התירו לעזות לצורך תרומה אז הוא הדין כאן שלא נתיר שבוס של הבעת הקורבן מחוץ לתחום שבסר מצווה והוא סובר אבל רב ליזר לא הבין אותו והוא סובר הזוה דפסח כמוי סבלי רב ליזר הבין שרב עקיבא בא לפרוך מהז של פסח יום שבי שח ויהוד בניסן ושבת שמשם הוא בא לומר לו שאם הזוהל לא דוחה שבת והוא יהיה אסור בהקרבת קורבן פסח אז כל שכן שחיטה ועל זה עונה לו רב ליעזר אדרבה אני לומד שהזהה הזאת של פסח היא תהיה מותרת כל שכן משחיטה אם שחיטה מותרת שהיא מלוך הדאוריסה ודאי שהזוה שבוס היא תהיה מותרת מסיב רבי שואל רבי על ההסבר של הולה יש שברקה ואומר אז מי מי סתוכיח שחל שבי שלאיש בשבז בערב פסח שהיא מצווה והיא משום שבוס ונדוכה את השבוס אז לכאורה כאן בברייסה מבואר לא כמו ההסבר של אולה אולה רצה לומר שהנידון ביניהם רבי עקיבא שבא להוכיח מהז הוא דיבר על הזוה של תרומה ואילו בבריסה הזאת מבואר שהוא דיבר על הזוה של טמא מת לעניין פסח ואף על פי כן רב ליזר ענה לו שאני לומד שהזוה כן דוכה שבת אז אם ככה צריך שוב להבין למה רב לזר חזר בו רב ליזר שלימד את רבי עקיבא שהזוהשת ממת לא דוחה שבת והוא הוא אסור בקורבן פסח מד הוא חזר בו והוא אומר אדרבה אני סובר שהיא כן דוכה שבת וכלבוכו משחיטה שיהיה מותר לעזות כדי שהואכל להקריב קורבן פסח אלא ודז דפסח הגמרא בהכרח מהבריסה שהוא דיברקה מהזוה של פסח וכי יחד הגמרא מקופורך לרב ליזר אז אם ככה אז למה רב ליזר בא ודן קלבוכי ממשחיטה כן להתיר את הזוה אם הוא לימד אותו שהזוה אסורה בשבת רב לזר גמור יסאקר לאן מרב רב ליעזר שכח את תלמודו הוא שכח את ההלכה הזאת שהוא הורה שהזוה אסורה בשבת גם במקום קורבן פסח אושר רבי עקיבא ידקו גמורי רבי עקיבא רצה להזכיר לו את מה שהוא לימד אותו ולכן הוא בא לומר לו קלבו חומר בצורה מופרכת והוא אומר לו אם הזוהל לא דוחה אז כל כל שכן שלש שחיטה לא תדחה כי אם שבוס אני לא דוכה בשביל פסח אז כל שכן יסודורס וזה ודאי דבר תמוע כי הרי שחיטה ודאי דוכה אלא הוא רצה שעל ידי זה יזכר רב לזר ויזכור את דבריו שהוא אמר שהזוה לא דוכה שבת ונמל בהדיה למה הוא לא אמר לו את זה מפורש סוב עליו זה לא דרך ארץ שיזכיר לרבו דבר שהוא שכח והזו הייתה מלידה ישבס שואלת הגמורה כעת על גוף ההלכה הזאת מדוע אנחנו אומרים שהזוה לא דוחה שבת הרי בין לפי ההסבר של אולה שדיברנו על הזוה של תרומה בין לפי ההסבר של רבי שהוא דיבר על הזוה של פסח ורב ליזר רק שח רק שכח את תלמודו את מה שהוא לימד אותו מה שבטוח שאין אוכנ רב ליזר סובר שהזועה של הזוה של פסח היא לא תתחי שבת ואילו הזוה של הז של תרומה אינה דוחה שבת ולפי ההסבר שאמרנו כעת בדברי רבי יוצא שגם הזוה של פסח לא ידחי שבת כיוון שרב ליזר שכח את תלמודו אבל אין ככנה מאוורה שאסור לעזות ואם כן למה רב לזר סובר שהזוה אסורה זאת אומרת הקושיה כאן היא בין לרב ליזר בין לרבי עקיבא מה הסברה לבוא ולאסור הזהה שהיא משום שבוס ולאסור בגלל זה להקריב קורבן פסח כדי שהוא לא יגיע שהוא לא יעבור על איסור דרבונו של הזוה והזוהם הייתהם אלוידה חי שבש מרדי טלטול בעלמה מאותח שבש פסח הרי בסך הכל הנידון של הזוה זה שהוא מטלטל את המי פורו שהוא צריך לעשות אז למה זה כל כך בעיה אם אם נאמר שזה דוחה שבת ויהיה מותר לעשות את השבוס הזאת כדי שהיוכל להקריב קורבן פסח הרי חז"ל הם אלו שהעמידו את האיסור והם לא העמידו את דבריהם לכאורה במקום של פסח אומר הגזר שמו תלנו ואבירנו ארבע בשוור רבים כיוון שיכול להגיע לידי יסוד דוריסה שהוא יקח את זה ארבע משור רבים לכן לא התירו להתעסק עם המי פורו ולכן ההזהה אסורה ולרב ליזר ניברי שואלת הגמורה אבל אנחנו מדברים כאן גם בשיטת רב ליעזר והוא הרי מתיר מכשיר עם מצווה אפילו דאורייסה כמו חתי חסיבלטו אם נאמר שזה בכלי כמו שראינו לאל אז אם ככה אז ניאברי מה הבעיה אתה חושב שהוא לא יעביר את זה דמ גם אם הוא יעביר את זה לדמ זה הרי למכשירי מצווה שהוא יוכל להקריב קורבן פסח וזה מותר דומר רבז מכשיר מצווה דכינס השבוס אמרה הנמי לך דגברי גוףחזה אמרו בני הישיבה יש חילוק מתי רב ליזר אמר שמכשירי מצווה דוכין את השבס זה דווקא במקרה שהאדם עצמו הוא ראוי לקורבן הוא רומי חיוב עלי ויש עליו את החיוב להקב את הקורבן. רק מה יש פה? איזה בעיה צדדית בקורבן שהוא נמצא מחוץ לתחום שהוא יש עליו יבלת ולכן מתירים לו בתור מכשיר מצווה לבוא ולבוא אפילו עלסודוריסה אבל לא חדגוף אלכוזי מחיו אבל כאן שיש בעיה בעצם האדם שהוא לא יזה וכל שהוא לא מזה הוא אסור בקודשים ממילא אין עליו את החיוב של הקרובס קורבן פסח ולכן אין לו את ההתר לבוא ולעשות מכשיר עם מצווה ולדחוץ את השבת אומר רב רבי אומר רב לפי זה אני אומר הלכה שיצא כאן בשיטת רב ליזר לדברי רב ליזר שאנחנו אומרים כעת שרק אדם שמותר עליו את החיוב והוא ראוי לכך רק הוא מותר לחלל עליו שבת בשביל מכשירי מצווה כשר אמר שמותר בשביל מכשיר מצווה לחיי שבת זה רק על מישהו שהוא ראוי אז דברי רב ליזר קטן בריא מחמין לא חמין לאבריסו למולה בשבוס קטן ביום השמינלי מלוסוי מותר לחל שבס לפי רב לזר משום מכשירי מצווה לא רק את המילה עצמה אלא גם את ההכנות למילה ולכן מותר לחמם מים חמים לצורך הקטן אומר רבי לפי הכלל שאמרנו כעת זה דווקא בקטן בריא שהוא הגברה ראוי למול הוא ראוי להיות נימול וממילא כיוון שהוא ראוי להיות נימול אז אני אומר הנה אפשר לחמם לו מים חמים כדי שיוכלו למול אותו דוחוזילי אבל קוטון חוילה אם הוא חולה והוא לא ראוי להיות נימול ואתה רוצה עכשיו לבוא ולחמם לו מים ועל ידי זה להכשיר אותו אין מחמים לו חמים לבוא יסולדו לא יחוזילי כיוון שהוא לא ראוי כעת לפני הרחיצה של המים החמים להיות נימול כעת בשבת ממילא לא חל עליו אין עליו את החיוב של מילה ולכן אין סיבה אין התר להכשיר לטחוד את השבת בשביל מכשירי מצווה ויהיה אסור לחמם את המים החמים כך אומר רבי יצא לפי היסוד שאמרו בני בני הישיבה בדברי רב ליזר שהם אמרו מתי מכשיר עם מייצד דוחים שבת כשהגב רחוזי ומטל עליו חיוב אומרוב וורי הוא לא מולחמין לאברוסי אם הוא תינוק בריא זאת אומרת שהוא לא חייב את הרחיצה הזאת של המים החמים אז למה לבוא ולחמם בשבילו מים חמים לבוא על יסוד בשבת בשבילו הרי הוא לא נזקק לזה אתה אומר שהוא בריא והוא ראוי להיות נימול גם ככה אלא אומר והכל חולין צל מילה יכות קון בורי ויכון חולה מחברס למול בשבסד לאכוזי אומר רובה בן קטן בן בן קטן בריא בן קטן חולה אסור לחמם לו מים חמים ולמה כיוון שגם קטן בריא הרי למה מחמים לו מים חמים כדי שהוא יהיה ראוי להיות נימול אז אם ככה זאת אומרת שעכשיו הוא לא ראוי ולכן אין עליו את החיוב למול אז לכן יהיה אסור לפי היסוד שאמרנו יהיה יהיה אסור לחלל שבת בשביל המכשיר מצווה כדי שהוא יוכל למול בשבת. אסי והביי שואל אביי על מה שאמרנו שגודיל של אמרנו שאם הוא לפי רב ליזר מתי אני אומר שמכשיר מיץ לדווחים את השבת? זה דווקא שהגב רחוזי אבל אם הוא לא ראוי כגון אם הוא לא יזה אז ממילא לא אומרים שמכשירים מצווה דוחן שבת וזה הסיבה שגם גם לפי רב ליזר שמותר לחיי שבת בשביל מכשירים מצווה אבל לעזות יהיה אסור שואל הבא ממה שכתוב הרל שלא מלנוש קורס דברי הבליזר הבליזר אומר לאדיה שהרל שלא מל הוא יכל להיות נימול כשהגיע חצות היום של ערב פסח הוא יכל למול וממילא להקריב קורבן פסח אז הוא חייב קורס דברי רב לזר ואוכ דגברי גוף אלוכוז וקטונינוש קורס למה אתה אומר שאם הוא לא ראוי אין עליו חיוב דוסי ויש פה בעצם משא ומתן סביב הזוה רב עקיבא אמר הזוה תכיח ורבי לזר אומר הוא הדין שגם הזוהל לא תדחה מה בעצם היה הנידון ביניהם כתוב הברייסה שאמר לו רבי עקיבא רבי אתה כופר במה שאמרת קודם שהזוהל לא דוחה למה באמת הוא חזר בו הוא לא אמר עד הוא שיח ביניהם היה שהם לא הבינו אחד את השני מה שהוא לימד רב ליעזר את רבי עקיבא זה היה על הז של תרומה ורב עקיבא שאל מהז של תרומה אבל רבי לזר סבר שהוא שואל מהז של פסח ולכן הוא ענה לו שזה כן דוכה ואילו רבי שאל שלכאורה בברייסה מוכרח שהוא כן שאל מהזורה של פסח שעל זה רבי עקיבא לימד אותו שלא דוכה ולכן אמר רבי שבעצם הוא שכח את תלמודו ולכן הוא סבר שהזוה כן דוכה ואין כןמה הזוה לא דוכה והסיבה לכך שמו יעבירנו דמס היל לפי רבי אליעזר התירו מכשיר מיצ גם גם להעביר את זה ד בשביל שהוא יוכל לקיים את המצווה אומר רבי יסוד בדברי רב ליעזר מתי מכשיר מצד נסשבס כשהגברי ראוי אבל אם הגבר לא ראוי כגון בהזוה שאתה צריך לעזוד אותו ואז רק אז הוא נהיה בר חיוב קורבן אז לא מחייבים אותו בקורבן לא מכניסים אותו להיות חייב בקורבן על ידי תחיית שבת אמר רבי לפי זה בקטן הנימול אם הוא בריא אז הוא חוזי אפשר לחמם לו מים חמים אם הוא חולה אי אפשר אומר רובה אם הוא בריא והוא לא צריך את המים החמים אז יהיה אסור גם ככה לחמם עליו מים חמים ולכן אומרה תמיד יהיה אסור כל מה שמותר זה רק כשהגב רחוזי ויהיה ראוי לכך ורק אז אנחנו נתיר לעשות בשבילו מכשירי מצווה כגון להביא את הסכין מחוץ לתחום או אפילו מלוךס דאוריסה כדי ליצור את הסכין עלי דרב לזר בהמשך נראה שההגדרה הזאת של רבי נדחת ואם כן ההלכה הזאת שאסור לחמם מים חמים לפי רב ליזר גם כן תדחה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: