העמוד היומי מסכת פסחים דף סו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף סו עמוד ב

[מוזיקה] דף סו עמוד ב אני חושב שלכל אחד מאיתנו היה לפחות פעם אחת שהוא החליט איזשהיא החלטה ולאחר זמן הוא ראה שמשהו לא כל כך דופק הוא אומר וואו החלטתי את זה אולי לא רק משיקולים בריאים ורגילים אלא הכנסתי שיקולי אגו יוארה אולי שיקולי כעס החלטתי איזה כשהייתי כאוס ולאחר ולא לא תמיד רואים את זה מיד אבל אחר כך תמיד רואים שבאמת זה השפיע על ההחלטה זה העכיר אותה זה הפך להיות החלטה קצת גרועה לעומת ההחלטות האחרות שאולי היו טובות יותר ולמה כיוון שהייתי אז יאיר הכנסתי שיקולי אגו או כעס זה היום מה שנלמד בגמרא אדם שמתי גם אם הוא גדול אם חכם וחוכמתו מסתלקת אם נביא הוא נבואתו מסתלקת כך נאמר על אדם שמתי וכך נאמר על אדם שכועס במבט ראשון נראה שזה עונש התייערת כעסת תאכל אותה הנבואה החוכמה שלך תסתלק אבל במבט קצת יותר פרקטי זה לא עניין של עונש זה עניין של מציאות פשוטה זה עניין של מעשה ותוצאה כשאדם מכניס שיקולים של יוערה של אגו או של כעס אוטומטי החוכמה מסתלקת כי מה שמנחה אותו זה לא השיקול הבאמת מה יותר טוב אלא שיקול של אגו שיקול של כעס שיקול של מה יאמרו שיקול של לדפוק חשבון לאחרים שיקול של לנקום וכדומה ולכן האירוע הזה הוא לא עונש הוא אירוע של מעשה ותוצאה כמה אפשר לקחת את זה לעצמנו לחיים כשאדם דם כועס או כשאדם מתייער, תקשיב, א' זה לא בריא, לא רוחני ולא גשמי. ב' ההחלטות שעכשיו אתה תקבל בשעה הזאת, אוטומטי זה החלטות שיובילו אותך למקומות פחות טובים. כי כל החוכמה שלך, כל הנבואה שלך, כל הדברים הטובים שיש לך במוח עכשיו הופכים להיות משניים. הדבר הראשון שמוביל אותך הוא האגו והיוערה הוא הכעס. כשזה מוביל אותך להגיע להחלטות טובות קשה מאוד. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים סו עמוד ב. אנחנו מתחילים בדף סו עמוד א בשורה האחרונה ראינו שכשהל מתמנה להיות נשיא כיוון שהוא היחיד שידע בעצם בני בתרה שהיו נשיאים לא ידעו האם פסח דוכה את השבת או לא הוא ידע הם יורדים מגדולתם ממנים אותו לנשיא ואז הוא שאל אותה הוא קינטר אותם גם כן הוא אמר למה אני נהיאתי נשיא הוא הוכיח אותם כיוון שאתם לא שימשתם את שמיה ואבטליון בגלל שהיה בכם הצלות אומר ואז מיד הגיעו ושאלו אותו שאלה מי ששכח להביא סכין להזהרה באיז זאת צורה יביא אותם ועל כך הוא אמר להם שכחתי הלכה זו נעלמה ממני אנחנו נראה שזה היה איזשהו הבת של עונש מסוים שההלכה הזו נסתלקה ממנו ואז בדקו אמר בואו נראה מה עם ישראל עושה למחר בוא נראה מה כתוב בברייתא אמר מר שורה אחרונה למחר מי שפסחות הל תוכב לו בצמרו גדי תוחב לו בן קרניו אז רשי אתמול כבר דיבר על כך שזה לא בעיה של לעשות מעשה בבהמה שהרי אתה מצווה על שביטת בהמתך רש"י דיבר על זה אתמול אגב לא הזכרנו אתמול לתוספות שבאמת הסכנים צריכים להיות כלי שרת אז יש לומר שהקדישו מאשתה הם הקדישו את זה בבית המקדש ככל הנראה ועכשיו שואלת הגמרא והכאב בקודשים עזוב אותך מעניין שבת כתוב לא תעבוד בבכור שורך זה לומדים משמה את כל הקורבנות אסור לעשות בהם עבודה גם אם היא לא עבודה באמת דרמטית גם אם היא לא עבודה כזו שחייבים עליה משום שביטת בהמתו עדיין זה עבודה אומרת הגמרא אתה צודק אבל כשהם הביאו את הקורבנות לאזהרה הם עדיין לא היו קדושים כהילל דתניה שימו לב הם רק נהיו תלמידים של הילל הם כבר למדו ממנו דתניה אמרו עליו על הלל מימו לא מעל אדם בעולתו יש מושג שלמאול בכל דבר קדוש אם אתה תשתמש אתה עובר על איסור מעילה אבל בעולה של הילל אף אחד לא מעל למה כי הוא לא היה מקדיש אותה לפני הזמן הוא לא היה גר בצפת מקדיש אותה ועכשיו לוקח אותה קדושה לבית המקדש כשבדרך כל מי שישתמש יבוא לידי מעילה או יותר נכון הראשון יבוא לידי מעילה ואחריו כבר לא משנה אבל שלא יבואו לידי מעילה אלא מביאה החולין לעז אזהרה ומקדישה סמוך ממש להזהרה או אפילו בתוך האזהרה ואין לזה בעיה של חולין באזהרה היינו שם במפרשים לא משנה אבל הרעיון שהוא הקדיש אותה ממש צמוד לאזהרה ומקדישה וסומך ידו עליה יש עניין כמובן לסמוך על הקורבן ושוחטה נפלא ביותר אז זה מה שגם הם עשו הם לקחו את זה לתוך בית המקדש כשזה טחוף בצמר או בין הקורניים שזה עדיין חולין ושם הם הקדישו שואלת הגמרא פסח בשבת איך מצימה קדישתי הרי אסור להקדיש בהמה בשבת בתנן אין מקדישין. מקדישין זה להקדיש בהמות ואין מעריכין. ערין זה יש בתורה כתוב במפורש אדם שאומר ערכי עליי יש ערך נקוב לגבר לאישה בגיל כזה בגיל כזה ואת זה מביאים לבדק הבית לבית המקדש גם זה אסור לעשות בשבת ואין מחרימים חרם זה או לכהנים או לבדק הבית גם זה אסור לעשות בית המקדש כל הדברים הללו כיוון שזה נראה כמכח וממכר אתה מתעסק בתעריפים ומכירונים ואין מגבעין תרומה ומעשרות כשאדם לוקח פירות שהם טבל ואסורים באכילה ומתקן אותם הוא מפריש מהם טומאה ומעשות הפירות נהיים ראויים לאכילה וזה מתקן בשבת אסור לתקן בשבת כמו שראינו שירשום מי שזוכר לגבי הזהה שאתה מתקן את הבן אדם בשבת אותו דבר פה אתה מתקן פירות יפה מאוד אז כתוב רגע וכל אלה ביום טוב אמרו כל וחומר בשבת ששבת חמורה יותר ביום טוב אז כתוב לך במפורש שאחד מהדברים שעושים זה לא מקדישין איך הם הקדישו את הפסח בשבת הרי אתה אומר לי שזה לא היה קדוש מאתמול כי אם ככה היה אסור להם לשים שם את הסכין בין קרניו או בצמרו הם הקדישו את זה היום היום זה שבת איך מקדישים פסח בשבת אונה אונה הגמרא תשובה פשוטה הנמחובות שאין קבוע להם זמן אבל בחובות שקבוע להם זמן מקדישים דמר רבי יוחנן מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביום טוב ואם כך ברגע שזה תקף להיום זה היום נשחט מותר לך גם להקדיש את זה היום פסח בשבת כתוב פסח בשבת כי אין מושג כזה פסח ביום טוב וחגיגה גם אין מושג בשבת אלא רק ביום טוב לכן הוא תופס את הניסוח הזה מותר להקדיש אדם בהמה שנשחדת בו ביום לדוגמה פסח בשבת ולדוגמה רובה אחת חגיגה ביום טוב ואם כך באמת מותר. שואלת הגמרא וה לא מחמר. אמרנו אתמול רש"י מדבר על שבידת בהמתו אתמול אבל יש בעיה אחרת של מחמר. מחמר זה אדם שמנהיג בהמה שהיא תאונה. זה לא חייבים רק על בהמה שלו. חייבים על כל בהמה גם של אחר. שואלת הגמרא וה לא מחמר. אונה הגמרא מחמר כלאחר יד. זאת אומרת כיוון שאני לא באמת זה לא דרך של הבהמה הזו לשת משאווי. זה לא חמור, זה לא איזשהו שור. סך הכל מדובר פה על טלה. טלה מעולם לא סוחב מסע. אז פה באופן חד פעמי באמת בסיטואציה משונה שמתי לו סכין בכל מיני מקומות בקרניים או בצמר אבל זה לא נורמלי כל פעם כלאחר יד פירושו על ידי שינוי יפה שואלת הגמרא מחמר כלאחר יד נמי נידסורה דאורייתא לקה איסורה מדרבנן מי האיק נכון יש כאן איסור מדרבנן אתה מחמר כלאחר יד בשינוי אונה הגמרא אינו דקבומיני זה מה ששאלו בני ביתר את בית הלל האם מותר בכזו סיטואציה או לא דבר שיש לו יותר מן התורה ודבר שבות עומד לפניו לעוק וזה כלאחר יד. זאת אומרת יש פה דבר שבעיקרון מהתורה הוא מותר כי זה לא דרך תל לשת מסוי ויש פה רק איסור דרבנן ש שבעצם עוקר את היתר מהתורה וזה כלאחר יד וזה במקום מצווה לשם קורבן פסח מה הדין בכזה מקרה ועל זה אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו להם לישראל אם אין נביאים אן בני נביאים הן זאת אומרת יזרק בהם איזשהיא נבואה הם ידעו מה לעשות וכך באמת היה שהם לקחו את הסכין בצורה מותרת וראה את זה הלל ואמר נזכרתי באמת מת ראה מעשה ונזכר הלכה כך באמת קיבלתי משמאי ואבטליון שבצורה הזו יביאו את הסכינים בשביל קורבן הפסח אומרת הגמרא הקדושה מהרב יהודה אמר רב כל המתייהר אדם שמגיע לידי יוערה גאווה אם חכם וחוכמתו מסתלקת ממנו אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו ומביאה הגמרא סימוכין לדבריה אם חכם וחוכמתו מסתלקת ממנו אנחנו לומדים את זה מהלל דאמר מה ראינו אתמול התחיל מקנטרן בדברים וכאמר להו הלכה זו שמעתי ושכחתי יפה הוא קינטר אותם, הוכיח אותם על כך שהם לא שיבשו את שמעיה ואבטליון ומיד הגיע לפתחו אותו דבר בדיוק שהיה קודם. הלכה שקודם הם לא ידעו, עכשיו הוא לא ידע את ההלכה. אם נביא ונבואתו מסתלקת ממנו, רואים את זה מדבורה. דבורה הנביאה היא נלחמה בסיסרה. היא נלחמה יחד עם ברק בן אבי נועם. והיא הגיעה ובעצם כביכול התייערה בשירה שישארה להשם שהציל אותה מיד סיסרה. היא כותבת כך. חדלו פרזון בישראל. זאת אומרת לא העיזו לגור בהרים פרוצות בישראל כיוון שהיה את האויבים. חדלו חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל עד שהגעתי אני דבורה וקמתי והצלתי את היהודים ואז הסתלקה נבואתה וכדי להחזיר אותה היא הייתה צריכה לבקש מהקדוש ברוך הוא שתחזור והתעורר עליה רוח הנבואה וכתיב הורי הורי דבורה אורי אורי דברי שיר היא בקשה שיתעורר בחזרה הנבואה ואגב מיד לאחר מכן כתוב באותו פסוק קום ברק ושווה שווכך בן אבי נועם שבעצם מיד היא הכסה את הניצחון לברק בן אבי נועם שהגיע להילחם יחד איתה. רש לקיש אמר, כל אדם שכועס אם חכם חוכמתו מסתלקת ממנו, שימו לב, מה שראינו על היוערה מביא רש לקיש גם על הכעס. אם חכם וחוכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, והוא מביא סימוכין לדבריו, אם חכם וחוכמתו מסתלקת ממנו, ממשה, דכתיב, ויקצוף משה על פקודי חייל, זה היה במלחמת מדיין שמה שהוא קצף עליהם, שהם עברו על דבר השם והשאירו בחיים את הנקבות. וכתיב לאחר מכן ויאמר אלזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר ציווה השם את משה שמה כמדומני הוא מדבר על כלים וביות כל מיני דינים שבעצם התחדשו כתוצאה ממלחמת מדיין ואת זה אומר שימו לב דווקא פנחס אלעזר הכהן ולא משה רבנו כיוון שהוא נסתלקה ממנו חוכמתו ולא ידע לומר את ההלכה כיוון שהוא כעס מכלל דמשה יללה מני נעלמה ממנו אותה הלכה נעלמה ממנו חוכמתו אם נביא ונבואתו מסתלקת ממנו מאלישה שדכתיב לולי פני יושפת מלך יהודה אני נוסע עם הביבית אליך וימרך שמה יושפת מלך יהודה שהיה צדיק יחד עם יהורם מלך ישראל שהיה קצת פחות הם יצאו להילחם בארם הם לקחו יחד איתם גם את הניצב שמה של אדום והם הלכו במדבר הלכו שבעת ימים ולא מצאו מים וכולם שמה הגיעו למצב של הילפון ולמצב של שערי מוות ואז יושפת אמר יאללה בוא נלך לנביא אלישע הגיע לשם בנבואה בעצם אולי אמור להיות במדבר הקדוש ברוך הוא שלח לו בנבואה שילך שם מגיעים אליו ואז הנביא מוכיח את יהורם ואומר אתה לך לנביאי הבעל לך לנביאי האשרה אתה ועמך היזבל שעובדים אותם כל הזמן בשביל מה אתה בא אליי והוא אומר לו לולי בגלל שיושפת פה לכן אני עונה לך ובאמת הוא הביא להם שם נס גדול שהגיע נחל ענק של מים שירדו במקום רחוק והם גם ניצחו את הרם נפלא ביותר אבל כיוון שהוא כעס כתוב לאחר מכן וכתיב ואתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד השם הוא לא הצליח הלך להביא את נבואתו היו חייבים להביא מנגן שיתחלף מהכעס לשמחה ואז שרטה עליו רוח השם מכאן רואים גם שנביא אם הוא כועס נבואתו מסתלקת אמר רבי מני בר פטיש כל שכועס אפילו פוסקינה גדולה מן השמיים מורידין אותו מנהלן מאליב אליב היה אח של דוד המלך והיה ראוי למלכות שנאמר ויחרף אליב בדוד ויאמר למה ירדת ועל מי נטשת מעט הצון במדבר אני ידעתי את זדונך ואת רוע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת ויחר פה בעצם אלי אלא היה אחיו הגדול ממנו והוא הגיע להילחם אז בימי גוליאית כששאול עדיין היה מלך נלחמו בפלישתים גוליאית היה יוצא ומגדף מערכות אלוקים חיים והבטיחו שמי שילחם בו אז הוא יהיה חתן של המלך וכולי וגומר בסוף זה היה דוד לא משנה בכל אופן דוד הגיע לשם ואבא שלח אותו אז אליאב צועק עליו אומר לו אני יודע למה באת רצית את האקשן רצית את המצב הגעת לראות את המלחמה בשביל זה באת לפה ובגלל הכעס הזה הוא לא נבחר להיות מלך וכיזל שמואל ממשכינו שהוא הלך למשור בעצם הוא קיבל נבואה שבביתו של ישי הוא ימצא את המלך הוא העביר אחד אחד ובכולם הוא אומר לא בזה בחר השם בכולו כתיב בכל האחים לא בזה בחר השם ובאליב כתיב באליב כתוב משהו מיוחד לא כתוב לא בחר השם שמשמיקרה אלא כתוב ויאמר השם אל שמואל אל תביט אל מראהו ואל קבע קומתו שהוא היה נראה טוב והיה עליו חן מלכות כי מאסתי מאסתי זה אומר שפעם מכלל דאב ורחמלי הוא אהב אותו אותו ובחר בו ולאחר מכן הוא מעס בו עד העידנה זאת אומרת עד אותו רגע שנתגלה שהוא כעסן רש"י אומר כמובן בסדר הדברים זה לא כל כך מתאים כי דוד נמשך למלך עוד לפני כל המעשה עם פלישתים וגולית הוא נמשך הוא עדיין לא היה מלך הוא המשיך לראות את הצון אבל עוד לפני כל המעשה הוא כבר נמשך למלך אלא אומר רש"י שבאמת עכשיו אני מעסתי אותו שהוא רגזן זאת אומרת ידעתי שהוא רגזן והוכחה לכך שהוא רגזן באמת במעשה שהיה לאחר מכן אבל הרעיון הוא שזה היה בגלל שהוא היה רגזן אמנם זה היה אחר כך זה מה שגילה על זה שהוא בכללי ככל הנראה היה אדם רגזן ולכן הקדוש ברוך הוא מהסומי לשמש כמלך יפה אומרת הגמרא הקדושה עכשיו אנחנו חוזרים חזרה לכך שתמיד לכך שפסח דוחה שבת וזה כבר היינו אתמול אמרנו מועדו אמרנו כל וחומר למסקנה אמרנו לומדים מתמיד ותמיד מאיפה אנחנו יודעים שדוכה שבת מכך שכתוב א עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונזכה רואים שתמיד דוכה שבת ומשם לומדים לפסח אומרת הגמרא שכיחן תמיד ופסח דדחו שבת דדחו טומא מנהלן מאיפה אנחנו יודעים שזה גם דוחה טומא הרי ממועדו ואפילו בשבת ואפילו בטומאה אתה לא לומד כמו שסיכמנו אתמול מאיפה אתה כן יודע אומרת הגמרא אמרי כיחידי אליף פסח מתמיד לעניין שבת אכן מילף תמיד מפסח לעניין טומא גזירה שווה מועדו מועדו זאת אומרת למדנו מועדו מפסח לתמיד שכמו שתמיד דוחה שבת גם פסח עכשיו תלמד להפך כמו שפסח דוחה טומא גם תמיד דוחה טומא שואלת הגמרא נפלא פלה ביותר אבל פסח גופי מנהלן שדוכה את הטומנה הגמרא מה רבי יוחנן דאמר קרא איש כי טמא לנפש או בדרך רחוקה והוא לא עשה את הפסח הוא נדח לפסח שני יש לו פתרון אבל דווקא איש יחיד איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחין לפסח שני אלא אבד בטומא הם עושים את הפסח בטומ נפלא יפה ומפסח אני לומד לתמיד שואלת הגמרא אמר לרשלקיש אמר לרבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן מי אמר אתה אומר לי שאיש עושה פסח פסח שני אמא הייתי אומר איש נדחה לפסח שני אבל ציבור לתלהו תקנתא לא בפסח ראשון ולא בפסח שני גבר בן אדם יחיד באמת יש לו תקנה פסח שני ציבור אין להם בכלל תקנה לא כמו שאתה הברקת שציבור עושים בפסח ראשון בטומא אולי נאמר אין בכלל תקנה אלא אמר רבי שמעון בן לקיש מאחה וישכחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש צרוע וזו ותמא לנפש שימו לב מה יותר חמור אומר רש"י זווין ומצורעין יותר חמורים מטמאי מתים למה? כי טומה יוצא מגופן טממת סך הכל היית באותו אזור יחד עם זה פחות חמור יפה ואם כך שואלת הגמרא בעצם מסביר אש לקיש מביא שאלה יאמר טמאי מתים ועל יומ זוונו מצוריים ואני אומר אם תמאי מתים משתלכים זוונו מצורעים לא כל שכן הרי כמו שאמרנו זו מצורע חמור יותר תגיד ישחו מן המחנה טמא לנפש אני מבין באוטומט שצרוע וזו בטח אלא זה מגיע לומר לי יש לך שעה שזווין ומצריעים משתלכים ואין טמאי מתים משתלכים זה מה שמגיע לומר לי יש מקום שבעצם משלחים רק את הטמאי מתים ולא אחרים ולכן אם פה הייתי כתוב תשלח את התמי מת הייתי אומר רק אותם ייתכן ולכן אני בא ומדגיש לך גם תמי אמת גם וגם מצורעים יפה מאוד יש כזה זמן שרק זווין מצורעים ולא טמאי מת ומתי ואיזה זה פסח הבא בטומא שרוב ציבור טמאים במת עושים פסח בטומאה ואילו הזווין והמצורעין לא יוכלו להיכנס אז מהפסוק שמה שם כתוב הכל אני לומד שיש פעם שזה שונה שרק זווין ומצורעין שזה בפסח שהוא באמת בא בטומ נפלא ביותר מחר נמשיך להעמיק בעניין הזה בואו נסכם מה למדנו היום דבר ראשון אם הצ עם הסכין בצמר בקרניים מה עם עבודה בבהמת קודשים אז אמרנו שזה כהלל שמביאים להזהרה ומקדישים איך מקדישים בשבת הרי ראינו שאסור אמרנו מה שקבעו לו זמן ששוחטים היום מותר גם להקדיש מחמר אמרנו זה כלאחר יד ולכן אין איסור זה בעצם היה שאלה של בני ביתר וזה מה שהוא לא ידע לענות להם וראו את זה לאחר מכן בבני ישראל שאם הם לא נביאים לפחות הם בני נביאים וכך נזרקה בהם נבואה וידעו את הדין ראינו שאדם חכם אם מתי חוכמתו מסתלקת רואים את זה מהלל אם נביא ונבואתו מסתלקת את זה רואים מדבורה שאמרה שקמתי דבורה ולאחר מכן אורי אורי דבורה כי נבואתה הסתלקה ראינו שגם אם הוא כועס חוכמתו מסתלקת ממשה שויקצוף משה ובאמת אלעזר היה אמור היה צריך לומר את ההלכה ונבואתו מסתלקת מכך שאלישע כועסת כועס על יהורם מלך ישראל ונבואתו הסתלקה והוא היה צריך מנגן כדי להחזיר לו את השמחה ואת הנבואה פוסקים עליו גדולה מן השמיים מורידים אותו מאליב שידו ידע שהוא כעסן ועל כך אצל כולם כתוב א לא בזה בחר השם ואצלו כתוב וימסהו זאת אומרת שפעם הוא אהב אותו ורואים שהוא כנס על דוד שם ואמר לו שהוא בא לראות את הבלאגן מאיפה יודעים שתמיד פסח דוחים שבת דיברנו אתמול מאיפה יודעים שדוחים טומא אז אמרנו שלומדים את תמיד מפסח מאיפה יודעים שפסח עצמו רבי יוחנן מביא לימוד ואומר שכתוב איש כיה טמא לנפש איש נדחה לפסח שני וציבור עושים בטומאה ושלקיש אומר אולי ציבור בכלל לא ולכן הוא מביא ראיה מכך שכתוב זווין מצורעין ותמאי מתים וזה פשוט הרי זה מגיע לומר לי שיש פעם שרק טמאי מתים ולא זוונו מצורעין ומתי זה בפסח הבא בטומ נפלא ביותר מתוק מדבש בהצלחה אדירה ולהתראות מחו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: