העמוד היומי מסכת פסחים דף נה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף נה עמוד ב

[מוזיקה] סורכם דף נ עמוד ב נתחיל בעמודה לשורה האחרונה בעמוד תושמ אנחנו נמצאים כאן באמצע ספק שאלנו לגבי דברי רבי מאיר מהמשנה שרבי מאיר אומר כל מלאכה שהוא התחיל בה לפני יד כמו שאמרנו ביד בר ויפסוכים ישנם מקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה רבי מאיר אמר במשנה כל מלאכה שהתחיל בקודם יכול לגומרה ביד. הסתפקנו בדברי רבי מאיר. האם כוונת רבי מאיר היא דווקא על דברים שהם לצורך המועד ורק אז התירו לו לסיים את המלאכה כדי שיהיה לו אותם לצורך המועד? אבל אם זה שלא לצורך המועד אסור לו אפילו לסיים ביד גם אם הוא התחיל אותה קודם. או שדברי רבי מאיר הם לגבי דברים שהם לא לצורך המועד שאז מותר לו לסיים כיוון שהוא רק מסיים ולא מתחיל בה. אבל אם זה לצורך המועד מותר לו גם להתחיל ולסיים. או אפשרות שלישית שבין לצורך המועד בין שלא לצורך המועד מותר לו לסיים ואסור לו להתחיל במלאכה חדשה אותו שמביא כעת ניסיון נוסף ליישב את הספק רבי מאיר אומר כל מלוכו שהיא לצרך המועד גורו בארבו סור אי מוסיי בזמן שהתחיל בקודם ארבעוסור אבל לא התחיל בקודם ארבעוסור לא יתחיל בו בארבו סור כאן כתוב שאם זה לצורך המועד מותר לו לסיים אותה בארבו אוסור אבל דווקא שזה רק לסיים אבל לא להתחיל אפילו צלצול קטן דהיינו איזשהו צעיף קטן בגד קטן אפילו שוחה קטנה גם שם של בגד לצורך המועדין שלא לצורך המועד לא היי לכאורה רואים כאן שדווקא אם זה לצורך המועד התירו לסיים אבל אם זה שלא לצורך המועד גם לסיים לו ולכאורה זה כמו האפשרות הראשונה דוכה הגמרא הוא הדין דאפילו שלא לצורך נע מגמרינן ואוקומשמלון דאפילו לצורך המועד מגמרי נתחו אלוהי. יתכן לומר כמו הצד השלישי שבין לצורך המועד בין שלא לצורך המועד אנחנו מתירים לסיים. רק כאן דיברנו על מלאכה של צורך המועד כדי להדגיש לנו למרות שזה מלאכה שהיא לצורך המועד בכל אופן מותר רק לסיים אבל לא להתחיל אבל כנמה גם במלאכה שהיא שלא יהיה לצורך המועד מותר לו לסיים ואם כן אין פה פשיטות גמורה כיוון שעדיין אפשר להעמיד כמו האפשרות השלישית שתמיד מתירים לו לסיים גם כשזה שלו לצורך המועד מה שהוא הדגיש כאן ודיבר לגבי צורך המועד זה כדי להשמיע לנו שלמרות שזה שזה לצורך המועדין אסור לו להתחיל בזה אלא רק לסיים תושמ מביאה הגמרא ראיה נוספת כדי לפשות את דברי רבי מאיר רבי מאירו אומר כל מלוכו ש לצורך המועד גומרו בהרבו אוסו ושאינה לצורך המועד אוסור אם זה מלאכה לצורך המועד יכול לסיים אותה אם זה שלא לצורך המועד אסור וסמלו בערב פסוכים עד חצ במוקים שנוהגו מוקים שנוהגו הן לא נוהגו לוי ושמנו לצורך המועדין שלצרך המועד לוי שמע מנו אז כאן אנחנו רואים שרבי מאיר אומר דווקא לצורך המועד גרסת רשי לכאורה מכך שהגמרא אומרת הוא שמע מינו צריך לדייק את דברי רבי מאיר שאומר לצורך המועד משמע אבל שלא לצורך המועד לוי משמע שהגרסה הייתה שלא כתוב בדברי רבי מאיר ושאיינו לצורך המועד אוסרו כי אם כן זה כתוב לאדיה אלא גם בלי זה בלי שזה יהיה כתוב אנחנו מדייקים את דברי רבי מאיר שהוא דיבר על מלאכה שהיא לצורך המועד והוא אומר שמותר לגמור אותה בהרסור אז אם כן רואים שדווקא לצורך המועד מותר לגמור אותה וזה מדובר על מקום שנהגו לעשות מלאכה ואנחנו מתירים לו דווקא לסיים במקומות כאלו שלא נהגו לעשות מלאכה אז מתירים לו רק לסיים את המלאכה אבל לא להתחיל בה שמע מינו אז אם כן פשטנו את דברי רבי מאיר שמתירים לצורך המועד דווקא ורק אז מותר לסיים את המלאכה אבל להתחיל במלאכה אסור אפילו לצורך המועד והוא הדין שאסור לסיים אם זה שלא לצורך המועד וחכוים אומרים שלוש אומנויוס ראינו במשנה חכוים אומרים שישנם שלושה אומנים שיכולים לעבוד גם ביד בערב פסח מה הסיבה לכך תנה כתוב בבריסה אחיותין שכןדיות כדרכו בחולי של מועד כל המועד זה גם זה זמן שאסור מדין הנה לעשות מלאכה והוא חמור יותר מיד שזה רק מנהג של מקומות מסוימים ממילא אם ראינו שיש יש אפשרויות של עיתר בחול המועד לגבי דבר מסוים כל שכן שנתיר את זה ביד לעשות גם במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה ולכן כיוון שמצינו שחייתין תופרין כדרכן בתפירה של אדיות הספרין והכובסין שכנב ממדינת הים ויוצא מבית האסורים מספרים מחפשים וכולי של מועד. אנשים שהיו הנוסים לפני הרגל, לפני יום טב לספר ולכבס מותרים בכל המועד. אז לכן התרנו להם גם כן ביד כיוון שיש חטא שמותר בכל המועד אז יד שזה קל מזה נתיר לו לכתחילה לעבוד בזה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הרצוני ראינו במשנה שהוא מוסיף גם סנדלרים ומה הסיבה שלו שכן אוילר רגולי מתקנים מן עליהן בחולי של מועד. ישנו היתר נוסף לעניין נעליים של אוילה רגולים שהם יכולים לתקן את נעליהם בחול המועד ולכן גם ביד נתיר אפילו לעשות את הנעליים מלכתחילה במיקו מפלגה למה תנקמה סובר שרצנין לא התירו ביד מה סובר למדין תחילש מלוח ישראל מלוכה דהיינו רבי יוסי רבי יהודה אומר נכון שזה לא דומה לגמרי מה שהתירו בכל המועד זה רק לתקן אבל לעשות נעליים אבל כיוון שסוף סוף יד זה קל יותר מכל המועד אז נתיר יותר נתיר אפילו תחילת מלוכה לעשות נעליים מלכתחילה אבל מר סובר אין להם מתחילת מלוכה בסוף מלוכה כיוון שכל מה שמצינו בחולמו שהתירו זה רק לתקן אי אפשר ללמוד מזה ליד למרות שזה קל יותר אי אפשר ללמוד לשמה שיהיה מותר לכתחילה לעשות מנהלים חדשים אומרת המשנה אנחנו ממשיכים עם מילחויס מלוכה איסור אסיס מלוכה ביד איזה דברים כלולים באיסור מושיבין שיבוכין לתרנגולין ביד דהיינו להושיב את התרנגולת על גבי הביצים כדי שהיא תתגור עליהם ויצאו אפרוחים מותר גם ביד למרות שיש מקומות שנהגו שעשור במלאכה זה לא נכלל באיסור עשיית מלאכה ותרנגולת שברכו מחזיר אינו יסולים קומו אם היא ברכה מהביצים אפשר להחזיר אותה הגמרא תבאר מה החידוש פשיטה מותר להשיב לכתחילה ודאי שמותר להחזיר ואם מיסו מוש שיבין אחר תחתו מותר להושיב תרנגולת אחרת שתמשיך לתגור במקומה גורפין מתחת רגלי בהמו ביד מותר לגרוף את הזבל שיש תחת רגליה בהמה ביד ובמועד מסלקין לצדודין במועד שרק יסלק את זה לצדודין מוליך עם כלי מבין מבס האומון אף על פי שאינם לצורך המועיד אומרת הגמורה אשתו סובסמינן הדורה מבויה המשנה הביאה שמושיבים תרנגולים לכתחילה על גבי ביצים מה היא צריכה לכתוב שוב שאם היא ברכה מחזירים אותה פשיטה אומר הבסיפסון לכול של מועד אין כנמ ההמשך לא נאמר לגבי יד אלא עברנו במעבר אחד להלכות כל המועד ואנחנו מוסיפים במשנה שלנו למרות שהיא עוסקת בהלכות יד מוסיפים עוד הלכה לעניין חול המועד שבחול המועד נכון שאסור להושיב אותה לכתחילה כי חול המועד חמור יותר ואסיס מלאכה אבל אם היא ברחה מהביצים אפשר להחזיר אותה או אם היא מתה אפשר להושיב תרנגולת אחרת תחתיה אומר רב הונה ורב הונה בא ומסייג את דברי המשנה לא ישנו אלא תוך שלוש למירדו דווקא אם לא עברו עדיין שלושה ימים מאז שהיא ברחה מהביצים דעקתי לו יפורח צמרו מינו שעדיין לא עבר החמימות לגמרי מהביצים אז יש מה להחזיר תרנגולת אחרת או אותה עצמה שהיא תחזור מהר ותגור וזה עדיין יכול להציל את הדגירה ואחר שלושה לישיבוס דווקא אם זה כבר אחרי שלושה ימים מאז שהתחילה לדג סגור דפסדולו בלגמרי שאז אני אומר שזה הפסד והפסד התירו בכל המועד לעשות מלוכה משום הפסד ולכן כיוון שעברו שלושה ימים עכשיו אם היא לא תמשיך לתגור על זה הביצים האלה כבר לא ראויים לאכילה וממילא הם יצטרכו להיזרק ולכן יש פה הפסד אבל לאחר שלא יש למרדו אם עברו שלושה ימים כבר דפורח לוצימרו מינו שכבר עברה עבר החמימות מהביצים האלו שהיא דגרה ליהם אז כבר לא יעזור להחזיר אותה ותוך שלוש לישיבות סו דקתי לא יפסד לגמרי או תוך שלושה ימים לישיבתה עדיין לא ישבה את זה שלושה ימים ממילא עדיין הביצים האלה ראויים למאכל לא עם דדרנן אז בכזה מקרה אין פה הפסד ולכן לא יעזור במקרה הראשון לא יעזור להושיב אותה כיוון שכבר זה לא לא יציל את הדגירה במקרה השני שתוך שלושה לישיבתהי אין פה עדיין הפסד כי הביצים האלה עדיין רואים למאכל גם אם היא לא תתגור עליהם ולכן לא מחזירים אותה ולא ולא התירו בכל המועד רבמי אומר רבמי חולק על רבונבנה השני אפילו תוך שלוש ישיבוס מאדרינן גם אם עדיין לא ישוה עליהם שלושה ימים גם כן אפשר להחזיר במיקו מפלגה מו להפסד מרו בחוששו להפסד מוד לא יחוששו כיוון שהביצים האלו נכון שהם לא ביצים רגילות אבל הם ראויות למאכל לא לכולם איסטניס לא יאכל מהביצים האלו אבל נמצאו מי שיאכל את זה ואפשר למכור את זה במחיר מוזל השאלה אם זה נקרא הפסד ונתיר לו להחזיר אותם לכאלה ביצים במקרה שהיא לא דגרה על זה עדיין שלושה ימים שזה ראוי עדיין למאכל לאנשים שהם לא סטניסטים או לא ומר סובר להפסדמו את נעמ חוששו ולכן רבי עמי אומר שמותר גם אם זה תוך שלושה ימים כי סוף סוף יש לו פה הפסד מועד הוא צריך למכור את זה לאנשים מסוימים ולכן הוא יכול להחזיר אותה כן בכל המועד כדי שלא יפסד וכדי ש תמשיך לדגור על זה עד שיצא ההפוחים גורפין מתחת רגליבה בהמו אמרנו במשנה שאפשר לגרוף מתחת רגלי הבהמה ביד תונו רבונון אומרת הברייסה הזבל שבחצר הזבל של הבהמה מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאן אותו לאשפעה שואלת הגמרא מיד או גופשה הבריסה לכאורה סותרת את עצמה בשני משפטים סמוכים אמרת שבחוץ מסלקינוס לצדודיין אתה מדבר על החצר ואתה אומר שמותר רק לסלק אותו דרטני מיד אחרי זה הבריסה אומרת שברפת ושבחצר מוציאן אותו להשפעה אז תחליט זה שבחצר רק לסלק לצדדיםדדין או שאפשר גם לפנות אותו להשפה מתרצת הגמרא בשני דרכים אומר בא אלוהי קשי כאן ביד כאן בחולי של מועד דהיינו הברייסה מתחלקת לשניים החלק הראשון שמסכן אותו לצדדיםדין זה נאמר לגבי חול המועד אבל ביודע שזה קל יותר אז גם מה שבחצר וגם מה שברפת אפשר לזרוק אותו להשפעה רוב ואומר או ואובי של מועד ואוכמר אם נעשה חצר כרפת מוציאן אותו להשפעה דהיינו אם התמלה והתמלה עד כדי שאי אפשר כבר לסלק את זה לצדדיםדדין אז בכזה מקרה אפשר לסלק אותו להשפעה וזה כוונת הברייסה בהמשך שאם זה בחוצר אז אפשר לפנות להשפעה במקרה שזה כבר נהיה כמו רפת מוילחיכן קילין הוא מבין מבס האומון המשנה סימה היא הלכה נוספת שאפשר להוליך את הכלים לאומן ולהחזיר ממנו את הכלים אף על פי שאינם לצורך המועד כך מסיימת המשנה אומר רב פה בבודקלון רוב ורוב שאל אותנו שאלה תנן כתוב במשנה אצלנו מוליכים מבין כלים מבית האומן אף על פי שנן לצלך המועד ורומינו כתוב במקום אחר הם מבין כלים מבי סאומון ואם חושש להן שמה גנבו מפנן לחוצר אחרת אז לכאורה שם כתוב שאסור להביא כלים מבית האומן סתירה למה שכתוב כאן שמותר כן להביא כלים מבית האומן או משנה שנין לא קשה כאן באבוסן כאן בכולי של מועד מה שהתירו כאן מדובר לגבי יד והברייס שם שעסרנו מדובר לעניין חול המועד שזה חמור יותר ולכן שם אסור להביא מבית האומן והיא בו הסיימת תראו נוסף או ואוב בחולי שמועד ולא יק שכאן במאמינו כאן בשינוי מאמינוי דהיינו מדובר בשניהם בכל המועד ובכל אופן יהיה תלוי האם הוא מאמין אותו או לא זאת אומרת מדובר שהאומן חייב את הכסף לצורך המועד וממילא כיוון שבא האדם ומש שלם לו את הכספו. השאלה האם הוא סומך עליו שהוא לא יטבע, אם הוא ישאיר אצלו את החפץ, שהוא לא יטבו ממנו שוב אחרי החג את הכסף עוד פעם וכחיש את התשלום שלו. זה אפשרות אחת אומר שאפשרות שנייה שמאמינוי זה במקרה האם הוא מאמין אוי בכך שלא יגבו ממנו את זה. דהיינו שלא יגנבו ממנו. אם אינוי מאמינוי לאומן שהוא לא ימכור את זה למישהו אחר. אז באופן שהוא לא מאמין לו או בגלל פירוש הראשון ברשי שהוא חושב שהוא ימכור את זה למישהו אחר או הפירוש השני שהוא יגווה ממנו שוב כסף אז בכזה מקרה אנחנו אומרים שמותר מותר להביא את זה מבית האומן במקרה שהוא מאמין אותו אז הוא אז הוא אסור בהבואת הכלים מבית האומן וממילא זה מה שכתוב שמה אין מבין כל בסומון מדובר שהוא לא מאמין אותו ואותניה מביאה הגמרא סמכתה וראיה לכך שיש הבדל בין מאמין לאן מאמינוי מבינקים מביס האומון כגון הקד מביס קדו והכוס מבית הזגוג שזה דברים שהם לצורך המועד אבל לא יצא מה מבסבו ולא יקל מביס האומון כיוון שזה לא לצורך המועד ואם אין לו מה יוכל אם הוא רוצה כן את כספו האומן כי אין לו מה לאכול בחג נו לסחור היומני חווי אצלו שישאיר את זה אצלו ואמנו מאמינוי הוא חושש כפי שביארנו מניחן בבייסמוכלי שיקח את זה ויניח את זה במקום שסמוך אבל שלא יוביל את זה עד ביתו שזה זה טיר מרובע ואם חושש שמה יגונבו מביאון בצינו בתור ביסו הוא חושש להניח את זה בבית שסמוך לאומן אז כן מתירים לו גם להביא את זה לתור ביתו אומרת הגמורה לפי התירוץ הזה שחילקנו במאמינו לשאן מאמינוי תירצת מבין מולי חין קשיה דהיינו אצלנו במשנה מתירים אפילו להוליך כלים לאומן אם אתה מעמיד שהסיבה לכך שמותר להביא את הכלים כי אינוי מאמינוי ולכן המשנה התירה להביא איזה הסבר הסבר יש לך למה התירו גם להוליך הרי במוליך כלים לבית האומן לא שייך מאמין ואינו מאמין הוא עדיין לא הביא אצלו את הכלים דקטוני אין מבין וכל שקדן מוליכין בברייסה כתוב לא להביא מהאומן מהשמע אבל וכל שכן שלא להוליך ואילו אצלנו כתוב שמותר גם להוליך ואי אפשר ליישב בחילוק בין מאמינו לאין מאמינוי אלא מחברת כדי שני מקורה אז התירוץ הזה נידחה ולכן צריך לחזור לתירוץ הראשון שיש הבדל וכאן אצלנו במשנה דיברנו לעניין ניין יד ערב פסח שהוא קל יותר שם הבריסה שאסרה מדברת לעניין חול המועד אז אם כן ראינו כאן לעניין הספק בדברי רבי מאיר מתי הוא מתיר לסיים את המלאכה ולא להתחיל בה אלא רק לסיים אותה ניסינו להביא ראיה מבריסה שהוא התיר דווקא לצורך המועד הכינו אותה ולבסוף הבאנו ראיה מברייסה נוספת שם כתוב שרבי מרי כל מה שהוא התיר לסיים זה רק לצורך המועד ואם כן יצא שלצורך המועד מותר לו לסיים אבל שלא לצורך המועד אסור לו אפילו לסיים אותה הבינו שהסיבה לכך שחכומים מתירים בשלוש אומנויות כיוון שמצינו בחול המועד אפשרות של עיתר אדיות שהוא יכול לתפור ספרים וקופסים שהם יכולים לעשות לבאים ממדינת הים והיוצאים מבית האסורים הרב סבבה וד מתיר גם ברצנין כיוון שהוא סובר שבגלל שמצינו שהעולה רגלים יכולים לתקנת מן בכל המועד מתירים גם ביד אבל חכמים סברו שזה רק סוף מלוכת דהינו רק תיקון לא ראינו שהתירו גם תחילת מלוכל לעשות מנהלין ולכן הם לא מתירים ביד לעשות מנהלין המשנה הבייה מושיבין שובחין לתרנגולין ביד ומותר גם להחזיר את התרנגולת שברכה מותר לגוף מתחת רגלי בהמה ביד ומוכין וכהילים ומביאין מבית האומן גם שלא יצורך המועד אומרת הגמרא העמידה שמה שכתוב שתרנגולת שברכה מחזרינו אותה למקומה כיוון שזה פשיטה צריך לומר שזה חוזר על חול המועד שהוא חמור יותר ושמה לא התירו להושיב מלכתחילה אלא רק אם היא ברחה או מתה אז אפשר להביא לה תחליף רב הונה אמר שהתנאים שיהיה מותר להושיב להחזיר את התרנגולת שברכה בכל המועד זה דווקא אם עברו שלושה ימים מאז שהתיישבה עליהן שאז הביצים אינם רוים למאכל ודווקא אם לא עברו שלושה ימים מאז שהיא ברחה שאז עדיין החמימות קיימת בה אבל הבמי חולק על התנאי של שלושה ימים לישיבתה שגם אם ישבה עליהם פחות משלושה ימים עדיין יש הפסד מועד כי זה לא ראוי לאסטיניסטים צריכו למכור את זה במחיר מוזל ולכן נתיר גם בכזה מקרה להחזיר את התרנגולת גורפים מתחת רגלי הבהמה הבריסה שהבאנו לכאורה סותרת את עצמה האם מותר לגוב בחצר או לא תירוץ ראשון ביד מותר בחול המועד אסור תירוץ שני מדובר שאם החצר נהיה כמו רפת שאין מקום לסלק את הצדדיםדין אז מתירים לסלק את זה להשפעה לגבי מוליכים כלים מביאים מבית האומן שאלנו מבריסה אחרת שכתוב שאסור ותירצנו ביד המשנה שלנו דיברה לעניין יד ואילו שם מדובר על חול המועד שאסור ניסינו להביא ראיה תירוץ נוסף לחלק בין מאמינוי לשאין מאמינוי אבל הגמרא דחתה את זה כי אם כן איך נישב את הסתירה לעניין הבואת הכלים לאומן שגם בזה יש לנו סתירה בין המשנה לבריסה ושם לא שייך לחלק בין מאמינוי לשאן מאמינוי אז אם כן יוצא שכל המשנה דיברה לעניין כאן יד למעט מקרה שתרנגולה שברכה שאנחנו מחזירים אותה במקומה זה חוזר על חול המועד ו שאר הדברים גם מה שגורפים מתחת רגלי בהמה גם מה שמוליכין כלים ומבית האומן מדובר על יד ולא על חול המועד ובכל המועד הדין יהיה שונה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: