העמוד היומי מסכת פסחים דף נה עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף נה עמוד א

[מוזיקה] סוכים דף נ עמוד א בשורה העליונה ובכל מקום תלמיד חכום בתילין הבאנו את המשנה בנד עמוד בס שאיסור אס מלוך הבית שבוב תלוי במנהג המקום ומכל מקום תלמיד רחמים בטילין ורשבג הוסיף שאין בזה גאווה לכל אחד שינהג כדין תלמיד הרחומים בהלכה הזו וגם אם הוא ישבוט זה לא גאווה ואדרבה לעולם יעשה אדום עצמו תלמיד חוכה שואלת הגמרא למד רב ש גלי חישי ליו ורבון סבחישין ליוערי לכאורת הנקמה במשנה אומר שרק התמיד רחומים בטלים שם גליל סובר שכל אדם יכול להיות בטל ואין בזה גאווה לכאורה שתגמורה אז בעצם יש פה מחלוקת האם חושים לגאווה או לא ותנקמיה רבונון חוששים והיפחשמינלאודתנען יש משנה בברוכס שם משמ לכאורה הפוך שרבון עונה הם אלו שלא חוששים ואילו רב שם גמליאל הוא זה שחושש לגיו אתנן חתן אם ירצה לקרוא קריאת שמע לילה הראשון כירה אב שם גל אלוהים אלוהי כל הרוצה להתולץ השם טועל דהיינו חתן פטור בקריאת שמע בלילה הראשון כיוון שהוא טרוד מה קורה אם הוא כן רוצה לקרוא חכומים אומרים אין בזה בעיה ולכן וכיוון שאין בזה גאווה הוא יכול לקרוא אם הוא רוצה ולא רב שן גליל אומר שאסור משמע שרב שן גל סובר שכן חוששים לגי אז לכאורה זה הפוך הפוך משיטתם כאן תירוץ ראשון אומרת הגמרא רבי יוחנן מוחלף את השיטו אין כונה באחד מהמקומות יש פה טעות בין השיטות שמובאות וצריך להחליף את המן דאומרים ואז ממילא תהיה מיושבת הסתירה תירוץ שני רב שישי רי דרביד יומר לא יתיפוך באמת לא צריך להפוך אלא תסתכל אחרי הטעם שבכל דבר ונאמר ועל פי זה נבין ומה הם חולקים דרבונדרבון לא יקש אוכה כיוון דכולל מאבד מלאכבו לא יוביד מחזק כי הרי כאן רבונן באמת אומרים התלמיד חומים יתבטלו אבל מי שלא שלא יתבטל כיוון זה נראה גאווה ולמה כיוון שכולם עושים מלאכה והוא נמנע ממלאכה זה נראה גאווה אבל לא ש כיוון דקולל מקורה ויונה נמקור לאמר זקרי אבל שם מה מדוברין קריאת שמ של ארביס כל העם כולם קוראים השאלה אם הוא צריך יכול לקרוא או לא גם אם הוא יקרא הוא לא נראה משהו מעל בני אדם לא נראה איזשהו גאווה כיוון שבסך סך הכל הוא קורא כמו כולם ולכן אין חשש שהוא ינהג כמו כולם מה שאין כבוכה שכולם עושים מלוכה והוא יבטל זה כן נראה כגאווה לכן חכום כאן חששו לגאווה ואילו שם בקריאת שמע שזה לנהוג כמו כולם לא חששו לגאווה דרב שמן גלילה דרב שם גליל לא יקשה אבל רב שמן גליל הסתכל על זה מכיוון אחר והוא חילק להפך אוסמוד בנינן כבונה ונסדל מוציא כיוון דייטי מרקיערי הרי למה פטרו חתן כיוון שאנן צדה אנחנו יודעים שהוא לא יכול לכוון בא חתן ואומר אני כן רוצה לקרוס זאת אומרת הוא אומר אני כן יכול לכוון זה נראה גאווה זאת אומרת כלפיו שהוא חתן והוא פטור כי הוא לא יכול לכוון אם הוא יבוא ויקרא אז זה נראה כגאווה ולכן רב שם גלל אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול אבל אוכה לא אם ירזקיו הרי אבל אצלנו במלוך הבתי שבוב זה לא נראה אהבה גם אם הוא ימנע אמר מלוכי דליסלי למה הוא לא עושה מלוכה כי אין לו מה לעשות פוק חזי קמה בטלוני כב בשוקה תראה כמה אנשים בטלים בשוק ותבין שזה לא נראה גאווה כיוון שבסך הכל הוא נמנע אפשר לבאר את זה כי אין לו מה לעשות ולכן בעצם חולקים בסברות ואי אפשר להקשות סתירה מהמשנה כאן למשנה בברוכס אומרת המשנה והחכומים אומרים אנחנו כעת חוזרים לנושא שהתחלנו עם זה את הפרק בדף נ בעצם לעניין איסו אס מלוכה ביד בניסן ערב פסוכים האם עושים מלוכי או לא אמרנו זה תלוי במנהג וממשיכה המשנה והחום מימרים בודו יויסין מלאכה באר ויפסוכמת חצ ובגולי לא יוסין כל איקו זאת אומרת זה היו שני מנהגי המקומות האלו יהודו והגוליל עלילו מה קורה עם אור לארבוס לילה שלפני יד ושמיוין ובסיל מתירין עד הנצח חמור בסיים מתירין לעשות מלוכת בלילה של ארבסות עד הבוקר כל האיסור של מלוכה חוזר רק על יד הגמרא תבאר איזה איסור יש פה בזמן שאמרנו זה הכל תלוי במנהג אומרת הגמורה מעיקורת תנ מנוגה ולבסוף תנה ייסורה המשנה הראשונה הביאה שזה הכל רק מניין של מנהג המקום נהגו לא לעשות מלאכה אז שלא יעשו נהגו שאין איסור מלאכה יכולים לעשות ואילו כאן במשנה אנחנו נכנסים ללשונות שמש שזה איסור מה קורה עם אור ל-14 ב920 סרין ובסילל מתירין משמ שזה איסור ולא רק מנהג אומר רבי יחן לא יקש או רבי מא רבי יהודה ישנה מחלוקת תנועים והיא תהיה תלויה הדבר הזה יה יהיה תלוי לגתנו דתני אומר רבי יהודה וודוין מלאכ בפסוכמת חצב אינו כל רבי יהודה מביא מה שהובא כאן במשנה שכך היה מנהגם ביהודו עשו מלוכה ובגוליל לא עשו מלוכה. אמר לו רבי מאיר, מה ראיה יהודה וגולי לכאן דהיינו? מה אתה מביא את מנהגי אותם מקומות כדי שישפיעו משם להלכה לעניין מנהג איך לנהג במקומות אחרים? אלא מוק שנהגו לסס מלוכ אוסין מקום שנהגו שלאס אין אויסין רבי מאיר אומר זה יהיה תלוי כל מקום לפי מנהגו אבל לא נוציא מודה וגוליל עניין שאר המקומות מדקומר רבי מאיר מנוגה מחל דרב דיסור קומר מה בעצם המחלוקת ביניהם אם נאמר שגם רבי דמודה שכשהוא הביא את הדוגמה של יהודה וגולי זה רק לאותו מקום ולא לשאר מקומות אז לכאורה במהן נחלקים שניהם מודעים שזה הולך לפי מנהג המקום אלא מזה שרבי מאיר אמר שזה הולך לפי מנהג חג המקום. אז מה שמע שרב יהודה התכוון לומר שזה אסור במלוכה וכשהוא הביא את אנשי הגוליל שלא עושים כליקו, זאת אומרת שזה אצלהם יהיה בתור איסור. ולכן רבי יהודה חלק על רבי מאיר. ואם כן זה בעצם המחלוקס. ואם כך נהשב את המשנה שהמשנה שלנו דיברה עלי בדרביד שהוא סובר שכשהגולי לא עשו זה בתור איסור. ועל זה נחלקו בתשמע ובסיא. מה קורה בלילה שקודם לזה? האם זה אסור גם או שזה מותר? שואל את הגמורה סובה רב יהודה רבוס מותו בעשייה סמלוכה רבי יהודה בעצם מחלק בין אנשי יהודה לאנש גוליל ואנסורים לא רק שזה מנהג המקום אלא זה יהיה איסור כפי שביארנו כעת שזה גמור ממקום אחר שמשמע שמותר שאסור במלוכה כיוון שאנחנו רואים שאנשי יהודו מותרים במלוכה רק אנשי גוליל אסורים ואילו מקום הכי ממש מה שרבי יוד סובר שזה אסור ביד לעשות מלוכה ואותה נראה רב דימר המנקש בשלוש ונאקו בדוי זאת אומרת אדם מנקש מתוך השדה תבואה שלו את הרעות שבהם ובטעות השורש של השיבולת עצמה גם כן נקרא שוטלה במקום עטית שיקח קרקע לחה שהיא מהר מאוד קולטת את ה את השטיל את התבואה וממילא זה יעזור לו שהיא מהר מאוד תשריש והוא יאכל עד האוימר של תז בניסן יום למחורת יום טוב הראשון של פסח שמקריבים תורה וזה מתיר את כל החודש והוא מתיר רק את החודש התבואה החדשה שהשרישה בקרקע ממילא אם הוא יש אם הוא ישתול אותה מהר במקום שהקרקע היא לחה והיא משרישה מהר היא קולטת מהר הוא יספיק שזה עוד יהיה מותר עם החודש של השנה הזאת אם לא הוא יצטרך לחכות עד החודש של השנה הבאה ואין שוות לו במקום הגוריד אבל שלא ישתול אותה במקום יבש כיוון שמקום יבש קשה לו לקלוט לוקח לו יותר זמן וממילא זה לא יספיק להשריש עד תז בניסן עד קורבן האוימר אומרת הגמור רבי שלוש אין ברבאוסר לוי רבי יהודה דיבר על המנקש בשלוש לכאורה גם בארבוס אם אדם קרא לו דבר כזה שתוך כדי ניקוש נטלש לו התבואה מהמקום והוא רוצה כעת להשריש אותה עדיין מרדשמינ לרבי יהודה דומה כל הרכבה שהינה קולטת לשלוש ימים שוב אינה קולטת דהיינו הרכבה לוקח לה שלושה ימים לקלוט ואם כן וסלךבסו מותו סיס מלוכה לא מולשו לכאורה ויקה ארבס וחמישה מקצת שיצא שואלת הגמרא כעת רבי יהודה אם נאמר כפי שביארנו כעת שהוא מתיר מלוכה והוא אומר שאנגו שאין איסור אס מלוכה ביד אז עדיין גם אם אדם ינקש ביד ומהר ישים את זה בתוך קרקע של תית קרקע הלכה עדיין יש לו את מקצת ידמר מקצוסי כקולוי וישד תתבוב ומקצת היום דזן כיוון שלא מקריבים את האוימר מיד על הבוקר א זה לוקח זמן אחרי סדר היום אז אם כן יש לו פה מקצס היום של תז יחד יש לו פה שלושה ימים ואם כן עדיין שייך שיקלוט בשלושה ימים גם אם הוא ניקש ביד למה רבי יהודה דיבר דווקא על יג לכאורה צריך לומר כיוון שביד יש איסוריס מלוכה ולכן הוא לא יכול לחזור ולשתול את הדגן הזה שהוא טלש בטעות כי אסור לו לעשות מלוך רבי יד אז איך היו מביאים כעת שרבי יהודה הביא שזה מותר ואנש יהודה מותר להם לנהוג כך ולעשות מלוך ביד את ארץ תגמור מרו ובגו ללשון הוא לא הבריסה הזאת שרבי יהודה אומר מנקש ביג והוא הזכיר יג דווקא ולא יד מדובר על אנשי הגוליל שזה רבי דסובר שזה איסור ואין חנמי לכן דיברתי דווקא על יג ולא על ד כי למרות שיש אחד תמצא אם נצרף את שלושת הימים האלו ששניים מהם זה מקציוים יחד עם היום האמצעי תתבוב נצליח להשריש את זה בקרקע עד קורבן האומר אבל זה אסור במלוך לכן לא שייך שביד אם הוא ניקש וזה יתעלש אז לא שייך שהוא ינקש ולא שייך שהוא יכול לטלוש יכול להשריש כיוון שהוא אסור במלוכי שואלת הגמרא וואי כילה בסדר אז הבנו למה ביד לא אבל מה עם ליל יד למה רב לא הביא מנקש בליל יד זה עדיין חידוש יותר גדול מאשר ביג שאפילו בסמוך יותר לקורבן הוא יכול לנקש ואם מתעלש לו לחזור ולשתול שיש הזכה בית שמאי תירוץ ראשון מתרץ את הגמורים אין חנמי רק מדובר בשידת בית שמי שהם אמרו על אנשי הגוליל שהאיסור מתחיל לא רק ביד אלא כבר בליל יד לכן ההזדמנות האחרונה שלו לחזור ולשתול אותה זה רק אם זה קרה לו ביג אבלשי אומר לאלום כביסי חילל שנדרג שם לנקש בלילה רבי דיבר על מקרה מצוי לא על מקרה משונה ממילא מתי אדם מנקש שהוא רוצה להוציא את הדברים החלקים הרעים מתוך התבואה שלו עושה את זה ביום שיכול לראות ולכן זה לא מצוי שאדם בליל יד ילך וינקש לכן הוא לא דיבר עליל יד למרות שאינוחנמי זה יכול להיות שאם זה יקרה בליל יד יהיה מותר כיוון שזה יכול להשריש בשלושה ימים רבינה אמר לא ילום ביהודו רבינה מיישב שלא צריך להעמיד את זה כאנשי הגול אלא אפשר להמיד את זה באנשי יהודו אמרנו אז אם ככה למה לא דיברנו על מנקש ביד אם זה מותר בעשי מלוכה ובאשרושש אחד מקצים כקולמרינן תראה מקצים כיקול אמרינן לעניין הזה של אשרושה שאנחנו מצריכים שלושה ימים כפי שהוכחנו משיטת רבי יהודה אנחנו צריכים לפחות שני ימים שלמים אי אפשר לומר מקצת היום ככולו גם על היום הראשון וגם על היום השלישי ויהיה רק יום אחד מלא באמצע זה עדיין לא מספיק להשריש ולכן ביד זה לא מספיק אלא צריך ביג שאז יש לו את ידוב שהם מלאים ותז שהוא מקצסם ככולוי ביום אחד מביניהם אז בעצם יש לנו כאן כעת בשלב הזה תירצנו שאין אוכנמי זה מחלוקת רבי דברמ לעניין סו מלאוכה ורבד אומר שזה אסור במקומות שנהגו לאסור מה שכתוב שמה מנקש משהו שמע אז רבי יהודה אומר שבגולי אסור ביהודו זה יהיה מותר איך ביהודה זה מותר שאנו ממנקש אז התשובה היא כפי שתרצנו ונסכם את זה בסוף העמוד ממשיכה המשנה רבי מאיר אומר כל מלוכו שהתחיל בו קודם לרבוסור גו בארבו מה הדין אדם שהתחיל לעשות מלוכה לפני יד וכעת הוא נמצא במקום שנוהגים לו לעשות מלוכה הוא יכול לסיים את המלוכה אבל לא יתחיל בו בתחילו בארבע סור אף על פי שיכול לגומו אבל לעניין להתחיל מלאוכה זה אסור לו אפילו יכול לסיים את זה באותו יום זאת אומרת יתירו לו לסיים מלאכה שהוא התחיל קודם אבל לא יתירו לו להתחיל במלאכה גם אם הוא יכול לסיים את זה באותו יום חוים אומרים ג ומנו אוסין מלוכה ואפסוכמת חצו הגמרא תבואר למה אבל ישנם שלושה אומנויות שלושה אומנים שאנחנו מתירים להם לעבוד בערב פסח עד חצות ואלו הן החייתין והספרין והקופסין אלו שעושים בגדים אלה שמספרים בני אדם ואלה שמחבסים את הבגדים רבי שבד אומר אף רצנין גם גם הסנדלרים שמתעסקים עם נעליים גם מותרים בערב פסח בכל מקום יבוא אלהו מסתפקת הגמורה כעת על שיטת רבי מאיר במשנה רבי מאיר אמר שלהחיל מלאכה ביד אסור גם אם הוא יסיים את זה באותו יום אבל לסיים משהו שהוא התחיל לפני יד מותר יבוא לו לצורך המועדנן אבל שלא לצורך המועד אפילו מגמרנ מילוי האם מה שהיתנו לו לסיים את את המלוחה הזאת שהוא התחיל קודם זה דווקא אם הוא צריך את זה בשביל יום טב צריך את זה בשביל החג לכן התירו לו כן לסיים את זה אבל אם זה שלא י לצורך אז אנחנו עוסרים עליו גם אם הוא באמצע מלוכת תמשיך אחרי החג זה בין כך שלא לצורך החג או ידים בשלא לצורך המועטנן אבל לצורך התחול למתחילנן או שנאמר שלא רבי מאיר דיבר על מקרה לאו דווקא שזה קשור לחג זה לא לצורך המועד בכל אופן אם הוא באמצע המלוכי הוא יכול לסיים את זה ביד להתחיל אסור אבל לכאורה אם זה לצורך המועד יהיה מותר אפילו להתחיל על זה לא דיברנו במשנה או דיל מאפשרות שלישית בספק בין לצורך המועד בין שלא לצורך מגמרי נתחילולי אין חילוק ובין אם זה לצורך המועד ממש הוסך את זה כעת בשביל יום ט בין אם זה שלא יהיה צרך אנחנו מתירים לו רק כפי שרמיר אמר משהו שהוא התחיל קודם לסיים אבל מה שהוא עדיין לא התחיל לא נתיר לו להתחיל ולסיים וגם גם מזה לצורך המועד. כך מסתפקד גמורה בעצם שלוש צדדים שלושה צדדים מה קורה בשיטת רבי מאיר תושמ נביא ראיה אבל לא יתחיל בתחילו בהרבו סור אפילו צילציל קון אפילו סוכחה קטנה עדיין אפילו בגד קטן ממש שיש לו כדי לתפור אותו שהוא יכול לגמור אותו בקלות בכל אופן שלא יתחיל את המלאכה הזאת ביד במקומות שנהגו שלא לעשות מלוכה מה יהיה אפילו מה באים לומר אפילו צלצול קטן לכאורה זה בגד לאו אפילו עני דל לצורך המועד לכאורה מבי מבינה הגמרא שבאים לחדש גם הבגד הזה שהוא צריך אותו לצורך החג בכל אופן אנחנו אוסרים לו להתחיל אוסרים עליו להתחיל במלאכה ביד אז הנה מגמרים התחיל אלוהי אז אנחנו רואים שכשזה לצורך המועד אפילו צלצול כפי שה הברייסה הדגישה שמשמ שאפילו דבר של צורך המועד מותר לסיים אסור להתחיל בכלל זה שלא לצורך מגמרנם מלא יגמרינן משמע שאם זה לא לצורך המון אז אפילו לסיים אסור דוכה גמור אלוי לא זה שלא יצורך מגמר נע מגמרינה אין מכאן ראיה שמה שכתוב אפילו סבחה קטנה הכוונה אפילו שזה לצורך המועיד אנחנו מתירים לו רק לסיים ולא להתחיל אלא ייתכן שאם זה שלא לצורך המועיד נתיר לו לסיים ואם זה לצורך המועד נתיר לו גם להתחיל ומה היא אפילו הכוונה אפילו אנינמי דזותרינינו צל כד מנה התחלתן זו יגמר מלאכתון נתחיל באונ מלקתחיל קומש מלון הכוונה לעניין גודל הבגד זה אפילו לא לעניין הייעוד שלו שהוא צריך את זה לחג אפילו הבגד הקטן הזה שהוא יכול לסיים אותו היום והיה מקום לומר שתן לו להתחיל ולסיים למרות שזה לא לצורך המועד כומשמלון שלו גם אם הוא יכול לסיים עדיין לא מתירים לו אז אם כן אין מכאן ראיה אפשר לדחות את זה שרבי זה סובר שאם זה לצורך המועד אז אנחנו מתירים לו אם זה שלא יצא דרך המועד אז גם הבגד הקטן הזה יהיה אסור יהיה אסור להתחיל ולסיים אז ראינו כאן בעמוד הבאנו שיש פה מחלקת שמים גלים וחומים האם כל אדם שאינו את המתחם יכול לנהוג את מנהג התר חומים לאסור להימנע מעשיית מלאכה להימנע מעשיאת מלאכה בתשעה באב במקום שנהגו שלא להימנע האם יש בזה חשש של גאווה או לא שאנו סתירה ממשנה בברוכס לעניין חתן אם הוא יכול לקרוא קריאת שמע בלילה הראשון בתחילה אמרנו שנחליף את השיטות באחד מהם ואילו הבאנו שאפשר ליישב רב שיש בריד דרבידי שבאמת לא צריך להפוך אלה אפשר ליישב שבכל מקום נחלקו בסברות האם יש חשש לגאווה או לא ולכן אין אוכנ למרות שזה נראה כסותר אבל כל אחד הגיע למסקנות שלו לפי הספרה של אותו מקום של אותו עניין ולכן הם חלוקים במקומות בין המשנה כאן למשנה בבוכס וזה לא סתירה הבאנו את המשנה לעניין סו מלוך ביד חכוים אומרים שיהיהודו עשו מלוכצויס וגולי לא אסור ואילו לגבי אור להרבוסור מחלוקת בשריל אם אסור או מותר שאלנו מה שהיה אסור ומותר אם דיברנו פה רק על מנהג ולכן הבאנו שמחלוקת סתנועים רבי יהודה סובר שכשזה אסור זה אסור מדין איסור ואילו רבי מאיר אומר שזה הכל תלוי במנהג ולכן המנהג הוא זה שקובע אבל זה אין איסור בכלל שאלנו אז רבי יהודה אומר שבאן שודו ביהודו יהיה מותר הרי לכאורה הוא הביא לגבי מנקש ביג ולא ביד אם מותר במלוכה עדיין אפשר ביד להסתדר שלושה ימים להשריש את הדגן שזה יצליח להשריש עד טז כשמקריבים את קורבן האומר כדי שזה יהיה מותר על ידי האוימר ולא יהיה יהיה בו איסור חודש. איך אם ביד הוא חוזר ומשריש את זה אז יש לו מקצת יד ואת ו ומקצת את ז. אונה הגמורה מדובר בגולי שאין אוחנה משם באמת איסור במלוכה. אז למה בליל יד לא הבאנו? למה רק מנקש ביג? או שזה כבית שמ שעוסרים גם את הלילה או שאין הדרך לנקש בלילה. לכן לא הבאנו הליל יד. רבי הנה אמר מדובר ביהודו ובאשרושה. אז אנחנו אומרים רק מקצסן ככולה על יום אחד מביניהם ולא על שני עמים לכן רק ביג אם הוא ישתול אותם זה יהיה ראוי לקורבן להיות מותר כיוון שיש לו יש לו את יד וטו ימים שלמים ותז מקצת הם כקולה אבל פעמיים מקצת הם כקולו זה לא אומרים רבי מאיר אמר במשנה שלסיים מלאכה גם במקומות שנהגו איסור מלאכה לסיים אותם אם זה לצורך המועד מותר אבל להתחיל לו חכמים אמרו שיש שלושה אומנים שאסורים שהתירו להם בכל מקום לעבודת חצות זה חייתין ספרין וקובסין רבי סיפסיף גם סנרים שאלנו האם שרב מאיר אמר שמותר לסיים את המלאכה וכל מה שעשו זה רק להתחיל ולסיים כוונתו כשזה לצורך המועיד שגם אם הוא יכול להתחיל לסיים אסור לו אם זה גם אם זה לצורך המועד יהיה אסור או שכוונתו שלא לצורך המועד דהיינו שלא לא לצורך המועד התרנו לו לסיים מלאכה שהוא באמצע אבל אם זה לצורך המועד יהיה מותר לו להתחיל ולסיים או שלא נחלק ונאמר שבשניהם בין לצורך המועד בין שלא לצורך המועד מותר לסיים ולא להתחיל רשינו להביר היה מה שכתוב אפילו שוחה קטנה משמע אפילו דבר שהוא צריך את זה למועד ובכל אופן מתאירים לו רק לסיים ולא להתחיל ולסיים אונה הגמורה לא אפילו ספחה קטנה הכוונה אפילו מצד זה שזה בגד קטן והוא יכול להתחיל ולסיים אפילו זה אנחנו לא מתירים לו אבל כנמ אפשר להמיד את זה ש שלא לצורך המועד אבל אם זה היה לצורך המועד ייתכן שהיו מתירים להתחיל ולסיים גם כן ולכן אין מכאן ראיה לפשות את הספק לבינתיים הגמרא בהמשך תביא ראיות נוספות לעניין הספק הזה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: