העמוד היומי מסכת פסחים דף נה עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף נה עמוד א

[מוזיקה] דף נה עמוד א' עד כמה חשוב עניין הפראסיה היום אנחנו נראה בדף נ דבר נפלא יש מושג בן אדם לא תמיד אוחז ברמה הרוחנית הגבוהה אלא הוא שואף להגיע בן אדם לפעמים הולך ככה כמו חסיד רציני עם גרטל הולך עם כל השמונה בגדים עם הטלית המצויצת עם התכלת עם הלא משנה מה אבל בלב פנימה הוא לא נמצא בדרגה הזו או לא משנה תפסתי דוגמה של חסיד עם גרטל זה יכול להיות כובקנץ' זה יכול להיות ציצית זה יכול להיות כל דבר אחר זה יכול להיות אדם שהתחיל להתחזק הולך עם כיפה וציצית על אף שהוא עדיין לא אוחז שמה והוא מרגיש שהוא עושה שקר בנפשו התשובה היא ממש לא הדבר שאותו אתה משדר כלפי חוץ הפרעסיה הזו היא דבר כל כך חשוב ובשמיים מתחשבים בזה ויותר מכך זה יתן לך כוח מיוחד להמשיך ולהתמיד ולהגיע באמת לרמה הרוחנית הזו היום אנחנו נראה לא כל הרוצה ליטול את השם יטול זאת זאת אומרת יש מושג של ליטול את השם. רש"י אומר כתר פרישות ויראת חטא. זאת אומרת שיש מושג איך אני נראה כלפי חוץ. לדוגמה מח זה כיוארה לא מחזקרה. אנחנו נראה היום את הדיון בעניין הזה. האם יש מושג שאדם אומר אני קורא קריאת שמע על אף שאני לא יכול לכוון או אני לא עובד בתשעה באב על אף שאני לא תלמיד חכם אם זה נקרא יוערה או לא. לכאורה מה זה משנה מה מיך זה כלפי איחוץ? וזה מה שמגיע ללמד אותנו ולומר. כן. כשאתה מציר על עצמך במקום מסוים גבוה רוחנית, גם אם הוא באמת גבוה מהמקום שבו אתה אוחז, עדיין גם אתה עצמך תשביח וגם בשמיים התחשבו להצרת כוונות הללו כמו אדם שטולה דגל גם אם הוא לא פטריות 100% אתה מבין אם יש כאן דגל יש כאן אזרח יש כאן אדם פטריות גם אם הוא לא ככה במהלך כל ימי חייו כשאנחנו טולים דגל כשאדם שם ציצית כשאדם שם כיפה כשאדם שם בגדים של חסיד בגדים של משנה איזה הוא מכריז לעצמו אני חלק מהדגל ובאמת יהיה לו גם יותר קל כפי שאמרנו וגם הוא יקבל שכר על עצם ההכרזת הנאמנות הזו לעם ישראל. אומרת הגמרא הקדושה דף נ עמוד א ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים ראינו במשנה שיש מקומות שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב יש מקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה תלמידי חכמים בכל מקום בטלים מגיע רבן שמעון בן גמליאל ואומר כל אדם יעשה עצמו כתלמיד חכם ויבטל ממלאכה בתשעה באב אומרת הגמרא לממראה כאן אנחנו רואים דרבן שמעון בן גמליאל סבר לא חיישינן ליוערה זאת אומרת אדם יכול לומר אני כתלמיד חכם ואני לא חושב שמוא רגע הוא מתייער ואילו רבנן סברחישינן ליוערה שאני אומר תשמע כל אדם יעשה עצמו כתלמיד חכם לך תדע מחר הוא כבר ישים את עצמו ברבנות תיישב בב במת הכבוד וכולי וגומר ולך תדע לאן זה יגיע האם ככה משמע שואלת הגמרא והי פרשמינן להו במסכת ברכות יש דיון מה קורה לגבי קריאת שמע בליל החתונה בעיקרון חתן לא יכול לקרות קריאת שמע בליל החתונה כיוון שהוא טרוד במחשבת בעילה של מצווה ובלף תרדות אחרות שסובבות את ראשו ביום החתונה פטור מקריאת שמע ושם שם כתוב כך חתן אם ירצה לקרוא קריאת שמעל לילה הראשון קורא חתן אם הוא בעצם רוצה להחמיר על עצמו וכן לקרוא יכול לקרוא קריאת שמע רבן שמעון בן גמליאל אמר שימו לב מי אומר רבן שמעון בן גמליאל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול על כך אומר רשי לא כל הרוצה ליטול כתר פרישות ויראת חטא כדי לומר תשמע אני לא יכול לבטל ממני מלכות שמיים אפילו כן פתאום החתן יאף הוא אומר הוא אומר תראה אני לא יכול לבטל ממני מלכות שמיים לא לקרוא קריאת שמע השתגעת והוא יקרא קריאת שמע אומר הבן שמעון לא זה יוארה. ואם כך אנחנו רואים שלגבי קריאת שמע, רבן שמעון בן גמליאל הוא זה החושש ליוערה וחכמים לא בשונה 180 מעלות הפוך ממה שהינו במשנתנו לגבי תשעה באב. עונה הגמרא תשובה ראשונה ופשוטה. אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה נכון תנא התבלבל במשנתו. באמת יש תנא אחד. בוא נאמר רבן שמעון בן גמליאל לא משנה או חכמים שסוברים בשני המקומות שחוששים למחד כיוארה. ואדם לא יכול לעשות עצמו כתלמיד חכם לא לגבי מלאכה בתשעה באב ולא לגבי קריאת שמע בליל החתונה ויש תנא או חכמים או שוב או רבן שמעון בן גמליאל שאומרים שאדם לא חוששים ליועריו ויכול לעשות עצמו כתלמיד חכם בין לעניין מלאכה בתשעה באב ובין לעניין קריאת שמע זה תירוץ אחד רב שיש הברייד אבידי נותן תירוץ מדהים אמר לא תהיפוך לא צריך להפוך דרבננה דרבנן לא קשי אתה יודע מדוע אח לגבי תשעה באב כיוון דכולע על מאב דמלאכה ויו הוא לא עבד. מי זה כיוערה? כשבן אדם כולם עובדים, כולם הולכים לעבודה, הוא יושב בבית כנסת, עדיין אומר את הקינות. אה, מה קרה? נהית תלמיד חכם הוא חכם בא לעיר. יפה, זה נראה כיוערה. אבל תם לגבי קריאת שמע סך הכל הוא חלק מהאירוע. הוא לא חריג. לגבי מלאכה בתשעה באב, אם אתה עושה את עצמך כתלמיד חכם, אתה נהיה חריג. אבל כאן אתם לגבי קריאת שמע כיוון דקולעל מקרי ויהיונה מקרי. סך הכל הוא עושה חלק מהזרם חלק מהקהל לא מחזיקי הרב ולכן מותר אז סידרנו את חכמים דרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל גם כן לא קשיה אתם לגבי קריאת שמע הוא דביבנן כוונה ונן סעדלומצי קונידתי מחזקיוה הבן אדם באמת לא יכול לכוון אומר הבן שמעון אני מכיר את האנשים בשוק הלוואי והם יכונו ביום רגיל אתה רוצה שהם יכונו ביום החתונה ולכן אם הוא לא יכול לכוון דעתו בלי משחקים שלא יקרא קריאת שמע לא שווה כלום המילים אם אין כוונה מאחוריהם יפה ולכן הוא אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואם כן מחזקרה אדם שעושה את זה אבל אחה לגבי עבודה בתשעה באב לא מחזק יוארה הרועים שרואים אותו יושב ואומר את הכינות בבית כנסת מה אמרי מלאכה היא דלתלי פוק חזי קמה בטלניקה בשוקה יש כאן אנשים שמדי יום בין בחול המועד ובין בתמוז ובין בסיוון ובין כל פעם שתפגוש אותם תראה אותם יושבים יכול להיות שכל הכבוד להם אומרים תהילים והכל עבודה אין להם זה לא בגלל שהם תלמידי חכמים זה בגלל בל שהם בטלנים יוארה אין בעניין הזה יפה מאוד ולכן סידרנו גם את רבן שמעון בן גמליאל וגם את רבנן אומרת המשנה הקדושה ו חכמים אומרים הרי כל הזמן כמעט כל יום אנחנו מדגישים שהפרק פה כמעט ולא קשור לפסח מדברים פה על מנהגים והסטאפנו לאין ספור מנהגים והנהגות בכל מיני מקומות עכשיו אנחנו חוזרים למשנה הראשונה שהיא בעצם כן פתחה בנושא שקשור כמובן לפסח שדיברה על מלאכיו בהרבה פסחים אומרת המשנה והחכמים אומרים זה כביכול המשך אגב גם כן טוב אני לא אוהב להגיד מסרים באמצע שיעור אנחנו מתמקדים בפשט אבל זה מסר אדיר גם לשיעור לדעת ככה לשים סוגריים לצאת לכל מיני הסתעפויות ולחזור חזרה לעניינים זה טוב גם ברוחניות וגם בחיים בכללי אומרת המשנה וחכמים אומרים ביהודה היו עושים מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושים כל עיקר סתם דע לך ביהודה עשו כך בגליל אחרת מה השאלה אם היו עושים עד חצות מלאכה הלילה מה קורה בלילה שלפני אה זאת אומרת ביד בלילה ליל בדיקת חמץ האם עושים מלאכה או לא בתשמ יוסרים ובתילל מתירים עד הנץ החמה זאת אומרת גם במקום שנהגו שנהגו איסור בכל היום כולו השאלה מה קורה הלילה בזה נחלקו בית שמאי ובית הלל שואלת הגמרא שאלה פשוטה מעיקר אתה מנהג אפתח את המשנה הראשונה אתה תראה שהכל מדובר על מנהג מקום שנהגו כך מקום שנהגו אחרת בתחילת הפרק ואילו פה פתאום כתוב לך ובית שמאי אוסרים פתאום זה נהיה איסור איך זה עובד ולבסוף תנא איסור איך ייתכן? אומרת הגמרא, מה רבי יוחנן לוקשיה, הרבי מאיר הרבי יהודה? באמת הם נחלקו האם זה עניין של מנהג או עניין של ייסור? נתניה אמר רבי יהודה ביהודה היו עושים מלאכה בהרבה פסחים עד חצות ובגליל אינן עושים כל עיקר יפה בעצם הוא מדבר על עד חצות כי מחצות כבר דיברנו אז עד חצות תלוי במנהג הוא אומר לך יהודה ובגליל אמר לו רבי מאיר מה ראיה יהודה וגליל לכאן מה אתה מביא לי שמות של מקומות מה זה רלוונטי על איזה מקומות מסוימים אתה מדבר פשוט כל עיר ומנהגה אלא מקום שנהגו לעשות מלאכה עושים מקום שנהגו שלא לעשות אין עושים עכשיו שימו לב בדינים אין מחלוקת ביניהם שניהם באמת אומרים שיש מושג של מקומות שעושים ומקומות שלא עושים אז מה כן סלע המחלוקת נקודת המחלוקת ביניהם מדיקמה רבי מאיר מנהגה שזה תלוי במקום שנהגו מקרל דרבי יהודה יסורקה אמר בעצם רש"י עוד מדגיש את זה יותר מזה ואומר אתה הרי רואה שאין שום מחלוקת אחרת ביניהם רבי מאר באור אומר מנהג ואם תאמר שגם רבי יהודה אומר מנהג אז מה נחלקו חייב להיות שרבי יהודה אומר איסור וזה בעצם הדעות יש אומרים רבי יהודה סובר איסור ואילו רבי מאיר סובר מנהג שואלת הגמרא וסבר רבי יהודה 14 מותר בעשיית מלאכה עכשיו הגמרא תביא ברייתה שמשם נראה שמשמע שרבי יהודה סובר שהרביסר כל יום ה-14 אסור בעשיית מלאכה כדי להבין את זה בואו נבין קודם מה זה איסור חדש בזמן שבית המקדש היה בנוי במהלך חג הפסח מעבר לכל השמחה בעלייה לרגל ומצוות ראייה והכל היה מצווה שנקראת עקרבת קורבן העומר העומר היה מגיע ביום השני של פסח זאת אומרת ביום הראשון של חול המועד אז היו מקריבים את מנחת העומר שהובעה מסע הורים בניגוד לרוב המנחות שהיו מחיתים זה היה מסורים כשהיו מקריבים את זה היה נהיה מותר לאכול מכל התבואה החדשה של אותה שנה זאת אומרת מה שכל מה שהושרש וגדל לפני היום הזה של תז בניסן הותר על ידי העומר הדבר הראשון האכילה הראשונה הייתה למזבח ולאחר מכן כל עם ישראל היה אוכל אם לאחר מכן זרישי שעורים והם השרישו למחורת תזו או ביום טז עצמו זאת אומרת בוא נאמר לאחר הקרבת העומר רק העומר הבא יתיר אותם לאכילה. יפה מאוד אומר רבי יהודה כך והתעניה אמר רבי יהודה אומר המנקש ב-13 אדם שמנקש עשבים שותים כדי לתת לתבואה לגדול בצורה טובה ונאקרה בידו ובטעות הוא עיקר חיטה אחת שוטלה במקום עתית ואין שוטלה במקום הגריד זאת אומרת יש לי בעיה אם אני שוטל אותה עכשיו השטילה נקראת בעצם נטייה מחדש ואם אני שוטל אותה ובתוך יש לי פה שדה שכולו הושר עוד קודם לכן וכולו הולך להיות מותר בעומר הקרוב החיטה הזו לא תהיה מותרת בעומר הקרוב. אתה יודע למה? כי עכשיו אתה שם אותה עד שהיא תשריש, יקח לה זמן ובעצם היא תיקלט ותתחיל לגדול רק לאחר הבואת העומר. רק העומר של שנה הבאה יתיר אותה. עכשיו אם אתה עושה שדה שלמה אתה נוטע עכשיו אין לי בעיה אתה שותל עכשיו מתחיל מחדש. מעולה. כי אתה תדע את זה נתתי מאוחר, שטלתי, זרעתי מאוחר. זה יהיה מותר רק לאחר העומר הבא. אבל כאן שכל השדה שלך נהית מותרת אותותו בעוד מספר ימים וזה חיטה אחת בעייתית זה אל תעשה ולכן אומר יש לי פטנט תשתול אותה במקום עתית שזה מקום לך וזה יספיק להשריש מהר עוד לפני הבואת העומר וזה יהיה מותר ואל תשתול אותה במקום הגריד יפה מאוד זה הדין לגבי העומר מדייקת הגמרא שימו לב רבי יהודה מדבר על תאריך מה הוא אומר ב-13 ב-13ן ב-14 לא למה לא ב-14 הרי מה תגיד לי שר זה מאוחר וכבר לא יספיק להקלט ולהשריש ולגדול עד העומר. מה פתאום? והרי אנחנו יודעים איך דשמין לרבי יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לי שלושה ימים שוב אינה קולטת הרכבה או נטייה לא משנה שלושה ימים ולא יותר אז יש לי את 14 15 ומקצת 16 ואם כך זה נקלט וברגע שיגיע העומר ב-16 יתיר אותה אז יכלת לדבר כבר על 14 למה הלכת ל-13 הרי מה קורה פה רבי יהודה אומר אתה נותע ב-13 זה בעיה שים את זה במקום שילך כמה שיותר מהר כדי שהעומר יספיק להציל אותה יספיק להטיר אותה אותה דבר על 14 כי אתה הרי אתה סובר ששלושה ימים מספיקים למה אתה מדבר על 13 כנראה כי ב-14 אסור לטעת אסור לעשות עבודה ויש קדת 14 מותר בעשיית מלאכה למה ל13 והעיקר ביסר וחמישה ומקצת שיצר יד טו וקצת טז ואמור להיות מותר יפה מאוד מכאן מנסה להוכיח הגמרא שלרבי יהודה אסור לעשות מלאכה בהרביסר אונה הגמרא אמר רבה בגלל שנו אתה יודע מה? אל תראה מפה ראיה. מדובר בגיל ששם באמת נהגו לא לעשות מלאכה אבל עדיין אין לנו ראיה. מה רבי יהודה? זאת אומרת לא אין לנו ראיה. רבי יהודה יכול לומר מותר בעשיית מלאכה כפי שראינו. שואלת הגמרא והייקליה אתה יכול לומר הרי בגליל גם כן היו מתחילים רק מהבוקר אתה יכול לומר שהוא עומד בליל 14 ונותע. למה אתה לא מדבר בכזה מקרה? אמר רב ששת כבית שמאי כי הוא רוצה שדבריו יסתדרו גם לשיטת בית שמאי שאומרים שבגליל שאסרו את כל יום ה-14 עסרו כבר מהלילה. לכן הוא אומר בן אדם שעומד ב-13 רבש ימי אמר לעולם כבית הלל והוא יכל לומר בלילה רק הוא מדבר על דברים שפשוט קורים דברים מציאותיים ואף אחד לא מנקש בלילה ולא מגיע לשאלה הזו לפי שאין דרכן של בני אדם לנקש בלילה יפה מאוד זה הסבר שני רבינה אמר לעולם מדובר ביהודה אתה יודע למה לא אמרתי 14 עליו שהוא מותר בעשיית מלאכה פשוט מאוד הוא בהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן זאת אומרת כשרבי יהודה מדבר על נטייה או הרכבה שזמן קליטתה הוא שלושה ימים. אין לו בעיה שתשחק עם אחד הימים שהוא לא יהיה יום מלא. אבל אל תשחק לי עם שני הימים. אל תאמר לי תשמע 14 ביום ה-14 הוא עומד וטוב בוא נחשב את 14 כי מקצתו ככולו. 15 זה יום שלם ו-16 לבוקר מביאים קורבן. אבל בוא נחשב אותו כי הוא ב כי מקצת היום ככולו. זה אני לא אומר. אני יכול אומר רש"י לדוגמה אם הייתי עומד בבין השמשות של 14 ואז יש לי את כל 14 את כל 15 ומקצת 16 אני אזרום איתך ואמר מקצת מקצת היום ככולו אבל אני לא יכול להשתמש למשוך את החבל משני קצותיו ולהשתמש בזה גם לגבי יד וגם לגבי טז זה לא אומרים ולכן הוא אומר במקרה שעומד ב-13 ואתה פשוט חייב לשים את זה במקום לך כדי שיספיק להייקלט ולהשריש ולצמוח ולפוח עוד לפני העומר שהעומר יתיר אותו נפלא אומרת המשנה הקדושה, רבי מאיר אומר, כל מלאכה שהתחיל בה קודם ל-14 גומרה ב-14, אבל לא יתחיל בה בתחילה ב-14 אף על פי שיכול לגומרה. זאת אומרת 14 אסור בעשיית מלאכה. רוב הראשונים אומרים שזה באמת במקום שאסור בעשיית מלאכה. אז פשוט מאוד מה שהתחלת תגמור, אבל אל תתחיל אפילו לא דבר קצר שאתה יכול להתחיל ולגמור. אל תעשה את זה. ואילו חכמים אומרים ג' אומנויות עושים מלאכה בערבי פסחים עד חצות. חכמים בעצם לא חולקים הם מגיעים לחדד את העניין הזה שיש שלושה אומנויות, שלושה בעלי מלאכה שאנו מתירים להם לעשות מלאכה גם ביום יד. ולמה אנחנו נראה שהתירו בהם? כיוון שיש בהם משהו קל במועד, התירו בהם גם ב-14 וגם זה כל הדברים הללו, זה לצורך המועד, החייתים לסדר, לתקן את הבגדים והספרים והכובסין. רבי יוסי בר יהודה אומר אף רצנים שזה בעצם סנדלרים ואת המחלוקת, זאת אומרת את הסברת המחלוקת נראה בעזרת השם בעמוד הבא. שואלת הגמרא, כשאתה אומר לי שמותר לעשות מלאכה, זאת אומרת לגמור מלאכה ב-14, על איזו מלאכה מדובר? דווקא לצורך המועד, אפילו שלא לצורך המועד? בוא נראה את השאלה, היא בעיה להו האם לצורך המועד תנן אבל שלא לצורך המועד אפילו מי גמרנ מי לא? שימו לב, זה בעצם האפשרות הכי קיצונית, הכי מחמירה בעיקרון לא לא בשום פנים ואופן רק לגמור לצורך המועד עוד דילמה שלא לצורך המועד נן אבל לצורך התחול למתחילינן זה הקיצוני הכי קל שתמיד מותר חוץ מלהתחיל שלא לצורך זאת אומרת יש לי עבודה לצורך המועד תגמור אפילו תתחיל ותגמור אבל אל תתחיל עבודה שהיא לא לצורך המועד עבודה לא לצורך המועד לגמור מותר אבל אל תתחיל אודילמה דרך המיצוע בין לצורך צורך המועד בין שלו לצורך מגמר אי נתחו ללא אוקיי מסושלוש אפשרויות קיצוני הכל לא חוץ מלגמור למועד הכל כן חוץ מלהתחיל לא למועד ואמצע לגמור כן להתחיל לא משנה לצורך או לא לצורך מנסה הגמרא להביר אתהשמ לא יתחיל בתחילה ב-14 אפילו צלצול קטן איזה חגורה קטנה אפילו שוחה קטנה דברים קטנים מה אפילו שאתה אומר לי אפילו אני מבין שיש פה איזה חידוש לאו אפילו ענדל לצורך המועד נגמר אינטחו לא דווקא מה שלצורך המועד רק לגמור בכלל ומפה אני אדייק דשלא לצורך מגמר נמיל לא גמרינן בעצם אני אלך לפי האופציה המחמירה הקיצונית ויאמר שרק לצורך המועד מותר לגמור אבל שלא לצורך המועד אפילו לגמור אסור אומרת הגמרא לא אל תוכיח מפה לא לעולם שלא לצורך הסבחה והצלצול הזה זה שלא לצורך המועד אה אז למה כתוב אפילו שנשמע שיש כאן איזה חידוש פשוט מאוד לעולם שלו לצורך מגמר נמגמרינן ומהי אפילו אפילו אננהנ נמי דזוטרנינו דסלקדתחמינה התחלתן זו יגמר מלאכתן נתחיל באונמי לכתחילה כמהשמלן זאת אומרת הייתי חושב לומר שכיוון שהצלצול והשבחה הם דברים כל כך קטנים מזעריים כשאני אוחז לאיזה פרויקט בסופו יש לי עוד יותר עבודה מלהתחיל לעשות את הצלצול אוקיי אז הייתי חושב שמותר כמהשמלן שלא אבל עדיין יתכן שזה לא יצורך המועד ויתכן שלגמור מותר אפילו שלא לצורך המועד אין לנו כלל ראיה ומחר נמשיך לפלפל ולהביא ראיות מה למדנו היום דבר ראשון לגבי תלמידי חכמים מאד כיוארה או לא ראינו הבדל כביר בין בין תשעה באב לבין קריאת שמע רבן שמעון בן גמליאל וחכמים בעצם סותרים פעם כל פעם האחד את עצמו בין קריאת שמע לתשעה באב תירוץ ראשון מוחלפת השיטה תירוץ שני רבנן פשוט מאוד כאן אם הוא פורש בתשעה באב כשהוא לא עושה מלאכה הוא פורש זה מחזקיוה בקריאת שמע הוא קורא עם כולם זה לא מחזק יוארה ורבן שמעון יגיד לך תשמע לגבי לגבי קריאת שמע איך איך אתה יכול? אתה לא מרוכז אבל לגבי תשעה באב ואתה לא עושה עבודה יש מספיק בטלנים בשוק ראינו במשנה דבר ראשון חכמים אומרים ביהודה ובגליל ראינו עד חצות ואמרנו שבהתחלה התחלנו עם מנהג וסיימנו עם איסור זה רבי יהודה ורבי מאיר נחלקים האם זה איסור או מנהג בית שמאי ובית ילל נחלקו במקום שלא עושים מלאכה מתחילת היום זאת אומרת גם לפני חצות האם זה כבר מהלילה כך אומרים בית שמאי או רק מהנץ חמה כך אומרים בית הלל עכשיו רבי יהודה בן בעצם אומר שמותר 14 בעשיית מלאכה ושאלנו רגע הרי הוא מדבר על מנקש והמנקש הוא כותב ב-13 שצריך שזה לשים את זה דווקא באדמה לכה כדי שיקלט למה ב-13 ולא ב-14 אמרנו או שמדובר בגליל או שמדובר ביהודה ואם כך למה הוא לא אומר בלילה או שהוא רוצה שיסתדר גם כבית שמאי או בגלל שבלילה אף אחד לא מנקש ותירוץ אחרון פשוט מאוד לא אומרים מקצת היום ככולו לשני מקומות לשי צדדים ולכן הוא חייב לומר שמדובר ב-13 רבי מאיר מגיע הגיע ואומר מלאכה שהתחלת קודם תגמור אבל אל תתחיל בתחילה היה לנו היא בעיה האם הוא מדבר דווקא לצורך המועד אבל שלא לצורך המועד אפילו לא לגמור או שהוא אומר אפילו שלא לצורך המועד לגמור ולצורך המועד מותר אפילו להתחיל או אמצע תמיד מותר לגמור ולא ולא להתחיל ועדיין לא ענינו ניסינו להעביר מסוכחה וצלצול שהבנו שזה צורך המועד חתה הגמרא ואמרה לא ייתכן שזה לא צורך המועד ועדיין אפילו זה מגיע לומר לך עליו שהייתי חושב שתחילתן זו יגמר מלאכתן בכל אופן אסור אבל עדיין אין לנו תשובה. חכמים הגיב ואומרים שלושה אומנויות שזה הספרים הרצנין סליחה הספרים החייתים והכובסין ורבי יוסי בר יהודה מוסיף גם את הרצנים. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: