העמוד היומי מסכת פסחים דף יג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יג עמוד ב

סוכים דף יג עמוד ב שורה שלישית מלמעלה ראינו במשנה ואויד אומר רבי יהודה שתי חלות ורבי יהודה הביא במשנה כמובן לשיטוס שבשעה חמישית טולין לא אוכלין ולא שורפין הביא רבי יהודה היה סימן בהר הבית שהוא עיו סימן לכל עם ישראל איך לנהוג שתי חלות של טוידו פסולות מונחות על גבצטבו כל זמן שמונחות כל העם אוכלין נטלה אחת טועילין לא אוכלין ולא סופין כשיטוסי שבשעה חמישית יש שעה שטוילין ניטלו שתיהם התחילו כל העם סורפים התחיל שעה שישית ניטלו שתיהם ואז כל העם התחילו בבירור אומרת הגמרא תני תנקמד רב יהודה על גבצטבו איפה היה מונח איפה היו מונחות החיות על גבצטבה היו סרסלים במעלה הר הבית ועל גבי הספסלים הניחו את החלות אמר לי אמור לרב יהודה לאותו אחד שהביא את הבריסה וכי לעצניענו צריך אם תניח את זה על הספסלים לא יראו את זה ני על גג הצטבע לנו הספסלים האלו היו כמו גגונים על הגגון הזה הוא הניח את זה זה מקום שכבר רואים את זה מכל מקום וממילא יש כבר סימן בפרסיה לכולם אומר רח ואומרב יהודה הרבה צט כפול היה היו שם ספסלים כפולים זאת אומרת שורות כפולות של ספסלים תננה מיוכי רביץ סתו כפול היה רב יהודה אומר שסתבנית הייתה נקראת המילה המקורית היא סתבנית דהינו סתב לפני מסתב ספסל לפנים מספסל זה מה שהיה שם בהר הבית פסולוס במשנה ראינו רביד הבי ששתי הכלות היו פסולות ונראה כעת כמה וכמה שיטות בעניין החלות בעניין הסימן שעשו בהרבי אמ פסולוס שואלת הגמורה למה מאיפה הגיע חלות פסולות לירושלים להר הבית אתה אומר לי חלות פסולות אמפסולו אומר חנינה מתוך שהם מרובס נפסלס בלינו כיוון שעם ישראל שהיו מגיעים עליה לרגל כבר הביאו את כל החובות שלהם וכשהיו צריכים להביא קורבן טוידו היו מביאים את זה ברגל וממילא נוצר עומס בפרט בחג של חג הפסח שמשך ימות הפסח אסור להביא קורבן טוידו כיוון שחלק מהחלות של טוידו הם חומץ והוא הדין שגם ביד לא מביאים אז העומס נוצר ביג בניסן וממילא המון המון חלות הלכו לאיבוד כי הם ניסו לו בלינה לא הספיקו לאכול אותם ולכן היו שם הרבה חלות פסולות וממילא מזה יכלו לעשות את הסימן דתני אין מבין טוידו בחג המרצס בני חומץ שבו אסור להביא טוידור בחג המצון שיש שמה אכלות שהם חומץ אמנם חלק מהאחלות הם מצו אבל כיוון שיש שם גם חומץ אסור להביא את זה שתבשיטה מה החידוש אומר עבדברה אוכ ביד סקינה זה לא בחג הפסח עצמו כוונת הבריסה לומר שגם ביד זמן הביאור גם אסור להביא קורבנטוידו וכוס מבין קודשן לבספסול למרות שלכאורה הוא יכול להביא בי מדי בבוקר אבל כיוון שסוף סוף יש לו היום רק חצי יום ומדי רבון הוא נאסר עוד אפילו גם בתוך בתוך החצי הראשון אז אם כן יורדים לו הרבה שעות של אכילה וזה יגרים שיבואו בו הרבה חלות ויפסלו שלא יספיקו לאכול אותם ממילא אין מביאים לכתחילה דבר שיגרום שיהיו קודשים שילכו לבית ספסול וכולשו מיס מתוך שם מרובוס נפסלש בלינה ממילא כיוון שביד אי אפשר מביאים את זה יום קודם ביג הם רוצים להביא את זה עדיין כשה נמצאים בירושלים מתי ביג אחרי אח כבר כולם רוצים לנסוע ממילא הם היו נסלות בלינה משום רבי ינ אמרו כשהיריו שיטה שנייה לא כמו שרב יהודה אמר במשנה שזה הם היו פסולות וכפי שביארנו כעת שם נסלו בלינה מקורבנטוידו אלא מדובר בחלות כשרות ואלו המי קורא לו פסולוס שלא לא נשחט עליה הזבח. מדובר שהקורבן לא נשחט עליהם וממילא כיוון שלא נשחט עליהם הזבח ממילא אסור הם אסורות באכילה ונשחות. אז אם ככה יש פה חלות כשרות אתה אומר הם טהורות אין בהם סול כל הבעיה היא שלא שחטו את הקורבן שלהם תשחוט שעבד הזבח נאבד הקורבן ואני זבח אחר ואני אשחוט תביא קורבן אחר תקדיש את זה לתוידו תשחוט תצטיר את החלות ואומר זאת תוידו וזו לחמו מדובר שהוא ייחד את הלחמים האלו לקורבן הזה ונאבד לו הקורבן כעת מה הוא עושה כדרבדומר בעובד הלחם מביא לחם אחר עובדות טוידו אין מביטוידו אחרס אם נאבד הלחם אין בעיה הקורבן נמצא תביא חלות אחרות אבל אם נאבד הקורבן אתה לא יכול להביא קורבן אחר ולהתיר את החלות האלו מהתמה לחם גלל טוידו ואין טוידו גלל לחם הלחם בא בגלל התוידו זאת אומרת העיקר של הקורבן זה התוידו הבשר של השלומים שמקריבים לקורבן תוידו הוא העיקר ואמילא את הלחם הזה הוא ייחד לקורבן הזה ברגע שהקורבן הזה הלך הוא לא יכול להביא את הלחם הזה זה עבור קורבן אחר ואין טוידוגל לחם ולכן כשנאבד הטוידו אני יכול לקחת כשנאבד הלחם רק אני יכול לקחת לחם אחר כי בסך הכל הלחם הוא תפל הקורבן נאבד התפל תביא תפל אחר תביא לחם אחר ונפרקינו ונפקינו לחולים שואלת הגמורה בוא נפדה את הלחמים האלו ונפד ועל ידי זה הם יצאו לחול למה אנחנו משאירים ים את זה ככה לסימן ומאבדים אותם עד זמן ביאורון אלא לאלו שנשחת לנזך אומרת הגמורה לא באמת מדובר בחלות כשרות לא נסלו בלינה וכדומה אבל יש להם בעיה אי אפשר לאכול אותם ולמה מדובר שנשחט אלי הזבח ונשפחת דם וכמן כרבי דומה הרבי שני דברים המתירים מעלים זה בלא זה זאת אומרת כך החלות האלו מקדישים אותם בהתחלה קדוש סדומים עדיין אין פה קדושת הגוף זאת אומרת זה עדיין לא נפסל בלינה זה יוצא מהאזרה זה לא נפסל ביויצה וכולי זה לא נקרא קדושה זגול זה הקדוש סדומים מתי זה מקבל תוקף של קדושת הגוף כמו קורבן שכבר הקריבו אותו שהוא קדוש הסגוף זה רק אחרי שישטו את הקורבן עליו ויזרקו את הדם לשם הקורבן הזה שני דברים המתירין אומר רבי אבל יש שני דברים אמרנו שחיטה וזריקת הדם אבל גם אם הוא יעשה אחד בלי השני זה מעלין זה בלאי זה נכון שזה לא יביא את החלה לידי מצב שאפשר לאכול אותה אבל עדיין זה ייצור קדושת הגוף זאת אומרת הדרך המלך הוא לעשות את שני הדברים לשמון שחיטה וזריקה דתניה כבסי עצרת אין מקדיש אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כאן מדובר קורבן שמביאים בחג השבועס היו מביאים את כבסי הצרת ויחד איתו מביאים שתי לחם שני כבסים עם שתי הלחם אין מקדשים את הלחם אלא בשחיטו מה נותן תוק של קדושת הגוף דהיינו תחילה זה קדושת דומים כיוון שקנו את זה מכספי הציבור שיועדו לקורבון נס הציבור מתי זה קיבל קדוש הגוף שנפסל בלינה ביויצה זה רק על ידי שחיטה כיצד שחוטון לשמון וזו רק דומון לשמון קידש הלחם זהו הלחם הוא קדוש קדוש הזה גוף ואחרי זה קדוש קדוש זה הגוף כעת אפשר לאכול אותו שחוטון שלא יה לשמון וזור גדומן שלא יהיה לשמון אבל אם הוא עשה את זה שלא יהיה לשמו גם את השחיטה גם את הזריקה לא יקידש הלחם הלחם לא קיבל קדוש הגוף יש לו רק קדוש דומים קדוש דומים אפשר לפדות שחוטן לשמון וזו הגדומן שלא יהיה לשמון אם הוא עשה רק חצי מהדרך השחיטה הייתה לשמוע הזריקה הוא כבר חשב על קורבן אחר לחם קודש ואינוי קודש דבר רבי אומר רבי למרות שהוא עשה פה חצי דרך אז היה מקום לומר זה שום דבר כל עוד שאין את שני המתירים את שני הדברים בכל אופן אומר רבי הלחם הוא יהיה קדוש הוא מקבל קדושת הגוף אבל הוא לא קדוש בכזאת רמה קדוש הגוף שיסתיים התהליך שאפשר כבר לאכול את הלחם אז מצד אחד הוא קדוש קדושס הגוף ואי אפשר לבדות אותו מצד שני שני אי אפשר לאכול אותו כי הזריקה הייתה שלא לשמוע זה המתיר השני זה נקרא מתיר כי הוא בסופו של דבר מתיר אותו באכילה כשהוא מגיע לקדושת הגוף הסופית שלו המתיר הסופי הזריקה לא נסתה לשמו רב לוזר שמנו אומר לא הנה קודש עליכם עד שיש חוט לשמור יצרו גדול לשמון אין כזה דבר חצי דרך או שהוא קדוש או שהוא לא קדוש לא עשית את שני המתירים לשמון אז הוא לא קדוש אז הוא לא קיבל קדושת הגוף ואם אלה הוא נשאר בקדוש הסדומים. אם ככה אפשר לבד אותו גם כן. אז אם ככה כשאנחנו תירצנו שמדובר כאן בשתי חלות כאלו שהם כשרות אבל אי אפשר לאכול אותם ואי אפשר לבדות אותם לחולין כיוון שמדובר שנשחט אבל נזרק שלא לשמור השחיטה הייתה לשמור והזריקה שלא לשמור. אומרת הגמרא זה כרבי שאומר שמקבלות תוקף של קדוש הגוף אבל הם לא מותרות באכילה כי הזריקה לא הייתה לשמור מה ש לפי רבזר רב שימן זה לא מקבל תוקף של קדושס הגוף אפשר לקחת ולבדות אותם ואם כן לא היו עושים להם סימן ומחכים עד שעשביר ומאבדים אותם אומרת הגמרא אפילו יותר מרב לוזר ברב שמון אוכל במה סכין ג שנתקבל אדם בכוס ונשפח רבזרב שמסבר לי כיבו דומר פה לא אמת לזרוק את זורק גדול מחדש את הגמורה רב לוזור סובר כאביו אביו רב שמן סובר זה סוגיה בקודשים שכל האומים לזרוק אזור גדומי ברגע שאדם כבר היה קבולסדם קיבלו את הדם מהשחיטה מהבהמה והוא היה בתוך והוא בא לזרוק אותו ובסוף ברגע האחרון נשפח אדם זה כזור דומי מחשיבים את זה כזורק וממילא כם מדובר שהאדם כבר היה בתוך ממילא הוא כזור גדומי לעניין זה שאני קורא לזה כבר שהמטירים נעשו כדינן אז היה פה גם שחיטה לשמור וגם זריקה לשמור אבל בפועל אי אפשר לאכול את הלחם כיוון שזריקה בפועל לא הייתה אז לעניין להתקדש דושג גוף זה כן נחשב כזרוק אבל לעניין לאכול יהיה אפשר לאכול את זה ולכן גם לפי רבי לודד רב שימן אפשר להעמיד בכתא שיש פה חלות כשרות ואי אפשר לבד אותם ומצד שני אי אפשר גם לאכול אותה תנה כתוב הבריסה משום רב לוזומ כשראסיו כל זמן שמונךס כל העמוך ניתלחס מן תולי בבריסה כתוב שיטה שלישית עד כאן ראינו שיטה ראשונה שהם היו פסולות מחמת לינו כי היה הרבה היו הרבה שמביאים קורבנתויד ממילא נשארו הרבה נחמים נויסו שיטה השנייה רבה דבר שזה ביד דסקינן ומדובר שנשחט לשמו ונזרק שלא לשמו והמדנו גם כרבי וגם כרב שמעון גמליאל כרביז גם כרבי וגם כרב לוזר ברב שמעון כעת נביא שיטה שהם היו כשרות לגמרי לא היה בהם שום פסול כשרו סוף כל זמן שמוח כל העמוכלים ניתלו אחס מהן טוילן לא יכולים לסוף מתחילה שעה חמישית לוקחים אחת מהם אוכלים אותה היא חלה כשרה ניטלו שתיהן התחילו כל המצטרפן ואומר תוספס לא שהם הלכו לאיבוד דהיינו התחילו כל ספים לכאורה זה שעה שישית כבר שזה שעה עשה ביאור שעשו באכילה אומר תוספס כשלקחו את זה כנים היו זריזים הם לקחו את זה קצת לפני השעה השישית והם עוד הספיקו לאכול את זה בתוך השעה החמישית ולכן אפשר להאמין את זה בחלות כשרות והם גם לא הלכו לאיבוד וממילא זה הסימן שעשו איתם תני אבו שולימר בבריסם הביא אבו שול בכלל שהסימן היה משהו אחר לגמרי שתי פוריס לא היו חורש בהר המשחור היו שתי פרות שזה היה הסימן שמו אותם בהר הזיסים שיכרשו שמה כל זמן ששתן חור שוויס כל העם הורך תלו מהן תועיל לא הכלים לא שורפים תלו שתין התחילו כל עם סורפים אז ראינו כאן לגבי שתי חלות שזה לא היה על גב היצתה בו אלא על גג היצתה בו על הגגון שמעל כדי שיראו את זה כולם ראינו מה זה פסולו אזוס שפסולוז נפסלו בלינה אופסולוז רב דברוה נפסלו על ידי זה שהם כשרות רק אי אפשר לאכול אותם כי נשחט עליהם לשמון אבל נזרק שלא לשמון אז אמטר השני לא נעשה כמו שצריך ואמילא אי אפשר לבדות אותם לחולין ואי אפשר גם לאכול אותם וזה גם כרבי גם כרב לוזר ברב שמל כי מדובר פה גם על ברב שמן אפשר להעמיד שכבר אדם היה בכוס אז זה קוראים לזורק אזור גדומי שזה גם נותן לו קדוש הגוף שיטה השלישית זה רב לוזר בברייסה שכשרות היו לגמרי והספיקו לאכול אותם כל שלב לפני שהוציאו את זה כשהוציאו את זה לאחר שהוציאו את ההרחלות הספיקו לאכול אותם שיטה רביעית זה הבשו שבכלל היו שתי פרות וזה היה סימן ולא על גבי ולא על ידי חלות เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: