העמוד היומי מסכת פסחים דף יב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יב עמוד א

סורים דף יב עמוד א נתחיל בשורה העליונה אוזל רבונברי דרב יהודה אמרו לשמיטסה גמי דרובה הלך רב הונבר דרב יהודה ואמר את הסוגיה שראינו לפני רובה ראינו כאן את המחלוקת בעמוד הקודם את המחלוקת במשנה בין רבי יהודה לרבי מאיר כמה זמן חז"ל אסרו את החמץ לפני השעה שהיא אסורה מדאוריסה מדאוריסה היא נסרת בחצות נחלקו האם באו חז"ל ואסרו כדי שלא יטאוו בין השעה השביעית שאז היא אסורה מיד אחרי חצות לבין השעות שקודם להם לפי רבי מאיר אדם טועה שעה אחת ולכן עסרו את השעה השישית אבל בשעה החמישית מותר אפילו לאכול לפי רב יהודה גם את השעה החמישית עסרו באכילה רק בהנאה התירו אבל לא באכילה ולכן טולין, לא אוכלין ולא שורפים. ראינו את הסוגיה בסנהדרים, ב נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה כמה זמן יש הבנה כאשר יש סתירה בין שני עדים שבאים להעידדות והם לא אומרים את אותה שעה כאשר שואלים אותם באיזה שעה זה קרה. על כמה זמן אני עוד יכול לומר שהעדות קיימת ומה שהם לא אמרו את אותה שעה זה מכיוון שאדם יכול לטעות כי כידוע השעות של פעם לא היה על פי שעון אלא על פי השמש ממילא יכול להיות טעות ביניהם רבי מאיר אמר שאם אחד אמר בשלוש ואחד אמר בחמש עדיין אדוסון רבי מאיר אמר אז אדוסון בטיילו זה כבר טעות שאי אפשר לומר שאחד טעה בכזאת צורה אלא הם משקרים ואילו אחד אמר בשעה שנייה ואחד אמר בשעה שלישית זה כן דוסון קיימס רבי אומר שגם אחד אמר בשעה 3 ואחד אמר בשעה 5 גם כן לדוסון קיימס הביה ביאיר את דבריו את המחלוקת ביניהם האם אדם טועה והגמרא הביאה שתי לשונות בהסבר דברי הבעיה שני גרסאות איך הבעיה ביר או שהם נחלקו האם אדם לא טועה וממילא רבי מאיר סובר שאדם אדם לא טועה ולכן המעשה קרה בין השעה השנייה לשעה השלישית ולכן זה שאמר שנייה התכוון לסוף שעה שנייה זה שאמר שלישית התכוון לתחילת שעה השלישית שבעצם זה על אותו זמן ואין סתירה ביניהם ואילו רבי יהודה סובר שאדם טועם משהו ולכן בין שלוש לחמש אני אומר שזה קרה בסוף שלוש קרה בתחילת חמש ימא אני אומר שסירה לפי הלשנה הראשונה אנחנו אומרים שזה קרה בארבע וחצי וממילא אדם טועה בחצי שעה בחצי שעה כל אחד אם זה קרה באמצע השעה הרביעית אז יש לנו כאן זה שאמר שלוש התכוון לסוף שלוש ממילא הוא הקדים בחצי שעה וזה שאמר חמש התכוון לתחילת חמש אז הקדים הוא יחר בחצי שעה מהזמן האמיתי שקרה המעשה לפי הישני השנייה אני אומר שאדם טועה שעה ומשהו לדברי רבי מאיר ולפי רב יד אדם טועה שעה ומשהו ולכן אני לא אומר שזה קרה באמצע צ אני אומר שזה קרה או בסוף שלוש או בתחילת חמש אמרו את הסוגיה הזאת רבו נברד רב יהודה אמר את זה לרובה שאל רובה ופרח את דברי הביה אמר ומהילוד כינ באניסדה דקו אמר שלוש בתחילה שלוש ודקו אמר חמש בסוף חמש אם היינו יושבים וחוקרים את העדים להבין בדיוק מתי זה קרה ואם היינו מגיעים למסקנה שזה שזה שאמר שלוש אין כוונתו לסוף שלוש אלא תחילת שלוש וזה שאמר חמש אין כוונתו לתחילת חמש אלא לסוף חמש אז לפי דברי הבאי אדם לא טועה שעתיים ההפרש ביניהם הוא שעתיים ואז אם כן ואבידוס מוקחשס ולא יקטלינן אז לא היינו הורגים על פי העדות הזאת אלא הייתה נקראת עדות מוקחשת ונניקו מניקטל מספיקה וכעת אנחנו באים ואומרים רגע השעות האלה הוא אמר שלוש והוא אמר חמש בסדר אפשר להסתדר עם זה נאמר שהמעשה היה כך וכך וממילא זה טעות שאפשר לעמוד בה וידות קיימת ואחמ אמר שופטוידו ויצילו הידו זאת אומרת מי אמר להביאי למה הביהי טולה ש את דבריהם שאנחנו טולים שהמעשה היה בשעה מסוימת ואז ממילא אדם לא טועה יותר מכך וכך זמן ואנחנו מעמידים את זה על הזמן האמצעי ואם אלא כל החטעה בקצת לכאורה אם ככה שזה שיטתם של רב מאיר ורבי יהודה שאדם טועה או במשהו או בחצי שעה שעה או רק בשעה אז לכאורה היה צריך לומר שאדרבה העדות תהיה מוכחת כיוון שאנחנו לא מחפשים להעמיד את העדות לחפש להציל את העדות להציל את הניזום את הנידון ולא להרוג אותו מסופק ואם כן איך אפשר כעת מסופק לבוא ולהציל אותו לבוא ולהרוג אותו אלא אומרובה חייבים לבאר בדברי המאיר ורב יהודה שהם נחלקו וכל אחד נותן אפשרות לטעות גדולה יותר זאת אומרת אנחנו אנחנו לא לוקחים את המינימום זמן בכמה אדם יכול לטאות אלא אדרבה ניקח את האפשרות הכי רחוקה שיכולה להיות בין העדים וזה שיעור שאדם יכול לטעות כך סוברים ובזה נחלקו כמה הוא השיעור מרבי יהודה אלא אומרובה לדברי אדם טועה שתי שוזחוסר משהו לדברי רבי יהודה אדם טועה שלוש שחוסר משהו מבארת הגמרא לדברי רבי מאיר עוד אדם טוע שתי שוכחוס משהו מה זקיע ואו בתחילה שתיים או בסוף שולש זאת אומרת כיוון שכל אחד אמר במקרה שקיים אותו רבי מאיר אחד אמר שתיים אחד אמר שלוש אז אני טולה אדרבה שזה קרה הכי רחוק שיכול להיות מהשני או שזה קרה קיצוני לצד הזה מתחילת שעה השנייה או שזה קרה בסוף שעה שלישית ואחד מניו כותו יש נשוכוס משהו וממילא אדרבה אני אומר שזה שאמר שלוש התכוון להכי קיצוני בשלוש בסוף שלוש זה שאמר שתיים התכוון לתחילת שתיים אבל אדם טועה שני שעות חסר משהו ולכן אפשר לבוא ולטעות ואפשר לקיים את העדות שלהם את דברי רבי יהודה אדם טועה שלוש שש חוסר משהו מהיסקיה ואוי בתחילה שולש או בסוף חומשחד מנהקותו יש שלוש שו יש חוסר משהו לפי רבי יהודה אנחנו אומרים שאדם יכול לטות שלוש שעות ולכן אנחנו לוקחים את המקרים וטולים שהוא קרה בזמן הכי קיצוני שנאמר כאן זאת אומרת או בתחילת שלוש או בסוף חמש ואם כן העד שדיבר דיבר גם כן בצורה הכי הכי קיצונית לצד השני. אם זה היה בסוף חמש אז העץ שאמר שלוש התכוון לתחילת שלוש ואז יש ביניהם שלוש שעות אבל אדם טועה שלוש שעות חסר משהו ולכן אפשר עדיין לקיים את העדות שלהם ואז אם אנחנו אומרים שזו שיטת רבי מאיר ורבי יהודה שאדם טועה או בשעתיים או בשלוש חסר משהו אז אפשר להבין למה אנחנו יכולים להרוג על פי עדותן כיוון שבמקרה גם אם זה קרה הכי קיצוני על פי דבריהם סוף סוף אני יכול לומר שהם התכוונו לאות לאותו זמן והעדות שלהם קיימת. נען כתוב במשנה בסנהדרין לעניין בדיקת האדים היו בויסקיזוי בשבע חקירות היו שואלים את האדים שבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה דהיינו איזו שבוע הכוונה איזה שמיטה כל הכל יובל יש לנו מחזור של שמיטות שבע שמיטות בכל יובל אז באיזה שבוע באיזה שבע שנים שאיזה מחזור של שמיטה אנחנו היינו כשהקרה המעשה הזה באיזו שבוע באיזה שנה של השמיטה זה קרה? באיזה שנה? דהיינו איזה שבוע זה? באיזה שמיטה? באיזה שנה זה? באיזה שנה בתוך השמיטה שזה קרה? באיזה חודש וכמה בחודש? מה היה התאריך? באיזה יום בשבוע זה קרה? באיזה שעה, באיזה מקום. ותניה כתוב מה בין חקירות? מתקנים את זה ותנן. המשנה אומרת מה בין חקירות לבדיקות? כתוב לגבי חקירות שיש שבע חקירות כפי שראינו. לגבי בדיקות כתוב שמה שבזן רוצים הם שואלים בבדיקות כל אמר בליבדוק הרי זה משובך חקירות אמר אחד מנני יהודה דוסון ותילו בדיקות אפילו שניהם אומרים איננו יהדוסון קיימס אם בחקירות אחד אומר אני לא יודע אני לא יודע בדיוק באיזה שעה זה היה אז אי אפשר לקבל את העדות שלהם והעדות נופלת אבל בבדיקות גם אם הוא אומר אני לא יודע אם הוא היה בבגדים לבנים או שחורים אני לא שמתי לבדוסנקמס והבינן בו מה יש שני חקירות ומה יש שני בדיקות מה באמת ההבדל ביניהם למה זה הוא יכול לומר איני יודע וזה אם הוא יאמר איני יודע בחקירות זה מפיל את העדוד ואמרין חקירוס אמר אחד מן אני יודע דוסון לו דב לא עדוס שה יכול להזימו בדיקות עד שאתה יכול להזימו היא והיא זאת אומרת יש דין של כאשר זומם לססלוכב כן יואוס אלוי כאשר באים שני עדים ואומרים על העדות שהעידו כאן שפלוני חייב מיסה באו ואמרו רגע אימונו האיסם בזמן הזה שאתם אתם מעידים שראיתם איך הוא הרג את פלוני אתם בכלל הייתם איתנו במקום אחר אז עושים לד לא לידים האלו שזממו להרוג את פלוני עושים להם גם כן את מה שהם זממו לעשות בשביל ש יש כלל כל עדות חייבת להיות עדות כזאת ששייך להזים אותה כפי שהתורה אומרת שאם יזימו את העדים אז יעשו להם כשזומם אבל אם זה עדות כזאת שאי אפשר להזים אותה אז העדות בטלה לכן אם אחד מהעדים יענה שהוא לא יודע בדיוק את התשובה לאחד מהחקירות ממילא אייה אפשר להזים אותה זאת אומרת אם הוא יאמר לנו לדוגמה הוא לא יודע באיזה שעה זה היה לא נוכל להזים אותו ולומר אמונו הייסם בשעה הזאת והזאת ואז אם כן ברגע שזה עדות שאי אתה יכול להזימו אתה לא יכול להזים כזאת עדות על השאלה הזאת של איזה שעה אנחנו לא נוכל להזים אותה ממילא הידות בתהילה הרשי שואל לכאורה גם אם הוא לא יודע באיזה שעה אדם עדיין יש אפשרות של אימונו הייסים כל אותו היום הייתם איתנו בכלל בעיר אחרת כל היום הזה ואז עדיין יש אפשרות לכורה להזים אם הם יעידו אמונה איסם על כל היום אומר רש"י נכון אבל כיוון שיש שבע חקירות אנחנו לומדים מהתורה שצריך להזים על כל שיהיה אפשרות הזומה בכל שאלה ושאלה ממילא אם אנחנו נבוא ונרצה להזים אותם על פי שעות לא נוכל ולכן אז החקירות אם אחד ומני יודע זה בתה ובדיקות זה לא מפריע כיוון שגם יומה הוא לא יודע אם בגדים לבנים או שחורים זה לא קשור להזומה הזומה זה רק בדין של אימון האיסם אם יש רק חשבניהם אחד אומר לבנים אחד אומר שחורים אז זה מפיל את העדות אבל זה עדיין לא הזומה אלא זה הכחושה אומרת הגמורה עד כאן זה דברי המשנה סנהדרין וזו נשקול חקרוז נמי שכלזמו דאמר מןנן שואלת הגמורה אם אתה אומר שיש אפשרות שעדים יטעו כל כך הרבה שעות אז אם כן אנחנו אומרים שאם הם לא ידעו באיזה שעה אז העדות לא נוכל להזים את העדות הזאת לכאורה גם אם הם יודעים באיזה שעה אמרו בשעה שלישית ובסוף באו עדים דין ואמרו בשעה שלישית עם הונו האיסם בעיר אחרת בכלל עדיין אנחנו נאמר העדות לא מוזמת כיוון שיתכן שהם טעו זה לא היה באמת בשעה שלישית זה היה בשעה רביעית זה היה בשעה חמישית ולכאורה אם כן עדיין אי אפשר להזים על סמך השעות שהם אומרים אומרת הגמורה דבין לא כוליתוסיו אתה צודק בשביל להזים אותם צריך שאמונו היסם לא מספיק שעה אחת אם הם אומרים שעה חמישית לא יספיק לומר שאמונו היסם בשעה חמישית אלא צריך כדי להזין צריכים אידים שיאמרו אמונו היסם בכל השעות שמסביב לשעה חמישית כל האפשרויות שיכול להיות שהם טועים לשם אז זה צריך להתקלל בתוך האמונו הייסם ומבארת הגמרא לרבי מאיר ממילא יאבין מתחילת שור ראשון עד סוף חמש כאשר המקרה של רבי מאיר זה אחד אמר שעה שנייה ואחד אמר במקרה של רבי מאיר אנחנו נותנים להם מתחילת שעה ראשונה ועד שעה ועד סוף חמש דהיינו אחד אמר שעה שנייה ואחד אמר שעה שלישית אמר אמר רבי מאיר דוסון קיימס כי אדם יכול לטעות ואמרנו כמה אדם יכול לטעות אפילו בפר של שעתיים גם אם לומר שזה היה בתחילת השעה השנייה והשני אמר בשעה שלישית והוא התכוון לסוף השעה השלישית עדיין שעתיים חסר משהו עדיין אנחנו יכולים לומר שהם טעו ביניהם וזה עדות קיימת אז אם כן האמוסים צריך להיות על כל השעות שמסתביב לזה זאת אומרת גם שעתיים לפני השעה השנייה וגם שעתיים אחרי השעה השלישית שזה כולל את כל השעות שהוא יכול לטעות ולומר אה סליחה טעיתי זה היה בעצם קצת אחרי אז זאת אומרת אומרת הגמרא בעיקרון אם הוא אמר שעה שנייה היינו צריכים לתת לו אפשרות הי צריך להזים אותו עם הונועיסם כבר שעתיים לפני השעה השנייה שעה שנייה אנחנו מדברים שעות זמניות זה מתחילת היום שנייה זאת אומרת ששעה ראשונה זה תחילת היום שעה שנייה זה השעה השנייה ביום אם ניתן שעתיים לפני השעה השנייה אנחנו כבר נכנסים לתוך הלילה זה שעה שלפני עלות השחר או הנצחמה ואז אם כן זה ודאי אנחנו לא אומרים שאדם יכול שאדם טעה בין היום ללילה תכליט זה היה ביום או זה היה בלילה אז זה ודאי שלא לא צריך כדי להזים אותם שאמונו היסם יהיה גם שעתיים כאשר אחד מהשעות הוא בזמן אחר לגמרי דהיינו אם אחד מהשעות הוא בלילה אז ודאי שהם זה לא צריך להקלל בתוך הזומה ובדינו דניסלאומו מעיקורת פה. בעיקרון מצד הדין, מצד השעות היה צריך לתת לפני השעה השנייה יותר ממה שנתנו. אנחנו אמרנו שאמונו היסם צריך משעה ראשונה מתחילת היום. היה צריך בעיקרון לתת שעתיים לפני אלא בנימו לילה לא יתו אינשי. ולכן ודאי ששעה לפני תחילת היום שזה עדיין לילה זה ודאי לא טועם שוודאי שלא צריך לומר את זה מונום כי אי אפשר להסביר לא זה בעצם לא היה בשעה השנייה זה היה בסוף הלילה ולרבי יהודה יבין לו מתחילת שור ראשון נבד סוף שיש לפי רבי יהודה שהוא אמר שאדם יכול לתות שלוש שעות ואם אחד אמר את העידות שלו על שעה שלישית ואחד על שעה חמישית אז גם אם נאמר שהשעה השלישית כוונתו לתחילת שעה השלישית וזה שמר חמישית כוונתו לסוף שעה החמישית שיש ביניהם שלוש שעות חסר משהו גם זה הגיוני שאדם יטה אז אם כן בשביל לומר אמונו האיסם ולהזים אותם את כל המרווח שיש שהוא לא יוכל לומר את היתי אז לא מספיק שאני אזים אותו זה שאמר שעה חמישית בשעה חמישית היית איתי אלא אני צריך שיזים אותו את השעה חמישית ועוד שלוש שעות לפני ולכאורה גם שלוש שעות אחרי דהיינו כל הזמנים שמסביב לזה שתוכל לומר תיתי ובעצם זה היה קצת אחרי נכון איתך הייתי בשעה הזאת אבל זה קרה קצת אחרי את כל הזמן הזה צריך שהוא יאמר הייתם המזים יאמרו אמונו הייסה ממילא וינילה מתחילת שורשנו סוף שיש זאת אומרת גם פה אני לא באמת צריך לומר שלוש שעות לפני שלוש שעות אחרי כפי שכעתי הגמרא תבאר וכפי שביארנו ברבי מאוב בדיין דניסם לא מיקורת פ אנחנו צריכים שאמונו היסם יהיה מתחילת היום שעה ראשונה ועד שעה שישית אבל לא צריך יותרת יותר משעה שלישית אחרי חצות דהיינו למרות שאני אני לכאורה יכול להיות שהם מיטו שלוש שעות לפני השעה השלישית נכון אבל שעה שלוש שעות לפני שעה שלישית יש לנו את השעה השנייה והראשונה לומר שם מיתו על השעה האחרונה של הלילה שהיא בעצם השעה השלישית מהזמן של שעה שנייה זה בין יום ללילה לא טועים ואותו דבר גם משעה חמישית לבוא ולומר שצריך באמונו הייסם גם על שלוש שעות אחרי השעה החמישית כשוודאי לא יהיה כאן טעות גם לא צריך כיוון ששעה חמישית זה קרוב לחצות השמש נמצאת בצד מזרח אז זה ודאי אנשים יכולים ולא טועים אם השמש היא בצד המזר בצד מזרח או בצד מערב אז המקסימום שאני אומר שהם יכולים לטעות זה עד חצות אבל לאחר חצות ודאי שלא אז אני לא אמר תן לו את שישית שביעית שמינית דהיינו שזה כבר גובל שביעית ושמינית גובל אחרי חצות וגם זה אדם יכול לטות ולומר אה נכון אמונינו בשעה חמישית אז סליחה העדות הייתה המקרה היה בשעה שביעית או בשעה שמינית לא ודאי שאדם לא טועה שעה שביעית זה כבר החמה נמצאת לכיוון מערב ולכן אומרת הגמורה ובדין ודיני סיבו מעיקורת פי בעיקרון היה צריך לתת להם מרווח של טעות עוד יותר גדולה ובשביל מונון להזים היה צריך להזים יותר שעות מאשר מה שאמרנו משעה ראשונה עד שעה השישית אלא בנימון ללילה לא יתהו אם שאדם לא טועה בין יום ללילה ולכן לפני השעה השלישית אני נותן להם רק שעתיים מתחילת היום אבל לפני כן לא ובדין סו לקמי תפי גם מצד הדין אם אני אומר שאדם טועה שלוש שעות הייתי צריך לתת באמונו היסם לכלול גם שלוש שעות אחרי השעה שהוא אמר דהיינו שלוש שעות אחרי סוף חמש אלא שבחמש חמו במזרוך ובשבע חמו במירוב ממילא לא מסתבר שעד שאמר שעה חמישית התכוון לשעה שביעית או שמינית ולכן לא צריך מונו היסם על הזמן שאחרי חצות אז אם כן ראינו כאן שרבון ברד הבד הסביר אמר את דברי הביהי לרובה רובה שאל לכאורה אנחנו באים להציל את הנפש ולא לחייב את הנפש ואם כן כל עוד ש אם באמת כדברי הבעיה שהטעות היא במינימום שאדם טועה רק משהו או שאדם טועה רק חצי שעה או רק שעה לפי הלשניה השנייה אז לכאורה לא היה מקום לעדות כיוון שהייתי אומר ומי אמר שהוא התכוון ל ששניהם התכוונו לזמנים הקרובים דהיינו שעה שנייה ושלישית. מי אמר שהוא התכוון לסוף שנייה והוא התכוון לתחילת שלישית שזה הכי קרוב? אולי הם התכוונו לתחילת השעות וסוף השעות שזה הכי רחוק. תחילת השעה השנייה סוף השעה השלישית שזה הכי רחוק והכי מופרש אחד מהשני. ולכן אומר רוב צריך לומר שהמחלוקת ביניהם היא כמה אדם טואב ויש יותר טעות. אדם יכול לטעות את כל ההפרש שבין לפי רבי יהודה בין שעה שנייה לשלישית רבי מאיר בין שלישית לחמישית. אם לפי רב יהודה אדם טועה שעתיים חסר משהו לפי רבי מאיר אדם טועה שלוש שעות חסר משהו שאלה הגמורה מהמשתה של שבע חקירות כדי שאם עד אחד אומר אני יודע אז עד שיהיה אתה יכול להזימו אם לא נדע באיזה שעה לא נוכל להזים באמונו הייסם לגבי השעות שואל שואלת הגמורה לכאורה אם אדם טועה כל כך הרבה אז עדיין לא נוכל לומר אמונו הייסם כיוון שהוא יוכל לומר טעיתי וזה בעצם היה שעתיים לפני או שעתיים אחרי או לפי לפי רביס שלוש שעות לפני או שלוש שעות שעות אחרי אונה הגמורה אנוחנמי האמוזן צריך לכלול את השעות שמסביב לעדות שלהם הזמן הזמנים האלו שעדיין נכללים בתוך הטעות גם אותם צריכים לומר עליהם אמונו הייסם כדי לפרוח ולהזים את העדות אמנם אנחנו לא נצטרך ממש את כל השעות לפני ואחרי במקרים מסוימים אם זה גובל לתוך לילה אז זה כבר לא זמן שאדם יכול לטעות או אם זה גובל אחרי חצות זה כבר לא צטרך לא נצטרך כי אדם לא טועה כש שהח מצב שהחמם במצרח למצב שהחמו במירוב ולכן אנחנו ניתן או משתחילת היום ועד שעה עד סוף חמש או מתחילת היום ועד חצות לפי דברי רבי יהודה
לצפיה בתכנים נוספים: