העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד ב

סוכים דף יא עמוד ב נתחיל בעמוד א' שורה שלישית מלמטה ראינו שהמחלוקת בין רבי יהודה וחומים לעניין חמץ האם לבדוק חמץ גם לאחר זמן האיסור דהיינו לאחר שעת הביאור האם אדם שלא בדק בכל אופן שיבדוק או לא האם יש האם חוששים שכשהוא יבוא למצוא חמץ הוא יבוא לאכול אותו רבי רבי יהודה סובר שחוששים לכך ולמה? למרות שבחודש הוא לא חושש כיוון שהכלל הוא ברבי יהודה שבדבר שאדם בדל מזה אז הוא חושש אז אין חשש שיבוא ליטות זה יכול להיות שהוא בודל מזה הוא לא רגיל לזה כיוון שזה חומר של שבס ראינו מקרים שלכן רבי דיתיר או בגלל שזה חודש שהוא רגיל שזה אסור לו ולכן אין חשש שכשהוא יתעסק עם החודש הוא יבוא ליתות מה שאין כן בחומץ שהוא לא בודל מזה לכן רבי יהודה חושש שואלת את הגמור וכלכך דבוד מן אלויקגוזר רבי יהודה האם זה כלל נכון שכל מקום שהוא לא שהוא בדל מזה אז אין חשש ואין סיבה לגזור ואותן בכור שהחוזר דם שואלת הגמורה זה משנה ואותנן בכור שהחוזר דם אפילו הוא מת יש בכור שיש לו איזשהו מחלה של דם והסיבה לכך ההצלה שלו היא בזה שיוציאו ממנו דם אבל יש איסור בבכור להטיל בו מום ואנחנו גוזרים שלא להטיל מום גם במקום שהוא לא מום קבוע ולא מום שפוסל אומ שהוא מום שפוסל כעת האם מותר לו להכייס דם ולהציל את הבהמה או לא אומרת המשנה אין מקיזין לו דם אפילו אם הוא ימות מחמד זה בכל אופן לא מתירים לו דברי רבי יהודה חוששים תתיר לו במקום שזה לא מום אז הוא יבוא לצעות ולעשות גם במקום שזה מום ואסור להטיל מום בבכור והחכורים אומרים יקיז הוא בלבד שלא יטיל במום החומים מסוברים שאין בעיה היה להכיס דם במקום שזה לא מום ולא גוזרים שם יבוא להקיס במקום שהוא מום לכאורה קודשים ודאי שאדם בדל מזה אדם יודע חס ושלום לא להטיל מום בקודשים ובכל אופן רבי יהודה ד גוזר ועוסר אמרת שבמקום שהוא בדל אז הוא יודע שמה שהטרת לו התרת לו ולא מעבר והוא לא יבוא ליטות אונה הגמורה שם יש סברה אחרת לרבי יהודה כן לאסור אוסו מתוך שאדם בואו ללמנוי אמרנשורס במקום שאין בימום עושים למד מקום שיסבום יש לו כמה שניות להציל את הבהמה שלו שהיא לא תמות זה הפסד כספי גדול ממילא מרוב לחץ ובעלה הוא יבוא לטעות ולעשות את ההקזה במקום שזה כן מום לכן אומר רב אל תתעסק אל תיגע בבהמה והוא גוזר וזה החשש ולכן למרות שמקודשים באופן כללי בדלים מזה כאן יש חשש בגלל הבעלה שלו שיבוא ליטות ורבונון כן אז זה רבי יהודה אמר אישורס למקום שאין בימום עושה למעבד מוק שיש במו ורבונון מה הסברה של רבונון שסוברים שם להפך שאנחנו לא גוזרים דהיינו רבי מאיר כל שכן דילס לכלל אוסי למבד סוברים שם נכון שבדרך כלל אנחנו חוששים ואמרנו שכן יש מקום לגזור ולטעות שמה מיתור רק בחומץ יש סברה מיוחדת שכוא מחזר עליה לשרופה הוא לא יבוא לאכול אותה אבל סתם ככה בחודש וזה רבונון שזה רבי מאיר אוסרים למה שמה הם מתירים אומרים רבונון דהיינו רבי מאיר אם לא תתיר לו מה יקרה? אדם שרואה סד כספי לפניו הוא לא יעמוד בזה ולכן הוא יבוא לעשות והוא יבוא לעשות הוא יגיד בן כך זה אסור אז אני אעשה את זה כבר לא משנה באיזה מקום כל מקום שאני יכול להציל את הבהמה הוא יבוא להטיל בו מום לכן עדיף להטיר לו במקום שזה לא מתין מום כדי שלפחות לא יבוא לעשות במקום שזה מום שואלת הגמרא מי אמרים לרבי דו בול ממונינו רבי ד סובר את הסברה הזאת שבגלל בעלה אז אנחנו עוסרים ואותנן רבי יהודה אומר אין מקר דין הבהמה ביום מפני שהוא עושה חבועה אבל מקרצפים לקר רד בהמה ביום טוב שהיא שהיא מתייסרת אסור אבל לקרצף מותר והגמור תקף תסביר מה זה קירות ומה זה קרצוף החכורים אין מקרדינף אין מקרצפין אסור את שניהם ותניה איזהו קירות ואיזהו קרצוף קידור קטנים ועושים חבורה הקידור זה במסרק של ברזל שהשפיצים הם קטנים ממילא הם הם גורמים יכולים לגרום לחבורה ולהוצאת דם שזה איסור ביום טב קרצוף גדולים ואין שין חבורה קרצוף הם גדולים כיוון שזה זה מעץ וזה לא עושה חבורה אז רבי יהודה התיר בקרצוף כי זה לא פוצע אבל חכומים גזרו בקרצוף אותו קירוד ואסרו את שניהם אז אתה רואה שרבי יהודה סובר לא סובר שמתוך שאדם באול על מומונוי אני אאסור לו הרי הבהמה כאן מתייסרת וממילא אם תתיר לו קרצוף הוא יבוא לעשות גם קירוד אונה הגמורה הבעלה שמה לא גדולה מה הבעלה מה יכול לקרוא אוסום אצלנו בבכור שהבאנו קודם ישובק מייס אומרים אדום בולמונינו אדם הולך להפסיד פה הבהמה תמות לו בידיים ולכן הוא יבוא לעבור ישראל לכן דון בול אומר ד אל תיגע בה אבל ישוב ליצר בעלמה לא ימרינדם בולמונוי כאן נכון הבהמה מתייסרת זה לא נעים אבל עדיין הפסד כספי לא יהיה לו היא לא תמות ולכן הוא לא כזה באול אומר רבי יהודה תתיר לו מה שמותר כרצוף ואין סיבה לגזור על קירוד וכאן הגמרא לא מבארת שהסברה של רבי יהודה זה בגלל שלגבי יום טב אדם בודל מיני משום חומר דיומטב ולמה אומרים הראשונים כי יום טב זה לא כמו שבס יום ט זה יותר קל משבס לכן זה לא סיבה שיהיה בודי מני צריך להגיע לסברה הזאת שואלת הגמורה ולמה באמת רבי יהודה לא גוזר אז אומר זה לא בגלל חומדי יום טב אז למה רבי יהודה לא גוזר הבנו למה אין פה בולל מומינוי אבל רבי יהודה מה ישני גבי בחומץ דגוזר מהשניג בקריצוף דלא גוזר הרי כאן אין מבדלבדיל למיני לא מחמת יום טוב לא מחמת שהוא לא רגיל בה זה לא קודשים אונה גמור לחם ולחם מכלף כדו בקרצף לא מיכל סובר רבי יהודה גם במקום שלא יבודל מיני גם שם אני סובר שאם זה קיצוני שתי הפעולות והם לא דומות זה לזה אין סיבה לגזור ולכן נכון שאמנם הכלל של הרבי יהודה זה בודיל ולא בודיל ואמרנו בודיל זה או חומר דשבס או שהוא לא רגיל בזה כמו חודש אבל כשהפעולות הם שונות לגמרי אז גם בלא בודיל אומר רבי יהודה שלא גוזרים אומרת המשנה רבי מאיר אומר אוכלים כל חומש וסופים בתחילת שש מתי זמן האיסור מדרבונות שסביאור של דאורייסה שאסור בהנוה זה וחצות דהיינו סוף שעה שישית ממתי אנחנו גוזרים וחוששים מדי רבונון ומרחיקים אותו מטעויות אוכלים כל חומש סופים בתחילה שש תחילת שעה השישית דיינו את השעה השישית הקצבנו לו לשריפה לביאור אבל בשעה חמישית מותר לאכול רבי יהודה אומר אוכלים כל ארבע וטולין כל חמש שופים בתחילת שש רבי יהודה חושש לטעות גדולה יותר ולכן כבר בשעה רביעית רק את שעה רביעית הוא מתיר לאכול שעה חמישית אומר רבי יהודה אסורה באכילה טולין דהיינו לא שורפין ולא אוכלין מתי כן שורפים בתחילת שיש אבל שיהיה הבה הבדלה של שעתיים שבהם בין הדאהוריסה לאיסור אחי דרבונו שעה חמישית ושעה שישית וידמר רבי דה אומר רבי דשיטוסי היה גם סימן בביסמקדוש שתי חלות של תדפסולות מונוכס על גב צטבו כל זמן שמונחס כל העם הוכלים היו עושים סימן לכל העם לדעת איזה שלב הם נמצאים אז כששתי ההחלות היו מונחות שמה במקום צטעבו במקום גבוה מאוד שרואים אותם כולם אז כל העם אוכלין נטלה אחת טולין בא הממונה ולקח אחד מהם כשהגיע זמן הביאור כשהגיע זמן התליה שזה שעה חמישית לא אוכלים ולא שורפים כפי שיטת רבי יהודה לשיטה זה שיש שעה חמישית שבהם טולים ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפים התחילו כולם לשרוף כיוון שזה כבר שעה שישית רב מנגלי לאר שיטה שלישית חולי חולק כל ארבע תחום כל חומש סופן מתחילה שיש דהיינו תרומה יש איסור לבאר סתם תרומה שהיא ראויה לאכילה ולכן לגבי אכילה תרומה מקים שיכול כל עוד שאפשר פחות לגזור ולאסור עדיף ולכן בשעה רביעית אפשר לאכול את הכל כפי דברי גם אפילו עליבד רבי יהודה כמו שרבי יהודה אמר שבשע רביעית מטריים לו לאכול הכל אבל תרומה סובר רבון גמליל אני מקל יותר ומטרי גם בשעה חמישית כדי לצמצם בביאור תרומה שלא נצטרך לזרוק סתם קודשים כגון תרומה שהיא ראויה באכילה תנסום אומרת הגמורה וכעת נראה סוגיה בסנהדרין לעניין הכחשת עדויות אחרי זה נקשר את זה למה שראינו כאן בטעויות כמה אדם טועה בשעות היום אחד בשניים בחודש אחד אומוד שדוס מקבס יש דין של הזומה בידוס באו שני עדים ואמרו פלוני עשה כך וכך שואלים אותו שואלים אותם על הזמן המדויק ואם יבואו זוג עדים אחרים ואומרים בזמן הזה בכלל אימונו היסם במקום אחר אז הם נקראים אידוז מוזמת ואז עושים להם כאשר זמם לעשות להחיב העונש שהם רצו לעשות לנידון הם יקבלו בעצמם שדסמוק חשס דהינו אנחנו לא מזימים ולא עושים להם את העונש אבל מפילים את העדות שלהם אם יש סתירה בין העדים אם עד אחד אומר אומרת המשנה בשניים בחודש זה היה בב בחודש ואחד אומר ב-13 והיה בג' בחודש עדוסון קיימס אם ההפר שהוא רק של יום אחד בתאריך אז עדוסם קיימת שזה יודע ביבור של חודש וזה לא יודע ביבור השל חודש הוא פשוט לידע שהוסיפו עוד יום כיוון שלא ראו את קודש הלבונה הוסיפו עוד יום לחודש והיה גם יום 30 לפני ראש חודש אז אם כן לכן הם טעו בתאריך אחד עומשו ואחד עומד בחמישו. מה קורה לגבי אם יש ביניהם הפרש של יומיים? אחד אומר זה היה בג' בחודש, אחד אומר בה בחודש את דוסן בטילור. ולמה גם כאן לכאורה אפשר לומר שאחד מהעדים לא מאוד בעיבור של שני חודשים. גם את החודש הקודם עיברו וגם את החודש הזה ולכאורה אולי נאמר שהוא לא מעותקן ולכן הות זה לא מצוי שאדם לא מאותקן ביבור של שני חודשים ולכן ברגע שיש ספר של יומיים ביניהם הוא אמר זה היה ביום ג' בחודש והוא אומר בה בחודש אז דוסון בתילו היא מוכחת ואמילא אי אפשר להסתמך עליה אחד אומר בשתי שויס אחד עומד בשלוש שויס מקימס אם בשעות היום שואלים אותם מתי זה קרה אז אם עד אחד אומר בשעה שנייה של היום ואנחנו מתחילים לספור את היום מתחילת היום מהנץ או מהלוס אז אם אנחנו אומרים עד אחד אומר בשעה שנייה ואחד אומר בשעה שלישית עדזון קיימספר של שעה אחת זה משהו שאפשר לטעות אחד אומר בשלוש ואחד אומר בחמש אדוסון בתלוד דיבר רבי מאיר הפרש ביניהם הוא שניים שלוש עד חמש ממילא זה כבר עדות בטלה רבי ידי אומר עדסון קיימס עדיין זה עדות שאפשר לקיים אותה אחד אומר כיוון שאדם יכול לטעות בשיעור כזה אחד אומר בחמש אחד אומר בשבע הדוסן בטיילו שבחמש חמו במזר בשבע חמו כמו במעריבים מדברים על שעות כאלו שהפער ביניהם הוא אמנם אותו פער בזמן אבל המיקום של החמון נמצא במקום אחר לגמרי בשעה שביעית זה כבר שעה אחצות זה כבר נמצא יותר לכיוון מערב שעה חמישית זה היה בכיוון מזרח לכן זה כבר דבר שאי אפשר ליטות בטעות ולמרות שזה רק שעתיים ביניהם רק שתי שעות ההפרש ביניהם אנחנו אומרים שזה עדות בתלה אומר הביי כשתמצאים לדבר רבי מאיר אין לא דומתוה ולא כלום אדיב רבי אדם טועה חצי שעה מסביר הבאי במה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה. כמה הטעות שנותנים לכל אחד ליטות. לפי רבי מאיר אין טעויות. אתה רוצה לקבל את העידוס, הם צריכים להיות מדויקים. אבל הגמרא תכף תסביר איך מקבלים את ההידוס. כשזה אמר בשעה שנייה וזה אמר בשעה שלישית. לדברי רבי אדם טועה חצי שעה. לדברי רבי מאיר אין אדם טואה ולא יהי כלום. למה? כי אנחנו מנסים להסביר ולתווך בין שני העדים. למה הוא אמר בשעה השנייה? והוא אמר בשעה שלישית כי מיסקיע ומיפקטרת מעל קלט אב סיפור של המעשה הזה היה בדיוק בהחלפה בין השעה השנייה לשעה השלישית ועודק אמר שתיים וסוף שתיים זה שאמר שעה שנייה נבאר את כוונתו לומר לסוף שעה שנייה ועוד אמר שלוש בתחילת שלוש זה שאמר שלוש כוונתו לתחילת שעה השלישית על מה הם מדברים על אותו זמן סוף שעה שנייה תחילת שעה השלישית זה היינוח דברי רבי יהודה עוד מתוק חצי שעו רבי יהודה שהכשיר שני עדים שאחד אמר שעה שנייה ואחד אמר שעה אחד אמר שעה שלישית ואחד אמר שעה חמישית ניקח את הדוגמה שהמשנה הביאה הכשיר את זה גם הסיבה לכך כי אדומתו חצי שעה אז מה ישקיה ואני אמר כך בפלגדי ארבע זה היה בעצם באמצע השעה הרביעית אז הוא אמר שעה שלישית והידק אמר שלוש בסוף שלוש הוא אמר בסוף שעה שלישית כמה זמן יש שטרות עד אמצע השעה הרביעית חצי שעה וכותו יפל כדי שידלקמי ויקומה חומש התחילה חומש זה שאמר שעה חמישית כוונתו לתחילת ש חמישית כמה יש בין תחילת שעה חמישית לאמצע רביעי פלגדש חוירה וזה טעות שיכול להיות נורמ מתקבלת בין שני עדים ולכן כן יקבלו את זה אם כדאי אמרי הביאי כשתמצא לאמר יש אומרים שהב אמר משהו קצת שונה לבאר את המחלוקת שביניהם כתמצא לומר לדברי רבי מאיר אדם טוה הוא משהו משהו דברי רבי אדם טועה שעה הוא משהו לדברי רבי מאיר אדם טועה משהו מהסיקו או בסוף שתיים א או בתחילת שלוש ואחד מנ טוה משהו לדברי רבי יהודה יודע אדם תוש מה משהו מה יש סיכיה או בסוף שלוש או בתחילת חמש ואחד מניק אותו ישוע משהו דהיינו לפי רבי מאיר אנחנו אומרים שאפשר לטעות בשעה אחת כיוון שאז אני אומר הטעות היא במשהו הוא אמר סוף הוא התכוון לסוף שעה שנייה הוא התכוון תחילת שעה השלישית אז ההפר שהוא המשהו הזה באמצע לפי רבי יהודה שגם שלישית וחמישית כיוון שאני אומר שהוא יכול לטות שעה ומשהו אז הוא אמר סוף שלוש הוא אמר תחילת חמש האפשר בעינינו הוא שעתיים בוא ניקח את המעשה בוא ניקח את ה את הכמה הפר ביניהם הוא אומר שעה ומשהו אז אני אומר בין השעה השלישית לשעה חמישית יש שעה ומשהו הוא התכוון לסוף שעה שלישית התכוון תחילת שעה חמישית כמה יש ביניהם את השעה ועוד משהו ממילא זה השיר שאדם טועה ולא יותר מזה וזה טעות שמתקבלת אז אם כן ראינו כאן לגבי רבי יהודה שאלנו האם רבי יהודה גוזר בכל דבר שהוא בודל מיני הוא לא גוזר מצאנו לגבי קודשים בבכור שהוא כן גוזר והתשובה למה כי יש לנו ספרה אחרת שדו בואו ללמינוי ולכן הוא יבוא לעשות את הזה גם במקום שזה מום וזה איסור להתלמום בבחו ולכן אסרנו שאלנו הרי רבי יהודה לא סוב את הסבר שאדם באול על ממונו לגבי קרצוף והתשובה ששמה הוא לא באול כי זה רק יסורים ולא שהבמה תמות לו שאלנו למה רביד לא גזר בכידור וקרצרוף והתשובה לכך כי אדם לא מחלף לא התחלף לו בין שני הפעולות השונות האלו הבן את המשנה לגבי לגבי איסור חומץ אמרנו שעה שישית לכול העלורפים שעה רביעית לכולל אוכלים ושעה חמישית נחלקו רבי מאיר אמר מותר לאכול רבי יהודה אמר טולין לא אוכלים ולא שורפין ורבון גמליאל אמר מותר לאכול תרומה כדי למעט בביאור של תרומה תאורו שאלנו מ הבאנו את המשנה את הסוגיה בסנהדרין שם כתוב שאם אדם טועה ביום אחד מקבלים את העדות של שלהם למרות שיש הפרש בין שני העדים של יום אחד כי הוא ידע את העיבור של החודש והוא לא ידע אם אדם טועה בשני ימים כבר לא מקבלים לגבי שעות נחלקו רבי מאיר אמר שאם אחד אמר שתיים ואחד אמר שעה שלישית מקבלים מעבר לזה לא רבי יהודה אמר גם בשעה שלישית ושעה חמישית מקבלים מעבר לזה לא הסברנו שתי לשונות בדברי הבי במה הם נחלקו או שאדם לא טועה לפי רבי רבי מאיר ולכן אני אומר שהם שניהם מתכוונים לאותו זמן הוא אמר תחילת הוא התכוון שלישית תחילת שעה שלישית התכוון שנייה סוף שעה שנייה תכונו לאותו זמן לפי רבי מאיר אדם טועה ב חצי שעה ולכן החצי שעה שביניהם ייה ההבדל לכן גם בשלוש וחמש אני עדיין מקבל על שני השנייה שלפי רבי מאיר אדם טועה שעה ומש אדם טועה משהו לא שהוא לא טועה כלום הוא טועה במשהו ולכן יש את ההפרש הזה שבין הסוף של שתיים להתחילה של השלוש ואת זה אדם יכול לטעות לכן זה עדות שמתקבלת ולפי רבי יהודה שעה ומשהו שזה ההפרש בין סוף שעה שלישית לתחילת שעה חמישית כשאנחנו מדברים על שעה ומשהו כי אנחנו רואים שכל אחד התכוון זה לסוף וזה להתחלה
לצפיה בתכנים נוספים: