העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף יא עמוד ב

דף יא עמוד ב שמעתי פעם אחד מגדולי הרבנים העוסקים בתחום הגישור הפשרות וכולי הוא אומר תקשיב כל פעם שמגיעים אליו בני אדם לוויכוח ומתווכחים על תיווך דירה על ירושה או לא עלינו אפילו גירושין אומר תמיד אני משתדל לרדת ללוז העניין על מה על מה באמת הוויכוח על כבוד על מי צודק על הלכה מה מה באמת באמת קורה פה מתחת לפני השטח והוא אומר ותמיד תמיד תמיד בסופו של דבר כשאני ארד לעומק העניין אני אגלה שהוכוח הוא על פי רוב על כסף כסף תמיד מניע את האדם יכול להוציא ממנו יצרים חייתיים שאנחנו אפילו לא מכירים מה קרה כול כסף על מה מדובר אז דבר ראשון גם הגמרא מכירה בזה היום אנחנו נראה יש מושג של אדם באול על ממונו אדם באול על ממונו ולכן אנחנו נראה יש מושג האם גוזרים גזירה או לא גוזרים גזירה מתחשבים בדבר הזה שנקרא אדם אדם באול על ממונו. אז דבר ראשון אל תראו את זה כירידת הדורות. זה דבר שכבר היה פעם זה א'. אבל מעבר לכך אני חושב זה אולי פותח את זה לדיון. מה זה אומר אדם באול על ממונות? שכל אחד יחשוב על עצמו מה הוא מסכים לעשות בשביל כסף. לפעמים אנחנו לא מודעים ליצרים, לאנרגיות שקיימים בנו, אבל ברגע שזה מגיע לכסף, וואו, אנחנו נלך הכי רחוק שיש. אז א' קצת להתמתן. ב' קח את האנרגיות האלה ותנצל אותם לדברים נוספים. זה דבר שכבר נטוע בך, זה דבר שכבר טבוע בך. חכמים אפילו מכירים את זה. אז קח את האנרגיות האלה ותעביר אותם למקומות הנכונים במקום שהם יהיו על כסף, על גשמיות, על דברים כל כך לא מעניינים בסופו של דבר, בסופו של יום, בסופו של עולם. כן? הרי אם אנחנו נדמיין כולנו אפילו לאו דווקא את המוות שמשום מה כולנו בטוחים שאנחנו חסינים ממנו. אבל אם נדמיין את ימי הזקנה אז יש לך כסף, אז אין לך כסף, יש עוד הרבה דברים מעבר. הנחת מהילדים, הבריאות, כל כך הרבה דברים חשובים. קח את האנרגיות שיש לך לכסף, את העבודה שאתה עובד, את האנרגיות שאתה מוציא, את הכעס, הסינאה, האהבה, לא משנה, כל דבר שיש לך כלפי כסף ותעביר אותו לדברים החשובים באמת. אנחנו מתחילים היום דף יא עמוד ב. אנחנו בעצם באמצע דיון ארוך, דיון רחב. מתי רבי יהודה גוזר? מתי חכמים גוזרים, מתי גוזרים גזרות על הציבור ומתי לא. אתמול הגענו למסקנה הזאת שברגע שאדם בדיל מני, כן, ראינו לגבי חמץ לדוגמה, יש מושג של אדם לא בודל ממנו, אדם רגיל לאכול לחם. ולכן רבי יהודה מחמיר יותר בדברים אחרים שבן כלו כל השנה אתה בדל מהם לכן ראינו שרבי יהודה משנה רבי יהודה מחלק בין מקום שאתה בודל ממנו למקום שלא שואלת הגמרא וכל איך דבדיל מני אנחנו מתחילים בדף יא עמוד א שלוש שורות מלמטה שואלת הגמרא וכל איך דבדיל מני לא גזר רבי יהודה במקום שבן אדם באמת מתרחק ממנו במהלך כל השנה זאת אומרת זה דבר שהוא כולם יודעים הוא מחוץ לתחום לא נוגעים בו האם בכזה דבר רבי יהודה לא גזר כי כמו שאמרנו אתמול לגבי רבי חמץ הוא גוזר כי לא בדלים ממנו אבל בדברים אחרים שבדלים הוא לא גוזר שואלת הגמרא שואלת הגמרא אם זה כך באמת והתעניה הבכור שהיה חזור דם בכור זה הבהמה הראשונה בהמה טהורה שנולדת שנולדה ראשונה זה הולך לכהן ידוע בזמן דיברנו על זה כבר מספר פעמים בזמן בית המקדש רגע דבר ראשון הבכור הזה הוא ממון כהן על מלא זה הופך להיות של הכהן פרטי בטא בו מה הכהן עושה עם זה כשבית המקדש בנוי אם הוא טם הוא מעלה אותו לקורבן ואוכל בשרו. אם הוא בעלמום הוא פרטי של הכהן. הוא אוכל את בשרו. יש כל מיני דברים של כבוד שצריך לנהוג בו אבל הוא ממון כהן. בזמן שבית המקדש נחרב הוא גם כן ממון כהן על מלא. אז בכור שהחזו דם אסור לעשות בו מום. אין מטילים מום אין מטילין מום בקודשים. אבל בכור שהחזור דם הוא יכול למות מרוב לחץ דם או משהו כזה. החזו דם זה איזשהו משהו שיש לו מידי הרבה דם. והרפואה של זה להקיז דם. להקיס דם זה בעצם לעשות בו איזשהו נקב, איזשהו חור שלא עושה בו מום קבוע. הוא יתרפא לאחר מכן. הוא יהיה ראוי לגבי מזבח. הוא הופך להיות טעם. אבל כרגע אתה צריך בידיים לעשות בו מום. אמנם מום עובר, מום זמני, ולהוציא את הדם. כתוב שם במשנה, הבכור שחזור דם, אפילו הוא מת, אין מקיזין לו דם. דברי רבי יהודה. רבי יהודה אומר, אל תיגע בו. אני חושש שאם תיגע בו ותעשה לו מום עובר, אתה תתבלבל ותעשה לו מום קבוע. אתה הרי רוצה לעשות לו מום קבוע. כי ככה אתה מרוויח את הבכור הזה ולא צריך להביא אותו לגבוה ולכן אני חושש וחכמים אומרים יקיז ובלבד שלא יטיל בו מום אין בעיה תעשה את מה שצריך ההכזה עצמה היא לא גורמת למום קבוע אז תעשה אותה בעצם כאן אתה רואה רש"י מדגיש הרי בסוף קודשים הכל בדלין מהם קודשים כולם יודעים שזה משהו מחוץ לתחום לא נוגעים בו אז אם כך זה מקום שבדלים מדוע רבי יהודה גוזר הרי ראינו שבמקום ברגע שזה מקום שברגע שזה מקום שבדלים ממנו רבי יהודה לא גוזר כי תשמע כולם בדלים בשונה מחמץ שאף אחד לא בודל וכולם אוכלים אם אני לא טועה הבאנו את זה אתמול לגבי עומר שכיוון שאנשים בדלים ממנו לא גזר רבי יהודה בשונה מחמץ שואלת הגמרא אם כך בקודשים הרי כולם בדלים למה רבי יהודה אומר אין מקיזין לו דם למה הוא גוזר אונה הגמרא פשוט מאוד אתם מתוך שאדם באול על ממונו אמרינן ישאר לי במקום שאין עושים בו מום אתי למעבד במקום שעושים בו מום אדם באול על ממונו הוא לא רוצה שהוא ימות הוא רואה שהחזור דם ברגע שאתה אתה תתיר לו, הבן אדם ילך וידרדר. אתה תטיר לו לעשות רק מום זמני, הוא יעשה מום קבוע. לכן אומר רבי יהודה, תשמע, אני שם סייג מאוד מאוד משמעותי, מאוד החלטי. אתה לא נוגע בו. כשאתה יודע שאתה לא נוגע, אתה כבר מסיע את זה מליבך, אתה כבר אומר, יאללה, אני הפסדתי אותו ולכן אין חשש. אבל רבנן אומרים, מה פתאום? כל שכן די לא שרטלי כלל את למעבד. חכמים אומרים פשוט, תכיר את הבן אדם. אם אתה תאמר לו יש פתרון כזה, יש פתרון אחר, הוא יבוא ויעשה את הפתרון הזה כי הוא באול על ממונו. הוא יבוא וימוד בכללים. אם אתה תאמר לו, "אל תיגע בו כלל"ל, האדם יאבד את עצמו. כיוון שהוא באול על ממונו, הוא יכנס לאיזה סטרס, לאיזה לחץ ויבוא לעשות. ברגע שהוא יגיע ויבור על דברי חכמים, אם תגיד לו לא לגעת כלל והוא יגע, הוא כבר לא ישים על ליבו. כן, מום זמני, מום קבוע, זה כבר לא יעניין אותו. ולכן אומרים חכמים, דווקא בגלל זה אנחנו כן ניתן לו את הפתח, ניתן לו את ההיתר ונאמר לו, תעשה בו מום, אבל מום זמני, תקיז בו, תקיז לו דם, אבל תיזהר שלא יהיה מום קבוע. אומרת הגמרא הלאה שואלת הגמרא ממשיכה לברר ומי אמרינן לרבי יהודה אדם באול על ממונו האם יש בכלל את המושג הזה לפי רבי יהודה האם אנחנו מתחשבים בכלל הזה של אדם באול על ממונו והתנען רבי יהודה אומר אין מקדרין הבהמה ביום טוב מפני שהוא עושה חבורה מקדרין כבר נראה בעצם היו מברישים את הבהמה יש מברשת עם שיניים גסות ויש עם שיניים דקות אז כבר נראה מה זה מקדרין ומה זה מקרצפין רבי יהודה אומר אל תיגע בבהמה אל תיגע בבהמה בכידור למה מפני שהוא עושה חבורה אבל מקרצפין כי מקרצפין כמו שנראה עוד רגע השיניים גסות ושיניים גסות זה לא עושה חבורה אז שימו לב רבי יהודה לא גוזר הוא מתיר מה שמותר ועוסר מה שאסור ואילו חכמים אומרים אין מקדרין אף אין מקרצפין לא זה ולא זה למה כי אני חושב שאם תעשה את המותר תדרדר אלא אסור ותעניה איזה הוא קידור ואיזה הוא קרצוף קידו פירושו במסרק שיש בו שיניים קטנים ועושים חבורה ולכן ברור שאסור קרצוף זה גדולים ואין עושים חבורה לכן בעצם מדינה על פי דין אמור להיות מותר לקרצף ורבי יהודה באמת אומר אין שום בעיה לקרצף מותר חכמים אומרים מה פתאום אל תקרצף שמה תגיע לידי קירוד שזה באמת אסור אם כך אנחנו רואים פעם נוספת לא פעם נוספת אנחנו רואים אבל שרבי יהודה במקום שבאול על ממונו כי בעצם יש צער לבהמה והיא יכולה לבוא לידי הכחשה ברגע שיש לה את ה ברגע שהיא חייבת את ההברשה ואתה לא עושה לה ורבי יהודה מתיר הוא לא חושב שאם אתה תעשה את זה מתוך שאדם באו על ממונו ידרדר להגיע למקום שעושה חבורה. אונה הגמרא פשוט מאוד יש באול על ממונו ויש באול על ממונו לגבי בכור באול על ממונו ברמה שאם אם אתה עוזב אותו ככה הוא מת. רבי יהודה אומר בוא בבקשה תתרחק אל תיגע בו פה הוא לא ימות אומרת הגמרא אתם בבכור דייש שבק למית ומת אמר הנן אדם באול על ממונו ולכן אני אומר אל תיגע בו אחה אישה כללי צרה בעלמה ולכן לא אמרינן אדם באול על ממונו לכן כאן לגבי הבהמה של קרצוף וקירוד מה שמותר מצירה בודה אומר סך הכל אין פה כזה בעול על ממונו מה קרה הבהמה סך הכל קצת יחב לה היא קצת תהיה יותר חלשה אבל זה לא מצב בלתי הפיך של מת ולכן בבכורות הוא יגזור ואילו בבהמה הוא לא יגזור. מסיימת הגמרא ושואלת ורבי יהודה אם כך מה ישנה גבי חמץ דגזר ומה ישנה גבי כרצוף דלא גזר? בסופו של דבר תן לי את ההבדל בין חמץ לבין בהמה. הרי גם בבהמה יש לי דברים דומים ואתה אומר לי תשמע בזה אני לא גוזר. למה בחמץ הוא כן גוזר? אונה הגמרא פשוט מאוד לחם בלחם נחלף קידור בקרצוף לא מחלף לחם זה אותו דבר כנראה ככל הנראה מדובר פה על מצות של ספרדים כי אני לא יודע מה איתכם אבל המצות שאני אוכל המצות הקשות עבודת יד יש בהם הבדל אדיר בין לחם ללחם יש הבדל אדיר בין המצה ללחם חמץ אבל בוא נאמר מדובר על כנראה הפיתות הללו של הספרדים שיכולים להיות מאוד דומים ללאפות ולכן הוא אומר לחם בלחם החלף ולכן אני גוזר ואומר אל תבדוק כן אני מקווה שאתם אוחזים ראש איתנו מתחילת הסוגיה אל תבדוק דוק למה כי אני חושב שתראה אתה תאכל אבל קידור בקרצוף זה שתי פעולות זה בשני חפצים ולכן לא מכלף ולכן הוא לא גוזר חכמים סוברים כן מכלף ולכן הם כן גוזרים נפלא ביותר אז בעצם סיימנו את הסוגיה הסוגיה די ארוכה אם אני רוצה לסכם אותה ממש ראינו אתמול סיכום נפלא של רשי ממליץ לכם שוב פעם זה לשיעור של אתמול ממליץ לכם רש"י נותן סיכום נהדר תכלס מה שראינו היום יש מושג של אדם באול על ממונו לגבי מיטה לפי רבי יהודה ולא לגבי בי הכרחשה בעלמה והוא גוזר פשוט בלחם כי זה מתחלף וגם התחלף וגם ראינו לו בדלים ממנו וכולו ולגבי כידור וקרצוף הוא לא גוזר עכשיו בעצם אנחנו הולכים לעבור לעניין לא חדש ראינו אותו אבל אנחנו הולכים לעסוק בו בזווית מאוד מאוד מעניינת המשנה כמובן קשורה בקשר הדוק לעניין חמץ מתי אוכלים חמץ עד מתי מתי שורפים הגמרא שלאחריה אנחנו הולכים להיכנס לדיני עדות שכמובן הולכים להיות משמעותיים גם אלינו אבל אנחנו הולכים לעשות עסוק בענייני עדות. בואו נראה את המשנה ואחר כך נדבר על המושג של עדות. אומרת המשנה הקדושה, רבי מאיר אומר אוכלים כל חמש. רגע, בוא נחדד. מדאורייתא החל מהשעה השביעית אסור לאכול חמץ ואסור ליהנות ממנו על אף שעדיין לא נכנס החג. ראינו את זה בדפים הקודמים, ראינו את זה מפסוקים, ראינו את זה מכמה וכמה לימודים. אז מגיעה הגמרא, מגיעה המשנה ואומרת, חכמים החמירו עוד קודם. רבי מאיר אומר, אוכלים כל חמש ושורפים בתחילת שש. שבעצם חכמים הגיעו ואמרו רק מתחילת שש אסור. מדאורייתא מתחילת שבע מדרבנן מתחילת שש. רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ומקדים שעה נוספת לאיסור ותולין כל חמש. אז בעצם כן כן נהנים אבל לא אוכלים וסורפין בתחילת שש. ועוד אמר רבי יהודה סימן בוא תראה סימן שהיה בירושלים של אותם ימים ירושלים בתפרתה. איך יודעים מתי זמן איסור אכילת חמץ? שתי חלות של תודה. חלות של תודה זה היה כמעט הלחמים היחידים בבית המקדש היו חמץ לחם הפנים לא היה חמץ המנחות גם רובם ככולם המנחות לא היו חמץ מה כן קורבן תודה מביאים 40 לחם 30 לחמים מצה 10 לחמים חמץ עוד לחמים שהיו חמץ זה שני הלחם בחג השבועות בכל אופן לוקחים שתי לחמי תודה שהם חמץ אז יש פה סימן מובעק שמו אותם על פסולות למה פסולות אז אנחנו נראה בגמרא איך הם נהיו פסולות אבל הרעיון שלא נביא אותם סתם לידי שריפה. אם הם היו אם הם היו טהורות היינו אוכלים אותם. חבל לא חבל זה יותר מחבל. זה בעיה להביא קודשים לשרפה שיפסלו. ולכן היו לוקחים לחמי תודה שהם כבר פסולות. הניחו אותם על גב או יש גורסים על גג הטבע שאיזה מקום שהיה בהר הבית מקום גבוה שכולם רואים. ואז כל הקהל בירושלים היה מסתכל על הצטבע. כל זמן שמונחות כל העם אוכלים. ראו את שני הלחמים היו אוכלים חמץ. ככה היו מבערים את החמץ באכילה. נטלה אחת טולין לא אוכלין ולא שורפין. בעצם לפי רבי יהודה בתחילת השעה בתחילת השעה החמישית היו מגיעים לוקחים חלה אחת ברגע שלקחו חלה אחת כולם ידעו מ כאן וילך אסור לאכול מותר רק להנות וברגע שניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפין לקחו בתחילת שש גם את החלה השנייה וכולם ראו אין חלה מתחילים להבהיר מדורות ולסוף את החמץ רבן גמליאל מגיע ואומר דעה שלישית במשנה הוא מחלק בין חולין לתרומה חולין נאכלין כל ארבע ותרומה גם כל חמש נאכלת בעצם הוא סובר ככל כל הנראה כרבי יהודה אבל עדיין אומר תרומה אסור להפסיד קודשים בידיים ולכן כל זמן שאפשר לאוכלן שימשיך לאכול ושורפין בתחילת שש שימו לב כולם כל שלושת הדעות אומרים סורפים בתחילת שש ולא מחכים לסוף שש לזמן שכבר עשו מדאורייתא עכשיו כמו שאמרנו אנחנו הולכים לדבר על ענייני עדות ואני רוצה רק להקדים הקדמה קצרה אנחנו הולכים לדבר הרבה על השעות שלוש ארבע חמש מתי בדיוק היה האירוע בעצם יש כאן עדים שמגיעים ומעידים עדות פל לא נרצח, לא עלינו ולא על אף אחד וכדומה. הם מגיעים ומתווכחים מתי זה בדיוק היה? לא מתווכחים. יותר נכון הם אומרים שעות. אם הם אומרים שעות מד מדויקות בשעה 257 נהדר. הבעיה מתחילה כשהם לא כל כך יודעים והם מתחילים לטעות. עכשיו חידוד מאוד משמעותי שאולי יהיה כאלה שיטעו בו. אני הקטן טעיתי בו וזה קצת סיבך אותי. יכול להיות שאחרים יגידו מה? ברור שלא. כאילו פשיטה ש שלא חשבתי ככה אבל בסדר. ככה אני חשבתי ולכן אני טולה שאולי יש עוד נוספים שטועים. אנחנו היום רגילים לומר 3 :3. אנחנו אומרים בעצם 3 :3 זה עדיין בתוך השעה השלישית, מה שכמובן לא נכון. שלוש שעות עברו והחי זה כבר השעה הרביעית. אז לדוגמה שאנחנו הולכים להגיד פלגה דרב לא פירושו 4 אלא פירושו 3וח. אותו דבר כשנמר השעה השנייה לא פירושו 2 240 250 אלא הכוונה 1 1ח 140 150 כי זוהי השעה השנייה זה חידוד ראשון דבר נוסף שאנחנו צריכים לדעת זה לא כל כך משמעותי אבל בזמנם השעות היו זמניות זה לא כמו אצלנו שיש 60 דקות בשעה ופשוט מאוד הכל כל יום אותו דבר אלא אז היו לוקחים מהשקיעה עד מהזריחה עד השקיעה מחלקים ל-12 שעות וכל כל שעה בעצם בקיץ כל שעה הייתה ארוכה יותר בחורף כל שעה הייתה קצרה יותר ככה היה עובד השעון בזמנם עכשיו אנחנו הולכים לדבר על ענייני עדות האם שעות מתחלפות או לא ומשמה להביא בעצם רק מחר אנחנו נראה מה כל זה קשור לעניינינו אומרת הגמרא הקדושה תנן אתם מביאה הגמרא משנה שהיא כולה לגבי עדות אחד אומר בשניים בחודש אחד מגיע לבית דין ואומר תקשיבו יש לי עדות מתי זה קרה בבת בחודש ואילו אחד אומר העד השני אומר בשלושה כמובן אני חושב שלא צריך עידוד, שעדוד זה רק בשניים. עדוד רק בשניים. אם משהו בהם לא מסתדר, אנחנו נראה שיש מושג שמשהו לא מסתדר, אבל לא מכחיש. זאת אומרת, אחד אומר שעה כזו, אחד אומר שעה כזו, העדות בטלה. היא לא מוקחשת, היא פשוט בטלה. אתם לא מדברים על אותו סיפור. יש מושג של העדות מוכחת. אם העדות מוכחת, הם פשוט מדברים על שני אנשים וכדומה. אה, כל מיני דברים שאנחנו נראה בהמשך. שאז העדות מוקחשת ויש מושג של עדות מוזמת שגם אותה נראה בעזרת השם מחר מה זה אומר. אז אם מגיע עד אחד ואומר בשניים בחודש ואחד אומר מה פתאום זה היה בג' בחודש עדיין עדותן קיימת למה שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעיבורו של חודש פשוט מאוד כמו שיש בחודש הלועזי למניינם יש חודשים של 28 יום כן חודש אחד יש חודשים של 29 יום של 30 יום ושל 31 כך גם בחודש העברי כולנו יודעים יש לפעמים יומיים ראש חודש לפעמים יום לפעמים יש ל לפעמים אין ל אז אני טולה שהבן אדם פשוט לא לא ידע, לא היה לוחות מסודרים. בית דין היו מקדשים את החודש, הבן אדם לא ידע שהוסיפו עוד יום לחודש ולכן הוא טועה ביום אחד. אבל מה קורה? אחד אומר בשלושה, זה היה בג' בחודש ואחד אומר בחמישה, בחמישי בחודש. עדותן ותלק כבר אין שום התכנות, אין משהו הגיוני לטלוט את הטעות שלהם. ולכן פשוט מאוד, העדות מתבטלת וכל אחד הולך הולך לביתו. אני לא כועס עליו. אני פשוט אומר, "תשמע, על סמך הידות שלך אי אפשר לקדם שום דבר. הידות שלכם לא נכונה. אתם לא אומרים אותו דבר. ממשיכה המשנה ואומרת אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלוש שעות עדותן קיימת כבר נראה מדוע כשאחד אומר שתיים ואחד אומר שלוש אני עדיין אומר העדות קיימת הם מדברים על אותו מעשה על אותו דבר בדיוק יש להם איזה טעות כבר נראה מה אבל אם אחד אומר בשלוש ואחד אומר בחמש שהפער פה הוא כבר של שעתיים אז זהדותן בתלה דברי רבי מאיר רבי מאיר מגיע ואומר שעה זה הגיוני שעתיים זה כבר לא הגיוני רבי יהודה אומר מה פתאום עדיין נדותן קיימת גם בשלוש וחמש שפער הוא שעתיים עדיין עדותן קיימת אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע שימו לב חמש ושבע זה עדיין פר של שעתיים כאן אפילו רבי יהודה יאמר עדותן בתלה ולמה כי כאן כבר אי אפשר לטעות שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב פשוט מאוד הרי אם נחלק את היום כן שש זה אמצע היום זה חצות אז חמש ושבע זה הבדל כביר פה החמה עדיין במזרח פה החמה כבר נוטה לכיוון מערב ובזה אין התכנות שבני אדם יתו ברגע שהכל הכל נמצא במהלך הבוקר. פשוט מאוד. אחד אומר לך בשלוש ואחד אומר בחמש. נכון שזה פער של שעתיים ככל הנראה כבר נדבר על זה אבל בעצם בעיניים זה נראה נראה פער של שעתיים. אבל עדיין אני יכול לומר תשמע זה בן אדם משקים קום כבר נראה לו שחמש. זה בן אדם שהרגע התעורר היה נראה לו שלוש. אני עדיין יכול להקל יכול יכול להכיל את הטעות הזו אבל חמש ושבע זה כבר טעות מדי גדולה. ולכן באמת עדותן בטלה. יפה מאוד. עכשיו אנחנו הולכים לדבר על זה. יש לנו מחלוקת. בוא נחדד מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה לגבי שלוש וחמש חמש ושבע ברור שדותן בתלהוש וחמש זה המחלוקת בים ושלוש ברור שדותן קיימת שלוש וחמש רבי מאיר אומר עדותן בתלה רבי יהודה אומר עדותן קיימת אמר הבגיע הבייה ומתחיל לפרשן את דבריהם של רבי מאיר ורבי יהודה כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר אם תדקדק בדבריו של רבי מאיר אתה תגיע למסקנה הבאה אין אדם טועה ולא כלום כבר הוא יסביר מה זה אומר הוא מתכוון לומר אין מושג ג של טעות אדם לא טועה שניהם יודעים על מה הם מדברים לדברי רבי יהודה אדם טועה חצי שעה בוא נראה מסביר הבאה לדברי רבי מאיר אין אדם טואה ולא כלום מעשה כי אבא במי פקטרת ומאיל תלט המעשה היה בדיוק כשנגמר השעה השנייה ונכנסת השעה השלישית זאת אומרת בשעה 1:57 שימו לב אני מחדד מה שאמרנו קודם לא ב-257 אלא ב-157 איך שנגמרת השעה השנייה ונכנסת השלישית יותר נכון שתיים 159 ו-59 שניות אז קרה האירוע איך שנגמרת השעה השנייה ונכנסת השלישית ולכן פשוט מאוד אף אחד מהם לא טועה אף אחד מהם לא מדבר על זמן מנוגד שניהם מדברים בדיוק על אותו זמן כל אחד קורא לו בצורה שונה אין טעות ביניהם אין להם איזשהו שגיעה או משהו בעדות פשוט הלשון שלהם אחד קורא לזה כך ואחד קורא לזה כך המעשה היה במי פקטרתטה ומאל לת כמו שאמרנו ועדק אמר שתיים בסוף שתיים ההוא שאומר תשמע זה היה בשעה שנייה שניה הוא מתכוון ממש בסוף השעה שנייה ועדק אמר שלוש הוא מתכוון בתחילת שלוש שתיים ודקה הוא קרא לזה שתיים בעצם כמו שאמרנו זה קרה בדיוק בשתיים הוא קורא לזה 159 הוא קורא לזה שתיים ודקה זה כל ההבדל איך הם קוראים לזה אבל אין באמת טעות במה שהם אומרים לדברי רבי יהודה הוא אומר אדם טועה חצי שעה רבי יהודה מגיע ואומר לא יש מושג של טעות יש מושג כזה שאומר תשמע הבן אדם לא זוכר בדיוק מתי זה היה ולכן הוא החר או הקדים את הזמן שבו קרה האירוע אני מחדד עוד פעם לפי רבי מאיר אין הבדל אין טעות באירוע האירוע שניהם מדברים בדיוק על אותו דקה כל אחד קורא לזה בצורה שונה לפי רבי יהודה לא הם פשוט אחד מהם פשוט מתבלבל הוא לא יודע בדיוק מתי קרה האירוע בוא נראה מסביר הבא מעשה כי אהבה בפלגה דארבע אבה כן כמו שאמרנו בשעה 3וח שזה כבר חצי משה ה4 ועדק אמר שלוש בסוף שלוש וקטי פלגדשת לקמי המעשה היה ב3 וחצי הבן אדם הראשון אומר שלוש הוא מתכוון הוא מתכוון ב-259 והוא טועה חצי שעה הוא לא זוכר זה היה באזור בין שלוש לארבע אז הוא אומר שלוש אז אה הוא אומר שתיים הוא מתכוון ממש בסוף שתיים זאת אומרת הוא מתכוון לומר בסוף השעה השלישית סליחה לא שתיים הוא מתכוון לומר בסוף השעה השלישית ולכן הוא אומר תשמע הוא טועה חצי שעה לא קורה כלום זה באמת היה ב3 הוא אומר שתיים הוא מתכוון ב-257 זאת אומרת בסוף השעה השלישית נקודה הוא טועס לסך הכל בחצי שעה ועיידק אמר חמש בתחילת חמש וקטא פעל גדשת לאחורי מי שאומר שזה היה בחמש שבעצם זה בשעה החמישית הוא מתכוון בתחילת השעה החמישית שזה ארבע ודקה כן תחילת השעה החמישית זה ארבע ודקה סך הכל הוא טועה בחצי שעה אז כל אחד מהם טועה בחצי שעה זה הגיוני שימו לב רבי יהודה מנוגד לחלוטין לדבריו של רבי מאיר רבי מאיר אומר לא טועה פעם רביעית שאני אומר את זה כי פשוט לי לקח זמן לקלוט את זה לא טועה כלל פשוט מאוד הם מדברים על אותו שעה מדויקת בלשון אחר רבי יהודה מגיע ואומר לא הם טעו פשוט מאוד יש כאן מושג של טעות כל אחד טועה בחצי שעה הם לא יודעים בדיוק מתי זה היה המעשה היה בשל בפלגד ארבע שזה בעצם 3 וחצי ההוא אמר ששלוש התכוון 259 סך הכל הבדל של חצי שעה ההוא שאמר חמש התכוון בארבע ודקה סך הכל הבדל של חצי שעה וזה אדם טועה זה הגיוני יפה מאוד אז בוא נראה את זה עוד פעם בתוכו לדברי רבי יהודה אדם טועה חצי שעה מעשה כי אבבה בפלגה דארבע אבה ועידק אמר שלוש בסוף שלוש וקטי פלגדשת לקמי הוא טועה חצי שעה לפניו זאת אומרת הוא מקדים את המעשה בחצי שעה ועדק אמר חמש בתחילת חמש וכתי בגדשת לאחורי פשוט מאוד הוא טועה חצי שעה הוא מאחר את המעשה בחצי שעה זה לשון ראשון של הביה מגיע לשון שני של הביה שבין הלשון הראשון לשני יש שני הבדלים מרכזיים שכבר נעמוד עליהם איקדמרי אמר הביה כשתמצא לומר כשתעמיק בדברי רבי מאיר אדם טועה משהו לדברי רבי רבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו למה אומר הביה לדברי רבי מאיר אדם טועה משהו מעשה כי אבא אין מושג של משהו שקרה באמצע מעשה כי אבא או בסוף שתיים אבא או בתחילת שלוש ואחד מני הוא טועה משהו אחד מהם טועה במשהו זאת אומרת המעשה היה או בתחילת השעה או בסוף השעה ואחד מדבר על השעה ההגיונית ואחד טועה חלק מהשעה משהו פירושו חלק מהשעה לא שעה מלאה כך אומר רבי מאיר ולדברי רבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו למה לפי רבי רבי יהודה מעשה כי אהבה או בסוף שלוש זאת אומרת סוף שלוש כמו שאנחנו יודעים זה 257 או בתחילת חמש זה ארבע ודקה ואחד באמת אומר את השעה הנכונה ואחד מני הוא כתי שעה ומשהו אחד מהם טועה שעה ומשהו ולכן ההוא שאומר בסוף שלוש הוא טועה את ההוא שאומר בוא נאמר או שהמעשה היה בארבע ודקה וההוא שאומר שלוש טועה בשעה ומשהו או שהמעשה היה בשלוש ודקה והוא שאומר חמש טועה בשעה ומשהו והוא קורא לזה כבר חמישית בעצם הרעיון הוא כמעט אותו דבר. הרעיון הוא כמה אדם טועה. החילוק המרכזי בין שני הלשונות של הבעיה הוא כך. בלשון הראשון לפי רבי מאיר אין מושג של טעות. כמו שחידדנו 1000 פעם. אין מושג של טעות. הכל באותו דקה. הכל הם מדברים על אותו דקה מדוייקת. קוראים לזה בלשונות אחרים. ובלשון השני גם לפי רבי מאיר יש מושג של טעות. טעות של משהו. לא יותר משעה. זאת אומרת עד שעה זה הגיוני שעיתו. לפי רבי יהודה יותר. אז זה ההבדל הראשון. ההבדל השני לפי הלשון הראשון בדברי רבי יהודה אנחנו אומרים שניהם טעו זה טעה בחצי שעה וזה טעה בחצי שעה לפי הלשון השני בדברי רבי יהודה אני אומר אחד נאמן למקור מדבר על המעשה באותה דקה שהוא קרע והשני טועה שעה ומשהו ולכן הוא פשוט מזיז את השעות ומשחק איתם לפי איפה שהוא אוחז נפלא ביותר מחר נראה שאלה כבירה על שתי הלשונות ורב הביא לשון אחרת מחר זה עמוד שלם שכולו לא נוגע לחלוטין במסכת פסחים לא נוגע לחלוטין בזמן של אכילת חמץ מדבר רק על המושג הזה של השעות וכולי וגומר זה בעזרת השם יחכה לנו מחר בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון ראינו מושג של בכור שחזור דם שרבי יהודה אומר כיוון שאדם באול על ממונו אל תיגע בו כלל חכמים אומרים להפך כיוון שאדם באול על ממונו תתיר לו רק מה שאפשר ולא יותר מכך לגבי כעוד הבהמה רבי יהודה לא גוזר זאת אומרת הוא מתיר לקרצף ולא לקרט ואומר זה שתי פעולות שונות ואדם באול על ממונו אין פה את הספרה כי היא לא תמות היא סך הכל קצת הכריש ולא לא נורא וחכמים כן גוזרים ופשוט מאוד רבי יהודה גם גוזר בחמץ כי לחם בלחם נחלף בקידור בקרצוף לא נחלף במשנה ראינו שלוש שיטות לגבי סוף זמן אכילת חמץ לפי רבי מאיר אוכלים כל חמש סורפין בתחילת שש רבי יהודה מקדים שעה ואומר אוכלין כל ארבע תולין כל חמש זאת אומרת מותר באכילה אסור מותר בהנאה אסור באכילה ושורפין בתחילת שש והיה סימן של הלחמי תודה שכשנטלה אחת ידעו שהגיע שעה חמישית ושניטלו שניהם איך אלו שורפים רבן גמליאל מחלק בן חולין לתרומה כי תרומה אסור להביאה לבית הפסול התחלנו עם דיני עדות אדם מגיע ואומר שניים בחודש ושלוש בחודש עדותם קיימת למה כי הם לא אחד מהם לא יודע בעיבורו של חודש אבל 3 וחמישי בחודש כבר בטל כי זה פער של יומיים ואין סיבה שהיא תהיה ולכן עדותם בטלה אם הם טועים בשעות אז בוא נחדד חמש ו7 ברור שאני אומר תשמע יש כאן פער מדי גדול השמש נמצאת בשתי כיוונים בשמיים והעדות בתלה מה קורה בשתיים ושלוש קיים מה קורה בש וח לפי רבי יהודה קיים לפי רבי מאיר לא מגיע הב ומסביר שתי לשונות לפי הלשון הראשון לפי רבי מאיר אדם לא טועה כלל המעשה היה בעצם באמצע השעה השנייה באמצע השעה א בוא נאמר בין השעה השנייה לשלישית אחד קורא לזה שתיים אחד קורא לזה שלוש אבל מדובר על אותו רגע ואף אחד לא טועה ולפי רבי יהודה אדם טועה חצי שעה המעשה היה ב3 וחצי ההוא שאומר שלוש מתכוון 259 ההוא שאומר חמש מתכוון ארבע ודקה וכל אחד טועה חצי שעה לפי הלשון השנייה של הבעיה לא גם לפי לפי רבי מאיר אדם טועה אבל טועה משהו ולפי רבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו בהצלחה אדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: