העמוד היומי מסכת פסחים דף ט עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ט עמוד ב

סוכים דף טס עמוד ביס נתחיל בעמוד א' שורה שלישית מלמטה אנחנו נמצאים כאן באמצע הסוגיה ראינו בתחילת העמוד את המשנה שאמרה שכשאדם בודק חלק אחד של הבית לא צריך לחשוש שמה באה החולדה וגיררה את החמץ מהמקום שאינו בדוק למקום שבדוק בדיקה הגמרא משמע מזה שאם ראינו את החולדה גוררת חמץ כן צריך לחשוש מדוע שלא נטלה שהחמץ נאכל על ידי החולדה כפי שראינו לעניין מדורות האקום ששם אנחנו לא חושים לטומא במקרה שאפשר להגיע לחולדה להגיע למקום שבו נמצא החשש של הטומ כיוון שאנחנו טולים שהחולדה אכלה את זה גם כאן נקלה שהחולדה אכלה את החמץ רב זר רצה לומר שיש הבדל בין לחם לבשר לחם העכברים החולדות משאירים לא אוכלים את זה עד הסוף יתכן שישאר פירורים יתכן שישאר חלק מהחמץ ולכן צריך לחזור ולבדוק רובת שהכלל הוא אינסוף כמוצדי שם בטומאה אנחנו לא בטוחים שיש טומא לכן כיוון שיש חשש אולי יש טומאה אפשר לבוא ולקלוט שעל הצד שיש טומ החולדה אכלה את הטומ דהיינו מה שנקרא ספק ספיקה הספק מוציא מידי ספק ספק אם יש טומה אנחנו אומרים על הצד שיש טומא ספק אולי החולדה אכלה את זה ולכן מספיק לנו כדי להתיר ולתאר את המקום מה שאין כן כאן אנחנו מדברים על מקרה שוודאי יש חמץ ור ראינו את את החולדה גוררת את החמץ ולכן כעת כדי לבטל את הוודאי לא מספיק לנו סופק אולי החולדה אכלה את זה ולכן כן צריך לחזור ולבדוק הגמרא שאלה כמה שאלות על הכלל של אינסוף סוף וכמוצים מדבד ותרצא ונמשיך כעת עם עוד כמה קושיות ואין ספק מוצ מדדי ואותניה ראינו בבריסה אומר רבי יהודה מעשה בשבחתו של מציק אחד רש"י אומר מציק זה אדם עלים וישראל היה יהודי ברימון מקום שנקרא רימון שהטילה נפל לבור אשתו הפילה נפל לבור ובא כהן ועץ צצבוי לידה עם זכור עם נקיבוי אומר רש"י הוא היה קרוב משפחה או מבני הבית בית והוא בא לבדוק האם האישה כיוון שיש דין של יולדת שצריכה לשבת ימי טומאה ומי טהרה גם לעניין נפל ממילא צריך לראות האם הנפל הוא זכר או נקבה כדי לדעת כמה ימים יש יש לה ימי טומא וימי טרה זה משתנה בין זכר לנקבה כידוע אז אם כן הוא בא לבדוק והוא שכח שהוא כהן ואז כשהוא נזכר כעת יש בעיה לכאורה הוא העיל על גבי הבור המקום ששם היה הנפל השאלה האם הוא טמא או לא הוא בו מה יש לפניך חומים ותיערו מפני שחולדה וברדלש מצויים שם ממילא אנחנו טולים שהם לקחו אותם משם ואם כן אין שמה טומאה והוכה דוד הטילה וסופק גירו וסופק לא הגיררו האישית וכוסי סופק מוצי מדהי מלשון הבריסה משמע שוודאי שהיה שמה נפל כל השאלה הייתה אם הוא זכר או נקבה ואם כן איך הספק שאולי החולדה גיררה את הנפל מתיר את הכהן מדי טומה ואנחנו באים לומר שהוא טהור רואים שסופק כן מויצי מדהי אונה הגמורה לא תמה שהטילה נפל לבור אלא אלא הימה שהפילה כמין נפל הבור וסופק וסופק לא מדובר שמה שוודאי שהפילה נפל אלא אנחנו מסופקים האם זה היה נפל או לא ולכן אפשר להטיר את זה על ידי ספק שואלת הגמרא הלשון של הבריסב או לידה אם זוכר עם נקבו יקטוני משהו שאנחנו יודעים שזה נפל כל השאלה אם זכר נקבה אוכי קומה לידה אם רוח הפילה אם נפל הפילה דהיינו הספק הוא בכלל האם זה נפל הלאה צת שזה נפל אומרת הברייסה הוא צריך לבדוק האם זה זכה או נקבה ואם תמצא נפל פילו לידה אם זוכורי נקיבו ולכן אפשר לתר לכן אפשר להתיר את זה על ידי סופק כי זה סופק שמוצים מידי סופק ואי בוא יסימה ומתרץ הגמרא לתירוץ נוסף אוסם ודו ודיו שם האפשרות הזאת של חולדה זה לא ביותר הסופק אולי גרירו אלא זה ודי כיוון דחולדוברדולסונשום וד גריררו באישית ברגע שם מקבלים מזון ישר לבור שלהם ישר הם גוררים את זה נייד שיור משירו מיגור מיסגו ביש הבדל בין לטלוט שהם אכלו את זה וכבר לא נשאר מזה כלום לבין לטלוט שהם הם רק גיררו את זה לגבי גרירה שהם לקחו את זה מהבור ושמו את זה במחילות שלהם אז אנחנו אומרים שאפשר להתלוט בתורס ודאי אבל לומר שהם אכלו את זה זה לא אומרים ולכן לגבי חומץ כל עוד שאנחנו לא יודעים שהם אכלו את זה אי אפשר להתיר את זה מסופק רש"י אומר ומה קורה אם הם גיררו את זה עדיין יש פה טומאה כיוון שנמצא במקום של פחות מטפח אומר רש"י יש פה טפח בחור שלהם שהם גיררו את זה סתם מחילה יש שמה פוסח תפחו ולכן הם גרו את זה לשמה ואז ממילא הבור עצמו אין לו טומ שואל את הגמורה ומי אמרנכשנש מגירור חולדו אז עד כאן בעצם הסוגיה של אינסוף כמו מוצד ולמיס תירצנו את כל הקושיות ששאלו את שיטסרובה ומי אמרנו חוש שם הגור חולדו שואל את הגמורה על דברי המשנה ראינו שאדם שבדק את הבית לא חושם שם הגירחולדו ולכן הוא לא צריך צך לחזור ולבדוק ואוקטוניספ מה שמשניחנו בצינו שלא יצור בדיקו אחור כתוב אדם סיים בדיקס חומץ שיניח את זה במקום מוצנע במקום שמור כדי שלא יצטרך לחזור ולבדוק דהיינו מהשמע שאם הוא לא שמר את זה במקום בדוק אני חושב שכן שמה בא חולדה או עכבר וגיררו משם החומץ למקום הבדוק אז למה אתה אומר שבסתם ככה אנחנו לא חוששים אומר הבא אלוהי קשי או בארבוס או בשלוש שוסור מה שאמרנו שלא חוששים מדובר בשלוש בזמן של הבדיקס חומץ שאז יש הרבה פת בבית הרבה חומץ מסתובבים מסתובב בבתים ולכן העכברים החולדות לא חוששים לרעוון אז הם לא גוררים את החמץ אבל מה שכתוב מה שמשייר מדובר על אחרי הבדיקס חומץ דהיינו על הרבוס שכבר הבתים ריקים מחומץ ממילא הם שומרים את זה והם כן יש חשש שהם יבואו ויקחו כדי לשמר להם אוכל בשלוש סודשחיפט בקולובו בוטה לא ימצנה ביג דהיינו בזמן בדיקס חומץ שעדיין שכיח הרבה לחמים בבתים אז הם לא מחבים בארבוס לאשכיחריפט בקולו בותה מצנה אבל ביד שכבר אין בתים בכל הבתים אין חמץ לחמים בכל הבתים אז הם כן מצים אומר רובה שואל רובה על תירוץ הבאי וכיחולדה נביאה היא כידוע כשון המושל חולדו הנביאו האם החולדה יודעת דודו דידנ הרביסר ולא יאפעד לאורטומשרטמרה שיודעת להבחין שהיום זה יום יד ולא יהפו חמץ עד הערב ואם כן אין לה מה לאכול האם היא נביאה כביכול אלא אומרובה מה שמשא ניכנו בצינה שמה תיטול חולדו בפונין ואין צורך בדיק כוחוב מתרץ רובה על קושי הגמרא מה שכתוב שמה שיניח אחרי הבדיק הסחומץ בצינה את החמץ כדי שהיא לא תיטול בפנינו ואז כמו שדייקנו בתחילת הגמורה בעמוד א' שאם היא תיטול בפנינו כבר כן יצטחו בדיקה ולכן כדי שלא תגיע למצב הזה תשמור את זה במקום שמור תנקבס דרו והרוצה לאכול חומץחר בדיקו קיצדסה מה שמש ניחנו בצינו שלא יתובכולדו ותיטול בפונינו ויצור בדיקו אחוב אז רואים שהחשש הוא לא סתם אולי גיררה אלא שמה יהיה מצב שאנחנו נראה אותם גוררת ואז פה לא נוכל לרוץ אחריה ויצטרכו שוב לבדוק את הבית. אב מורי אמר זה רושמניח 10 ואמצא תשע. תירוץ נוסף הסיבה שאני אומר אניחנו בצינו זה מחשש אחר שהוא יניח 10 דהיינו כמות מסוימת של חמץ והוא ימצא פחות מהכמות. עכשיו מה עושים? איפה הכמות של החמץ נעלמה? כאן כבר יש לנו הסמכטה על מה על מה להישאן. לומר שכנראה חולדה גיררה את זה ואנחנו כן נחשוש. ולכן עדיף שישמור בצינה כדי שהוא לא יצטרך לחזור ולבדוק. כעת הגמרא מביאה כמה וכמה פסקאות פסקי הלוכס אומר רש"י כמה וכמה איך תמצור תביא מה ההלכה ואיך צריך לפסוק ישנם מקומות שרשי יבאר ויוסיף לנו ביאור מה כוונת הגמרא להביא בטירוץ ותירוצה שזה לא כפשוטוי אלא כאן זה משתנה כיוון שזה חומץ דרבונות אומרת הגמורה תשע ציבורים של מצו ואחד של חמץ יש תשע רמות זה לאו דווקא ערמות זה לשון מושל שמביאים בכמה וכמה דוגמאות בשס יש תשע מקומות ציבורין ערמות של מצה ואחד של חמץ ועושה אחורו שוקל ולא ידינן מצוקל היא חומץ שוקל ראינו אותו בורח עם איזשהו חתיכה אנחנו לא יודעים האם הוא לקח את זה מהחמץ או מהמצה אז לכאורה כאן מצד אחד ראינו אותו אז זה כמו מקרה שראינו חולדה אז צריכה בדיקה. הבית צריך בדיקה. מצד שני לא ראינו אבל מה הוא לקח? אולי הוא לקח מצה. ואם כן אין פה סיבה לחזור ולבדוק מה עושים. היינו תשע חנוש. זה כמו המקרה של תש חנוש ותקף נביא. פירש ועושה אחורשו קל. אם חתיכה אחת פירשה יצאה מהציבורין לא במקום של הציבורין של הרמות של כל ה-10 ערמות שאמרנו שתשע מהם של מצה ואחד של חמץ אלא יצאה חתיכה אחת למקום אחר ומשם העכבר לקח את זה אנחנו לא יודעים איזה חתיכה יצאה שם האם של חמץ או שם מצה היינו סיפה זה הסיפה של המשנה של המשנה שנראה כעת דתנן כתוב לגבי בשר תשע חנוזק כולון מורכים בשר שכוטו ואחת מוכרת בשר נבי לו יש שוב של טבחים תשע חנויות מהם זה בשר כשר ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מה ואין לא יודע מאיזה מהן לקח הוא קנה ולאחר מיסה הוא פתאום תופס ממי הוא קנה הוא לא זוכר אם הוא קנה מהחנות הכשרה לכן שהוא לא ידע שיש שמה חנות אחת שמוכרת נבלות חשב שהכל כשר בכל אופן הוא לא זוכר ממי הוא קנה כעת הוא לא יודע מה דין הבשר שלו האם הבשר שלו כשר מהחנויות הכשרות או לא ספייקוי אוסו אדינו וככה לומדים את זה בכסובס לומדים את זה בפוסק ואורב וכמו יש כלל כל קבוע כמחצו על מחצו דומי ברגע שהספק נמצא במקום קבוע כמו כאן שהספק הוא הספק התחיל מהשלב שהוא הוציא את הבשר מהחנות לקח את הבשר מהמדף רק אנחנו לא יודעים מאיזה מדף מאיזה חנות אז אם כן זה נחשב קבוע הספקת התחיל מהשלב שזה עדיין קבוע במקומו והכלל אומר כל הקבוע כמחצו על מחצודומי למרות שיש פה תשע חנויות של כשר ורק אחת של טרף בכל אופן אנחנו דנים את זה כמו חצי חצי כאילו יש פה חמישה חנויות חמש חנויות של כשר וחמש חנויות של טרף וממילא סופק איסור לחומרי ובנמצוא הלך אחר אורו מסיים את המשנה אבל אם הבשר שהוא שהוא לקח הוא לא קנה אותו והוציא אותו מתוך חנות, אלא הוא מצא אותו ברחוב באיזשהו שקית מונח בשר, מישהו קנה או משהו שלא נראה שנזרק, אבל הוא לא יודע מאיפה הבשר הזה הגיע. כיוון שזה פרש מהחנות וכעת הספק מתחיל בשלב שזה כבר לא בתוך החנויות, אז זה לא קבוע, אלא זה נקרא כל דפוריש. קולדה פוריש מרופוריש. כל מה שפרש אני טולה במקרה של סופק שהוא פרש מהרוב ולכן יהיה מותר ברגע שיש רוב של חנויות כשרות אז אם כן הוא הדין אצלנו בחומץ אומר רש"י כיוון שיש במקרה שהוא לקח העכבר לקח את החתיכה מהערמות אז אנחנו נקרא לזה כל קבוע כמרצוע על מחצוע אנחנו לא יודעים מאיזה ערמה הוא לקח אז אפילו שיש פה תשע חנוות תשע ערמות של מצו ואחד של חומץ אנחנו נדון את זה כאילו חמש חמש וממילא יהיה אסור ואילו אם העכבר לקח את זה ממקום אחר לא מהרמות אלא זה פירש מהרימה ואז הוא לקח את זה ועל זה אנחנו מסתפקים מאיפה הגיע החתיכה הזאת כאן אנחנו נאמר שולחים אחרי הרוב כי כל דפוריש מרו בפוריש טסס כאן שואל על דברי רשי שלכאורה שם זה מדובר בנידון דאורייסה אבל איך אפשר להקיש מזה וללמוד למקרה של דרבונון כמו בדיק קס חומש שכבר עבר ביטול וכעת זה רק דין דרבונו של הביאור ואם כן איך אפשר לומר שהדינים יהיו כמו בדאורייסה שנחמיר גם כן בכל קבוע כמרצו על מחצדומי ממשיכה הגמורה מקרה נוסף שני ציבורים אחד של מצו ואחד של חומץ ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד של אינוי בודוק יש שני ערמות אחד של חמץ אחד של מצה ושני בתים אחד הוא כבר סיים לבדוק אחד הוא עדיין לא בדק ועשו שני עכברים אחד שוק עלמצו ואחד שוק על חומץ ולא ידיים A לאי אויל וAI אויל. אנחנו לא יודעים האם העכבר שלקח את החמץ נכנס לבית הבדוק או לשאינו בדוק. אנחנו יודעים רק שכל עכבר לקח מהרמה אחרת. אחד מהחמץ, אחד מהמצע וכל עכבר נכנס לבית אחר. מצד אחד אם נטלה להקל נאמר מצוין. העכבר שנכנס לבית הבדוק לקח מצה. אין צורך בבדיקה חוזרת. העכבר שלקח חמץ נכנס לבית שאינו בדוק או שנתלה להחמיר ונחשוש אולי להפך העכבר שלקח חמץ נכנס לבית הבדוק ויצטרכו לחזור ולבדוק אומרת הגמורה היינו שתי קופות מצינו מקרה דומה בעניין של חולין ותרומה לגבי שתי קופות ומזה נקיש דתנען כתוב במשנה שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה יש לו שתי חבילות אחת חולין אחת תרומה ולפניהם שני סין אחד של חולים ואחד של תרומה ויש לפניו שני כלים גם כן עם חולים ותרומה ונפלו אלו לתוך אלו השאיין נפלו לתוך הקופות וכעת התערבבו השאלה האם נאמר אנחנו לא יודעים מה נפל למה האם התרומה נפלה לתרומה והחולין לחולין או להפך ואז אם כן יהיה לנו בעיה כי אם התרומה נפלה על החולין והחולין נפל על התרומה כעת שניהם מעורבבים יחד תרומה וחולים ויהיו אסורים באכילה לזורים אז מוטורים שני אוימר חולין לתוך חולין נופלו כיוון שכמובן מדובר שאין שם אחד ומ 100 כדי לבטל את החולין שנפלו את התרומה שנפלו שנפלה לתוכן אז בכל אופן אנחנו אומרים שמותורי אומרת המשנה שאני אוהמחולין תוכחין ותרומלות טרומנופלו תולים להקל אז אם ככה כמו ששמה טלינו להקל שהיתר נפל להתר והיסור לאיסור נמי נטלה להקל שהחמץ נכנס לבית שאינו בדוק והמצא לבדוק שואל את הגמורה אם הוא דמרינן שאני אוהמר מתי אני יכול לתלוט להקל המקרה שהמשנה שם דיברה על תרומה דרבונון תרומה בזמן הזה כידוע שתרומה בזמן הזה כשאין לאחר חורבן הבית השני כיוון שקדושת הארץ בטלה אז התרומות ומעשרות גם בדגנת ראש ויצר הם דרבונון ואם כן על זה המשנה דיברה כיוון שזה חשש דרבון אפשר להתלוט להקל אבל בחומץ דאוריסה מאמרינן גם בחומץ דאוריסה אנחנו גם כן נתלה להקל מיד עונה הגמרא אוטוב בדיקס חומס דאוריסה דרבונוני הרי כבר אין פה חשש שלא יראה ולא ימוצא הדאורייסה כיוון שומדוריסה ביטול בעל מסגילי הרי אדם מבטל את זה ומדאורייסה זה מספיק אזבוסה אזבוסה זה בלב הוא ביטל את זה כאפר דארה כל מה שאמרנו הצרכנו בדיק הסכום זה הכל רק דין דרבוננו שמה ימצא גלוסקר כפי שראינו ליל ואם כן גם כאן זה נידון דרבונן ולכן אפשר לטלוט להקל ולדמות את זה למקרה של תרומה וכולי אז אם כן היה לנו כאן בעמוד ראינו לגבי הנושא של אינסוף כמוצ מדי ועודי שאלנו מהכהן שבדק את הנפל שנפל הבור אז ראינו שהסופק אולי החולדה גרירה את זה ואחלה את זה הוא מוציא מידי עבודה הנפל תרצה גמור שני תירוצים תירוץ ראשון שם זה סופק וסופק כיוון שהיה ספק נוסף אולי זה רוח דין שפיר מלא רוח שאין שם דין של נפל לא היה שם ולד וגם אם זה יש ולד הוא בא לבדוק אם זה זכרון נקבה ואת שני הדברים האלו הכהן היה צריך לבדוק אז ממילא זה ספק אם יש שמה נפל שמטמא לכן ספק אם גרירה חולדה ואחה מתיר את הספק תירוץ נוסף שם זה ודאי וודאי כיוון שאנחנו שם צריכים רק שהחולדה תגרור את זה לחור שלה ולכן אפשר לתלוט שהיא גרירה כוודאי היא מג היא גוררת את זה. כל הנידון אצלנו שאצלנו אנחנו צריכים לגבי חומר שהיא תאכל את זה וזה אנחנו לא יכולים לקלות בוודאות זה רק מסופק. אז הסופק הזה לא יכול להוציא מדי ודאי אבל שם זה ודאי שהיא גרירה את זה. הגמורה שאלה לגבי דברי המשנה שלא חוששים שם הגרירה חולדה מהספר שכתוב שלאחר בדיקת חמץ ניח בצינה משמ שהחשש הוא שמה החולדה תיקח מזה ואז אם כן אם משמ אם הוא לא מניח את זה בצינה אז יצטרכו שוב בדיקה אונה הגמורה אז הביה הביה רוצה לומר שיש חילוק בתאריכים כיוון ששמה סיפ מדברת ביד שאין כבר הרבה חומץ בבית הבתים ריקים מאוכל מחמס ממילא לכן אנחנו אומרים שאולי החולדה תיקח ולכן נחזור ונאסור אם זה לא מונח בצינה אבל רובה אומר שהחולדה לא נביאה והיא לא יודעת האם יהיה אוכל יותר או לא יהיה אוכל יותר כעת ביד לכן מתרץ רובן שמה שכתוב שמה שמה החשש הוא שיניח בצינה כי שמה תיטול לחולדה בפנינו ואז אם זה בפנינו אז צריך כן בדיקה לאחרי הנטילה הזאת אב מורי מתרץ שמה הוא יניח כמות מסוימת והוא ימצא פחות מהכמות כמו הניח 10 ומצא תשע שכעת הוא חייב בדיקה כי הרי נעלם פה חלק מהחומץ ולא יודעים לאן אז כנראה שעכבר או חולדה נטלו מזה ולכן אומרים לו יניחנו בצינה אמרנו תשע ציבורים של מצה ואחד של חמש זה הפסקה הראשונה שהבאנו אז אם הוא נטל את זה מהערמה העכבר נטל את זה מהרמה אנחנו לא יודעים מאיזה ערמה הוא רץ לתוך הבית הבדוק אז אז כל אז אנחנו אומרים כל קבועה כמרצוע על מרצומי אם הוא נטל את זה ממקום אחר לא מהרמה עצמה אז אנחנו אומרים כל דפוריש מרוו פוריש ואנחנו נכשיר את זה נתיר את זה כשיש לנו רוב של ערמות של שלום של מצו מקרה שנוסף שני ציבורים יש לו ערמה של חמץ ערמה של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאין בדוק הגמרא אומרת שאנחנו נדמה את זה למקרה של שתי קופות ששמה שנפלו לו שעה לתוך קופה והוא לא יודע אם התרומה נפלה לתרומה והחולין לחולין או להפך טולים להקל ולמרות ששם זה סופק דרבונון גם כאן זה סופק דרבונון שם זה דרבוננון כי זה מה יש בזמן הזה וכאן זה דרבונון כי מדאוריסה מספיק באשבוסה בביטול ולכן אין צורך ואפשר להתיר כפי שראינו שמה שמתירים ומקלים שכנראה שהחמץ נכנס לבית שאינו בדוק והמצא לבית הבדוק
לצפיה בתכנים נוספים: