העמוד היומי מסכת פסחים דף ט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ט עמוד א

סוכים דף ט עמוד א בשורה העליונה אומרת המשנה אין חויש שמה גירור חולדו מבס לביס וממוקום למוקוים ואם כן מחוצר לחוצר ומעיר לעיר אין לה דובר סעיף דהיינו אדם בדק התחיל לבדוק חדר אחד עובר לחדר השני אולי בזמן הזה לקחה חולדה איזשהו חמץ מהמקום שעדיין לא בדוק וגררה אותו למקום שהוא בדק כבר אין חוששים לכך כי אם ככה אין לה דובר סועיף כי גם מחוצר לחוצר מסביר רש"י מבית שבחוצר אחד לבית שבחוצר אחר גם כן אין לה דבר סוב דהיינו אם אדם בדק והוא בדק בצורה שאין חשש שחולדה גרירה עדיין אם הוא סיים בדיקה וחברו עדיין לא סיים תאמר אולי חולדה לקחה מהבית של חברו והביאה את זה לבית שלו לעיר ואין לדוסף לכן אין חשש בכך אומרת הגמורה תמד חזי דשוקל או חזינדשוקל חישי ובדיקה כל הבעיה היא רק בגלל שאנחנו לא ראינו חולדה שגיררה חומץ אבל אם היינו רואים חולדה שגיררה חמץ למקום שכבר נבדק משמע מדברי המשנה שכן היו חוששים והיה צריך שוב לבדוק באותו מקום לכאורה שאלת הגמורה והמי נאמי אכלת למה שלא נאמר שהחולדה הזאת שגיררה את הפת הזאת היא אכלה אותו וממילא אין חשש שנשאר שם חומץ ולמה שנאמר כך מי לא התנען האם לא ראינו משנה באולס מדורות האקום טמאים מקומות שהיה היה גר שמה גוי ובחזקס טומת מת כיוון שהגויים היו להם יש להם נפלים והם קוברים אותם בתוך בתיהם ממילא הבית מטמא לפי חכמים גוי מטמא טומת אוהל ולפי רב שמ גמליאל שאתם קוראים מודום ואין הגויים קרועים מודום עדיין זה מטמא במגע ובמשע ולכן הבית בחזקת טומאה וכמה ישאה במדור ויהדור צורים בדיקה 40 יו דהיינו אם הוא גר שמה שיעור זמן שעדיין יכול לקרוא שהנפל יגיע לכדי טומאה 40 יועים זה שיעור שאנחנו חוששים לטומא אם הוא גר פחות מכך אז ממילא אין חשש ואף על פי שאין לו אישה גם כן אומר רש"י הם חשודים על זנות וממילא יש חשש שיש שמה נפלים בכל מקום שחולדו וחזיר יכולים להלוך אין צורך דיקה אבל כשאנחנו בודקים את הבית מטומ מקומות שהחולדה וחזיר יכולים להיכנס אין צריך בדיקה כי ודאי שהם אכלו את זה אז לכאורה רואים שטולים שהם אכלו את זה אז למה כאן שלא נחשוש לא נטלה שהחולדה גם אכלה את החמץ למה משמע מדברי המשנה שהבית יצטרך בדיקה אם נראה שהחולדה גררה חמץ למקום שנבדק כבר אומר רב זרה מתרסת הגמרא ב שני תירוצים אומר רב זרה לא יקשה או בבוסר ואו בלחם יש לחלק בבוסר לא משהר בלחם משערה דרכם של האוכלים שבבשר הם מסיימים את זה עד הסוף אבל לחם הם עשירים כן פירורים ולכן יש חשש וצריך בדיקה אומר רובה אי מי משלוסם איורה אימור לאווה אומר רובה אני לא מבין איך מתחילה בכלל הקושיה ב אצלנו במקום במדורות האקום במשנה בהולס אם הוא רבה אם הוא לא יבוה זה לא שאנחנו יודעים שיש נפל שיש טומא חוששים אולי יש שם טומ אם נמצא לו הרבה גם אם היה שם נפל אימור אכלתי יש לנו ספק ספיקה ספק האם יש שם האם היה שם נפל גם אם היה נפל אולי היה חולדה והחזיר כיוון שהם יכולים להגיע למקום הזה אז הם אכלו את זה ממילא ספק ספק כי לכן אני מתיר ולא צריך בדיקה אבל אוכה דוד דחזינדש כאן שאנחנו רואים את החולדה שעל זה דיקנו במקרה שרואים את החולדה לוקחת את החומץ למקום הנבדק ממרד אכלתי לבוא על סמך סופק אחד ולומר שנתיר כי היא אכלה את זה אבל סופק ובדיין סופק מוציא בדודי הרי זה ודאי שנכנס לשם חומץ על ידי החולדה ספק אולי היא אכלה את זה סופק לא מוציא מידי ועודי סופק יכול להוציא מידי סוף סופק שזה בעצם ספק ספיקה הוא יכול להוציא מהסופק הזה שאולי יש נפל אולי אין נפל אני טולה על ידי סופק להתיר שאולי החזיר והחולדה אכלו את זה אבל הוא לא יכול להוציא מידי ודאי וכאן זה מקרה של ודאי שראינו שהחולדה גרה את החומץ שואלת הגמורה על המושג שאמר שאמר רובה ואין סופק מויצי מדועדי אתה עונה בעצם שהסיבה לכך למה בחולדה שראינו שהיא גררתה את החמץ צריך בדיקה כיוון שאין סופק מויצי מד מדי ועדי למה ואותניה מצינו ברייסה שסופה כן מוציא מדי ועדי חובר שמיס חובר שהוא מוכזק שהוא מעשר תרומות ומעשרות כדתד וכדין הוא מת באופן פתאומי והניח מגורה מלאה פירות הוא הניח אוצר לתוך ביתו מלא מלא בפירות ואפילו בני יומון גם אם ניכר עליהם שהמירוח נעשה באותו יום הרי אין בחזקס מתוקן אני טולה בוודאות שהוא בטח יסר אותם תרומות ומעשרות ואפשר לאכול אותם בתור זכולים מתוקונים ואין בהם חשב ווכה דוד טבילה אני פירי וסופק מאוסורים וסופק לא מאוסורים הרי זה ודאי שהפירות האלו שאני רואה שהם עברו מרוח שזה השלב שמחייב אותם בתרומות ומעשרות והם גם עברו בנוסף למירח צריך שיראה את פני הבייס כדי להתחייב בתרומס משדוריסה כתוב שרק שזה נכנס לתוך הבית דרך השר ר המרכזי דרך החצר רק אז זה מתחייב בתרומה שלמדאוריסה אז הפירות האלו נמצאות בתוך הבית והם כבר עברו הליך של מרוח של רי בני הביס אז ודאי שהם היו בחזקס טבל ומה אני מסתפק אולי החובר הזה לפני שמת יסר אותם וכוסופקומויצדי ואני טולה את זה בחזקס ודי להוציא מידי הוודאות של הטבל והסמך הסופק הזה שכנראה שאולי הוא יסר אותם אני יכול מכוח הסופק לבוא ולהוציא ולהתיר את הפירות ולומר שהם חולים מתוקונים אז למה אתה אומר אובה שאין סוף כמו איזה מדועדי אונה גמורה שני תירוצים אוסום ודי ודיו שם זה לא סופק וודאי אלא זה ודי ודאי דודי מעשר נכון שיש ודאי שהם היו טבל אבל גם ודאי שהם מעסרים החזו כה על חובר שהוא יסר אותם הוא כל כך חזק זה לא מספק אלא זה בתור דבחני חזק על חוב ש מוצד דובר שהנו מתוקן זה לא בתור הסופק שאני אומר נטלה להקל אלא בתורס ודאי מה שאם כן אצלנו אולי החולדה אכלה את זה זה תורה סופק ואין סופק מויצי מודי והיא בוט תירוץ נוסף שם בפירות סופק וסופק הוא זה לא כל כך בטוח שהפירות האלו היו טבל אי פעם למה דין ממיקור אימור דלא טבילה אולי מעולם הם לא היו טבל מדאוריסה כרבו ישיה דומ רבו ישאי מערים עוד טבעוס הוא מכניס אותו במוויץ שלו כדי שתהיה באמתו יחלסטור מן המיסר אדם יכול לבוא ולעשות את הרומה ולגרום שהפירות שלו לא יהיו חייבים טרומויס ומיסרויס דהיינו אכילת קבע ואכילת הרי יהיו פטורים מדאורייס הפרות האלו לא יגיעו לידי חיוב של תרומיס ומייסרוס מדרבונו איך איך הוא יעשה את זה? על ידי זה שהוא מכניס אותם לפני הגמר מלוכל, לפני המירוח שלהם הוא מכניס אותם לבית. והדין הוא שראיית פני הבית צריכה להיות אחרי המירוח, אחרי שיש את השלב של גמר מלוכה שלהם בשדה, השלבים צריכים לעבוד לפי הסדר. אחרי שהוא סיים את הגמר מלוכי, הוא יכול לבוא ולגרום להם ראייה שפני הבית ואז הם מתחייבים. אבל אם הרייה שני הבית נעשה נעשתה לפני הגמר מלוכה, הגמרא מלוכה נעשתה בבית אחרי זה אז לא מתחייב מדאורייסה וממילא לא חייב תרומות ומעשרות באו חז"ל ומדרבונון אמרו אכילת קבע אתה רוצה לאכול אכילת קבע מהפירות האלו כן תאסר אבל בהמה בהמה יש לה דין של אכילת ארי כלפיהם כלפי בהמה בעלי חיים לא גזרו וממילא אדם יכול להרים ועל ידי זה הוא יוכל להכיל את בהמתו קבוע מהפירות האלו בלי לאסר אותם. אז אם כן, גם כאן ייתכן שהפירות האלו מעולם לא היו טבל, אלא הם נכנסו לבית לפני הגמר מלוכה. ואם כן יש פה סופק וסופק. ספק האם הם היו אם נעשו טבל אי פעם וגם אם נעשו טבל ייתכן שהחובר חזר והיסר אותם ותיקן אותם כדת וכדין. ולכן זה הסיבה שאנחנו מתירים. אבל לא אין סוף כמו מוצוי מדדי. רש"י כאן שואל לכאורה זה הכל טוב על החילס ארי אבל מה עם הכילס קבע לכאורה חילס קבע כתוב שזה כן נאסר גם כשאנחנו גם כשהוא שינה מהסדר חז"ל הרי מדרבונו נסרו את זה ולמה שם כתוב שהפירות האלו בחזקס מתוקונין משהו שמותר לאכול את זה גם חילס קבע אומר רש"י כיוון שזה הכל רק מדרבונו על דרבוננו אפשר לסמוך שסוף קיצי מדי ועדה כל השאלה הייתה על דאורייסה. אז אם כן, היה לנו כאן בעמוד את המשנה שאין חוששים שם הגרירה חלדה מבית לבית. כי אם כן אין לה דו סוף וגם מבית שבחוצר אחד שהוא סיים את הבדיקה ואין חולדה ב-100% עדיין אולי מהבית של חברו שעדיין לא סיים את הבדיקה תבוא חולדה ולכן לא חוששים. אמרנו אם מדויק מהמשנה אם ראינו שהחולדה לקחה את החומץ כן חוששים לבדיקה ולמה לא טולים שהחולדה גם אכלה את החומץ כמו שמצינו במדורות האקום בטומאה שאם יש גישה לחולדה אז ודאי אכלה את הנפל והביתה או התשובה היא רב זיר מתרץ יש חילוק בין בשר ללחם ובשר לא משאירים בלחם כן משאירים רובת ששם במדורות העקום זה סופק הסופק מוציאים מדי סופק אבל פה זה ודאי ראינו חולדה שגרירה חומץ יש פה ודאי חומץ לבוא על הצמח סופק אולי היא אכלה את זה ולהתיר אין סופק מויצי מדהי שאלנו מפירות שמצינו שחובר יכול חובר שמת והניח מגורה אפילו מאותו יום טולים שהם בחס מתוקן אז הם היו לכאורה ודי טבל וספק אם הוא יסר אותם ומתירים אותם סופק מוציאים מזה ודאי ואנטה גמורה שני תירוצים שזה לא דומה שמה או שזה ודי וודאי כי חזוק על חובר שהוא מאשר מיד וממילא זה לא רק בסופק שאולי הוא יסר אלא ודאי הוא יסר ולכן אפשר להתיר את זה או שזה סופק וסופק שם כיוון שלא בטוח שזה היה טבל אי פעם מדאורייסה כי יכול להיות שהוא עשה את זה בצורה של ההרומה שהגמר מלוכה נעשה אחרי זה בבית לפני אחרי שני הבייס ולכן זה לא טבל מדאורייסה כל הבעיה היא רק מדרבונו הכי מדרבונו שאסרו גם במקרה שהוא שינה את הסדר ועשה את הגמרא מלוך אחרי זה על זה אנחנו יכולים כן להתיר שסופק מוצי מדבלי ולכן אין ראיה מכאן אין מכאן לדברי רובה שאין סופק מויצי מדי ועדי
לצפיה בתכנים נוספים: