העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד א

דף ז עמוד א היום בעזרת השם בין היתר נדבר בעמוד שלנו על אגף התבואה בעיריית ירושלים שלפני חורבן הבית אגף התבואה של עיריית ירושלים היה פעיל 247 כמו שכתוב אצלנו בעמוד עשויין שווקי ירושלים להתכבד בכל יום למה מפני שלא יהיה שמה טומה שלא יהיה שם תית היו נוהגים לכבד את כל השווקים מדי יום, שונה מהם הר הבית. הר הבית לא היו מכבדים אותו בכל יום. ולמה אומר רש"י, כיוון שהוא היה משופע דבר ראשון ולכן לא היה נשאר בוטית וגם היו היו יותר שומרים בו על ניקיון מלכתחילה ולא היו צריכים לכבד אותו, לא היו צריכים לנקות אותו. אדם לא היה נכנס באבק שעל גבי רגליו ואותו דבר אדם לא היה נכנס שמה עם כסף וכולו. כן יש לנו דיון בגמרא מה קורה אם אדם מוצא שם כסף. תוספות כבר מדבר איך זה ייתכן. כשנגיע לשם בעזרת השם נדבר על זה. אבל המסר שאנחנו רואים מכאן שלער הבית, למקום שבאת להתקדש, למקום שבאת להתאר, להתחבר לקדוש ברוך הוא, לא נכנסו באבק של הרגליים ולא בכסף. הדבר הזה אבק של הרגליים שמסמל את הדרכים ואת ההתרוצות כדי להשיג פרנסה וגשמיות. והכסף שהוא כולו סמל של חומריות וגשמיות, לא תפסו מקום בהר הבית. וזה סמל ודוגמה בשבילנו ומסר ליום יום. כשאדם רוצה להתקדש ולהיטה, זה לא אומר שאין לו כסף, זה לא אומר שהוא מפסיק להתרוצץ. וכשאתה מגיע למקום קדוש, חובה עליך להתנתק, להצניע את זה, לא להבליט את הדבר הזה של החומר. כשאתה מגיע לשיעור תורה, כשאתה מגיע לבית כנסת, כשאתה מגיע להתפלל, אתה לא יכול לבוא עם הפלאפון פועל, עם כל העסקים בראש, עם כל העניינים הגשמיים עליך ולרצות להתחבר לתורה. אין כזה דבר. חייבים להנמיך קצת יותר חומר כדי להגביר קצת להגביר יותר את הרוח. זה מה שאנחנו יכולים ללמוד מהר הבית, לא להיכנס בפונדתו, לא באבק ש גבי רגליו ולא בכסף. וכמו שנראה בתוספות, בצנאה, אפשר ברגע שאתה שם בכיס, זה בסדר גמור. לא צריך כשלומדים תורה להתנתק לחלוטין מהכל ולומר זהו, אין יותר גשמיות, אין לא. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו דווקא כך שאנחנו משולבים מרוחניות וגשמיות. אבל קצת להנמיך, להצניע, לא לשים את זה במקום בולט, זה תפקידינו. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף ז עמוד א במילה הראשונה של העמוד ראינו אתמול התחלנו לגעת בזה שבעצם חובה על כל בן אדם לעמוד ולבטל את החמץ דיברנו מדוע אבל הרי הוא בודק וכמו שהסברנו אם הוא מוצא חמץ במהלך החג יהיה לו את השנייה עד שהוא מחליט שהוא שורף אותה ואת הגלוסקאה הזאת או את כל דבר אחר שהוא ימצא והשנייה הזו זה הבעיה שלנו וכך הוא יעבור על להימצא ולכן מבטלים קודם כדי שזה לא יהיה ברשותך גם הדגשנו שאי אפשר לבטל את זה במהלך החג כי אז זה כבר לא נחשב ברשותך. למה לא מבטלים את זה ממש ערב כניסת החג או ביום ה ביום הטו כמו שאמרנו? למה הולכים ליום היד בלילה ליום הבדיקה? אז אמרנו אתמול שפשוט מאוד כיוון שזה לא זמן הביאור זאת אומרת אם אתה תשים תאריך יד בערב פסח תבטל אבל לא תיתן זמן מוגדר ולא תצמיד את זה לאיזושהיא פעילות אדם אדם יבוא לשכוח לכן אני מצמיד את זה לבדיקת חמץ שנעשת כבר ביד בלילה זאת אומרת כבר יממה תמימה לפני חג הפסח שואלת הגמרא רגע מה הבעיה למה צריך לבטל את זה כבר בבדיקת חמץ תחכה לזמן שבו שורפים את החמץ ואז תבטל אותו שואלת הגמרא ונבט לבשית אומר רש"י בשיט פירוש ראשו בתחילת שש שבעצם יש הוא הוא כמובן יזכור כי כמו שאמרנו ברגע שאתה מצמיד את זה לפעולה מסוימת האדם העירני האדם יזכור בבדיקה בביאור חמץ אז תבטל אותו אומרת הגמרא ממש לא אי אפשר ולמה אונה הגמרא כיוון דיסורה דרבנני לו כדאורייתא דם יבלו ברשותי קיימא מציימבטיל כפי שאמרנו אתמול שברגע שזה אסור מדאורייתא ברגע שנכנס חג הפסח אתה כבר לא יכול לבטל אותו למה כי הוא לא ברשותך לא רק שנכנס ס חג הפסח אלא כשיש איסור דאורייתא שכמו שראינו מחצות מסוף שעה שישית משעה שביעית ואילך זה כבר לא ברשותך ואתה לא יכול לבטל אומר אומרת הגמרא כאן מחדשת הגמרא שלא רק בזמן שזה עשו דאורייתא אלא גם בזמן קודם לכך שזה אסור דרבנן זה כמו דאורייתא זה כבר לא ברשותך ואתה לא יכול לבטל ולכן אני אומר אתה חייב לבטל קודם וקודם אין לי איזה זמן אין לי איזה עוגן שלשם אני מצמיד אותו ולכן אני בוחר ללכת כבר ללילה קודם שאז יש לי את האוגן יש לי את הפעולה שנקראת בדיקת חמץ ואז כבר תבטל את החמץ. מביאה הגמרא הוכחה שבדרבנן גם כן אנחנו לוקחים את אותו דין ואומרים כבר שהחמץ אסור לחלוטין. דמב גידל המבחיה בר יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אדם שמקדש אישה בשש שעות ולמעלה בחמץ ושימו לב רש"י מדגיש משש שעות ולמעלה פירושו מתחילת שש סוף שש שעות תחילת שעה שליט אז זה נהיה אסור מדאורייתא כמו שכבר למדנו אבל מתחילת שש שרק איסורו דרבנן ראינו מחלוקת האם זה מתחילת שש או מתחילת חמש אבל בתחילת שש ברור שלפי כולם זה איסור דרבנן אדם שמקדש בחמץ אפילו בחיטי קורדניטא חיטים כאלה רש"י אומר הם צומכים בהרי הרת. יש אומרים שזה אזור קורדיסטן של ימינו. זה הקורדניאטה מקורדיסטן. החיטים האלה הם מאוד קשות וגם כששפוך עליהם מים הם עדיין לא יחמיצו. בכל אופן חכמים אוסרים ומחשיבים אותם כחמץ. אין חוששים לקידושין. אדם שיקדש אישה בכזה דבר לא חוששים כלל לקידושיו. אם כך אתה רואה אפילו שזה דרבנן. זה בזמן שאסור רק מדרבנן. ועוד יותר מכה. לפי מה שרשי אומר יש כאן טרי דרבנן. א' הזמן עצמו אסור רק מדרבנן ב' החיתים הללו לא מחמיצות זה רק תקנה וחשש איסור בכל אופן לא חוששים לקידושין למה כי האיסור של חכמים מגיע ומפקיע את הקידושים שעל פי תורה הם קיימים אדם קידש אישה אתה אומר היא לא מקודשת היא מותרת לאחרים אתה מפקיע אותה לחלוטין רש"י מדגיש איך אפשר באמת להתיר אשת איש לעלמה על פי על פי תקנה של חכמים הרי התורה קבע שהיא נשואה איך חכמים יכולים להגיע ולבטל אומר רש"י כל אדם שמקד מקדש הוא מקדש הדעת דרבנן אדם אומר הרי זו מקודשת לי כן כמובן הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל אז דווקא עם בית דין של ישראל יסכים לכך אבל חכמים יכולים להחליט שזה לא נחשב כקידושין הם מפקירים בכלל את הממון שבו קידשת ואוטומטי הקידושין כלל אוכלו בכל אופן אנחנו רואים שגם בזמן שהוא אסור רק מדרבנן בכל אופן אני שם איסור כבד איסור מאוד רציני כאילו וזה דאורייתא על החמץ אותו דבר כאן אתה שואל אותי ונבט לייב בשית כבר מדרבנן זה אסור והוא לא יכול לבטל שואלת הגמרא ולבטר יסורה לא מצימותליי הגמרא מערערת את כל היסוד שבו כבר פתחנו אתמול שלאחר זמן האיסור אדם לא יכול לבטל כי החמץ לא ברשותו שואלת הגמרא אם זה באמת כך והתניה היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו מבטלו בליבו ושימו לב אחד שבת ואחד יום טוב בעצם הרעיון הוא שבשבת ויום טוב אין לו מה לעשות עם החמץ הוא לא יכול לבאר אותו אז כתוב שהוא מבטלו בליבו. זאת אומרת שזה ברשותו בשביל לבטל. אומרת הגמרא, שבת אני מבין אם חל בעצם ערב פסח זה שבת בשלמה שבת משכחת לה? כגון שחל 14 להיות בשבת ואז הוא נמצא בערב בערב בערב פסח שזה שבת הוא נמצא בבית הכנסת פתאום הוא נזכר עוד לפני זמן איסורו כן הוא קם לשכריס מוקדם כידוע בשבתות הללו ובאמצע הוא נזכר רגע יש לי בעיה יש לי חמץ בבית עדיין לא הגיע זמן איסורו אז הוא יכול לבטל זה עדיין ברשותו אלא יום טוב שואלת הגמרא מתי מדובר אתה אומר לי אחד שבת ואחד יום טוב אלא יום טוב בטר איסור ההוא יום טוב זה חייב להיות יום טוב של פסח עצמו עצמו זה לאחר זמן האיסור איך אפשר לומר שהוא מבטלו בליבו אומרת הגמרא מהבך בר יעקב אחב בתלמיד יושב לפני רבו הסקינן ונזכר שיש עיסה מגולגלת בתוך ביתו שהיא עדיין לא החמיצה הוא מכין מצות לפסח הוא נמצא ביום טוב של פסח זאת אומרת כך ברור שאי אפשר לבטל לאחר זמן האיסור חמץ אין כזה דבר מה שכתוב כאן מדובר בתלמיד יושב בשיעור הוא נזכר שיש עיסה מגולגלת זאת אומרת הוא כבר לש את העיסה בביתו ומתיירש שם התחמיץ עד שיגמור הרב בלי העין הרע מעריך בדברי תורה הוא מתיר שם התחמיץ ולכן קדים ומבתילים מקם תחמיץ פשוט מאוד הוא הולך ומבטל אותה כשהיא עדיין לא החמיצה כשעדיין היא בשלב המצע שהיא מותרת והיא ברשותו באמת לאחר שהיא תחמיץ הוא לא יוכל לבטלה בכזה מקרה מדובר שמה ביום טוב של פסח כשאדם יושב לפני רבו ויודע שיש לו עיסה בבית וכרגע היא לא חמץ שיבטל אותה עכשיו לאחר מכן שהיא תחמיץ הוא כבר לא יכול לבטלה כי כמו שאנחנו יודעים שכבר היא אסורה וזה כבר בתוך חג הפסח בתוך זמן האיסור בטח שפה זה מדאורייתא אפילו מדרבנן ראינו קודם הוא כבר לא יכול לבטל די קנה מדקטני אומרת הגמרא ויש לי ראיה שכך באמת הפירוש דקטני היה יושב בבית המדרש שמע מנהה ומסביר רש"י היה יושב בבית המדרש מה שמע כי הוא לא יכול לקום וללכת לכן הוא מבטלה בליבו אבל אם הוא היה יכול לקום הייתי אומר לו לך תשרוף לך לך תעשה משהו מה אפשר לעשות? אומר רש"י, אם מדובר בחמץ גמור, גם אם הוא היה פנוי, מה הוא יכול לעשות? זה יום טוב, אסור לו לשרוף אותה, אין לו מה לעשות, מספיק שהוא יבטל בליבו, חייב להיות. ואם אתה אומר לי לא, שדווקא בגלל שהוא יושב בבית המדרש, אבל אם הוא סתם היה עכשיו מסתובב ברחוב, היית אומר לו, לך הביתה, מה תעשה? לבטל אני יכול גם מפה. אלא חייב להיות שמדובר בכזה מקרה, שזה עדיין לא החמיץ. ואם הוא לא היה בשיעור, הייתי אומר לו, "לך הביתה ותלוש את זה מהר, שעדיין לא יחמיץ ותעפה את זה מזה." ורק בגלל שהוא לפני רבו הוא לא יכול לעשות את זה אז אני אומר לו תבטלה בליבו אם כך באמת יש לי הוכחה שזה העניין בשבת באמת מדובר שזה חמץ גמור וב-14 שזה עוד לפני זמן איסורו מבטלה בליבו נהדר ביום טוב מדובר שהוא באמת נמצא לפני רבו אבל זה לא חמץ גמור זה עיסה שעלולה להיות חמץ ולכן מבטלה בליבו זה עדיין לא אסור זה עדיין ברשותו שמ מינה אומרת הגמרא הקדושה מרבאברונה אמר רב הפת שהפשה יש לו ארגז לחם. הוא פותח את הארגז בפסח, הוא רואה שם איזשהו דבר שמעופש. אין לזה לא צורת לחם, לא צורת מצה, הוא לא יודע מה זה, אבל הבן אדם רעב מאוד. האם מותר לו לאכול אותה? האם מותר לו לההנות? האם הוא צריך לבאר? אומרת הגמרא הקדושה, אמר רבא ברבונה אמר רב, הפת שהפשה כיוון שרבתה מצה מותרת. רש"י אומר, "כסלק דעתך." כרגע אנחנו מבינים בגמרא אם נשתמשו בתיבה זו מצה יותר מחמץ, הולכים אחרי הרוב. הרוב מה השתמשו פה בתיבה הזו? מצה או חמץ? לפי זה אתה אומר אם יותר מצה זה מצה וזה מותר. אם יותר חמץ זה לחם זה חמץ ואסור להשתמש ואסור כמובן לאכול ואסור בהנאה וצריך לבאר. שואלת הגמרא שאלה פשוטה. איך ידע מי במה מדובר? אילי מדידה בדחמצי הוא אוכל לחם פרוס ומצות הוא קונה עבודת יד. מצאות קשות עגולות יש הבדל כביר ביניהם ואם הוא יודע במפורש שזה חמץ אז כירתם מצהבה. מה זה משנה מה השתמשת פה יותר? אתה רואה שזה חמץ? ברור שזה אסור. אלא כמובן זה לא שאלה שהגמרא חשבה באמת שאמור להיות מותר. זה שאלת בירור. אלא חייב להיות דלא ידינן בא יחמצו ימצאו. אנחנו לא יודעים מה זה. יתכן שהוא משתמש כל השנה בלאפות. ובפסח הוא משתמש בלפות שאוכלים התיימנים או אנשים אחרים מצות רכות כאלה. זה נראה ממש אותו דבר. והוא לא יודע באמת האם זה חמץ או מצה. בכזה מקרה מדובר. ואם כך אומרת הגמרא מה יהיה כי רבדה מצא למה אני צריך לבדוק מה השתמשתי יותר אפילו כי לא רבדה מצא נמי ניזיל בתרב בטרה אמורים ללכת אחר השימוש האחרון לא משנה מה היה יותר יכול להיות שהשתמשו פה חמץ 360 יום רק יומיים השתמשו פה מצה כרגע אבל זה היומיים האחרונים ואמורים ללכת אחר השימוש האחרון מביאה הגמרא ראיה מי לא תנען מאות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם העשר בירושלים אם אתה מוצא לפני סוחרי רי בהמה מאות דע לך תמיד זה יהיה ממעשר רש"י אומר בעצם מעשר פירושו מעשר שני שהיו אוכלים היה כידוע בוא בוא נדבר בקצרה מה זה מעשר שני מפרישים מהיבול דבר ראשון תרומה יש את המושג של תרומה יש את התרומה של יש מעשר יש תרומת מעשר הרחבנו בזה במקומות אחרים מעשר נוסף שיש לאחר שנשאר אחרי שהורדת הכל אתה לוקח אחד מ-10 וזה תלוי בשנים השנה הראשונה השנייה הרביעית והחמישית לשנות השמיטה זה מעשה שני מה עושים עם זה לוקחים את הכסף ופשוט מעלים לירושלים ואוכלים אותו בקדושה ובטהרה אם יש האמת היא לוקחים את הפירות סליחה אם יש מידה הרבה פירות אתה מחלל את זה על כסף ומעלה את הכסף נפלא ביותר בשנה השלישית והשישית לשמיטה זה מעשה אני נותנים את זה לעניים והם אוכלים את זה לא צריך בירושלים בכל אופן כשיש לאדם מעשר שני על פי רוב הוא ממיר את זה למאות כי הוא לא יכול על פי רוב להעלות את הפירות באופן זמין ולציף לירושלים הם ירכיבו וכדומה הוא לוקח קח את הכסף. הרגילות הייתה לקנות בכסף הזה שלמים. כך רש"י אומר. הרגילות הייתה לקנות שלמים. אדם עולה לירושלים לחג על פי רוב מה הוא יעשה עם הכסף מעשר שני? יקנה עם זה קורבנות? גם לאחר החג אם נשאר לו כסף מעשר שני הוא לא יקח את זה איתו הביתה. אין לו מה לעשות עם זה. כשהוא יגיע לביקור הבא, לרגל הבא לירושלים יהיה לו כסף נוסף. לכן הוא נותן אותם לתושבי ירושלים. רש"י אומר בטובת הנאה. זאת אומרת הוא נותן להם בוא נאמר 100 ש₪ בכמה שקלים בודדים. העיקר ככה שאין לו איזה טובת הנאה מהם. כי זה לא כסף זמין, זה לא כסף נזיל שאפשר להשקיע אותו ולקנות איתו נכסים, אפשר לקנות איתו רק אוכל וכדומה. ולכן הוא מוכר אותם בסכום מועט. ראשונים אחרים אומרים שהוא בכלל לא מוכר את הכסף הזה, אלא נותן אותו לבני ירושלים. בכל אופן, הם גם כן, הרגילות שהם יקנו עם זה שלמים. ולכן ברגע שאתה מוצא לפני סוחרי בהמה בירושלים כסף, מסתם אז זהמה עוד מעשר שני. ייתכן שלא. יכול להיות כבר שקנה בזה את המעשר שני. ברגע שהוא קונה בזה בהמה, הקדושה עוברת מהכסף לבהמה ואז הכסף הוא חולין. אז רש"י אומר, ייתכן שהכסף הזה חולין אבל זה ספק ולכן ספק איסור לחומרה. אתה מוצא מאות לפני סוחרי בהמה זה מעשה, זה כסף קדוש. אבל אם אתה מוצא כסף בהר הבית חולין. רש"י אומר למה בהר הבית חולין? פשוט מאוד. רוב מאות העיר זה חולין. ולכן גם בשעתי הרגל שעל פי רוב בשעתי הרגל רוב האנשים שיש להם כסף זה מאות מעשר כי הם הגיעו מכל האזורים עם הכסף שיש להם ועל פי רוב זה מאות מעשר זה לא מעניין אותי כי אני הולך אחרי כל השנה וכל השנה זה לא ערב הרגל כל השנה רוב הכסף וירושלים חולין לפני סוחרי בהמה רגע נחדד שוב ברור שזה רוב הכסף מעשר אבל סתם ככה בעיר גם בבית המקדש ורשי מיד ותוספוס מיד שואל איך בכלל יכול להיות שיש כסף בהר הבית הרי אסור להיכנס עם כסף והוא עונה שרק כסף בפרסיה אסור אבל בכיס מותר ולכן בהר הבית זה חולין כי אני הולך אחר רוב ימות השנה ורוב ימות השנה זה חולין הלאה אז גם בהר הבית אנחנו יודעים מה הדין בירושלים בירושלים אני מחלק בשעת הרגל מעשר קירובם עם כסף מעשר בכיס בשעה ימות השנה חולין קירובם עם כסף חולין ורגע למה באמת יש חילוק בנר הבית שאני אומר תמיד חולין לבין ירושלים שאני מחלק בין שעת הרגל לשאר ימות השנה ואמר רב שמיא ברזירה מה הייתה מה? למה באמת יש חילוק בין ירושלים לבין הר הבית? הועיל ושווקי ירושלים עשויים להתכבד בכל יום. בירושלים אני מתמקד פר יום. למה? כי ביום רגיל שרוב הכסף חולין, אם תמצא באמת יהיה חולין. אבל בערב מגיע אגף התבואה, מנקה את כל העיר. ואם היה כסף הוא כבר נעלם. כבר לקחו אותו אותם אלה שמנקים וכדומה. ולכן כשמגיע הרגל ואתה מוצא כסף, מסתבר שזה כסף קדוש. ולכן אנחנו אומרים שבאמת אם תמצא תלוי אם זה שער ימות השנה שאז זה חולין או רגל זה קדוש אבל הרבית אין דרכו להתכבד כל יום אומר רש"י למה כיוון שהוא משופע הרוח מכבטת אותו מהעפר הוא משופע אז על פי רוב גם אם יש שמה אבק ועפר זה יורד למטה לעיר וכן גם אדם לא נכנס שם באבק שעל רגליו ולכן הוא אינו עשוי להתכבד ולכן אני הולך אחרי כל השנה וכל השנה רוב הכסף הוא חולין אבל מה כן מפה אני רואה אני חוזר לגמרא עלמה אמרנן קמי קמי אזללי ואנאחרנינו אם כך בירושלים אני אומר תראה כיוון שהם עשויים להתכבד כל יום אני הולך אחר הדבר האחרון שהיה כאן מה שהיה אתמול נעלם ומה שאתה מוצא עכשיו זה מהיום אם כך חוזרת השאלה כל זה הבאנו בשביל שאלה אתה אומר לי לגבי פסח אם יש לי דבר שאני לא יודע מה הוא אם הוא מצא הוא חומץ אתה אומר לי מה השתמשו יותר מהבריתה פה אתה רואה במפורש שלא מעניין אותי מה השתמשו יותר ברור שכל ימות השנה זה יותר מרגל. ובכל אופן אני אומר לך ש שבשווקי ירושלים הולכים אחרי הרגל אם מצאת את זה ברגל מדוע? כי כמה כמה אזלה הראשונים כבר נעלמו ומה שיש עכשיו זה מבטראי זה מהאחרונים ואם כך גם לגבי פסח אתה צריך לומר לא מעניין אותי כמה ימים השתמשו בלחם חמץ כרגע הימים האחרונים השתמשו במצה כנראה החתיכה הזוה לא מזוהה מאופשת הזו כנראה שהיא מצה יפה מאוד אומרת הגמרא עונה הגמרא תשובה שאני אחיפושה מוכיח ילווה זה מאופש זה לא יכול להיות מהיום אתמול זה מאופש כבר יש על זה עובש כבר כבר הצטבר משהו שאמור לעמוד הרבה זמן בשביל שככה זה יראה ולכן באמת זה אסור שואלת הגמרא אם ככה אז למה אתה הולך אחר הרוב היא פושה מוכיח לו כירבת מצה מה יעווה מה זה מעניין אותי אם השתמשו כאן יותר מצה אתה רואה פסח התחיל אתמול החפץ הדבר הזה החתיכה הלא מזוהה הזאת שנמצאת פה אתה רואה יש עליה עובש יש עליה ירוקת זה משהו שנמצא הרבה זמן מה אכפת לי שהשתמשו יותר מצה מלחם באותה תיבה תכלס אתה רואה שזה דבר ישן זה עוד מלפני פסח כנראה שזה חמץ אונה הגמרא א המרבה לא תימה שרבתה מצה אלא אימה שרבו ימי מצא ילבי שהיא כבר יכולה להתאפש פשוט מאוד כבר אנחנו לא אוחזים ביום הראשון של חג הפסח אנחנו אוזים ביום השישי או השביעי אז כבר אני יכול לומר תראה השתמשו פה הרבה מצה ואחרונים בדבר האחרון שהשתמשו כאן זה זה מצה וכבר עברו מספיק ימים שמשתמשים במצה שאם שמתי את זה ביום הראשון של החג כבר יכול להיות שהיא הספיקה להתאפש ואז אני אומר יפה מאוד. אני הולך באמת אחר הימים האחרונים שהשתמשו בהם מצה. וזה שזה מאופש לא מוכיח לי שזה חמץ כי כבר עברו מספיק ימים בחג הפסח שהיא יכולה להתאפש ולכן היא מותרת באכילה. שואלת הגמרא יא אחי פשיטה אם כך ברור משתמשים כאן האחרונים חמץ וכבר יש מספיק זמן שיטפש סליחה משתמשים כאן בימים האחרונים מצפיק זמן שהיא כבר תפתח את האיפוש הזה. אם כך ברור ש ברור שאני אומר שזה מצא. ורשי מוסיף שבכזה מקרה זה אפילו לא ספק כיוון שכנראה כמו כל בית יהודי טוב בדקו כאן את החמץ בלילה לפני פסח והוא לא מצא הוא עבר גם על התיבה הזו ולא מצא את החמץ את החתיכה הזו אם כך סביר להניח כמעט בוודאות מוחלטת שזה מצא ומותרת מה החידוש אונה הגמרא לא צריך דיפושה מרובה זה לא סתם עם עובש זה דבר שזה נראה שכבר עומד פה ממש הרבה זמן ואז יש כבר סברה לומר שזה כן חמץ כי אתה רואה זה ממש מאופש היפושה מרובה מה דתימה הייתי חושב לומר כיוון דיפושה מרובה גל ימלתא דוודאי חמץ מעליהו היה עולה על דעתי לומר כיוון שזה היפושה מרובה זה חמץ ורק פספסת את זה בבדיקה או כל דבר אחר כמהשמלן כיוון שרבו ימי מצא לו כיוון שכבר עבר כמה ימים מתחילת פסח וזה כבר יכול להתאפש אמרינן זה לא רק התאפש אלא גם תאפש בצורה ממש יפושה מרובה למה אמרינן כל יומה ויומה נאה מחמי ושדילי בשטפי כל יום ויום הוא עפת חמה, עפצת טרייה שיהיה לו, שם אותה באותו תיבה, באותו ארגז של הלכת, של המצות ושמה היה מצה ישנה שהתחילה טיפה להתאפש, אבל החמימות והאוירה ככה, הטמפרטורה הזו גרמה להיפוש מרובה ולכן זה נראה כאילו זה ממש ישן, אבל עדיין זה עדיין זה מצה ומותרת באכילה. שואלת הגמרא עכשיו שאלה בדיוק הפוכה. לפי מה שאתה אומר פה באמת הולכים אחרי בטראה ועוד אתה מוכיח לי באמת שרב הוא ימי מצה והכל. שואלת הגמרא ומי אזנן בטר בטרא האם הולכים אחרי השימוש האחרון והתעניה רבי יוס ברבי יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה גם האות חולין וגם מאות מעשר יש לו כסף המגירה של הכסף הקטן השתמשו שם גם מאות חולין וגם מאות מעשרו אומר כך אם רוב חולין חולין אם רוב מעשר מעשרו הולכים אחרי מרבית השימושים שואלת הגמרא ואמר איליזל בתרב בטרה כמו שאמרת כאן הולכים אחרי השימוש האחרון אונה הגמרא אמר רב נחמן בריץ יצחק אחיסקינן כגון שנשתמשו במאות חולין ומאות מעשר ואין יודע איזה מהן בסוף אתה צודק הולכים בטר בטרה הולכים תמיד אחרי השימוש האחרון פה פשוט מאוד מדובר באדם קצת דרחפן או שהרבה זמן הוא לא השתמש הוא לא זוכר מה היה השימוש האחרון רב זוויד אמר תשובה דומה כגון שנשתמשו בציבורין ציבורין זאת אומרת בעיקרון הולכים באמת אחרי השימוש האחרון פה השתמשו היה כאן קופסה של כסף חולין קופסה של כסף א קופסה של כסף אה קדוש ואני מוצא מטבע באמצע אני לא יודע מאיפה היא התגלגלה ולכן אני לא יכול אני לא יכול ללכת אחרי השימוש האחרון כי השימוש האחרון היה של שניהם לכן אני אומר באמת תלוי מה הרוב רב פפה אמר כגון דשתקח בגומה יכול להיות שאני יודע מה היה השימוש האחרון אבל לא מצאתי את המטבע המתגלגל במגירה מצאתי אותו דחוף ככה בקרקעית באיזשהו חריץ באיזשהו גומה ואז אני אומר רגע יתכן שזה מהפעם האחרונה אבל ייתכן שזה גם מקודם כי כל הרעיון של השימוש האחרון זה כשהוצאת את הדבר האח האחרון שהיה כנראה זה נשאר אחרת היית שם לב אבל פה שזה טחוף בקרקעית או באיזה חריץ ייתכן שלא שמתי לב ולכן לא הולכים אחר השימוש האחרון בואו נסכם מה ראינו דבר ראשון לגבי בדיקת חמץ סליחה ביטול החמץ שאלנו למה לא מבטלים אותו בשעה השישית פשוט מאוד זה כבר ייסור דרבנן וזה לא ברשותו כמו שראינו לגבי חיטי קורדניטא שזה רק דרבנן ובזמן של דרבנן ובכל אופן עד כדי כך הפקיעו ממנו את הקידושין אתה רואה שאיסור חכמים הוא חמור כמו דאורייתא. חרי האיסור הוא לא יכול לבטל. ועליו שראינו שהיה יושב בבית המדרש הוא מבטלה בליבו. אז אם בשבת מדובר בשבת שזה יד עדיין לפני זמן האיסור ואם יום טוב מדובר בלחמני בעיסה שני לא שעדיין היא לא חמץ ורק פשוט הוא יושב לפני רבו ואין לו איך לדאוג שזה לא יחמיץ ולכן מבטלה בליבו. רבא ברב הונה מגיע ואומר פת שהיפשה תלוי אם רבותה מצא או לא. רגע חייב להיות שלא רואים עליה שהיא חמץ. אם רואים שחמץ ברור שהיא אסורה לא רואים עליה ולכן הוא אומר תלוי מערוב כיוון שרבדה מצא אז היא מותרת שאלנו רגע למה לא הולכים אחרי שימוש אחרון כמו שראינו לגבי אם אתה מוצא כסף לפני סוחרי בהמה בירושלים תמיד זה יהיה קדוש אם אתה מוצא בשווקים אני עולה אז תלוי מתי מצאת כי הם עשויים להתכבד כל יום ואם מצאת בהר הבית זה תמיד חולים כי הולכים אחרי רוב השנה בכל אופן ההוכחה עם משוקי ירושלים שכיוון שהם עשויים להתכבד בכל יום אתה אומר שהולכים אחר האחרון אונה הגמרא אתה צודק בעיקרון הולכים אחרי השימוש האחרון פה יפושה מוכיח ילבי אם ככה מה עוזר שרבתה מצה למסקנה אמרה הגמרא עברו מספיק ימי מצה בשביל שהיא תהיה מאופשת אבל החידוש הוא שהיא פושה מרובה ואני לא אומר שזה הוכחה לכך שזה הגיע עוד מלפני פסח וזה חמץ אלא אני אומר פשוט הוא שם עליה מצות טריות חמות והטמפרטורה גרמה לה לאיפוש מרובה שאלנו רגע אנחנו רואים לגבי אם יש לי מגירה תיבה שהשתמשו בה גם חולין וגם קודש אנחנו אומרים שהולכים אחרי רוב ולא אחר שימוש אחרון. ענינו שלוש תשובות. אחד משתמשים אני לא זוכר מה השתמשו אחרון. שתיים משתמשים בזה גם וגם. שלוש מצאו את זה בגומה במקום טחוב ככה שאז אני לא יכול ללכת אחר השימוש האחרון. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: