העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ז עמוד א

[מוזיקה] סורים דף ז עמוד א נתחיל מהשורה העליונה ונבת לבשית ניתן סיכום קצר על הסוגיה עד כאן ראינו שדיק הסכום זה בואר לאבוסור ליל יד ערב פסח אדם צריך לבדוק את ביתו מחמץ רב יהודה אומרב בעמוד הקודם חידש אדם מסיים דקס חומץ צריך לומר את הנוס נוסח כל חמירו דיק ברשוסי לאבי כאפרדר זאת אומרת לבטל את כל החמץ שברשותו מה שהוא לא ראה מה שהוא לא מצא ההשבטה הזאת היא נקראת אשבוסה בלב בעצם אדם בנוסף לבדיקה שהוא עשה הוא צריך לבוא ולבטל את זה הגמרא הסבירה מדוע צריך את הביטול הזה שמה הוא ימצא איזשהו גלוסקה יפה איזשהו עוגה ויעבור יהיה מספיק שנייה אחת שהוא יחמוד אותה וירצה בקיומה ואז הוא יעבור על בלוא ובאלי לימץ אבל ברגע שהוא עשה את זה כאפרי אז ממילא אין את החשש לזה הגמרא שאלה מה העניין לעשות את הביטול הזה מיד אחרי בדיקת חמץ ועל פי הסדר מתחילה הגמורה למה שלא יעשה את זה לפני הביאור חמץ אנחנו יודעים שחומץ מדאוריסה נאסר מתי בחצות כמו שראינו את הלימודים לאל אז אם כן לפני שהוא מבאר את החמץ בשעה השישית אז שיעשה את הביטול אומרת הגמורה כיוון כיוון שזה אסור לפני כן אז לכן אנחנו כיוון שאסור מדרבונון אז הוא לא יכול זאת אומרת לפני כן הגמרא שואלת ככה למה שאדם לא יעשה את הביטול אחרי הזמן לפני פסח כשהוא מתחיל לעבור על בא לי רואה ובאלי מוצא וכי משכחס לי הגמרא שאלה בסדר החשש הוא שמה הוא ימצא משהו כשהוא ימצא את זה שיבטל אומרת הגמורה זה כבר לא ברשותו זה כיוון שזה אסור בהנוה ממילא אין לו פה בעלות אדם לא יכול להיות בעלים על אוויר זה אסור בהנוה אין לזה שום משהו שום שו ממוני וממילא זה נחשב מהדברים שני דברים שאין ברשות של דום ואף על פי כן התורה עשתה כאילו ברשות של דום כביכול הוא עובר על בעל באלי מוצאה למרות שאין לו פה בעלות ממונית כי זה כבר אוסונוה אז בקיצור זה לא שייך לו וממילא הוא לא יוכל לבטל את זה אם הוא ימצא את זה באמצע הפסח צח אז הגמרא שאלה אז שיבטל את זה בשעה רביעית בשעה חמישית דהיינו באמצע היום של יד למה הוא צריך לעשות את זה מיד אחרי בדיקה אומרת הגמורה כשאדם עושה משהו לא בזמן מוגדר לא צמוד לפעולה מסוימת שהוא חייב לעשות אותה בזמן הזה אז הוא ישכח מזה לכן תצמיד את זה לבדיקס חומץ שזהו ודאי לא ידלג שואלת הגמרא כעת וניבט לבשית אז שיבטל את זה בזמן של הביאור חומץ זה גם פעולה שהוא לא הוא לא ידלג אותה ממילא הוא לא הואלאוא לא ישכח ממנה ונבק לבשית כיוון דיסור דרבוני לובה כדאוריס דמיה כמו שירצנו שאחרי זמן האיסור דאוריסה באמצע פסח שהוא ימצא את זה הוא כבר לא יוכל לבאר את זה כי זה לא ברשותו גם כאן הרי רבונון אסרו רב מאיר ורבי נחלקו כמה עסרו האם משעה רביעית משעה חמישית כמה עשרו את זה כדי שלא יבואו ליטות אבל כיוון שזה אסור בהנועה שעה בל לפני הזמן השעה האחרונה של הביאור ממילא זה כבר נחשב שזה לא ברשותו ולא מוציא לו ברשות זהקי ולא מצבטל למרות שרק מדרבונו זה לא ברשותו הוא כבר לא יכול לבטל את זה איפה רואים את זה דומב גיד לא מרב חייב איפרב המקדש בשש שעות הוא למעלה אפילו בחיטרקדניסה אין חוישין לקידושין אדם מקדש אישה צריך לתת לה שווה פרוטה מה קורה הוא מקדש אותה ב חומץ בזמן שזה אסור בהנועה הוא לא נתן לה שום דבר מה קורה אם הוא מקדש בחומץ בזמן הזה שזה אסור רק מדרבונו מדאורייסון נתן לה שווה פרוטה מדרבונו זה כבר כבר אסור בהנואה או מחדש רב יותר מזה ישנה יש נו חמץ שאסור רק מדרבונו חמץ נוקשה ששמה החשש יכנס מים לבפנים ויחמיץ הוא רחוק בכל אופן חז"ל עסרו את זה מדרבונון מה קורה אם הוא מקדש בחומץ דרבונון גם כן הקידושים לא יכולו אומר הרב גם אם יהיה טריידרבונון זה גם בזמן שזה אסור מדרבונון בשעות שזה אסור מדרבונון שעה חמישית או שעה רביעית כל לפי שיטוסוי גם אם זה בזמן שזה אסור רק מדרבונון וזה חומץ רק מדרבונון והוא יקדש עם זה אישה האישה לא תהיה מקודשת עד כדי כך שאנחנו אומר שהיא לא יש יכולה לקום ולהתחתן עם בעל אחר מסביר רש"י איך ייתכן שאנחנו נבוא ונפקיע איסור שסיש של דאורייסה ונתיר על סמך יסור דרבונון שאמרו שזה אוסר בנוה אומר רש"י כיוון שכל דמקדש הדת דרבון מקדש הרי כשהוא מקדש הוא אומר כדעת מושה וישראל דהיינו אני מקדש על דעת חז"ל ואם חז"ל אמרו שזה לא שזה אסור בהנוה ואין לזה שוב ממוני ממילא אז חז"ל אסרו עליי לקדש בדבר הזה ואם כן לא חל הוא קידושין מאותו תנאי שהוא עשה בקידושין דבר נוסף אומר רש"י הפקר ביזדין הפקר ממילא ביזדין באים ומפכירים את זה ולכן הוא לא נתן לה שום דבר זה כביכול לא שלו ממילא אוים מכאן שבשוץ דרבוננו גם כןכר באיזי נתק וזה לא שייך לו ולכן זה תשובה למה ששאלנו למה הוא לא יוכל לבטל את זה בזמן שזה אוסוף ודרבונות כיוון שהפקר בזין אפקר וממילא זה כבר לא שלו אין לו רשות לוותר לבטל את זה שואלת הגמרא האם זה נכון ולבוסר איסורמוצ מבטלי האם אחרי שיש לזה איסור הנו אי אפשר לבטל את החומץ הרי מצינו ברייסה לאדיה ששם מבואר שאדם יש לו חומץ בבית והוא לא יכול לבוא ולבאר אותו שיבטל אותו בליבו ואותניה היה יושב בבסם מדרש ונזכר שיש חומץ בתוך ביתו בבטלוי בלי לייבוי איך עוד שבס ואחד יומטה אז ככה אומרת הגמרא בשלום שבס משכס לו כגון שחל 14 לי יש בשבוס יכול להיות שעדיין מדובר בזמן שזה לא נסר בהנוה שבת היה יד ניסן חל בשבת הוא נזכר בשבת בבוקר יד בבוקר עדיין לא עשו בהנוה אומרים לו אתה לא יכול ללכת אתה בא בסמדרש תבטל בלב אלא יום טב בוסר ייסורהו מה שייך יום טב על חומץ לפני זמן האיסור בהכרח שמדובר כבר שנכנס פסח בכל אופן אומרים לו תבטל בלב איך אתה אומר שכשיוסו בנוה אי אפשר לבטל אומר רב אחיבר יעקובב הופך את הגמורה את הבריסה מקצה לקצה אוכ בתלמיד יש לפני רבו יסקינה מדובר בתלמיד שיושב ושומע שיעור מרבו ואינו לפי חבוידו עכשיו לקום וללכת באמצע השיעור ונזכר שיש עיסה מגולגלת בתוך בישראל לא שיש לו חומץ כעת בבית אלא יש לו עיסה שהוא עדיין לא עפר אותה ואם הוא ישאיר אותה ככה היא תחמיץ כעת היא עדיין לא חומץ מתיורש תחמיץ קודם מבטל מקמדת תחמיס תקום מהר תבטל בלב שהיא תהיה כאפר דארי וממילא כשזה יחמיץ זה כבר לא שלך ביטלת אותה קודם אז התשובה היא מה שכתוב שמה שהוא מבטל את זה מדובר לא על חומץ חומץ זה כבר לא שלו מדובר בעיסה שעדיין לא החמיצה את זה הוא יכול לבטל ד כן נמדקטוני שבסור בסמדרש שמע מינורו אומרת הגמרא גם אפשר להדק את זה מהברי שזה הסיטואציה כיוון שכתוב או יוש בתוך בית המדש לכן שיבטל בלב אבל אם הוא לא היה יושב בתוך בסמ שילך ויבאר את זה יום טב איך אפשר לבוא ולבאר ביום טב אסור לבאר ראינו לאל שאדם שמוצא חומץ ביום טב קופע עליו את הכלי אלא בהכרח שלא מדובר בחומץ מדובר בעיסה שעדיין לא החמיצה אומר בברבונה אומר ואנחנו ממשיכים עם הלכות ות נוספות שרב אמר בעניין של בדיקס חומץ הפת שיפשה כיוון שרובסו מצו מותרס אומר רב אדם יש לו איזשהו תיבה תיבת לחם והוא משתמש בה גם בפסח לתיבת מצה הוא פותח אותה והוא רואה שמה פת מאופשת אומר הרב כיוון שרוב סו מצו מותרת זאת אומרת כיוון שרוב השימוש שלו בתיבה היה בשימוש של מצו מותרת כלומר יבדוק את עצמו אם רוב השימושים שלו בתיבה זה תיבה חדשה נקנתה כמה ימים לפני פסח רוב השימושים שלו היו במצה הולכים אחרי הרוב וממילא עד כדי כך שהוא יכריע שהפת הזאת היא לא לחם חומץ אלא זה מצו שהתפשה הוא יכול לאכול את זה בפסח שואלת הגמורה היחידומי על מה הרב דיבר אי למדי יודע בוד חומצי כי רובסומצו מה יביבה אם מדובר שהוא יודע שזה חומץ אז מה זה משנה שרוב הימים מצו הוא יודע שזה חומץ השם ישמור ודאי שאסור לו לאכול את זה לא הולכים אחרי רוב אלא מה שהוא יודע שזה מצו אז גם ודאי שלא מהדון אלא דלא ידינב יכול מצויים מצו הוא מסופק כעת הגמרא מבינה שרב דיבר מכיר שהוא מסופק מה זה אז אם ככה שואלת הגמרא מהיריו כירוב סומצו אפילו כרוב לא ירוב סומצו נמיני זלבוסבסר רב התיר את הפת המאופשת הזאת כיוון שיש לו רוב שימושים של מצה בתיבה הזאת אז הוא מכריע על פי הרוב שאלת הגמורה למה יש הלכה שאנחנו הולכים תמיד אחרי האחרון ההסתבות אומרת שכשאדם שם איזשהו פת איזשהו מצה בתיבה הוא בטח פינה אותה מהקודם ממילא אם הוא מצא את זה בפסח וזה מה שמדובר כאן שהוא מצא את זה בפסח אחרת מה הנידון אז ודאי שזה מהמצע זה השימושים האחרונים שהיו לו כאן אז למה שנחשוש שזה מהלחם מהשימושים הקודמים ואם כן לא צריך להגיע לרבתה ימי מצה למה רב טלה את זה ברוב תגיד מצד שולחים אחרי בסרי אחרי האחרון השימושים האחרונים ואיפה מצינו שולחים אחרי האחרון מי לא התנען ישנה משנה מפורשת במסכת שקולימו שנמצאו לפני סוחרי בהמה בירושלים היו מגיעים כולם עם מות מיסני וקונים בכל השתיה ונב שחור בבשור בצין אפשר לקנות כל דבר מאכל מצאו מאות על הרצפה לפני סוחרי בהמה לא יהיה לו מיסר כיוון שרוב השנה הבשר שנמצא שמה הוא בשר של מייסר שיני אז מסתבר לומר שהמאות שהגיעו לשמה המאות רוב המאות הם מאות של מיסר שני ורוב השנה הולכים אחרי המיס השני וממילא טולים שזה אסור בהר הבית חולים אם עצוות את המאות בהר הבית אז הדינו שזה חולי ולמה הגמרא תאומר לכמון כיוון שהר הבית זה מקום שלא מנקים לא מכבדים אותו יום יום כיוון שזה הר ממילא הרוח מעיפה את הלכיוכים אז רק המאות נשארות על הרצפה אז מילא ההסתברות היא שזה לא בא דווקא מעכשיו אלא מסתבר שזה נשאר אומר רש"י אפילו בשעת הרגל שיש מאות משר מרובים בירושלים ממות חולין לא הם מספקין להו במייסר אפילו בזמן הרגל שיש לנו זמן זאת אומרת בימות הרגל אנשים מגיעים עם כל כסף כמו שרשי אומר רוב אוכלי בשר בירושלים כל ימות השנה ממאות מיס השני אין לפי שלא היו מספיקים לאכול כל מאות מיס השני שלן ברגל אנשים היו עולים לרגל מביאים איתם מאות מיס השני היה הרבה כסף לא תמיד הספיקו לסיים את הכל בימות הרגל היו משאירים את זה נותנים אותם לבני העיר בתיבה סנו ונוכלים אותם בקדושן ממילא עיקר אכילת מאות מייסר היו מביאים מזה שלומים אז לכן קונים מזה בהמות כל זמן שיש לו מועיד מייסר אין לו מו צים מועס זכולי וממילא למרות שיש לנו כאן ספק האם המאות האלו ההסתברות היא שמים מאות מסר שני והגיע לירושלים כמאות מסר שני השאלה עכשיו מה המאות האלה אלו האם הם נפלו מידי המוכר והרי אנחנו יודעים שברגע שהוא קונה בהמה לצורך שלומים כדי להקריב אותה ולאכול את הבשר שלה אז המאות נהיות חולין והבהמה נהית קדושה במצני הקדושה עוברת לבהמה אז השאלה אם המאות נפלו מהמוכר וזה חולים או נפלו מהכונה עוד לפני שהוא הספיק לקנות וזה מהר שני אז על זה אנחנו אומרים שבמות שכשזה נמצא בכל ירושלים אז אני אומר זה סופק סופק יסורה לחומרי אתה לא יודע אם זה נפל מהמוכה או מהכונה תחמיר תן לזה דין של שנים בירושלים בשעת הרגל מהיסה בשעה מותשן חולי וירושלים כיוון שהיו מנקים את ירושלים יום יום ממילא אז אני הולך כל פעם לפי השימוש האחרון שהיה שמה ואמות הרגל רוב הזמן זה מאות מיסר תשאר מות שונות יכול להיות שמה שזה חולי ולכן אומר רש"י אם זה נפל קודם הרגל היו מוצאים את זה בשעת הכיבוד, אבל הר הבית, כיוון שזה מתכבד מעצמו ואנשים לא נכנסים נעליים, אז גם אין אבק הרבה, ממילא לא מנקים את זה כל פעם, אז בכל דבר שעשוי להתכבד אז אומרים כמה קמה עוזו וזה מהתקופה האחרונה. אבל עכשיו ב בשעה ירושלים שכן מנקים את זה יום יום אז שם אני אומר תלך אחרי התקופה האחרונה התקופה האחרונה עכשיו זה מות הרגל מסתבר שזה מסני אם זה כל השנה מסתבר שזה חולין כי אי אפשר להגיד שרוב השנה יהיה שמה רוב של מאות חולין אז אם ככה אומרת הגמורה רואים שהולכים תמיד אחרי האחרון ברגע שיש לך ספק יש דברים שמשתנים שמח מתכבדים יום יום ירושלים אתה אומר תלך אחרי האחרון מי אמר אולי זה נשאר ממות הרגל לא טולים טולים שזה לא נשאר אז כך גם פה בתיבה הזאת של החומץ והמצו מסתבר שכשאדם הניח את המצע הוא פינה מהלחם אז למה שנלך אחרי למה שנחשוש ללחם אז אם כן שואלת הגמורה למה רב צריך ללכת לומר שמותר לאכול את הפת המאופשת שהוא מסופק אם זה פת או מצה אם רבותה ימי מצה. אם יש פה רוב של ימי מצה, רוב השימושים היו. אם רבותה שימושים של מצה אז מותר להשתמש ולהתלוט שזה מצה. למה צריך להגיע לרוב? נגיד מצד שהולכים אחרי האחרון והאחרון הוא שימושים של מצה. עונה הגמורה שאני אוכל דיפוש המוכי החילובי. הרב מדיבר במקרה כזה שהאיפוש מראה שזה לא מהשימוש של המצה, לא מהשלושה ימים האחרונים של פסח. וזה נראה על פי הכמות האיפוש שזה כבר מלפני פסח. שואלת הגמרא אז אם ככה היא פושה מוכיח חילובי ולכן רב לא מתיר מצד שהולכים אחרי האחרון אלא מצד רוב שרוב ימי רוב השימושים היו במצא כי רבדה מציבי למה שלך אחרי רוב המציאות מראה שזה לא מהמצע שהשתמשו באחרון אלא זה מהשומשים הקודמים כי יש פה כמות שליפוש שלא מסתבר שזה מהמצע אז מה יעזור לנו רוב שיש לנו כל הוכחה כנגד שזה ודאי מהלחם לפי לפי כמות האיפוש אומר רבי אז אנחנו בעצם נמצאים במבוי סתום על מה הרב דיבר שצריך להתיר את הפת מצד רוב של שימושים של מצה אם מדובר במקרה שאתה מסופק 5050 אז תיפוק מצד שולחים אחרי האחרון אם מדובר שיש איזשהו הוכחה שזה מלפני כן אז מה יעזור לנו רוב אומר רבי לאמ שרוב זומ מצו אלא ושרוב ימי מצו לובי לא שהשימושים של המצה הם הרוב אלא האם יש שרבו ימי מצו לובש זאת אומרת עברו פה הרבה ימים של מצו וכיוון שעברו פה הרבה ימים של מצו אז יש פה צד גדול שזה כן מהמצו אז שואלת הגמרא שוב אז אם ככה זה חוזר להיות שהסיכויים הגדולים הם מהמצא אז יוכי פשיטה אז שוב אין פה אפילו סופק כי מסתוב סתומה הוא בדק אותה כמו שאמרנו אז נלך אחרי 12 סתומה שהוא שם את המצה הוא בדק את זה והוציא משם את הלחם ומסתבר גם כ ואתה לא רואה פה איזה סממן שזה לא יכול להיות מהמצה כי כבר יש כמה ימי כמה ימים טובים מפסח שכבר עברו עליו אז פשיט שוב וודאי שיהיה מותר מצד 12 אונה הגמור לצריך דיפוש מרוה יש פה הרבה עובש הרבה מה עוד מכיפוש ביגל מסדב די החומץ מעל יהיהו. אז מצד אחד הייתי אומר, הייתי יכול לומר כזה כזו כמות של איפוש ההסתברות שזה מתקופת החמץ זה לא נראה משהו מהכמה ימים של פסח שעברו כאן קומש מלון שלא אומרים כך בא רב ומשמיע לנו כיוון שרוב הוא ימי מציובי אמרנו כל יום יהנם מחמים מאופו ושדו לובי ואפסטפי דהיינו אומר רב כיוון שיש פה הרבה הרבה ימי מצא אז אני טולה את זה להקל זאת אומרת אני בא ואומר נכון שיש פה הרבה איפוש וה פשטות זאת אומרת יש צד גדול להגיד אם זה הרבה איפוש אז כנראה שזה משהו מהתקופה האחרונה מהתקופה שלא אחרונה אלא התקופה הקודמת תראה איזה כמות של איפוש זה לא משהו שנראה מכמה ימים של פסח בא רב מחדש אומר לא הולכים אחרי בסרה רב בנוי על הלוכה הזאת של בשר ועל פי לפי זה רב אומר להקל כיוון שהולכים בעשר ואומרים קמ קמ אזדו השימושים הקודמים הלכו כי מסתבר שהוא בדק את זה לפני ש הוא שם את המצא אז אני טולה את זה במצה איי איך איך יתכן יש פה הרבה עובש אני אומר כנראה הוא הניח מצה חמה ולא עבר הרבה זמן הוא שם למחרת עוד פעם מצה חמה על שעריות שנשארו לו מאתמול שאדם שם מצה חמה זה גורם לאיפוש להתרבות במהירות ולכן יש פה הרבה עובש אבל באמת זה מהמצע כי בוסר בסר אזלינה שואלת הגמרא אז אם ככה אז הבנו שהולכים אחרי 12 ואדרבה דברי רב בנויים על כך ומי אז לינה בוסר 14 כעת על עצם היסוד שהולכים אחרי שואל את הגמורה ואותני רבי יוסף בבידו אומר תיבה שנשתמשו במאות חולין מות מייסר אם רוב חולין חולין אם רוב מי מייסר כתוב בברייסה אדם משתמש בתיבה להניח במאות ההסתברות שלא מניחים ביחד גם האות מיזרי גם האות חולין אחרי זה יבלבל אותו הוא יבוא ליטות ביניהם אלא ישתמש פעם במיסר פעם בחולין כעת הוא לא יודע מה זה המאות שיש לו כאן האם זה מהחולין או ממייסר אומר רבי רבי יהודה תלך אחרי רוב אם רוב חולין חולין אם הרוב השימושים שלו זה חולין טולים בלהקל אם רוב מיסר מיסה והמילזיל בוס 14 למה לא לומר בוא נלך אחרי השימושים האחרונים אתה אומר והגמרא מבינה שגם אם אנחנו יודעים מה השימוש האחרון אנחנו טולים אולי זה מהשימוש הקודם ולכן אני אמרתי לך אחרי הרוב כל עוד שאתה לא יודע בביטח שזה מהשימוש האחרון למה נלך אחרי שימוש האחרון לפי הכלל שאמרנו שהולכים תמיד אחרי האחרון מתרצת הגמרא שלושה תירוצים למה תיבה שונה ושם אני לא אומר ללכת אחרי אומר אנחנו צר מסק שנשרשו בוא מויס מיסר לא כפי שהנחנו קודם שמדובר שהוא השתמש כל פעם לחוד, פעם מיסר, פעם חולים, אלא באותו זמן הוא השתמש גם למייסר וגם לחולים. ואני יודע איזה מעין בסוף. הוא לא יודע רק מי האחרון. או גופי, אתה אומר נלך אחרי האחרון. זה הספק שלו. הוא לא יודע מה האחרון. הוא לא זוכר עם המאות שהוא הניח כאן, הם היו פעם אחרונה שהוא הניח פה מאות, זה היה חולין או מייסר. מילה לכאן, מה נאמר לו? תלך אחרי רוב. רב זוויד אומר תירוץ שני כגון שהם ששובה ציבורי ציבורים מדובר שהוא השתמש יחד באותו זמן לא כפי שהבנו פעם ככה פעם ככה אלא באותו זמן הרמה של חונן הרמה של מייסר והתבלבל או ביניהם כאן לא שייך ללכת אחרי האחרון אין אחרון הוא השתמש בשניהם הוא טעה בין הערמות רב פופה אמר כגון שתה כך בגומה תירוץ שלישי אומר רב פופה מדובר שהוא מצא את המטבע באיזשהו סדק בתוך התיבה כעת נכון שאומרים תלך אחרי האחרון אבל למה כי בדרך כלל שאדם עושה משהו חדש הוא מפנה את הישן אבל כאן ייתכן שהוא פינה רק את המטבע הזה זה היה תמון לו באיזשהו סדק בתיבה והוא לא שם לב אליה לכן כאן אני חושש ולא הולכים אחרי בס אז אם כאן ראינו כאן לעניין בדיק ביטול לאחר בדיקס חומץ שרב אמר שהזמן לעשות זה זה מיד אחרי בדיקס חומץ הסברנו למה כי גם בזמן של הביאור חומץ הוא לא יכול כי זה כבר מדרבון נסו ואדם לא יכול לבטל דבר שאינו ברשות שאלנו שמציאנו לגבי ישב וסמזה שהוא כן יכול לבטל שם זה לא חמץ אלא זה עיסה שעדיין לא החמצה רב אמר שפת שיבשה כיוון שבתה מצה מותרת בהתחלה אמרנו שרוב השימושים הם של מצה שאלה הגמרא למה אם רוב השימושים של מצה למה אתה צריך לתחוב תפוקלי שזה האחרון עכשיו אתה בפסח השימוש האחרון היה מצה ולכן נתיר אומרת הגמור והגמרא הביאה איזה ראיה היה ממיס שימי במאות שנמצאו בירושלים שולחים אחרי האחרון אומרת הגמרא לא רבותה לא שרוב השימושים מצא אלא מדובר ש יש פה הרבה ימי מצה עכשיו אומרת הגמרא במה מדובר מדובר שיש פה הרבה איפוש וההסתברות היה מקום לומר אם יש הרבה איפוש אז זה לא מהימי מצא האחרונים אלא זה משהו קודם שעוד מלפני פסח ולכן בא רב ואומר כיוון שהולכים אחרי האחרון אני טולע אחרי האחרון להקל שזה מצו ואני אסביר למה יש פה הרבה איפוש? כי הוא שם מצה חמה על גבי שריות ולכן זה גרם לאיפוש מהיר. הגמרא אמרה האם הולכים אחרי בסר ראינו לגבי תיבה שנמצאו במאות שלא הולכים ענתה הגמורה או שמדובר שמה שהוא לא יודע מה זה הבסרה או שמדובר שהוא השתמש יחד גם בזה וגם בזה הוא התבלבל בין הערמות ממילא אין פה בסרה או שמדובר שנמצא בגומה ואז לא הולכים אחרי בסרה כי נכון שהוא בדק ופינה אבל תכן שאתמטבע הזה הוא לא הזאת הוא לא ראה ולכן הוא לא פינה אותה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: