העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ו עמוד ב

[מוזיקה] דף ו עמוד ב יש ימים ויש ימים אתם בטח יודעים שאני אוהב לפתוח את הלימוד היומי שלנו עם איזה מסר שעולה מדברי מדברי הגמרא בעמוד שלנו מעבר לדברי התנאים והמוראים הקדושים מעבר להלכות לאיבייות לקושיות וכדומה לצאת עם איזה מסר שהתורה מלמדת אותנו התורת חיים הזו נותנת לנו איזשהו שהוא כלי שילווה אותנו הלאה בארסנה אל כלים שלנו שימשיך ללוות אותנו גם אחרי שסיימנו את הלימוד. לפעמים זה לא קל. יש ימים שאתה יושב ולומד את הגמרא פעם אחר פעם. בעיקר בגמרא עירובין כידוע גמרא עם הרבה הרבה נושאים מאוד מאוד כבדים ולא תמיד אתה מוצא איזה שהוא מסר. אז אני לומד עוד פעם את הדף ועוד פעם ועוד פעם עד שאני מקבל איזו הערה איזה משהו שאני אומר הנה זה מדבר אליי. אבל היום זה מסור הימים הקלים. כל שתי שועות אתה אומר וואו איזה מסר פצצה. איזה מסר בומבה. אבל מה לעשות אתה חייב לברוא. אתה לא יכול להביא את הכל. זה לא שיעור של מסרים. בסוף זה שיעור גמרא. אנחנו באנו כדי ללמוד גמרא. על הדרך מכניסים איזשהו מסר. אז היום לקחתי איזה מסר שמאוד מדבר אליי. אבל אני בטוח שכל אחד שיעזין קצת לדף לדברים העמוקים יותר ימצא המון מסרים. אני לקחתי את המסר. אנחנו נדבר היום על המושג אין מוקדם ומאוחר בתורה. זאת אומרת התורה נכתבה לפי סדר אלוקי. הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבינו בדיוק איך לכתוב את התורה, אבל לא לפי סדר כרונולוגי של הדברים. זה לא מדויק לפי איך שהם נאמרו. א כן, לפי איך שהם נאמרו אולי, אבל לא לפי איך שהם נאמרו לעם ישראל. זאת אומרת, ייתכן שכך משה קיבל את זה מסיני, אנחנו לא יודעים. אבל לא לפי הסדר שזה נאמר לישראל, לא לפי הסדר שהמאוראות שקרו בתורה, אכן באמת קראו בפועל. למה? ככה. כך זה ניתן. יש אומרים כיוון שאם זה היה כתוב על פי הסדר כל בן אדם פשוט היה יכול להחיות מתים ולברות עולם מהתורה הקדושה ולכן הקדוש ברוך הוא הסתיר את זה אבל אני למדתי עוד מוסכל מהמילים אין מוקדם ומאוחר בתורה בתורה אין את המושג של מוקדם ומאוחר זאת אומרת אדם לעולם לא יכול לומר מוקדם תראה עכשיו זה מוקדם יש עוד זמן אני אלמד בהמשך החיים אני אלמד בהמשך היום אפילו אין בתורה את המושג מוקדם הזמן קצר המלאכה מרובה בעל הבא דוחק בבקשה יש לך זמן זמן נצל אותו עכשיו אל תאמר לי כשפני שנה אין מושג של מוקדם או אדם יאמר תראה אני עכשיו בדיוק ברצף של החיים עברתי דירה אני באמצע שיפוצים אני מגדל ילדים אני מחתן אותם בהמשך שיהיה לי זמן אין מוקדם בתורה ומעידח גיסה ואין גם מאוחר בתורה אין יהודי שיכול לומר תשמע בשבילי זה כבר מאוחר ניסיתי כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה וריאציות משתנות ניסיתי בתלמוד תורה ניסיתי בישיבה ניסיתי בשיעור דף היומי בבית כנסת אין כזה מושג מאוחר אדם לעולם לא יכול להתייאש מהתורה, תמיד הוא יכול להתחיל מחדש, להתחבר, לאהוב את התורה ולהצליח בתורה. אין מוקדם ומאוחר בתורה. לעולם אל תאמר מוקדם מדי ולעולם אל תאמר מאוחר מדי. תמיד לכל יהודי, בכל מקום, בכל מצב, יש חיוב ויש חלק בתורה. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים בדף ו' עמוד א'. שלוש שועות מלמטה. ראינו את זה אתמול, אבל אני מתחיל שוב כדי להיכנס לשבונג, להיות בתוך האירוע. ראינו אתמול בעצם שיש מושג של לפני 30 יום לפסח לאחר 30 יום לגבי ביאור חמץ שואלת הגמרא מה זה המדד של 30 יום מה זה שוטף פלוס 30 מה הרעיון של 30 שואלת הגמרא ל3 יומי בידתיו זאת אומרת מה עניינם אומרת הגמרא פשוט מאוד כדתניה שואלין ודורשים בהלכות הפסח קודם הפסח 30 יום אם כך אתה רואה שאחל מ-30 יום לפני הפסח יש כבר תכונה יש כבר הכנה לחג הפסח רבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר שתי שבתות שבועיים לפני חג הפסח אז מתחילים לעסוק בענייניו. שואלת הגמרא מה היטעמה דתנקמה? מה באמת הטעם של תנקמה שכבר 30 יום קודם מתחילים לעסוק בהלכות הפסח? אומרת הגמרא שהרי משה עומד בפסח ראשון והוא דורש על פסח ראשון ולאחר מכן גם מזהיר על הפסח שני. כמו שאמרנו ואמרנו את זה בהקדמה למסכת יש מושג של פסח ראשון שזה מקריבים ביד ואוכלים בטו 30 יום לאחר מכן בידר לכל המאחרים לכל הבעייתיים שלא היו בירושלים היו טמאים וכדומה אז הם עושים פסח יש הלכות מיוחדות לפסח שני שגם אותם נלמד בסיעתא דשמיא משה עומד ביום הפסח הראשון אומר להם תקריבו היום את הפסח הגיעו אליו אנשים התחילו לברר אצלו מה קורה אם אנחנו טמאים וכדומה הוא מתחיל לומר להם לכו לפסח שני והוא גם מבאר את כל הדינים. זאת אומרת מזה שהוא לא רק אומר להם יש פתרון אלא גם שהוא הוא עומד ומפרט את כל הדינים. אם כך אתה רואה ש30 יום קודם לאירוע אני כבר מלמד ומפרט את הדינים שלו. אני נערך אליו. משה עומד בפסח ראשון הוא מזרי על פסח שני ולכן גם אני לפני פסח ראשון אעמוד 30 יום ואלמד את הדינים. שנאמר אומרת הגמרא ועשו בני ישראל את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וזה הולך על פסח שני ומשה מפרט את כל הדינים. בעצם תוספוד מפרש, תוספוד מביא ואומר הרי בעצם הגיעו אנשים ושאלו אותו אז ברור שמשה היה צריך לומר ולכן הוא אומר נכון שהוא היה צריך לומר אבל לא היה לו להעריך אלא היה אומר להם את הפתרון וזה הכל ומזה שהוא העריך אני מבין שהיה לו עניין כבר 30 יום קודם להערך בהתאם שואלת הגמרא ורבי שמעון ורבן שמעון בן גמליאל מה יאמר לך אתה רואה שבאמת היה לו חשוב לומר את זה 30 יום קודם אמר לך עונה רבי שרבן שמעון בן גמליאל אידי כיוון דאיירי במילה דפיסחה מסקלו לכל מיל מלדפיסרה פשוט מאוד הוא עוסק עכשיו בענייני חג הפסח אז כבר בשיעור בענייני חג הפסח הוא הכניס כבר את כל העניינים גם על פסח שני אבל האמת היא שכללו צריך 30 יום ומספיק שבועיים קודם ובשביל להורות על פסח ראשון מספיק לעמוד בראש חודש ובשביל פסח שני תעמוד בראש חודש אי ותפרט את הלכות פסח שני כרגע פשוט מאוד היו באמצע שיעור בהלכות פסח כבר נתנו את כל הנספחים אבל באמת לא צריך 30 יום אומרת הגמרא אם כן מה הייתמד רבן שמעון בן גמליאל למה לפי רבן שמעון בן גמליאל צריך שבועיים? מאיפה המקור שלו? איפה רואים כזה דבר ששבועיים קודם דיברו על ההלכות? אומרת הגמרא שהרי משה עומד בראש החודש ומזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ראש חודשים והחודש הזה מדובר בראש חודש רש"י אומר ותוספות מדגיש זה נאמר בראש חודש אז נאמר לו על מצוות קידוש החודש והידוע שמשה גם התקשה במעשה הלבנה והקדוש ברוך הוא הרא לו את הלבנה בחידושה ואמר לה כזה ראה וקדש ואם כך זה היה בראש חודש ואז הוא מזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ראש חודשים וכתיב דברו אל כל הדת ישראל אמור בעשור לחודש הזה זה ויקחו להם איש צלב בית אבות אם כך בראש חודש רואים שהם דיברו על קורבן הפסח שבועיים בדיוק קודם אותו דבר אנחנו נלמד ונערך לפסח שבועיים קודם שואלת הגמרא נכון שזה נאמר בראש חודש אבל עדיין ממיד ברש ירחקאי דילמה בארבעה בירך או בחמישה ביר חקיי מסביר תוספות השאלה במתק שפתיו תוספות אומר כאן רבנו תם ורי נחלקים זאת אומרת ייתכן שבאמת הקדוש ברוך הוא אמר למשה בראש חודש אבל עדיין משה אמר את זה ליהודים בהמשך החודש לא חייב להיות שהוא אמר להם את זה מיד או יתכן אומר רי זה אומר רבנו תם רי אומר שיתכן שבעצם תחלק לעניין קידוש החודש הקדוש ברוך הוא אמר את זה באמת בראש חודש אבל את הפסוק הבא שנאמר על פסח יתכן שהוא אמר בהמשך אין לנו הוכחה מוחצת שזה נאמר בראש חודש אלא אומרת הגמרא אמר רבא ברשימשמי דרבינה מאח וידבר השם אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחודש הראשון ושמה כתוב ושמה מבינה הגמרא שזה היה באמת בראש חודש וכתיבה יעשו בני ישראל את הפסח במועדו. זאת אומרת הוא דיבר איתו בראש חודש ולאחר מכן לאחר שבועיים עשו את הפסח בעצם בשנה השנייה כבר לא הפסח הראשון של שעשו במצרים עצמו אלא פסח שכבר עשו במדבר ואם כן אנחנו רואים שנערכו במשך שבועיים שואלת הגמרא גם כאן ממי דברש ירחקיי הרי כתוב בחודש הראשון אולי קצת זה נשמע ראש חודש אבל זה יכול להיות גם בהמשך דילמה בארבעה בירך או בחמישה בירחקי בהמשך החודש אונה הגמרא אמר רב נחמן בר יצחק אתה המדבר במדבר לומדים גזירה שווה וכידוע כבר דיברנו על כך שגזירה שווה זה הלכה למשה מסיני אדם לא יכול לדון אותה מעצמו נאמר למשה לדרוש את המילים הללו כתיב אחה במדבר סיני וכתיב אתם וידבר השם אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני זה בעצם נאמר בחומש במדבר בתחילתו כשמונים את היהודים בראש חודש אייר מה להעלן בראש חודש כתוב ממפורש באחד לחודש השני אף כאן בראש חודש זה היה בראש חודש ואז הוא הורה להם על מצוות קורבן פסח ואם כן אנחנו רואים ששבועיים קודם הם נהרכו לחג הפסח. אז זה המקור לדבריו של רבן שמעון בן גמליאל ששבועיים לפני הפסח אנחנו נערכים ולומדים את ההלכות. שואלת הגמרא שאלה פשוטה שכבר לא קשורה לעניינינו אבל בתוך כדי הדברים הבאנו את הפסוק ששם נאמר ראש חודש במפורש ומשם למדנו שגם לגבי קורבן פסח מדובר ראש חודש. איזה פסוק? לגבי מניין בני ישראל. מיד בתחילת חומש במדבר מסופר שהקדוש ברוך הוא פונה למשה. זה היה באחד לחודש השני בעצם בראש חודש אייר בשנה השנית ואז הם סופרים את היהודים לדעת כמה יהודים יש במדויק בהמשך החומש מופיע הציווי על קורבן פסח שהוא נאמר באחד בראש חודש אבל בחודש הראשון בחודש ניסן בשנה השנית שואלת הגמרא למה קודם התורה הקדימה ואמרה דווקא את הא' אייר לפני א' ניסן באותה שנה שואלת הגמרא ונכתוב ברשע דחודש ראשון את קורבן פסח ואדר נכתוב דחודש שני על עניין מספר המניין בני בני ישראל למה זה נאמר קודם עונה הגמרא עונה הגמרא אמר רב מנשבר תחליפה משמי דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה זאת אומרת כפי שאמרנו אין את המושג של רצף כרונולוגי לפי סדר הדברים שקרו בתורה זה נאמר על פי סדר אלוקי מוכתב למשה רבינו זה לא התחשב במאוראות בדיוק מתי שהם קראו ולכן אנחנו מקדימים את המניין רשי על החומש מיד אומר זה מגיע לומר להודיע חיבתן לכן אנחנו פותחים עם זה תראה כמה חביבים היהודים על הקדוש ברוך הוא שהוא מונה אותם כל שעה ומכאן לומדת הגמרא אין סדר לתורה שואלת הגמרא אמר רב פפא מגיע רב פפא ומקביל את האמירה הזו לא אמרן אלא בתריני דווקא בשתי פרשיות לא פרשיות שאנחנו קוראים פרשיה אלא כידוע יש בתורה פתוח וסתום מופיע מדי פעם בחומש כל מי שמסתכל פ וס זה אומר פתוחה וסתומה איך זה בדיוק כתוב בספר תורה לא משנה בדיוק אבל תכלס זה נקרא פרשיות אז הוא אומר בשתי פרשיות אז אני אומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה אבל באחד עניינה בתוך פרשה אחת שאני כותב ברור מי דמוקדם מוקדם ומי דמאוחר מאוחר בפסוק אחד או בפרשיה אחת זאת אומרת בפסוק אחד ברור אבל גם בפרשיה אחת שמה אני כן אתיחס לסדר שבו הם כתובים והוא מוכיח את זה דילותי מאחי אם תאמר שבכלל אין חשיבות לסדר כלל ופרט אין אז איך אנחנו דורשים כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט דיל מפרט וכלל הוא זאת אומרת כך הקדמה קצרצרה כדי להבין את הדברים יש מושג אחד מוד יג מידות שהתורה ניתנה להידרש בהם זה כלל ופרט או יש אומרים ריבוי ומיעוט לא משנה בוא נתמקד בדבר אחד מהם אומרים את זה כל יום בברייתה של רבי ישמעאל מי שזוכה להגיע בזמן לתפילה ולומר אותה כלל ופרט זה אומר שאם כתוב לי דבר שהוא כוללני ולאחר מכן דבר שהוא ספציפי פרטני אני אומר תראה הפרט הגיע לגלות לנו שזה לא כל הכלל אלא רק את זה דוגמה שכתוב לגבי קורבנות מן הבהמה מה מביאים קורבן מן הבהמה בהמה זה הכל כל סוגי הבהמות אבל לאחר מכן מיד כתוב מן הבק בקר מן הצון תקריבו את קורבנכם אם כך בקר וצאון זה פרט זה מגיע להגיד לי שנכון שאמרנו בהמה שזה כלל אבל בהמה וצון מגיעים לצמצם אותך לדייק אותך ולומר דווקא בקר וצון זה נקרא לימוד כלל ופרט עכשיו תבינו דבר פשוט אחד אם באמת אין שום קשר לסדר שבו כתובה התורה אז אין פה כלל ופרט אולי זה להפך אולי זה קודם פרט ואחרי זה כלל שזה מגיע דווקא לפתוח ולהגיד אל תתייחס למשהו הפרטני אלא להכל אז אם כך אתה רואה שהרי דורשים כל הזמן כלל הופ ופרט חייב להיות שבאמת אנחנו הולכים ואומרים דע לך בתוך עניין אחד כן יש חשיבות לסדר שבו הם נכתבו אותו דבר לגבי כלל ופרט וכלל שכתוב לי כלל ולאחר מכן פרט ולאחר מכן כלל לדוגמה לגבי עבדה אם אני לא טועה כתוב א כתוב על כל דבר פשע לגבי שבועה או משהו כזה על כל דבר פשע זה הכל על שור על חמור על ש על סלמה זה פרט זה מוצרים ספציפיים על כל עבדה בעצם פה חזרת וקללת זה נקרא כלל ופה פרט הוא כלל. בעצם אתה מרבה, אתה נותן הכל, אתה מצמצם אותי ולאחר מכן אתה מרבה שוב הכל. זה מגיע לומר לי, תשמע, אני לא הולך רק על הפרט, אני הולך על כל מה שדומה לפרט. זה בעצם לימוד של כלל ופרט וכלל. גם כאן כמובן יש חשיבות אדירה לרצף, לסדר. אם אין סדר, יכול להיות שזה פרט, פרט וכלל או שזה כלל. זאת אומרת, ברגע שאין סדר, אין סדר. לכן חייב להיות שבאותו עניין באמת יש סדר. בוא נראה את זה חזרה בגמרא. דילותי מאחי, אם תאמר שאין חשיבות לסדר. אז כלל ופרט אין בה כלל אלא מה שאתה אומר לי כלל ופרט והדרך לימוד זה אין בכלל אלא מה שבפרט כמו שאמרנו לדוגמה לגבי בהמה ובקר ובקר וצהון דילמה פרט וכלל אולי זה להפך וטו פרט וכלל הוא מביא פה דוגמה שאם כתוב לי קודם פרט ולאחר מכן כלל הדין הוא שנעשה כלל מוסף על הפרט שזה בעצם אומר הכל אולי זה להפך דין מה כלל ופרט הוא אותו דבר לגבי מה שאמרנו אם יש לי שלישיה כלל ופרט הוא כלל ולכן חייב להיות שבאמת אני כן מתחשב לרצף לסדר בעניין אחד אומרת הגמרא אין בעיה אניחלמנדה אמר כלל ופרט המרוחקן זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט שפיר יש בעצם מחלוקת מה קורה אם כתוב לי במקום אחד כלל במקום מרוחק זאת אומרת בפרשיה אחרת שם כתוב לי פרט א כלל בהתחלה ופרט בהמשך מי שאומר שלא דנים אותו אני מבין כי באמת אין מוקדם ומאוחר בתורה בשתי עניינות אלא למען דאמר שכן דנים ואלף הוא מרוחק זאת אומרת הוא אומר כן דע לך דנים כלל ופרט גם במצב שהוא מרוחק, זאת אומרת לא בשתי עניינות אבל מרוחק בפסוקים אם כך מה יקמיימר מה אפשר לומר הרי ייתכן שאין מוקדם ומאוחר בתורה איך אתה נותן לי את הסמכות הזאת לדרוש כלל ופרט גם במקומות מרוחקין יותר אונה הגמרא אפילו למן דמר דנין אנמי לבחד עניינה וכשזה באותה פרשה חייב להיות שזה באמת לפי הסדר אבל בתו עניינ אין דנים זאת אומרת גם אותו אחד שאומר שבמקום מרוחק יותר אפשר ללמוד אולי אומר מרוחק בפסוקים אבל שזה מרוחק בעניינים ניים ברור שהוא לא אומר שניתן ללמוד וברגע שזה באותה פרשיה עדיין אני אומר תמיד זה מסודר וכל המושג שלן מוקדם ומרוח בתורה זה דווקא בפרשיות נפרדות חוזרת הגמרא לדיני חמץ מיוב יהודה אמר רב הבודק צריך שאבטל זאת אומרת עליו שבדקת את הבית והוא נקי מכל חשש חמץ עדיין צריך לבטל את החמץ רשי מביא את הנוסח צריך לעמוד ולומר כל חמירה דעיקה בבית האדן ליבטיל כל חמץ שיש ולא ראיתיב תבטל גם כן שואלת הגמרא מה הייתם מה הסיבה באמת שצריך לבטל הרי הבית נקי הנמה משום פירורין בוא נאמר ונשאר פירורין שלא לא עלו על דעתו הוא בדק אבל הוא לא שם לב לפירורים שנמצאים בזוויות מאחורי הדלתות בין החריצים של הבלטות וכדומה אם כך אומרת הגמרא לא חשיבה הם לא חשובים וברור שהם בטלים גם בלי שהוא יבטל אותם וכאמה ואם תאמר לי כיוון דמינטר לאווא אגב ביתי חשיבה אם תאמר לי תראה הם כן חשובים מציאות הם נמצאים בתוך בית סגור ונעול נכון שהוא נועל בגלל הויטרינה בגלל הריטים וכל החפצים שיש לו בבית אבל אגב זה גם זה משתמר ואם אם זה משתמר זה דבר חשוב אומרת הגמרא ממש לא והתניה סופי תאנים הוא משמר שדהו מפני ענבים או סופי ענבים הוא משמר שדהו מפני מקשעות ומפני מדלאות זאת אומרת כך בן אדם יש לו עץ תאנה יוצאים תאנים נפלאות אבל תמיד יש את האלה של הסוף רש"י אומר זה תאנים שלא שלא מתבשלים לעולם הם לעולם לא יהיו טובים אף אחד לא צריך אותם ולכן בעיקרון זה הופך להפקר אבל כאן הבן אדם כן משמר את שדה הוא לא נותן לאנשים להיכנס למה לא בגלל התאנים בגלל שיש לו שם ענבים שעומדות להיבצר והוא פשוט צריך את הענבים התאנים לא מעני לא מעניינות אותו אותו דבר אם נותנת הגמרא דוגמה נוספת אם יש לו סופי ענבים הוא בצר את כל הענבים נשאר סוף שאין מה לעשות איתם ובגדול הוא היה מפקיר אותם אבל כיוון שיש לו מקשאות ומדלאות גדל לו שם קישויים גדל לו שם דילויים לא משנה ירקות וכדומה לכן הוא משמר השאלה האם ה האם האם בגלל שהוא משמר את הדבר העיקרי? מה קורה עם הדברים התפלים? מה קורה עם הסופי ענבים או הסופי תאנים? אומרת הגמרא, תלוי מקפידים על זה או לא. בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן, הוא בן אדם מעניין, הוא כן צריך את הסופי תאנים האלה. למה? או שפשוט יש לו קטע בלב שהוא לא רוצה שאחרים יהנו, או שבאמת הוא משתמש בהם. אז אם הוא מקפיד עליהם, אסורים משום גזל, אסור לכל אדם לקחתם וחייבים במעשר. כדין דבר שהוא של בן אדם פרטי, חייב במעשר. בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהם, אבל בזמן שכל השימור לא נועד בשבילם, אלא רק בשביל הדברים האיכותיים יותר, שזה הענבים או התאנים, לא משנה, או הדלויים או הקישויים, רק בגלל האיכותיים יותר, מותרן משום גזל, מותר לכל אדם לקחתם, כי אף אחד לא צריך את זה ופטורים משום מעשר. אם אדם ליקד את זה, זה הפקר והפקר פטור ממעשר. אם כך, אנחנו רואים במפורש שלא מעניין אותי זה שאתה שומר עליהם אגב, אם כך, אותו דבר לגבי ביתך. אתה שומר את הבית בגלל הדבר העיקרי. כמו בברייטה, אם אם נשווה את זה, ניתן את האנוללוגיה לברייטה, הפירורים זה כמו הסופי תאנים או סופי ענבים והראיתים והדברים עם החפצים בעלי ערך בבית שלך, זה כמו הענבים האיכותיות או כמו הקישויים והדילויים. ואנחנו רואים במפורש שאם בעל הבית לא מקפיד עליהם, לא מעניין אותי זה שהוא שומר עליהם כי הוא שומר עליהם רק בצורה אגבית. אם כך, גם כאן אתה אמור לומר לי, נכון שאני שומר את הפעורים ונועל עליהם את הבית וסוגר את הסורג, אבל עדיין זה לא מעניין אותי ולא חשוב לי והם מתבטלים מאליהם. למה צריך לבטלם? עונה הגמרא אמר רב הגזירה שמה אמצא גלוסקה יפה ודעתה לו יפה הוא אמצא איזשהו עוגה הוא אמנם בדק אבל לא בדק בצורה טובה ולכן אני אומר תבטל כי תמצא איזה עוגה בבית נכון אתה תלך לשרוף אותה אבל יהיה לך איזה דקה כזאת של להגיד וואו איך אני כן יכול לעמוד בכל הגדרים ההלכתיים ועדיין להשאיר אותה זה נראה טוב חבל לי עליה ברגע הזה אתה תעבור על בלי על בעלי מצא זאת אומרת כך אם אתה תיקח אותה מיד לשרוף השתי דקות שיבו מאז שתיקח אותה עד השריפה. אין לי בעיה כי אתה מתעסק בשרפתה. הבעיה היא השנייה הזאת שעוברת לך במחשבה. רגע, אולי אני כן אמצא את זה יותר הלכתי להשאיר אותה. בום פה נפלת, פה עברת על בעלי מצא ולכן תבטל אותה. וזה העניין תשביטו. ברגע שביטלת זה כבר לא שלך אתה לא עובר על בעלי מצא. שואלת הגמרא אם כך נהדר אבל למה צריך לעמוד מערב פסח ולעשות את זה? כשאתה מוצא אז תבטל. שואלת הגמרא וכי משכחת לי לבת לי. שאתה מוצא אז תבטל. עונה הגמרא דין ממש ככת לי לבטר איסורה אחרי שיכנס זמן האיסור בתוך הפסח אתה כבר לא יכול לבטל ולה ברשותי קימה ולא מעצימהבטיל זה לא ברשותך לעניין שתוכל לבטל זה ברשותך לעניין שתעבור על זה על בעלי מצא אבל זה לא ברשותך שתוכל לבטל ולכן תעמוד מערב פסח שזה עדיין שלך ואז תבטל למה זה לא ברשותי זה הרי בבית שלי זה שלי שילמתי על זה וכדומה דמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם והסנה כתוב כאילו ברשותו יש שני דברים שהם לא של אדם ובעצם כל מה שאנחנו אומרים שזה כאילו שלך זה רק בשביל חובתך זה רק בשביל שתעבור עליהם ואלו הן בואו ברשות הרבים וחמץ בפסח אדם שחופר בו ברשות הרבים ענייני נזקים חופר בו ברשות הרבים לא שלו הרחוב לא שלא כלום הוא סתם חפר פה בור יעבור בן אדם וינזק יעבור שור של בן אדם וינזק בוא נאמר מה שבטוח חייבים עליו הבן אדם חייב ועליו רש"י אומר אין רשות הרבים קנויה לו אין לו הסמכות בעולם. למה? ואם כך יאמר הבן אדם, למה שאני אהיה חייב? הבור לא שלי. פנה לראש העיר, פנה לוועדה קרועה, לא מעניין אותי לאן, אני לא משלם על זה. אומרת התורה ממש לא, בור ברשות הרבים זה לא שלך ואתה חייב עליו. אותו דבר חמץ בפסח, התורה לא מחשיבה אותו כשלך. זה נקרא מובקר. אין לזה ערך, אין לזה כלום. עדיין לעניין להתחייב עליו הוא שלך. אז פה אתה תיפול. אם כשתמצא את זה תצ תרצה לבטל, אתה כבר לא יכול לבטל ורק תעבור עליו ולכן תעמוד ותבטל קודם. שואלת הגמרא ואם רגע זה בעצם שני דברים בואו ברשות הרבים וחמץ משש שעות הוא למעלה שואלת הגמרא בסדר אבל למה צריך לבטל אותו כבר בזמן של בדיקת חמץ לילה לפני פסח וניבטלי בארבע ונבטלי בחמש תעמוד בתחילת היום ואז תבטל אותו הכל בסדר אומרת הגמרא ממש לא כיוון דלו זמן איסור ההוא ולב זמן ביאור ההוא דילמה פש ולא מבטלי פשוט רשי אומר הוא ישכח הוא יבוא לידי פשייה על ידי מה יזכר תשמע אתה חייב למצוא משהו להגן את זה באיזשהו משהו דתי שחובתו לעשות לחג הפסח. ברגע שהוא בודק חמץ אתה מצמיד עליו גם את זה. כשהוא בודק הוא יבטל. אבל אם אתה אומר לו תשמע עכשיו תבדוק חמץ מחר בבוקר באיזשהו זמן תבטל. אז למחת בבוקר הוא עם הלחץ של התענית בכורים ובלחץ של ללכת למקווה ושלטמבול את הכלים ושלאכול חמץ וש הוא לא יזכור את הביטול. לכן אני חייב להצמיד לו את זה למשהו. להגן את זה שיזכור. למה אני מצמיד את זה לבדיקת חמץ? מחר נראה למה לא להצמיד את זה לשפת חמץ. זה בעזרת השם נראה מחר. בואו נסתכם מה ראינו היום. דף נפלא מתוק מדבש. דבר ראשון ראינו משה עומד בפסח ראשון ומזיר על פסח שני מכאן לומד הנקמה 30 יום. רבן שמעון בן גמליאל יגיד לך פשוט היה שיעור בהלכות פסח הוא כבר המשיך את הנספחים. רבן שמעון בן גמליאל מוכיח מזה שהוא עומד בראש חודש ואנחנו לומדים גזירה שווה שזה בראש חודש ומדבר על פסח. זה עניין של שבועיים. שאלנו למה כתוב קודם את את המניין שהיה באייר ולאחר מכן את הפסח. אמרנו אין מוקדם ומאוחר בתורה ואני חייב להכניס בסיכום שגם אף אדם לא יכול לומר מוקדם לי ללמוד או מאוחר לי ללמוד זה לא חלק מהדף אבל אני חושב שזה חלק מהחיים ולאחר מכן אמרנו שבשתי עניינים באמת אין מוקדם מאוחר בעניין אחד ברור שיש והוכחנו מי זה שיש כלל ופרט מי זה שיש פרט וכלל וכדומה באמת מי שאומר שדורשים מרוחק זה עדיין באותו עניין בשתי עניינות ברור שלא דורשים בודק צריך שיבטל בלי קשר לפורים כי הם מאליו מתבטלים ועליו שהוא שומר אותם כמו שראינו לגבי סופי תאנים וסופי וענבים ולכן הרעיון שמה ימצא גלוסקה יפה דעתו עליה הרגע הזה שדעתו עליה הוא הבעייתי למה שלא יבטל אותה אז פשוט מאוד כי זה לא ברשותו חמץ ופסח אינו ברשותו של אדם וגם בו ברשות הרבים אינו ברשותו של אדם ובכל אופן חייבים על שניהם הסעתן התורה כאילו הם ברשותו ולכן באותו רגע הוא לא יוכל לבטל למה לא בהמשך היום פשוט מאוד כי אני רוצה להגן את זה לדבר מסוים שכרגע הוא אוחז בזה ובדיקת חמץ זה זמן מתאים להזכיר לו שלא ישכח ולא אפשר וכדומה בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה] เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: