העמוד היומי מסכת פסחים דף ה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ה עמוד ב

דף ה עמוד ב היום אנחנו נראה מסר מדהים מהעמוד שלנו שיכול לתת חיזוק אדיר לכל אחד בעבודת השם מסר נוקב אבל עם חיזוק משמעותי אנחנו נראה שלודי כמובן אסור להחזיק בביתו חמץ בחג הפסח באיראה ובעלמצא נראה בדיוק את הפסוקים ומה לומדים מכל פסוק אנחנו נראה שחמץ של גוי יש הבדל אם היהודי קיבל אחריות על החמץ, אסור לו להחזיק אותו בביתו, כי הוא הופך להיות שלו. אם הוא לא קיבל אחריות, מותר לו כי זה לא נחשב כחמצו. עכשיו, הדבר הזה נותן לימוסע, השכל נהדר. כל דבר שקיבלת עליו אחריות, הוא הופך להיות שלך. ואותו דבר להפך. כל דבר ש שהוא שלך תקבל עליו אחריות. ולכן אם אדם לוקח את עבודת השם כמשהו שהוא גדל עליה מהקהילה, מההורים, מהמשפחה, מהסביבה, הדבר הזה לעולם לא יכול להחזיק כי זה לא שלו. והוא לא מקבל עליו אחריות. וזה בעצם אבא טליה. כשהוא לא מקבל אחריות זה לא שלו. וכשזה לא שלו הוא לא מקבל אחריות. אבל כשאדם מגיע להכרה האמיתית ואומר רגע עבודת השם זה אינטרס אישי שלי. לא של המורה, לא של המנהל, לא של הגבאי, לא של מסביב, לא של כלום, גם לא של המשפחה והילדים שלי. זה אינטרס נטו אישי שלי. לעבוד את הקדוש ברוך הוא, ללמוד שיעור תורה, להתפלל כמו שצריך, לשמור עיניים וכדומה. כשהוא לוקח את זה, כשזה עבודה אישית שלו, אז הוא מקבל אחריות ואוטומטי קל לו יותר, טוב לו יותר, הוא מאמין בזה, מתאמץ בשביל זה וזה הופך להיות שלו. אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף ה עמוד ב מספר שורות מלמעלה תנו רבנן מדברת הגמרא כמו שאמרנו העמוד שלנו יעסוק כולו בא לי ראה ובעל ימצא זה פסוקים נפרדים מה לומדים מכל פסוק למה צריכים את שניהם עמוד מתוק מדבש תנו רבנן אומרת הגמרא יש פסוק שאומר כך שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם בעצם שבעת ימים לא יהיה שעור שעור זה חמץ בבית שלכם שואלת הגמרא מה תלמוד לומר מה מלמד אותנו הפסוק הזה והלו כבר נאמר והרי הרי כבר כתוב לא יראה לך שאו בכל גבוליך ואם כך כתוב כבר במפורש את העניין הזה שלא יראה לך שאו בכל גבוליך למה צריכים למה צריך את שניהם אומרת הגמרא הקדושה לפי שנאמר לא יראה לך שאור כתוב לא יראה לך אז הייתי אומר שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה זה באמת דין שנותר מותר שיהיה בביתך חמץ של אחרים או של הקדש זה לא נקרא חמץ שלך ומותר לך להחזיק את זה בבית מתקדמת הגמרא שלב נוסף יכול להתמין. הייתי אומר, תראה, אסור לראות חמץ בבית, אבל ברגע שאני מכסה את זה, אני שם את זה מאחורי מחיצה או מתמין את זה במעמקי האדמה או כל דבר אחר, מותר. ואותו דבר הייתי אומר שמותר לקבל פקדונות מהנוכרי, שנוכרי יתן לי פיקדון. תלמוד לומר, לא ימצא, לא ימצא. אסור שיהיה בביתך חמץ של נוכרי. אגב, כל אחד שקצת מרוכז, שם לב שיש כבר בעיה בברייתה הזו. אנחנו מתחילים ואומרים אתה רואה של אחרים ושל גבוה ורגע אחרי אתה אומר שלא יקבל פקדונות מן הנוכרי כמובן הגמרא לא תשאיר אותנו בבלאגן הזה בבלבול היא תענה על זה תשובה אבל הבריתה הלה כשעצמה קצת משובשת ועוד ניפגש בפעם נוספת בכך שהיא לא מספיק ברורה אומרת הגמרא הלאה אין לי אלא בנוכרי שלא כיבשתו ואין שרו עמך בחצר נוכרי שהוא לא תחת ידך כיבשתו אומרים הרבית הראשונים פירושו גר תושב גר תושב זה גוי שמותר לו לגור בארץ ישראל הוא מקבל זכויות הוא לא שווה זכויות כישראל אבל הוא נמצא כאן במעמד טוב לא צריך לרדות בו לא צריך לעבוד בו זאת אומרת הוא קיבל על עצמו את שבע מצוות בני נוח ולכן מותר לו לגור בשקט ובשלווה הוא מעלה מס ליהודים וכדומה אבל הוא גר כאן זה נקרא נוכרי שכיבשתו אז אומרת הגמרא כל מה שאסור לקבל פקדונות זה דווקא בנוכרי שלא כיבשתו ואין שאו עמך בחצר שלא נמצא יחד איתך בחצרך אבל מנין שנוכרי שכיבשתו ושארו עמך בחצר מניען שגם הוא אסור לי לקבל ממנו פקדונות של חמץ בפסח. תלמוד לומר, לא ימצא בבתיכם. יפה. גם כאן מי שמרוכז כבר שם לב לפרער, לבעיה שלכאורה זה בדיוק הפוך. הגמרא תשאל את זה מיד ואני אומר את זה כאן כי רש"י כבר מזכיר את זה. רש"י אומר, "רגע, לא מובן. על פניו אם אני שואל אותכם היגיון, בואו תשתמשו שנייה ברציונל, בהיגיון שהקדוש ברוך הוא חנן כל אחד מכם. ברוך השם יש בצהריין שאם אני אומר יש גוי שכבשתי אותו והוא תחת ידי או גר בחצרי ויש גוי שאני לא מכיר אותו הוא לא כפוף לי הוא לא גר בחצר שלי ממי יותר היגיון שיהיה אסור לל לקבל חמץ בפסח מסתמה יאמר כל אחד ברור שמה שאתה מכיר יהיה אסור כי אתה יותר קרוב אליו זה אולי יכול יותר להיקרות חמצך אולי אתה תעבור עליו אתה תטעם אותו וכדומה ההוא שאתה לא מכיר זה מרוחק יותר אין סיבה כל כך שתתעסק עם החמץ שלו אבל כאן בעצם הגמרא אומרת הבריתה אומרת בדיוק בדיוק הפוך אין לי את האיסור אלא בנוכרי שלא כיבשתו ואין שרו עמך נוכרי שכיבשתו ושארו בחצר מניען תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם יפה מאוד אגב זה בעצם בעיה ראשונה רש"י מוסיף ברמז שיש כאן בעיה נוספת יש כאן בעיה נוספת שאתה אומר לי מנין תלמוד לומר לא ימצא בסדר עדיין אני יכול לומר שהלא ימצא הזה נאמר דווקא על נוכרי שלא קיבשתו ולא שאוך בחצר זאת אומרת אתה אומר לי כתוב לא ימצאה זה הולך על כך שנוכרי לא יפקיד אצלך אבל עדיין מאיפה אני יודע גם נוכרי ששארו עמך וכיבשתו תלמוד לומר לו ימצא לא הבנתי זה אותו פסוק שהשתמשת בו קודם להגיד על נוכרי רגיל איך הגעת עכשיו לנוכרי משודרג כן כיוון שאתה קורא לנוכרי כזה שכיבשתו ונוכרי שנמצא איתי בחצר זה נשמע לך משום מה לא מובן לנו למה אבל זה נשמע לך שפחות שיותר הגיוני שתוכל לקבל את חמצו אז מאיפה אתה לומד מהלא ימצא לא מובן אבל בוא נמשיך הלאה ולאחר מכן בעזרת השם בסיעתא דשמיא הכל יסתדר תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם. יפה מאוד. אז בעצם יש לנו פסוק שאומר מותר שיהיה לי בבית חמץ של אחרים ושל גבוה אבל אסור לי להתמין ואסור לי לקבל פיקדון של גוי. ממשיכה הגמרא ואומרת אין לי אלא שבבתיכם חמץ בביתי אסור. אבל בורות שכינו מערות יש לי מחסנים יש לי כל מיני יחידות דיור לא משנה או סתם אסמים מחסנים מערות וכדומה שבהם אני מאחסן גם כן רכוש שלי מנין שגם שם אסור שיהיה חמץ. תלמוד לומר בכל גבולך בכל גבולך זה בעצם הפסוק השני ששם כתוב לא יראה לך חמץ בכל גבולך משמה אני לא בעצם בוא נחדד יש לי פסוק אחד שאומר שבעת ימים שאור לא ימצא בביתך אז מהלא ימצא ששם אני לומד את העניין הזה שלא יתמין ולא יקבל פקדונות מהנוכרים אבל עדיין אני יודע רק בביתך מגיע הפסוק שאומר בכל גבולך שמה אני יודע שגם בבורות שיכין ומערות הם מותר אסור שיהיה חמץ יפה מאוד ועדיין אומרת הגמרא עדיין אני אומר בבתים נכון שעובר משום בעל יראו בעלי ימצא וגם בא לי יתמין וגם בא לי יקבל פקדונות מן הנוכרי אבל בגבולין ייתכן בגבולין אני יכול לומר רגע בגבולין אין את כל הלימוד הזה של בעיתמין ובאלי לקבל פקדונות ואז אני אומר בגבולין שלך היי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה זה אני אומר שכן ולא ידע שאסור גם בגבולין שאסור להטמין ואסור לקבל פקדונות מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה הרי כפי שאמרנו כל פסוק מחדש לי ומגלה לי דברים נפ מפועדים הפסוק של בלי מצא בביתך אומר אל תתמין ואל תקבל פקדונות וכן מותר לך של גבוה ושל אחרים שכבר נסביר איך זה מסתדר ואילו הפסוק של גבולך אומר בכל הבורות שכינו מערות אסור אבל עדיין אני לא יודע שגם את העניין הזה שלא יתמין ולא יקבל פקדונות מאיפה אני יודע לעשות מיקס ערבוב ולהגיד כל מה שכתוב נאמר גם על גבולך וגם על ביתך גם על בעלי מצא וגם על בעלי ראה מאיפה אני יודע את זה תלמוד לומר שאור שאור לגזירה שווה גזירה שבה זה לימוד שנאמר למשה משה מסיני בעצם עבר מרב לתלמיד ומרב מאותו תלמיד לתלמיד שלו וכן הלאה. יש מילה אחת שכתובה כאן, מילה אחת שכתובה במקום אחר. תשווה ביניהם זה אותה מילה והדינים שלהם תקפים, הדינים שלהם תואמים. כמו שכתוב כאן, כך הדין כאן. שאור שעור לגזירה שווה נאמר שאור. המילה שאור שהיא בעצם חמץ נאמרה בבתים שאור לא ימצא בבתיכם. ונאמר שאור בגבולין לא יראה לך שאור בגבולך. מה שאור האמור בבתים? עובר משום בא להיראה. הוא בא להימצא, הוא בא להיתמין שהוא לא יכול להחביא את החמץ. זאת אומרת גם חמץ תמון עוברים עליו הוא בא לקבל פקדונות מן הנוכרי שגם כך הוא עובר אף שור אמרו בגבולין עובר משום בא ליראה הוא בא להימצא הוא בא להיתמין הוא בא לקבל פגדונות מן הנוכרי כל מה שכתוב לגבי בית זה נכון גם לגבי גבול ומה השאור האמור בגבולין שזה המחסנים המערות השיחין וכאלה מה השעור אמור בגבולין שלך הי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שעור אמור בבתים שלך הי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה כאן בעצם מסתיימת הבריתה שהגמרא תת תתחיל לפרט אותה, לפרק אותה ולהסביר אותה. אבל מהבריתה אנחנו רואים דבר אחד נפלא. יש לנו פסוק של ביתך, פסוק של גבולך. מהפסוק של גבולך? אני יודע בתי שבכל גבולך אסור שזה שיכין מערות וכל אלה. וגם אני יודע שמותר שיהיה לך חמץ של גבוה ומותר שיהיה לך חמץ של אחרים. מהפסוק של ביתך אני יודע שאתה עובר על בעל יראה ובעלי ימצא ואני יודע גם שבא לי אתמין ובאלי אקבל פגדונות מן הנוכחורי. אני מערבב הכל ואומר הכל בין בבית בין בגבול. הדינים תועמים אומרת הגמרא הקדושה ודבר ראשון אנחנו עומדים על מה שדיברנו מיד אמר מר אין לי אלא בעצם ראינו בברייתא אין לי אלא בנוכרי שלא כיבשתו ואין שאו עמך בחצר שממנו מהנוכרי המרוחק הזר הזה שאתה לא כל כך מכיר ממנו אסור לקבל חמץ ושאלנו נוכרי שכיבשתו ושרו עמך בחצר מניען תלמוד לומר לא ימצא שואלת הגמרא שאלה בת שתי מילים כלפי ליה כלפי היכן הדברים נוטים האם זה היגיון בעצם אני במסכתות הקודמות שהגענו לכלפי ליה השתמשנו בסלנג השגור בפי אנשים בחיך כאילו באמת מה אתה מתכוון זאת אומרת זה הפוך על הפוך זה לא הגיוני אתה אומר לי שנוכרי זר שמה זה הגיוני שלא תקבל ממנו ומנין אם אתה יודע נוכרי קרוב אליך יותר היגיון שנוכרי קרוב אליך לא תקבל ממנו לכן אומרת הגמרא תשובה פשוטה אמרביה אייפוך בוא נהפוך ונאמר כך זאת אומרת שאני אומר לך איסור לא ימצא על נוכרי מדובר על נוכרי מוכר נוכרי שקיבשתו ושנמצא בחצרך אבל שואלת הגמרא נוכרי שלא כיבשתו ולא שאו עמך בחצרך מנין שימו לב בדיוק הפוך קודם אמרנו שהמובן הוא נוכרי זר ומני נוכרי קרוב עכשיו אנחנו אומרים לא המובן הוא נוכרי קרוב מני נוכרי זר זה כבר שאלה הגיונית תלמוד לומר לא ימצא כך אומר רבא כך אומר הביה סליחה רבה אמר רבה מגיע ואומר אחרת לעולם לא תהיפוך והרשע קי זה הולך על הרשע שאם אתם זוכרים כבר דיברנו על הפער הזה שברשע כתוב כתוב ששל אחרים אתה כן רואה שאפשר לקבל פיקדון מאחרים מנוכרים מהשמע והרי שקי שלך אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים זאת אומרת עד עכשיו חשבנו שזה הולך על האיסור אתה אומר לי לא רק שאסור בעצם אתה שואל אותי מה שאני מבין שאסור זה נוכרי זר מנין שאפילו נוכרי קרוב וזה באמת לא הגיוני מסביר אבא ואומר לא זה הולך על הרישע להיתר מותר לקבל פיקדון מנוכרי וזה אומרת הגמרא מיל נוכרי שאתה לא מכיר או שלא קיבשתו מובן אבל מניען גם נוכרי שכן אתה מכיר וכן כיבשתו. תלמוד לומר לא ימצא שמותר. בוא נראה את זה בתוכו. רב אמר לעולם לא תיפוך. אל תהפוך באמת תשתמש עדיין בכמו שאמרנו מקודם שאני מובן מבין בנוכרי נוכרי זר ולא מבין בנוכרי מוכר. והריש קי זה הולך על הרישע להתרה שלך. אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה שמותר לקבל פיקדון פיקדון פיקדון מגוי. אין לי אלא בנוכרי שלא כיבשתו ואין שארומר שהוא זר מובן שאתה יכול לקבל ממנו אבל נוכרי שכיבשתו ושרו עמך בחצר מן העין תלמוד לומר לא ימצא נפלא אז לפי רבא בעצם שינינו את הרעיון במקום על מה שהבנו עד עכשיו שזה הולך על איסור זה הולך על היתר והכל נפלא אבל מי שקצת אוזן חדה שומע פה דבר מאוד מאוד מאוזר מה רבה אומר מנין שמותר אתה אומר תלמוד לומר לא ימצא לא ימצא זה איסור הפסוק שם מדבר על איסור לא יכול להיות שמש מאותו פסוק של איסור אתה מוציא היתר שואלת הגמרא והייתנא מדר ונסיב לקרא לאיסורה לא הגיוני כתוב שם לא יראה לך חמץ כתוב שם לא יראה לך סו בכל גבולך ומשמה בדיוק אתה לומד שמותר לראות שאתה אומר לי שמותר לראות חמץ של אחרים בביתך ולא רק של נוכרים מרוחק אלא גם נוכרים קרוב יותר לא הגיוני זה פסוק שנועד לאיסור אומרת הגמרא בסדר גמור עם זה אני מסתדר משום שנאמר לך לך טריזמני רש"י אומר אומר, חוץ מהפסוקים פה יש פסוק נוסף ויש פסוק בפרשת ראה ויש פסוק בפרשת בוא. שניהם אומרים אותו דבר. לא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. זה בפרשת ראה. ולא יראה לך שאור בכל גבולך זה בפרשת בור. פעמיים נאמר אותו פסוק. ושימו לב בשניהם כתוב את המילה לך. זה אמנם מגיע לדבר על איסור חמץ אבל זה מדגיש שהוא אומר דווקא לך. שדווקא אם זה חמץ שלך אז הוא לא יראה. אבל אם זה חמץ שמפקיד אצלך גוי אז מותר. מהמילה לך זו. בעצם רש"י אומר כתוב פעמיים לא צריך שיהיה כתוב פעמיים אם אינו עניין תנו עניין רש"י משתמש פה בעצם בניגוד לכל הראשונים שסוברים אחרת רש"י אומר ואנחנו נאמנים לדרכו של רש"י רש"י אומר הולכים פה על מידה שהתורה נדרשת בהם שגם כן משה קיבל מסיני אם אינו עניין תנו עניין זאת אומרת אם לא צריך אותו במקום מסוים למה כי שמה אני כבר יודע קח אותו למקום אחר עכשיו שני הפסוקים שנאמר בהם לא יראה לך סור בכל גבולך לא נצרך פעמיים לומר לך פעם אחת צריך לומר למה לומר שבאמת של גוי מותר אבל הפעם השנייה למה נצרכת לכן אומר רש"י מכאן לומד רבא הופה כתוב עוד הפעם לך זה נכון שהפסוק ברבן מדבר על איסור אבל מהלך הזה הוא דורש שלא רק גוי שזר ממך מותר לקבל ממנו את החמץ אלא גם גוי שמקורב אליך שכיבשתו והוא גר בחצרך גם מותר לקבל ממנו את החמץ אז דבר ראשון סידרנו את הבעיה הראשונה במשנה בברייתא אבל כמו שאמרנו יש בעיה נוספת ראינו שמצד אחד כתוב של אחרים אתה רואה. זאת אומרת שגוי שמפקיד אצלך חמץ זה בסדר. ומצד שני ראינו מה פתאום לא יקבל פקדונות מהנוכרי כתוב במפורש אמר מה אומרת הגמרא יכול להיתמין ויקבל פקדונות מן הנוכרים תלמוד לומר לא ימצא אסור שיהיה בביתך כלל וכלל שואלת הגמרא איך ייתכן האמרת שלך היא אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אמרת במפורש ששל אחרים זה בסדר גמור שיהיה בביתך אז תחליט אתה לא יכול באותו ברייתה רגע אחד לומר כך ורגע אחד אחרת אונה הגמרא תשובה פשוטה לא קשיה עד הקבילה לאחר אחריות עד לא קביל עליה אחריות. אם היהודי מקבל אחריות על החמץ של הגוי במידה ויקרה לו משהו, היהודי אמור לשלם עד הפרוטה האחרונה, זה כבר נקרא חמץ של היהודי. נכון שכרגע הוא של הגוי, אבל ברגע שקיבלת אחריות, זה הופך להיות שלך. ולכן אסור שזה יהיה בביתך. אבל במידה ולא קיבלת אחריות על החמץ, אז אני אומר בסדר גמור. זה של גוי. זה אמנם נמצא בביתך, אבל זה לא שלך ומותר שהוא יהיה בביתך. מביאה הגמרא דוגמה. כד אמר להורבא לבני מחוזה לבני מחוזה באירו חמירה דבני חילה מבתיכו רבא אמר לבני מחוזה רב היה גר במחוזה הוא היה הרב של העיר ושמה היה הרגילות שבני העיר היו צריכים לדאוג למזונות החיילים שנמצאים והחיילים היו גויים והיו אוכלים חמץ גם בפסח אמר רבא תברו את החמץ שלא יהיה חמץ בביתכם בפסח עליו שאתם מתכננים לתת אותם לחיילים אם כך זה חמץ של גוי ביד היהודים והוא אמר להם לבאר למה הוא אמר לבאר והוא הוא בעצם פירש הוא נתן להם גם את ההסבר כיוון דאילו מגניב ואילו מתבית ברשותיכי כהו בהיתו לשלום כיוון שאם יקרה משהו לחמץ הזה בעצם כמו שאמרנו כל אדם היה אחראי לתת מידה מסוימת כמות מסוימת שלא אוכל לחיילים ולכן אם יקרה משהו לחמץ הזה הבעיה היא שלכם זה לא כאילו נתתם את זה לחיילים ואם קורה משהו זה בעיה שלהם הם ישארו רעבים ממש לא הם לא ישארו רעבים אם קורה משהו זה בעיה שלכם ולכן אומר רבא כיוון שהחמץ הזה הוא תחת אחריותכם, אם יקרה לו משהו, אתם תאלצו לשלם כדלכון דמי זה כמו שלכם ואסור ואתם חייבים לבאר אותו בערב פסח. אם כך אנחנו רואים שבאמת החילוק בחמץ של גוי זה האם קיבל היהודי עליו אחריות או לא. כשקיבל עליו אחריות זה הופך להיות שלו ואסור לו להותיר אותו בביתו. ואם הוא לא קיבל אחריות זה נקרא של אחרים אתה רואה ברגע שהוא לא קיבל אחריות. שואלת הגמרא שאלה פשוטה. החמץ הזה של גוי ביד ישראל בוא נאמר במידה והוא קיבל עליו אחריות כרגע אם לא קרה לו כלום ברור שהוא של הגוי נכון רק מה אם יקרה לו משהו היהודי יהיה חייב לשלם על זה נקרא דבר הגורם לממון זה ביטוי ידוע בכלל משתמשים בזה הרבה בכל הבאב בטרו בבא קםמה בבא מציע בכל העניינים האלה שזה מסכת עוד ממוניות יותר שמה מדובר הרבה מה קורה על דבר הגורם לממון זאת אומרת הדבר הזה עצמו הוא לא ממון הוא לא של היהודי מה אתה אומר החמץ הזה זה היהודי קיבל עליו אחריות נפלא הוא קיבל עליו אחריות אבל כרגע המארצים של הביסקטים פה הם של הגוי נכון החמץ הזה הוא של הגוי רק מה במידה ויקרא לו משהו היהודי משלם זה נקרא דבר הגורם לממון מחלוקת רחבה האם הוא נקרא ממון או לא נקרא ממון אומרת הגמרא הקדושה אניך למן דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי מי שסובר שדבר הגורם לממון הוא כמו ממון אני מבין למה הוא עוסר ליהודי שיהיה אצלו חמץ של גוי שהוא קיבל עליו אחריות כיוון שהוא קיבל אחריות במידה ויקרה לזה משהו ישלם זה נקרא כשלא אלא למען דמר לברפלורטא להוא שחולק שסובר ליו כמון דמי מהיקלמר אם זה לא כמון למה שיהיהודי התחייב נכון הוא קיבל על זה אחריות אבל עדיין זה לא ממון זה רק דבר גורם לממון והרי אתה לא מחשיב אותו כממון אומרת הגמרא פשוט מאוד שאני אחת דאמר לא ימצא פה כתוב את המילים לא ימצא זה מגיע בעצם ואומר חריף יותר לא ימצא כלל נכון שזה רק דבר הגורם לממון וכרגע זה לא ממון ישראל אבל כיוון שזה יכול להגיע לידי כך עלף שברעיון תמיד בכל מקום בש"ס אני אומר שהדבר הגורם לממון לא נחשב כמון כאן אני אומר אדוני היקר אתה לא אוחז את זה בביתך שואלת הגמרא את השאלה הזו בצורה שונה איכדאמר בדיוק הפוך אני יש אומרים יש בעצם גרסו את השאלה בצורה הפוכה אניך למען דאמר דבר גם לממון לו כממון דמי אז היינו דיצרך לא ימצא כיוון שבעצם תמיד בכל פעם שתשאל אותו בש"ס הוא יגיד לך דבר גורם מה פתאום הוא לא כמו ממון אז אני חייב לעניין פסח לתת פסוק מפורש ולומר לא ימצא כדי להגיד לך כאן זה חמור יותר אלא למן דאמר כמון דמי לאותו מן דאמר שאומר לא זה נחשב כמון אז לא ימצא למה לי למה הוא צריך לומר את הלא ימצא זה פשוט זה דבר הגורם לממון ברגע שודי קיבל עליו אחריות והוא סובר בכל השס כממון דמי ברור שאסור ליהודי להחזיק את זה אצלו למה צריך להביא פסוק מיוחד אונה הגמרא היא צריך צריך פסוק מיוחד מו סל קדת החמינה היה עולה על דעתך לומר אויל וכייתי אדרבה בעיני לו ברשותי קיי הייתי אומר תשמע נכון שהוא התחייב במידה ויקרה לזה משהו אבל כל עוד ולא קרה לזה משהו כרגע זה נמצא בביתי המארזים עצמם של החמץ נמצאים אצלי זה לא נקרא ממון למה כי אני מחזיר אותם בעיניהם אני מחזיר את אותם הארזים לגוי אז אין לזה קשר אליי נכון שבעיקרון אני אומר שדבר גורם לממון כממון דמי ואני מחשיב את זה כממון אבל כאן תכלס החמץ הזה שנמצא פה עכשיו בבית הוא חמץ בעין הוא חמץ שאתה רואה אותו הוא ממשי אתה יכול משש אותו הוא לא שלי הוא חוזר ככה במלו הגוי ב-100% שלו אז הייתי חושב כיוון שברגע שזה קיים זה לא באמת של היהודי והוא חוזר לא ברשותיקי זה לא נחשב ברשות היהודי כמשמלן באמת מגיעים ומשמיעים לנו לא ימצא אסור לאחוז את זה בביתך ולכן הלא ימצא זה ניצח גם למן דאמר שדבר הגורם לממון כממון דמי וגם למן דאמר לו כמון דמי. בואו נסכם מה ראינו היום והסיכום יהיה פשוט. ראינו בריתה שאומרת כך. יש לנו פסוק לא ימצא, פסוק לא יראה, פסוק שאומר ביתך ופסוק שאומר גבולך. מהפסוק של ביתך אני יודע. דבר ראשון אני יודע שמותר לראות את של אחרים ושל גבוה. דבר נוסף אני יודע של גוי. של גוי אל תקבל ממנו פקדונות וגם לא להתמין. מהפסוק של בית זה מהפסוק של ביתך. מהפסוק של גבולך. אני יודע שבכל גבולך זה גם בעשמים, במחסנים, בבורות שיכין ומערות וגם אני יודע שוב פעם שדווקא לך ושל אחרים ושל גבוה אתה רואה. אז מה אז מה כן? הרבבנו את הפסוקים הללו ואמרנו שהכל תקף. תמיד עוברים גם על בעל וגם על בעל להימצא וגם אסור להפקיד וגם לקבל פקדונות וגם אסור להתמין וגם בביתך וגם בכל שאר המקומות נפלא ביותר. ראינו שאלה שהיא הייתה שאלה תמואה שאמרנו שכשאסור לך לקבל מגוי זה דווקא גוי זר אבל גוי קרוב אליך מנין אמרנו לא ימצא זה שאלה ממש לא הגיונית ולכן הבאי אמר תהפוך את השאלה ותגיד שמאלה גוי מוכר אני מבין אבל גוי זר מניען וזה לומדים מלא ימצא רב אמר אל תהפוך פשוט מאוד זה הולך על ההיתרה זאת אומרת שכתוב שמותר לקבל פיקדון מגוי אז אני מבין שדווקא מגוי זר מנין שגם מגוי שיותר קרוב וזה לומדים מלא ימצא איך לומדים את זה ממקום שכתוב כתוב איסור לא ימצא כי כתוב לך לך פעמיים רש"י אומר לומדים אם אינו עניין למקום אחד תנה הוא עניין למקום אחר שגם מגוי זר וגם מגוי מקוריו יותר שכבשתו ובחצרך גם כן מותר לקבל פיקדון עכשיו מתי מותר לקבל מגוי מתי אסור תלוי אם קיבלת אחריות או לא כמו הסיפור עם רבה ובני מחוזה ולאחר מכן ראינו שתמיד צריך את הלא ימצא בהתחלה שאלנו למה צריך את זה למן ד אמר דבר הגורם לממון זאת אומרת בהתחלה שאלנו דבר הגורם לממון לו כממון דמי אז למה באמת באמת אסור וענינו כי כתוב לא ימצא העיקר דאמרי הגרסה השנייה הייתה אם באמת זה כמו ממון אז למה צריך לא ימצא ואמרנו שכיוון שכייתי אדרבה בעיני כשזה קיים זה חוזר בממשותו הייתי חושב שמותר ולכן אני מדגיש ואומר לא ימצא בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר
לצפיה בתכנים נוספים: