העמוד היומי מסכת פסחים דף ה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת פסחים דף ה עמוד ב

[מוזיקה] סוכים דף ה עמוד בס בשורה העליונה אומר רובש מהמינוד רבי עקיבא טלס ראינו בעמוד א' כמה וכמה דרכים מה המקור לכך שחומץ נאסר ביד דהיינו בערב פסח מחצו סיוים והלאה הבריסה הביאה את דברי רבי עקיבא שהוא לומד ממה שכתוב ביום הראשון תשביסו סוער מבותיכם והרי השבוס זה על ידי הבורה ששורפים את החומץ ובהכרח שביום הראשון זה לא ביום טב הראשון כיוון שאבורה זה הרי אב מלוכה ואסור לשרוף ביום טב אם כן בהכרח שהכוונה לערב יום טב ליד ומזה לומד רבי עקיבא שהחומץ נאסר כבר ביד ניסן אומר רוב שמע מנום דרבי עקיבא קלס אני לומד מדברי רבי עקיבא שלושה לימודים שמע מינו אין בוחום אצלו סעיפו בהכרח שרבי עקיבא סובר שהדרך היחידה לשרוף חומץ, לבאר חומץ זה רק על ידי שריפה ולא על ידי זריקה לים או השלכה לכלבים. כיוון שאם היה אפשר אם הייתה אפשרות נוספת של ביאור שמותר ביום טב הרי שאין לנו מקור לדברי רבי עקיבא. רב עקיבא מוכיח מזה שאי אפשר לשרוף ביום טב הראשון והכריח שזה בערב יוםטה. זאת אומרת שהוא לומד כדברי רבדלקמון שביאור חומץ זה רק על ידי שריפה ושמע מינו עבור אליך לקיוצוס יש מחלוקס מובד כמה פעמים בשס האם כשהתורה כתבה בנוסף למה שכתוב כל מלוך או לא יתעשו על איסור שבס ויומת לעשות אבות מלוכות נאמר פסוק נוסף אבורה לא יסברו אש בכל משביסכם מדוע התורה צריכה לפר לפרט סולב נוסף לעניין אבורה בשבס ויומטה נחלקו בכך יש מנדומה שאומר לחלק יוצוס שזה בא לומר לנו שכמו שעל אבורה יהיו חייבים בלו בפני עצמו אם אדם יבאיר אש ובנוסף לזה גם יבוא עליו מלוכה נוסף הוא יהיה חייב גם על האב מלוכה וגם על האבורה כך גם בכל אבות מלאכות אם אדם גם יתחן גם ילבן ועשה כמה אבות מלאכות בהלם אחד אנחנו לא נאמר שהוא יהיה חייב רק אחד אלא הוא יהיה חייב על כל אחד ואחד חטוס מדוע כיוון שיש כלל שכל שבא ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על כלל כולו יצא ואמילא זה בא ללמד של כל אב מלוכה ומלוכה למרות שלומדים את הכל מפסוק אחד לא כל מלוכו לא יתעשו בכל אופן אנחנו לומדים שיהיה חייב על כל אב מלוכה בפני עצמו יש מנדומה שסובר שלמה נאמר אבורה בפני עצמוי זה בא לומר שאבורה היא לא אב מלוכה אלא היא רק באיסור לא באיסור של מיסה כמו כל אבס מלוכוס מזה שרבי עקיבא אמר שאב אורה יב מלוכה שמע מינו שהוא לומד כמו המדומה שסובר שהפוסוק בא לומר רק שלך לקיוצוס אבל עדיין עבור זה אב מלוכה וזה איסור של חיוב מיסה כמו כל אובס מלוכוס שמ שמ מנו לא ימרינן אוטר עבור לצרך ותרונה משל לצרך והלימוד השלישי שאומר רובה שאפשר ללמוד מדברי רב עקיבא זה שיש מחלוקת האם כשהותרע ביום טב עבור לצורירך דהיינו לצורך אוכל נפש האם אומרים מתוך שהותרה לצורך הותרונם משלא לצורך אם היינו אומרים כך היה מותר לשרוף חומץ ביום טב כמו שמותר לבשל כך יהיה מותר גם שלא לצרך אוכל נפש כאן אנחנו רואים מזה שרבי עקיבא אומר שאסור לעשות את זה ביום טב זאת אומרת שהוא סובר שלא אומרים ראשו של לצורך ולכן לומד רבי עקיבא שבהכרח שהביאור נעשה לפני יום טב ולא ביום טב עצמו תונו רבונו מביאה הגמור ברייסה כתוב בפסוק שבסיום יסורר לו מוצאה בבותיכם מה התלמוד לא אמר למה התורה צריכה לכתוב שוב שבעה יומים סור לא מוצבותיכם איסור חומץ בשבעת ימי הפסח ולי כבר נאמר לא ירואה לכו סורר ולא יראה לך חומץ בכל גבוליכו התורה כבר בראה לו בעניין הזה לא יראה לך שאור וחמץ בכל גבוליך למה צריך שוב שבסיומים שעור לאמוצבותיכם לפי שנאמר לא יראו לכו סאור וכעת הברייסה ניתן קצת איזשהו רקע הקדמה למה שנראה כי זה ברייסה ארוכה עם הרבה דרשות אבל כשנבין את המהות של הבריסה אז נבין ונצא ברור בדברי הבריסה הבריסה בעצם לומדת שתי קולס שאפשר ללמוד מהפוסק לא רואה לכו סוער בכל גבוליכו לאחר מכן היא רוצה ללמוד עוד שתי קולס נוספות אבל את זה היא אומרת אי אפשר ללמוד כי אני לומד משיבע סיומים לא יודצ בבותיכם שלא דורשים את הדרשות האלו לאחר מכן הברייסה מביאה קטע נוסף אין לי אלא בגוי ש אינו תחתך גוי שתחתך מניען ואת החלק הזה אנחנו נצטרך להבין על מה זה חוזר? האם זה חוזר על החלק הראשון של הבריסה שאמרה את שתי הקולס שלומדים היא לא יראה לך חמץ או על הקטע השני של הבריסה ששם נאמר שאנחנו לא מקבלים את הכולס אלא עוסרים את זה כן נראה את הבריסה שיב סיומים יסור לא ימוצא בבותיך מה תלמוד לא ימר ולא כבר נאמר לא יראו לך סעורר ולא חומץ בכל גבולו לפי שנאמר לא יראה לך שאור ומזה אנחנו דורשים מהמילה לכו שהוא ומיותר שלך אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גובויה האיסור שהתורה אומרת מזה שהיא הוסיפי את המילה לכו דורשים דווקא חמץ שלך אסור לראות בפסח אבל חמץ של גויים או חמץ של הקדש מי שהקדיש לבדק הבייס חמץ מותר ולא עוברים על זה לא יראה על איסור לו שלא יראה לך שאור יכול יתמין ויקבל פקדונס מן הנוכרי אולי נלמד עוד שתי כולס מאותו דרשה שלא יראה לך ונמד גם שאם הוא מתמיד והוא לא רואה את החמץ אז גם יהיה מוטב הוא לא יעבור עליו וכן שהוא יוכל לקבל פגדונות מן אנוכי תלמוד לא יאמר לא ימוצא זה אני דורש בשבעה שמים לא ימוצא שזה לא יהיה מצוי ברשותך דהיינו גם אם זה תמון וגם אם זה פיקדון מהגוי זה אסור בפסח וכעת הברייסה מוסיפה קטע נוסף אין לי אלא בנוכרי שלא קיבשתי ואין שרואים בחוצר דהיינו גוי שהוא לא נחשב חסותך נוכרי שקיבשתי שורמ בחוצר מנין נוכרי שכן תחת חסותך ו יש מהרישינים אומרים שקיבשת הכוונה שהוא נחשב לגוי שקיבל על עצמו שיבו מצוו בני נוח מאיפה אנחנו יודעים שאחד כזה שהוא תחת חסותך והוא גר איתך בחוצר שגם הוא אסור לנו לקבל ממנו פגדונות תלמוד לאמלאמוצה בבותך כם וזה הגמורה לקמן תבאר כיוון שלכאורה אם זה חוזר על השתי כולס שלא קיבלנו מה שלמדנו מלא עםצבותיכם שזה אסור דהיינו לקבל פגדונות מן הנוכרי אז הסברה אומרת להפר שאנחנו לומדים דבר ראשון לגוי שתחת חסותך ואחר כך אם יש לנו ייתור נוסף נלמד את זה לגוי שהוא לא תחת חסותך שגם ממנו אסור לקבל פקדונות בפסח אין לי אלה שבבוטם ממשיכה ברייסה אז אנחנו רואים איסור על מציאת שיהיה מצוי חומץ בבתים בבויר בשיחנו בוריס מיני מאיפה אני יודע שכל רשות שלך כמו בור שיח ומערה שזה לא הבית שלך גם שם אסור שיהיה מצוי החמץ בפסח תוד למה בכל גבוליכו זה אני דורש מלא יראה לך סור בכל גבוליכו כל מקום שזה גבול שלך ורשות שלך זה אסור ועדיין אני אומר כעת אחרי שלמדנו שתי כולס מלא יראה לך חמץ שמותר לראות את של גויים ואת של אקדש ואין בזה איסור ומצד שני ראינו שתי חומרס מילוי מוצה שאסור לקבל פגדונות מהגויים ואסור שיהיה חמץ תמון אז עדיין אני אומר בבתים אובר משום בא לירוע הוא בא לימוצא הוא בא להטמין הוא בא לקבל פקדונש מן אנוכי בגבולין שלך הייה אתה רואה רואה אבל אתה רואה של אחים ושל גובויה אולי נחלק את זה כלשון הפסוק מהפסוק לא יראה לך חמץ שזה יהיה חוזר על כל גבוליך אז נאמר ששם נאמר ההתר שמותר לראות חמץ מותר שיהיה חמץ של גויים ושל הקדש דווקא כשזה בגבול בבורות שכינו מערות אבל לא בבית ואילו את החומר שדרשנו מלא מוצה בבותיכם שאסור במותמן ואסור ופקדונות מן הנוכרי נלמד את זה רק על בתי כלשון הפסוק לא ימוצא בבותיכם אז אם כן מנין ליתן את העומר של זה בזה ושל זה בזה מנין לתת את החומרות שקיבלנו מלא מוצץ בבותיכם לאסור תמון ופקדונות מן הנוכרים לומר שזה לא חוזר רק על בתים אלא זה חוזר גם על כל גבוליכו ואת הכולס שאמרנו בכל גבוליכו שמותר לראות את של גויים ואת של הקדש מנין ניתן של בזה ושל זה בזה שזה כולה שהיא תתפוס גם בבתים ולא רק בגבולו תמיד לא סור לגזרו שובו זה אני לומד בגזרו שוב נאמר סורר בבתים סורר לא ימצא בבותיכם נאמר סור בגבולן לא יראה לכו סורר מה סורר האומר בבתים אוי ומשום בלב מוצא ולית מן ולקבל פקדונש מן אנוכים כמו שבשבע סימן סר לו מוצא בבותיכם דרשנו לחומרי שאסור לקבל פגדונות מן הגויים אסור להתמין והוא הדין שאסור לראות את החומץ אף סורמרו בגבולין אושום בלו בלימות ובליד מן בלקבל בגד מן אנוכים הוא הדין לכל גבוליך שגם כן אסור שיהיה חמץ מותמן ולקבל פגדונות מהגוי וכן להפך את הכולס שדרשנו מלכו הוא מה סור אמור בגבולים של חוטוריה אבל התורה של אחרים ושל גבויה אף צור האומבתים של חוטוריה ועל התורואה של אחרים ושל גוביה ותכף נראה איך באמת מסתדר שני הדרשות יחד לכאורה דרשה אחת אומרת לי שמותר לך לראות חמץ של גויים והדרשה השנייה אומרת לי שאסור לך לקבל פגדונות מן הגויים ואנחנו אומרים ששתי הדרשות נאמרו גם על גבולים וגם על בתים הגמרא תבאר זאת אומר מר עד כאן דברי הברייסה אין לי אלא בנוכי שלא יקיבשתי ראינו שהבריסה מוסיפה שהלימוד לגבי גויים הוא רק בנוכי שלא יקבשטו ואין שוראים חו בחוצר נוכי שקיבשת ושור עמך בחוצר מנין מניעין שגם אחד שתחת חסותך גם כן לכאורה אסור ולכאורה זה חוזר על האיסור שאמרנו לא לקבל פגדונות מן אנוכים תלמוד לאי מוצא ועל זה שואלת הגמרא כלפילה כלומר לאיכן הדברים הולכים אנחנו באים לבוא ולאסור פקדונות מהגויים אז אם יש לנו פסוק אחד אנחנו כמובן נאמר שזה חוזר על גויים שהם תחת חסותך יש לך ייצור נוסף תרבה מזה גם שאסור לקבל מגויים שהם לא תחת חסותך למרות שהם לא קשורים אליך בכל אופן אסור לקבל מהם פגדונות אבל הלשון של הבריסי לאפר שהפסוק השני בא לרבות גויים שהם תחת חסותך איך ייתכן אומר הביפוך אז הביה מתרץ צריך להפוך את לשון הבריסה ולומר שהעיתור השני שדורשים מלא מוצאה זה בא ללמד לעניין גויים שהם תחת חס שהם לא תחת חסותך ולא כפי לשון הבריסה לגויים שמתחת חסותך רוב ואומר רוב ואומר זה לא חוזר על ה מה שעשרנו מגויים על מה שדרשנו משבע יומים לאמוצא בבותיכם שאסור לגבל פגדונות מהגויים אלא למרות שזה נאמר בברייסה מיד אחרי אחרי האיסור שלא ימצא בבטיכם זה חוזר על החלק הראשון של הברייסה שזה דרשנו מלא ירואה לכו שלך אתה רואה ואתה רואה של החירים ושל גובה שמותר לך לקבל מהגויים על זה זה חוזר מה שמותר ר לך לקבל 100 גויים אין לי אלא בגויים שלא תחת חסותך גויים שתחת חסותך מני שגם חמץ של גוי שהוא תחת חסותך ושו עמך בחוצר גם חמץ ממנו מותר לך לקבל ואתה לא עובר על זה ועל זה אנחנו מביאים לא מוצאה רוב ואמר לאלום לא תיפוך והרי שקוי שלחו את רואה ואתה רואה של אחרים ושל גבויה אין לי אלא בנוכי שלא קיבסת ואנשור עמך בחוצר ששמה אנחנו מתירים נוכי שקיבשת ושור עמך בחוצר מנין שגם אצלו נתיר למרות שהוא תחת חסותך והואשרו איתך בחוצר תלמוד למר לא ימוצה וכאן מיד נקש קושיה והתנה מידר ונושי לוקיסורה אם זה הייתור לא מוצאה הרי לא מוצאה זה לשון של איסור ואתה בא לפי דברי רוב ולומר שזה חוזר על ההתר שמותר לראות חמץ של גויים אז אם כן הפסוק לא ימוצא לכאורה לא מתאים לעתר הייתנה מיד הרה הוא מחזר אחרי התר לומר שיהיה מותר גם בגוי שתחת חסותך ונוסי לו קרול לאיסורה והוא מביא פסוק לאיסור שלא ימוצא עונה גמורה משום שנאמר לכו לכותריזמנה כוונת הבריסה לומר לא מהלא מוצה בלבד אלא כיוון שכתוב בפרשס ראי אומר רש"י בחומש דבורים שם מוזכר שוב את האיסור של אכילס חומץ וראיית חומץ וכתוב שוב לא יראה לך חמץ עליך שמה מיותר ואם כן אני אומר אם אינו עניין ללא ירא אליך חמץ שכבר אצלנו בפרשת שמויס בחומש מויס כתוב לא יראה לך ניקח את הלך לעניין שבסימים סולו ימוצה בבותיכם ושם כביכול נכתוב את היתר של דורשים מהלכו וניקח את הלכו על הפסוק שלא אימוצה לא ימוצא ששיב סימים לאמוצא לכו שאור בבותיכם ואז ממילא אם יש לנו לכו גם בלא ימוץ בבותיכם אז יש לנו לכו נוסף שאנחנו ממעטים מזה את גוי ונוכל למעט מזה גם את גוי שנמצא תחת חסותך אז אם כן זו כוונת הברייסה להמשך לאמוצא לכו שאני דורש לכו על הפוס לאמוצא אומר רש"י למה אני אומר שהייתור לכו לכו הוא מפרש ראה מחומש דבורים ולא מהכפל לשון שיש באותו פוסק בחומש מויס לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור גם שם נאמר פעמיים לכו אומר אומר רש"י, זה כבר הגמורה דורשת לכמון מדוע צריך פעמיים את הפסוק גם לעניין חומץ וגם לעניין סאול? ולכן צריך לומר שהטר מחומש דבורים ולא מחומש מויס וממשיכים לבאר את המשך הבריסה אומר מר יכול להיתמין ויקבל פקדונס מינן אוכרים הבריסה מביאה למה צריך את שיבס לא ימוצה בבותיכם כיוון שמלא יראה לכו חומץ הייתי חושב שאם זה תמון או אם הוא מקבל פיקדון מאנוכים אז אין לזה בעיה שלא יהיה רואה כי זה תמון ואין בעיה בפיקדון מן אנוכים כי זה לא לכו תלמוד לא ימר לא ימוצא אז בזה אני דורש מהפוסג שבסר לא מוצאה בבותיכם שאסור גם בחומץ תמון וגם בפיקדון מאנוכים שואלת הגמורה אומר רישה של חויה אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גובויה כפי שציינו בתוך כדי דברי הבריסה שלכורה יש פה קושי כיוון שהבריסה סיימה ששתי הדרשות מה שהיתרנו מלא יראה לך שמותר לראות חמץ של גויים ושל הקדש וגם מה שעסרנו מלא מוצאה שאסור לקבל פגדונות מן הנוכרים אנחנו דורשים את זה גם לעניין גבולים וגם לעניין בתים גזרשוב של סעורר של זה בזה ושל זה בזה אז מצד אחד אתה אומר שאסור לראות פיקדון מהגויים אסור לקבל פיקדון מהגויים ומצד שני אתה אומר שמותר לראות חמץ של גויים לא יקשה עוד יקוביל חיוס עוד לא יקבל בליל אחר אז תלוי אם הגוי סתם מניח ברשותי את החמץ זה אני דורש לא יראה אליך זה שלך לא התורה עשרה רק חמץ שלך אבל אם הגוי מניח את זה אצלך וזה תחת אחריותך זה אני דורש מלא מוצא שזה נחשב למצוי ברשותך ואסור וזה נקרא לקבל פיקדון מן הנוכרים פיקדון עם אחריות וזה אסור או דקוביל עלי אחריוס או דלא קוביל עלי אחריו ומביאה הגמורה ראיה לכך כי אומר לו רובה לבני מכוזה אמר רובה לאנשי מחויזה בירו חמירו דבני חל מבתיךו החיילים של המלך אוכלים אצלכם ממילא יש אצלכם מחסנים של מזון שלהם יש שם גם חמץ אתם חייבים לבאר את זה למרות שלכאורה זה לא קשור אליכם זה של זה שלהם ולא שלכם כיוון דאילו מגנה ואילו מתוויד אם זה יגנב או יאבד ברשות סייחו ובויסלשלומי אתם תצטרכו להביא חילופין תצטרכו לשלם על זה אז אם כן זה נחשב תחת אחריותכם אתם צריכים לספק להם אוכל ממילא כל שזה תחת אחריותכם נחשב לחמץ שנמצא ברשותכם וזה דורשים מי לא ימוצא בבותיכם שזה אסור כדיל חונדומי ואוסו זה כמו שלכם ואסור אומרת הגמורה בעצם יוצא שיש לו פה חמץ שהוא לא שייך לו מבחינה בעלות זה לא שלו זה של הגוי אבל כיוון שהוא קיבל אחריות שאם זה יאבד או יגנב הוא יצטרך לשלם חדש ממילא כבר התורה מתייחסת את זה אליו וממילא יהיה אסור כדין חומץ של יהודי אוניחה למן דומה דובג לממן כממן דומי אז ניכה דהיינו יש מחלוקת רב שמין וחומי ממה קורה אדם שגזל מחברו בהמה שהוא הקדיש אותה בהמה עם אחריוס כעת יש דין שאדם שג גנב צריך לשלם כפל מאקדש לא משלמים כפל לראהו ולא להקדש השאלה האם כשהוא גנב את הבהמה הזאת שהיא מוקדשת כבר האם זה נחשב שהוא גנב את זה מראהו או נחשב שהוא גנב את זה מאקדש ומה זה תלוי הרי כשהוא גנב את זה מאקדש נכון שזה שייך להקדש כי הוא הקדיש את זה כבר הבעלים של הקורבן אבל ברגע שלבעלים נאבד או נגנב הקורבן כיוון שזה קורבן עם אחר הוא צריך קת להביא קורבן חדש. אז ממילא למי הוא הזיק בגניבה שלו הגנב לבעלים של הקורבן. אז ממילא אומר רב שמ זה נחשב שהוא גנב את זה מראהו והוא יצרך לשלם כפל ואילו חכומים חולקים אז בשלמל לממן דומר דובגרים למומן כממן דומי די מדברי רב שמן שסובר שכיוון שהגניבה שלך תגרום לבעלי הקורבן לקנות קורבן חדש זה נחשב שהיזקת אותו ישירות וממילא הכפל כן קיים פה כי זה נחשב גניבה מראהו אז ניכה שגם כאן אני מייחס את האחריות שיש לך על החומץ כאילו החומץ הוא שלך ולכן לכן התורה אומרת לבאר את זה אלו למן דאומר לו כמו מדומי אבל לפי חכומי שסוברים לו זה שבעל הקורבן יצטרך להביא קורבן חילופי זה עדיין לא עושה את זה שאתה הגנב גנבת את זה מראהו אתה גנבת את זה ממי למי היה שייך הקורבן בזמן הגניבה להקדש אז גנבת את זה מאקדש אין בזה דין של כפל אז אם ככה לפי המדומר שהחיוב אחראיוס לא נחשב למומון אז מה יקל למימר למה בחומץ התורה כן עוסרת אומרת להחזיק חמץ כזה שהוא לא שלי, הוא לא של היהודי, הוא של הגוי, רק יש לו חיוב אחרייוס. אם זה יאבד הוא יצטרך להביא חמץ אחר. למה זה נחשב לשלו? סוף סוף התורה אמרה לא יראה לך. שלך אתה רואה אבל של גויים אתה אתה יכול לראות. אין בזה איסור. ואם כן, נכון שיש חיוב אחריוס, החיוב אחריוס עדיין לא עושה את זה שלך. עונה גמורה שאני אוכל אומר לו מוצאה. גם חכומים כאן לעניין חומץ סוברים. מכיוון שכתוב לו אימוצה זה מה שדורשים מהפוסוב זרס כוסוב שאסור שיהיה מצוי ברשותך גם חמץ כזה שהוא לא שלך היום אבל יש לך עליו חיוב החיוס אידמר יש אומרים בלשון אחרת אוניח למנדומדו לו כמו מונדומי בישל מלךחומים שזה לו כמו מונדומי הינו די צריך לא מוצאה מובן למה התורה צריכה דרוש נפרדת לומר לי חמץ כזה שהוא לא שלך היום רק יש לך חיוב וחיוס אסור לך להחזיק את זה בפסח אלא למה דומה כמו מון דומי אבל לפי רב שימ שסובר שזה כמו מוען לא ימוץ זה לא מולי למה צריך פסוק אם זה כמו מוען אז ודאי שחומץ כזה זה נחשב לממונך וזה אסור בפסח יצטריך סל כדחמינה אויל וכייסה עוד הרבה הנה לו ברשותוסקוי קומש מלון הייתי חושב כל מה שרב שימן דיבר לעניין קורבן שזה נחשב שהוא גנב את זה מראהו זה דווקא במקרה שאין את הקורבן וכעת הוא צריך ללכת ולהביא קורבן אחר אבל כאן בחומץ הזה שהוא נמצא בהן הרי ודאי שהגוי הזה כשהואבוא לבקש את החומץ שלו הוא יכול לפרוע לו על ידי החומץ עצמו הוא אפילו צריך להחזיר לו את החומץ עצמו שהוא שם אצלו ממילא ברגע שהוא מחזיר לו את החומץ עצמו באין אז ממילא אין פה חיוב אחריוס אם היה קורה איזשהו פעולה של גניבה או עבדה וכעת הוא צריך להוציא מרשותו אז אני מבין וזה אומר רב שימן נגנב הקורבן צריך להביא קורבן חדש. זה נחשב שלקחת את זה מהבעלים. אבל כאן קולות שזה בעין, אנחנו עדיין היינו מחשיבים את זה לממון של הגוי, כי אתה יכול לפרוע עם זה את הממון של הגוי. אז עדיין זה לא נחשב ל ל ממונך ועל זה לא נאסור חומץ בפסח. קומש מלון. לכן צריך גם לפי רב שמעון לומר שהתורה עוסרת לא מוצא. גם בחמץ שהוא בן ואתה הולך להחזיר לגוי את החמץ עצמו. זה לא נגנב או נאבד. בכל אופן, כיוון שאם זה יגנב תצטרך להביא לו אחר, זה כבר נחשב היום לפני שזה נעבד, כשזה עדיין בן, זה נחשב כבר לממוינחו. ול אסור בפסח מדין חומץ של יהודי. אז אם כן, ראינו כאן את רובה שלמד מדברי הבקווה שלושה לימודים, אין ביוחום אצל השריפה עבור לך לקיוצס. ולא שאומרים שעבורה זה לא לו, זה לא אב מלוכה, אלא זה אב מלוכה. מה שזה נכתב בנפרד זה רק לא אמר לי שחייבים על כל מלוכב ומלוכה בנפרד ושלא אומרים הותטרונמי שלא יה לצורך אלא עבורה ביום טב אסורה מצד אב מלוכה הבאנו את הבריסה הבריסה מצד אחד מלא יראה אליך חמץ דורשת שתי כולס שלך דווקא אבל של החירים ושל גובויה של גויים ושל גובויה מותר כן לראות כי זה לא שלך ומשיב סיום יסור לא מוצא צריך את זה ללמד אותי שאל תלמד מהלא יראה לך עוד שתי כולס שגם מותמן שאתה לא רואה זה גם יהיה מותר וגם שפקדונות מן הנוכרים יהיה מותר לא שניהם אסורים מדין לא ימוצא הבאנו את הבריסה שהיא דורשת מאיתור נוסף גם לעניין גוי ש שאינו תחת חסותך שגם הוא אמרנו לא רק לא רק גוי שאינו תחת חסותך אלא גם גוי שתחת חסותך אסור ואמרנו שגזרשוב שור סוער ללמד אותי שהכולס והחומרס שניהם נלמדים גם בגבולין וגם בבתים לומדים את זה בגזר שוב אחד מהשני הגמרא בראה את דברי הברייסה אמרנו שכשהבריסה הביע אין לי אלא בנוכרי שלא הקיבשטוי נוכרי שתחת חסותך מנין אז לפי הבא צריך להפוך ולכתוב אין לי אלא שגוי שתחת חסותך שעליו אני עוסר מניען גוי שנות תחת חסותך שגם יהיה אסור אבל לפי רובה לא הופכים אלא זה חוזר על הכולה שברישה ובכולה שאמרנו שמותר לך לראות חמץ של גויים אין לי אלא חמץ שגוי שהוא לא תחת חסותך אבל גוי שתחת חסותך שגם את שלו מותר תמוד למצה והכוונה ללכו המיותר מחומש דבורים שאני דורש גם על הלא מוצאה ולומר לי שיהיה מותר לך להחזיק את החומץ של אותו אחד למרות שהוא גוי שהוא תחת חסותך גם אצלו אני דורש שיהיה מותר אמרנו לכאורה זה מסתדר מצד מצד אחד אתה אומר מותר לראות חמץ של גויים מצד שני אסור לקבל פגדונות של גויים והתשובה היא תלו אם יש אחריוס שיש לך חיוב אחריוס אז זה נאסר כמו שרובה אמר לבני מוכוי זה לגבי החיילים אמרנו ששטיילס או שאנחנו שואלים לפי המנדאומר שדבר שגורם לממו לב כמו דומי למה זה באמת נאסר ואומרים זה גזר הקוש שלו היא מוצאה או שאנחנו אומרים שבי שלו מלמדומה לו כמו מוין אז מובן למה צריך פוס אבל אם זה כמו מונט לכאורה זה ודאי כמו חמיצוי והתשובה היא כיוון שהחומץ נמצא באין הייתי חושב שכאן אנחנו לא נחשב לא נחשיב את זה כמו מוינוי כי נכון שחיוב אחריוס יש וחיוב אחריוס גורם להיות כמו מוין זה הכל כשזה נאבד ו נגנב אבל כל שהוא יכול להחזיר את זה בן הייתי אומר שזה לא נחשב לשלו קומה שלמה שגם זה אסור ועל זה נאמר שאסור לקבל פקדונינו מן אנוכי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: