העמוד היומי מסכת עירובין דף פ עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף פ עמוד א

[מוזיקה] עירובן דף פ עמוד א שורה רביעית מלמעלה אנחנו חוזרים כעת למשנה ראינו במשנה כיצד משתתפים במבוי המשנה הביאה אדם יכול לקנות חבית עבור כל בני המבוי הוא מזכה את החבית על ידי בנו וביתו הגדולים מישהו שידו לא כידו דהיינו על ידי מישהו אחר שמזכה לכל דערי המבוי ובכך נעשים כולם שותפים יחד בחית וממילא זה שיתוף מבואות כל המבואות נהיים כמבוי אחד כחצר אחת וממילא המבואי הוא רשות שמשמשת לרשות אחת ולא לכמה חצרות ולכן יהיה מותר לטל מהחצרות למבוי רב יהודה אמר שכשעושים את הקניין ומזקים את היין לשאר דערי המבוי צריך להגביע את החבית טפח מן הקרקע שואלת הגמור מייס כיצד משתתפין במובוי מביאן חבית של יין ושלש שמן ושל תמרים ושל גורגות ושלש שער מיני פירות אם משלו צריך לזכות ואם משלהן צריך להודיע זאת אומרת אם הוא הבעלים של החבית והוא רוצה רק לזכות להם בשביל השיתוף מבואות אז הוא צריך לזכות כמו שאמרנו אבל אם קנו את זה בשותפות כל אחד הביא את כספו וקנו יחד את החבית צריך להודיע. זאת אומרת הוא צריך לי אותנם שהוא עושה כעת שיתופים מבוייס. כיוון שעל ידי זה שעושים שיתופים מבויס צריך שלא יקפידו על חלקן והם יהיו כמו שותפים שכל אחד יכול לבוא וליטול מה שהוא רוצה ושלא יהיה עין צרה אחת אחד בשני. לכן צריך להודיע לכל אחד ואחד. אבל אם הכל שלו אז אין שום בעיה. מצד זוכין הוא יכול לזכות בלי להודיע להם. הוא מגביע מן הקרקע משהו אז אם כן רואים כאן בברייסה שמספיק להגביע משהו למה רב יהודה אמר טפח מה עם משהו נמדיק אמר טפח מתרצת את הגמרא אין כנזו כוונת הברייסה כשכתוב משהו הכוונה לטפח יתמר ממשיכה הגמרא שיתוף מבואש רב אומר אין צורך לזכוס ושמואל אמר צורך לזכוס מחלוקת האם צריך לזכות שיתוף מבואס כדי לחבר אותם יחד ושל כל אחד יהיה חלק בחבית האם האם זה צריך להיות על ידי קניין או גם בלי קניין מספיק זה שהוא אומר הרי זה לכל בני עמו ובלי לעשות איזשהו קניין שזה יהיה כביכול בבעלותם עירוב תחומין רב אמר צריך לזכות או שמואל אמר אין צריך לזכות כאשר אדם הולך ועושה לצורך אדם אחר מניח מזון שתי סעודות ב2000 אמה כדי שהאדם אחי יוכל ללכת לרובת תחומין מחלוקת גם האם צריך לזכות או לא אז רב אמר בשיתוף בשיתוף טופ מבויס לא צריך לזכות ובעירוב בתחום אם כן ושמואל אמר להפר שואלת הגמורה בשלמ לשמואל אוכלנן ואוכל תנן מצינו את העניין של לזכות בעניין של עירובתחומי שעירוב חצר השיתוף מבויסיס ולא מצינו בעניין של עירובי תחומין אז שמואל מסתייע מהמשנויות אלו לרב מיתמה אבל לפי רב הרי כאן ראינו במשנה שבשיתוף מבואש צריך לזכות ואילו באיר ביתחומים לא מצינו דבר כזה זה רב הרי אומר להפך מהתמה הונה הגמור תנוי וכעת הגמרא תביא שני מקורות שרואים שמה שלגבי עירובי תחומים זה צריך להיות כן על ידי זיכוי על ידי שהוא מזכה את זה מה עם החלק של רובי חצי ראשית בוייס שרב אמר לכאורה להדיה דלאוי כהמשנה שרב אמר שלא צריך לזכות לכאורה זה עיקר השאלה אומרים כאן הראשונים שכוונת כוונת הגמורה לתרץ תנועי על החלק הזה של המשנה שהוא סותר את דברי המשנה בגלל שרב תנה הוא פולי על החלק הזה של אירוביךצ של אירוב תחומין נביא ראיה שהוא סובר כמו מי שאומר שחייבים זיכוי חייבים לזכות שזה יהיה בבעלות אותו אדם שרוצה ללכת מעבר לתחום שבס דומה ודום הרב מה יש בקלוס של רבי ישי שהלכה לבחץ וחושולו הבסמכץ היה מחוץ לתחום שבש ונכנס שבש ורבה לחמויסו חמויסה עשתה בשבילה עירוב תחומים ש תוכל לחזור ובו מישה לפני רבי חיא ואוסר אמר לו רבי שמואל ברבי יויסי בבלו כל כך אתה מחמיר בעירובין כך אמר בו כל שיש לך להקל בעירובין הקל למה אתה מחמיר ועוסר עליה לחזור על ידי עירוב תחומי שחמותה היא נחלה הרי בעירובין אנחנו מקלים כמה שיותר ויבואה להו סתפק ושלחמוסרבלו משום דלא הזיקת לו מה הסיבה שסר רבי חיא לאותה כלה של רבו ישעיה לחזור הסמך עירוב תחומי שעשתה לו שעשתה החמותה האם משל חמותה רבה להשים ד לאזיקת לו האם זה החיסרון היה שמה בזה שחמותה לא זיקתה לה את העירוב ותחום מנת המזון שתי סעודות שהיא שמה שמה או דיל ממישלבולו היא לקחה או שהיא קניתה לכלה את המזון ומשום זה שלם מיד איתו הבעיה הייתה שמצד של מיד ד איתו ואין לו חנמ נכון שראינו לגבי שיתוף ומבוא וחצר שאפשר לזכו שלא מדעת אבל שם זה רק זכות לגבי עירוב תחומין כיוון שזה חוב באיזשהו מקום כי אם הוא עושה תחום לצד אחד הוא מפסיד כנגד זה על את העמות שלו בצד השני אז פה צריך את די איתו ולא היה את די איתו אמר להן הומר רבון ורבי יעקב ישמאל דידים מפרש שלמני ד רבי יוחנון משלחמוסו ערבו ומשום דלא לא הזיקתו לו הסיבה היא בגלל שהיא לא זיקתה אז אם כן רואים שרבי יוחנן סובר שצריך זיכוי וככה אנחנו מסבירים שזה הסיבה ש אסרו לה ללכת ולחזור על סמר זה על סמר לכן רב חיאה אסר את זה אז יש לנו תנה שאומר לגבי רובי תחומין שחייבים לזכות את המזון לזה שרוצה ללכת ולא מועיל רק להניח בשבילו בלי קניין אומר לרבי זרי לרבי יעקב רידי בס יעקב סיפור נוסף כמותסום אקיף וזילסדצור בוא נרב יעקבידי תשאל את רבי יעקב הידי בואני משלחמו סורר בואו משום זה לא הזיקתו לו כן כשאתה הולך לשמה אז תאריך בדרך שלך תעבור דרך מקום שנקרא סול מדצור שם נקרא שם יש חכם גדול בשם רבי יעקב ברידי ותשאל אותו האם מי שלך מויסר או משום לא הזיקת לו או דילמ שלא ערבו משום שלא ממידה איתו למה רבי חיא עשר אמר לי שחמוסר לו משם זה לא הזיקתו אז גם הוא ענה שהסיבה היא בגלל שצריך צריך לזכות בקניין זה צריך להיות בבעלותם ולא היה פה קניין אומר רב נחמן נקטינן אחד תחומין הלוכל למיס אומר רב נחמן אחד תחומין ואחד ארוחצוף מבואס צריך לזכות הלוכי להחמיר בשלושתם וצריך לזכות בכולם בואי רב נחמן מה קורה במקרה רביעי עירוב תבשילין צריך לזכות או אם צריך לזכות אדם הניח בשביל אדם אחר עירוב תבשילין מה זה עירוב תבשילין? זה במסכת ביצה שמה מבואר שאם יש יום טב שסמוך לשבת אז מצד הקדושה היום טב היא פחות היא פחוטה משבת. מותר לבשל ביום טב לצורך אוכל נפש. האם הוא יכול לבשל גם לצורך שבת שאחרי זה? אם הוא יניח עירוב תבשילין אז מועיל לבשל. האם אדם שהניח לצורך אדם אחר צריך לזכות את זה לאותו אדם או לא? אומר רבי יוסף ומה הייתי בוא אליי? לא השמיע לי דומר רב נחמן ברבד אמר שמואל עירובי תבשילים צריך לזכות שמואל אמר גם על ערובי תבשילים שצריך לזכות אומר להביה פשיט לאישמיע לי די שמיע לי מה הייתי בוא אליי אתה שואל האם הוא לא שמע אם הוא שואל כנראה שהוא לא שמע אומר לי לא זה לא ראיה יכול להיות שהוא שמע ואף על פי כן הוא שואל למה עוד הוא עירוב בתחומים מי לא אומר שמואל אין צריך לזכות ואומר יו צריך לזכות גם לגבי עירוב תחומין שמואל אמר שאין צריך לזכות ובכל אופן הוא שאל ואמר שצריך לזכות. אז רואים שזה ששמואל אמר מה קורה בעירוב תבשילים שצריך לזכות זה לא בהכרח שהוא קיבל את דבריו ולא בהכרח שאם הוא שואל הוא לא שמע את דבריו יכול להיות שהוא שמע ואף על פי כן הוא שואל אונה הגמרא לא אוכי אשתי בשלמסום פלי גרה ושמואל וקומה שמואל חומרין דמר וכחומר דמר זאת אומרת לגבי עירוב תחומין נכון ששמואל אמר שצריך לזכות ו בכל אופן הוא בא ואמר שצריך לזכות והיה לו ספק בזה כיוון שהוא ידע שרב ושמואל נחלקו בעניין אבל כיסדשמיע למיקדמה דפולי אבל פה חייב להיות שאם הוא שאל את השאלה והסתפק בהכרח שהוא לא ידע והוא לא שמע את דברי שמואל כיוון שאין מי שחולק על שמואל ואומר פסק אחר לגבי עירוב תבשילין שלא צריך לזכות אז בכרח שהוא לא שמע ממילא מה אתה שואל אותו האם לא שמעת שת את דברי אם הוא שואל כנראה שהוא לא שמע ואם כן עכשיו תגיד לו ששמואל אומר שירוב תבשילין צריך לזכות הוא יקבל את תשובתו אומרת הגמרא ההוא טורזינה דאבשבוס דרבי זירה היה טורזינה זה אחד גוי שהיה ממונה על כלי המלחמה שמיועדים לשמור על העיר כדי להילחם אז הוא היה שכן של רב זרה הוא אותו חצר אומר לי אוגלשוסך אנחנו רוצים לתטל בחצר ובגללך אי אפשר תזכיר לנו את רשותך לא יגר להוזר אומר לי מה הוא למגר מדביסו האם אני יכול לזכור מאשתו שלא מדעתו אומר אוכי אומר שלוקשמי דגברי רבומנו רב חנינה אשתו של אדם מהרבס שלא המידה אתוי כן אפשר ונראה תכף שאפילו בעל קורחוי גם אם הוא צובח ואומר אני לא מוכן אפשר לקחת מאשתו אבל אותה כן צריך לידה ההוא טורזינד בשבוץ דרביד ברשע אמר לא גר לו שוסו לא יגר להו אוסו לקמד רביד ישה היה שמה מעשה נוסף עם גוי שלא הסכים להזכיר ובאו לשאול את רבידברי מה עושים אמרלי מהו למי גם התבייסו אפשר לזכור מאשתו לא אבודי עשו לקמ דרב מסנה לא אבודי אסו לקמד רב יהודה אמר להוכי אמר שמואל אשתו של דומה שלא מידת ואפשר לקחת מהשתו של הנוכרי שכירות לזכור ממנה גם בעל קורחוי של הגוי מיסבי שואלת הגמ כמו אנשים שעירבו ושתתפו של מיד אז בעלי אין אין עירובון עירובן שיתופון שיתוף אז לכאורה בברייס כאן לאדיה שאם הם ירבו שלא מידת בעליהן הם לא יכולות אז אם ככה איך פה אמרנו שכן אפשר לא יקשי אודוסה עודלא יעשרה את הרצת הגמורה יש הבדל האם ה אותו אחד שאנחנו רוצים בעל כוח לקחת מאשתו הוא עוסר על בני החצר או שהוא לא עוסר דהיינו אם הוא אחד מבני החצר ממש אז הוא עוסר עליהם ולכן באו והתירו לקחת מאשתו כדי להקל עליהם שיוכלו לטלטל אבל אם הוא לא עוסר כגון אומר רש"י חצר שיש לה פתח לשני מבואות והיא רגילה להשתמש בפתח אחד וכעת היא לא עוסרת עם החצר השני כאן לא נבוא לא נבוא ונתיר לקחת מאשתו כדי שיוכלו לטלטל דרך אותו חצר דרך אותו דרך אותו מבוי. לא כיוון שסוף סוף החצר הזאת לא עוסרת על בני המבוי כי עיקר המעבר של החצר הזאת היא מהמב השני לכן לגבי שיתוף המבואי סקן במבוי שהוא לא רגיל להשתמש לא נתיר לבוא ולקחת מאשתו כדי להשתתף כי גם ככה הוא לא עוסר עליהם זה מתרץ הגמור לא יקר שאוד עושה עוד לא יוסר ומבארת הגמרא ויש לי גם ראיה לכך אונם מסטר בדם כן כשדשמואל דשמואל אם לא לא נסביר כך שיש הבדל אם הוא עוסר או לא עושה אז יש לי סתירה בדברי שמואל כאן ראינו ששמואל אומר שאפשר לקחת שלא מדעתו ודאומר שמואל במקום אחר מצינו ששמואל אומר אחד בבני מובוי שרגיל להשתתף עם בני מובוי ולא נשתתף שבוע אחד הוא לא רוצה להשתתף איתם והוא עוסר עליהם בני המבוי נכנסין לתוך בשר נותן שיתופ ממנו בעל קורחוי אז אם כן רוגילין שאין רוגילוי שמע מינו כתוב שהוא רגיל להשתתף משמע שהוא עוסר עליהם וכל שבוע הוא משתתף איתם כדי שהם יהיו מותרים השבוע החליט שלא אפשר לקחת בעל כוחוי ואומר רשי ודאי שהוא לוקח בעל כוח אבל לידיה את אשתו הוא ודאי צריך כמו שראינו קודם שהוא לוקח מאשתו אבל לא את זה לא מתירים אם אין את ידיעת אשתו שמע מינו אז רואים שיש הבדל בין אם הוא עוסר ולא עוסר ממילא כך ניישבת הסתירה משמואל שמואל ומשמואל על הבריסה אומרת הגמרא למי מסייע יש לי ראיה שמסייעת למה שאמרנו כת קיפי נויסלס לכי וכר למוב אדם שגר באחד מהחצרות במבוי והוא לא רוצה להשתתף בעשיית בתשלום העשיית העשייה של הלחי והקורה שהם בעצם באים להתיר לטלטל במבוי אפשר לכפות עליו להשתתף בזה אז לכאורה כמו שאפשר לצורך הטלטול להתיר טלטול במבוי על ידי לכי וקורה אפשר לכפוט עליו להשתתף הוא הדני שאפשר לקחת שלו מדי ו בשביל שיתוף מבוס כדי להתיר את הטלטול אומרת הגמורה אין ראיה מלכי וקורה למה שניוס דליק מחיצו שם ולכי וקור המבוי פרוץ לרשורבים ממילא יש דין ששמירה של מקום זה אפשר להוציא בעל כוכב מכולם אדם לא רוצה להשתתף מוציאים ממנו זה שמירה של המקום הלכי וכ זה גם כמין שמירה למבואי מבדיל אותה משור רבים ועושה כאן את המחיצה הרביעית הריצבו כאן הסתפק איך בדיוק הלחי או הקורה הם אלו ששומרים על המבוי נשאר בקושיה לשנה אחרינה מצד שני וזה בעצם הלישנה הכינה הזאת זה גרסה שברישינים לא רואים שום תזכורת לזה ובאמת לבאר אותה ככה כפי הגרסה הזאת זה קשה לבאר יש גרסה שגורסים כאן החוינים בביזדין שאני זאת אומרת לבוא על ידי ביזדין ואז לכפוט עליו או ברוצן שני שאם הוא כיפס עד שרוצהני על ידי בסדין עד שהוא יסכים מעצמו וירצה וזה הכוונה בלחי וקורו ולכן אין ראיה אלינו יתמר רב חייב ברשי אומר אוסין לכי אשרו רב שם בלוקשמר אויסין קורו אשרו מחלוקת האם רב חייב רשי בשם רב אומר שאפשר לקחת לחי מאשר או למרות שזה אסור בהנוה וכביכול זה עומד לשריפה אז אין לו שיעור אפשר לעשות מזה לחי שם אלוקים מתיר אפילו קורה מה דומה כרו כל שכן לכי כיוון שקורה יש לה שיעור היא צריכה להיות ברוחב טפח ואם כן אם הוא התיר לגבי קורה למרות שצריך שיעור וזה טעון שרייפה אשרירו אז אם ככה לכאורה אין פה את השיעור הזה בכל אופן הוא התיר את זה לכוירו אז כל שכן לכי הוא מדמר לכי אבל כורו לא אוי כי טותמכת שיעורה לכי מספיק לנו במשהו רוחב ולכן יכול להיות שהוא התיר דווקא לחי מאשרו, אבל קורה שצריכה להיות בטפח זה כבר לא אומרים בזה שגם אשרו אפשר. ממילא רב חייב רש"י בשם רב שאמר לגבי לכי יתכן שזה דווקא לכי ולא כוירו. טס כאן שואל גם בלחי צריך שיעור מסוים צריך שיהיה בגובה אסורו ובורחב משהו. גם זה גם משהו הוא צריך להיות משהו. אם אנחנו מסתכלים על דבר שסריפה כאילו הוא איננו אז לכאורה אין פה שום דבר אז מה זה שונה למה אתה אומר שכור יש לה שיעור ולכי אין לה שיעור אומרתס באופן אחד רוצה לומר שזה שיעור קטן לכן לא החמירו אופן שני בשם רב אברהם אומר שאין חנה מגמה קיצוט מכתא זה כאילו שבור לחתיכות לרסיסים בלחי יועיל להשים גם את הרסיסים האלו מה שאין כן בכורו. אז אם כן ראינו כאן לגבי לגבי מה שרב ידי אמר צריך להגביע טפח הקשנו מהבריס שמה שמע משהו ותראנו שמשהו הכוונה לטפח אמרנו מחלק ישראל רב ושמואל האם צריך לזכות בשיתוף מבואיס ובירוב חצי ורב יחלוק על המש על המשניות שלנו ויש לו הסמכתה לכך שירוב תחומן צריך כן לזכות כמו שראינו במיסה עם כלה של רבו ישאי קלתו של רב ישעיה ששמה אמרנו שהסיבה שרב חיא לא קיבל את העירוב תחומי שעשתה חמותה כיוון שהיא לא זיקתה לו לא זקתה לה את המאכל אמרנו רב נחמן אמר שהלכה למיסה שגם עירובי תחומים גם מירוב חצר וגם שיתוף בבוא צריך לזכות והסתפק מה קורה בעירוב תבשילין ואמר לו רב יוסף פשוט שירוב תבשילין שמואל כבר אמר שצריך לזכות הבאנו מיס גוי שלא רצה להזכיר ואמרנו שאפשר דרך דרך על ידי אשתו שלא יה מדייטוי ומה שכתוב בברייסה שאסור על ידי נשים שלא מדעת בעליהן זה מדובר שהוא לא עוסר על בני המבוי ואז אין אוכנא התירו לקחת מאשתו שלא מידה איתו אבל במקרה שהוא עוסר אין חנמ אז יהיה מותר לקחת ממנה וככה גם רואים מדברי שמואל עצמו שהוא אומר במקום אחר שאם הוא רגיל עם בני המבוא להשתתף נוטלים ממנו שיתופו בעל כוחה. אז הלשון רגיל מהשמע שהוא רגיל וכך אבל דווקא בגלל שהוא רגיל הוא עוסר עליהם ואז יהיה מותר. אבל אם הוא לא רגיל לעבור דרך אותו מבואל יש לו פתח נוסף למבואי אחר אז הוא לא עוסר עליהן. שם באמת לא יתירו כלל לקחת בעל כוחוי ולא באו חז"ל להתיר שם כי גם ככה הוא לא עוסר עליהם. הבאנו מחלוקת. רב אמר שאפשר לעשות לחי ואמרנו מהשאירו ואמרנו לכי זה דווקא ולא קורה כי בלחי לא צריך שיעור ושלוגיש אמר שאפשר גם קורה לעשות מהשירו ואנחנו לא מתייחסים לזה כאילו אין אין לו פה שום שיעור כי תותמכת שורה אלא אין חונה מהוכשר גם לקוירו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: