העמוד היומי מסכת עירובין דף פ עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף פ עמוד א

[מוזיקה] דף פ עמוד א' היום בחרתי להתמקד במסר שלא קשור באופן מובהק לדינים שמוזכרים בעמוד אבל כיוון שכן יש הקשר הוא מוזכר כאן וזה מסר שתפס אותי אמרתי בוא נפתח אותו כתוב כאן את המילה אתם בארמית כל אחד יודע שהבאור של המילה אתם הוא שם אבל למילה אתם יש הקשר נוסף כשרוצים ים להזכיר את ארץ ישראל אומרים אתם כמעט לאטם כשתבוא לשם כשמדברים על שם כשאתה לא מגדיר כשאתה לא מדייק ואומר על מה אתה מדבר אתה מדבר על שם הידוע ובזמנם השם הידוע היה ארץ ישראל תחשבו על זה רגע למה באמת השם כשאמרו שם בלי להסביר בלי לבאר בלי להגדיר התכוונו לארץ ישראל פשוט מאוד כי זה היה בתודעה שלהם באופן מאוד מאוד ברור היה להם חביבות מיוחדת זה היה עסק ההוא הלך לארץ ישראל ההוא חזר יש רבנים של ארץ ארץ ישראל יש שם אווירה רוחנית מיוחדת בארץ ישראל כל הזמן זה היה אצלהם בתודעה כיוון שזה היה בתודעה החביבות היקר החשיבות לכן הם קראו לזהם שמה בלי להחביר במילים בלי לדייק את ההגדרות ידעו שאתם פירושו ארץ ישראל וזה הוביל אותי לחשוב רגע היום אנחנו כולם זוכים להיות באטם כולנו זוכים לגור בארץ ישראל ואם רגע נחפש ימינה שמאל אני אראה כל כך הרבה מקורות על החשיבות של ארץ ישראל רבי יוחנן שאומר כל הדרבה כל אחד שהולך לך בארבע אמות כבר ובן עולם הבא ארץ אשר יני השם אלוקיך בא מראשית שנה ועד אחרית שנה על הפירות שלה מה נאמר על אלה שגרים במה נאמר כל כך הרבה דברים חשובים ואנחנו כיוון שזה מהרוטינה היומיומית אנחנו כבר לא מתרגשים הרגש נשחק ההתלהבות נעלמת וחבל וזה הוביל אותי לחשוב על דבר נוסף עוד כמה דברים אנחנו מפספסים כי אנחנו עושים אותם מדי יום זאת אומרת כמה מצוות תארו לעצמכם אכילת מצה איזו התרגשות איזו התלהבות מצווה דאורייתא אבל אל תשכחו שגם קריאת שמע בוקר וערב זו מצווה דאורייתא וכיוון שאנחנו עושים את זה מדי יום הרגש נשחק אז זה עורר אותי לחשוב על העניין הזה על ארץ ישראל על על קריאת שמע על כל מיני מצוות שאנחנו זוכים וכבר עושים אותם מדי יום בוא בוא נייחד לזה דקה מחשבה קצת אישוב הדעת לחשוב באיזו צורה לעשות את זה באיזה התלהבות באיזה יקר באיזה חשיבות אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף פ עמוד א מטו ארבע שועות מלמעלה אנחנו בעצם פתחנו במשנה שלנו ודיברנו על שיתופי מבואות ושמה אמרנו כשבן אדם מזכה את החבית שלו לכל בני המבואי והיום גם נדבר בהרחבה על ענייני הזיכוי האם צריך להודיע להם או לא ובאיזו צורה עושים את זה ראינו כבר אתמול שאתה מרים את החבית זאת אומרת אתה מקנה מישהו קונה בשבילם ראינו שיש מצב שאו הבן אדם עצמו קונה או שמישהו קונה בשבילו ראינו שצריך להרים את החבית מהקרקע לפחות טפח שואלת הגמרא מ טיוי כיצד משתתפין במבואי מביאים חבית של יין ושל של שמן ושל תמרים ושל גרוגרות ושל שער מיני פירות כמובן לא כל אלה או זה או זה לא משנה איזה מוצר אתה מביא והמשנה והברייתא שם מבארת אם מי שלא צריך לזכות ואם משלהן אם הוא לוקח את זה מפירות שלהם יש לו גישה למחסן שלהם וכדומה והוא לוקח מהם צריך להודיע אתה לא יכול להשתמש בלי להודיע הוא מגביע מן הקרקע משהו וכתוב במפורש שבמקרה שהוא מקנה להם כן במקרה שהוא לוקח משאלהם זה אחרת לא צריך להקנות להם אבל במקרה שהוא מקנה להם ומישהו זוכה בשבילם צריך להגביע את החבית מן הקרקע. שימו לב כתוב מה הגובה המינימלי שצריך להגביע את החבית משהו בניגוד למה שראינו אתמול שצריך טפח אונה הגמרא לא מה עם משהו מה משהו נמי דקאמר טפח אותו משהו שהוא אומר הוא מתכוון לומר טפח זאת אומרת ומגביעים משהו שיעור מסוים יש שצריך להגביע מה השיעור הוא כבר שמח על הברייטה על רב יהודה שראינו אתמול על סבדפומבדה שהשררו את הדין הזה שבאמת צריך להעלות את זה מהקרקע לכל הפחות טפח אומרת הגמרא אומרת הגמרא הקדושה איתמר שיתופי מבואות אנחנו הולכים לדבר גם על שיתופי מבואות וגם על עירובי תחומין בעצם ההבדל הקביר בין שיתופי מבואות לעירובי תחומין ששיתופי מבואות אני עושה את זה בחצר שלי זאת אומרת אני משתף את כל החצרות יחדיו כדי לטלטל במבוי וזה לכאורה יכול רק להועיל לי בשונה מעירובי עירובי תחומין שאני עושה את זה 1000 אמה 1900 אמה מחוץ לעיר כן אני אומר את זה בקצרה כבר דיברנו על זה המון המון פעמים אני שם את זה 1900 אמ מחוץ לעיר ובעצם בכך אני מרוויח שלדוגמה לצד מזרח שאליו הרבתי אני יכול ללכת עוד 2000 אמה ממקום עירובי אבל מצד שני לצד מערב נגרם ממני אותם 2000 אמה שאני לא יכול ללכת אומרת הגמרא הקדושה שיתופי מבואות רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות כשאתה נותן למישהו אחר משלך אתה חייב לזכות לו עירובי תחומין גם כן החלקו רב אמר צריך לזכות שימו לב בדיוק הפוך ממה שהוא אומר בשיתופי מבואות ושמואל אמר אין צריך לזכות בעצם מיד מבינה הגמרא את שמואל בשלמה לשמואל אחתנן ואחלותנן במשנה שלנו כתוב משתתפין במבוי כתוב במפורש כתוב במפורש שצריך לזכות ולכן שמואל מובן לגבי שיתופי מבואות ששם כתוב במפורש וגם יש לנו משנה אחרת שהיא מדברת לגבי אובי תחומין ושם כתוב במפורש שלא צריך לזכות אז או יותר נכון סליחה אין לנו משנה שצריך לזכות כתוב כיצד משתתפין בתחומין ככה רש"י אומר ולא כתוב הוא מזכה להם לא כתוב במפורש שלא אבל גם לא כתוב שכן אז שמואל מובן אבל רב אלא רב מה הייתה אמר רב למה הולך בכזאת צורה פה במפורש כתוב במשנה שצריך לזכות הוא אומר שלא בהובתחומים שלא כתוב הוא אומר שכן למה אומרת הגמרא תנאי רב אומר זה פשוט מחלוקת תנאים ואני סובר כמו אחד מהתנאים שאומר שגם באובי תחומין חייבים לזכות לכן אני אומר כך מביאה הגמרא את המעשה ממנו נראה שיש תנא שסובר כמו רב דמר רבי יהודה אמר רב מעשה בקלתו של רבי יושיה שהלכה לבית המרחץ רש"י אומר לנו היא הלכה מבעוד יום ביום שישי והמרחץ המיקום שלו היה למעלה מ-2000 אמה מהעיר וחשכה לה ובעצם היא התעכבה במרחץ עד שנכנס שבת ואם כן היה אסור לה לחזור לעירה והרוה לחמותה יצא חמותה כנראה מבעוד יום כמובן היא קלתה שהיא לא הולכת להספיק להגיע ושמה לה עירובי תחומין ובא מעשה לפני רבי חיא והסר מבינה הגמרא כיוון שהיא זיקתה כבר נראה את זה אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לרבי חיא בבלי רשי אומר שרבי חיא נקרא בבלי והוא אמר לו כל כך ככה אתה מחמיר בעירובין. כך אמר אבא. וכבר ראינו את הדעה הזו. כל שיש לך להקל בעירובין הקל. אבל בכל אופן רבי חיא אסר. ולמה הוא עשר? והיא בא לי ובני הישבה הסתפקו. האם משל חמותה ערבה לה? זאת אומרת חמותה ערבה ושמה אוכל של אהובי תחומין משל עצמה והבעיה הייתה ומשום דלא זיקתלה. הודילמה משלה רבה לה היא לקחה משל משל כלתה וערבה מדברי מאכל של כלתה. והבעיה הייתה הוא משום ד שלא מדעתה. כך התלבדו בני הישיבה. ואמר להו מרבנן ורבי יעקב שמי לדידי מפר שלמיני דרבי יוחנן משל חמותה ערבה ומשום דלא זיקתה לה ואם כן אנחנו רואים שהאוכל היה משל חמותה הבעיה הייתה שלא זיקתה לה ואם כן אנחנו רואים במפורש שרבי חיא שהשר שפסל את העירוב הזה סובר שחייבים לזכות בדיוק את דברי רב ובאמת מביאה הגמרא באותו דבר אנחנו רואים פעם נוספת שהבעיה הייתה של זקות אמר לרב זרא לרבי יעקב ברי דבת יעקב ברי דבת יעקב לא מזכירים את אביו. רש"י אומר, אביו לא היה הגון, לכן לא הזכירו. לכן אני לא רוצה לדבר על אנשים לא מאוגנים, אז אני עף ישר לסבא. הוא אמר לו כך, כמעט הדעתם. כשתגיע לשם המפורסם שזה ארץ ישראל, תעשה טובה. נכון שזה לא על הדרך, אבל עקיף וזייל לסולם דצור. תעבור דרך העיר צור, בעצם המעלה, סולם המעלה של צור. ובא מנה מבי יעקב בריתי ותשאל אותו. ובאמת בא מיני, הוא שאל אותו, האם הסיבה שיעשו שמה משל חמותה ערבה ומשום דלא זיקתלה? דילמה משאלה ערבה ומשום דשלום מדעתה את אותו שאלה של בני הישיבה אמר לי לו רבי יעקב ראיתי משלחמותה רבהלה ומשום דלא זיקתלה ואם כן אנחנו רואים שרב שאמר את דעתו שבעירובי תחומין צריך לזכות הוא לא המציא הוא אמר את זה כשיטת רבי חיא שהותנה וכך סבר ובעצם רק נותר לנו להבין שרב שאומר במפורש שבשיתופי מבוד לא צריך לזכות עליו שבמשנה רואים שכן אומר רשי ואף על גב דמתניתן פליגה עלי דרב רב תנפליג רב כיוון שהוא היה בדור החופף הזה ממש הוא היה בסוף התנאים תחילת האמוראים היה לו סמכות לפעמים של תנא והוא יכל לחלוק על משנה מפורשת ולכן כך אנחנו לא נתקאים עם זה שהוא סובר בניגוד למשנתנו שבשיתופי מבואות אין צורך לזכות אומרת אומרת הגמרא הקדושה מאב נחמן נקטינן אחד ראובי תחומין ואחד ורובי חצרות אחד שיתופי מבואות צריך לזכות בכל אלה כל סוג של עירוב עירוב תחומין שכמו שאמרנו זה במרחק מעיר כדי לאפשר שר ללכת עירובי חצאות זה שכל בני הבתים יוכלו לטלטל בחצר ושיתופי מבואות שכל בני החצאות יוכלו לטלטל במבוי צריך לזכות ו רב נחמן מה קורה עירובי תבשילין שימו לב כאן המילה עירובי דומה עירובי תבשילין אבל זה דבר אחר לחלוטין עירובי תבשילין זה בעצם בכל יום טוב שסמוך לשבת אתה אתה עומד בערב יום טוב ועושה עירובי תבשילים כדי שיהיה מותר לך להכין ביום טוב דברים לשבת לכן אתה עומד ומניח עירוב מסוים שם ביצה ומאכל או שלא דעות בהלכה ובגמרא מה בדיוק צריך להניח אתה מניח ואומר העירוב הזה בעדן יהיה שר אלן למיפה ולבשלה זאת אומרת על ידי זה יהיה מותר לנו להכין דברים ביום טוב לצורך השבת או מיום טוב לחברו וכדומה זה נקרא עירובי תבשילין כשאני מניח עירובי תבשילין בשביל מישהו אחר צריך לזכות או אין צריך לזכות אומרת כך שואל רב נחמן אומרת הגמרא מה רבי יוסף ומהתי בא אליי לא שמיע לי אדם אמר רב נחמן ברב עדה אמר שמואל הו עירובי תבשילים צריך לזכות האם הוא לא שמע שכתוב במפורש בעירובי תבשילים צריך לזכות הוא לא שמע אמר להביא ענה הבא את תלמידו שלב יוסף נכון פשיטה דלא שמי עליי מה אתה מתפלא האם הוא לא שמע כן הוא לא שמע ברור שהוא לא שמע למה מי אמר דאיש מי לי מה תי בא אליי אם הוא היה שומע הוא לא היה שואל אמר לי ענה לו רב יוסף מה פתאום לא יכול להיות שהוא שמע ועדיין הוא שואל אתו אירובי תחומין מי לא אמר שמואל אין צריך לזכות ואמר אי הוא צריך לזכות עליו ששמואל אמר שלא הוא חלק עליו הוא אמר בעצם כמו רב ולכן יכול להיות גם כאן שהוא בעצם שמע את דברי שמואל ועדיין הוא שואל מה הדין כי הוא לא רוצה לפסוק כמוהו והוא אומר אולי יש מישהו אחר שאמר אחרת דוכה בי ואומר מה פתאום חייב להיות שהוא לא שמע אחי אשת ההשוואה שלך נכונה בשלמהם שמה לגבי עירובי תבשילין סליחה שמה לגבי עירובי תחומין פלי גירה ושמואל וכמשמלן כחומרין דמר וכיחומרין דמר הוא אומר לנו דע לך בכל מקום אני הולך אחר החומרה ואיפה ששמואל אומר שצריך לזכות אני הולך כמותו ואילו בהרובי תחומין שש שמואל אומר אין צריך לזכות אני הולך כמו רב אז על אף שהוא שמע את דברי שמואל הוא מחמיר כי יש תנה אחר שמחמיר אבל אחית דשמ דשמיע למיקה דמן דפלי אם הוא היה שומע את דברי שמואל והוא לא היה שומע מישהו שיחד איתו מנוגד לדבריו אומר אחרת לא היה סיבה שהוא ישאל האם באמת יש לא היה סיבה סליחה שהוא ישאל מה הדין בעירובי תבשילין כשהוא מגיע ושואל חייב להיות שהוא באמת לא שמע ולכן בוא נעדכן אותו ונאמר לו ששמואל אומר במפורש שצריך לזכות ובאמת כך תהיה ההלכה. אומרת הגמרא הקדושה הוא טורזינה רש"י אומר הוא היה נוכרי והוא היה אחראי לשמור על כלי ז' בעצם טורזינה זה שם תואר לאדם שאחראי על הנשקיה על הכלי ז דבה בשבות ידרב זירה בשכנותו של רב זירא אמרו לה אמרו לו שם בני האלה בני ה מבוי או גרלן רשותך תעשה טובה בוא תזכיר את רשותך הרי גוי כידוע צריך להזכיר את רשותו לא הוגיר להוא לא הסכים אתולקמי דרב זירא שאלו אותו אמרו לי מה הוא למי גמדביטו האם אנחנו יכולים לעשות מעקף ללכת לאשתו נשים דעתן קלה נשכנע אותה ככה בכל מיני שכנועים והיא תזכיר לנו את המקום אמר להו אחי אמר ישקש משמי דגברר רבאומנו רבי חנינא אשתו של אדם מערבת שלו מדעתו ואתם באמת יכולים לעשות את הפטנט הנפלא הזה לכו לאישה מאחורי הגב מאחורי הקלים תסגרו את כל מה שאתם רוצים מספרת הגמרא ותורזינדה ובשיבות ידרב יהודה בא אושעיה אותו רעיון תורזינה שומר נשק שהיה בשכנותו בשכונתו של רבי יהודה בר אושיה אמרי אמרו אולו בני המבוי אוגר לן רשותך תזכיר לנו את רשותך לא אוגר להוא לא הסכים אתולקמד רב יהודה בראש שאלו אותו אמולי מה הוא למי גר מדביתו האם מותר לזכור מאשתו לא ובידי לא היה לו תשובה אתו לקמי דרב מתנה הלכו לשאול את רב מתנה אם הוא יודע גם כן לא הובידי אתו לקמי דרב יהודה אמר להוכי אמר שמואל אשתו של אדם מערבת שלו מדעתו ולכו בשמחה תערבו תעשו את זה כמו שאמרנו מאחורי הקלים ותהנו שואלת הגמרא איך זה ייתכן לכן מטבי נשים שערבו ושנשתתפו שלום מדעת בעליהם אין ערובן עירוב ואין שיתופן שיתוף כתוב במפורש שאישה יכולה אומנם לעשות מדעת בעלה יכולה להשתתף ולערב אבל ברגע שכמו שאמרנו היא עוקפת אותו מאחורי הקלים סוגרים איתה זה לא נחשב לא כשיתוף ולא כעירוב אונה הגמרא לו קשיה עד העשר עד לא עשר אם הוא עוסר על בני המבוי הוא כרגע תוקע אותם אם הוא לא נותן הם מסתבכים מותר עדן לא עשר אם הוא לא עושה זה חצר שבין שני מבואות לדוגמה ויכול הוא יכול להחליט שהוא מערב יכול להחליט שהוא לא מערב והחלטה שלו לא תשפיע על ההגדרה ההלכתית של בני המבוי הם יכול להמשיך ולטלטל גם בלדיו פה באמת אסור אחינמי מסתברה שבאמת שמואל מחלק בין רגיל בין אוסר לשאינו עוסר דאם כן אם תאמר לי שהוא לא מחלק ותמיד הוא מתיר לעקוף בעצם את הבעל וללכת דרך האישה כאשר שדשמואל דשמואל דאמר שמואל אחד מבני מבוי שרגיל שימו לב שרגיל להשתתף עם בני בני מבוי ולא נשתתף. רק אז בני המבוי נכנסים לתוך ביתו ונוטלים שיתופן ממנו בעל כורחו ואומרים המפרשים כמובן ברשות אשתו. מדייקת הגמרא רגיל אין שן רגיל לא רגיל זה אומר שבמקרה והוא לא והוא לא יערב יחד איתם הוא יאסור עליהם ואז בכזה מקרה באמת אני אומר אפשר להיכנס ולקחת על הראש שלו כשאשתו כשאשתו נותנת אבל במקרה שאינו רגיל אסור ובאמת שמא מינה שיש חילוק בין רגיל לשאינו רגיל אומרת הגמרא הקדושה לימסייע לי בוא נסייע לדעת שמואל קופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי במבוי כידוע כדי להתיר אותו בטלטול דבר ראשון א'ב חייבים רוצים לשים בו לחי וקורה ואם אין ועכשיו מגיעים השכנים ורוצים לשים לחי וקורה הם יכולים לקפוץ את השכן הנוסף איתם באותו מבוי שהשתתף איתם בהכנת הלחי והקורה אם כן רואים שבמקרה שהוא עוסר מחייבים אותו במקרה שאם הוא לא ישים זאת אומרת אם הוא תעלם ולא ישתף יחד איתם יישאר אסור הוא חייב לשים אומרת הגמרא שניעתם דלק המחיצות רשי גורס כך כתוב בגמרא וכך גם רש"י גורס דלק המחיצות זאת אומרת הוא אומר זה בכלל לא ברעיון של שבת. כיוון שכשאין לחי וקורה, אין מחיצות מרוח רביעית למבוי והוא מגולה, הוא פרוץ, הוא לא משתמר. אז הם מחייבים אותו לשים לחי וקורה מדין מחיצות. לאחר שהם קיימים, אפשר להשתמש בהם גם לשבת. כמובן כל הראשונים שואלים ותמעים מאוד, הרי סך הכל לכי וקורה לא גורמים למבואי להיות מאוגן באמת. זה לא מחיצה עמידה, זה לא מחיצה אטומה. ולכן רובם דוכים את דבריו וגורסים כמו תוספות. שני דעיק מחיצה. זאת אומרת שנכון שקפית אותו, אבל סתכל רגע על המצב הנתון לאחר הכפייה. יש מחיצה, אתה רואה לחי, אתה רואה קורה והכל בסדר. אני לא צריך פה את הלב שלו, זה לא מעניין אותי. עצם זה שיש לחי וקורה, נכון שזה הגיע על ידי כפייה כרגע יש, אבל בכזה שיתוף, כמו שדיברנו קודם, שלוקחים לחם והלחם הוא סך הכל סמל, העיקר זה הלב. הרי במידה והם מקפידים זה על זה אי אפשר לערב. אז הלחם הוא רק סמל. לקחת אותו בכפייה. גם אם זה באישור אשתו, עדיין אי אפשר לומר שאי אפשר להוכיח, אי אפשר להשוות את לחי וקורה שזה סך הכל ברגע שיש אותו זה קיים ללחם שאני צריך את הלב וזה לא קיים. כך אומר תוספות. תוספות עצמו כן מנסה לקיים גם את גרסת רש"י ולומר שאני תם דלק המחיצות ולהסביר שיש הבדל בין מבוי לבין חצרות וכן. אבל עדיין אנחנו הסברנו את רש"י וגם הסברנו את אוספות והרבה הרבה יותר נוח ככל הנראה עליו שזה לא כדרכינו כן להשתמש כאן בגרסה של תוספות לשון אחר אומרת הגמרא מצד שני וזה עצמו גם כן הלשון אחר מצד שני לא מופיע כמעט אצל כל הראשונים הם לא גרסו את זה כלל האחרונים גם רובם ככולם לא גורסים את זה ומי שכן מתפטל מאוד להסביר איך ומה זה מתרץ ובאיזה צד יש כאלה שאומרים שגורסים בו בבית דין שאני שק בבית דין אפשר אפשר לקחת ממנו בכפייה ויש עוד כל מיני גרסאות בכל אופן נסתפק בזה ותודה רבה בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון ראינו לגבי להרים שכתוב משהו להרים את החבית משהו זה אומר טפח מחלוקת רב ושמואל לגבי שיתופי מבואות ולגבי עירובי ולגבי גם שיתופי מבואות וגם עירובי תחומין וראינו שרב שאומר שבעירובי תחומין צריך לזכות צבר כמו רב חיא שהיה שם עם כלתו של רבי יושיה שהרי ראינו שהוא עשר ועליו שזה היה באמת מכלתו והבעיה הייתה שהיא לא זיקתלה אם כן אתה רואה שיש תנא כמותו ולגבי המשנה אמרנו שבאמת רב תנא הוא פליג פסקנו תמיד לחומרה כך פסק רב נחמן שתמיד צריך לזכות עירובי תבשילין הוא שאל כי הוא פשוט לא שמע אם הוא היה שומע ויודע שרק שמואל אמר שצריך לזכות ואף אחד לא חולק עליו ברור שכך הוא היה אומר כך סגרנו למסקנה טורזינה ראינו פעמיים שאפשר ללכת על הראש שלו ולבקש מאשתו שתזכיר בלי רשותו ואמרנו כיוון שהוא היה עוסר עליהם בשונה במקרה שהוא לא עוסר אז באמת אי אפשר ללכת על הראש שלו ולקחת ממנו עירוב אפילו לא כשאשתו מסכימה כמו שבאמת הבאנו את הראיה משמואל ראיה או יותר נכון ביאור ביאור נוסף או חידוד שרואים משמואל שדווקא רגיל כן שלא רגיל לא ניסיון להביא ראיה שכופילו אותו לעשות לכי וקורה למבוי ודכינו מה פתאום שמה זה מחיצה או כמו שרשי הסביר ששמה זה פשוט מאוד להגן ולדך אני משתמש לשבת או כמו שתוספות אמר תכלס לאחר מכן יש מחיצה בשונה משיתוף וכדומה שאני צריך את הלב שלו וזה זה לא קיים. בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר. [מוזיקה] เ
לצפיה בתכנים נוספים: