העמוד היומי מסכת עירובין דף עט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף עט עמוד א

[מוזיקה] עירובן דף עמוד א נתחיל בעח עמוד ב צורה שלישית מלמטה מילי אופר ראינו במשנה שאם ישנם שתי חצרות ויש ביניהם מחיצה בגובה עשרה ללא פתח ביניהם הם לא יכולים לערב יחד אלא כל אחת צריכה לעשות עירוב חצרות לעצמה ואין אפשרות להעביר מחצר לחצר כמו במחיצה כך גם בחריץ חריץ בעומק השרה אומרת המשנה שאם היא עמוקה אחריץ עמוק 10ה טפחים ורחבה ארבעה תפחים זה כמו מחיצה וממילא זה מחלק ביניהם ואי אפשר לערב יחד מתי כן אפשר המשנה אומרת אם הוא מילה את החריץ אבן וקש זה לא מועיל הביטול כיוון שהוא יכול לקחת את זה ברגע בכל רגע נתון והוא אמור לקחת את זה הוא לא מבטל את זה שם אבל אם הוא עולה את זה בעפר וצרורות זה דבר שאדם כן מבטל וממילא זה נחשב כאילו אין את החריץ הוא מילה את הרצפה וכעת אין חריץ בגובה השרה וממילא הוא יוכל יוכלו לערב יחד כעת הגמרא תברר באיזה צורה מדובר שהוא מילה את האחרץ בעפר וצורות שזה מועיל וישנם כמה אפשרויות בהנחת עפר ועצרות. יש אפשרות שהוא מניח את זה בסתומה. הוא לא יודע מה התוכניות שלו, אם הוא יקח את זה, לא יקח את זה. יש אפשרות שהוא מבטל את זה שם. הוא הולך על מנת להניח את זה שם ולא ליטול את זה. אומרת הגמרא, מילה עפר המשנה לא חילקה ולא צינה. מהשמע? ואפילו בסתומה. גם כשהוא מניח את העפר והצורות בסתם בלי לבטל את זה על דעת שלא ליטול את זה משמה, זה גם מועיל לביטול. ואני מחשיב כאילו כאילו זה חלק מהרצפה ועודן שואלת הגמרא ממשנה אמנם המשנה הזאתי בהקשר לנושא אחר לגמרי לעניין טומת מת אבל משם אפשר ללמוד שלא מספיק כדי שזה יחשב לסתימה על ידי צרורות לא מספיק שהוא יניח את זה בסתום אלא צריך לבטל את זה ועותנן בית שמילו הוא תבן אוצרויס וביטלוי בוטל אם הוא מילה את התבן הרי אנחנו יודעים בגבי טומת מת אם יש פותח טפח זאת אומרת בין הטומ לתקרה יש יותר מטפח אז התקרה חוצצת בפני הטומ מי שיעבור מעל התקרה לא יתמה אבל אם זה אטום ואין שום חלל בין המת לתקרה או בין הטומ לתקרה אז ברגע שזה טומאה שמתמה באוהל היא בוקעת ועולה עד לשמיים אם הוא לקח את הבית שנמצא שמה מת והוא מילה את כולו בתבן או בצרורות כעת אין שום חלל אין פותח טפח האם כעת הטומ בוקעת ועולה כמו מה שנקרא טומו רצוצו שהיא אטומה בלי חלל או שזה לא נחשב לביטול וזה לא נחשב אטום כיוון שזה משהו זמני אומרת המשנה בית שמלא הוא טבנוצרוס הוא ביטלוי דווקא אם הוא ביטל את זה בתוך הבית בוטל ביטלוי אין לו ביטלוי לאי ממילא נשאלת השאלה מהמשנה שם אנחנו רואים שגם בצרורות כמו בתבן אנחנו צריכים שהוא יבטל את זה שם ולא מספיק שהוא מניח את הצורות בסתומה אז איך כאן במשנה משמע שגם בסתומה כשהוא ממלא את החריץ בצרורות זה ביטול אומרבונמנתני אויס רבי יויסי אין אוכנמה יש מחלוקת סתנוים בין המשניות והמשנה בהולס שהבאנו לגבי טומת מת זה עליבד רבי יוסי שת הגמרא רבי יוסי בדיוק להפך היא רבי יוסי אבחשמינלי שמענו שרבי יוסי אומר אדרבה שלא צריך ביטול נתני רבי יוסי אומר טבן ואין תיד לפני יסוי הרי הוא כסתם עפר ובוטל רבי יוסי אומר אומר רש"י משום דאי רבו רבי יוסי כדאמרין לכמון נוקט לו כתוב שמה לגבי מילה הוא תבן ואנחנו יודעים שהוא לא צריך לו אבל הוא לא ביטל את זה הרי הוא כסתם עפר שאנחנו אנחנו לא יודעים אם עתיד לפנות אותו או לא שבסתומה הוא בטל אז אם ככה אנחנו רואים אדרבה וזה תוספת באולס שזה בעצם תוספת של שיטה על המשנה באולס ושמה כתוב שרבי יוסי סובר שבעפר לא צריך לא צריך לבטל כתוב שתבן שהוא אין עתיד לפנות אותו הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפניסוי הרי הוא כסתם טבן ולא ייבטיל זאת אומרת אם בעפר יש לו תוכנית ליטול את זה משמה זה לא טוב אבל עפר בסתומ שהוא מניח זה ביטול וממילא בטבע שהוא לא עתיד לפנות אותו שהוא מבטל אותו שמה זה כמו סתם עפר אז אדרבה אנחנו רואים שרבי יויסיו זה שסובר שבעפר ולכאורה הוא הדין בצרורות לא צריך לבטל אלא בסתם עפר זה בטל לא כמו המשנה באולס אם כבר כמו המשנה שלנו אונה הגמרא נכנמה אלא אומר רבסי מנתנה עירובין רבי יויסי מי זה התנה של עירובין זה רבי יויסי וממילא לכן אין חנם יש פה מחלוקת סתנוי למה באבמינה למה ראינו קודם רב הונה שתראמנת רבי יויסי אם בתוספת כתוב להפך אומר רש"י כמו שהזכרנו כיוון שאייר בו רבי יוסי כיוון שמצינו את באולס את רבי יוסי אז ניסינו להעמיד את אולס עליבד רבי יוסי אבל הגמרא שאלה אדרבה באולס מוזכר רבי יויסי כשיטה הפוכה ולכן היא מיישבת השם רבסי שנוכנה מהמיש כאן בעירוביד זה על בדרבי יויסי שם באולס תנקם באולס חולק הוא סובר שבצרויס ובעפר צריך ביטול ואילו רבי יויסי שחולק שם בתוספתה הוא הולך עם המשנה כאן המשנה כאן ושיטתו שלא צריך עפר, לא צריך ביטול וגם בסתומי זה זה מבטל לגבי צרועות ועפר. זה תירוץ אחד. רבו רבי ישעומר לא צריך להגיע למחלוקת סתניים ונראה כעת שני תירוצים נוספים שאין אוכנא צריך להגיע למלכס תנועים אלא נחלק בין המשנה שלנו שמדברת לאלכו שבס למשנה באולס תרומהשבס קורמיס אנחיס או שבס אפילו ארנקינם ממותליניש גם ארנק שאדם יניח כדי לאטום משהו כדי לצורך כלשהו הוא מבטל את זה בדעתו כיוון שזה מוקצה בשבת ממילא הוא לא יטול את זה במשך כל השבת ולכן זה מבוטל כיוון שאסור לטלטל את זה אז הוא הדין עפר וצרורות שזה מוקצה בשבת ממילא אם הוא מניח את זה בחריץ זה הולך להישאר שם למשך כל השבת וזה מה שאנחנו צריכים וממילא לכן לעניין החריץ בהילחוש שבס מספיק שהוא ישים שם עפר וצורות בסתומה ואילו לעניין טומת מת אין נכונמה כדי שזה יחשב טומאה רצוצה שהבית אטום וזה מבוטל שם צריך לבטל את זה להדיה רבשי אמר תירוץ נוסף בית החור חורצקו רומיס יש הבדל לא בין אילכי שבס לאלכו סטומה אלא בין בית לחריץ מי שלא מחריץ למיתה מקוי אלא בית למטה מקוי החריץ בין שתי חצרות אף אחד לא רוצה להשאיר את החריץ ככה פתוח זה לא שימושי שיש שם שימושי דיורים ואפשר ליפול לתוך החריץ זה עשוי לסתימה לעיתום אם לא היום שבוע הבא עוד שבועיים אבל זה עשוי לעיתום ולכן ברגע שהוא רוטם את זה אדרבה העפר וצות הגיעו ליהודן שם שאין כן בית, אף אחד לא לוקח בית ומבטל אותו ומלא אותו בעפר או אבנים ומשאיר אותם שמה. עכשיו יש לו איזשהו סיבה בגלל הטומאמר שהוא הולך לקחת את זה ולכן לגבי טומא צריך שהוא יבטל את זה לאדיה כדי שזה יחשב שמה לביטול ואילו כאן גם בסטומ זה כבר מספיק. אז אם כן יש כאן שלושה תירוצים. תירוץ אחד שמחלוקי סטנועים. טירוט שני שדווקא כאן מספיק בסתום מכיוון שזה מוקצה אז הוא מסיח את דעתו והוא מבטל את זה שם תירוץ שלישי שכאן זה חריץ אז ממילא זה מתבטל במ ב זה מתבטל כיוון שדעתו של אדם למלות את החריץ מה שק בבית אין דעתו של אדם למלות את הבית ומסתומ שהוא יקח את זה בהמשך ממשיכה הגמרא המשך דברי המשנה נוסלוב נסר שרחב ד' אמרנו במשנה שאם הוא הניח נסר על גבי החריץ הזה ואז ממילא יש פה מעבר בין חר בין חצר לחצר ברוחב ארבעה טבחים ממילא יש פה חיבור זה לאורך כל החצר ולכן זה מחבר ביניהם אפשר לערב יחד אומר רוב לשון אלא שנוסע לרוחבוי מה שאמרנו שהוא צריך שיהיה רחב רבו זה דווקא שהוא שם את זה ברוחבה החריץ דהיינו כמו גשר שמחבר בין שתי החצרות אבל לאור כוי אם הוא הניח את זה לאורך החריץ אפילו כל שהוא נעם משאר מיתו מארבו מספיק שזה יהיה נסר ברוחב כלשהו העיקר שעכשיו מה שנשאר פתוח בחריץ הוא פחות מארבו וממילא כשאין פה את החריץ ברוחב ארבו הוא לא מחלק בין שתי החצרות וכן שתיגזוסטרו זו כנגד זו המשנה סימה שגם לגבי שתי מרפסות זו כנגד זו מערבין שניים כיוון שאין חיבור ביניהם ואם רוצו מערבין נכוד פחוס מכאן מערבין שניים ואין מערב נכוד דהיינו אם אין ביניהם אם אין ביניהם שלושה תפחים אז הם יכולים לערב יחד אבל פורש מכאן אם זה ברוחב אם אנחנו אומר רש"י מסרים בולטים בשפת העלייה לרשות הרבים ומרשי משמע שהם נמצאים בעצם לא משני צידי רשות הרבים אלא בניין ליד בניין או אפילו באותו בניין שתי מרפסות עם הרווח ביניהם והוא נתן נסר רחב ד' כמין גשר ממילא זה כבר מספיק הנסר בשביל לצרף ביניהם ולהחשיב אותם כאחד. יש עכשיו גשר שמחבר בין שתי המרפסות אבל אם זה פחות מארבו אז זה לא מספיק וממילא הם יכולים רק לערב כל אחת לעצמה אומר ועוד זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לוי מה שאמרנו במשנה שני גזוותראות זה דווקא שזה זו כנגד זו מהשמע אבל אם זה זו שלא כנגד זו אלא אחת נכנסת יותר ואחת יוצאת יותר הם לא ממש אחת בשורה ישרה אוי זו למעלה מזו או שהם לא באותו גובה אחת גבוהה יותר לאי אז אני אומר שלא מועיל הגשר כיוון שלאנשים לא נוח ומפחדים ללכת על גשר שהוא לא נראה יציב ממילא אם זה גשר שהולך באלכסון ממרפסת שבולטת למרפסת שפחות בולטת או הפרשי גובה אז אנחנו אומרים שזה לא מועיל הגשר ואמורן אלא שיש בין זה לזה שליש תפוחים אבל זה הכל דווקא כשבאמת הגובה ביניהם והפרשים ביניהם יותר משלושת תפחים אבל הם בין זה לזה שלושו גזוסטרו הקומוי אם זה פחות משלושה טפחים ההפרש בזו שלא כנגד זו אז זה עדיין אפשר לקרוא לזה מפסת אחת ארוכה קצת עקומה אבל זה עדיין אפשר לחבר את זה על ידי גשר אומרת המשנה מתבן שבין שתי חצרות גובה יעשור הדפוכים אם יש שתי חצרות ויש ביניהם הרימה גדולה של תבן כל אחד כל בני חצר מאכילים דר על אותו מטבן לוקחים מהמדבן וכך לאט לאט כשזה מסתיים ונגמר מביאים תחולה חדשה אז מרבין שניים ואין מערבניכות כעת יש פה מחיצה בגובה אסורו ממילא זה מחלק בין שתי החצרות אלו מאכלים מכאן ואלו מאכילים מכאן כעת במשך השבת הם יכולים להמשיך להכיל מהערמה הזאת למרות שברגע שאם במשך השבת פתאום המחיצה תרד מעשורתפוחים והרי הם לא ירבו יחד אחד כיוון שבערב שבת היה פה עשור תפוחים אז בעצם היא פתוחה כעת לרשות האסור הלה לא חוששים לכך שזה ירד מעשורת תפוחים נתמאט את התבן מעשורת תפוחים מערבין ומערבין שניים הגמרא תבאר מה באים לומר כאן זה ברור אם אנחנו מדברים על מערבין אנחנו מדברים שזה התמעט מערב שבת אז אם זה פחות מעשורו אז יכולים לערב יחד וצריך להבין מה החידוש בכך אומר רב הונה ובלבד שלא יתן לתוך קופוס ויח לי כשאנחנו אומרים אלו מאכילים מכאן ואלו מאכילים מכאן ולא חוששים שזה יתמאט מעסורו משך השבת זה דווקא שזה כמויות קטנות שבהמות באות ואוכלות אבל שלא יתחיל למלות כלים מהתבן שואלת הגמרא משמע שכל הבעיה למלות כלים אבל הוא לא יקשורי האם מותר להעמיד את הבהמות על הרמה הזאת ליד הרמה הזאת כדי שיאכלו זאת אומרת לגרום לכך שהם יאכלו ואומר חנינה מהמידומת בהם תו לגבי באסובים בשבוס ואין מה מילות דומש בהם תלגה במוקצה בשבס? משמע שאסור לקחת את הבהמה כדי לאכול מדבר שהוא מוקצה בשבס. אז אם כן, איך מותר לקחת את הבהמה? כמו שמשמע מדברי רב הונה שרק לא יעמיס בתוך קופות, אבל לקחת לקחת את הבהמה כדי שהיא תאכל מהתבן אין חשש. למה? הרי אנחנו רואים שמה מדברי רב הונה עצמו במקום אחר שהוא מביא בשם רב חנינה שיש חשש שאנחנו חושבים שמה הוא ביודעים. יגע בתבן אם הוא לוקח את הבהמה עד ההרמה ומעמיד אותה הגמור זה קוראים לו פה ואוז לו ואוכלו אין כנמי כשאנחנו אומרים כאן מה שמשמ שמותר מדובר שהוא עומד כנגד הבהמה ואז ממילא אין חשש על זה כבר לא גזרו רבונון שמה הוא יבוא לגעת בתבן בעצמו ביודיים ולעבור על איסור מוקצה רשי כאן אומר מה החידוש שלא יתן בידיים לתוך קופוסוי ובלבד שלא יתן ביודיים לתוך קופוסוי אז אמרנו שמע ולא חוששים החששמה זה התמעט מאסורו אומר רשי הוא מאכיל אינדקטוני במסניסין שהבהמה באה ואוכלת ועוסם לא יחשן דין ממימית למה כי הבהמה אוכלת קצת צד לי לשנה אחרינה לא יתן לתוך קופוס שודמוקצה מאת מוליל למחיצה זו זאת אומרת או בגלל שאנחנו חוששים שזה ירד מאסורו לכן שלא יעמיס כי אז זה כמויות יותר גדולות שהוא מאמיס לתוך קופסוי או מצד שזה הוקצה למחיצה ממילא יש ל דין של מוקצה אומרת הגמרא ולא יתן לתוך קופסת אבן ואותניה אמרנו שלא יעמיס רב הונה אמר שלא יתן מתוך קופוסתן ואותנה בית שבין שתי חצרות ומלא הוא תבן מארבין שניים ואין מערבין אחד זה נוזל לתוך קופו סביב ויחיל וזה נוזל לתוך קופו סביב ויאחיל מה שמ שבמשך השבת מותר לא רק שהבהמות יכלו אלא מותר לו גם למלות לתוך קופה נטמע את התבן מעשורתפוחים שניהם אסורים כיצד אויסה נולת ביסו מובטלס שוסוי כעת אם במשך השבת התמא המחיצה מעשור התפוחים מה הוא יעשה כעת אז יש אפשרות להתיר לחצרות להמשיך לטלטל איך על ידי שבני חצר אחת יבטלו את רשותן לחצר השנייה אומר אומרת הגמרא נועלת ביסוי הוא נועל את הבית יש לו בית אחד שמחובר מגיע עד התבן אז הוא נועל את הבית הזה ומבטל את רשות והוא מבטל את הרשות שיש לו בבית ועל ידי זה מי שפתוח למד בן זה רק בני חצר אחת ומילא הם לא אסורים כי זה רשות אחת כי הרשות השנייה ביטלה את רשותם הוא אסור וחבר מותו וממילא עכשיו חברי יהיה מותר וכן הוימר בגויב של תבן שבשני תחומי שבוס מסיים את הבריסה גם בעירובי תחומי אם ישנם שתי שני עיירות וביניהם בסוף התחום של 2000 שמסתיים משתי העיירות יש מטבן ערמה של תבן אז אומרת הברייסה גם כן מותר להאכיל כל בני עיר יכולים להכיל מהמטבן מהצד שלהם שזה עדיין בתוך התחום ואין חשש שמה הם יאכלו ויאכלו ובסוף הם יבואו לאכול ממה שנמצא מחוץ ל-2000 שלהם קטוני מיס אומרת הגמורה מה שקשה מהבריסה זה נושן לתוך קופה סביבחייב וזה נוש לתוך קופסה סביכיו ואנחנו אמרנו בשם רב הונה שאסור להכיל לתוך קופוסוי אלא רק שהבהמות יאכלו קצת צת אונה הגמור אמר ביסבן דקטיקו כי מפחס מנקרא למילסה אוכל מין קרה למילסה יש הבדל בין המקרה שאנחנו דיברנו על המשנה לבין המקרה שם בברייסה בברייסה שם מדובר שהמטבן נמצא בתוך בית והבית ששם נמצא מטבן פתוח לחצר ופתוח גם לעוד בית. ממילא כיוון שככל שזה מתמעט אז רואים את ההבדל ושמים לב ניכר הדבר שזה התמעט כי רואים שמתרחק מהתקרה והולך ופוחט ממילא לכן אין חשש שיבואו להמשיך ליטול כשיהיה פחות מעשור מה שאין כבטבן שנמצא במקום פתוח החשש הוא שהוא ימשיך לטול גם כשהוא פחות כשהיא פחות מעשורות פוחים וזה הרי אסור לו ולכן יש חשש שהוא לא ישים לב והוא ימשיך בלי בלי לדעת אומרת הגמרא נתמד את התבן מעסורת פווחים שניהם אסורים הברייסמה שאם המטבן נהיה פחות מעשרו כעת שניהם אסורים כי שתי החצרות פתוחות למקום שהם לא ירבו ביניהם ואין מחיצה כעת שואלת הגמרא סורו שורי ואף דמד תיקר טובה מה שמע מדברי הברייסה שדווקא אם זה תמעט פחות מאסורו אז אין פה מחיצה ואז אסור אבל אם זה אסורו אז זה בסדר והבריסה לא הוסיפה עוד תנאים מהשמע שגם אם זה רחוק מאוד מהתקרה כמו שאמרנו שמדובר במטבן שנמצא בתוך בית גם אם זה לא מגיע עד התקרה ברגע שיש פה מחיצה אסורו זה מחיצה שמאמינו מחיצה שאין מגיד לתיק או שמון מחיצש אנחנו ראינו לאן מחלוקת בדף הבייס האם מחיצות אסור אוו מספיקות גם אם זה לא מגיע לתקרה או דווקא שזה מגיע לתקרה פה לכאורה אפשר להוכיח מהבריסה כמו השיטה שלא צריך שזה יגיע לתקרה מתרץ את הגמורה בשתי אפשרויות אומר הביה אוכי בביש לאסור חוסר משהו אזכינה ותבן אסור מדובר כשהיתרנו בברייסה במחיצה בגובה אסורו ואמרנו לכאורה משמע זה לא מגיע לתקרה נכון אבל מדובר בבית שהתקרה שלו היא סך הכל 13 טפחים פחות משהו ולכן כשיש לנו מחיצה אסורו עדיין זה מגיע עד התקרה אז גם לפי השיטה צריך מחיצה עד התקרה יש פה מדין לובוד מסתכלים על זה כאילו זה מגיע עד התקרה ועבו רב ישע אמר אפילו אתזסורו גם אם נעמיד בביסורו ותבן שיבו או משהו מחדש רב הונה לא צריך להגיע למחיצה אסור אם אנחנו מדברים על התקרה אז אפשר להעמיד גם בתקרה שהיא בגובה אסורו והמחי המטבן הוא לא בגובה אסורו בגובה שבע משהו וגם מה זה מועיל מדין לובוד דכל פור משל כלבודומי שואל את הגמור איך זה מסתדר בברייסה הרי ראינו שמדובר על מחיצה אסורו אבל אם תמעט מאסורו אסור אתה אתה סובר רב הונ כ רבונברשע אומר שגם אם זה שיבה או משהו זה גם מספיק והוא מאמיד ככה את הבריסה מי שלומבדקטוני מאסורה מהסורו מתורס אסורו הכוונה של הבריס לכתוב שאם זה תמעט מאסורו זה אסור כוונה מטוירס מחיצה של אסורו דהיינו ברגע שהתקרה היא בגובה אסורו שאז מספיק מטבן של שיבה הוא משהו ומדין לובוד מתייחסים לזה כאילו זה אסורו אם זה התמעט מזה ואין כאן תורס אסורו אז זה אסור אז אם כן ראינו כאן לגבי מילי עפר צרועות שכאן משמע במשנה שאפילו בסתומה בלי ביטול גם מועיל כדי שיחשה למילוי של החריץ ואילו בהולס מצינו שצריך דווקא לבטל תירוץ ראשון זה מחלקת סתנוים שנה שלנו בשיטת רבי יויסי שסובר שלא צריך ביטול תיר שני כאן לא צריך ביטול לאפר צרורות כי זה מוקצה בשבת מה שאין כן שם בטומא תירוץ שלישי חריץ עשוי להתמלות ואם מלך שהוא ממלא את זה ואפרצורס זה ביטול מה שאין כן בית זה לא יעשה להתמלות ולכן זה לא ביטול אמרנו שאם נתן נסר רחב דווקא שהוא נתן את זה כגשר מעבר עד סר רחב ד אבל אם הוא נתן את זה לאורך החריץ והתמד מד זה מספיק אמרנו שתי גזוז רעות אם זה הם לא בקו ישר או לא באותו גובה אז אם זה יותר משלושתפוכים אז אי אפשר לחבר ביניהם גם על ידי מסר אלא אם כן זה פחות משלו המשנה הביאה שמטבן בין שתי חצרות בגובה אסורו זה מחיצה ואפשר בכל אופן להכיל כל אחד מהצד שלו ואין חשש שם הזה יתמעט מאסורו ואמרנו שאם זה תמעט אז מערב שב אפשר לערב יחד אבואו נאמר מה שאיתנו זה דווקא שהבהמות יבואו ויכלו מעצמם אבל שהוא לא הוא לא ימלא לתוך קופתו שאלנו משמע שמותר להעמיד את הבהמה על גבי עשבים על גבי המטבן אבל על גבי עשבים רב הונה הרי אמר שאסור להעמיד את הבהמה שמה הוא יבוא לעשות בעצמו כתוב שמה מעמיד את בהמתו על גבי הסבים בשבת כיוון שאין חשש שהוא יבוא לטלוש כי זה סודוריסה אבל על גבי מוקצא כמו מטבן שהוא מוקצא אסור להעמיד את הבהמה כדי שהיא תאכל שמו יבוא לתת לה ביודעים ואנטה גמורה אין אוכנה מכאן מה שאפשר לדייק שזה מותר זה דווקא שהוא עומד בפניה עד שהיא מגיעה למטבן אבל שלא יקח אותה ביודיים ויניח אותה אצל המטבן אמרנו מה שכתוב שרב הונה אמר לא יתן לתוך קופו סביב ויאחיל ורבסה משמע שכן יתן לתוך קופו סביב ויאכל מדובר בברייטה שיש תקרה למטבן זה בתוך בית וממילא כשזה נפחט מעסורו ניכר הדבר וממילא הוא לא יבוא להמשיך לקחת ולטלטל בחצר הוא יודע שזה אין מחיצה אסורו כעת וזה פתוח למקום שאסור ש כן כאן אין תקרא אמרנו נתמא את התבן מעסורו אז מה שמע שאסורו בלבד מותר גם אם זה לא מגיע למחיצות גם אם זה לא מגיע לתקרה לכאורה זה כמו התנשא אומר מחיצות אסור לא צריכות להגיע התקרה אבל עונה הגמורה הבאה אומר כאן מדובר בבית בגובה שלוש ממילא על ידי לובו זה מגיע לתקרה או רבנ ברדש אומר גם בבית אסורו והכוונה ומספיק מטבן של שיבה משהו כי זה גם מגיע לתקרה ומה שכתוב נפחטו מעשור האסורים לא הכוונה מעשור אלא מתורס אסורו שזה נפחט משיבעו משהו וכעת אין לווד עד התקרה ממילא יש פה מחיצה של פחות מאסור ולכן זה לא מועיל [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: