העמוד היומי מסכת עירובין דף לט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לט עמוד א

[מוזיקה] סיעת דשמע הרובין דף לט עמוד א' שורה שישית מלמעלה גופה אומ רב יהודה ירב ברגליו ביום ראשון מדובר ביום טוב שצמוד לשבת מלפניו ירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו בשני מדובר במי שלא שם פת אלא הולך ושעה במקום בזמן כניסת השבת דהיינו בפן הש מושס זה מועיל לו לקנות מקום שביטה במקום המחודש אז אם הוא יורב ברגליו ביום ראשון זה לא מועיל לו לקבי היום השני צריך ללכת שוב ערב ברגליו בשני עירב בפת ביום הראשון בראשון ערב בפת ביום שני שוב הוא צריך לדאוג שפת תישאר שמה או להביא פת אחרת לקראת היום השני עירב בפת בראשון מערב ברגליו בשני הוא יכול להחליף את סוג העירוב ביום הראשון בפת יום השני ברגליים עירב ברגליו בראשון אין מערב בפד בשני זה הדין המיוחד הוא לא יכול לערב לקראת שבת דהיינו ביום טוב אחרי צהריים לערב בפת שאין מערבים בתחילה בפת למה כנראה כפי שראיינו מקודם כמ שם יום טוב אסור להכין עבור שבת ו שהוא לוקח פת והוא מכריז עליה הרי זה ישמש כ עבורי כעירבון את מקום שביטה אומר את זה כמובן בערב שבת אחרי צהריים יום טוב ח צהריים נמצא מכין מיום טוב עבור שבת לעומת זה ערב בפת ויום ראשון מערב בפת ביום שני לכאורה איך אפשר אם ירב בפת ביום ראשון איך הוא יכול לערב שוב ביום טוב אחרי צהריים עבור שבת הרי אמרנו שאין יסור של הכנה אומר שמואל הוא באותה הפת הפת הזאת שכבר הוכרז עליה אתמול בערב יום טוב כפת לגבי דין עירוב שמועילה לעירוב כשהוא מניח אותה ביום טוב אחרי צהריים עבור הסמוכה אין זה נקרא הכנה כמו שפת נחשבת כבר עירוב מאתמול שוב הוא צריך להניח אותה אבל זה לא נקרא הכנה כמ שפת נחשבת כבר עירוב ותיק מה שנקרא ממילא זה לא נקרא הכנה אומר רבשי דינ מקטני גם במשנה לכאורה אנחנו רואים את העיקרון שאי אפשר לערב ביום טוב לשבת בפת לכתחילה כיצד הוא עושה במשנה למדנו יש יום טוב שסמוך לשבת מלפניו כיצד הוא עושה מוליכו בראשון זאת אומרת לקראת היום טוב מוליכו הראשון הוא מחשיך עליו ונטלו והוא לוקח את הפת מחזיר אותה חזרה לביתו יום טוב מותר להחזיר לבית הוא בא לו בשני וביום השני מגיע שוב מחשיך עליו ואכלו הוא בא לו מחשיך עליו אוכלו וחוזר לעיר פה הוא כבר לא יכול להחזיר את הפת כתוב שהוא אוכל זה שבת הרי לכאורה מה המטרה למה המשנה מדגישה שהוא ביום הראשון לוקח את הפת ולא מחזיר אותה משתמש לכאורה משמע ביום השני ורב מה הסיבה כנראה כמה שביום יום טוב אסור להשתמש בפת מחודשת עבור עירוב לגבי שבת כ זה נקרא מכין מיום טוב לשבת רבון דיל מתה מצה טובה כמש מלה לא היייתה הכוונה באמת לאסור השתמשות בפת חדשה עבור עירוב ליום השני אלא פשוט רצו לחסוך עבורו מדובר במזון שתי סעודות הנה אתה יכול להשתמש ביום הראשון להחזיר את זה חזרה ביום טוב וביום השני להשתמש באותו הפת אבל לא שבפתח לא תוכל להשתמש פשוט תוכל לחסוך את העירוב הנוסף עד כאן המשנה הקודמת דיברה בקשר לצמיד של יום טוב ושבת וראינו מחלוקת על פי רב לזר זה שתי קדושות על פי רבונו לפחות מחמת הספק זה נחשב כקדושה אחת המשנה הבאה עוסקת בשני ימים של ראשי שעונה גם שני ימים טובים שצמודים אבל המחלוקת כאן היא אחרת רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה רא שמ תתבר אדם כל אחד מישראל לפחות בגולה חייב לחגוג את ראש השן יומיים מחמת הסיבה שהוא אינו יודע אם עשו את אלול בארץ ארץ ישראל עשו את אלול ל-30 יום ממילא היום השני הוא ראשי שונה אמיתי או שעשו אותו רק 29 יום ממלא היום הראשון הוא ראשי שונה אמיתי בחמת הסיבה הזאת הוא צריך לחוג את ראש השון יומיים אז הראש השון שהיה רא שמה תתבר רב דם שני עירובים אדם יכול בערב ו ששונה להניח עירוב למזרח ולמערב כמו שלמדנו לאל ומר עירובי ראשון למזרח ובשני למערב בראשון למערב ובשני למזרח עירובי בראשון ו בראשון ובשני כבני רי עירובי בשני ובראשון כבני ירי בעצם כל האוקי מטות שראיינו במשנה הקודמת בקשר ל הצמידות של יום טוב ושבת יש לנו גם פה את אותו היתר את אותו ההפרדה את אותו בידול בין היום הראשון ליום השני גם בשני ימים של ראש השונה בעצם הייתי אומר אפילו זה כל וחומר שמה באמת יש צעד לבוא ולומר שזה קדושה אחת יום טוב ושבת קדושה אחת לפחות לגבי דיני תחומין אבל כאן זה ודאי מחמת הספק אין טעם אחר לכאורה לחגוג שני ימים ראש השונה אלא מחמת הספק או היום הראשון או היום השני ולכן ודאי שהוא יכול לבדל ולנתק את העירוב בין היום הראשון לום השני ולא דו לו חכמים מי ל חמים הם זה אותם חכמים שחלקו על רב ליזר ביום טוב ושבת נראה בגמרא ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב לאדם כפי שנראה לקמן יש ש שתי כלכלות שני סלים עם פירות והם תבל רוצה להפריש מאחת על השנייה אבל כידוע ביום טוב אסור להפריש מאסות כ זה נראה כמתקן כלי לכן מתנ אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואכלה בשני זאת אומרת הוא ביום הראשון אומר הלכת הכלכלות זו תהיה תרומה על זו אם היום יום טוב אז אני לא יכול לעשות אז לא אמרתי כלום אם לא יום טוב אלא ערב יום טוב כזה מחמת הספק דהינו כמה שהוא חוגג שני ימים יום טוב כ שימים טובים של ג של ראש השונה אז אני בא ואומר הוא יכול להגיד היום הראשון היום זה חג אז מה שאמרתי לא יכול לא חג היום ערב חג יכול תרומה על הכלכלה השנייה ל והוא לא יכול לאכול למחרת ביום השני הוא אומר אם אתמול היה יום טוב אז עכשיו אני מפריש תחומות ם אתמול היה ערב יום טוב אז ההפרשה של אתמול היא מועילה כמובן גם לעכשיו זה האופן השני שבו אנחנו רואים הדין השני שבו אנחנו רואים את ההפרדה בין שני ימים טובים של ראש השונה שהם בסופו של דבר שני ימים פשוט מסופקים אחד מהמהם הוא הנכון והשני הוא רק ספק ולכן אני מתיר כל דבר שעל ידי הספק אני יכול להשתמש בו דין שלישי וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני כל האיסור של ביצה שאין לודה זה רק באותו יום טוב עצמו אבל להיות שאיין קשר בין שני המים טובים שחוש שונה הרי רק אחד מהמהם לכאורה הוא נכון השני מחמת הספק לכן מה שנולד בראשון אם זה הה יום טוב למחרת זה כבר אחרי יום טוב אז זה מותר אם הראשון לא היה יום טוב אז ודאי שאין שום חשש ולא עודו לו חכמים גם בדבר הזה למרות שמדובר בראש השונה כן מה שאמרנו יום טוב הכוונה הא ראש שונה לאדו לחכמים רב דוסה בן הרכינס אומר העובר לפני תיבה ביום טוב של ראש השונה מי שעובר בתפילה אומר החליצה החצי הכונה הזזנו השם אלוקינו את יום ראש החודש הזה זאת אומרת הרי ראש השון החל בא' בתשרי דהיינו שזה ראש חודש אז הוא גם מזכיר את ראש חודש אבל הוא לא יודע מתי ראש חודש אם ביום הראשון של ראש השונה או ביום השני הוא יכול להתנות אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום מי ממש ולא ודו לו חכמים על הרעיון הזה פה שהוא אומר זרזי זכיר גם את ראש חודש ועושה תנאי על אחד משני הדברים האלה חכמים חלקו בגמרא דנים על איזה מהדברים האם רק על התנאי לא אהבו חכמים או שעל עצם הרעיון להזכיר את ראש חודש בראש השונה גמורה מן לא דו לו חכמים ל אמרנו שלא ודו לו חכמים הכוונה היא כל התנאים שחלקו וסברו ש ספק לפחות קדושה אחת האם זה אותם תנאים שפה אומר רבי אומרו רב יוסי ד תניה מודים חכמים לרב ליזר ברבי רוש שונ הירי שמ תתבר מערב הדם לכן שמ תתבר כל הסיבה ש ראש שונה אדם חוגג שניים ראש שונה כמה שאולי תאבר אלול אולי נהפך ל-30 או ל-29 יום לכן מערב אדם שני עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב בראשון למערב ובשני למזרח או עירובי בראשון ובשני כבני רי רובי בשני בראשון כבני רי רבון אותם אלה שחלקו על רב לזר בדין של הצמידות יום טוב ושבת פה הם מודים לרב ליעזר כומר שלאל היה צד לבוא ולומר שיום טוב ושבת הצמודים יש להם דין קדושה אחת אבל כאן וודאי וודאי זה רק סיפור של ספק לא יודעים מי היום האמיתי לכן אין צד לבוא ולומר ששני הימים יחשבו כקדושה אחת ודאי שרק אחד מהם נחשב כמובן מחמת הספק חוגגים את שניהם אבל רק אחד מהם נחשב כראש שונה אמיתי רב יוסי אוסר אבל עם כל זה יש תנה בשם רב יוסי שרב יוסי עוסר גם בראש שונה אמר להן רב יוסי י אתם מודעים שאם באו דים מן המנחה ולמעלה שנוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש הכוונה היא כזאת למה באמת רבי וסי וסר לכאורה הסיבה לשני הימים ראש שונה זה באמת בגלל ספק איזה צד יש לבוא ולומר ששני הים נחשבים כקדושה אחת יש דין תקנה שרבי יוחנן בן זכאי כשמגיעים העדים בא' בתשרי קובעים את אותו יום לראש שונה אבל הם לא בכח באים בבוקר הם יכולים לבוא בצהריים אולי אפילו אחרי צהריים אז קבו חזל כל מה שהידים לא מגיעים אז מתחילים את היום כיום חג דהיינו איסור מלאכה וכל הדברים כמה שייתכן שהם יבואו במשך היום ואז יהפך לראש השונה לכן מתחילים את היום בחג מקריבים קורבן התמיד בבוקר קורבן על פי היום אומרים שיר של יום ראשון שני שלישי לא חוששים לגבי שיר של יום לגבי ה ההגעה של העדים יותר מאוחר אבל אם הם הגיעו לפני שיר של יום אחרי צהריים ודאי שרים שיר של ראשי שונה מה הדין אם הם הגיעו אחרי הקרבת התמיד אחרי צהריים אז היו פעם מקבלים אותם ואז מחליטים על היום הזה שיפך בוודאות לחג אבל כדי שלא יתקלקלו הלוים בשיר קבעו שאם העדים מגיעים אחרי הקרבת התמיד של אחרי צהריים קובעים את ראש השונה למחרת אבל אם הכל היום הראשון נשאר קודש יוצא אם כן יש מצב לא כל שנה אבל יכול להיות בהחלט מקרה שראש השונה יהיה יומיים אם העדים הגיעו אחרי המנחה ולמעלה ואז משאירים את היום הראשון ממשיכים לקרוא לו ראש השונה אבל קובעים את ראש השונה למחרת לגבי כל דבר ועניין ולכן אמר להם רב יוסי הסיבה שאנחנו בגולה חוגגים שני ימים ראש השונה זה לא בהכרח רק בגלל מחמת הספק אלא בהחלט מחמת ה שש שמה בארץ הרע האירוע הזה שהידים הגיעו אחרי המנחה וממילא יש שיומיים לכן יש צעד גדול מאוד לומר שגם לגב ראש השונה זה יחשב כקדושה אחת כמ שהסיבה היא לא מחמת הספק אלא הסיבה היא מחמת שמ בארץ ישראל הכריזו על ראש השונה כיומיים ורבו אתם ככי דלו לזלזול בי זה לא שאנחנו מחזיקים את היום הראשון גם אכן לראש השונה לא ברגע שהידים הגיעו אחרי המנחה וכבר לא מקבלים א אותם היום היום הראשון בעצם ידוע לנו וברור לנו שהוא נחשב כיום חול אלא מה קבעו לכולם הכריזו לכולם תמשיכו לחוג את היום הראשון כמ שאם בסופו של יום אנחנו נבטל את החג לשנה הבאה אנשים לכתחילה לא יתחילו לחגוג הם ידעו ששנה שעברה חגגנו ובאמצע היום ביטלו לנו לכן החליטו שהיום הראשון ישאר בקדושתו אבל היום השני הוא היום אמיתי וממילא רוש השונה אין סיבה בעץ לבוא ולומר שזה חשב כקדושה אחת כ שברור וברור שכל הסיבה שבגולה או בארץ ישראל במקומות מסוימים חגגו יומיים זה מחמת הספק האם הלול היה מעובר או לאלא ואם זה מחמת הספק אין צד לבוא ולומר שזה חשב שני עמים כקדושה אחת [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: