העמוד היומי מסכת עירובין דף לח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לח עמוד ב

[מוזיקה] הרוב דף ל עמוד ב נתחיל בעמוד לשורה הרביעית מלמטה בברייס ראינו עד עכשיו שתי שיטות רב לזר וחומים בעניין יומטוב שסמוך לשבת האם זה קדושה אחת או שתי קדושות נפק מנה בעירוב תחומין האם הוא צריך לדאוג שיהיה עירוב תחומין מונח בשתי הבן השמוש גם בבן השמוש של הום הראשון גם בן השמ של הום השני כיוון שזה שתי קדושות הזה כיום חדש שצריך לקבוע אותו כשלעצמו אכ מניה נוספת אם הוא יכול לחלק ביניהם לעשות אירוב תחומים רק על יום אחד וביום השני להיות כמו בני העיר שיש לו 2000 לכל צד ולא רק לצד אחד 4000 אומרת הברס תונו רבון ערב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני נכל רובו ביום ראשון איין יוצא עליו ביום שני זאת אומרת אדם שבא קבע עירוב תחומים לא על ידי מזון שתי סעודות אלא על ידי זה שהוא בא בזמן בן ה-1 וקבע את עצמו ישב שמה במקום שהוא רוצה לקנות עירוב הוא רוצה לצאת לצד מזרח הלך אחרי 2000 אמה ישב שמה בן הש מושס זה כמו זה כמו שהוא שם מזון שתי סעודות הוא קבע את עצמו שם וממילא זה נותן לו עוד 2000 לצד מזרח אז סך הכל יש 4,000 מהעיר אבל אם ביום השני מגיע היום השני הוא רוצה ללכת לשמה הוא צריך לקבוע את עצמו שוב בבן השמוש כי יתכן ששת כיוון שאנחנו דנים את זה כשתי קדושות ממילא בשתי הבן השמוש צריך להיות כדי לקבו לקנות שביטה אותו דבר אם הוא שם מזון שתי סעודות בערב בן השמ ביום הראשון וזה נאכל במשך היום הראשון וזה לא נמצא כבר בנשמ של היום השני כיוון שזה קדושה כשה לעצמה על היום השני אין לו פה עירוב והוא לא יוכל ללכת לכיוון העירוב שלו דברי רבי זאת אומרת שיום טוב ושבס זה שתי קדושות כשיטת רב לסר רבי דמר הרי זה חם אור גמול אנחנו מסופקים האם זה קדושה אחת או שתי קדושות וממילא יצא שהוא יהיה מוגבל מאוד זאת אומרת אדם עשה ביום הראשון לכיוון מזרח וביום השני הוא לא רוצה לעשות עירוב אז ביום השני אנחנו מסופקים אם זה קדושה אחת אז העירוב של צד מזרח הועילו גם ליום השני וממילא יוצא שכיוון מערב מהעיר הוא לא יכול ללכת אפילו פסיעה אחת כ דין אדם שקבע את עצמו לצד מזרח אחרי 2000 ממה קנה שם שביטה אז לכיוון מערב של העיר הוא כבר לא יכול את כל ה-4000 יש לו לצד מזרח וכן את ה-4000 של מזרח הוא גם לא יוכל ללכת בם השני למה כי יתכן שיש שתי קדושות אנחנו מסופקים ואם זה שתי קדושות ביום השני הוא לא קבע עירוב תחומין לצד מזרח אז הוא לא יכול ללכת יותר מ-2000 ממה אז מה כן נשאר לו ללכת רק מהעיר עד מקום העירוב שבו הוא הניח אותו שזה ודאי מותר לו ממו פשוך או אם נאמר שקדושה אחת ועירוב של מזרח הועיל גם ליום השני אז מותר לו את ה2000 האלה וודאי עד העירוב תחומין וגם אם נאמר ששתי קדושות ועל היום השני אין לו עירוב את ה2000 האלה מהעיר עד העירוב תחומין ודאי שמותר לו לצד מזרח אבל לשאר הצדדים יהיה אסור לו וגם מעבר לעירוב תחומים יהיה אסור לו ללכת יותר מ-2000 רב משן גליאל ורבי שמואל ב ש רבי יוחן בריקו אומרים ערב ברגליו בראשו א אין מערב ברגליו בשני הוא לא צריך בשמ של הם השני כיוון שזה קדושה אחת הוא לא צריך להיות שמה אלא מספיק לו הבן השמ של היום הראשון נאכל רבו ביום ראשון יצא לו בשני ואם נאכל העירוב שלו ביום הראשון אין בעיה זה כבר קבע לו שביטה לשני הימים כיוון שדנים את זה כקדוש אוחז אז יש פה שלוש שיטות או שזה שתי קדושות שיטת רבי או שזה סופק זה שיטת רבי יהודה או שאנחנו אומרים רבי שמואל ורבי יוחן מבריקון שזה שתי דוש שזה קדוש החס וממילא זה מועיל יום השני אומרת הגמרה אומה הרב הלכה כרבו זקנים הללו ולב דרב ליזר ד אמר שתי קדושות הלכה כמו ארבעה תנים שהם סברו כרב יום טשבס נדון כשתי קדושות ואל הן הרב וזקנים רב גמליאל ורבי שמואל ורבי יוחן בן בורקו רב ליזר ש ורבי יסי בר יהוד סמת הם ארבע תים שסוברים כרב לזר וי כדר יש אומרים שחד מני הוא רב לזר ופק רבי וד סתוי מוציאים את רב יוסי בריוד סמת ומכניסים את רב ליזר שואל את הגמור אתה אומר שרב ש גמליאל ורבי שמואל הבאת אותם ברשימה שסוברים כרב לז של שתי קדושות כעת ראינו זה תחילת העמוד ושם מובא שיטתם של רבי שמ גליל ורבי שמואל שהם אומרים שזה קדוש או החס ולכן מספיק רק הבן השמ של הראשון לקבוע ונ רב ש גליאל ורב שמואל ב רבי יוחן בן ברקו איפר שמין להו אונה הגמור היפוך אתה צודק צריך לומר בברייס הראשונה ולהפוך את שיטתם ולצבור ש לכתוב בדבריהם של רבי שמואל ורבי יוחן בן ברוקו ערב ברגליו ראשון צריך לערב ברגליו השני נעכל לרבו בראשון אין יוצא עליו השני לגרוס הפוך כיוון שהם סוברים כמו שרב אמר הם מהארבע זקנים שסוברים ש שתי קדושות ולכן הבן הש השני לא נקבע על ידי ההנחה של הבן הש הראשון שואלת הגמורה יוכי היינו רבי אז הבריזה הביאה את שיטת רבי שזה שתי קדושות ואחרי זה את שיטת רבי יהוד שזה חמור גמול סופק ואחרי זה שיטת רב ש ג ורבי שמואל שזה כמו רבי ש שתי קדושות אימה אומרת הגמרה אנמי וכן אמר רב שן גמליאל נביא את שיטתם ונגוש בברסה וכן כמו שרבי אמר גם הם אומרים שואלת הגמרא ולך שבנה מרבי למה מתוך הרבו זקן לא הבאנו חמישה זקנים גם את שיטס רבי שגם הוא סובר שזה שתי קדושות רבי תני לו ולא סובר לו רבי כתב את ההלכה הזאת אבל הוא לא סבר כך ולכן לא הבאנו את רבי כי הוא עצמו סובר שזה לא שתי קדושות שואלת הגמורה אז אם ככה איך אתה יודע מה סוברים רבי שמואל ורבי שמן גליאל גם אם היה לך הגרסה הפוכה שהם כתבו כמו רבי ש שתי קדושות אולי הם כתבו את זה אבל הם עצמם לא סוברים את זה רבון נמי תני לו ולא יסו לו וגם אצל חומים אונה גמור רב גמורה גומר לו רב כך קיבל במסורת שיש הרב סקנים שסוברים כרב לזר לא מכוח מה שכתוב בברייס ולכן הוא גם קיבל שרבי סובר כותב את זה ולא סובר את זה לכן את רבי הוא לא הביא ואת פשים גרב שמואל הוא הביא כי הוא קיבל כך שהם סוברים ולא רק כתבו זה כנח נפשי דרב הונה כשנפטר רב הונ הל רב חסדה למר דרב דרב נכנס רב חסדה ושאל סתירה מרב על רב מי אומר זני ליבדו האם זה נכון הממ בשם רב שהוא אומר הלכה כמו אתים שסוברים כ רב לזר שיש שתי קדושות וומר יש בבריזה שב יוט רב אמר נולד בזה אסור בזה דהיינו מה קורה ביצה שנולדה ביום הראשון האם מוותרת ביום השני או לא אנחנו יודעים שיש איסור נולד לדבר שנולד בשבת השאלה אם זה נולד ביום הראשון אז ממילא ביום השני זה כבר יום חדש אם זה שתי קדושות ואז אם כן היא תהיה מותרת ביום השני אבל אם זה קדושה אחת ארוכה אז זה נחשב שזה נולד באותו היום וזה יהיה אסור גם ביום ת שנולד נולדה הביצה וגם בשבת שאחריה שצמודה לה כיוון שזה יום אחד עם קדושה אחת ארוכה נולדה בזה אסורה בזה זה אז רואים שרב סובר שקדוש החס אז איך אנחנו מביאים שרב אומר הלכה כמו הרב זקן ש שתי קדושו אומר רבה אוסו משום מחון זה לא בגלל עניין של קדוש החס או שתי דו מה שכתוב שזה אסור ו לא בגלל ש קדוש החס אלא יש בעיה אחרת משום החונה תני ביום השישי וכינו כל מיכין לשבס וכל מיכין ליום טוב דורשים מהפסוק ביום שישי שזה חול תכין לשבס אבל אל תכין מיום טוב לשבס או משבש ליום טוב ואין יוםטוב מיכין לשבש ואין שבש מיכין ליום טב כיוון שיש איסור החונה מיכין מיום טוב לשבש ו משבש ליום טב לכן יש בעיה שמה בביצה שהיא נולדה ביום הראשון שהיא תהיה סורה גם ביום השני כי בעצם עכשיו ההכנה של המאכל מתי זה הוכשר למאכל ביום הראשון ממילא אנחנו אומרים שיש פה הבעייה כי צריך דווקא שביום חול זה יהיה מוכשר למאכל ולא ביום של קודש אומר להבי אלה עוד תנן כיצד הוסה בראש בשני מ ש ככ אמ ח במשנה שלנו בעמוד א' אקמ יום טוב לשבס לכאורה כשהוא בא ביום השני מתי הוא בא לפני בן השמוש מה זה זה יוםטוב והוא בא להניח ירוב תחומין כדי שיעי לו לשבס לכאורה עובר על איסור החונה שרבי הביא הוא מכין כעת מיום טוב לשבש אומר לי רבי מסבר סוף היום כן עירוב התחל להשים ק ערוב אתה חושב שהקן של עירוב מתי נהיה בסוף היום של לראשון דהיינו בסוף היום טב ואז אכן יש פה בעיה של מיכין לא הערוב תחומי נקבע מתי בתחילת היום השני נכנס שבת בשנייה הראשונה שנכנס שבת אז נקבע העירו ממילא זה לא מיכין כי מתי חל העירו תחומים בשבס עצמה ולא עשה חונה מיום טוב לשבס שבס מכינו לעצמו ובזה אין לנו בעיה של החונה למרות שזה לא מיום חול לשבס אלא זה בשבס עצמה אבל שבס כן יכולה להכין לעצמה אלו מעטו ו בלוגין אם אתה סובר שתחילת היום קונה תחילת היום החדש אז ראינו לאיל בריסל עניין לוגין שם כתוב שאם לאדם יש כלי שטמ ותבלו אותו במקווה וכעת מחכים לערב שמש רק אחרי שיהיה ערב שמש אפשר להשתמש בזה לטרומסו מסרס רק ך זה נתאר לגמרי כל עוד שזה לא היה ערב שמש זה נחשב כלי של טבול יים שמחכים שיריב שמשו אז לכאורה אם אתה אומר כתוב שמה שאם אדם לקח עירוב שם לקח מאכל ושם בתוך כלי כזה ואמר שככ שתחשך יהיה חשיכה אז אני רוצה שיהיה עירוב תחומים הוא רוצה שהעירו תחומים שלו יקנו הרי לכאורה מתי זה יקנה רק אחרי שחש חו שאז הכלי טהור לגמרי ואז התרומות ומעשרות שלהם חלים כך מדובר שם אדם שאומר אני שם בפנים תרומות ומעשרות והם יכולו ויהיו ראוים לאכילה רק מי שחש אחו אחרי שהכלי נהיה טהור כיוון שקודם לכן אם זה יהיה תרומות ומעשרות זה בתוך כלי טמ של טבולי יים זה תמה כתוב שמה שזה לעניין עירוב לא מועיל כיוון שהעירו צריך לחול לפני החשיכו ואם אנחנו אומרים שהתחיל סיו עם כהן את תחילת השבת אז מה הבעיה למה אי אפשר לערב בלוגין הוא יכול להשים את המזון בפנים מי שחשה או ברגע הראשון זה כבר חל טרומ מרס כעת זה ראוי לאכילה וכ בשניה הראשונה של השבס של היום השני אז חל העירוב תחומי ואז אם כן זה ראוי למאכל אונה גמביני סוד ר וליק גם אם נאמר שזה חל הקניין בתחילת היום השני בתחילת היום חי משך ה שיכו אבל עדיין אנחנו צריכים יש דין שהסוד תהיה ראוייה מבדים שקצת לפני שח שיכו כבר יהיה ראוי למאכל כאשר הוא אומר הרי זה יהיה עירוב תחומים וזה אין לנו כאן כיוון שתרוו שלו פשו רק מ שחשו אלא עוד אתנן רבז מיום טוב הסומו לשבס בין מלפני ובין לאחרו מערב אדם שני עירובים יינו במשנה שרב לזר סובר שאפשר לערב שני ערובין אחד יום אחד למזרח יום אחד למערב ביום תשבש הסמוכים או בהנה סוד הדיים וליקה לפי מה שכעת אמרנו צריך שזה יהיה ראוי לאכילה עוד מבעוד יים כאן זה הרי לא ראוי ולמה כיוון שהוא לוקח את המאכל מערב הדם שני עירובים והוא אומר ביום הראשון לכאן ביום השני לכאן הרי ביום הראשון הוא ירב לצד מזרח אז יש לו 4000 עמה לצד מזרח אבל לצד מערב אסור לו אפילו עמה אחת ביום השני הוא ירב לצד מערב מתי חל העירוב של היום השני משח ש אם זה ה אם היינו אומרים שזה חל משח שיחור אז ניכה שבשנייה שזה חל כבר עכשיו זה היום החדש והיום החדש הוא יכול להגיע לכיוון העירוב אז ממילא רשם מזון הראוי לסעוד כי הוא יכול להגיע לשם אבל אם אנחנו אומרים שצריך רוייה לסעודה מבעוד יום עוד ביום הראשון צריך שזה יהיה ראוי פה הוא לא יכול להגיע לדבר המאכל מבעוד יום כיוון שבעוד יום הוא ירב למזרח ועירוב של מחר נמצא למערב וכעת ש כל עוד העירוב של מזרח עדיין קיים כל עוד היום הראשון עדיין לא נגמר הוא לא יכול ללכת עמה אחת אפילו לכיוון מערב הוא לא יכול להגיע אם כן למאכל שנמצא לו אחרי 2000 ממה לכיוון מערב אונה הגמ מסמ בסוף 2000 אמה לכאן בסוף 2000 אמה לכאן אתה חושב שמדובר באדם שהניח את העירוב תחומים במקסימום שיעזור לו 2000 ממה התרחק מהעיר לכיוון מזרח ושם הניח את העירוב כדי לקבל עוד 2000 סך הכל 4000 ואז אם כן לכיוון מערב אסור לו ללכת כלום כי את כל ה-2000 שהיה לו לכיוון מזרח הוא ניצל אותם כבר כשהוא יתרחק עם העירוב תחומין 2000 אמה אבל אמרת הגמ לא זה מה שמדובר כאן מדובר שהוא יתרחק רק 1000 הוא לא היה צריך יותר מ-3000 ממה ולכן הספיק לו להתרחק 1000 לכיוון מזרח ושם לקבוע את העירוב ואז הוא מקבל עוד 2000 על ידי העירוב ביום הראשון וגם ביום הראשון שיש לו לכיוון מזרח 3000 אמה עדיין נשאר לו לכיוון מערב עוד אלף עמה כיוון שאת העיר עצמה אנחנו לא מחשיבים כל העיר היא כדה לדמות כי היא מוקפת חומה מה שאנחנו מתחילים לספור וזה כלל בעירוב תחומין מה שנשאר לו שהוא לא ניצל בעיר תחומין לצד מסוים הוא יכול ללכת את זה שאר הצדדין של העיר אם הוא שם את העיר תחומין אחרי 2000 אמה ואז זה נותן לו עוד 2000 אז בעצם השביתה שלו היא איפה אחרי 2000 מהעיר אבל אם הוא שם את זה רק אחרי 1000 מה ושמש יקנה לו עוד 2000 אז יש לו מאותו מקום שהשיטה נמצאת 1ל עמה עד העיר ויש לו עוד 2000 כיוון שהמקום שהוא שם את השביתה זה כביכול המקום שהוא נמצא שם בשבת ומשם יש לו 2000 לכל צד אז נכון שלצד מזרח יכול ללכת 2000 לצד מערב הוא גם יכול ללכת 2000 לכל הצדדים אחרי 1000 מגיעה העיר העיר יקדה לדמות נשאר לו עוד 1000 אחרי העיר ממילא ביום השני הוא הניח ירוב לכיוון מערב רחוק אלף עמה מהעיר אז במקום כזה שהוא כן יכול להגיע ל זה אנחנו אומרים שהוא יכול לעשות ביום הראשון לכיוון מזרח ביום השני יהיה לכיוון מערב והוא יכול להגיע לעירוב שלו מבעוד יום רשר סעודה ראוייה מבעוד יום כיוון שזה רק בסוף אלף מה אומרת הגמורה אלא עודו רב יהוד רב גלי יום ראשון מערב ורגלי יום שני רב פת ביום ראשון ר בפת ביום שני אוכו מכן מום לשבס לכאורה הוא הרי מיכין עובר פה על מיכין כיוון שעכשיו אמרנו שצריך החונה דווקא מיום חול לשבס או ליום טב וכאן הוא מערב בפת יום השני אז זאת אומרת הוא הולך ביום הראשון שהוא קדוש ומניח את העירוב תחומים של הפת בשביל היום השני אז הוא מיכין מיום טוב לשבס אומלי מסברס דוזי וומ מידי דוזי וד ויוסי לא מדובר שהוא שם שם מזון שתי סעודות א מדובר שהוא קונה שביטה על ידי רגליו על ידי זה שהוא נמצא שם בבן השמש הוא קונה את ה שביטה ולכן מדובר שהוא אפילו לא צריך לומר שיטוס במקומי עד עכשיו הבנו שכשהוא מערב ברגליו הוא צריך לומר שביטוי במקו מאיפה שאני נמצא אני קונה שביטה והוא צריך לומר את זה מבו דיים כי הוא בשמ שנקנה השביתה הוא לא יודע בדיוק מתי זה שיגיד את זה מב דיון כבר מה שבטוח א אומרת הגמרא הוא לא צריך לומר את זה הוא יכול לשתוק ולשבת שמה וכבר נקנה לו שביטה ברגע שהגיע הזמן שיקנה לו שביטה ממילא אין פה בעיה של מיכין כל עוד שהוא לא עשה פעולה האסורה כמן שתגמור כמו מי זה שמספיק לשבת בלי לדבר כלום לכאורה כ בורי דמר חפצ הפקר כנין שיסה סובר וכ בן הורי למרות שחפץ הפקר כרגל מי שזכה בו כעת מה קורה אם יש חפץ של אבקר שמונח באיזשהו מקום הדין הוא שהם קונים שביטה ויהיה מותר לקחת את החפץ הזה רק ל2000 ממה לכל צד שהחפץ נמצא כך סובר רבי יוחן בן הורי זאת אומרת שלא צריך לומר שיטוס ממקומי אלא עצם זה שהוא נמצא שמה זה קונה לכן גם כאן חפצי הפקר עצם זה שם נמצאים במקום מסוים כבר קונים שביטה ויהיה להם רק 2000 ממה לכל רוח בא מישהו רוצה לקחת את זה יחד איתו לכיוון שיש לו 4000 מה מהמקום שנמצא העבדה זה לא יועיל אסור לו אז לכאורה מכאן משמע הבור בורי אונה הגמ אפילו את מרבו עד כ פלי רב בור אלא ביוש ד מוצי ומר אבל בני בולמ מוצי ומר א כמן דומר דומי כיוון שמדובר פה באדם ניור אדם שהוא ער ואם הוא היה רוצה טכנית הוא יכל לומר שביטוי במקומי הוא לא צריך לומר את זה מכיוון שההוא לא צריך לומר את זה אז אנחנו אומרים אין פה מיחים איי זה רבי וחב בן ורי לא צריך להגיע רב יוחן בן ורי גם חומים שסוברים שחפץ אבקר לא קוונים מעצמם שביטה כי הם סוברים שהחפצים של עצמם לא יכולים לקנות שביטה כי אין להם פה לדבר אין להם אפשרות לומר שאני קונה פה שביטה אבל במקום כזה שהאדם ניור כן והוא הדין באדם ישן שהם סוברים שאי אפשר לקנות שביטה כיוון שהוא לא יכול לומר שום דבר אבל אדם ניושי יכול לומר גם אם הוא שתק הוא קנה שביטה ולכן אנחנו אומרים שזה יכול להסתדר גם עם רבי יוחן בן ורי גם עם רבונו של רבי יוחן בן ורי כל מה שהם חלקו זה לגבי השן הב אדם ניור אפשר כן אומר לרבי ברב חני להבי ושמילי למרו דתני כעת תירצו כמה וכמה קושיות על מיכין שלכאורה איין מיכין ברגע שהוא הולך לשמה ויושב ושותק אם הוא היה שומע את הברס של נביא כעת הוא לא היה מיישב ככה כיוון ש בבריזה שם מבואר שאסור גם אם הוא לא עושה פעולה אסורה אסור לא יהלך אדם לסוף שדה ולידע מה היא צריכה כיו צבוי לא יתאל אדם על פתח המדינ כדי שיכנס למרחץ מיד שלא יזרז לעצמו את התהליך למרחץ ע ידי זה שבעוד יום הוא כבר הולך לכיוון המרחץ אז אם הוא היה יודע את הברייה הזאת הו עוד הרבה הוא היה חוזר בו ולכן בכח שהוא לא ידע את ברייסי כיוון שאם כן הוא היה רואה שעצם ההליכה לשם לכאורה זה עשור מצד מיחים ככה הגמורה כעת מבינה שהביס שם אומרת לא ילך אדם לסוף שדהו זה משום מיחי אומרת הגמורה ולא הי אבל האמת שהוא לא היה חוזר בו למה שמיע עלי ולא עוד הרבה שמע את הברס הזאת והוא לא חזר בו וד סמוך ח מילס אוכ מוך מילס כאן מוכח הדבר שאנחנו אומרים שהרי זה נמצא ש כשבן אדם הולך לשדה שלו בשביל מה הוא הולך ד לשדה שלו בשבת אדם הולך לדירה שנמצאת באמצע שיפוצים בשבת וח הוא בא לתכנן מה ה הולך לעשות בשדה מה ה הולך לעשות בבית אז כיוון שזה מוכח כך לכן אנחנו עוזרים עליו ללכת בשבת אבל סתם ככה במקרה כזה שהוא מגיע לקצה של התחום ושמה הוא אומר הוא מערב ברגליו אין פה בעיה של מיכין כשהוא שותק ולא אומר כלום כיוון ש לא מוחכם מלסה שהוא בא בשביל לקנות שביטה אלא אנחנו יכולים להסביר אותו יצו רבונו אמרן את שמעית משכתי הוא היה שגע בסוגיות ולכן הוא נמש ויצא החוץ לתחום והי המצו המרי חמר ארקס אלי החמור נאבד לו ולכן הוא מחפש את החמור על גבול העירוב תחומין וממילא אין לנו פה חשד לכן אנחנו אומרים שכל עוד שהוא לא יודע לאן הוא הולך אז יהיה מותר לו אנחנו אומרים שאין פה בעיה של מחים כיוון שלא ניכר שהוא עושה את זה לצורך פעולה אסורה אבל נוח נמה אם זה שהוא הולך לשדה שמה גם בשתיקה מותר אז התירוץ של שתיקה באמת נשארת שמספיק שהוא ישל שמה בלי לדבר מילה אז ראינו כאן מחלוקת תנים לגבי יום טוב שבס האם זה קדושה אחת או שתי קדושות או סופק אמרנו שרב המל אחר כר בסקיני שזה שתי קדושות כרב לזר ורב חסדה שאל סטיר מי נו בזה אסור בזה מה שמר שזה קדושה אחת רצנו זה משום החונה אבל לא משום קדוש חס הבי אומר לכאורה כיצד הוא שמחו ברי ש מח שכולו הרי יש פה בעיה של מחין מיום לשבס עונה הבי אומר לו רבי מדובר שתחילה סכוני העירוב תחילת השבת תחילת היום השני ולכן זה לא מיכין מהיום הראשון יום השני שאלנו לכאורה עצם זה שהוא אומר שיטוס ממקומי זה כבר מיכין אז אך כתוב בסמר לבוס שיכול להניח גם על היום הראשון גם על השני הונג מורה או שנאמר כב בן שחצ ףק קו שביס ולכן אדם ישן גם יכול לקנות שביטה במקומו בלי דעת לכן גם כאן הוא יכול לקנות שביטה במקומו כשהוא כשהוא נמצא באותו מקום בלי לדבר ולכן אין פה בעיה של החונה או שכאן מועיל בלי לדבר רק להיות שמה מדין של ח מדין של ניאור כיוון שהוא ניאור ויכול לדבר אז גם אם הוא לא דיבר מספיק אומר רבי לאביה אם היינו יודעים את הבריזה שלא יה לך אדם לש שדהו היינו רואים שעשו חונה גם בהליכה בלבד בלי דיבור אבל הגמורה מחלקת ששם זה אסור בגלל שניכר שהוא הולך בשביל הפעולה שהוא עושה בשיל פעולה שהיא אסורה ואילו אצלנו מדובר שהוא הולך ואינו נקר למה הוא הולך אפשר להסביר את אם הוא תמיד חוכם שהוא היה שקוע בסוגיה לכן הוא הגיע לקצה של תחו אם הוא סתם אדם אז נאבד לו איזשהו חמור והוא הלך לחפש אותו ולכן מועיל לשבת שם ולשתוק אין פה בעיה שזה נראה שהוא הולך לדבר כאן [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: