העמוד היומי מסכת עירובין דף יז עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף יז עמוד ב

[מוזיקה] דף יז עמוד ב והיום אנחנו חוגגים ניצחון קטן אבל מכריע על כל אנשי ה אמרתי לכם כל האנשים האלה שנוהגים לומר חכה חכה ואמרתי לך ויהיה קשה וובין זה גמרא מסובכת הנה אנחנו חוגגים סיום פרק ראשון מי האמין שנגיע לכאן והנה ברוך השם אנחנו מגיעים ואמנם התאמצנו אבל עם הבנה טובה ועם ידע ואנ אננו כבר אוחזים כאן וזהו כבר כלום לא יאכל לנו בעזרת השם יתברך אנחנו נגיע עד הסוף עד סוף המסכת ועד סוף השס ועד סוף כל מה שנתכם לעצמנו בחיים תמיד נגיד הנה חשבנו שלא נאכל ויכל חשבנו שלא נצליח והצלחנו לעולם לא להתייאש היום יש לנו מוסע השכל נפלא היום בעמוד שלנו אנחנו נראה מדובר על מת כשהוא נפטר ומוצאים אותו באמצע הדרך איפה בדיוק עוברים אותו לוקחים אותו קצת שמאלה קצת ימינה לשדה הזו לשדה הזו וזה מזכיר לי שהעולם נוהג לומר שהסיבה שקוברים מת היא כיוון שהוא לא מתנגד אמנם זה נאמר בהלצה אבל אין אמת יותר נוקבת מזו מת הוא לא מתנגד ולכן הוא נקבר ואדם חי גם אם הוא לא יתנגד אם הוא לא קרטע בידיו וברגליו ובכל מה שהוא רק יוכל הוא יקבר כי יש לנו ים מטלות בחיים וים קשיים ווים אתגרים ככה החיים שלנו בנויים ואם הוא לא התנגד ואם הוא לא יצק ואם הוא לא ילחם ולא יאבק הוא יקבר תחתיהם והתפקיד שלנו הוא להוק התפקיד שלנו הוא לומר לא אמות כי אחיה ו פר מעשה כ לא אמות כי אחיה תמיד נישאר בחיים בעזרת השם חיות מלאים בחיים מלאים בהתלהבות ונבצע הכל ונשיג את כל מה שנרצה ונגיע לכל המטרות בעזרת השם יתברך אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף יז עמוד א' למטה ראינו שחלק מהדברים שיש למחנה צבא חלק מההלכות המיוחדות שיש לו ראינו בברייתא לא במשנה במשנה ראינו ארבעה דברים שהם מקבלים כהטבה בבריתה ראינו דבר נוסף במקום שנהרגים שם הם נקברים בוא נראה אומרת הגמרא מצטטת הגמרא רבי יהודה בן תמה אומר אבחונים בכל מקום יכולים לבחור לעצמם איפה לחנות ולהקים שטח כינוס בכל מקום שנראה להם גם בשטח של בן אדם אחר ובמקום שנהרגים שם נקברים שואלת הגמרא פשיטה מת מצווה הוא הרי מת מצווה מבינה הגמרא מת שאין לו קוברים אולי או משהו כזה במת מצווה קונה מקומו מת שאין לו קוברים אין מי שידאג לו איפה שמצאת אותו מת שמה אתה קובר אותו ואם כן מה ההבדל בינם לכל מת מצווה אחר אונה הגמרא לא צריכה מדובר שהוא לא מת מצווה אף על גב ד היטלי קוברין יש יורשים יש אנשים שיתעסקו בקבורתו ידאגו לקחת אותו לבית האלמין בעיר שלו לשלם על חלקת הקבר וכדומה ועדיין כיוון שהוא נהרג במלחמה אפשר לקבור אותו היכן שמצאת אותו לא צריך לדאוג לו לחלקה לא צריך לדאוג לבית אלמין לא צריך לדאוג לחפירת קבר שמה במקום בו הוא נהרג שם הוא נקבר למה כי במלחמה מסובך למצוא כל פעם את לא היה פעם את כל הרישומים את כל הדיסקיות את כל הרבנות הצבאית ית שדואגת לזה ולכן זה מסובך למצוא את היורשים ולהעביר אותו לקבורה לא רוצים חלילה לבזות אותו להלין אותו זמן רב ולכן אומרים איפה שמצאת שם תקבור ותמשיך הלאה תניה אומרת הגמרא איזה הומת מצווה כל שאין לו קוברין אבל אם קורה ואחרים עונין אותו זאת אומרת אם יש למי לקרוא אם יש את מי לחפש למי להודיע אם יש מישהו בקיצור שמגיע בשביל הירושה אז בבקשה גם תדאג לו לקבורה ואין זה מת מצווה זאת אומרת אותו מת מצווה שעליו אמרנו שכהן נטמע לו ונזיר נטמע לו וכל בן אדם חייב להתעסק בקבורתו זה דווקא כזה שאין מי שיקבור אותו אבל אם יש מישהו אחר שמה באזור זאת אומרת יש לו ירושים יש לו קרובים או לדוגמה במקרה של כהן גדול ונזיר גם אם אין לו קרובים או ירושים אבל יש יהודי אחר שיתעסק בזה הם עוזבים את המקום והולכים וזה מה שבעצם מוכיחה הגמרא שמת מצווה זה דווקא מי שאיין לו קוברין ודווקא עליו נאמר שהוא קונה את מקומו מת רגיל ממש לא לך בבקשה היורשים שלו ישאו אותו יסחבו אותו ו ו אותו בבית האלמין ולכן אני מחדש לך שבמלחמה כמו שאמרנו בגלל הלחץ והבלאגן גם כן אנשי הצבא קונים את מקומם שואלת הגמרא ומת מצווה קנה מקומו מת מצווה בדיוק איפה שההוא מת שם הוא נקבר והתניה הרי כתוב בבריתה קצת אחרת המוצא מת מוטל בסרטיה באמצע דרך ראשית מונח על הרחוב מפנה הו לימין סרטיה או לשמאל סרטיה ושם הוא קובר אותו לא קובר אותו ממש באמצע הדרך שיהיה קבר באמצע הדרך שגם יפריע לעבור וגם יטמה את הסביבה אלא מפנה אותו ימינה או שמאלה לאן לאן שהוא בוחר אבל אם יש איזשהו עדיפות מצד אחד יש קרקע שווה יותר מצד אחד קרקע שווה פחות אל תפסיד את הבן אדם שבעצם באותו מרחק באותו לא מרחק באותו גודל קרקע שאתה לוקח לו אתה מפסיד אותו יותר לדוגמה אומרת הגמרא אם מצד אחד יש לך שדה בור שדה שהיא לא חרושה עדיין לא השקיעו בה ואילו מהצד השני יש שדה ניר שדה שהיא חרושה תקבור אותו מפנה הו לשדה הבור עדיף שתקבע אותו בשדה שאינה חרושה ככה יש פחות הפסד לאותו בן אדם שהקרקע שלו מה ש ן כן אם תקבור אותו בשדה החרוש ההפסד גדול יותר אותו דבר אם יהש שדה ניר שדה שכבר נחרשה אבל שדה זרע שדה שכבר גדל שמה דברים תקבור אותו בשדה ני בשדה החרוש ולא בשדה שגדל שם דברים כיוון שאתה מפסיד את בעל השדה בהפסד גדול יותר אם היו שתיהם נראות שתיהם רק חרושות או שתיהם כבר זועות כבר גדל בהם או שתיהן בורות שבשניהם לא זרעו ולא חרשו ולא גדל בהם כלום מפנה הו לכל רוח שיירצה ושם הוא קובר אותו בעצם יפה מאוד יש כאן הלכה נפלאה אבל מ כן אנחנו רואים שמת מצווה לא קונה מקומו מזיזים אותו ימינה שמאלה לאיזה שדה שאתה רוצה לאיזה שדה שיש פחות הפסד מה שמה שהוא לא קונה את מקומו עונה הגמרא אמר הרב ביבי אח אחה באמת מולה למיצר עסקינן המת הוא על הדרך וברור שאי אפשר לקבור אותו שם לא קוברים על הדרך ומתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר כי יעברו כהנים יעברו אנשים שסוחבים איתם פירות צהורים או שמתעסקים בפירות הורים ויתמו אז אני לא קובר אותו ממש על הדרך אני מילא כבר מפנה אותו מפנה לכל רוח שירצה כיוון שאני כבר מילא מתעסק בו כבר מילא נוגע בו כבר מילא מזיז אותו אז אני יכול לפנות אותו לכל רוח לאן שאני רוצה ולאן שבאמת עדיף מתנה הדרך אבל אם תמצא אותו באמת בצד או בקרקע של בן אדם אתה קובר אותו שם והוא קנה מקומו ואסור לך להזיז אותו אומרת המשנה הקדושה ראינו אחד מהדברים שאנחנו מקלים על האלו שנמצאים במלחמה במחנה ופטורים לרחיצת ידיים אמר הבי אלו שנו זאת אומרת כל הפטור הזה זה דווקא מים ראשונים שאתה נטל ידיים ודה לאכול לחם מזה פטרו אותם אבל מים אחרונים חובה מים אחרונים זה חובה גמורה ולא לא התרנו להם ולא הקנו להם והם חיייבים בנטילת מים אחרונים למה באמת זה חובה כל כך כל כך גדולה עד כדי כך שגם במחנה אני לא מתיר את זה אמר אחיה בראשי מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מפני שמלח סדומית יש שמשמ את העיניים חכמים אמרו אחר כל אכילתך אכול מלח ואני חושב שבמלחמה מלח סדומית שמלח סדומית זה מין שאם נוגעים בו אומרת נגעת בו ולאחר מכן אתה נוגע באצבעות בעיניים הוא יכול לגרום לעיוורון לא עלינו ולכן חיוו אותך ליטול מים אחרונים כיוון שהסיבה של מים אחרונים זה כדי להגן על העיניים של הבן אדם לכן חכמים לא הקלו ללוחמים אפשר להקל עליהם בכל מיני עניינים גביים של חכמים תקנו אני מקל עליהם כי הם בשעת הדחה כי הם באמצע מלחמה כי זה מסובך להם וכדומה אבל בהגנה על העיניים בזה אני לא משחק ולכן הם חייבים אמר הביה ומשתק כקורת בקורה מלח סדומית זה דבר בכלל לא מצוי בער של כור מלח מצוי בקושי כמו גרעין של פרי דבר קטנטן זה המלח סדומית שיש ובכל אופן אני כל כך פוחד ממנו כל כך חושש ממנו ומחמיר במים אחרונים אמר לרב אח בריידר אב לרב עשי קיל מלח מי אדם שמדד מלח זה היה עכשיו משהו התעסק היה לו הר של מלח והוא חילק את זה לקופסאות חילק את זה לחבילות מה קורה האם גם הוא צריך ליטול מים אחרונים מחשש שהוא נגע במלח סדומית והוא יבוא לגעת בעיניו וחלילה יבוא לידי עיוורון הרי זה לא נאמר כתוב רק אחרי אכילה ויש עוד טעמים משום כבוד הברכה וכדומה נכון יש גם את הטעם של מלח סדומית לכן אני שואל אותך מה קורה אדם שמדד מלח אמר לי אלו מבעייה אין בזה שום שאלה ברור אם כל אחד שלוקח טיפה מלך אחר אכילתו כיוון שחכמים אמרו אחר אכילתך יכול מלח אני כל כך חושש ומצריך אותו ליטול מים אחרונים כי אולי באותו מלח היה מלח סדומית ברור שמי שמודד מלח שהוא מתעסק בזה ונוגע בזה ברור שאני אחשוב למלח סדומית וצריך אותו ליטול מים אחרונים עוברת הגמרא לדבר הבא שהק על הלוחמים שלנו הוא מדמי הם פטורים מדמי כמו שאמרנו יש פירות וירקות שאתה לא יודע אם הופרשו מהמהם תאומות או מעשות או לא אמרו חכמים תפריש עוד פעם זה הצריכו כל בן אדם רגיל במלחמה במחנה הקילו ולא צריך דתנן מביאה הגמרא הברייתא מאכילים את העניים דמי מותר לתת לעניים לאכול דמי ולא להפריש ואת האכסניה דמי וגם חיילים יהודים שהם בדרך למלחמה או חוזרים מותר להם לאכול דמאי אמר רב הונה תנה רב הונה אומר זה לא מוסכם על כולם בוא ואביא לך את דעת בית שמאי תנא בית שמי אומרים אן מאכילים את העניים דמאי ואת אכסניה דמאי ואילו בית הלל הם אלה שחולקים והמשנה היא כמותם מאכילים את העניים דמאי ואת החסן דמאי למה אבונה צריך לתת לנו את דעת בית שמאי אם לא נפסק מותם כדי לומר לנו אם תמצא איזשהו ברייתא תמצא איזשהו מקום ששם כתוב שאסור דע לך זה דעת בית שמאי ולא פוסקים כמותם ומשנתו הי הדעת השלטת של בית הלל שכך פוסקים והמשנה אמרה דבר אחרון לערב גם כן אנחנו מקילים עליהם אמר אמרד ני לא שנו אלא עירובי חצרות כמו שהסברנו אתמול במשנה דווקא עירובי חצרות אני תחמתי איזשהו אזור הקבוצה שכנגד החיילים שכנגד גם תחמו יש לנו איזשהו קיר משותף מותר לטלטל ממקום למקום מקבוצה לקבוצה בלי לערב עירובי חצרות אבל רובי תחומין שזה בעצם לצאת 2000 אמה שזה תחום שבת של כל אדם לצאת מעבר ל-2000 אמה חייבין זה ממש אסור אתה רוצה תעשה עירוב כמו פתרון של כל בן אדם רגיל אבל אין היתר במלחמה אין הר לחיילים לעבור על עירובי תחומין דתני הבחי לוקין על עירובי תחומין דבר תורה אתה מכיוון שזה מדאורייתא על זה חכמים אין להם את הסמכות ואת היכולת להקל עירובי חצרות לערב ביחידים ברשות היחיד ועוד רשות היחיד זה תקנת חכמים ובזה הם יכולים לבוא לקראת החיילים אבל בדבר שהוא דאורייתא כמו רובי תחומין זה ממש לא שואלת הגמרא תקיף לרבי יונתן וחילוקי עליו שבעל הרי מה כתוב כתוב על יצא איש ממקומו ביום השביעי מכאן אני לומד בעצם שתחומי זה דאורייתא אבל לא כתוב לא יצא איש כתוב על וכשכולם בקשה כמו שכתוב על נא אחי תראו המון מקומות כתוב על ביחד עם המילה נא זה עניין של בקשה ולא לוקין עליו שכתוב בלשון על ואם כן מה אתה אומר לי שלוקים על ערובי תחומים דבר תורה ובגלל שזה כל כך חמור חכמים לא יכולים להקל על זה ללוחמים מה פתאום הרי רק כתוב אל זה לא לו חמור לא לוקים עליו מה תקיף רבח בר יעקב אלא מעתה כן הגמרא מבינה שכל פעם שכתוב אל הוא סובר רבי יונתן שלא לוקים אם כך דכתיב אל תפנו אל האובות ואל העידו לא להשתמש בכשפים לא להשתמש בלעלות מתים וכדומה אחנ מי דלא לקי והרי ידוע שלוקים על כך אז אתה רואה במפורש שכתוב על כן לוקים אומרת הגמרא אתה צודק השאלה היא אחרת אומרת הגמרא רבי יונתן אחי קשי עלי הו לב שניתן לאזהרת מיתת בית דין וכל ו שניתן לזרת מיתת בית דין אין לוקים עליו מה שכתוב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אתה יודע מה אתה צודק אל זה נקרא לו רגיל ואלוקים עליו אבל יש מושג שנקרא למדנו על זה כבר לו שניתן לאזהרת מיתת בית דין זאת אומרת בתורה יש כלל אין עונשין אלא אם כן מזהירים אף פעם בן אדם לא יקבל עונש אם לא היה כתוב קודם הזהרה אומר רבי יהונתן הפסוק הזה מגיע כדי להזהיר לאדם שמוציא מרשות לרשות כאילו כתוב כאן על יוציא איש ממקומו כך דורש רבי יונתן ואם כן הפסוק הזה נועד להזהיר אל תוציא ממקומך אל תוציא כלי ממקום למקום זה הזהרה ולאחר מכן יש גם את העונש אם כן מה אתה אומר לי שעירב תחומים זה כל כך חמור יש על זה פסוק מיוחד בתורה שלוקים עליו אין על זה שום פסוק הפסוק הזה בכלל מגיע לאזהרת מיתת בית דין אני לא לומד ממנו שום דבר בטח לא לגבי עירובי תחומין אומרת הגמרא רב אשי עונה רב אשי מי כתיב ל יוציא אל יצא קטיב סתכל בפסוק אנחנו לא קוראים אעל יוצא איש ממקומו אל יצא איש ממקומו הפסוק הזה לא מגיע לאזהרת בית דין לאזהרת מיטת בית דין על הוצאה מרשות לרשות ממש לא הפסוק הזה מגיע אך ורק לומר לי שאסור לצאת מתחום 2000 אמה בשביל זה הפסוק מגיע וגם לוקים רואים מהפסוק הזה כתוב לאו ועליו לוקים ולכן הדבר הזה כל כך חמור ושכתוב במשנה עירובים זאת אומרת שהקנו עליהם בענייני עירוב זה דווקא עירובי חצרות זה מה שהקנו כי זה דרבנן אבל עירובי תחומין באמת זה דבר כל כך חמור כמו שאנחנו רואים את זה מהפסוק שמופיע בתורה ולכן את זה חכמים לא הקלו עליהם הדרן הלך מבואי הדרן הלך מבוי בלי נדר בעזרת השם שנזכה לחזור לשנן ולדעת אומרת המשנה הקדושה בעצם כאן היה אמור להגיע הקדמה מה זה פסי ביראות אבל כיוון שכבר כל כך הרבה למדנו על זה והדגמת זה והמ חשנו את זה נאמר את זה בשני מילים מה זה פסי ביראות היה עולים לרגל העולים לרגל ישנו ברחוב היו באמת מגיעים הם והבהמות שלהם של הקורבנות ושהם רחבו עליהם וכדומה והקנו עליהם כל מיני קולות הם היו נמצאים ברחוב והם בשבת צריכים לשתות מים הבעייה הבור הוא רשות היחיד יש בו עומק עשרה טפחים יש בו ארבעה על ארבעה טפחים הוא רשות היחיד הם נמצאים ברשות הרבים מה מה עושים אמרו חכמים אתם לא צריכים לעשות מחיצות מספיק בשא ביראות ונסביר בקצרה אתה לוקח קרש רוחב המה קרש נוסף רוחב המה מצמיד אותם בזווית של 90 מעלות בעצם כמין מרזב מעמיד אותם בארבע פינות של הבור ובכך בעצם הוא הופך את כל החלל האמצעי את כל המקום שבין אותם פסי ביראות שבין אותם דיום דין הוא הופך לרשות היחיד מותר לו להוציא שמים לשתות הכל נפלא אומרת המשנה הקדושה עושים פסים לביאות אפשר לעשות פסים אותם פסים דיום דין נקרא לזה בכל מיני שמות את הפסים הללו סביב הבירות סביב הבור איך עושים את זה ארבעה דיום דין נראים כשמונה זאת אומרת ארבעה כאלה מרזבים ארבעה כאלה זוויות שהם נראים כשמונה כי כל אחד מהם בעצם הוא מורכב משני קרשים יפה מאוד זה דברי רבי יהודה אבל רבי מאיר חולק רבי מאיר אומר לא מספיק לי אותם דיום דין שמונה נראים כ-1 אותם ארבעה דיום דים שהם נראים כשמונה ועוד ארבעה פשוטים זאת אומרת עוד ארבע נסרים פשוטים שבין דיומד ל דיומד בכל רוח לא משנה ביניהם באמצע אמור להיות נסר נוסף אמור להיות כרש נוסף ברוחב של המה כמו שנראה בעצם ברוחב של הדום דין הללו אז לפי שיטתו זה ארבע נראים כשמונה פלוס ארבע זה זה שמונה נראים כ-1 נפלא ביותר זה מחלוקת ראשונה בין רבי יהודה לרבי מאיר מחלוקת נוספת רגע לפני מחלוקת נוספת גובן עשרה טפחים הגובה המינימלי של אותם פסים חייב להיות כגובה המינימלי של מחיצה 10 טפחים ורוחב הרוחב של כל קרש שישה כמו שאמרנו המה על המה שישה טפחים זה המה ועוביים העובי של הקרשים כל שהוא מבחינתי לא אכפת לי שזה יהיה דקיק ממש אפילו כל שהוא כמה ביניהם כמה יהיה בעצם עד כמה אני יכול להרחיק את הדיו מד דיומד שמולו עד כמה מה הפער ביניהם מה המרחק כאן יש כבר מחלוקת נוספת בין רבי מאיר לרבי יהודה אומרת המשנה קמלו שתי רווקות של שלוש שלוש בקר רווקה פירושו צמד פירושו לא זוג אלא שלישיה אנחנו נראה כאן כל שלישייה בקר ככה הם היו הולכים ב שד יחד וחורשים כח שלישיה בעצם שנכנסת כרגע לשתות כח שלישיה שיוצאת שהם יכלו לעבור ברווח בין עד יום דין זו המטרה שלי בעצם אנחנו נראה בהמשך כל פרה היא רוחב בערך בחלוקה גסה ככה אנחנו מחשבים את זה המה ושתי שליש ולכן שש פרות זה 10 אמות אומר רבי מאיר הרווח יכול להיות סך הכל 10 אמות ואל תשכחו שהוא עוד מצריך פשוט בעיניהם זה לא לשכוח אבל הרווח בין עד יום דין הוא עד 10 אמות ולא יותר זה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא תוסיף בכל פרה בכל צמד בכל רווקה תוסיף פרה נוספת למה כי יש מקומות שהיו חורשים בארבע פרות אולי הקרקע קשה אולי הפרות חלשות כל מיני סיבות ולכן שתי רווקות של ארבע ארבע בקר ביחד אם תחשב הוספנו פה שתי פרות שכל אחת מהמהם היא עמה ושתי שליש עמה ביחד הפר זה 13 עמה ושליש זה המחלוקת שלהם האם 10 אמות פר או 13 אמה ושליש ממשיכה המשנה ואומרת איך אני מודדת אותם צמדים של פרות זאת אומרת לפי רבי מרי יש לי כאן שלוש ועד 3 זה 6 לפי רבי יהודה יש לי כאן א ועוד אב השאלה אם אני מודד את הפרות שהם צמודות או שהם לא כל כך צמודות קשורות ולא מוותרות אומרת הגמרא כן הם צריכים להיות קשורות ממש צמודות אל תיתן רווחים לבין הרגליים וכדומה או לבין פרה לפרה אלא פשוט תצמיד אותם יחד תחשב את זה כשהם קשורות אבל אחת נכנסת ואחת יוצאת שזה בעצם צריך טיפה מרחק קצת יותר גדול מאשר אילו שתיהם נכנסות או שתיהם יוצאות תחשב כאילו אחת נכנסת ואחת יוצאת שאמור להיות כאן עוד איזשהו פר טן שייתן להם את המרווח שייתן להם את היציאה והכניסה החלקה זה לא בעצם מגיע להוסיף עוד מעל ה1 אמות או מעל השלוש מה ושליש אבל זה בא לומר תמדוד את זה ככה ברווח תמדוד את זה כמו שראיינו באמות צוחקות באמות מרווחות ולא באמות עצבות שזה אמות מצומצמות דין נוסף מ מותר להקריב לבער אתה יכול להקריב בעצם אנחנו עד עכשיו דיברנו על מה הפר כמה אני יכול להרחיק מה קורה אם אני רוצה דווקא לקרב את זה לבר לשים את הפסים ממש צמוד מותר להקריב לבער ובלבד שתהייה פרה ראשה ורובה בפנים ושותה אני צריך שהפרה תהיה ראשה ורובה בפנים ותשתה כי אחרת אם רובה יהיה בחוץ אני חושש כבר שהיא תוציא מים מרשות היחיד וזה כבר יגיע לרשות הרבים והבעלים שעומד שמה יטפל בזה ויעזור לה וכדומה והוא יגיע להוציא מרשות לרשות הוא יוציא לה את הדלי של המים וכדומה ולכן אני חייב לפחות שהפרה היא וראשה ורובה תהיה בפנים ותוכל לשתות דין נוסף מותר להרחיק כלשהו ובלבד שהרבה בפסים זאת אומרת יכול להרחיק כמה שאתה רוצה את היום דין הללו אה רגע אבל אמרנו שבעצם זה 10 אמות או 13 מה ושליש נכון אבל זה כל עוד ואתה משאיר את זה כמו שאנחנו מדברים בצורה הזאת של הארבע זוויות ולפי רבי מאיר עוד פשוט בין אחד לאחד אבל אתה יכול להרחיק כמה שאתה רוצה אומר רבי יהודה אבל תיזהר שלא יהיה 13 עמה ושליש בלי פשוט כל 13 עמה ושליש שים אחד פשוט אתה מרחיק עוד ש מה ושליש פורס את זה פותח את זה עוד שים עוד פשוט או לפי רבי מר ל 10 אמות תוסיף פשוט ובלבד שהרבה בפסים לא יהיה יותר מהרווח יותר מהפ של 10 אמות או של 13 אמה ושליש רבי יהודה אומר עד בת שעתיים זאת אומרת אתה יכול להגדיל ולהוסיף להגדיל ולהוסיף שלא יהיה רווח של 13 עמה ושליש אבל יש איזה שהוא מקום יש רף יש סף עד לשם אפשר עד בית שעתיים כבר דיברנו על זה בת שעתיים זה בעצם 5000 קילומטר מרובע סליחה 5000 אמות מרובעות לומדים את זה מחצה המשכן עד בת שעתיים ולא יותר בואו כבר נגמור את המשנה על אף שזה גולש לעמוד הבא אמרו לו אמרו חכמים לרבי יהודה לא אמרו בת שעתיים אלא לגינה לעניין גינה שמגדלים שם זרעים או קרפף שזה מיועד למחסן דברים שהם בכלל לא מקום של דיור של בן אדם לכן אומרים דווקא עד בת שעתיים ולא יותר אבל אם היה דיר דיר של בהמות שגם הרועים נמצאים שמה זאת אומרת זה גם מיועד להיקף בשביל בן אדם או שר מקום בתוך העיר ששומרים שם בהמות וגם נמצאים שם בני אדם מוקצה חצר מאחורי הבתים או חצר זאת אומרת כל המקומות הללו הם מיועדים גם לדירה של אדם אפילו בית חמשת קורין ואפילו בית רת קורין מותר ואותו דבר כאן לגבי פסי ביראות כיוון שזה נועד גם בשביל אדם הרי כל ההיתר הזה נועד לבהמות של בן אדם הבן אדם עצמו גם נמצא שם ולכן ממש לא עד בת שעתיים כל עוד ואתה שומר על הכללים ואתה לא מרחיק יותר מ-1 מה ושליש או יותר מ-10 רמות כל אחד לפי שיטתו ואתה מוסיף פשוטים מותר אפילו בת חמשת קורין ואפילו בת ערת קורין וממילא מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שרבה כפסל יפה מאוד אז בואו נסכם מה ראינו היום דבר ראשון התחלנו לגבי ראינו שמחנה צבא נקברים במקומן שאלנו מה ההבדל כל מת נקבר במקומו אמרנו מה פתאום דווקא מת מצווה ופה אפילו שהוא לא מת מצווה מה זה מת מצווה מי שאין לו קוברים יפה כמו שריינו קורה ואחרים עונים זה לא נקרא מת מצווה שואל הגמרא מת מצוו קונה מקומו הרי ראינו שמפנים אותו בכל מיני מצבים אם הוא נמצא בדרך אז הולכים לשדה הפחות חשובה שדה בור אחרי זה שדה ניר אחרי זה שדה זרע בכל אופן רואים שאפשר להזיז אותו אמרה הגמרה אתה צודק אבל רק בגלל שהוא על הדרך ואני לא רוצה שתכלול או כאלה שמתעסקים בטהרות אז ברגע שאפשר להזיז אותו כבר אפשר להזיז אותו לכל מקום אבל בעיקרון הוא קונה מקומו פטורים רחיצת ידיים במחנה ראינו דווקא מים ראשונים אבל מים אחרונים חייבים כי הביה זה מלח סדומית ואני לא רוצה חס וחלילה שייקרה להם משהו לעיניים הביה אמר זה כל כך לא מצוי זה כמו קורט כמו קורטה בקורה בעצם גרעין של פרי בהר ענק של קור מלח אדם שמודד מלח ברור צריך לטול ידיו כי הוא התעסק במלח תורים מדמי אז ראינו את זה ב מפורש וזה בית הילל והבאנו בריתה נגדית שזה בית שמאי ופטורים אלערב אמרנו דווקא עירובי חצרות עירובי תחומין חייבים כי לוקים על עירובי תחומין דבר תורה ניסינו לשאול רבי יונתן בעצם הגיע עם שאלה חשבנו שהשאלה שלו זה מזה שזה כתוב בעל אבל מזה שראיינו אל תפנו אל האובות ואל הדונים וברור שלו קין אז אתה רואה שכן לוקים השאלה שלו פשוט היייתה הוא חשב שזה לו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לעניין הוצאה מרשות לרשות וכינו מה פתאום לא כתוב שם על יוציא אלעל יצא זה באמת מגיע בשביל זה ולכן אתה רואה שזה מאוד חמור ולכן תרנו להם את העניין של עירוב זה דווקא עירובי חצרות ולא עירובי תחומין שזה מדאורייתא וחמור עכשיו נכנסנו לעניין של פסי ביראות מחלוקת ראשונה ב בין רבי יהודה לרבי מאיר רבי יהודה אומר רק הפסי ביראות הללו רבי מאיר אומר שים באמצע פשוטים זאת אומרת גם במרחק בפער הקטן ביותר עדיין צריך שיהיה פשוטים באמצע הגובה שלהם עשרה טפחים הרוחב המה העובי כלשהוא כמה יהיה בעיניהם לפי רבי מרי כמו שני צמדים של שלושה בקר לפי רבי יהודה ארבע זה בעצם השאלה אם 10 אמות לאסמה ושליש הם נמדדים קשורות ולא מותרות זאת אומרת באופן צמוד יותר אבל אחת יוצאת ואחת נכנסת שזה אופן מרווח יותר ולכן אפשר למדוד את זה באמות צוחקות ולא באמות עצבות מותר להקריב לבער כמה שאתה רוצה אבל שהפרה תהיה ראשה ורובה בפנים ושותה ולא פחות מכך כי הבן אדם יבוא להזיז את הדלי וכדומה והוא יגיע לרשות הרבים די נוסף אתה יכול להרחיק כמה שאתה רוצה אבל או כל 10 רמות או כל 13 מה ושליש להוסיף פשוטים להוסיף בעצם נסרים רגילים לא בזוויות בכל רוח ורבי יהודה אמר לא יותר מבץ שעתיים וחכמים אומרים לו מה פתאום הרי כל מה שאמרו בת שעתיים זה דווקא מקום שלא נועד בשביל אדם אבל שר מוקצה רחבה שאחורי כל מיני דברים כאלה שזה גם בשביל אדם וגם כאן שזה נועד גם בשביל אדם בפסי ביראות כמה שאתה רוצה הוא בלבד שירבה בפסים כמובן לא לשכוח בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות [מוזיקה] מחר ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: