העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף סז עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף סז עמוד א

[מוזיקה] סוחים דף סז השיעור מתחיל בעזרת השם שש שורות אחרונות של הדף הקודם בשורות הרחבות מאוד בנקודותיים אשכחון בשיעור הקודם למדנו שמזה שכתוב בפיסר בתומיד במיעדוי זה לא מכריח שהקור פיסח והקור תומיד בא בכל מצב שהוא למשל שהוא דוכה שבס זה לא מוכיח מוידוי מוידו יכול להתפרש בזמן שאפשר להביא אלו מי מאיפה יודעים שזה דרכי שבס כמו שלמדנו בתומית כתוב מפורש במוספי שבס עלסתומד ומזה לומדים אומיד גזרושוב שגם פסח דוחה את השבס שואלת עכשיו הגימורים כך אשכרחון מדו פסח דדוכוש דדוכו טוממנולון כמו שנראה לאלון בפרקים הבאים קורבן פסח בא בטומא וגם קורבן טומית בא בטומאה מתי טומאותר בציבור קורן טומית שאין קינים טהורים כל הקיין טמאים מקריבים בטומאה קורבן פסח כשרוב כלל ישראל טמאים תום ממס מביאים את הקורבן פס בטומ מנף המקור כי הרימו ידו לא יכול להיות מקור לזה כמו שאמרנו גמור אמר כך פסח מתגז לעניין שבס מלמדים גם להפך ולפת מפסח טומה כמו שפסח טומות בציבור גם בטומי טומות בציבור ופסח גופי מנולון שהוא דוכה טומ בציבור אומר רבי יחנון דו מקרו לעניין פסח שני כתוב כך איש כי אתום לו נפש אז הוא לא יכול להביא עיקרון פסח הוא מביא פסח שיני ביד עיר דורשים מכך שכתוב איש דווקא בודד בודדים ניטח לפסח שיני ואין ציבור ניתחין לפסח שני עם רוב כלל טמאים הם לא נתחיל פסח שני אלו דבטומ את פסח רש כ דרש רבי יחומר שקש לרבי חן אמ אולי תדש אישח לפסח שני ציבור לסלות לא בפסח רישן ולא בפסח שני אלו מרפשים בלוקיש המקור מפוסק אחר מאוכ כתוב בתו ושלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכלום מלא נפש התר מפרט אותנו שלוש מיני טומ שצריכים לשלח אותם מן המחנה לכאורה יואמר טמי מיסים ועל יואמר זהבצר ואני יומר עם טמי מיסים משתלכין זהב מצרוים שהם יותר חמורים מטמי מיסים כי הם מקור הטומ טומ יוצא מגופו שאין כן טומ מסור הטומ רק נגע בטומה לא יקול כ שצריך לשלח אותם אלו למה צריך להיות כתוב בפסוק גם שילוח של זהב ומצוירו זה זה בא ללמד אותך יש לחושו שזבנו מצורים משתלכין ואין טמאי מיסים משתלכים הם נכנסים לאזורה ולכן צריך לפרש שגם בזמן הזה שטמי מיסים לא הם משתעלכים בכל זאת זהב מצורים משתעלכים ואיזה זה פסח בו בטומאה שרוב הציבור טמא אז אם הם טמאים אתום ממסויסים בטומאה מה שאני כן זהבצרון הם צריכים להשתלח מן המחנה גם במצב כזה שפסר בו מטומה קר דרש רב שימן בן לוקיש אומר הבי אם כך יוכל מנמ יומז אותי ולמירו ואני מרזב משתלח מצויר לא כלשק מצר יותר חמור מזה כמו שנראה בסוף העמוד אלו תדרוש כך כמו שרב שמלוקיש דורש אפשר לדרוש עוד שלב אלו יש לחושו שמצירון משתלכין ואין זווין אות מיס משתלכין כך יצא לפי הנוסח של הדרשה של רש בלוקיש ואיזה זה פסח בואו בטומה וכי תמכנמה שזבן גם מקריבים בטומאה בכזה מצב ותנן משנה לאלון פסח הבו בטומא לא יוכלו ממנו זבים וזובוס נידוס ויולדוס למה בהכרח כמקור לטומוטרו בציבור זה מהפסוק של רבי יוחן הנביא ושם כתוב איש כה תומש טומס מס נפש מס אז רק היא ותטרה בציבו מה שאין כן טומה של זה וזוב ויולדס ואמוך כללופטורים כמו שהגמורה שם דורשתם כך בהכרח שהמקור הוא לא ממקורו של רב שם בלוקיש כי מפה המקור שלו אז יצא שגם זווין לא משתלכים בכזה מצב אלא אומר הבי בהכרח צריך לחזור למקור הראשון שרבי יוחון הונביא לאי מקרו קמה אלו מי הבשם בלוקיש אמר מי אמר לך לדרוש איש שציבור לא ניתחים אולי ציבור לא מביאים בכלל אז הוא טוען כך למעשה יש לי כאן איטור בפוסק אם כן שכוונת הפסוק שטמאים לא מבי מביאים בכלל לא בריש לא בשנים רוב הציבור טמאים נכתב רחמונה איש כי יטומה ומזה נלמד שיחידים שטמאים מביאים פסח שני אבל ציבור שטמא כל טומאה שהיא לא מביאים פסח שני לא נפש שבא ללמד שדווקא טומסמס לא מולי בהכרח שהנפש בא ללמד אותנו שדווקא בטומ שהיא קלה טומסמס מה שאם כן טומה חמורה זהב ומצור שהם יותר חמורים מתומס מסמס כיטו יוצא מגופוי בהם לא מתקיים הדין בפסוק הזה אז מה איך אפשר לפרש שהפסוק בא להחמיר הרי הפסוק בא להחמיר על שאר תמים חוץ מלא נפש כריתו מסמס זה יותר קל מזבו מצרו מה הוא בא להחמיר הוא בא להחמיר שאיש איש כי אתום לו נפש אבל ציבור לא ניתחה לפסח שני שאין כן זהב מצוירו שהם יותר חמורים הם כן ניתחים לפסח שני הם לא מביאים פסח הבו בטו ובציבור ממשיך חביה ויכים מאו נפש לאכודשה אולי זה לא בא על הדיוק מאיש איש אלא על עצם ההלכה מה כתוב כאן בפסוק שאיש איש כהיה טוב לא נפש מביא פסח שני ועל זה באה לו נפש לומר הטוםמס הוא דניחה לפסח שני אבל שר תמים לוי לטומס מס יש הזדמנות שנייה של פסח שני אדם שהיה בפסח חישן זהב או מצוירו אין לו הזדמנות שנייה לא מביא לא פסח חישן לא פסח שני זה לא נפש בא למעט לא יכול להיות ואותן יוכו ליסים פסח שני אלו טמי מיסים זה שכתוב במפורש בפסוק איש איש כתום לו נפש ושוא בדרך רחוק שכתוב בפסוק זבין ומצירן ובלינידוס אדם שבוע נידו נהיה טמא כמוה מנין שגם הם מביאים פסח שיני אם הם היו טמאים פסחישן תלמוד לאמר איש מסביר אז שכתוב איש איש כי טומה משמע כל טומ שהיא מכך שלא כתוב נפש מיד בהתחלה איש איש כי לו נפש טומא עוד פירוש מביא רש"י שהיה צריך להיות כתוב איש כיגה במס למה כתוב לא נפש בהכרח איש איש כי טומ הכוונה כל טומשים מביא פסח שני לא נפש דכוס רחמונה לא מולי זה בא למעט שיש דין מסוים בפסוק הזה שהוא דווקא בטומס מס ולא בשער טומס איזה דין הדין שמדויק מהפסוק אלוכמה בהכרח כמו שרבי יוחנן דרשנית תחלפסח שני ואין ציבוני תחלך לפסח שני לאבד בטום את הפסח רישנו על זה בא לו נפש לומר וכיבדציבו בטומ בתומס אבל שר טומס לא יבד כמו שאמרנו שפסח בו בטומ לא יוכלו ממנו זז נידוס ויסכרנו את הפסוק שרישלו כשבי וישלחו מן המח צורה וחוזה וחולטו מלא נפש אז עכשיו כמו שנראה בהמשך הסוג יהיה מוזכרים כאן שלוש מיני טומה ולכל אחד יש מחנה מסוים שממנו הוא צריך להשתלח הכי חמור זה מצוירו כמו שנראה הוא צריך להשתלח חוץ לשולויש מכנס והמשקון זה היה חוץ למחנה ישראל כשיעלו לארץ יכנסו לארץ ישראל זאת אומרת חוץ לירושלים וחוץ לכל הערים שמוקפות חווימו מוקפות חוימו זהב הוא פחות חמור הוא צריך גם להשתלח גם עם אחנה שכינה זאת אומרת במשקון ביסמקדוש גם עם אכנ לוי שהיה במדבור זאת אומרת בירושלים מכל הרבייס הירושלים מותר לו להיות תוםמס הוא משתלח רק מהמקדוש רק ממחני שכינה מחנ לבי מותר לו להיות עכשיו כך יש עשה ויש לכו מנמח כל צורה בכל זב יש גם לו ולא יתרמוס מחניהם הטמא שנכנס למחיצה שאסור לו להיכנס למכנס שאסור לו להיכנס לא יקה בכל זאת אומר רב חיזדה מצוירו שנכנס לפנים מחיצו נכנס לירושלים או לשאר ערי מוקפות חומה פוטר הוא לא לוקה שנאמר בוא דוד יישה מחוץ למחנן מוש שוב בודישב לבדו יישב זה לכאורה מיותר כנראה לאלון מחוץ למחנה מוישובוי הכוסוב נתקו לעשה כידוע לו הניתק לעשה לא לוקים עליו למשל כתוב בתוירה שאסור להשיר מקורבן הפסח עד הבוקר כתוב בהמשך השארת עד הבוקר בוא איש תסרויפו יש כאן עשה זאת אומרת אין כאן מלכס אם עברת עללו הפתרון הוא לא מלקס לא עונש אלא אלא תקיים את העש תשרוף. ברגע שכתוב עשה אחרי עליו זה בא לנתק את הלו שלא לוקים עליו מלכס. זה בא לעקור מלכס ממנו. אז גם כאן מצוירו שנכנס לפני מחיצוסי יש לו עשה. מה התיקון שלו? מחוץ למרחנמו צא בחזרה. אז התיקון שלו הוא לצאת בחזרה. זה העסק שיש לו לעשות ואין מלכס. מקשה רש"י אף על גב דלו בו לו כסיב. מה הכוונה? כמו שהזכרנו בדוגמה שהזכרנו מתי יש מצווה לשרוף פסח אחרי שעברת על הלו וזה נהיה נויסו צריך לשרוף אז העסק בא לנתק את הלו אבל כאן מי אמר שזה בא אחרי עבירה על הלו של ולא יתמוס מחנה בודי שמחוץ למחנה משה ולכתחילה אתה מצועירו תצא מחוץ למחנה אבל זה לא בא לנתק אתיו שאם נכנסת תצא בחזרה ולא תלקה אומר הרשי שתי תירוצים תירוץ אחד בהכרח שזה בא לנתק את עליו כי עשה יש עשה אחר וישכחו מןמאחנה כמו שהזכרנו מקורם כל צורה ממילא העשה הזה שכתוב מחוץ מכל יושב הוא בא לנתק את עליו עוד פירוש מביא רש"י באס הזה כתוב כל ימי אשר הנגב בוי בודו ישב מה זה הכל ימי כל ימי בא לומר כל הזמן גם אחרי שנכנסת עדיין יש לך עשה לצאת ממילא זה לו אני תקסה שלא לוקים עליו איס ומקשה הגמור על רב חיזד למדנו בברייסה מצוירו שנכנס לפני ממחיצו סווי ב4ים לוקעוים כ עבר עליו שב לו תמוס מחנה מפורש לא כמו רב חזדה ממשיכה הבריסה זבין וזוב שנכנסו לפני מחיצו ותוממס מוטר לכונס למחנה לבי ולא יתומס בלבדמרו אלא אפילו מסמו שנאמר כל זמן שסור לכו במדבר ויקח מושס עצמוס יוסף אימו אימוי במחיצוי והרימו שח לבי הקופונים כאן כתוב מפורש בבריסה שמצויר לוקה עונה הגמורתנו יש בזה מחלוקסנו ברייסה זקתן אחד רבי יהודה רב חיזדה הוא סובר כדס רב שימ כמו שנביא עכשיו דתניה כתוב במצויר בוודישב לבדו יישב זה בא ללמד שלמחירים היו שבינימוי כתוב שלכו מן המחנה כל צרוע וכל זה וכל טומלו נפש אז היינו חושבים שכולם משתלכים לאותו מקום. זאת אומרת שאין מקום שלזהב מותר להיות ולמציר אסור להיות. לכן בא הפסוק ואומר בודיש לבדו ישב הוא יותר גרוע משר תמים הוא צריך לצאת למחנה נוסף הוא צריך לצאת יכול זבת מי מיסים משתלכינמחנה אחס הרי אמרנו שתמי מיסים משתלכים רק ממחנ שכינה אז גם זבים שתלכו רק שכינה מחנ לביים יוכלו להיות בהרבייס תלמוד לאמה תם סמחניהם לא כתוב מחנם אלא מחניים לא שרבים ליתן מחנה לא זה ומחנה לו זה ממילא יוצא שהרי אמרנו שתוםמס רק ממחנה שכינה ואם זהב יש לו מחנה לבד אז הוא יוצא גם ממחנה לוי אל מחני ישראל ומצוירו שכתוב בו בוודישב הוא צריך לצאת גם ממחני ישראל מחוץ לירושלים ומחוץ לכל הערים המוקפות חומו דברי רבי יהודה רב שמון אומר אינו צורך את הפסוק המיוחד במצוירו של בודישב הפסוק הזה עצמו וישכו מן המחנה אני יכול ללמוד לכל אחד יש מחנה נפרד הרי יומר שלחו מן המחנה כל צורוע וכל זב וכל טומלו נפש אם הכוונה שכל הטמאים משתלכים לאותו מחנה אז היה מספיק שהפוסיק יזכיר את הקל מהם הקל מביניהם והנלמד בכל שקל החמור מביניהם מכך שכתוב כל אחד כמו שהברייס עכשיו תפרט בשיטס רב שימן בהכרח שהפוסיק בא לומר שכל אחד לפי דרגת טומתו והרי אנחנו יודעים שכל אחד יותר חמור מהשני כמו שהוא יפרט ממילא כל אחד גם חמור יותר בשילוח רב שיר מסביר יומת מי מסל יומת מי זב ואני יומתי מסתלכין זבקולשק עוד מעט נראה למה הוא יותר חמור לא מונה מזב ליט למחנ שניו הוא יותר חמור הוא יוצא למחנה יותר ויוזב מצויר ואניזוב משתלכים מחוץ למחנה מצו שכן עוד מעט נראה למה מצ יותר חמור מז לא מנצירו לתל מחנ שליש ממ ממילא מהפסוק הזה עצמו אני יודע שלכל אחד יש מחנה יותר ממילא יוצא שמס הרי אמרנו רק עם אחני שכינה משתלחנה לוי הרי המס עצמו נהיה אז היהודאי שתו ממס מותר לו להיות ממילא עזלח גם ממחני לוי מצוירו גם ממחני ישראל כשהוא מרב בוד יישב במצוירו זה מיותר אחרי שאני כבר יודע את הכל הכוסובנית כלס אם הוא נכנס הוא לא לוקה אז רב שימן הוא מפורש כמו רב חיזדה והבריסה הקודמת היא כמו רב שהבודישב נצרך כדי לתת לו מחנה נפרד. ממילא אין כאן לבניתקסבולה. เ
לצפיה בתכנים נוספים: