העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ו עמוד ב

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת פסחים דף ו עמוד ב

אומרת הגמורה מה שאמרנו מקודם אשלוש שמי מהבדתיו כדתניה שילים ודורשים באלחוס פסח קודם הפסח שלושים מה הכוונה שוויין ודורשין דורשין פשוט שהרבנים דורשים בהלכות האלו שוויין מסבירים הראשונים כשהתלמידים באים לשאול אז אם שני תלמידים באים לשאול ותלמיד אחד שואל בהלכות פסח תלמיד אחד שואל בהלכות אחרות אז תואש כאן בפסח חייבים להקדים את התלמיד ששואל בכספסח כי עכשיו זה הזמן רב שם גמליאל שתי שבוס מספיק שבועיים את הנקמה המקור שלו שרי מושה אומד בפסח ראשון ביד ניסן הוא מזיר על הפסח שני את כל הלכות פסח שיני שזה ידיר חודש אחר כך זאת אומרת שצריך לדרוש חודש קודם שנאמר ויעשו בני ישראל פוסר במוידוי הוקסי ויהי אנושם אשר ותמים לנפש אודום ואמר להם את כל הלכות פסח שני מקשה תספס מה הראיה הם שאלו אותו היה חייב לענות אומרים תיספס הוא יכל להגיד להם בקיצור לומר להם אל תעשו פסח ואחרי זה נגיד לכם מה צריכים לעשות למה הוא הריך להם את כל ההלכות כי עכשיו הזמן זה חודש קודם ורב שמן גמליאל לא אמר לו זו לא ראיה דדיר במילד דפסחה מה סיקלו לכל מילד פסחה דיברו על ריכות פסח רישן דיברו כבר על כל חות הפסח גם של פסח שני כי זה אותו עניין מה הייתה בד רב שם גמליאל ששבועיים קודם פסח שהרי ברחיד חודש ומעזר על הפסח ששבועיים אחר כך שנאמר החודש הזה לוחם ראש חודשים היו דבור כל הדסור למו באוס לחודש הזה ויקחו להם איש של סובסב וגמו שואל את הגמור ממה דבריש ירחקו כתוב החודש הזה לוחם איפה שכתוב שהיה ראש חודש דילמה בארב בירחוי בחמישה ביח אולי זה היה ד ניסן ה ניסן כהן אז הוא עמד ואמר זאת אילו מרה בברש בן הרב פסוק אחר וידע מושמדס בשונהש כבר מדובר על הפסח השני שהם עשו בשנה השנית בחוידשורישן הוקסי ויסו בני ישראל פוסר במויד שואל את הגיבור שוב כתוב שעמד בחודש הראשון בניסן אבל לא כתוב באיזה יום בניסן ממה דבריש ירחק כה מי אמר שמדובר בראש חודש דלמב בחמיש או בירחקה אונה גמורה אומר רב נחמ בר יצחרוק אס זה נלמד בגזירשו מדבור ממדבור כסיבור במדבר סיני וכסיבוסום בתחילת חומש במדבר וידע ברשם אל מוישה במדבר סיני בוא אל מוד באחוד לחוידש השני מה להלון בראש חוידש כתוב באחד לחידודש אף כאן הפרשה של פסח שבפרש בא לא יסכור בראש חוידש שואלת הגיבור עכשיו דרך אגב מה אמרנו כאן בתחילת חומש במדבור שם כתוב המצווה למנות את כלל ישראל כתוב דבר שהיה בא' עיר שונה שיניס אחר כך בפרשס באלסו כתוב מה שהיה בא' ניסן זה לא לפי הסדר ונכתוב ברש דחודישן והודכת שני אומר רבנשי תחליף כלל ידוע זרס אין מוגדם ומא אומר רשי לאפידו על מגדל אומר הפלמון את הכלל הזה אלא בטר רניון בשתי פרשיות יכול להיות שפרשיה אחת היא הייתה לפי ההתרחשות היא הייתה קודם הפרשה שקודמת לה רק היא נשנתה מאוחר אבל בחדיוני בפרשיה אחת מדמוקד מוקדה מדמוכה מאוח הפסוקים מסודרים לפי הסדר די לא יתאים מורכה אם לא תאמר כך אלא גם בפרשיה אחת יכול להיות שהפסוקים לא לפי הסדר הרי יש לנו 13 מידוי שהתורדרש בהוהם אחד מהם זה כלל כתוב כתוב דבר כללי ואחר כך כתוב הוא פרט אין בכלל אלו מה שבפרט מי אמר דין מפרט וכללו וזה רק נכתב ללא בלי הפך ממילא זה פרט הוא כלל אז הכלל הוא שונה לחלוטין כמו שעכשיו נביא וטו פרט ו כלל אם כתוב פרט ואחר כך כתוב כלל נעשה כלל מוסף על הפרט אם היה כתוב רק הפרט הייתי אומר רק בפרט זה נוגע ההלכה הזו או בדברים שדומים לו אבל כשכתוב אחר כך כלל זה בא להוסיף כל מה שבכלל מי אמר דבאמת כלל ופרט הוא רק הוא נכתב לא לפי הסדר ממילא בהכרח שבפרשיה אחת זה לפי הסדר שואלת הגמורה אי אוכה אם זוהר היה שבפרשיה אחת זה לפי הסדר אפילו בטרניון נממה למה אוניח לממן דומה יש מחלוקת בשתי מקומות בשס יש אומרים כלל ופרט המרוחו כן זה מזה הם לא כתובים באותה פרשיה אין דוני לא יס בכלל ופרט שפיר אז החשבון שלך צודק אלמן דאמר דונין שגם בכלל ופרט שכתוב כתובים בשתי מקומות שונים אפשר לדון אותם לכלל ופרט איך אתה דן אותם כי הכלל כתוב קודם הפרט כתוב אחר כך אולי הפרשיות לא לפי הסדר מה יקלמר אונה גמורים אפילו למדומר דונין הנמי בחדניוני אבל בתרי עניונה אין דונין מקודם פירשנו חד עניונה שטריוני פרשית כאן מפרשים עוד יותר מזה בעניין אחד כשיש אפילו שתי פרשיות אבל שתי הפרשיות עוסקות באותו עניין אז אז הם מסודרות לפי הסדר ולכן אפשר לעשות כלל או פרט או פרט וכלל מה שאין כן שזה שתי פרשיות בשתי עניינים שונים אז אני מוקדם מרוך בטוירו אפילו למען דומה שדוני כלל פרט מרוחו כן זה מזה זה הכל שמדובר באותו עניין באותו עניין כל התיר מסודרת לפי הסדר אומר רב יהודה מריו הבוידק צורך שיבטל פי שכבר הזכרנו הרבה פעמים כתוב בתוירת תשביסו תשביסו הכוונה לביטל לאו דווקא ביאור אז מנטירה מספיק ביטל אדם יבטל יפקיר את כל חמצו חז"ל תיקנו שלא ישמחו על ביטל יעשו בדיקה כמה דרכים בראשונים יש אומרים שמה יבוא לאכול את החומץ יש אומרים שמה לא יבטל בכל ליבו לכן לא לסמוך על ביטל אלא לעשות בדיkeה אומר רב לכואה אחרי שתיקנו בדיkeה אין צורך בביטל לא הבוידק מיד אחרי בדיקסחומץ צורך שיבטל ויאמר אומר רש"י צורך שיבטל בליבוי ומר צמוך לבדק מיד ואומר כל חמיר דקה בבדן לבטל למעשה יש מחלוקת בראשונים האם ביטל מספיק בלב או צעיר דיבור כאן ברשי יש כאן סתירה מניבי רש"י מתחיל בלייבוי ומסיים אומר החרונים מתקשים ברשי על קופונים צריך לעשות גם ביטל מיד אחרי הבדיקה שואלת הגמורה מה הייתימה אומר רש"י הרי מבער כל הנמצא ומה שהוא לא מצא הוא לא עובר עליו הוא לא הוא לא צריך לבראר את מה שהוא לא מוצא מנתו לא יראה מספיק זה למה צריך לעשות עכשיו ביטל הנה אם הם משום פירורין שקשה לבאר אותם או לא יחשיב הפירורים לא חשובים ביניו והם בטלים מאליו בטלים מאליהם אז לא צריך לעשות להם ביטל וחיטים מעצם כן צריך לעשות ביטל הפירורים כיבדמינטרלו גב ביסה כשהוא נועל את ביתו הוא נועל את ביתו כדי לשמור את החפצים האחרים שחשובים בעיניו אבל למעשה הוא גם נועל את הפירורים שנמצאים בבית אז זה כן ברשותו כי אם נמין טרלו אגב ביסה חשיבה זה לא כך אם הוא נועל את ביתו לשמרת חפצים אחרים והוא לא חושב על הפירורים אז הפרורים נשארים אפקר איפה רואים זאתניה סוייפי תהיינים אומר רש"י סוף לכיתהת תאנים נמצאים בתאנה תהנים שאינן מתבשלות כל צוקה נולמית משאירים אותם על עץ ומשמר סודי הוא אדם נוהל את השדה ענובים יש כאן ענבים שעדיין לא הגיע הזמן ללקות אותם אוסיפי הנובים ומשם סודיו מפני בקש מפני מדלוס אז הכלל הוא כך בזמן שבעלביס מקפד עליהם על הסיפטין סיףנוב אם הוא צריך אותם אסור אם מישום גזל אסור לקחת אותם וחייבים במי אם הבעל הבית מלקט אותם או שהוא נותן אותם למישהו אחר חייבים במייסר בזמן שאם בלבס מקפיד עליהם אפילו שהוא שומר את השדה בשביל הפירות האחרים מוטורים משום גזל הוא פטור משום מייסה אז רואים כשאדם לא מקפיד על דבר אפילו שהוא שומר את השדה לדברים אחרים זה לא נחשב כברשותו אם הוא לא מקפיד על זה אז גם כאן הפירורים אינם ברשותו אומר רובה הטעם שלא שמחו על הבדיקה ויצריכו גם ביטל גזירו שמוצו גלוס כיופה באמצע הפסח הוא אמצא גלוס כיופה שנעלמה מעיניו באבדיקה מצא לחמניה יפה ודית אילויה אומר רש"י חשובה היא בעיניו וכס עליה לשרפה ומשה אפילו רגע אחד ונמצו אוי לו בלי בלימוצה אבל מי שביט לו בערב פסח אינו יובו דלא כוסה ולא תשביסו אני השבטתי זה כבר לא שלי אומרים הראשונים הרי אם אתה חושש שחשוב באינוב אז הוא כביכול מתחרט מהביטל אז מה עוזר הביטל אומרים הראשון לא מדובר כאן בראש מדובר כאן באדם שרוצה לבאר אבל הוא חושב איך אני יכול לא לבאר את החומץ אבל גם לא לזכות בו, אולי לתת אותו לגוי או משתאה עד שהוא מבאר אותו. על הזמן הזה חוששים ועל הזמן הזה הוא יעבור. אבל באמת אם הוא יעשה ביטל בערב פסח הביטל לא יתבטל בזה שהוא משתהה והוא לא עובר על זה. שואל את הגמורה אם באמת מדובר באדם שאינו רושה וכיימשכח לא לבטלה. נכון שהוא משתהל לחשוב מה לעשות אבל מיד יפקיר את זה מיד שהוא ימצא את זה. אונה הגמורת דיל ממש משקחס ללבוסרסורהמצא זאת אחרי שכבר החומץ אסור וליו ברשו סקימה זה כבר לא ברשותו כי זה אוסר בענוה ולאמוצא מבטל הוא כבר לא יכול לבטל זאת דאומר בלוזו שני דבורים אינון ברשוס של אודום ואסון הכוסו מתייחסים לזה כאילו ברשוסים ואילו הם בוא בשוס הרבים אדם חופר בור בשוס הרבים הבור לא שלו של הפקר בכל זאת מתייחסים אליו כאילו שזה שלו להתחיב בן זוקוב וחומץ משי שויס למר מחצויס של יא שזה אוסה בענוי אז זה כבר לא שלו אבל אם הוא לא ביאר זאת הוא לא ביטל ולא ביאיר הוא חייב לכן אי אפשר לבטל מחצויס אז מבטלים בליל יד אחרי בדיקס חומץ שואל את הגמורה למה בליל יד וניבט לבע בשעה הרביעית של יד ונבט לבחומש אונה גמורים כן זמן ייסורה זה לא הזמן שהחומץ נאסר עליו הוא ולו זמן ביאור הוא לא מתעסק עכשיו עם החמץ דין דין מפוש הוא ישכח ולא מבטלי לכן בבדיק הסכומת שהוא מתעסק עם החמץ אומרים יש סדר מיד אחרי הבדיקת תעשה ביטל שואלת הגמורה ונבעת לבשית בשעה השישית תחילת שעה השישית אז כולם מברים את החמץ שורפים ואז מתעסקים עם החמץ הוא ישרוף ויבטל אונה גמורים בשעה השישית קים דיסור דרבון דנלויה כפי שכבר הזכרנו חז"ל הוסיפו שעה או שעתיים הקופונים ליסר הנוה הוסיפו שעה לכולל מתחילת שעה שישית כבר אוסר בנו החומץ כדוריסד ולשו ולמ כבר לא יכול לבטל זאת לכן צריך לבטל בשז בדיקס חומץ דאומרב גידומר חיב יוסף אמרב המקדש אדם שמקדש אישו משיישו למעלו ביד ניסן מתחילת שעה שישית שזה כבר סו מדרבונון אפילו בחיטה קורדניסה אומר רש"י חיטים הצומכים בהרי הרת קשים הם מאוד ואין כמעט סיכוי שהם התחמצו כשהם נרתבו בכל זאת חז"ל גזרו שאם הם נרתבו חוששים שהם יחמיצו ואסור לאכול אותם זאת אומרת שיש לכאן טרי דרבונון קודם כל מדובר בשעה שישית שמדיריס זה עדיין מותר בנו רק מדרבונן אסור בנוה וגם מדובר בחמץ רק מדרבונון כי מדריסה לא צריך לחשוש שזה החמיץ בכל זאת אין חושש לקידושן כי זה כמו מקדש אישו ביסורי אנוה ממילא הקידוש לא חלים שואל רש"י איך חומים יכולים לעקור קידושתירה ולהתיר שסיש לשוק הרי מן התוירה אישה מקודשת כי זה מותר בהנועה משתי סיבות קודם כל בשעה שישית מותר בשינית לא צריך לחשוש שזה החמיץ אומר רש"י כפי שהגמורה אומרת בכמה מקומות כל מי שמקדש מקדש עד רבונון אומרים הרת מקודש אצלי כדס מושה וישראל וכשחכוים קבעו שזה לא קידושן אז הוא לא התכוון לקדש מוסיף רשיגם אפקר בזן אפקר במפקירו ממונו אכן בידם להפקיע קידוש גם שמדוה רישנים אחרים מברים באופן אחר למעשה בפועל זה אוסר בנום מאיזה סיבה שרק תהיה מדרבון מדרסה אז הוא לא נותן כלום לאישה ולכן לקידוש לא חלים הקופונים מה רואים כאן שגם בשעה שאסור רק מדרבונון זה כבר לא ברשותו אז הוא לא יכול לבטל בשעה הזו ממילא חייבים לעשות את הביטל מיד אחרי בדיקס חומץ עד כאן דף ו' ‏Ja.
לצפיה בתכנים נוספים: