הדף היומי מסכת שבועות דף מב

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מב

[מוזיקה] שבוע דף מ בז השיעור מתחיל בסיעתא דשמעי 4 חי שורות האחרונות לדף הקודם ההוא ממשיכים עם מיסים שהיו ההוא דומר לחברי אדם אמר לחברו הלי זוזוזה דמסיקנבו תן לי מהזוז שאני נושב בך שאתה חייב לי אומר לי לא פרטיך בפני פלוני ופלוני אוסו פלוני ופלוני אמר לו דבור הוא לא פרה בפנינו אז הוא אומר יתכן שטעיתי אני בטוח בדבר אחד אני פרעתי נדמה לי שבפניהם אם לא בפניהם אז שלא בפני פרטיך סוב ששס לממימר אמנם היא לא היה אומר סתם פרטי היה נאמן אבל כאן שהוא אמר בפלפלוני ופלויני והם הרי אומרים של האדם הורזק כפרון הוא הורזק כשקרן וכופר על כסף זה כל לא נאמן אפילו בשבוע לומר פרטיך שלו בפניהם כרוא נמצא שקרן על כסף זה אומר לרוב ולא כל מילסדיר לי דינש כל דבר שלא מותל על האדם לזכור לא ודעתי אז הוא לא שם ליבו לכך אז גם אצלנו הוא הרי לא אמר לו משה סלבואה בעידים פרלי אז הוא בעצם לא צריך בכלל לומר פרטיחו בהידים אז הוא לא שם ליבו לזכור אם בהדים פרה אם שלא ביתים זה מה שהוא אומר בעדים פרטיך אלו ואלו כך נדמה לו הוא לא מורז כפרן בכך והוא נאמן לעיתון שפרעתי שלא בפני אלו עוד מעשה ההוא דומ לחברי הב לי שיט מזוזמסיקו אתה חייב לי 600 זוז אומר לי ולא פרטיך באפצה דקבשיתש וכילו פרטיך על ידי שנתתי לך קו קו זה מידת נפח של אפצים גלש בלז אומר רש"י שמעבדים באמורות וכל קו עלה שש זוז התתתי לך 100 קו 6 * 100 זה 600 אומר לי נכון נתת לי 100 קבים של הפוצים אבל אב ארבע אבוקימה וכמלה היו שווים כל קו ארבעה אז זאת אומרת שאתה חייב לידיים 200 כי נתת לי 100 קו שכל אחד ארבעה אז 4 *פל 100 זה 400 אתה חייב לידיים 200 או סוטריס ואומרו אין הוא צודק בארבו ארבו אבו קיימות טובע כת עוד 200 אבל הוא אומר לו אני לא יודע אני זוכר שכבר סיימתי עם כל החוב אם העדים מעידים שה100 כובים הפוצים שנתתי לך זה לא כל ה600 שמות אז נתתי לך את השער בכסף אומר רובה אורזקפרון כיוון שהוא אמר בתחילה שהוא החזיר עם האפוצים שווים שש וזה הרי הורזק שקשקרן כראיד עדים שכל קו היה שווה ארבעה אז הוא כבר לא נאמן שהוא פרע אלא אם כן יביא עדים על הפריה אומר בחומה הוא שואל את רובה הרי אתה עצמך או אמרס כל מי סדולרמי לידינש בדעתי וגם הוא לא היה מול מול להיות מוטל עליו לומר באיזה עניין נין פרה ה יכול לומר פרטיך סתם אלו מה הוא כן מפרט שהוא פרע על ידי הפוצים והוא טעה הוא חשב שאמת זה כשווה כך וכך לא הורז כפרהם ואם הוא כעת נשבר שהוא פרע מכל מקום שיהיה נאמן אומר לירובה לא כאן זה שונה באופן הקודם הוא לא צריך לזכור בפני מיו פרה אבל כאן קיצוס דתתר מתחרדכחינשה השער אנשים זוכרים ואם הוא אמר שזה היה שווה שישה באמת זה היה שווה ארבעה זאת אומרת שהוא שקרן אורזכפרון וכל לא נאמן עוד מעשה ההוא דומלי לחברי אב לי מוזוז דמסיקנבו תן לי מהזוז שאתה חייב לי והושטור יש לי שטר שבו כתוב שאתה חייב לי מהזוז אומר לי פרטיכו אומר לי נכון שפרעת לי אבל הנו מהזוז שנתת לי סתרו אינינו מצד אחר היית חייב לי ולקחתי את המזוז לחוב אחר שעליו אין ל שטר והשטר הזה נשאר בתוקפו אומר רב נחמן איסרה שתורה השטר הוא רע כיוון שהוא מודה שהוא קיבל את מה הזוז שזה בא לפרע לו על החוב שבשטר אז השטר כבר נפרע והוא לא נאמן לומר שיש עוד חוב שכשהוא לקח את המזוז לחוב אחר הרב פופו אמר לא יסר שטורה השטר עדיין בתוקפו הוא נאמן לקבות עם השטר הזה שואל את הגמור לרב פופה יש לכאורה סתירה מפסק אחר שלו מה ישנמהוד אומלא לחברי המעשה שהיה שאדם אמר לחברו הב לי מיזוז מסיק נבוך תן לי מה הזוז שאתה חייב לי בהושטורה אומר לי לבתיר בסלי וכילו נתת לי את המי הזוז כדי לקנות מהם שברים לשחיטה שנתחלק עם הרווחים ואוסיס באת ויש וסמסכת ישבת במקום שמקצבים את הבשר ומוכרים קבילס זוזך ומהמסחר של השברים נתתי לך את 100 הזוז ואומר לי נכון אבל הנו סתרו אינינו את דמ זו שנתת לי שם כשישבתי מכאן שהם מוכרים את הבשר לקחת עבור חוב אחר ואומר רב פופה איס רשטורה הוא כבר לא יכול לטון כך השטר הוא רע אז איך אב פופקן אומר לא כך אונה הגמורה יש הבדל הוסום כיבנקומר טויר יאבסלי אתה נתת לי את המי הזוז כדי לקנות שברים ומתויר שקלס ולקחת ממני אתמי הזוז מהרווחים של השברים אתה גם מודה בכך שלקחת את זה אז במקום של השברים רשטורה רגליים לדובו שהוא פרעה חוב זה לכן הוא לא יכול לטעון לקחת את זה עבור חוב אחר אבל אוכב בסתם פיראון שאין רגליים לדוב אם הוא סטרונינו אולי באמת הוא לקח את זה עבור חוב אחר מכיוון שהשטר בידו הוא יכול עדיין לגבות את מה הזו שבשטר אז היה לנו מחלוקס האם אפשר לומר סתרו אינינו או לא רב נחמן טען איסרשטורה רב פופטען לא ישרשטורה מה יעב לא מה נשאר ללוכה אז נחלקו רב פפיומה לא יש רשטורה רב שישסבר רביד אמר איסרשטורה וילחסה איסרשטורה והוא לא יכול לגבוד בו אבל ונמל דפרי באפסדה ופרעה בפני עדים ולא יעיד קר לשתורה הוא לא הזכיר שיתול את השטר מידו כלומר אפילו לא הזכירו כל שכן אם הוא הזכיר את השטר אז הוא לא יכול ליתון אחר כך לקחתי את הכסף עבור חוב אחרום והשטר הזה הוא רע ואי אפשר לגבוות על ידו אבל פרן דידה לדידי אבל אם אין דים על הפיראון אלומיי הוא בא והוא טוען פרעתי לך את השטר הזה והוא אומר נכון שפרעת לי אבל הכסף היה עבור חוב אחר אז מיגודיוכו למימר לא דבור אוילו אם הוא שקרן יכל לומר מעולם לא פרטת לי ויש לי שטר אז תביא לי את הכסף אז כיוון שהוא אומר שסתרואה הוא נאמם במיגו יוחנם לממ סתרונינו נכון קיבלתי אבל עבור חוב אחר כבי מברי דרבו כמו שהגמור מביאה מסכת כסובה שבא המעשה לפניו וכך הוא פסק שבאופן שאין עדות על הפרעון אז כיוון שיכול לומר לאדם הוא נאמן במיגו נכון פרת לי אבל סתרו אינינו עוד מעשה ההוא היה לובה דורמלי לחברי למלפני עדים בשסלבואה מהנסלי כל אמס דאמרס לי לאפרנ מתי שתיתן שלא פרעתי אתה תהיה נאמן ואני אצטרך לפוע אני לא יהיה נאמן לומר שפרעתי כבר את החוב אז הוא אמר מה אני אעשה כת הוא תמיד יכול לטבוע שלא פרעתי אוזל פרה באפסדה אז הוא פראו בפני עדים העדים מעידים שהוא פרעה בפניהם והוא עמל וטוען הם מעידים שקר הוא לא פרעה עדיין נחלקו בזמרים הבורדמר טרבה הרי הוא נתן לו נאמנות בשעה סלבואה שתמיד תאכל ליטון שלא פרתי אז גם כנגד אדים הוא נאמן לטון שלא פרעה מסקיף לו רב פרופה נהידה נתפינפשי נכון שהוא האמינו יותר ממנו שאם אני איתם פרטי אתה תיתן שלא לא פרתיך תהיה נאמן תפי מסדמנה מחוימנו יותר מאידים לא ואם אידים מעידים אז הוא נאמן לטום פורטי עוד מעשה ההודל לחברי מאנס לי כביתרי תהיה נאמן כמו שניים כל מזנם פרן למתי שתן שלא פרטיך אז הוא כעת חשב מה אני אעשה תמיד הוא יהיה נאמן לומר שפרעתי שלא פרתי אוזל פרפטלוסה אז הוא המיד שלושה עדים על הפיראון והוא עדיין טוען לא פרעת לי שלושה מידים שפרעת שלושתם שקרנים אומר רב פופה כביתרי ימנה הוא אמינו כמו שניים כבית לוס לא ימנה וכיוון ששלושה מעידים שהוא פרעה אז הוא פטור אומר לרב ברד רבי שואל רב פופה איודמר רבונו מתי אמרו חכום דזרדס שאם יש שלושה ויש שניים אז רוב מכריע אנמ לעניין אומדנה שצריך לשום שובי של נכס דקדנפ ככל שיותר אנשים פקפי יותר פקיעים יוצא המחיר היותר נכון רש מציים סבדזורה אדם שמחר לחברו כמו שישום שלושה ארבעה לא ניכנס לכל הסוגיה שם יש עניין ביותר אנשים אבו לעניין אידו שמעידים על מקרה שקרה מיו כטר ותרי כמיסודו ששני עדים כנגד 100 עדים יש להם את אותו כוח אז היא מילה כיוון שהוא אמינו כשתיים אז הוא נאמן גם כנגד שלוש ויותר כן הבדל אז הוא נאמן לטון שעדיין לא פרת לי שנחרינה שהמקרה היה אחר ההוא דומה לחברי מנסלי כבטרי אתה תהיה נאמן כמו שניים כל מזדמרספר אוזלופטלוסה אומר רב פופה כביתר ימנה כבית לוס ימנה בשלושה עדים נאמניים יותר ממנו מהסכיף לו רבונבר רבי ישוע טרי כמיו ומיו כטרי אבל אומר רב הונה ויאמר לי כביתלוסה אם הוא אומר אומר לו אתה תהיה נאמן כמו שלושה ואז בוז על פרי באפי בירבו אז העדים הארבעה עדים שיעידו שפרה יותר נאמנים ממנו כיון דנוכיס לדיויס כיוון שהוא ירד למניין יותר מכדי ידות אמר לו תהיה נאמן כמו שלושה זאת אומרת שהוא כן נכנס למספרים נוכס לדיויס אז אם יושניים או שלושה כנגדו אז הוא יהיה נאמן אבל אם ארבעה יעידו כנגדו הם יהיו נאמנים שהוא כבר פרה מה ראינו במשנה אין שבואן עלתנה חרש שיט וכ אם הם טובעים אז לא נשבעים על פיהם ואין משבי נסכ להשביע אותו מהןשב עלסטן אומר כיתן איש אלו כסף לשמור ועל זה כתוב בהמשך וניקבלים לשבוע כתוב כיתן איש ואין סינס כוטן כלום וגם חרש ושיתקטם בלידס מה כתוב בסיום המשנה אבל נשבן לקוטן הוא להגדש לכאורה מה הכוונה שאם קוטן טובע אז נשבעים על תביעתו של הקוטן סתירה למה שראינו קצת לפני זה במשנה ואמרסרי שניש בנתנס שיט בקוטן מביאה הגמור שתי דרכים דרך ראשונה אומרב מה שלמדנו שנשבון על תינס קוטן נשבן לקטן מדובר שהייתה נתינה של איש כרי אמרנו למה לא נשבעים על טינ של קוטן כי חסר בקיטן איש כמה מדובר בב בו בתין הסובב הכותן טוען אבי מסר בידך והוא נפטר ואני יורש אותו אז הוא צריך להישבע לו ורב ליעזר בינק משנתנו לתני רב לזר בינקב מאוון פאומים שאודום נשבע על טנס העצמו בדרך כלל אדם נשבע כשיש תביעה והוא מודה במקצת למשל לפעמים אדם נשבע על מה שהוא מספר כיצד אומר לו אדם בא ליוירש ואומר לו מונה לוכו ביוד אביךם מסר בידי 100זוז והכלתי פרס החזרתי לו חצי החזרתי לו 50 50 עדיין אצלי אני צריך לתת לך את זה הרי זה נישבע על ה50 שהוא כבר פרה וזהו שנישבע על תינס עצמוי ממילא אז משנתנו כרבי לזר בינקב וקטן שבו בתנסובב לא גרם מתי עצמו אבל כך סובר רביזר בינקח אומרים אינו אלו כמישיבה ככל ליתון שבכלל אין להביך בידי הוא בא והוא מספר שמונדל להביך ביודי וכלתי פרס אז כמו מישיבידה שזה שאיבד טוען שהיה כאן יותר שהוא פטור משב כך תיקנו חומי כדי שירצו להשיב עבדות הוא פורטר אז גם כאן הוא פטור משבועה שואלת הגמורה ורב לזר בינקב לסל את היסוד שמישב דפוטו אז איך הוא מחייב שבוע על תנס עצמו אומר רב אינו כנמה אם הוא בא ואומר לה יוירש דע לך אביך הפקיד בידיך 100 החזרתי לו 50 ודאי שהוא נאמן לא צריך להישבה רק מדובר בשטנו קוטן יוסום היתום הקטן טובע לא לא החזרת להביא 50 אתה עדיין חייב לי 100 שואל הגמור קוטן איןשבת שטקטן אז זה שוב נחשב כמובד כי תעלתו של הקטן זה כלום אומרת הגמור לא מדובר ביוסם גודל הוא כבר בן בן 13 קורקן דלג מי לדבקנו כולם לא אמור לדעת בעסקים של אביו שואלת הגמורה היא אוכשי שמדובר שהבן טובע אותו תינס עצמו רבי אליעזר בינקב אומר שנשבע לפעמים על טענת עצמו זה לא טענת עצמו תן עשה חיירמי הבן טובע ממנו אונה הגמורת תן נעשה חיירים וידוע עשה עצמו הבן טובע 100 והוא מודה על 50 שואלת הגמורה כל מדי מקצה זה כך כולונם מתן חירים ודעשה עצמו אינינו אז מה זה פאומים שעודום נשבע תמיד זה כך וגם אם מדובר בכזה אופן למה נחלקו עליו חכומים אלו בדרקו מיפליגה מסביר רש"י באמת כמו שאמרנו שמדובר שהכותן טובע אותו כי אם גודל טובע אותו אז ודאי שחכוים לא יחלקו למה קוראים לזה טיינס עצמוי כי בדרך כלל הטיינס של הכותן אינה חשובה כטענה כי אם הכותן טובע שהוא מסר בידו והוא רוצה ממנו שבוע על זה שהוא טוען שהוא כפרה לוחצי אז זה לא נשבעים דיברנו כי איש ולא קוטן אז לכן קוראים לזה תינסמוי כי בדרך כלל תינה של קוטן לא נחשבת אבל כאן היא כן נחשבת כטענה כי יש כאן סינס איש כוב לטבוע מכוח נתינת אביו מה שהוא אומר פאומים בדרך כלל שקטן טובע לא נשבעים על תנתו הבאופן שטוען מחמס אוביו כן נשבעים אם כך למה נחלקו חכום רבי לזר ביינקב יש כאן כיטן איש ויש כאן תביע אז למה לא ישב הם נחלקו ביסודו של רבי דומר רבה מפני מה אומר תוירו מויד מקצסתנישובה לכאורה או אם הוא שקרן יכל לכפור לגמרי אם הוא מדה מקצת אז הוא כנראה עוד דובר אמת התירוץ הוא חזוקה אין עודו מיז פונו בפני בעל חווי הוא עשה לו טובה והוא הלווה לו יאמר לו לא הלוואת לי כלום או פרתי לך הכל והם בכול בואד לכפרה הוא באמת רוצה לכפור בכל החוב ועדליק כפרי הוא כופר רק בחצי או בחלק משום דינומיזפונו בפני בל חווי אם כך אם אתה חושד בו שהוא רוצה לגנוב אז איך אתה משביע אותו גם ישבע על השקר התרוצו בכולו בדלד באמת הוא לא מתכוון לגנוב הוא רוצה להודות בהכל וידלי למה הוא לא מודה בחוב השתמות מתמני הוא משתמת עד שיהיה לו כסף סובה עדפרנלי בינתיים אני אכפור כשיהיה לי כסף אני אפרע לו והוא לא יכול לכפור הכל זה כופר חלק ורחמו נאמר אומר הקדוש ברוך הוא רומ שבו אלוים נטיל עליו שבוע כיכ דלאד בכולי הוא לא רוצה לשבה לשקר אז הוא יודע וכמו שהסברנו בדף הקודם הראשוני מסבירים למה הדמרה תוירה שהיא שווה אם באמת הוא מתכוון לפרוח אחר כך מה אכפת לי שהוא בינתיים שתמת התירוץ הוא שברגע שהוא יצא זכאי מבזן הוא כבר באמת לא ישלם אחר כך עכשיו בזה הם נחלקו רב לזר ייקב סובר לא ישנה בוי ולא ישנה בבנוי אינ מיז גם בבנו של המלווה הוא לא מעיז לומר אבא שלך לאווה לי כלום או ש פרתי לך פרעתי לו הכל כי זה בן שמי שעשה לו טובה ואילקוך כשהוא אומר לבן נכון שאביך אלוה לי 100 א כבר זרת לו 50 לאו מישבידו הוא כמו כל מדי מקצס שהוא לא יכול להעיז פניו לכפור בכל ורבונוס בפונוב בפני המלווה עצמו שהוא עשה לו טובה הוא דינמיז הבפני בנוי מיז ומי דלא מיז לא כופר הכל אלא מודה בחצי מישיב דהו אם הוא שקרן היה כופר בכל ולכן הוא לא צריך לישבה אז מה אמרנו שהמשנה סובר את כרב לזר ביינקב וזה כוונת המשנה נשבון לקותן ושוב בא בתינסובב שואל את הגמור ממוצי סמוק מסמוק רבי עזר בינקב אוקותו של המשנה מונה לאבו ביותחו כך אומר היוירש לאדם והוא אומר אין לך בודמם דינו אני לא חייב להביא חמון אלא 50 פטוני שמישו ככל לכפור בכל אז רואים שמשנו כחומים לא קרבז בינקב אמרת הגמורה לא משנתנו קרבז בינקב עוסם דליומ בור לי שמדובר שאומר מונ לאבא ביותחו נדמה לי שאתה חייב 100 זוז להביך להביא והוא אומר לא כבר פרתי 50 כיוון שהוא לא בריא אז הוא לא יכול להשביע אותו מי שבידה אוכל בספר מדובר דומר בורי לי כשהקוטן אומר ברי לי שאתה עדיין חייב להביא את כל המאה אז נשבון לקוטן עד כאן ביאורו של רב למשנה עכשיו ביאורו של שמואל ביאור אחר לגמרי שמואל אמר מה שכתוב בסיפה שנשבון לקותן אין הכוונה להישבה כדי להיפתר מתבי מתביעתו של קוטן לא כשקוטן רוצה להשביע לא נשבעים כמו שראינו לפני זה במשנה אלא להפך לקוטן הכוונה ליפור מניחס קותן אם אדם היה חייב לחברו כסף והוא מת הוא הוריש קרקעות לבניו ובאים לגבות מנכסה יתום ואפילו שהוא בא עם שטר הוא צריך להישבה שעדיין לא נפרע החוב מאביו כדי לגבות מניחוסים של יסוימים ואותו דבר מה שהמשנה אומרת נשבון להקדש ליפור מניחס הקדש אדם שהקדיש את כל נכסיו הגיע בלחו ואומר אתה חייב לי כסף אומר אומר אין לי הקדשתי הכל אז הוא הולך להקדש ואומר הוא הקדיש קרקע שהיא כבר משועבדת לי אז הוא מוציא מהקדש את הקרקע הוא צריך להישבע שעדיין לא נפרע ממנו החוב שואלת הגמורה אם זו כוונת המשנה מה החידוש הכל כבר שנינו לקנן ליפור מניחס כותן תנינה גם מסכס כסובס גם ללדף מ כתוב מניחסמים לא יפור אלא בשבוע טרת לאמולי למה צריך גם משנתנו לשנות זאת אונה גמורש מלון כד דביקשישה כמו שאמר הביה הזקן דתוני הבקשישה יסו מן שאומרו שתי הלכות כמו שכבר הגמרא תסביר שאמרו בסוים שבאים לקבוות מהם חוב גדולים וצריך למקטנים לא רק ויים קטענים אלא גם יסוים גדולים נאמר בהם דין זה איזה דין שני דינים בין לשבוע בין לזיבוריס בין ההלכה שבאים ליפור המניכסו אם צריך להישבה ובין ההלכה שמבוארת מסכת סגיטין שאדם בא לגבוט את חובו מקרקע אז הוא גובה מקרקע בינוניס לא מהעידית והקרקע משובחת ביותר לא מהזיבורית אלא מהבינוניס המסרים נפרים רק מזיבוריס אז זה גם בסמים גדולים שירשו מאביהם ובאים לגבות מהם חוב של אביהם אז לכן שנינו פעמיים אצלנו במשנה לקוטן ובדף ממ שגם יוסם גודל אם באים להיפרע ממנו חוב אז לא יפור אלא בשבועה שואל את הגמרא אותו דבר אמר ראינו להגדש פירא שמואל פורמניס הגדש גם זה תני בשתי המשניות גם בכסוב זה גם לאלון מנחוסים משועבדים אם אדם בא לגבות חוב מקרקע שהייתה משועבדת לו והמ והלוה שלו כבר מכר זאת לאחר לא ייפורו מהלקוחות אלא בשבוע שעדיין החוב קיים ואם כך ומה למשועבודים להדיט שכבר נמכרו להדיות ומעל משועבודים לגוביה אז ברור שבאים ליפורע מהקדש זה כמו שבאים לפרע מלוקח שצריך להישבה אז למה משנה אצלינו צריכה לומר זאת אונה גמורצריך סל כדמינה מה שראינו מסכס לאלון זה רק מנחוסבודים שהוא מכר זאת להדמר הדיוט אודומיסקנוניה על הדיט אפילו שהוא נמצא כאן הלוואי ובוטון עדיין לא פרטי את החוב בכל זאת כשבאים ליפורע מנכסים של לקוחות שלו צריך להישבה שעדיין החוב לא פרוע אנחנו חוששים שבעצם הוא כבר כן פרע את החוב והוא אמר למלבה שלו תשמע אני משאיר אצלך את השטר ואתה תלך לבזן ותאמר שעדיין לא פרטיך ואז לי אין כבר קרקעות ילכו ללקוח שקנו ממני אחרי הלוואה ואז יקחו מהם קרקע ויתנו לך ונתחלק עם הקרקע חצי חצי לכן חיובו אותו שבועה אבל להקדש דאינו דמוס קנוני לקדש אז אם הוא כאן ואומר שעדיין החוב נפרע לא נשביע אותו כי לא חוששים שעושה קנוניה להוציאים הקדש להתחלק איתו קומשמון שכן חוששים שואלת הגמורה חוששים שאדם עושה קנונה על הקדש והוא אומר רבונה שכיב מרשי הקדיש כל נכוסוב אדם שנותן למות אמר כל נכסי הקדש החקר ואומר דעו לכם מונה לפלויני ביוודי אני חייב מהזוז לפלוני אז לפני שאתם מעבירים את כל הנכסים להקדש קודם כל תפרו מהזוז נאמון למה הוא נאמן הוא כבר הקדיש חזוק דמויסקנוניה לקדש אז רואים שלא עושים עונה הגמורה אמרה הנמי לשח מרב דינו דמחוטה ולוי לוי מה הוא ירוויח הוא כבר הולך למות שהיורשים שלו יהיה להם כסף הוא לא הולך לעשות להוציא מהקדש ממון שבאמת לא ששייך להקדש אבול גבי אדם בריא יחשינן ולכן מי שבא לפרוע מן חוסים שהוקדשו צריך להישבה שהחוב עדיין לא נפרע אפילו שהלווי עצמו עומד כאן ואומר שעדיין לא פרע את החוב אומרת המשנה כמו שכבר הזכרנו ואילו דבורים שאין שבונן עליהם אין חיוב שהוא עליהם הוא הודים והשטוריס למשל אדם הפקיד אצל חברו שטר חוב ופקיד אצלו שתי שטרות חוב הוא בא לגבות ממנו אז אומר לא הפקדת בידי רק אחד הוא בואיד במקצס לא נשבע והקרקויס על קרקע לא נשבעים כמו שכבר למדנו והגדי שוז גם על הגדש לא נשבעים דרך אגב בארבעה דברים אלו גם אין בהם תשלום מקיפל אדם גנב עבד או שטר או קרקע או מאקדש הוא לא משלם כפל ולא יתשלו מארבו וחמישו אז זה לא שי בעבד שטר וקרקע כמובן שיך רק בהקדש כי תשלום הבחמישו זרה כבדם גנב שויר אוסה הוא שחט אותו או מכר אותו אז תמורת השור הוא צריך להחזיר חמישה שברים ותמורת עשה ארבעה שברים אז יש שר בהקדש אדם הקדיש בהמה אחר כך הגיע חברו וגנב אותה ממנו והוא שכה אותו מחר אז כיוון שבהמה שייכת להקדש אז הם בזה תשלום מהרבות בחמישו כמו כן בארבעה דברים אלו שמרכינום אלנישבה נוססוכו אינשלם כתוב בתויר שו מרחינום לא מקבל כסף על השמירה אם הוא טוען שהחפץ נגנב או נאבד או צריך להישבה שכך היה אם הוא מקבל שכר על שמירתו שמסוכור הוא משלם על גניב והבידה אבל אם הופקד בידם אבודים שטוריס קקוסקדישס אז שמחינום אינוניש בקשוט נגנבס אינשלים ויש מחלוקת סודה ברישינים הראשון מכינום בפשיה הוא חייב לא כתוב כמה משנה שמחינום אינו משלם על פשיה אז באמת הרמבם סובר שפשיה זה כמזיק פישה כמזיק באמת הוא כן חייב בכל הדברים גם בעבוד עם שטורס קקוז וקדיש שהתמעטו משמירה יש בהם חיוב על פשיה אבל הרייבת ועוד ראשונים חולקים שגם זה החיוב הוא רק מדין שימר כי בעצם הוא לא הזיג בידיים באמת זה גם הפשיע הוא פטור הכמיש ננקתם מה שמפורש בתור לגבי שומר חינום ולגבי שומר סוכו אבל לא מפשיע הוא פטור רב שמון מו הוא אומר כך מה אמרנו שהקדש אין בזה שואה הוא אומר תלוי קודשים שחי בחיוסון אדם נדר להגדש הוא אמר הרי עליי אוילו ואחר כך הוא הפריש בהמה זו תהיה אויילו אז אם הבהמה תעבד הוא יצטרך להביא אחרת במקומה כיוון שהוא אמר הרי אולי אוי נשבון עלן אם הוא הפקיד את הבהמה אצל שווימו והשומו טוען זה נגנב נאבה וכדומה הוא צריך להישבה למה כי כמו שנראה בגימור מיני שבהקדש אין חיוב שמירה כי כתוב ראיו ולא שלקדש כאן זה ראיו כי זה גוירם לממון דובר גוירם למומן לרב שמן קמון זה גורם לו לממון זה גורם לו להיפתר מהחיוב שלו אם זה יהיה עבד הוא צליך להביא אחר אז זה גורם למי כמו מנו וזה וזה ראיו אבל ושאינו חי בחיוסון אם זו נדובה הוא אמר הרי זו אוילו הוא לא קיבל על עצמו להביא אוילו אם הבהמת לא יצטרך להביא אחרת אז היא שייכת לגמרי להקדש אין איש בונלים רבי ירו יש דברים שהן בקרקע מחוברים לקרקע ועינון כקרקע ולא נשבעים עליהם ואין חכום מועיד לוים כיצד הוא טוען לחברו 10 גפנים תאונות מלאות בענבים מוסרתי לשמירה ועלו מרד לו חומש הוא מועד במקצר מחף שבואה חכו ממרים כל המחוב לקרקרקה והוא לא נשבע ונראה בגיבור במים נחלקו אומרת המשנה עוד יסוד אין איש בואונה על דובו שבמידו ושבמשקול ושבמ דבר מסוים או מידה מסוימת או משקל מסוים או מספר מסוים כיצד הוא אומר לחברו בייס שמאלה בפירות מסרתי לכו לשמירה אוכי שמאלה בכסף מסרתי לכו לאמר אין ידיה אלו מה שהנחת אל מה שמונח כאן זה מה שמסרת בידי פטור למה בי שמאלה וכי שמאלה זה לא דבר מסוים נראה בגימורה כמה דרכים אבל זו עד אז אני מסרתי לך בית שהיה מלא פירות עד הקורה של העלייה שבולטת בתוך הבית וזו אמה לא פחות עד החלון אז שניהם מדברים על דבר מדוד אז חייב שבואה מדימו במקצס אומרת הגמורה ראינו במשנה יש ארבעה דברים אם אלו התמעטו מכל ההלכות שפירטנו תשלומי קייפל מנוולון שאין בגנב שהוא גנב את הדברים שפירטנו אבודים שטוריס קקוס וקדישס לתון רבונון כתוב בשימר שמכינום שהוא טוען שנגנב ממנו והוא פטור ואחר כך באים מידים ומידים שהוא עצמו הגנב אז הוא משלם כפל אז כתוב שם על כל דבר פשע כל דבר פשע כלל כל דבר שהוא אחר כך כתוב על שוער ועל חמורר ועל ש ועל סלמו בגד פרט אחר כך כתוב על קולל וידו חוזר וכלל כלל או פרט או כלל י התודון אלו כעין הפרט על מה יש חיוב כפל על דברים שדומים לפרט דומים לשורחמו ססלמו מה הפרט מפורש דובור מטלטל וגוף מומ זה עצמו שווה כסף אף כל דובר מטלט וגוף מומן יש עליו חיוב של כפל יוצר קרקוז שאין מטלטלין אי אפשר להזיז אותם במקומם יוצא עבודים שהוקשו לקרקוז בפסוק כתוב סנחלתמוס למניכם אחריך אחוזו יוצו שטוריס שאף על פי שהם מטלטלים אין גופון מומ השטר עצמו לא השווי העצמי שלו על זה מדובר הוא שווה הפרוטה מדובר על החוב שכתוב בו זה לא גופו מומן על ידו גובי מומן אז זה התמעט מחיוב כפל הקדש התמעט כי כתוב שם יש להם שניים לראיו ראיו כסיב חברו חברו ולא הקדש מה ראינו ולרבו וחמישו מהתימ תשלומי ארבו וחמישו שאמרחמונה ולא יתשלום לא ישוערבו מה הכוונה התשלום של ארבו על ש חמיש או על שוער מורכב מזה ברגע שהוא גנב את השאיתי כפל הוא חייב שניים ברגע שהוא שוחט את השא מתחייב עוד שניים קרן כפל ועוד שניים ביחד זה ארבו כמו כן בשור זה עוד שלושה אז ברגע שמייתנו מכפל כמרנו כתוב בכפל ראיו אז מה תאמר אין לי כפל כשהוא גנב וש קרם כשהוא שחט שיתחייב עוד שניים על זה ביחד יהיה שלושה לא כתוב בתור כזה תשלום כתוב רק ארבע כמו כן על שור כתוב רק חמישה אבל לא ארבע אז ברגע שאין כפל גם אין חיוב של ד' וה עד כאן דף מביז
לצפיה בתכנים נוספים: