הדף היומי מסכת שבועות דף ל

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף ל

[מוזיקה] שבוע דף ל מתחילים בסיעתא דשמיא פרק רביעי פרק שבועס אוידוס שבועסידוס כמו שהזכרנו כתוב בתוירה על שלושירס מביאים כל מל ויוירד שניים למדנו בריכות שועס ביטוי ותומס מיד וקדודושוב העבירה השלישית שבשונה מהשניים אחרות גם במיז מביאים את אותו קורבן זה שבועסידוס אדם שהשביע עדים בואו ותידו לי בבזן לטובתי הם אומרים אך לא יודעים עדות והם נשבעים על כך באמת הם כן יודעים אז מביאים קורבן אומרת המשנה שוא סידוס נוגז באנושים ולא בנושים כי כתוב והוא עיד צריך שיהיה ראוי לעיד ואישה פסולה לאידוס כמו שנראה בתחילת הגמורה מי ועומדו שני אנושים מיטונשים אותו דבר זה עונה דווקא ברחויקין ולא יהיה בקרויבין קרובים שפסולים לעדות כמו שמבואר בסנדרין בהם לא נוהגת שואת העדות כי הם הרי פסולים לעדות בקשרי לעדות ולי בפסולים למשל גזלן שהוא פסול מן התוירה כמו שכתוב על תושת חומוס ואינו יגס אלו ברוין לויד הגימורה כבר אמרנו את כולם אמרנו לא קרובים לא פסולים לא נשים מי זה ראויין לויד אז נראה בגימור שתי דרכים והרן מסביר שזה בעיקר החידוש כי יכלו לומר בקיצור כל אלה שלא רואים לעיד אלא רצו באמת את החידוש הזה כמו שנראה בגמור יש שתי דרכים בפני בז בפני בזג את השבוע הזו מפעמים אם מפי עצמו נשבע דהינו שהוא אמר שבועה שהדכידוס ומפי החירים דהינו שהוא אומר להם משביע נעליכם שתבואו ותידוני והם עונים אינונינו יוידים לכוידוס אבל הם לא הוציאו שבה מפיהם הם גם לא ענו אומן כי הם ענו אומן זה כאילו שהוצאו מפיהם כמו שלמד בדף הקודם אין חיובן עד שיכפרו בן בבזן דברי רב מיו כי כתוב אם לא יגיד במקום שהוא לא היה מגיד היה מועיל צריך להות בזן אבל הפסוק עושה כמו מפי החירים כתוב שם שום או כלילו אבל מפיעצמו למד רב בגזרושובה ואז נראה בגמורה ש שכיוון שהוא לומד משם זה אפילו חוץ לבזן החורים אומרים ב מפיעצמו וב מפי החירים אינון חייו עד שיכפרו בהם בבזן אבל אם הכפיר חוץ לבזן אין חיוב השבוע כמו שנראה ללון יכולה להיות מחוץ לבזן הכפיר שהם לא יודעים עדות צריכה להיות דווקא בבזן ונראה בגימורה במלך לקור רב מאיר וחומים וחיוים קורא ויירד על ז דנשבואה אפילו שהכל היה במיזיד כי לגבי זה לא נאמר ונעלם ושונה מאשר בשבועז ביטוי בטומסמ וקודש או שכתוב ונעלם שהוא שכח שיגוסו עם זודונדוס גם באופן שהם מזידים הם באמת יודעים עדות ובכל זאת נשבעים שהם לא יודעים אבל הם שג שיגים על הקורבן כין מה שפירשנו לגבי שיגז ביטו לשובה שהמדנו ליל שמדובר יודע אני ששבוע זו אסורו אבל אני לא יודע שח לא יקרום אז כרגע כאן מדובר באופן שהעדים יודעים שאסור להישבה לשקר שהם לא יודעים עדות אבל הם לא יודעים על חיוב הקורבן אז הם חייבים קורבן הם נשבעו אבל ואינון חייבשיגוסו אם זה השוויגומו דהיינו הם באמת כעת חושבים שהם לא יודעים עדות אז הם נשבעים שהם הם לא יודעים אחר כך הם נזכרו שבאמת הם כן יודעים את העדות אז הם פטורים מקורבן אומר רש"י שרנוסם ולא קרינבה נשבוים לשקר והראשון נם טמאים על רש"י אם באמת בזמן שהם נשבעו אז הם לא זכרו מהעדות אז זה לא הפטור מחמסנוסים אלא הם באמת לא ידעו הם נשבעו לאמת זה לא שובס שקר בוינס לכן הראשון הם מסבירים באופנים אחרים אבל הרן כאן באריכות הוא דוחה אחרי דברי הראשונים הרן על הריף הוא מסכים דברי רש"י ומסביר שבעצם באותה שעה שנשבעו שהם לא יודעים הם ידעו אלא שלא היו מתבוננים לסום לב להיזכר במה שהם ראו אבל לא היו צריכים ידיעה אחרת ונמצא שכשנשבעו איננו יוידים לא נשבעו על האמת שאיל היו שמים לב באותה שעה יודעים היו שרימיד כנתיישבו נזכרו בלא שום חידוש אליה ובכל זאת כיוון שהיו סבורים לשבע על האמת הם פטורים משום דן נוסים כמו שנראה בגמורה מסיימת המשנה ומן חיובין על זודן השבועה והוא הדין בשויג בשיגוס עם זוד אידוס כמובן קורם אוילה ויירד אומרת הגמורה מנמי משרין בתחילת המשנה שנשים פסולות לידוס לתו רבונון כתוב הפסוק ועומדו שני האנושים אשר לאהם מוריב לפני השם יעמדו לפני הבזן אשר לא ההם מוריב זה התיבה והנדבא אבל אומרת הבריס ועומדו שני אנושים בעיד מכוסומדו והפסוק בא לומר אנושים אנושים ולאנושים ומי אומר שזה עולה על אידים כי כתוב לפני זה אומר רש"י כיום אד חומוס באיש לנוז ביסורו ואחר כך כתוב עומד שננו שמדובר באותם אנשים את אומר שמדובר בעידים אונו לו בבעלי דינים שיעמדו שני אנשים הטובע ונדבע כשהואמר אשר לו הם מוריב בהמשך הרי בא לידימו שם הם אמורים שנינושים בדבר אומרת הבריס נפשמה אם תרצה להשיב תשובה על לימוד זה הרי לך גזירשו ומפורשת שהפסוק מדבר בעידים נאמר כאן שני שני אנושים ונאמר לאלון כתוב לפני זה שני על פי שני העידים מה לאלון בעידים מפורש על פי שני עידים אף כאן שני אנושים מדובר בעידים והאנושים בא למעט נשים מבררת הגמורה מה עם נפש שחולמה מה היה אפשר להפריד את הלימוד הראשון מסבירה הגימורים אמר מתכוונת וכי תמת מיד לכוסה ואשר לא ימורב לא כתוב עומדו שני אנושים ואשר לא הם מוריב שאז שני אנושים זה עדים ואשר לא הם מורב זה הטבע והנדמה כתוב בלי ו אז כולקרו בבעלי דין אשתו ועומדו שני אנושם אשר לא מוריב אז מדובר בתיבה ונטבע אז יש לי מקור אחר מגזרו שובה נאמר כאן שני ונאמר לאלון שני מה ללון בהידים אף קם בהידים תען יהיד בריסה אחר למדנו ועומדו שני אנושים בעידים הכוסמדבר ובא לומר שהנושים לא נושים תמר בעידים אונו בא לדינים אומרת וכי שניים בואים לדין שלושם בואים לדין אין דין שיש שמה שלושה מעורבים שני טובים ונדבע או להפך מסביר תויספס אם הפסוק מדבר בעדים אז נכון שלפעים יש יותר משני עדים אבל אז בדרך כלל מגיעים רק שניים לבזן כי לא צריך יותר משניים אבל אם יש כמה בלי דינים אז בדרך כלל כולם באים אז מה זה ה שכתוב שני תמיד זה שני ואם נאב שכל לאמר אם תרצה להפריך את הלימוד הזה נאמר כאן שני ונאמר להלון שני מהלון בעידם אף פקם בעידים וגם כן מבררת את הגמורה מה עם נפש לאמה מסבירה הגמורה וכי תמ בתוביה ונדבע כו משתעקו הפסוק עוסק בתיבה ונדבע ואפילו הם טובעים רבים או נדבעים רבים בדין אחד כל הטובעים קורא להם פסוק אחד וכל הנבעים קורא להם פסוק אחד אז זה מביאים גזרושו ונמר כאן שני ונמר לאלון שני מהלון בהדים כאן בהדים תניידור בריס שלישית ועומדו שני הנושים בעדים הכוסם בדבר בא הפסוק לומר האנושים ולנושים את בידים או בעלי דינים אומרת וכי הנושים בואים לדין נושים אין בס לדין אם נב שכול לאמר נמ כאן שני ונמלון שני מה להלום בהדים אף כאן בהדים מה עם נחולמה חי תאים תאמר באמת מדובר בתיבה ונידבה שאלתם כך רק אנשים יכולים לדון דנדוירה היא שולה ורכה אין דרכה לבוא לדון משום כל כבודו בשמלך פנימו כתוב בפסוק אז באמת מדובר בתיבה ולידב רק בדרך כלל נשים לא מגיעות כי כל כבודו אז מי אומר שמדובר בעידים נאמר כאן שני ונאמר להלון שני מה להלון בעידים אף קם בעידים מקשה תוספס אחרי שמדנו בעידים גם תאמר מי אומר שהפסוק או הנושים בא למעט לא נשים הפסוק נקת הנושים משום כל כבודו בשמלך פנימו אז מי מגיע לעיד אנשים ולא נשים אומר טויספס אם מדובר בעידים אז בעל כורחם הם צריכים לבוא כי אין עד מפי עידם רק אישה ראתה אילו היא קשרה לעדות היא צריכה לבוא לעיד לכן לא שייך לומר שהפסוק נקעת אנושים ולנושים כיוון שאישה לא באה להעיד אלא היא שולחת את דבריה עם אחר עד מפת תפסול אם היא קשרה היא ודאי מגיעה אבל לדין יכולה למסור טענותיה ביד אחר אז בהכרח שאחרי הגזרשובה שמדובר באידים והפסוק אומר האנושים ולינושים למעט נשים ולא כי נשים לא מגיעות אלא השלחות את דבריהם על ידי אחר כי בעדות זה לא ייתכן אלא באמת הם פסולות תונו רבונון ועומדו שני אנושים מצווה לבלי דינים לתבע ונדבע שיעמדו בבזן אומר רש"י, נכון שהעמדנו שני אנושים בעידים, אבל כתוב בהמשך אשר לא מוריב, אז ועומדו עולה גם על זה שגם הטבע והנידבע צריכים לעמוד. אומר רבי יהודה, הוא חולק שמעתי שאם רוצו לאישיב שניהם מושיבים איזה הוא אסור שלא יהיה איך עוד אומד ואיך עוד יושב? ואז הוא יראה שמכבדים את חברו שמוים אותו והסתתמו דבריו ולכן אסור לעשות כך הבא אם רוצים להושיב את שניהם מותר כמו כן אסור לעשות באופן שאכוד מדבר בקול צורקוי ואחוד לא קצר דבורכו כז מסתפים את הענותיו אבל ועומדו עולה רק על העדים העדים צריכים לעמוד בלידים לא צריכים לעמוד תו רבונון מקור לדברי רבי יהודה בצדק תיש פה את המיסחו שלא יהיה איך עוד יושב ואחוד איך עוד מדה כל צורקו ואיך קודם על יקרצות בורכו צריך להיות בצדק דובכו בצדק טיפת המסכו לא מדובר בדין אלא אם אתה רואה את חברך עושה דבר שאתה יכול להכרי לצד עבירה אתה יכול לומר הוא עושה קת עבירה אתה יכול לומר שהוא שהוא לא עושה כת עבירה לצד זכות הבדונס חברך לקו זכוס ואל תחשדו בעבירה טונ רב יוסף בצדק תיש פה את עמיסכו אמסכו זה עם שיתחו בתוירו במצבס זה שתמיד חוכם שעוסק בתר מצדק תישפו את אשתד לדונויופה מה הכוונה אומר רש"י כמו שהגמור תבאר למשרה בתיגרה אם באו שני דינים לפניך ואחד מהם של תמיד חכחומים תפסוק אותו תחילה ופתור אותו מלפניך תקדים אותו בתור רבו לברידה רבי אלוה מספר את הגמורה אבלי דין קמד הרב נחמן אלו דין תוירה אצל הרב נחמן אז לפני זה שולח לרב יוסף שלח רב יוסף לומר לרב נחמן הוא לחברינו אומיס בתוירו במצו אמר רב נחמן לעצמו למה יש לך לי מה מתכוון רב יוסף לשלוח לי בזה לחנוף עליי הוא רוצה שאני אכניף לאולה עוד הרומה למישרה בתיגרי כנראה שהוא מתכוון לומר לי שאם בא דין אחר לפניי אפסוק את שלו תחילה הנמה לשוד דדינה שודה זה לשון השלכה התרגום של ירו ביום זה שוד בימה שיש דין שאינו תלוי בראיית עדים ולא בשבועה אלא מ שלב הדיינים נותן לזכות ולחייב למשל מה שלמדנו בכסובס אדם שאמר לפני מותו נכסה יהיה לטוביה הגיעו שני טוביה ואז יש כמה אופנים איך לברר איזה טוביה ובסוף אומרים אם אי אפשר שניהם באותה רמה שודדדינה למי שהדיין רואה שהוא ראוי לתת לו מתנה אז אומרים שלא הוא התכוון הנמ מה שכתוב בגימור שם שני שטרות של מכר שנכתבו ביום אחד אדם כתב שטר מכר על שדה לראובן עולתה שדה לשמעון שניהם באותו יום אין ידוע למי מסר המחשטר תחילה אומרים שודד דדינה הדיינים יחליטו למי זה יותר ראוי אף כאן זה הוא התכוון לשלוח לי אם הדין תלוי בשודדנה אז זה רבו לה ראוי לזכותו שחוכם וצדיקו מביא הגמורה אומר עולה מחלוקת של רבי יהודה וחכומים האם אפשר לשבת שניהם או צריכים לעמוד בלי לידינים אבל בעידים דבר הכל גם רבי יהודה מודה שהם צריכים להיות ועומדו שנינושים על הידי עולה אומר בשסמת בשס גמר דין דבר דיון בישיבה ובלימשת הפסק וישב מויש לשפסום לשפו זה בדרך כלל הגמר דין ויעמדו אז רואים ויהישב מוישה דיין יושב והעם שהם דנים לפניו הם עומדים לשנחרינה מחלוקס בשס בשס גמר דין דין דבר כל דיושיב בלדימידה דוידים כגמר דין דומ האדים ברגע שמסיימים את עדותם הם גמרו את הדין מצידם הוקסיבו ועומדו שני אנושים אז כך גם לגבי בעלי דינים בשעת הפסק הם צריכים לעמוד מספרת הגמרא דויסו דרב הונה אשתו של רב הונה וראשי אומר שהמעשה היה אחרי מותו של רב הונה לכאורה כוונת רש"י כמו שכתוב במאירי שאם רב הונה היה חי אז הוא היה בא לדון את דיני אשתו אבל דיןקמין רב נחמן על הדין תויר לפני רב נחמן אז לפני שהגיע רב נחמן שמע שהיא הולכת להגיע אומר כן אמר רב נחמן לעצמו מה אני אעשה היא כו מכמים אני אקום לכבודה מסתט מונטנס דבלדינה הבלדי שכנגדה הסתתמו טענותיו הוא יראה שאני מכבל אותה יותר לא יהיקו מכמו אני לא יקום מלפניה איסס חובר הרי כחובר ולחובר הרי צריך לקום והודעה אותו פני זוקם אז מה הוא עשה אומל לשמי הוא ביקש לשמה שלו לפני לפני שהיא נכנסת אז בשעה שהיא נכנסת יהיה מוכן צי ועפרח עליי ברב זה ושודי לבואי ויקום אתה תחזיק אבז ותזרוק את זה לכיווני ואז היא תיכנס ואני אעמוד מחמת פחד האוז והוא לא יבין הבדין השני שאני עומד לכבודה הוא יבין שאני עומד בניאבז הפורח הוא בא אליי כך הוא ביקש לו לעשות שואל את הגמורה זה הוא הסתדר בשעת תחילת הדין אברמה מחלוקס בשמס מתן ורואים הראשון באמת פוסקים כמו רבי יהודה שאלו חק רבי יהודה כל הגימור כמו רבי יהודה רבי שעז גמר דין דברה כל דיוני בישיבה ובליידיני בעמידה אז אם הוא רוצה לחלוק כבוד איך הוא יעשה הרי בהכרח שהוא צריך לשבת והבל דין לעמוד אונה הגמורת דיוסיב כמנדשורמסענה הוא לא עומד ולא יושב כמו אדם שמתיר רצועה מהסנדל ואומר ישפונתו זקאה ישפנתו חי אבל מצד אחד זה מתקיים דיוני בישיב יקון נוטה מצד שני ני הוא מכבד אותה הוא לא עומד הוא לא יושב כשהיא עומדת אומר רב ברבונה צובבונמורץ תמיד חוכמה דיסודי דוד יש דין תיר ביניהם הם נכנסים לבזן מוסבין לצו רבונו לתמיד חורכם אומרים לו שב ולמורץ נעמר לטיב אתמיד חוכמה שיבים למורץ אומרים לו שב והיא כוללסם בואו אם הוא נשאר לעמוד לא אכפת לי אני חיבדתי אותו אותו דבר חיבדת אותו לשבט מספרת הגמרא רב בר שרביה ולדין קמד רב פופה הוא נכנס לפני רב פופה לדון והבלדין שכניס אוסבי אז רב פופה הושיב את רב בר שערביה ואויסיבנם לבלדינה כמו שלמדנו הוא הושיב גם את בלדינו עושה שלי דבית דינה הגיע שמש בית הדין שליח בית הדין בוטשבי הוא בעט בעמורץ והוא קמלמורץ והוא העמיד אותו מה אתה מתיישב קם בבזן ולא יאמר רב פופטיב הרב פופה לא הגיב לא אמר לו שב שואל את הגמור איך או בדוכי או מסת תת מונטנסי הרי נסתמו טענותיו כ הוא רואה שאת רב הרשריבו והוא רצה להתיישב והמידו אותו אומר רב פרופה אני לא חושש מאמרו אומר לעצמו א הוא אוספון הדיין הרי הושיב אותי שלי עוד לא מפייס מנוי שליח בזן כנראה הוא לא הוא לא מפוייס איתי לא עשיתי לו טובה הוא לא אוהב אותי אז הוא העמיד אותי אבל הוא לא חושב שהדיין מכבד את רב שרבי יותר כרי אמר לו גם לשבת ואומר רב ברב הונה היצו מרבונובמורץ דיסלאודינבד הדוד יש להם דין תוירה ליגדום צובבונסיב לא יקדים אתמיד חוכם לשבת לפני הדיין לפני שיבוא בעל דינו אפילו יושב ושותק שום דמך זה נראה כמדסודה ללדינה כאילו שהוא בא לסדר את טענותיו והוא גורם שיחשדו אותו שהוא מטעים את דבריו לדיין לפני שהבלדין השני מגיע וזה אסור לעשות כמו שנראה לאלון לסיס השם השוב אבל מורון אל דלוקע לאנינה אין לו זמן קבוע לשבת אצל הדיין הזה אבל קבע לידנה עדין רבו ויש לו כביות ללמוד אצלו לסלומ יכול לבוא ללמוד אצלו ממרומר רבדין כולם יבינו בעידנטוריד הוא טרוד בלימוד בזמן שיש לו ללמודע עם הדיין הוא לא בא להתאים את טענותיו ואומר רב ברבונה היצונו דיודה בסדוסה הוא יודע בעדות לחברו זה יכול להי לחברו וזיל במילסה למיזל בדינה דזוטרמיני לסודקמי וזה זלזול בכבודו ללכת להעיד לפני דיין שהוא קטן ממנו לא יזיל הוא לא צריך ללכת אפילו שהלה יפסיד את ממונו אומר רב שישי ברידרפנ מתנינזו משנה מפורשת מסכס בו מציא בפרק מצד מכובד זוין פקבידו מוצו מתחם הולך ברחוב הוא מוצא שק או קופה של חברו ואקיטול אם זה היה שלו הוא לא לוקח זאת ברחוב זה לא לכבודו הרי זה לא יטולת של חברו והוא לא מוזר בלסוךסלם חז"ל על דושים והסעלמתו פעמים שאתה מתעלם אחד מהם זה זוק בן לפי כבודו אז רואים שאדם לא צריך להשיבה כשזה זלזול בכבודו אם הוא תמיד חוכם כרגע להעייד את טובת חברו זה כמו השובסידה הוא פטור אם זה זזול בכבודו אבל נמילה במומונה אבל ביסורים אם זה עדות לאיסור למשל הוא שומע שאישה באה לפני חכם לטעון שמת בעלה והיא מותרת לשוק והתלמיד הזה התלמיד חורכם הזה יודע שבעלה חי אבל הוא אומר זה זה זולך בכבודי ללכת לבזן שהוא קטן ממני לא אין חוכבו ואין טבונו ואין עיצונגד השם כתוב בפסוק כל מוקם שיש בו חילול השם שיכול לצאת כזה איסור אין חולקין כובד לרב הוא צריך לבוא ולהעיד מספרת הגמרא רב ימר אב יודה ליסדוס למזוטרה הוא ידע בעדות למזוטרה אוסה לקמיד המימר הם באו לדון לפני המימר אוסבינו לכולו המימר הושיב את כולם הושיב את רב ימר כיוון שהוא תמיד חוכ הושיב גם את מרזות רשות מתחם וכיוון שכך היה צריך גם להושיב את הבדין שכנגדו אפילו שהיה מאורץ אומר לרבשל מימר איך אתה מושיב אתצ רב ימר ואמרו לי מחלוק זה בעלי דינים ובזה רבי יהודה אומר שבעלי דינים יכולים לשבת אז מבין שושבת את מזוטרה אבול בעידים דברי הכל בעמידה אז איך אתה מושיב את רב ימר אומר לי אמר נומר אי ועומדו שני הנושים שדורשים שהידים צריכים להיות בעמידה עשה ואי אס עשה אס השם אלכך אס לרבס תמיד חחומים אז יש לי עשה להעמיד את רבי ימר וזה שני אנושים יש לי אס לכבד אותו ולהושיב אותו אסב לקוחטירו אז מה אני מעדיף אסדקו ותוירו עודף ולכן הושבתי אותו עד כאן דף حمد
לצפיה בתכנים נוספים: