הדף היומי מסכת שבועות דף לד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף לד

[מוזיקה] שבוע דף לדרכים סיעתא דשמיא אמצע שורה 12 מסקיף בשיעור הקדם למדנו ברייסה עם ארבע מקורות לכך ששועסועדו זה דווקא בכפירס מומה שהוא משביע את העידים שיבואו ויעידו שזה וזה חייב לו כסף או שרוצה להיפטר ממומן אבל בעדויות אחרות אין דין שסידוס להתחייב קורבן על שואתם כעת הגימור את הדון בארבעת המקורות אז המקור הראשון למדנו של רבי אליעזר הוא סובר כתוב בשועסידוס כמה פעמים אוי כתוב בשבועס הפיקודן כמה פעמים אוי אז למדים משם והרב ליעזר הסביר למה לא נלמד מרויציה חומיסוטה כי צריך אוהן שיש שם שבועה ואין מוים כהן אז זה רק בשבוע הסידות בשבועספיקוד כעת מקשה הגמורה מסקיף לו רבול אוי אוי ביטוי הכיחו למה שלמד משועז ביטוי שם גם כתוב אוי נפש כסישוב לתה לאורה אוי ליתי ושמה פעמיים אוי שאין או שמו אין שבואה ואין מן כהן ומדברים של בטבי עצמו כל שבועה שהיא יש חיושבז ביטוי עונה הגמורה מסתבר מפיקוד נבל למילף שכן תכתו מתכתו אומר רשי בשניהם כתיב את המילה תכתו לגזירוש שובה בסיום רעש של גזי ראשוה מאוד קשה כמו שרבי קיבי גם מקשה כאן מגיל ש"ס הוא מסיים דברי רש צריך עם איון גודל כ מדובר כם בשיטס רב לזו שהוא לא דורש את הגזרשו ותכתו תכתו כמו שרבי שמעון לומדים הוא דורש למה צריך את האוהין וגם מה קושיית הגמורה כעת שאדרבה מביטוי אם יש לי גזרשו ומה הקושיה לזה אומר רבי כביגע אני רק כפשוטו בפשוטו שמה שאומרים שגטכתו מתכתו הכוונה שאם יש יש לי שתי אופציות או ללמוד מפיקודן או ללמוד מביטוי אני אומר זה יותר דומה לפיקודן כיוון שבשניהם כתוב תכתו אבל לא שיש כאן גזר שובה מקשה גמורה אדרבה מביטויבל מילף לשועסידוס שכן חטוס מחטוס ושניהם החיוב הוא קורבן חטוס מה שאין כמשפיקודן הוא מתכפר באושר לא בחטוס אלא הבדל אחר מסתבר פיקוד נבל למילף שכן כן סימן לארבע דברים שהם דומים זה לזה ח במיזית ת וכפר ואברי מה פירוש הסימן חיד בשניהם כתוב תכתו במיזיד בשניהם יש חיוב גם במיזיד בשועז ביטוי זה דווקא בשוג ונעלם תוקפרי זה דבר אחד כמו שרשי מסביר לאלון גם שבועסידו זה וגם שבוע ספיקות באים על ידי טיינה וכפירה הוא טוען לאיד אם אתם יודעים עדות הם כופרים שהם לא יודעים הוא טוען לחברו יש לי פיקדון אצלך והוא כופר מה שאין כ בשבס ביטו זה לא בתפיה וכפירה ואברי אדו זה פיקודן שתיהם השוות לשעובר על מה שהיה אתם יודעים מדות הפקדתי אצלך שאין כן ביטוי אומר רשי יקרא לאבא רש"י מדגיש עקרו כר למדנו שיטס רבי עקיבא שיש חיושביטו גם בשבוע לשעוב אבל גם הוא מודה שעיקר הפסוק לא רב להיתי מדבר בשבוע שלהבו רק הוא מרבה גם לשאובר לפי רבי שמואל רק להבו הקופונים אז הם דומים בארבע דברים רקשה גמורה דרבי מביטוי אבמל שכן סימן חטוס שיורדו לחמש גם בשידו זה גם בשז ביטוי הכפור בקורם חטוס מה שכן בפיקוד הקפורי באושום שיורדו גם בידו זה גם ביטו זה קור בילה ויוירד שאין כן האושם שבשו ספיקודן זה קבוע לא משנה אני אושיר תמיד מביא את אותה במה את אותו אייל לכמה שבשניהם אין חוש פו כב בשבועס הפיקודם שהוא משלם לחברו את הממון שהוא קפה ומוסיף על זה גם חומש כמו שכתוב שילה מויסה ברויש חמישי סבסף הולוב אז למה לא נלמד מביטוי שיש חיו בשבוע סידוס על כל עדות שהיא לא רק עלידוס מומן אונה הגמור אנוך נפישון כי הרי בפיקודן יש ארבע דברים שהםדומים זה לזה כמו שפירטנו חמז וכפר ואי ששועס ביטוי שס סידס דומה לזה רק בשלוש דברים חושד לחמש עד כאן ביארנו את דס רב לזר כעת לשיטה השנייה בברייס רב עקיבא ואיו כי יש שם לחס מאלה המ בא לומר לי יש מאלה שהוא חייב הוא חייב קורב על שעסידוס ויש מאלה שהוא פוטר או כיצד תבואי מומונת חייב תבואי דבור אחר פוטר לכאורה מה הכוונת רבקי ולמקור חדש ודבורח הכוונה כל דבר שזה לא ממ כשהיה גימור הי פוחונה אולי להפך תמעט מאלה שדווקא אם הוא טובע דברים אחרים אז יש חיוב קורבן שואשילוס ולא כשהוא טובע מומן אונה גמורת באמת רבי עקיבא לא בא לתת מקור חדש זאת אומרת שבבריסה יש רק שלוש מקורות רב עקיבא האוין רב לזו סומך הוא גם סובר כמו רב לזו שעל דרשו מאוי אוי שכתוב כאן ובשועס הפיקודן כתוב אוי אוי כשם ששם מדובר בתי עצמו מיקה בשועס מדובר בתס מומן הוא בא ללמוד מאמם לא שרק מומ ולא דבר אחר שאינו מומן אלא על מומן עצמו אומר שיש מם שהוא חייב ויש מהם שהוא פטור מה הכוונה מה היא בניו ברב לזר ברב עקיבא באיזה תביע שמו פותר רבי עקיבא ומחייב רב לזו אונה הגמורה איכב בניו משביעי קרקע אדם אומר לאידים בואו ותעידו שהקרקע הזו שפל מחזיק בה היא שלי והם נשבעים שהם לא יודעים עדות בבית את הם כן יודעים עדות האם חייבים קורבן או לא לרב לזר חיובין אז רש"י מציין שנראה בעזרת השם בפרק הבא שלגע בישוב גזילה שהפסוק הזה ואישבסגזה לא כתוב בפרשה של ששועס פיקודן אז הוא סובר שגם בקרקע שהיה חשב הזל כמו שנראה שם לאלון אז לכאורה הגימורה סוברת כעת שגם שועס הפיקודן וממילא למדים גם לשועס הידוס יש חיוב גם בקרקע לרב עקיבא פטורין הוא דורש מילה שב בקרקע אין חיושידוס בקשה הגיבור לרבי ירחנון דומר אוסום שם להלון משביע אייד קרקע אפילו לרב לזר פטורים שם נראה את הבקור קבו בשועס הפיקודן אם הוא טובע אותו קרקע אין חיוב או כאן אצלנו שאמרנו שיש הבדל מהיק ברב לזל רב עקיבא אונה הגיבור איכב בניו איד קנס ומשביע עדים תבואו ותעידו שזה וזה חייב להקנס לפי רב ליזר הם חייבים וגם גם בשועס הפיקודן יש חיוב אם הוא כופר בקנס ומה המקור אז רש"י מביא שנראה לאלון שרב לזר סובר כמו שהזכרנו ואישבסגזילו מדובר גם בקרקע למה כי הוא דורש בריב יומיות כתוב וכיחש בהמיסוי כל הכחשה שהיא בפיקוד בסשסו סידוד בגוזל וכולי זאת אומרת יש כאן מיות רק בדברים אלו אחר כך כתוב שוב אוי מכל אשר שקר חוזה ורבו אז מי מי הוא ריבוי ריבוי מי ריבוי אז מרבים את הכל כל תביעה שהיא ומעטים רק את הדבר הכי רחוק מה זה שטר אז כמו ח לגבי חיוב קורם על שועס הפיקודן אז כל תביעה שיש עליה חיוב קורבן גם כנס אז גם שעשו העידו שלמדים משם אז גם אם משביע עדים שיבואו לעיד על קנס והם והם כפרו והם נשבעו שהם לא יודעים עדות באמת הם כן יודעים עדות הם חייבים ומה שמבואה במסכס כסובס אומר רש"י שבשבוע פס הפיקודן אין חיוב בקנס זה לא יקרב לזר אלא כחומים שהם דורשים בכלל אופרט הוא כלל אז דווקא דבר שדומה לפרט ולא קנס ולא קרקוס ולא שטורס כמו שמבואר שם אז ממילא זה ההבדל שיהיה בין רב עקיבא לרב לזר האם משביע דקנס חייב או לא רבי עקיבא דורש מילה שעל קנס אין חיוב שסועידוס מה היה המקור השלישי בברייסה רבי יסילו כתוב בשבועסידוס והואיד אוירו אוי זאת אומרת שמדובר בהידוס המסכיז בראיה בלא ידיה או בריידיה בלא יריה אומר כמו שדיברנו בשיעור הקודם זה שייך במומואים שהם מעידים רק על ראייה או רק על ידיעה אומר לרב פופל הביה למים נאמר שרבי יסגלילי שאומר שרק במומ זה שייך לסלדרה כי לפי רבחה כן מחייבים דין נפשס על פי ידיעה בלי ראייה ברורה מה הכוונה לתניה רבח אומר גמול או אויכר בין הגמלים אוכר אומר רש"י בועד ברגליו ולי נראה אומר רש"י כשבא להיזק לנקבה הוא נלחם ומכה ברגליו גמלים שסביבותיו בלשון אוכר נופל בתשמיש גמלים שייך בתשמיש גמלים נתן פכוירוס שדרך תשמישו של גמל אוכו כנגד אוכו אז הוא אחר בין הגמלים ונמצו גם אורג בצידוים לא ראו בפורוש שהוא הרג אותו אבל ראו שהשתולל ורואים הרוג לידו אומר הבחב ידוע שזה אור גוי חכוים אומרים אי אפשר לחייב על פי ידיעה כזו אז רבי יסא הגליל לכורה חולק עליו די איסלדרבחה אז כמוכם כם בדיין נפושס בדין נפושס נמשכס לו שמתקיימת העדות בידיעה בלי ראיה למשל כרב שמן בן שוטח כי כמו שרבחי מחייב בדיין מומינס כרגע הוא יחייב בדיני פשס מה היה המעשה דתניה אומר רב שמשותח אראה בנחומו הוא רצה כביכול לקלל את עצמו לפי פירוש אחד ברשי מקס אז אמר לא ראה בנחוםס ירושלים זה לא נכון מה שאני אומר כעת הגימור תקנה זאת לשון טובה ארב בנחומו אם לא רואיסי יחוד שרוץ אחר חברו לחורבה ורצתי אחרוב ומצו סיסיב ביוד סכין בידו ודם מטפטף ואורג מפרו לזה שרדף ראשו מי רוגו לזה לא היה כאן עוד מישהו או יני או יעתו אבל מהעשה שינדום חומוסו ביודי אני לא יכול להמיט אותך בבזן שרפס אלוק מפורמרו החומים לאזוזו משום שנוש לרוצח מספי רב מסביר טס בסנדר התפרשו דברי בשטח מה העסק כתוב על פי שניים שלוש עדים ולא על פי חוד יומס על פי ידי חוד ואני רק ידי חוד זאת אומרת שמיו שני עדים אפילו שלא ראו בפירוש את הריגה אלא רואים את כל המסביב רואים שהוא רדף אחריו ורואים שהוא מתה הוא מחזיק סעיף עם דם מטפטף אז אפשר לחייב אותו ביסה אילו היה שני עדים על כך והייתה הסרוע שאתו הסברים כאן מדובר בחובר שלא צריך שוראה כי אפשר לחיב גם באופן כזה לפי החומרים שחולקים הרבה אז הם יפרשו שבאמת היה כאן עוד עד לא הזכירו אותו בשמכודו של רב שימם רק הוא מתכוון לומר על פי שניים מדים שרו בפירוש ולא על פי הום דנקזו ממילא נאמר שרבי יסא גלילי חולק לרבחה אומר הגמור לא אפילו תיסדר הי כתוב בשבוע סידוס אוירו אוי במומנס שייך גם ראייה לחוד וגם ידי לחוד כמו שהסברנו בשיעור הקודם א בדין נפש בישל מידיה בלא יריה משכחס לו למשל כמו בסיפור של רב שם בשטח אלויה בלא ידי איך משכחס לו מה תאמר אידם יעידו שהוא ראו שהוא הרג אדם אבל הם לא יודעים מי האדם שהוא הרג זה יספיק לחייב אותו מיסה מי לא יבוא מנוח לא צריכים לדעת אם אוהבת כוחובם רג או יסרו לאורג כי אם הוא הרג גוי הוא פטור אם עודום טריף הורג שממלא הולך למות ולא חייבים עליו או ישול עם מורג וטויס מתקשים בכל עדות צריך לדעת אם הנרצח הוא טרייפו שלם הגמורה בחולין דורשת מכך מנין המקור שהולכים אחרי הרוב מזה שמחייבים רוצח ולא אומרים שמה במקום החתך היה לו שם נקב היה טרייפה אומר תועז באמת הולכים לפי הרוב אם הרג אדם סתם אומרים שהוא לא טריפה רק הכוונה אם למשל הוא כאן שני אנשים אחד ריפה ואחד שלם הוא הרג אחד מהם הם לא צריכים להעיד איזה מהם הוא הרג ממילא אז יתכן באמת שרבי יסגל סובר כמו רב אחי אבל כיוון שבדין לפושס אין את שתי הדברים גם ריחוד וגם ידי לחוד אז אי אפשר לפרש ישועה סעידוס מדברת גם בזה אלא בממו ששייר גם כך וגם כך עכשיו מביאה הגימורה עוד נושא מכך שאמר רבי יסא גלילי שאין שסידוס אלא בעדות שמתק מתקיימת בדיה בלא ראייה ורייה בלא ידיעה וזה יכול להיות במומון שמע מנו כוסוב רבי יסא גלילי משביע דקנס אז רשי אומר קנס של אוינס ומפטי דהיינו אדם מגיע לשני עדים ואומר להם תבואו ותעידו שפלוני ענס אופיתה את ביתי הוא צריך לשלם לי 50 שק כסף והם כפרו שבעו שהם לא יודעים עדות באמת הם יודעים עדות פוטר הם לא צריכים להביא קורבן כך לפי רבי יסגלילי דיסא קדו חייב זה לא שייך שם ידיה וראיה אחד לחוד נהיד ידיה בלא יריה אשכון לאו אם נאמר שרבי יסגל סבר כמו רבחי למשל אומרים הרשוינים הם יבואו ויעידו שהוא נכנס עם בתולה לחדר ולא היה שם אף אדם אחר וכשאחרי שהוא יצא משם מצאו את הבעולה אז הוא התחייב 50 ש₪ אז זה ייתכן אבל ראיה בלא ידי זה לא יכול להיות מה הם ראו הם ראו שהוא בא לא יודעים את מי מי לא יבוא מידע נוכריז בעל בס ישראל בועל כי בנוכרית אין חיוב בסו בועל והוא חייב או בהול בועל והוא פטור אז לא יכול להתקיים גם זה וגם זה אז אם רבי יסילי אומר ששבוע סעידו זה רק בעדות כזו שיוכלה להתקיים או בראי או בידי לחוד זאת אומרת שבי יסגלילי סובר שמשביע יד כנס פטורים למדנו נידון על זה אז רבי יוסגל ודאי סובר שפטורים בעניין שהבאנו שבמונס שייך ראיה בלי ידיה מביאה הגימור יוסי רב אמנונה כמרב יהודה רבנו ישב בפני רבו רב ודה ויוסיף רב יהודה וכל רבי יהודה הסתפק מונ מניסיכו כך טוען אדם לחברו בפני פלוני ופלוויני ואתה לא ראית את העדים ועידים רונושם בחוץ לכן אתה יכול לכפור מי האם אפשר לחב אותה על פי העדים או לא אומר לרבנו לרב יהודה ועלו מה טוען מה הוא משיב לו הידבורים אוילום מה פתאום מעולם לא מנית לידי מהזוז ופלוני ופלוני ואים להעיד באמת שהם כן ראו אפילו שהם לא אומרים שהם יודעים אם זה הלבואה או מתון הם באמת לא יודעים הם רק רואים שהוא מנה ודאי שהוא חייב כי אורזה כפרון כי אלו ראו שהוא מנה לו אפילו שאינם יודעים זה הלוואה או מתנה הוא נעשה כפרן בדבר הוא הורז כשהוא כופר כ הוא אמר לא את דבורים אוילום אז הוא חייב ולא את זאת אלא הוא כבר לא נאמן על הכסף הזה גם אחר כך הוא יתן שאחרי הסיפור הזה בבזן שילמתי הוא לא י נאמן אפילו בשבואץ איך להביא עדים שהוא פרק הוא כבר ההורזק שהוא כופר בכסף הזה אז מה השאלה שלך היא יאמר מה קורה עם עונה אין הוא בא ואומר לו מונה בניסי חו פלוני ופלוני הוא אומר נכון שקלה לקחתי ממך מהזוז ודדי שקלי זה היה פיראון חוב זה היה מתנה כיסו דמבה אז שיבואו עדים ויעידו מונה שבאמת הם ראו שת בניית המונה מה יקרה הרי הוא אומר נכון קיבלתי ממך מהזוז אבל זה היה שלי אז מה השאלה שלך אם הוא כופר אז ודאי שהוא חייב הוא זקפרון ואם הוא אומר נכון לקחת אבל שלי לקחתי אז ודאי שאפשר להאמין לו אומר לי אמר לו רבי יהודה המנונה את אתה אול כנסתו בו אתה ראוי להיכנס בסמדר שאתה מחקים את רבך מספרת הגמורה ההודמר לי לחברי מונה מוניסילוך בצד עמוד זה וזו הייתה הלוואה אומר לי לא עוברתי בצד עמוד זה או סותרי סד הגיעו שני עדים סידו בי ועידו הם לא ראו את הימנ אבל הם ראו שהוא כן עבר בצד העמוד דיש תנמים בצד עמוד זה אומר שלוקיש אורזה כפרון כ אמר לא יוברת בצד עמוד זה אז אם אורזה כפרן על על הכסף הזה אז כבר אי אפשר להאמין לו ואפשר להוציא ממנו את המונה מסקיף לו רב נחמן הי דינפרסהו זה פסק שפרסים זה לא פסק של יהודים מי קמר מאוילום הוא אמר לו עברתי מעולם בצד עמוד זה בעסק זה קמר לי אתה אומר שאתה נתת לי כסף בצד עמוד זה לא עברת בצד דמות זה בעסק הזה של מונה לדברים אחרים תכן שעברתי אז לא הורז כפרן הוא יכול בן יכול עדיין לכפור אומר לא נכון לא לא מנית בידי מונה היא כדמר שהמעשה היה אחרת ההוא דומ לחברי מונה מוניס לו בצד עמוד זה אומר לילברתי בצד עמוד זה מאו לפי גרסה זה הוא אמר נופקו בסדשת בצד עמוד זה לפי גרסה זו אמר רב נחמן אורזכון כרי הוא אומר שמעולם הוא לא עבר וכעת מידעים שהוא כן עבר אז הוא חייב את המוני אומ לרוב לרב נחמן לא הוא לא הורז כפרם הכלל הוא כל מילסדירמי לידיניש כל דבר שלא מונח עלזכור אוביד לו ולהדעתי הוא עושה זאת ולא מכניס לליבו אדם לא שם מליבו כל המקומות שהוא משתין מים להיות זכור עליהם אז אם באמת זה כל מה שהיה שהוא עבר להשתין מים זה לא אמור להיכנס לו לראש הוא יזכור מזה אז הוא לא אורזק אפון מה היה המקור הרביעי שרן בבריס רב שמעון אומר חייב כאן וחיב בפיקוד וכולו אז בתחילה אומר ללמוד ממה מוצנו שכשם שבפיקוד חיוב קורבן זה רק במורמו ענקר בשועה סעידוס ואפילו קל בוכמה יש והוא מפריר זאת ולכן נו למד מגזיר ראשוה מביאה גמורה מכחו עלו במערובה בארץ ישראל נקראת מערובה כי מערבית לבובל גיחכחו על דברי רבי שמעון אומר הרטבו הם גיחכחו על הבריסה אמרו אמרו שבהכרח היא נשנתה בשיבוש הם לא גיחחו על רבי שמעון חס ושלום מברר את הגמור מהוכה מסביר הגמור דקותונה שהוא מפריך את הקלב והוצרח לגזרושו ומה הוא אומר מה לפיקודן שסו מושב כנישב מזכשג בשספיקוד אומרת דווקא הוא נשבע בעצמו דווקא הוא נשבע בשוג אז יש חיוב קורבם אז גם רק בממון מה שאין כן בשבוע סוידוס שהתר מחייבת גם מושבע מפי החרים וגם במיזיד אז אולי גם לא בממון זה קשה מדמו בפימו בידוס לרבי שמע מיולי הרב שסיד כתוב ושמו כולו מני שגם מושב מפיע עצמו שעצמו נשבע עד דגומה מפיקוד לכורה ולמד מגזרשוב תכת מפיקודן שכשם שבפיקודן החיוב הוא כשהוא נשבע בעצמו אז קר גם בשמסידוס אם קם בותקזרושובה פיקוד נמפח ניג מידוס שגם בשבוע הפיקות נהיה חיוב במוש מפי החירים אז זה לא פרכה כי באמת בשניהם יש חיוב במושפי החירים זה הגיחוך גימור מיחוכה דין מרבי שמעון בקלוכמה מישלו לא מגזרו שובה אלא מניי בינתיים הוא לא יודע את הגזרו שובה הרי מדובר לפני הגזר שובה אומר כך בשבוע הסידוס מפי החיר עם חייב שהוא עצמו לא נשבע רק השביעו אותו מפי עצמו לא כל שק שהוא חייב וכמובן שלהפך לא שחק בכפיקוד רק מושפיע חייב לא מסביר הגמורה חוכה על הפיר השנייה כשידוס יש חיוב גם במזיד מרדי מיזדוס מנולה מני שבשיד החיוב גם במזיד לאסי בבנלם לא כתוב ונלם אונב בשס הפיקון לאסי בבנלם אז מנין שחיוב רב רק בשוגג זהוכח דשגוד ממעיל רב שמ גמלו כתוב כאן מועל מעל בשפיקוד וכתוב במעילה באדם שנה מקדש כיסים עויל מעל כשם ששם זה דווקא בשוג מביאים אושום כרגע בשועספיק רק בשגג מסבירה הגמור והנוכוכה עד מגמר לו ממילה עדגומר לו ממילה לפטו נגמל מאידוס לחיוב למה הוא דורש את הגזרשו ממילה לפתור במיזיד שידרוש מגזרושוב תכתו תכתו לחייב במיזיד גם בשפיקון דוכה הגימור מסתבר ממאיל למילף שכין מעילה ממילה בשניהם נאמר מעילה אומרת הגמרא אדרבה מידסבל למיל שכ תכתו מתכתו בשניהם כתוב תכתו עונה הגמורה מסתברה ממעילה למילף שכן סימן הדברים שהם שווים מעילה בכול ננה בקובע החוים יש בראשום בשש דברים הם דומים אחד בשניהם נאמר מאילה שניים שניהם נוהגים בכל אדם גם שבועספיקודן וגם מאילה אבל שועסידו זה רק בירועים להעיד שלוש שניהם נהנו בעבר שבידם המועל נהנה מהקדש וזה שנשבע שספיקודן הוא כופר במום נשאר אצלו כסף בכיספו כשועסידוס העד לא נהנה מכך שהוא כופר את העדות ארבע שניהם מביאים קורבן קבוע לא משנה עשיר או אני שהוא עשה ויוירד חמש שניהם מוסיפים חוש על התשלום אשר כידוס אין תשלום בכלל שש שניהם באושום שעשה אידו זה קורחטוס אומרת הגמורה אדרבה מאידוס אבלי למילף שיהיה חיוב קורבן גם במיזיד שכן זה דומה בחמש דברים חיד בשבוע את תב וכפר ואין בשניהם כתוב תכתו בשניהם דינו עם ההדיות גם בשועסידוס גם בשועס הפיקודן מאילא יש לו דין עם הקדש שלוש שניהם החיוב על ידי שבואה ארבע ידיה וכפירה שהוא טבה והם כפרו העידים או בשועס הפיקון נני בכפר דהיינו זה דבר אחד ת וכף זה לא שניים ואם בשניהם נאמר אוי כמה פעמים ש במאילה אונה גמור אנוך נפישין כמו שאמרנו כאן יש שש דברים כאן יש רק חמש דברים אלו מה יחוכה מה באמת הם גיחכחו מביאה הגמור כי אוסר רב פופה ורב הונה ברידר רב שמי ברב כשרב פופה ורב הונה הגיעו מישיבת אמרנו מדרב שמן גזרושו גומר הרי בסוף הוא דורש תכתו תכתו גזרושובה לאדפ אז למה בהתחלה הוא מפריך לפיקוד מושב כנישב מזכשג ברגע שיש לו את הגזרושובה שהוא למדגזרושובה שכשם ששועס הפיקות מדבר רק במומון כרגע בשועס מדבר רק במומון אז שילמד גם להפך כשם שבעידוס יש חיוב גם מושב מפי החירים ויש חיוב גם במיזיד כרגע בשועספיק זה הגיחוך בקשה גמור חוכה דיל מכיפורך כל הפיר שהוא מפריך שכן לא יוסו מכמדתקום לגזרו שובה לפני שהוא מעמיד את הגזרושובה בוסר דקום לגזרו שובה לא יפוריך רשי אומר כן דרך התנועים הספרי וספרו רב שמעון רוצה להסביר למה נצטרג זה ראשוה אז הוא מתחיל ואומר כך לכאורה אפשר ללמוד בבנייניו מה מה מוציאנו מה מוציאנו עשה פיקון רק במומן כרגע שועסידוס וכלו כמו שהוא אומר אבל הוא אומר לא זה לא טוב כי אני אוכל להפריך אם לא היה לי גזרושובה כי אם לא היה לי גזרושובה אז לא הייתי לומד לא זה מזה ולא זה מזה אז לא הייתי יודע שישוע ספיקודני יש במושב מפחירים ובמיזיד אז יש לי שכלוס במושב כן איש במיזיד קשוג א באמת אחרי שלמדים את הגזרושובה אז ודאי שהוא מודה שלמדים זה מזה וכשם משלמדים הגזרשובה משועס הפיקון דשו סעידוס שהעניין הוא רק בממומון למדים גם להפך ששועספיקודני יש חיוב גם במושב מפי החירים וגם במיזיד שואלת הגמורה ולוי אחרי שהוא העמיד את הגזרושובה אז הוא לא מפריך את הפרחס האלו ואומר לו רוב בראיתי לרבונון להלום בפרק הבא מן תנ שהוא סובר שבועספיקודנן זדנו לכפורה והקורבן לשפיקודן קורבן האושם זה רק אם הוא נשבע בשוג רבי שמני שהוא אומר קם בבריסה לאזכשו זאת אומרת שהפירח הזו נשארת גם אחרי הגזרשובה וראז שהוא מוסיף למה באמת הוא לא הפריך את הגזרשובה עם הפרכה הזו כי גזרושובה מופני אי אפשר להפריך אותה עם פרכס המילים טכטו טכטו מיותרות אז לא אין לא אומרים פרכס אז ממילא רואים שהוא כן סובר זאת וזה הגיחוך למה שילמד גזרושובה שכשם ששועסו זה גם במיזיד כך גם בשבועספיקון אומרת הגמורת דיל ממיזד כשוגקפוריך נכון זה באמת נשאר גם אחרי הגזור שובה למה דגומר לו ממילה שלמדים ממעיל בגזרו שובק כמו שהבאנו לאיל ושם רק בשוגג יש חיוב קורבן ונוח לו יותר ללמוד ממעיל למשל ללמוד משועסידוס כמו שהבאנו לאיל כי יש יותר דברים שדומים זה לזה שהוא הסידוס ומאילה אבל מושבה כנישב לא יפורך באמת זה הפיר הזו לא נשארת לבסוף כי אחרי שלמדים את הגזרושובה בין דוס לפיקודן אז למדים באמת שכשם ששבועדוס בבוש בפחירים כרגע בשבועספיקודן אז ממילא מה אתם רוצים מה הגיחוך על רבי שמעון מסבירה הגימורת זה הגיחוך אחרי שהוא לומד שיש חיוב קרוב בפיקודן רק במיזיד מאיפה מגדרושו ולמאילה אם כך מה הוא מפריר ואומר תמר בידוש במיזדקשג למה אם בשבועספיקודן אתה אומר שיש חיוב קובן רק בשגג אז אחרי שיש לך גזרו שוב תלמד גם את העניין הזהובה אדוס ותגמלו מפיקודשובה מזידג שבמז לא יהיה חיוב קובן בשידוס מהפיק שג יש חיוב קובן מזדוסגול פיקוד ממילה שאין חיוביד אחר כך תלמד מפיקוד לידוס גמורה זו לא חוכה מה שאמרנו עד כעת שבשוידוס יש חיוב גם במזד לא נאמר ונעלם זה לא רק כי אין לי מקור שדווקא שוג ממילא שייך להקשות יש לי מקור מהגזרושוב לשועספיקון רבי שעספיקון אני לומד ממילה לא יש לי מקור שיש חיוב בשועסידוס גם במיזיד מכך שלא נכתב ונעלם מה הכוונה הרי כתוב בתוירה שלושירס ביחד שעליהם התירה כותבת שיש על זה חיוב קור מל ויוירד מה הם שלושת העבירות שהוא סביר ביטוי טומסמקדוש ושידוס אומרת הגמור לאורכ רחמון לאידוס ביחד גבי שזו קדוש לדייק לי בכולו בשז ביטוי ספקדוש נאמר בהם ונעלם וכשירס לאנאמר בהם ונעלם ללמד אותי לחי מיזת כשוויג שלנו נלמד מגזרושו ומפיקוד שרק בשוגג יש חיוב קורבן אז אין שום חוכה על דברי רב שמעון בן יוחאי כפי שעוברו בברייסה עד כאן דף לד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: