הדף היומי מסכת שבועות דף לח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף לח

[מוזיקה] שבועז דף לכ מתחילים בסיעתא דשמיא סוף שורה ראשונה ראינו במשנה שספיקודן קיצה תן לי פיקודן שיש לי ביות חורולי אז ראינו במשנה כשקם אנשים טובים אותו והוא נשבע לכולם באיזה אופן הוא חייב רק קורבן אחד ובאיזה אופן הוא חייב כמה קורבנות מביאה הגמורת טונרבונון ברייסים ארבע שיטות בעניין תנא הראשון אומר כך כלל אם הוא כלל כולם יחד בשבועתו א חייב לו אחס אם הוא פורעת חייב על כל אחס ואחס מתי נחשב כל על מתי נחשב פורעת נראה עוד מעט דברי רב מיו רבי יהודה אומר אם כמה אנשים טבעו אותו והוא עונה להם שבוע לא ילכו ולא ילכו ולא ילכו חייב על כל אחס ואחס ואם מתי הוא חייב על רק אחד על כולם נראה עוד מעט רב ליזור אומר לא ילכו ולא ילכו ולא ילכו שבואה חבל על כל אחס ואחז כמו שראינו במשנה רב לזר סובר רק אם הוא הזכיר את המילה שבועה בסוף אז אולי שבועי על כל אחד וכד רב שמון אומר לא משנה באיזה נוסח אמר כדי לחייב אותו קורבן הכל אחד לחוץ זה עד שיומר שבוע לכל אחס ואחס דווקא אם הוא אומר שבו אלכו שבו אלכו שבו אלכו אז הוא חייב על כל אחד ג את הגמור מחליקסמירים מה הכוונת רב מאיר כלל שאז הוא חייב רק אחת אחת ופה ראה שהוא חייב הכל אחת ואחת שיטה ראשונה אומר רבי יהודה שמואל כלול לאיש רבי מאיר הציור שרבי מאיר מחשיב כקולל והוא מחייב רק קורבן אחד פרוטווי של רבי יהודה זה אותו הציור שרבי יהודה אומר שאז חייבים קורבן על כל אחד ואחד מתי רבי יהודה אמר זאת כשהוא אומר שבוע שאין ביודי לא ילכו ולא ילכו ולא ילכו שהוא חיבר את כולם עם ו שאז רבי יהודה אומר שהוא חייב על כל אחד קורבן לו זה רמי המכשיב ככלל כיוון שהוא חיבר אותם עם ו כלול לא שרבי יהודה הציור שרבי יהודה מחשיב ככלל והוא מחייב רק קורבן אחד זה באופן שהוא לא חיבר עם ו אלא אמר שבוע שם ביודי לא ילכו לא ילכו לא ילכו אז זו שואה אחת על כולם ביחד פרוטוי של רבי מאיר זה הציור שרבי מאיר מחשיב כפורט וחייבים שלוש קורבנות עם שלושה שאנשים תברו אותו. מנין יודעים זאת. אז כמו שהגמור תסביר ורשי מסביר רבי יהודה הרי לא פירט מתי חייב רק אחת. אז אנחנו מבינים שהוא מתייחס לדברי רב מאיר. נינו רבי יהודה שמע מרב מאיר שאם ו ולא ילכו ולא ילכו זה נחשב שהוא קולל את כולם ביחד וחייב רק אחת. על זה הוא בא לחלוק עליו ואומר לא. זה נחשב שהוא פירט וחייב שלושה קורבנות. וממילא אני שומע מכך שהפרט של רב מאיר זה לא לכו לא לכו בלי ו שאז השועש אמר תחילה עולה על כל אחד לחוד כי אם לא מתי זה פרט לרמיר מה תאמר שאמר שבוע לכל אחד בנפרד זה הראשית אסרב שמן בסוף הבריסה ואם תאמר שאכן רמר סובר שבלי ו זה פרט ואם ו זה כלל ורבי יהודה בא לחלוק שגם עם ו' זה פרט וכלל זה רק אם הוא אומר שאין לוחם ביודי אז למה רבי יהודה נקט דווקא ולא ילכו? צריך לנקות יותר טוב לוחם מילא לדעת שכשהוא מפרט אז לא משנה איך הוא מפרט תמיד זה פרט כך מסביר שמואל ורבי יחון אמר לא הכל מוידים בבלכו שהוא פרט אם הוא אמר עם ו שאז לכל אחד שבואל לחוד לאנך לקוואה בלאכו שהולך עם ו שרמי אוי מהפרט בכל אופן זה נחשב שהוא פירא את שבוע לכלוד כיוון שהוא פירא את שבו לא ילכו לא ילכו לא ילכו אז כאילו שלוש שבועות נפחדות רבי יהודה אמר כלל כיוון שהוא לא חיבר אותם מו אז הוא רק שבועה אחת אז למיסה זה סובר רבי יוחנון רבי יוחנון סובר שכשאמר רבי יהודה לא ילכו ולא ילכו זה פרט זה לא מחמד שהוא שמע מרב מאיר שבאופן זה הוא כלל ולכן הוא בא והוא חולק לא באופן זה פרט אדרבה הוא שמע מרב מאיר שלא משלה עם ו או עם ו' תמיד הוא פירט לא ילכו לא ילכו או ולא ילכו ולא ילכו זה פרט אז הוא בא ואומר לא רק אם הוא אמר לא ילכו ולא ילכו אז זה נחשב שהוא פירט אבל לא ילכו לא לכו בלי ו אז זה רק קורבן אחד עוד מעט הגמור תסביר איך רבי יחנון דיאק זאת מדברי רב מיו ממשיך רבי יוחנון ואומר ואיזו כלול ש רבי מאיר מתי מחשיב רב מאיר כלל שהוא חייב רק אחד שבועו שאין לו ביודי אז זה סיכום יש לנו מחלוקס בין שמואל לרבי יוחנון מה קורה אם הוא מחבר הזאת עם ו' לא ילכו ולא ילכו ולא ילכו מה הדעס רמר בזה לדע שמואל רמר סובר שזה כלל הוא חייב רק קורבן אחד ולפי רבי יוחנון רמר סובר שגם זה נחשב כפרט והוא חייב קורבן לכל אחד לחוד אומרת הגמור במיקו מפליג מה שרשמחיקס שמואל דיק מבריסה הוא דקדק דבריו מהבריסה ורבי חקסניסן ממשנו משנתנו נודסנקמה לא כתוב מיו אבל סתם משנה רב מאיר אז הוא הבין שזה רב מיר שמואל דיק מברייסה מדקומר רבי יהודה כמו שהסברנו ולא לחופרות זאת אומרת שהוא מתייחס לדברי רב מאיר מכלל דשמה לרב מרד מקלו להבה וואומר לרבי יהודה לא פרוטאו אם הוא אמר עם ו זה פרט ורבי יחון אמר תריוו לרמות ובין עם ו בלי וודה בולכו עם ו מידין לכו שזה פרט בלאכו פליג גנלוך שזה כלל ושמואל הוא דוחה בר זה אם כך כוונת רבי יהודה עדידלויה עד שהוא מפרט את האופן שהוא מודה לו פלגה לאפלוגה אם רבי יהודה שמע מרב מאיר ששניהם בין עם ו' בין בלי ו' זה פרט אז למה הוא נקט ולא ילכו אז אני מודה לך את צריך עדיף לומר מה שהוא חולק עליו צריך לומר רבי יהודה אמר לא ילכו אינוך לו אחס כך סובר שמואל ורבי כמו שאמרנו שבוע שם בי כל אז מה אני רואה דווקא באופן זה זה כלל מכלל דולכו פרו דל כדור לכול עדשמלון עד שאתה שמיע לנו שבוע שאין לו ביודי שאז רק אחד נשמיען חידוש יותר גדול שהוא לא ילכו ולא ילכו ולא ילכו שכיוון שהוא חיבר עם ו אז רק שועה אחת כל שכן שוע שיכם ביודי לכן אומר רבי ירחנו בהכרח שרמר סובר בין אם הוא חיבר עם ו' בין אם הוא לא חיבר עם ו' בשניהם זה נחשב כפרט ושמואל אמר כוונת התנה כל אומר ולא ילכו כאילמר שהוא שיכם ביודומה מקשה כ את הגמור על שמואל נען בהמשך המשנה המשנה נותנת דוגמה מתי הוא חייב על כל אחד לא ילכו ולא ילכו ולא ילכו חייב על כל החס והחס תיופת על שמואל אונה הגמורת תני לא ילכו תתקן הגרסה בלי ו' בלי ו' באמת אז זה נחשב כפרט והרשבו מסביר שלכם באמת רבי יוחנון לא דקדק מכאן הרי לכאורה רבי יוחנן היה יכול לדקדק מכאן מפורש כמותו כי הוא ידע שאפשר לענות כך תני לא ילכו לכן הוא דקדק מה שכתוב לפני זה שהוא יושן לכם ביודי שמשמע שבאופן אחר שהוא מפרט נחשב כפרט מנסה הגמורה להקשות על שמואל מהמשך המשנה תושמע מה מה כתוב בהמשך המשנה אם הוא אומר לחברו תן לי פיקון הלוואה וגזל שיש לביך ונה לו שבן הוא סווד וגזל וידה אז הוא חייב קורל כל אחת ואחת מה רואים שרמר סובר שגם אם הוא חיבר עם ו הואסומסיות וגוזל וידה זה נחשב כפרט קושיה על שמואל אונה הגמורה גם כאן תני סיסו מסיעות גזלידה בלי ו אז זה נחשב כפרט האם הוא חיבר עם ו' זה כלל תושמ מה כתוב בהמשך המשנה תן לי חיטין סוירין וכוסמין והוא עונה לו שהוא לחובדי חיטין סוירין וכוסמין אז הוא חייב על כל אחד אז רואים שאם ו זה נחשב כפרט שוב עונה הגמורת ניסואירין קוסמין בלי ו מקשה הגמורה והי תנה קולחה שבי שתונה ואוזיל עד כדי כך הוא ישיבש שלוש פעמים יש כאן טעות במשנה אלו באמת גורסים הכל עם ו' אבל אין קושיה על שמואל או מה אני מי התנקמה של המשנה שנה זה לא רב מאיר אפילו שזה סתם משנה רבי דאמר לא ישנה כזיס כזיס ולא ישנה כזיס הוא כזיס פרוטאו מה הכוונה כהן שחושב ובאמת זה לא דווקא מחשבה צריך להוציא בדיבור בשפתיים באחד מהבוידס הקום למשל בזריקה הוא חושב מחשבות מסוימות הן פוסלות את הקורבן אז יש שתי מחשבות יש מחשבסחוץ לזמנוי דהיינו הוא חושב בשס האבוידה שהוא יאכל חל מבשר הקורבן אחרי הזמן. למשל, קורבן שצריך לאכול אותו ליום ולילו, הוא חושב שיאכל אותו למחרת. זה נחשב כפיגול ומי שאוכל מהבשר הזה אפילו בזמנו חייב קורס. יש מחשב חוץ לימקימי. דנוש מתכוון לאכול את הבשר מחוץ למקום המותר. קודשי קודושי מחוץ לאזורה, קודשים קלי מחוץ לירושלים. זה גם פוסל את הקורבן אבל אין חיוב קורס על מי שאוכל את הבשר. עכשיו כך כדי שיהיה קורס דהיינו בפיגול אז זה דווקא אם הקורבן אין בו עוד פסול מלבד פסול הפיגול אבל יש מחלוקת בין רבי יהודה לחכומים במשנה במסכ זבוכים חכומים סוברים שגם אם הקורב נפסל אחרי מחשבת הפיגל אז מתבטל הפיגול ואין כאן קורס כי יש כאן עוד פסול בקורבן רבי יהודה סובר לא אם בשעה שהקורבן נפסל מחשבס פיגול לא היה עדיין עוד פסול אז זה הפסול הראשוני שחל אז חל פיגול על בשר הקורבן אפילו אחר כך הקורבן נפסל מחמת עוד סיבה יש קורס מי שאוכל את הבשר ודאי שגם רבי יהודה מודה שאם שני הפסולים הגיעו ביחד אז ודאי שלא חל פיגול על זה כיוון שיש כאן עוד פסול ושם הגמורה מביאה שרבי סובר שאם הוא חשב שתי מחשבות דהיינו הוא חשב שהוא יאכל כז ז למחר דהינו חוץ הזמנו וכזיס יאכל בחוץ אז אמרנו לפי חכומים אז אין כאן פיגול כי הוא חשב גם על כזיז בחוץ לפי רבי יהודה זה פיגול כיוון שהוא קודם כל חשב כזייס למוכו אז רבי אומר שאין הבדל אם הוא אמר כזיס למוחו הוא כזיזס בחוץ או שהוא אמר כזיס למוחו כזיז בחוץ בלי ו' בשתי המקרים זה נחשב כשתי מחשבות נפרדות וכיוון שקודם כל חשב מחשב הפיגל אז לפי רבי יהודה חל דין פיגל ויש בו קורס אפילו שאחר כך הוא גם מוסיף או הוא כזיז בחוץ או כזיז בחוץ אבל זה ברור כמו שאמרנו שאם אמר שהוא יאכל כזיס למחר בחוץ אז ודאי שיש כאן עירוב מחשבות שגם לרבי יהודה אז יש כאן עוד פסול חוץ מפיגול ואין קורס על אכילת הקורבן אז מה רואים שלפי רבי כשאדם אומר כמה דברים לא משנה אם ובא בלי ו זה נחשב כמירות נפרדות אז ממילא אז משנתנו כדס רבי שאין הבדל בין לאילכו ולא לכו או לא לכו לאילכו וכמו כן פיקודןססוד או פיקוד ססומסיות זה תמיד נחשב כדיבורים נפרדים זה נחשב כפרט ולכן הוא חייב קורבן על כל אחד לחוד אבל לפי רב מאיר מתאים מה ששמואל אמר שאם הוא אומר לא ילכו ולא ילכו ברגע שהוא חיבר זאת עם ו' אז יש שבועה אחת גדולה הוא חייב רק קורבן אחד. אומרת הגמורת תושמע בוא תשמע קושיה על שמואל מדידי מדברי רב מאיר עצמו במשנה. מה כתוב בהמשך המשנה? רמי ורימר אפילו אם אמר הוא טובע מחברו חיטו וסוירו וכוסמס ולכורה הוא עונה לו באותו לשון שבושים לכוודי חיטו הוא סוירו וקוסמס חי אבל כל אחס ואחס אז מה רואים שרמיר סובר שאם הוא חיבר את כולם מו חיבור אז הוא חייב על כל אחת ואחת דלא יק שמואל אונה הגמורת ני תתקן חיטוס אוירוקוסמס וכיוון שזה רק תיקון אחד אז זה עוד מובן קודם הפרחנו שיש לעשות שלוש תיקונים שואל את הגמורה אם כך מה אפילו אז הרתבו מסביר בישלמל רבי יוחנון שהגרסה במשנה זה חיטו סוירו וקוסמס אז מה זה אפילו כוונת רמיה לא רק אם המרכיטו סוירו כוסמס בלי ו אז הוא חייב על כל אחד לחוד אלא אפילו אמר חיטו הוסר בקוסמס עם ו' זה גם נחשב כשלוש שבועות נפחדות אבל אם אנחנו מתקנים חיטוסיר קוסמס בלי ו אז מה זה אפילו מה מה המקרה שזה פחות מזה שזה אפילו אומר רב אחבריקה באמת גורסים בלי והחידוש של רב מאיר לא רק כמו שררתנקמה אמר שם הוא טבעור חיטים סעוירים כוסמים לו של רבים אז יש כאן תביעה שלפחות שווה פרוטה אז יש כאן חיוב קורבן אלא אפילו חיטו הוא טבע אותו חיטה אחת לחוד אז הייתי אומר חיטה אז הוא מתכוון לגרעין חיטה גרעין חיטה אין בזה שוה פרוטה אז הוא לא יתחייב קורבן קורבן זה רק שפוטה לא אומר המר אפילו חיטו בכלל חיטים כשאדם אומר לחברו יש לי אצלך חיטה הוא מתכוון למין החיטה הרבה חיטים כמו שהוא טענו חיטים כמו שכתוב הפסוק והחיטוב כוסמס לא ינוקו במצרים ודאי שהכוונה למין החיטים וסוואירו בכלל סועירין וכוסמס בכלל כוסמין זה החידוש של רבי אז אין קושיה על שמואל מהמשך המשנה אם הוא טובת חברו תן לי פיקודן וסומסוד גזל והבדה שיש לי בכו וכולי. ראינו גם בהמשך שאם הוא אמר לו תן לי חיטינוסירין וקוסמין והוא נשבע לו אז ראינו שני אופנים. אם הוא אומר אין לך בידי כלום אז הוא חייב רק קורבן אחד. אם עונה אין לך שועש אין לך בודי חיטין וסוירין וכוסמין אז הוא חייב כמה קורבנות על כל אחד לחוד. אומר רבי יוחנון פרוטו מכול מצטר אפס דהיינו אמרנו שצריך שובפרוטה כדי להתחייב קורבן אז לא צריך שיהיה בחיטים לחוט פרוטו בסועירים לחוט פרוטו אפילו אם יש רק מכולם ביחד חוה פרוטו זה מצטרף לחייב אותו מביאה גמורה פליג בו רבחה ורבינה בכוונת המשנה וממילא גם בכוונת רבי יוחנון הם נחלקו מה הם נחלקו חד אומר הפרוטה מחיבול ללא מחיב כשהמ המשנה אומרת שאם הוא אמר לו שבושלך ביודי חיטינוסירים וקוסמין אז הוא חייב על כל אחד ואחד הכוונה שהוא חייב שלוש קורבנות כי הוא נשבע על חיטין לחוד על סוירן לחוד על קוסמין לחוד אבל לא חייב קורבן רביעי כי לא אומרים שיש כאן שבועי שאין לך ביודי זה כלל שאין לך בידי בכלל לא מהחיטין לא מהסורים ולא מהכוסמין ואחר כך עוד שבוע שאין לך חיתים אין לך עשורים ואין לך כוסמין א התחייב ארבע קורבנית לא אומרים כך אלא אומרים שהכלל שבוע שאין לך ביודי אחר כך הוא מפרש חיטין קוסמ וסירין זה הפירוש של השבוע שאין לך ביודי אז יש כאן רק שלוש שבועות ולא ארבע שבועות אז הוא התחייב רק שלוש קורבנות ולא ארבע קורבנות ולפי זה ממילה כשרבי אחון אומר פרוטה מקולו מצטרפס זה לא עולה על הסיפה של המשנה כי בסיפה של המשנה כשהוא פירט והוא חייב על כל אחת ואחת אז כיוון שעל חיטין שועה לחוד על סעיר יש שועה לחוד על מין שועה לחוד אז ודאי שכדי להתחייב צריך שיש בפרוט בכל אחד לחוד אלא רבי יוחנו נולה על הרשא שאם הוא ענה לו שבוע שלך ביודי סתם אז הוא חייב רק קורבן אחד אז השבוע כוללת את שלושת המינים אז אפשר לצרף משלושת המינים שווה בפרוטה זו שיטה אחת ואחד אומר הכלולנמחייב שהמשנה אומרת חייב בכלס ואחס הכוונה שהוא חייב ארבע קורבנות קודם כל הזה שאומר שבוע שן לך ביודי זה שבועה כוללת אחר כך הוא מפרט על החיטי ועל הסר לקוסמין עוד שלוש קורבנות ולפי זה רבי חו עולה גם על הסיפה שגם בסיפה באופן שאומר שבחיט וקוסמין אז אם יש פרוטה בכל אחד לחוד הוא תחב ארבע קורבנות אם יהיה שפרוטה רק בשלושתם יחד חיטין שליש פרוטה סירן שליש פרוטה קוס משליש פרוטה אז נכון שלא נוכל לחייב אותו על הפרוטים אבל השבועה הכללית יש בה שווה פרוטה אז קורבן אחד הוא יתחייב מקשה הגימורה ואותו נרפחי הפי שנה בברייסה באופן של המשנה שחמישה טובים אותו וכל אחד מהחמישה טובע אותו חיטין סוירין וכוסמין והוא אמר שבו שכו ביודי חיטין וסוואירין וכוסמין ולא ילכו ולא ילכו אז לכל אחד הוא נשבע על חיטים וסין וכוסמין הרי כאן 15 חטוס וצריך לומר שלאב דווקא חטויס כרשע ספיקוד מביאים אושון הכוונה 15 קורבנות ואם מיסה שיש חיוב גם על הכלל וכל אחד הוא חייב לו ארבע קורבנות 10 נבין אם רק שלוש כן כאן על כלל הסחיטים וקוסמין זה 3 ויש כאן חמישה טובים 3 * 5 זה 15 עם ארב זה 20 אונה הגמורה הייתנה דפרוטקו חושיב דקלול אלוק חושיב נכון שבעצם יש כאן 20 אבל הוא חישב רק את הקורבנות על הפרוטים לא על הקלולים יש כאן באמת עוד חמישה קורבנות על השואה הכללית בקשה הגמור ואותו נרפחים בבריסה אחרת הרי כאן רימחתו אז לכאורה איך נישבת הסתירה בין שתי הבריסס שהבריסה הראשונה היא באמת כמו שענינו שקלולים לא פרטו רק את הפרוטים לכן אמרו 15 הבריסה השנייה היא כן חישבה גם את השבועות הכלליות אז יש כאן ארבע קורבנות לכל אחד ויש כאן חמישה טובים אז 4 *ו 5 זה 20 אז ממילא עכשיו הקושיה מתהפכת על זה שאומר שיש כאן רק שלוש קורבנות אונה גמורה לא באמת יש רק שלוש קורבנות ועל הכלל הוא לא מתחיב קורבן. מה הפשט בברייסה השנייה? הבריסה הראשונה ברור 15 קורבנות כי יש כאן חמישה טובים כל אחד שלוש 3 כפול 3 * 5 זה 15 האי של 20 זה עולה עלופן אחר של המשנה הפיקודן וסיססו מסיות וגזל והבידה לאלחיטים מסירים בקוסמין שיש כאן חמישה אנשים וכל אחד טבע אותו שיש לו בידו פיקדון הוא ססומסיות וגזל והבידה והוא ענה להם שבו ש לכו ביודי הפיקודןסומסיות וגזל וידב ולא לכו ולא לכו ולא לכו ולא ילכו אז לכל אחד הוא מתחייב ארבע קורבנות פיקדון סוסו מסיעות גזל וידה 4 5 זה 20 גמור בני רוב נחמן או חמיש ואומר לו יתן לנו פיקוד וגזל שיש לנו ברכן שבו שנכוד גזל ולא לכו ולא לכו ולא לכו ולא לכו כך הוא החודם חייב על הראשון הוא דודי מתחייב ארבע קורבנות או חמישה קורבנות כמו שהבנו את שתי הדעות השאלה היא על ולא ילכו ולא לכו שהוא ממשיך על ארבעת האחרים אז הוא חייב רק אחד כי מה שהוא אומר ולא לכו לא עולה על כל פרט לחוד אלא זה שבועה כללית אז יש כאן רק שמונה קורבנות ארבע על הראשון לפי השיטה שאין חיוב קורבן על הכלל ועוד קורבן לכל אחד מארבע אחרים אז יש כאן ארבע ועוד ארבע או הודיל מהכל הכל חודם וחודם מחייב מה שהוא אמר ולא ילכו זה מתייחס לכל אחד מהפרוטים אז לראשון הוא נשבע ארבע שבועות שאין לו פיקודן ואין לו סמסוד ואין לו גזל ואין לו עבודה בידו וכשהוא מוסיף לא לכו אז הוא גם מוסיף שלך גם הם הם בידך שו על כל אחד לחוד אז ממילא לכל אחד מהחמישה הוא נשבע ארבע שבועות 4 * 5 הוא התחייב 20 תושמ דתונרחיה כמו שהבאנו הרי כאן 20 חטוס איךדומים דפוריש אם הוא פירש לכל אחד ואחד ולא ילכו פיקודס מסיעות גזל הבחי מניוןסמונן הוא בא לסכן לנו את החשבון שה4 כפול 5 זה 20 אלול דלא יפוריש הוא אמר רק ולא ילכו וזה מה שרבחי בא להשמיע לנו שמע מינו פרוטאבה שברגע שהוא אומר ולא ילכו אז זה נחשב כפרט כיוון שלראשון הוא פירט ארבע שבועות אז ולא לכו זה שוב ארבע שבועות ממילא אם יש כאן חמישה טובים אז הוא מתחייב 20 קורבנות מה ראינו בהמשך המשנה אדם טובע את חברו אונסטו פיטו אז וכולי למדנו מחלוקס רב שימן וחכומים רב שמן סובר כיוון שהוא טובע קנס אז כיוון שבו בקנס פוטר אז הכפיר היא לא כפיר הסמון ולכן הוא פטור מחויב קורבן מה שאין כן חכו סוברים כיוון שיש גם תשלום של בוא שסופגם שזה מומו אז הוא חייב קורבן אומר רבי חיא ברב רבי יחד רבי שמעון אויל ואקר קנס ותביעה עיקר תביעתו על הקנסי אז נכון שבוי שסובגם זה גם בכלל הכפירה הוא לא מתחייב על זה אומר רובה מוש דרבי שמדבוד לאדום שום על חביר לי חיטין סירין וקוסמין שיש לי ביות אומר לו שבוע שכודין ושתקר ונמצא דחיטין ודלסלי אוסר מיןלי דפטור דכתב אחיטין הקושתבא הוא נשבע למת זאת אומרת שאפילו שהוא טבע אותו על שלושתם כיוון שהוא הזכיר בשבועתו רק תחיטים לכן הוא פטור אז ככה גם כאן כיוון שהעיקר מה שהוא טובע זה הקנס אז הכפירה מתייחסת גם רק לכנס והקנס לא מחיבות קורבן אומבי מתען הבי לרוב מי דומה זה לא דומה למקרה שהבאת אוסמכי תינוקופרלי בסיר בקוסמין לא יקוקופלי הוא לא כופר בכלל אוחק שהוא אומר לא הנסתי או לא פיטיתי בכול מילסודקוקופלי הוא כופר גם בחיוב של הבושסופג ממשיך הבי אלוהים חיטוס שיש לי בכו והוא עונה לו שבוע שאין לך ביודי כלל וישת כך חיטלסלי באמת חיטין אין לו אוסרים וכוסמניסלי מחמת הסרן והקוסמין אז קרה גם כאן כשהוא טובע אותו יש בכלל לתביעה גם בויישסוב גם הוא כופר גם על הבושסובגם אלו כיסר רובין כשרובין הגיע מרץ ישראל לבובל אומר רבי יחנון לדברי רבי שמעון קנסוטביה ולאב בושסופגם לדברי חומים אף בושסופגם הוא טביה ורטב ועוד ראשון לא גרסו אף כי כמו שנראה בהמשך הגמורה משמע שדבר חומי הוא טובע רק בוישסופגם במיקו מפליגה הריטבו מסביר שזה ברור שהוא טובע רק דבר אחד הוא לא רוצה לטבוע כמה תביעות כי כמה תביעות זה תביעה כבדה מביא אותו לכפור לכן הוא טובע אחד אחד שאלה מה הוא טובע התחילה אומר רב פרופ רב שימן סובה לוישוביק אינישמדקיץ וטוב מידד קיץ הוא לא עוזב דבר שקצוב בתויר 50 שק כסף הוא הולך לטבע קודם את הבושסופגם שבזנה עדיין צריכים לשום לכן הוא טובע בתחילה רק את הקנס וכיוון שהוא טובע רק את הקנס אז הכפיר גם מתייחסת רק לכנס ולכן אין כאן חיוב ורבונו סבר לאישובקמיד דכימוד בלא מפטר וטובמיד במפטר הוא לא עוזב מלטבוע דבר שאם הלה יודע הוא לא יפתר דהיינו ב שזגם והולך לטבע אותו קנה שזה אם הוא יודע הוא יפתר ולכן מסרים שיש כאן כפירה של מומן הוא חייב קורבן אדרו שספיקוד ונתחיל בסיעתא דשמיא פרק ו פרק שבועס הדיונין אומרת המשנה שבועס הדיונין אז רשי מסביר שדיינים משביעין על ידי הודעת מקצסתינה שלמדו זאת מהפסוק שנאמר השיומה כי הוא זה דהיינו הוא טובע ממשל 100 הוא אומר לו לא כי הוא זה אני אכ לך רק 50 וכתוב ונקרא בלבסלוקים זה היינו שבועה אז מהס יש שתי דרכים הראשונים יש ראשונים שמסבירים שרשי לא מתכוון שרק שבועס מויד במקצ נקראת שסדיונים יש עוד שתי שבועות שיש שסדיונים שועס דוריסה שועס השומרים שכל שומר צריך להישוע שלוש שבועות כמו שנראה בהמשך ושועסידר חוד מי שטובע את חברו מומון והלה כופר ומביאים מידרח שהוא חייב את המומו צריך להשבה להכחיש את העד רק רש"י מדגיש שמשנתנו עוסקת רק במקרה אחד ששוע סדיונים רק בשבוע הסמוד במקצ אבל יש ראשוני שמסבירים שרשי מתכוון לומר שרק שועה הסמוד במקצס נקראת שועסדיונין אז נראה כמה כללים בעניין שואה סמדי מקצס אומרת המשנה שועסדיונין התינה שהשואה באה על ידה הוא צריך לדבוע אותו לא פחות משתי כסף שתי מאות כסף כי שתי זה נקבה אז לא יכול להיות דינרים כי דינרים זה זכר וזה שליש דינר ואוידו שזה מחייבות תשובה לכל הפחות בשופר פרוטה ורשי מציין שנראה בגימור מחליקסר ושמואל האם הפרוטה הם מתוך שתי הכסף או שצריך שהטענה תהיה לפחות של שתי כסף פלוס פרוטה ואז ככפרו שתי מויס והוא יודע על פרוטה האוידו צריכה להיות שתי מויס כסף או התביעה הכללית נראה בגימור שתי דרכים של רב ושמואל עוד כלל ואם אינדו ממינתינה פוטר מה הכוונה כיצד הוא אומר לו שתי כסף לי ביותחו אז רש"י מסביר לפי שיטתו של שמואל נראה בגימור איך זה מתפרש לפי רב שהוא לא טובע ממנו שתי מטבעות כסף כי אז הכל מן אחד כמו שנראה בהמשך אלא משקל משקל של כסף כ גולם כסף גולמי במשקל של שתי מטבעות לי ביוטחו והוא אומר אין לך ביוד לא פרוטה דהיינו משקל נחושת של פרוטה פרוטור כי הוא טובע אותו כסף והוא מודה לו בנחוישס נכון שיש כאן דוא במיקצס כי הוא טובע ממנו הרבה הוא מודה בחלק חלק אבל זה לא אותו מין אם הוא טובע אותו שתי כסף הוא פרוטה לי ביות חור והוא אומר לו אין לו חביות יהיה לו פרוטה אז חייב כתנסובר שתנוחיטים וסועירים ודע לו באחד מהם חייב אז הוא משלם את הפרוט שהוא מודה והוא נשבע לשתי כסף שהוא לא חייב לו מביאה המשתקט את יסוד מוד במקצס אדם טוב את חברו מונ לביות 100 דינרים והוא אומר לו אין לך ביודי כלום פותטו כולו מודה בכלל כויפרקו כל פטור מן התויר בשבואה אבל אם הוא אומר לו מונל ביוטחו והוא עונה לו אין לו ביוד יהיה לו חמיש דינה רק חצי חייבשבו על החמישים שהוא כופר מה קורה יוא שטוען מונה לאבו ביותחו אבי הלווה לך למשל מונה אתה חייב לשלם זאת לייק בטור יורש הוא משיב לו אין לך ביודי כלומר היה להביך בקרת חייב לך אלו חמיש עם דינו פותר משבוע לחמיש עם דינר שהוא כופר מפני שהוא קמי שבבדה מסביר רשי הרי הוא לא עשה לו טובה זה היויר שאבא שלו עשה לו טובה אז יכול להעיז פניו ולכפוש שהוא לא חייב לו כלום זה שהוא מודה 50 אז הוא כמישיבד הרי אמרו מסכס גיטין שתיקנו שאדם שמצא מציאה וחברו בא ואומר זה מציאה שלי והוא אומר היה שם 100 והוא אומר לא יש רק 50 הוא לא נחשב כמויד מקצסס להישב על ה-50 האחרים מפני תיקנו כדי שאנשים ירצו להשיב וידה אז ככה גם כאן הוא נחשב כמי שבע וידה מכאן וילך לא נדפס כאן פירוש רש"י בדף מיז כותב רש"י שכחתי מלפרש המשנה והנה אני מפרש כאן אז מפרש על פי רש"י שמודפס בדף מבז אומרת המשנה אדם שאומר לחברו מונביותו אמר לו יהין אומר רש"י והוא אמר לו זה בפני עדים ואמר להם אתם עידיים כי אם לא יכול מחרת לומר לו שיטיתי בך אתה אמרת לי שטות אני חייב לך עניתי לך באותה באותה מטבע הלשון שאני חייב לך באמת באמת משעת אני בוכ אבל אם זה בפניים אמר אתם מדי אז יש כאן ידוי למוך אומר לו התניו לי אתמול אמרת שאתה אתה חייב ליתן לי זה אז אם הוא אומר נסעתו אכפוטו הוא פטור מלשלם הוא פטור משועדרייסה הוא כופר הכו טוען פיראון אבל אם הוא אומר אין לוכו ביודי לא היו דברים מעולם חייב אב הוא חייב לשלם כעדים מידים הרי שאתמול דעה שהוא כן חייב לו יתרה מכך אומר רש"י אפילו אם אחר כך הוא איתן אחר כך שילמתי הוא כבר לא יהיה נאמן בלי עדים אפילו בשבואה הוא לא יהיה נאמן כי הורזק אפרן הוא כבר הורזק שהוא כופר את הכסף הזה אם הוא אומר נמוני לביות אומר לו הן בפני די מתמידי הוא מזהיר אותו אל תתניו לי אלו בעדים שיהיו עדים על הפיראון למוך האומר לא יתניו לי אז אומר נסעה תבלוך חי לשלם עוד פעם מנשצו החליט בעיד בכל זמן שהוא לא מביא עדים שהוא פרעה בפניהם הוא לא נפטר כי כך הם סיכמו וחוזרים לעניין שלו אדו ממינתינה אם אדם טובע את חברו ליטרה מידת משקל זוב יש לי ביותחו והוא אומר אין לו חביבודיה לו ליטרו כסף ליטר כסף שווה פחות מליטרה זהב פטר כי אין כאן דוא ממין אבל אם הוא אומר לו דינרזוב יש לביותו והוא אומר אין לך ביוד לא דינו כסף או טריסיס אוו פונדיויס אוו פרוטה חייב שעקו מין מדבי אחס נראה בגימור איך זה מתפרש לפי רב ולפי שמואל אם הוא אומר לו קורבו אליביות והוא עונה לו אין לי אין לך ביודל לסך חצי קור של כטניס פרוטו כי זה לא ממינתינה קטניות זה לא תבואה אבל אם הוא אומר לו קור פירוס לביות והוא עונה לו ביודל לסך קיטניס חייב שהקיטניס בכללפירוס אז ממינת אם הוא טועיתין וד בסיר הוא טוען אתה חייב לייקור חיטי הוא אומר חייב לך קורסירין אפילו ששווה פחות יש כאן ידוע במקצה ספוטר כי זה לא ממינה טיינה ורבון גמליאל מחייב וזה עולה גם על הציורים הקודמים כרבו גמליאל סובר שלא צריך הודו ממין תינה מביא משנה עוד מחליקס התו לחברו בקדי שמן למשל אומר יש לי אצלך 10 קדים מלאים בשמן קדי שמן הכוונה קדים מלאים בשמן ואוידלוי בקנקנים אומר קדים יש לך בידי אבל בלי שמן ותפרס סר למשניס מסביר למה הוא אמר קנקנים אמר היא טובע אותו קדים אז הוא אומר שקנקן זה קדריק אז הוא טובע אותו קדי שמן כי זה קדים מלאים אומר לא זה קנקנים כי זה ריק עדמנו אומר אויל וידו מקצס ממינתי אישובה כי זה כמו תנו חיטים וסירין ויבחוד מהם הוא טובע אותו גם את הקדים וגם את השמן הוא מודה לו באחד מהם בקדים אז מתחייב שואה חכו מרים אינו עד ממנת כמו שהגמור תבוא אומר רבן גמליאל רואיני את דברי אדמון ותוספס בדף מ מקשים מה רב גמליאל צריך לראות את דברי אדמו ומסכים איתו הרי לפי רב גמלי לא צריך בכלל לאדו ממינתינה אומר טויספס רבן גמליאל מתכוון לומר ששומעים מדברי אדמו שכשאדם טובע את חברו קעדי שמן הוא מתכוון לטבוע גם את הקדים וכשהוא מודה לו מודה לו גם על הקדים לא רק על השמן זה לא רק סימן של כמות של שמן ולכן אם הוא מודה שהוא חייב לו את הקדים הוא צריך לתת לו לא רק את השמן אלא גם את הקדים אומרת אומרת המשנה טוענו קילים וקרקוס אתה חייב לי כלים וקרקאות והוידה בקילים וכופר בקרקוס או שהקרקוס בקופר בקילים פטור כי על קרקוס אין חיוב שבועה אוידו במיקצס קרקוס גם פה משדוה לא על הקרקאות ולא על הקילים כידועס קרקוס לא מביאה אותו לדישוע כמו שנראה לאלום בגימור את המקור אבל אם הודעה במקצס הקילים הוא טען לו קיילים וקרקויס הוא אמר לו חלק מהכלים אני חייב לך יש כאן אידו וכפיר בלי הקרקוס אלא בכלים עצמם חייב להשמע לא רק על לא רק על הכלים אלא גם על הקרקוס כי יש יסוד של גילגלשואה שלמדים מפסוק מסכס קידושין שהנחוסים שאין להם אחריוס דהיינו מטלטנים זוכין הם גוררים את הנחוסים שיש להם אחריוס לשוב עליהם דהיינו כשהוא טובע את חברו מטלטלים וקרקוס הוא מתחייב שבוע מחמס המטלטלים הוא יכול גם להשביע אותו בינתיים גם על הקרקוי שעליהם עצמם אי אפשר להשביע אומרת המשנה אין נשבון על תנס חרש שוטה וקטן אם הם טובים אותו לא נשבעים אפילו שהוא מועד במקצא שמסביר שחרש בחז"ל זה לא מדבר ולא שומע אז איך הוא טובע אותו ברמיזה ואין משבי נסכוטן שטובים אותו אבו נשבעים לקותן ולהקדש לכאורה זו סתירה אמרנו שאין נשב על תנס קוטן וכאן כתוב נשבן לקוטן נראה בגימור שתי דרכים אומרת הגמרא איך משבי אלי שסדיונים אומר רב יודר משבי בשבוע מור בתורדסיף כתוב ששאברום אבינו השביע את אליעזר עבדו ושביחו בהשם אלוקי השמיים אומר לרבנל רבשה הוא הבין שהכוונה שיך להשביע בשם המיוחד יקבובקי כמן קרבי חניה לברידי דאמר בפרק שסידוס שבה שמה מיוחד תמיד אומר לי לא אפילו תמר רבונון דמר שמספיק בכינוי אפשר לשבוע גם בלוקי השמיים למשל מה שרב אמר בשבוע אמרו בתויר הכוונה נפקמינה צריך להתפוס חפצה ביודים כמו שאברהם מדפיס לאליעזר את ברימילה סמנו להיות חותה זה היה החפץ מצווה היחיד שהיה לו כרגם בזן צריכים להתפיס ביד הנשבע חפץ של מצווה ספותו יראות תפילין כדי שהשבוע תהיה יותר רצינית וכדרו דומרובה עד דיון נדעשב בהשם אלוקי השמיים אבל לא התפיסו חפץ בידו נסה כמשתו בדבר משנה וחויזו כמו שלמד בסנהדרין דיין שטעה והוא פסק כנגד משנה מפורשת אפילו כאן זה לא משנה מפורשת אלא זה דברי רב המבואר שם שגם בדבר המירועים אז נחשב כמשנה מפורשת אז לא אומרים שהפסק קיים והוא ישלם מביתו לזה שהפסיד לו זה חוזר הקר גם כאן השוע הזו לא חלב הוא צריך להישבע שוב בניקיטס חיפץ ואומר רב פופה עד היונדש בה בתפילין הוא אמר לזה שנשבע שהחוז תפילין בידו ולא ספר תורה נעשה כמישטו בדבר משנה וחויז כי דווקא ספר תורה וילחסה אומרת הגמורה כבסי דרובה שבלי נקיתס חיפ צשבוה לא שווה כלום צריך לשמוע שוב ולסדר פופ כי מספיק להחזיק תפילין וכדומה חפצ ובליקסר פופדנו חפצי גם תפיל מספיק רש"י בסוף הדף אומר ובדורסינו ביטלו הראשון שבו דיריסה ביטלו מלהשביע שבו דריסה לפי שעון שגודל אם הוא נשבע לשקר ותיקנו לגזור עליו אורו באסורו בנוכחות אסורו גוזרים עליו שאם הוא באמת חייב הוא לא משלם אז הוא אורו והרי אמרנו אורוור בואישועה אומרת הגמרא שבואה מעומד זה שנשמע צריך לעמוד תלמיד חוכם מפני כבודו מקילים עליו שהכולישה מיושב או כול לתלמיד חוכם שבו בסעיפות אומר רש"י אפילו שפסקנו דלאק רב פופה זה רק מה שרב פופה אמר שבדיעבד השבוע לא חלה זה הלוכל לא כמו רב פופה אבל לכתחילה כן צריך להחזיק שפת תורה תלמיד חוכ פני כבודו מקילים לכתחילו אם משביעים תמיד חוכם מספיק בתפילין הוא לא צריך לאכול ספר תורה עד כאן דף תחס
לצפיה בתכנים נוספים: