הדף היומי מסכת שבועות דף לא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף לא

[מוזיקה] שבוע דף לא מתחיל מסיעתא דשמע סוף דף קודם חמש שורות אחרונות בסימן בבריסה נראה כאן 13 הלכות שנלמדות מהפסוק מדבר שקר תרחוק אז קודם כל סימן לארבע הלכות הראשונות סניגרון בור גזילסמרמו תו רבונן מנין לדיון שלא יעשה סנגרון לדברוב לשון סנגור אומר רשי אם דן דין ולבו בו נוקפו לומר שהוא טועה לא יחזיק דבריו להביא ראיות לעמידם שהוא בוש לחזור אלא לכל צדדים יחזור להוציא דין לעמיתו ואם הוא רואה שהוא יחזור בו מנין תמדו עם המדבר שקר תרחוק ומנין לדיון שלו יישב טל מדבור לפונו לסד ולתת איתו בדין שלא יטאה אותו תמוד לא ימר מדבר שקר תרחוק מנין לדין שיודע לחבי רוי הדיין שהוא גזלן וכן עיד שיודע בחבי רוי שהוא גזלן וגזן פסלו להיות הים הוא פסול לעדות מנין שלא הצטרף אמו לעיד ולדון אפילו שהעדות אמת תעמוד לאמה מדבר שקר תרחוק אומר רשי כשאני יודע שחברי העד הוא גזלן ואני בא להעיד איתו אז אני גורם לפסוק דין על פי שניים מדין ובאמת אין כן רק עד אחד אפילו שם מעשה נכון מדבר שקר תרחוק אוהדים בדיין מנין לדיון שידע בדין שהוא מרומה הוא למד מתוך דברי העדים שאין עדותם אמת שלא יומה או די מידי אך תכנו אני אפסוק על פיהם ויקולו שלשלת העוון תלוי בצבורידים העבירה לא עליי תעמוד לאמה מדבר שקר תרחוק ותנסה להוכיח את זה שמשקרים ואם לא תצליח אז תסתלק מהדין אל תדון סימן לו תשע הלכות תלוסת תלמיד שלוש הלכות בתלמיד הותללה שלוש הלכות בלחויב ועוד שלוש הלכות שסימנם סמרטות שמי האומטים מנין לתלמיד שיושליש בפני רבו ורויה זכוס לאוני וחויב לאושר ורבו מחליף הולך לפסוק להפך מנין שלא ישתוק אלא יאיר לרבו בלשון כבוד תמוד לא ימדבר שקר תרחוק והרמא כותב שהוא הדין אם להפך שהוא רואה חוב להני וזכות לעשיר הקברייסה מחדשת שאפילו שבאופן כזה שזה חוב לעשיר ועשיר עלול לרדוף אחריו אז יש כאן שני סיבות שלא התערב גם פחד מעשיר וגם כבוד רבו לא מדבר שקר תרחוק מני לתלמיד שר רב שתו בדין שלא יומר אמת יד שיגמרנו ההוא יפסוק לפי מה שהוא פסק ואסתרנו אני אחר כך אסתור את דבריו אני אוכיח שהוא לא צודק בננו משלי כדי שיקור הדין על שמי תעמוד לא ימדבר שקר תרחוק אל תיתן לרבך לפסוק שקר מנין לתמץ שמר לרבו יודע טוב שאם נום לי מו מונה איני בועדה אני לא אשקר גם תמורת סכום גדול תשמע מונה יש לי אצל פלויני והוא כופר בזה זה ואין לי אלו אי דכוד אני אביא עד הוא ישבה כנגדו מנש לא הצטרף עמוי הוא מבקש לתלמיד תבוא גם אתה כעת שני מנין שאסור לו לעשות זאת עוד לא ימדבר שקר תרחוק מקשה הגימורה הגיבור הבינה שהכוונה שהוא מבקש לו לבוא לעיד א מדבר שקר טירחוקנף כזרק הרחקה עובד שיקורקומ שקר אם הוא יעיד שהוא יודע שהוא חייב לו זה שקר ורחמו אמר ליסע וריח שוקר לא כגדומר ךסלי יש לי עד אחד שהוא ראה את זה שאני מלווה לו למשל בוא אתה קום אוסון תעמוד גם בבזן ולא יתי בבל מידי אל תאמר כלום הקבלדין יחשוב שאתה גם בא להעיד ואז הוא יאמר לעצמו יש כאן שני עדים אני סתם אצא פה מבוזה בוא נודע על האמת דולי מאפקס מפומך שיקרא אתה לא מוציא מפיך שקר אפילו אוחוסנה מה מדבר השקר תרחוק אז אסור להמיד את עצמך כאילו אתה הולך להעיד מני לנוישה בחבר אוימונה של יומר מה יקרה אני יודע שאני אבקש לו 100 הוא יודע על האמת הוא תן לי את ה100 אבל יש לי עוד איזשהו חוב שאני שהוא כופר בו ואני לא יכול להשביע אותו עליו כולו מועד במקצ או שזה קרקע שלא נשבעים עליה אז הוא עושה כזאת עצה אתעננו במוסיים אני אתן לו אתה חייב לי 200 בחוב הזה אמור ואז הוא יאמר את האמת כדי שיויד לי במונה ואז מה הדין מועיד במק מקצס חייב שועה אני מבקש לחברים 200 והוא אומר מה אני חייב מה אני לא חייב אז 100 מחייבים אותו ו100 הוא צריך לשבע שהוא לא חייב חייב לשבוע והגלגל שבוע במוקח יש דבר שנקרא גלגל שבועה ברגע שאני משביע אדם שבועי שהוא חייב בה אני יכול לגלגל ולהשביע אותו גם דברים שבעיקרון אישה להשביע עליהם עצמם מנין שאסור לעשות כן תמיד לא ימר מדבר שקר תרחוק אתה טובע אותו בשקר מהתיים מנין לנו שבחמי רומונה סיים מעשה הפוך הוא באמת חייב לו רק מונה אבל הוא מבקש לו 200 שלא יאמר הכפרנו בבזן בבזן אני אהיה כוי פרקויל ואז אני אפטר משועדריס יש מוידה במקצוע לחוץ לבזן חוץ לבזן אני אבוא אני אגיד לו באמת אני חייב לך 100 אני אחזיר לו את ה100 ולמה הוא רוצה לעשות כן כדי שלא יסחיב לא ישוע אם אני יודע בבזן שאני חייב רק מונה אני אתחייב שבוע שמד במקצ ולא יגלגל ישועמחו ואפילו שמטרתו היא גם להימנע מלהישבה אדם לא רוצה להישה גם לא היה למת וגם להימנע מגלגולי ישבוע אחרים אסור לו לעשות כן תמוד לאמדבר שקר תרחוק ולכפור בבזן בשקר אסור אפילו שהוא מתכוון באמת לשלם את החוב מנין לשלוישו שנוי שמעון באחוד שלושה אנשים הם ילוו למשל אדם מהזוז שלושתם הם התובבים אבל הוא כופר בהם אז הם עושים כזו עצה אם יבואו שלושתם לטבוע הוא יכפור והוא יפטר שלא חוד בל דין ושניים מידים כדי שיוציאו מונה ויחל יקו הם יגיעו אחד הוא יתבע שהוא חייב לא מונה והשניים אחרים יעידו שהוא חייב באמת הוא חייב הם הרי יודעים הם הרי חלק מהסיפור אבל באמת הם בעלי דינים הם פסולים לעדות מנין שאסור לעשות כן תמיד לא ימדבר שקר תרחוק מנין לשניים שבאו לדין איך עוד לובוש סמרטוטין ואיך עוד לבוש איצטליס בעשמי המון לבוש מאוד מכובד שם רימלו לזה שלבוש ביצטליס לבוש או תלבש סמט טותים או ילבישהו כמויסחו בגד מכובד אז רשי אומר שני דברים שלא תגרום לנו לסע לך פנים שאתה מכובד או הסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ואומר לעצמו איך יאמינו בי באזנ על אדם חשוב כזה מני שצריכים לעשות כן תמוד לאמה מדבר שקר תירחוק אומר רשי וכיוון שאיש מריבו זה שכנגדו מסותם טענותיו סתומות על ידי זה שהוא לבוש בכך שונה ממנו מעמיד זהצ'יקו יכול לשקר וגם זה גורם לנו לעשות לו פנים בשקר והגמור מעשה בעניין זה קבוס לקמ רוב ברבונה כשהגו לפניו לדון אנשים שלבשו בגדים מכובדים אומר לו שלופו פוזמוקיכו תשלפו את הנעליים המכובדות שיש לכם וכוסו לדינ ואז תבואו בלי הנעליים כדי שלא תגרמו לעשות פנים ולא שיסתמו דברי טענותם של אלו שכנגדכם ממשיכה בריס מנין לדיון שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיו יובל בעל דין חברי אסור לשמוע את אחד הזדדים כשהצד השני לא נמצא תמוד לא ימדבר שקר תירחוק ורשי לענות מסביר שמי שמתעים דבריו שלא בפני בעל דינו הוא לא מתבייש לומר שקר מנין לבעל דין שלא יעתם דבורוב לדין קודם שוב בלדין חברו תמוד לא בדבר השקר תרחוק הלמדים הפסוק גם הזהרה לדיין וגם הזהרה לבלדין רב קהנה הוא לומד מקור אחר מסנה מלוסיס לאססי כתוב לאסיסו שי משוב אז לאסיסו אז הרע מקבל לדיין אל תיסע אל תשמע שם משוב כשאתה שומע מאחד בלי שהשני נמצא עלול להתאים לך דברי שקר אפשר גם לקרוא את הפסוק כאילו שכתוב תחת הסין חיריק ואז לויססי אזרה לבדין אל תשיא לדיין דברי שיוב דהיינו אל תאמר את דבריך לפני שהבלדין השני נמצא בגמור פסוק מסעיף היחז זקל ואשר לא יטוב אוסו בתוויחמוב אז לא מדובר בדבר רע מדובר בדבר לא טוב מה הכוונה שני דברים רב אומר זה הבו בהרשואה אדם שבא לדין טוירה כטוויין הוא בא לטעון עבור חברו הוא עלה נותן לו הרשו שיכול לדון במקומו אומר הרש שהוא מתעבר על ריב לו לא ומה הבעיה ושם הראשון הבעל דין עצמו נוח לו ונוח לפשרה יותר מזה שהוא לא יכול לעשות פשרה ממונה אחרים אז למה אתה צריך להתערב כאן ולעשות כאן מריבה? טוויספס אומרים שדווקא כשעושה בשביל שהוא עלם הוא בעל טענות שמתאבר על ריב לא לא אבל כשטורח להביא לחברו מאותיו שאין חברו יכול לטרוח מץ קוביד יש מושג בהרשואה שאדם לא יכול לטרוח ללכת לקחת ממנוע מקום אחר אז הוא כותב הרשו לחברו שהוא ילך לגבוות עבורו זה ודאי מצווה לעשות אלא מדובר שהוא הולך לדון במקומו כיוון שהוא עלם או בעל טענות זה אסור לעשות זה לא יתויבוס בתוויח הוא מתעבר על ריבו לא ושמו לו מה זה על יקח סוד שיש על יעשיקין אדם שקונה שדה שיש על העוררים דין יש אדם שמוזג בשדה ויש כאלה שטוענים שזה שלהם אז הוא בא אלמורזג ואומר תמכור לי אני איש זרוע איתי הם לא יתווכחו אני אסתדר איתם כי הם יפחדו ממני אז הוא מתערב בריב לא עליו נאמר שלא יתובב אוסו בתוך חמוב מה ראינו במשנה אינוג ש סעידוס אלו בראויין לא ידבולו הרי המשנה כבר פרטה את הכל לא בפסולים לא ברחויקין בכיבוב לא ברחוקין לא בנשים אז מה זה שוב ראויים להעיד ולא בינם ראויים לעיד להפו כמה מה זה בא להוציא שני דרכים אומר הרב פופל להפוך כמלך ששנינו מסכת סנהדרין שהוא לא מעיד ולא מעידין אותו רש"י לאלון מסביר שפסולדריס כי כתוב סוים תוסם הולךו מלך שתי אמוסו הולכו והבעל לעיד למדנו שצריך לעמוד לפני הדיין ודרך ביזיון למלך לעמוד אז הוא לא בא להעיד אז זה המשנה מתכוונת שאם אדם השביע מלך שהוא הסועידוס אז הוא פטור משעסידוס פטור מקורבן כולו ראוי לעיד ורב אחר בינקב אמר להפוקה מסחק בקוביה אדם שמתעסק בהימורים שהוא פסול לעדות רק מדרבונון והריטבו מסביר שרב אחי מתכוון לפרש שקבלת המשנה למעט כאלה שפסולים לדות רק מדרבונון בכל זאת הם מתמעתים משועסידוס אפילו שמדויריסה הם כשרים לעדות רק נקטו אחד מהם נקט לדוגמה מסח בקוביה והוא הדין שר פסול דרבוננו אומרת הגמור מןדומה משחק בקוביה כל שקין מלך שהוא פסול מדיריסה ודאי שלא נוהגת בושה הסידוס ומן דאמר מלך אבל משחק בקוביה מדויר מרזכוזה מדויריס רואה לעידות כולו גזלן מדויריסה הוא לא נוטל חוזקה מחברו כסף הם מהמרים ומי שמנצח לוקח חכום הם גזרו ועשו אותו כגזלן כיוון שזה הסמכתי זה ששם את הכסף לאימור למשחק הוא שם את זה רק הוא חושב שהוא ינצח שחברו מנצח הוא לא נותן ז בלב שלם אז הגז בן רבונו ורבונו דו פסלו אבל בזה הם נחלקו הרב פופסובר כיוון שמדויריסור ראוי לעידות אז אם הוא נשבע שהוא עשה הוא מתחייה בקורבן כי מדויריסור רוי לעידות אז אז הפסוק מתקיים בו מה שאם כן רבח סובר כתוב בפסוק והוא עיד שהוא ראוי לעדות אז נכון שמדויריסה הוא כשר לעדות אבל למעשה בפועל כשהוא יגיע לבזן לא נקבל את עדותו כיוון שחכומים פסלו אותו אז ממילא לא נוהגת בושה סעידוס אפילו שמדויריסה הוא ראוי לעדות מה ראינו במשנה בפני בזן ושלי בפני בזן וכולו אז ראינו מחלוקס בין רב מאיר וחומים אם הוא נשבע מפי עצמו הוא עצמו נשבע שהוא לא יודע עדות האם הוא חייב גם באופן שהכפירה הייתה חוץ לבזן חכום סוברים שלא ורמר סובר שבאופן כזה הוא כן מתחייב אפילו חוץ לבזב במיקו מפליגה במה הם נחלקו אומרו רבונו קמיד רב פופה אמרו החכום לפני רב פופה הם באו לומר כך בדון מנו ומינו בדוין מנו והוא כבעשרו כו מפליגה דהינו כשאתה למד מפרשה אחת לפרשה אחרת דין מסוים בגזרו שובה אז שני אופנים איך לעשות זאת אפשר לומר דואין מנו או מינו אתה למד משם אז תיקח משם את כל הפרטים אפשר לומר דוין מנו והוא כבעשרו אחרי שלמדת את ההלכה מסוימת מפרשה ב' לפרשה א' אז תעמיד אותה והוא כבעשרות תעמיד אותה במקומה בפרשה א' ותלמד את פרטי הדין מדברים אחרים שכתובים בפרשה א' וכעת הגימור תסביר מה המחלוקס כאן בנידונינו רמר סובה שהכלל בכל התור כולו בכזה דבר דבר דין מינו מינו אז כך בשועסידוס מוזכר רק העניין של מושבה מפי החירים כתוב ושום אוקיל אוו זה שואה זאת אומרת שהטובע שקורה להם תבואו תעידו לי הם הוא משביע אותם ושומקולו זה מושבים פי החירים מה המקור של שוע סעידס כשהוא עצמו נשבע אז זה נלמד כמו שנראה לעלום בגזר ראשוה כתוב כאן תכתו כתוב בשבוע ספיקודן תכתו מה זה שבוע ספיקודן אדם בא לך ורא ואומר לו יש לי אצלך פיקדון איזשהו חוב והוא כופר והוא נשבע שאין לו באמת יש לו אז הוא חייבשם גזילוס בשועס הפיקודן זה שעה מדובר שהוא עצמו נשבע לא שמשביעים אותו אשר ישובה הוא עצמו נשבע אז למדים משם אז ממילא אומר המר דו מנו ומינו מאיפה המקור לשועש עצמו נשבע מפיקוד מה פיקודן מושבע מפי עצמו היא חייב כמו שכתוב שם אשר ראשון שוב לא שישביאו אותו אף אידוס גם בשבועסדוס מושב פעצמו חייב ממילא מינו למדים את הכל משם מהפיקוד בין בבזן ובין שלא בבזן כי כתוב ונשב בעל שקר מהשמ אפילו חוץ לבזן אף אידוס באופן שהוא עצמו נשבע שזה נלמד משפקוד בין שלא בבזן נכון שבאופן שמוש במפחים שזה אמור בשבועסידוס זה דווקא בבזן כמו שלמדים לאלון כי כתוב אם לא יגיד במקום שראוי להגוד בבזן אבל מוש מפי עצמו שלא כתוב בפרשה אלא אני למד בגזר ראשו משמעספיקודן אני אלמד משם עם כל הפרטים שכשם שבשבוע ספיקודן זה גם חוץ לבזן כרגם מוזמי עצב בשבועס זה אפילו חוץ לבזן כך סבר רבובר לא דנו והוא כבסו דינו למדים מנו מה פיקוד מושפיע אףוס מושפיע הוא כב בעשרו אחרי שהבאת לכלל שועסידוס שגם מושבה מפי עצמו חייב תעמיד אותו כמשפט המפורש בשבוע הסידוס מה המושב מפי אחרים שמפורש בשבוע הסידוס בבזן אין שמקום שראוי לעדות כן שלא י בבזן לוי אף מושב מפי עצמו שלמדת במקום אחר בבזן אין שלא י בבזן לוי כך אמרו החום לפני רב פופה שבזה נחלקו רב מר וחומים אומר לו רב פופה מי אומר ייתכן אם מפיקוד גמר לרבונן אם חכמים למדים מפיקוד את הדין הזה כמו רב מאיר לכולם לפליגה דדן מנו מנו וגם חכמים יחייבו גם חוץ לבזן כי דון מנו מינו לו היינו תמד הרבונון שהם לא מחייבים אלא בבזן כי הם לא מלמדים מושמפי עצמו בגזר שםשמספיקון אלא הם למדים זאת משהוס עצמה דמיסה בקלחמה ומה מפי החירים חייב כמו שמפורש לאפ עצמו נשבע כל שיש חיוב בשידוס ממילא אם זה המקור ומדק הכלל הוא דב מנד כשאני למד דבר מקלב אז לא יכול להיות אחרת ממנו מה מושב מפי אחרים בבזן אין שלא י בבזן לוי מושב מפי עצמו בפני בזן אין שלא י בבזן שלא בפני בזלוי כך טען להם רב פופה אומרו לרבון לרב פופה ממוצס וכ אתה יכול לומר דלו בד מנו מינו פליגה אלא חכום גם סוברים שדו מנו מינו ונגבי פיקודן משנה לאלון שהוא עשה פיקודן כמו שהסברנו ליל נויגז באנושים ובנושים גם אישה שכופרת פיקודן והיא נשבעת היא חייבת קורבן ברחיק בקרובין פסולים לאדות או לא רחוקים קרובים בקשרין פסולים לדות בפני בזן ושלא בפני בזן מפי העצמו ומפי האחרים אם אחרים שביעו אותו אינו שפזן דברים בי מפי עצמו ובפי החירים כ שכפר חייב עכשיו כך מושב מפי החירים בפיקודן מנ לרבנו דחיב הרי בפיקודן כתוב אשרב לשקר משמ שהוא עצמו נשבע לא שאחרים ישביאו אותו וכאן אומר רשי אי אפשר לומר בקלבכו מאוד שאם מושבע עצמו חייב כל שקמושבא מפי החירים כי אדרבה ממ אם הוא נשבע מפי עצמו יותר חמור אז אולי דווקא כשהוא עצמו נשבע אלא בהכרח לו דגמרו למידוס למדים מגזרשו מאידוס עכשיו כך מה אומרים חכומים שהוא חיה בבזן ושלא בבזן איך אם אתה למד מישוע סידוס שם זה רק בבזן אלו מי כי חכום מסברים דוין מנו והוא כבעשרו אחרי שלמדת שישוע ספיקודן יש חיוב גם מפי החירים תעמיד אותו בתוירשוע ספיקודן שאין אין שבו בבז מפורש בה ורמר לשיטתו שאומר דון מנו ומינו לכן הוא אומר מפי החיר אם אני למד משועסידוס אז זה כמו שם אינוח שך פה בזן ושמע מנו בדון מנו מנו פליגה שכחו מסברים דו מנו והוא כבעשרו ורב מר סבר ד מנו מינו אמר רב פרופה מה היא אן אינוחנ מהנלה לא לגבי שספיקוד יש להוכיח כמו שאתם אומרים שם נחלקו בזה אני התכוונתי לומר רק מהו קל למישמנו מה מחלוק משנה אצלנו אי אפשר להוכיח שבזה הם נחלקו כי כאן היה אפשר לומר כמו שאני טענתי שהם נחלקו מנין המקור למוזמרפי החירים בשבוע סידוס האם גזרשובה ואז אפשר שלכולל מדון מנו מינו או מקלבוכמו אבל באמת אתם צודקים שממשמנן לאלון רואים שנחלקו בנקודה הזו מה ראינו וחיוין על זודנשוה גם במיזיד יש קורבן דבר נדיר שיש קורבן על עבירה במזד מנבו על שלושה עבירות יש קורד שז ביטוי טומסמידש וקודשוב ובכולו בשני אלו נאמר בם ונעלם וכאן בעבירה השלישית בשידוס לא ינמר בו ונעלם לחייב לםזתקש אפילו לא נענם הם זוכרים את העדות הם יודעים את הכל בכל זאת הם חייבים קורבן מה למדנו שיגגוסו אם זהדנאידוס איךדו שיגגוסו אם זהדידוס הם הם בעצם מזידים יש רק חלק אחד שהם שוגגים אומר רב יודמרב כמו שבינו במשנה בואמר העד אומר ידע לי ששבוע זו אסורו כי אני נשבע לשקר ואסור לשב על השקר שאני לא יודע עדות אבל איני יודע אם חייב לא קורב אז הוא גם חייב קורבן אבל אין חיובנ שיגגוס גריצה זה כתוב במשנה שוויג מלא דהיינו שהם לא זוכרים באמת את הידו בשעה שהם נשבעו אז הם פטורים מקורבן כמו שרשי הסביר במשנה כמנוסים אומרת הגמור לימ האם נאמר תנינה לדרב קה דרב עשה למדנו לאיל שרב קהנה ורבס היו תלמידים של רב ולפעמים אחרי שיצאו מהשיעור הם התפקחו ביניהם רב קהן אמר ככה אמר רב הוא נשבע שכך הוא אמר ורבסה אמר לא ככה אמר רב הוא נשבע גם הם הלכו לפני רב ורב אמר כאחד מהם אז הם שאלו את רב שאל את רב השני אז אני נשבעתי לשקר אמר לו רב לא לי פח נוסחו אתה נשבעת כי חשבת שבאמת כך אמרתי לכאורה זו מישה מפורשת כאן שאם הם נשבעים שהם לא זוכרים עדות, הם לא יודעים עדות בשעה שהם באמת הם טעו בזה שהם כעת לא יודעים את העדות אז הם הנוסים הם פטורים אז רב היה צריך להשמיע לדבר שמפורש במשנה אומרת הגמורה לוי אף אגב דתנן כאן במשנה לגבי עדות צטריך אוצרה חייב לומר זאת לגבי ישועז ביטוי סל כדוחמינה אוכל בשידוסקסי ונלם וכמו שדיברנו החיו גם במיזיד ממילה דבן שיגדמיזיד אז גם בשויג החיוב הוא רק באופן שזה דומה למיזיד שהוא יודע משהו אבל אם הוא לא יודע בכלל דהיינו הוא לא זוכר את העידות אין חיוב לכן פטור אבל לא סו בשמז ביטו דכסי ונעלם אפילו שיגוס קולדו כל שוגג יהיה חייו גם אם הוא שוגג אמור שהוא נוס בליבו שהוא נשבע כיוון שהוא חושב שבאמת ככה היה אז הוא גם מתחייב קורבן כמה שמכן נוצרה חייב להשמיע לנו לא גם לגבי שבועז ביטוי אם הוא נשבע מחמת שהוא חושב שכך היה לכן הוא נשבע הוא חושב שהוא נשבע לבאמת כי ליבונסו אז הוא פטור מקומה כמו שלמדנו את המקור כתוב אודום בשבועה צריך שיהיה אדם בשבועה אומרת המשנה ישועה סעידוס קיצד אומר לשניים בואיו וידוני למשל תעידו בבזן שראיתם שחברי לובה ממני כסף והם אומרים שבועה שאינו יודעים לכוידוס באמת הם כן יודעים אוי שאומרו ל בלי שוה אינודים לכידוס והוא אומר להם משביע אני עליכם שהמת מה שאמרתם שאתם לא יודעים עדות ואומרו אומן הרי לא חיובין אז כמו שמבואר ברשי בראשונים יותר מבואר לאו דווקא אמרו אומן כתו דוגמה של אומן כי אם אמרו אומן אז זה ממש כמו שהם עצמם נשבו כמו שלמדנו בסוף הפרק הקודם אלא בעיקר שהם לא שתקו מספיק שמנו אנחנו באמת לא יודעים עדות ואז יש את את הדין של מושב פחירים גם חייב אדרבה מושבן פי החירים זה מה שכתוב מפורש בתור ושום מקלו לו העיקר צריך להיות שהם יגיבו לעדות שהם יקבלו את העדות אבל אם הם שתקו אין כאן קבול לשבועה א ברגע שמקבלים את השבוע או באמירת אומן שאז זה כמו שנשברו בעצמם או שמנו נכון אנחנו לא יודעים עדות והוא הרי אמר משביע נעליכם אז אם באמת הם יודעים את העדות הם חייבים קורבן מה קורה השביע עליהם חומש פה מחים חוץ לבזן משביע אותם אותם פעם אחת פעם שנייה פעם שלישית פעם חמישית ובואו לבזן והורידו באים לבזן כן אנחנו יודעים את הידות פטורין ואפילו שחוץ לבזן בכל שבועם כפרון לא אנחנו לא יודעים אין כפיר חוץ לבז מחייבת כמו שלמדנו וכמו שנראה את המקור בגימורים מה קורה כופרו כשהם הגיעו לבזנם כופרו חיובן על כל אחס ואחס אפילו שחמשת השבועות היו חוץ לבזן הכפירה בבזן עולה על כל חמשת השבועות ולמיד מפסוק כמו שרשי מביא כתוב אויו כי יש שם לאחס מילה לחייב על כל אחת ואחת על כל שעה הקורבן בפני עצמו וכמו שראינו אפילו שבעצם צריך להיות בבזן מספיק שהכפירה תהיה בבזן השבוע יכולה להיות מחוץ לבזן המה קורה השביע עליהם חמש פומים בפני בזן וקופרו בכל חמשת הפעמים אינון חיוחס רק על השוע הראשונה אומר רבי שמון מתם במז זה שונה מהאופן הקודם שאמרנו שהכפירה של בסוף עולה על כל חמשת השבועות שהיו חוץ לבזן אז קר גם כאן מה למה אתה אומר שבאופן שהם שתקו מילא באופן שהם כפרו מיד אחרי השוע הראשונה אז אני מבין כבר כפרו כבר אפשר להישע שוב בבזם אבל אם שתקו אחרי חמישה פעמים ובסוף הם כפרו אז נאמר שהכפיר עולה על כל חמשת השבועות והתחייבו חמישה הקורבנות אומר רב שימן אויל ואינום יכולים לרזו ולהוידוס אומר רשי אילו כפרו בראשונה מיד אחרי השואה הראשונה אומרים אנחנו לא יודעים עדות או אילו בבזנם שוב לא היו ראויים להעיד שכבר הגידו שאינם יודעים לעדות ושוב אכוזרו מעגיד יש כלל עד לא יכול לחזור במעדותו ברגע שאמר דבר בבזן אז זה מה שנשאר בבזן לקוח אף אגב דלא יקופר אלא בסוף כל השבוע חוץ מהראשונה או לבטולה חוץ מן הראשון למה שאם מה ששתקו ברישונו כפי על ידי הכפירה שבסוף שולה על כולם שוב אין הם רואים להשבי תשבו סבאות כי הם לא יכולים לחזור במלעיד ואם אינו כפירה הרי אם הושבעים בואים דין אז מה שייך עוד שבועה ועוד שבועה מה זה שבוע על שבועה אז בכבל כורכך כי כתב לאחת שדרשנו לחב על כל אחת ואחת השבוע חוץ לבזם וקפרו בסוף בבזן כתב דשבוז חוץ לבזם שהיה משביעם שיבוא לבזם יעידו לא יצאו לבטולה כי אחרי כל שבוע שהוא השביע אותם מחוץ לבזן אפילו שהם קפו יכלו לחזור בהם לבוא לבזן וכן להעיד אז כל שבוע בפני עצמה רויה להתחלק אז בסוף שהם באו לבזן והם כפרו עולה הכפיר בבזן על כל חמשת השבועות חוץ לבזן וזה למדים הפסוק שמחייב אותם חמישה קורבנות אומרת המשנה מדובר שיש שתי עדים כי עד אחד כמו שנראה בגמורת דעס חומים שאין בזה שהוא עשה דוסק לא יכול לחייב ממון אז מה קורה כופרו שניהם כאחוד שני העדים כפרו והם והם הושבעו שהם לא יודעים עדות וראשי אומר על פי הגימורה בתוך כדי דיבור לא המשכונר בגמורה שתי דרכים שני אין חיוב עם קורבן אמה קורה ששתי הידים כפרו בזה אחרי זה אומר לראשון אתה יודע עדות הוא כופר הוא משו אחר כך אומר ככה יד השני אורישן חיה ואשיני פוטר הראשון חייב כי בשעה שהוא כפר היה כאן עוד עד אז הוא אחד משניים אבל השני פתאחרי שהראשון כבר כפר בבזן הוא כבר לא לא יכול לחזור ולעיד אז נשאר כרק ידי חוד וידיך לא יכול לחייב מומן אז אין כאן 18 קורה כופר וידחוד הכיפר חייב מה החידוש בקול שקמה הממקרה הקודם נראה בגימורה אויו שתי כיתי עדים יש כאן שתי זוגות עדים כופרו ראשון ונשבעו ואחר כך כופרו השניו ושניהם באמת יודעים את העידות שני הכיתות שתיהן חיובוס מפני שידוס חוילו לעסקהם ושתיהם כל אחת מהם יכולה לקיים את העדות נראה בגימורה באיזה אופן מדובר ששניהם חייבים קורבן עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: