הדף היומי מסכת שבועות דף כח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף כח

[מוזיקה] שבועז דף חוף חס מתחילים בסיעתא דשמיא 5 וחצי שורות האחרונות שהדף הקודם אומר רובה אדם שנשבע שבועה יכול ללכת לחוכה חוכ ידי פסח או חרוטה הוא מתיר לו את שבועתו והוא עוקר אותה למפריע אבל אומר רובה עד מתי אפשר להישאל ניש בעל קיקור ואכול לו הוא כבר אכל אם שיר ממנו כזיס ניש לו לאו ואז כזייס שנשאר מותר לו לאכול וגם אם כבר אכל כזיס ולמפריע התברר שהוא לא עבר על שבועה כי השואה נעקרה אבל אוכלו כולו אינישה לא אומר לרוחברי דרוב לרבה שיכדומה באיזה אופן דיבר רובה היא דאומר שלא אויכל שאז דיברנו בשיעור הקודם שיש לו איסור על כל כזיס וכזיס מכזיס כמה אבדיסורה ורבח סובר שנכון שעדיין השבוע אה היא נמצאת בעולם לגבי הכזיסים שנשארו אבל הוא הבין שאחרי שהוא כבר עבר על השבוע לא שייך להישאל עליה היא דו שלא יוכלנו ואז אסור רק באכילת כל הלחם מה איריה שהוא שייר כזייס אפילו כל שהוא נמ אפילו שהוא שייר פירור אחד עדיין לא עבר על שועתו וראוי לשאלה אומר לו רבעשה ייתכן כך יתכן כך אי ביסים רובדיבר שמר של יוכל ביס שלכלנו אי ביס שלא יוכל מיגוד מהני לשילה כזיס בעשר מהני לשילנקזיס קמה נכון כשהוא אכל כבר את הכזיס הראשון הוא עבר על שבועתו אבל כל הזיתים שנשארו יש כאן כמה כזיסים עדיין אסורים עליו אז אפילו שנשאר רק כזיס אחד עדיין נוגעת השבוע מועילה לו השילה וכיוון שהוא נשאל הרי החוכם מוקר את הנדר מעיקורי אז גם הכזייס שהוא אכל התברר שלא לו באיסור אבל אם נותר פחות מכזייס שכבר לא שייך חיוב באמת לא יכול להישאל וישים מדובר שאמר שלא ירך לנו ובכל זאת אפילו שהוא עדיין לא עבר על השואה איש כזיס חושיב ליצ'ולים יש כאן שיעור חשוב עדיין יכול להישאל והיא לאי אפילו שעדיין לא עבר על השבוע כולה אכל את כולה לא יחושיב ליצולע עליי מקשה הגמורה על רובמהבריסה שהזכרנו בשיעור הקודם מי שנודר שתי נזירוס רישנו קרוב ואחר כך נישלו סלוי שניו ברישונו 30 יום שמנה על הנזירות הראשונה התברר שהנזירות הראשונה איננה אז הוא עולה לו לנזירות השנייה וגם את הקורבן הוא יכול להשתמש בו לנזירות השנייה מה רואים אפילו שכבר הסתיימה לגמרי הנזירות הראשונה עדיין אפשר להישאל עליה לא כמו שרוב אומר שצריך שישאר כזיס אונה גמורה אוכל מהסכינבשלו כפר הוא עדיין לא הביא את הקורבן הוא רק הפריש את הקורבן ממילא הנזירות עדיין נמצאת בעולם ואפשר להישאל עליה מקשים הרישנים רטוות סראש הרי גם כשהוא נשבע שלא יאכל את הכיכר אפילו שהוא כבר אכל את כל הכיכר אז הוא חייב קורבן הוא עדיין לא הביא את קורבנו באמת כמו שנראה סברה כזו לאלון אז מה ההבדל מסבירים הראשונים זה לא דומה נוזיר כל זמן שהוא לא כיפה הוא לא הביא את קורבנו, עדיין הנזירוס ממשיכה. הוא אסור בכל מה שנוזיר אסור. אז הנזירוס עדיין קיימת בעולם אפילו שעברו 30 יום של נזירות ולכן יכול להישאל עליה. מה שאם כן כשאדם נשבר לו לאכול כיכר, ברגע שהוא אכל את הכיכר, הוא כבר עבר על השואה. הקורבן זה רק לכפורה. לכן טוען רובש שכבר אי אפשר להישאל. בקשה הגיבור ואותני הבריסה אחרת כפר. דהיינו הבריסה גורסת אומנו רישונו וכיפר בקורבן. הוא כבר הביא את הקורבן בכל זאת ככל להישאל וכל מה שהוא מנה נזירוס וכל הקורבן יעלה לו לנזירוס השנייה אז רואים שגם אחרי שזה אפשר עדיין להישאל עונה הגמור בי שלא יגילח נכון שהוא כבר הביא את הקורבן ועדיין לא גילח בפתח הול מועד את ראש נזרו ורב ליזרי בריסד אומר תגלחס מעקווה כל זמן שהוא לא גילח הוא אסור עדיין לשתות יין ואסור לטמא למיסים אז עדיין הנזירות בעולם אפשר להישאל עליה שואלת הגמור ואותה בריסה אחרת גילך אפילו שהוא כבר גילר גם כן יכול להישאל לכן צריך להתפרץ באופן אחר אומר הבעשה באמת כמו שרוב ואמר ברגע שהוא עבר על שבועתו היא כבר לא ראויה לשילה ולא מועילה לשילה הרק מה יקשט מנזירוס נזירוס קרומיס זה לא קושיה מי גורם לשני או שלטוכול מי גרם לך לומר שלוש ימי נזירות שהוא מנה הקורבן שהוא הביא בתגלחת שהוא עשה זה לא היה לנזירות השנייה אלא לנזורס הראשונה שאז אתה אומר הראשונה כבר איננה בעולם ויקשה לך שלא שייך להתירה ראשונו עצם זה שהוא חייב למנות קודם כל הראשונה היא גרמה לך לומר כך ואינו הרי גילה לך החוכם שהוא מתחרט ואז הוא הוקר את הראשונה מעיקורה ונמצא שמה שהוא מנה 30 יום זה על השנייה והראשונה כולה קיימת לא התחלנו בכלל לספור אותה אז ממילא אפשר אפשר להישאל עליה כי כעת מתברר שהוא בכלל לא שפה על הראשונה אבל הכיכר שהוא נשבע שלא יאכל אותה והוא אכל אותה אז בהכרח הוא כבר עבר על השבועה השבועה כבר לא רלוונטית אז לא שייך להישאל כך מסביר רש"י אבל הרשענים מתקשים בדברי רש"י הרי למיסה ממו נפשך לפני שהוא נשאל החוכם הרי הראשונה כבר הסתיימה כשהוא נשאל אז הראשונה כבר איןנה בכלל בעולם אבל איך איך מתחיל הגלגל להסתובב? בתוס ראש מסביר קצת אחרת. הוא אומר מי גורם לשנייה שלא תחול? עצם זה שצריכים קודם כל למנות לראשונה. אז זאת אומרת שגם אחרי שעברו 30 יום הראשונים, הראשונה עדיין קיימת. במה היא קיימת? בזה שהיא מונעת ממני לומר שה-30 יום היו לה שנייה. אז כיוון שהיא קיימת אפשר לעקור אותה. ואז ואינו ואז החוכם יכול לעקור. וממילה ה-30 יום שהוא ספר עולים לשנייה. השם כבשואה כשהוא אכל את הכיכר כבר עבר הכל וכבר לא רלוונטי. עד כאן שיטת רובה שאי אפשר להישאל אלא אם כן עדיין יש כזיס מהכיכר. המימר חולק המימר אומר אפילו אוכלו כולו כבר אכל את כל הכיכר נישלו לאו יכול עדיין להישאל ואם זה היה בשוג הוא יפתר מקורבן אם זה היה במזפטר ממלקס כי עדיין השבוע רלוונטית אי בשוג בחוסק הוא עדיין חייב להביא קורבן מהקורבן זה שיעור זה רלוונטי אז אפשר להישאל אם במיזידו עבר על השואה מחוץ המלכס הוא עדיין לא לקע וכיוון שהוא עדיין לא לקה אז זה רלוונטי להישאל על זה האבול אומר רמר קופסו על העמוד כבר כפתו אותו על העמוד באופן של מיזית כדי להלקותו ועוד לפני שהילקו אותו הוא רוצה כעתישאל לאי אין כאן שיעור כי זה כבר כאילו שהוא לקה כדי שמואל דומר שמו מסכס מקס קופסו על העמוד לאלקותו ורוץ מבזנו השתחרר מהקפיטה והוא רץ פוט ממקות אז ממילא כבר אי אפשר להישאל כי הוא כבר כאילו לקה אבל דוכה הגמור ולוי עוסום במקרה של שמואל רוץ כיוון שהוא רץ הוא התבזה במוסה הזו אז הוא התקיים בו וניקלו אוכו כיוון שניקלה שהיה לו בושות הרי הוא אוכו וכפטו ממלקס אוחק שקפטו אותו והוא לא רוץ אז אם עדיין חייב במקס אז לפי מה שהמימר אמר זה עדיין רלוונטי ואפשר עדיין להישאל על נדרו על שואתו וממילה הוא יהיה פטור ממלקס דיברנו שחז"ל דורשים אודום בשבואה שהוא צעיר בשס השבוע לדעת מה היה ומה הוא מתחייב אומר רובה שבוה של אוכל כיזו אם אוכל כי כזו. זאת אומרת שיש כאן שתי כיכרות. אחת היא איסור ואחת היא תנאי. ומתנה שאם הוא יאכל את התנאי הוא יעשר בכיכר השנייה שהיא כיכר האיסור. ולמיס רואים ברשי שהנוסח שהגימור נוקט לו דווקא אלא אמר אם אוכל זו לא אוכל זו. אז רוב בא כעת להשמיע לנו ועוד מעט נראה שיש איזה סיעטה ממשנה בנדורים שכל שבוע שאדם נשבע על תנאי הוא תולז בדבר אחר אז האיסור של השבוע לא חל עליו בשס השבוע דהיינו בשעה שהוא מוציא את השואה מפיו אלא בשעת המעשה הראשון כך שיתס רשי דהיינו בשעה שהוא אוכל את הכיכר אחד משתי הכיכרות או את כיכר התנאי או את כיכר האיסור אז השבוע עליו ואז הוא צריך להיות מודע לכך כי צריך עוד דום בשבועה. כך שהתסר רש"י שהיא לא משנה מה הוא אוכל קודם כי למעשה המעשה הראשון זה מה שמכיל את השואה. כי אם הוא אוכל את התנאי אז פשוט זה מחייב אותו לא לאכול את הכיקר של האיסור. אם הוא הקדים ואכל את האיסור אז זה מחייב אותו לא לאכול את כיכר התנאי. כי אם הוא יאכל את כיכר התנאי אז למפריע הוא יעבור על האיסור. אז השעה הזו שהוא אוכל את הכיכר הראשונה מביניהם היא שסבועה ולכן אם אז הוא לא היה אודום הוא לא ידע מה קורה הוא לא ידע שזה עוסר עליו אז השבוע לא חלה רק אם אז הוא היה מודע לכך אז השבוע חלה בין לגבי חיוב קורבן בשויג בין לגבי חיוב מלכות במיזיד מסרואה אבל רש"י מדגיש שברור שכדי להתחייב קורבן כמו שנראה עוד מעט צריך צריך שהירת תהיה בשויג זאת אומרת שכיכר האיסור לא מספיק שהוא אכל את כיכר התנאי בשוג כמו כן כדי להתחייב מלקס על מיזיד צריך שאת הכיכר האסורה לא את כיכר התנאי הוא יאכל במיזיד עם מסוי ממילא אומר רוב וכך אופן ראשון והוא אוכל אסור רישוינו לתנאי קוראים רישונו כי כך סדר השבועה כמו שאמרנו אם אוכל זו לא אוכל זו אז הוא אכל את הראשונה בשוג בשעה שהוא ניגש לאכול את הכיכר של התנאי הוא שכח מכך שהוא נשבע שאם הוא יאכל את הכיכר הזה הוא יעשר בשנייה אחר כך הוא נזכר שכך הוא נשבע והשני או במיזיד הכיקר השנייה של האיסור הוא אכל במיזיד הוא ידע שהוא נשבע שאם הוא אכל את כיכר התנאי הוא לא יאכל לאכול כיכר זו והוא יודע שהוא אכל את הכיכר של התנאי בכל זאת פותר ממלקס אפילו שיתרו בו כי השבוע לא חל עליו כי בשס הכי לראשונה שהייתה השבוע אמורה לחול עליו הוא שכח אז זה לא אודו בשבועה כל זכן שהוא פטור מקורבן כן קורבן על מי יזיד אומר רש"י בעצם רובי יכל גם לנקוט להפך דהיינו אם הוא אכל קודם את השנייה את האיסור בשוויג ואחר כך הוא אכל את כיכר התנאי במיזיד וכאן צריך לתקן ברשי כמו שטויס באמצע טויסס מביא ברבינחונון ל משום דיובי דיפה חילה לכן הקטרוקר דבד לא יחלה זאת אומרת גי המקרה היה הפוך שהוא אכל קודם את הכיכר של האיסור בשויג זאת אומרת הוא לא זכר מהשבוע שלו ואחר כך הוא נזכר ואכל במיזכר התנאי גם הדין יהיה שווה כי כמו שאמרנו שיטס רשי שהכיכר הראשונה שהוא אוכל מביניהם היא הקובעת ואם אז הוא היה שוויג הוא לא היה מודע שהשבוא הכל עליו אז חסר באודום בשבואה למה נקת רובה דווקא כך משום המקרה השני המקרה השני זה דווקא באופן זה מה המקרה השני ראשון במיזיד ושניו בשוגג חייב כשהוא אכל את הראשונה זאת אומרת כיכר התנאי הוא זכר מה הכוונה מיזיד זה לא הוירה מותר ל לאכול את הכיכר הזו רק במיזיד הכוונה שהוא זוכר שאם הוא אוכל כיכר זו הוא נאסר בכיכר השנייה ואז הוא שכח מזה שהוא נשבע מזה שהוא אכל את הכיכר של התנאי והוא אכל את הכיכר השנייה של האיסור בשוגג אז הוא חייב קורבן כי באכילה הראשונה הוא זכר את שובתו והוא ידע שבאכילה זו הוא סר עליו את השנייה אז זה עוד דום בשבועה וכשאכל את השנייה בשוויג הרי הוא עבר על שבועתו בשוויג וחייב קורבן אבל כאן באמת כמו שאמרנו נקת רובת דווקא ראשון במיזיד שנייה בשוויג כי אם זה על להפך דהיינו קודם כל הוא אכל את כיכר האיסור במיזיד זה עדיין לא עבירה כולו אכל את התנאי אבל הוא ידע מכך שהוא נשבע שאם אכל את התנאי יהיה אסור עליו לאכול כיכר זא אכל אותה במיזיד ואחר כך הוא שכח מכל העניין והוא אכל את כיכר התנאי בשויג אז בעצם יש כאן עוד דום בשבואה ככמו שאמרנו שיטס רש"י האכילה של הכיכר הראשונה בביניהם היא קובעת אב בכל זאת הוא לא חייב קורבן כי את האיסור הוא אכל במיזיד רק את התנאי הוא אכל בשוגג ואין חיוב קורבן על מיזיד ואפילו שבשעת אכילת התנא היה שוג מחייב קורבן כי זה כעיקר התנאי, זה לא כיכר האיסור. מקרה שלישי, אכל את שתיהם בשויג. בין כשאכל את של התנאי, בין שהוא אכל את של האיסור, לא משנה מה הוא אכל קודם, הוא שכח לגמרי מה שהוא הפוטו. כי בשעה שהוא אוכל את הראשונה, שאז השוע מורה לחול עליו, הוא לא זוכר, אז חסר באודום בשבואה. ולכן אין כאן חיוב. אם הוא אכל שתיין במיזיד, אז קורבן אין מה לדבר כי זה מיזיד. מלכס אם הייתה אסרואה תלוי אך ללתנו הוא קודם כל אכל את כיכר התנאי במיזידה הוא ידע שכשהוא אוכל אותה הוא נאסר בשנייה ועוד אך ליסור את הכיכר של האיסור במיזיד ויתרו בו אסרו לך לאכול אותה בכל זאת הוא אכל מחייב הוא חייב מלכות כי באכילה הראשונה הוא זכר את שבועתו וחלהשבו עליו לאסור את הכיכר השנייה וכשהוא אכל את הכיכר השנייה יתרו בו התראה ודאית שאם תאכל תלקה אז ודאי שהוא לוקה מה קורה מקרה הפוך אכל ללייסורה? קודם כל הוא אכל את כיכר האיסור ויתרו בו אמרו לו ייתכן שאחר כך תאכל את כיכר התנאי ויתברר למפריע שהיא אסורה עליך ותלקה כך יתרו בו והוא אכל ועוד הרחב במיזד גם לתנוה את כיכר התנאי אז אם הוא לקה או לא פלוקטד רבי ירחנו ורשלוקיש נחלקו בדף ג במקרה של אשרו הסופק קר גם כה זה אשרו הסופק שבשעה שמטרים בו כשהוא אוכל את כיכר האיסור הראשונה זה רק התרת ספק אומרים לו ייתכן שתתחיה מלכות אם תאכל אחרקר גם את כיכר התנאי יתכן שלא ואפילו שבשעת אכילת השנייה יתרו בו התרה ודאית כי הוא כבר אכל את הראשונה של האיסו וכעת אומרים לו כעת אתה אוכל את כיכר התנאי אז מתברר למפריע שהיית אסור אבל זה לא האיסור זה רק התנאי צריך אסורה זוי באכילת האיסור ואז היה רק עשרה הסופק ולכן זה תלוי מחלוקס הזו למען דומה אסרה הסופק שמו אשר חייב התברר למפריע שהייתה התראה כי אחר כך הוא מתכל גם את כיכר התנאי וילקו אותו למן דומה לף שמעשרואי פוטר כיוון שבשעת אכילת האיסור לא הייתה כאן התרה ודאית עד כאן דיבר רואה במקרה שכעיקר אחת הייתה באיסור וכיכר אחת הייתה בתנאי מקרה נוסף תלון זו בזו הוא טלה את שתי הכיכרות אחת בשנייה שתיהם איסור ושתיהם תנאי דהיינו יש שתי כיכרות לפניו הוא נשבע כך לאי אוי חלזו אם אוי חלזו לא יכלזו אם לא יכלזו כל אחת הוא יתנה שהוא לא יאכל אותה אם הוא יאכל את השנייה אז גם בזה יש את כל המקרים שדיברנו ואחר זו בזדנצמו ובשיגס חבר אותו וזו בזוד עצמו בשיגס חברו פוטר מה הכוונה כשהוא אכל אחת מהם למשל בוא נתחיל עם הראשונה הוא אכל את הראשונה הוא זוכר שהוא נשבע עליה בזודן עצמו דהיינו הוא זוכר שהוא נשבע שאם הוא יאכל את השנייה הוא לא יאכל אותה אבל הוא שכח שהוא נשבע שאם יאכל את זו שהוא אוכל כת הוא יעשר בשנייה. אז מה קורה במקרה כזה? השבועת עצמה שאם יאכל חברתה אתחב על זו למפריע חלה. כי היה כאן עוד דום בשבועה כי בשעת האחלה הראשונה הייתה כאן עוד דום. אבל שבועת חברתה לעסר בחברתה זה לא. כי באכילה כעת שבזה הוא אמור לעסר על ידי האכילה הזו בשנייה הוא לא זוכר מזה שהאכילה הזו עוסרת אותו בשנייה. כמו כן, כשהוא אכל את השנייה, הוא זוכר שהוא נשבע שיהיה אסור לו לאוכלה אם יאכל את הקודמת והוא כבר אכל את הקודמת, אבל הוא לא זוכר שעל ידי האכילה זו הוא נאסר בקודמת שהוא כבר אכל. אז פטור בי ממלקס על השנייה שהוא מיזיד כמודע לכך בי מקורם על הראשונה שהוא עבר על בשוויג. למה? ממלקס השנייה הוא פטור כי כמו שאמרנו השבוע לא חל עליו כי בשעת קיום התנאי בשעת אכילת הראשונה שזה מכיל עליו איסור בכיכר השנייה ולהעמוד לכך לחלוש על השנייה הוא לא שכח מזה גם מקורבן למפריע לראשונה הוא פטור כי לא היה שועיג בשעה שהוא אכל אותה הוא היה מודע לכך שאסור לו לאכול אותה אם יאכל את השנייה וצריך שיהיה שויג בשעת אכילת האיסור אז נכון שהיה שוויג בשעה שהוא אכל את השנייה של התנאי אבל זה לא מחייב קורבן. הקורבן בא על הכיכר הראשונה אתה רוצה לחייב אותו קורבן. וכיכר זוג שלעצמה הוא אכל במיזיד. אז ממילא אין כאן לא חיוב קורבן ולא חיוב מלכס. אופן שני, הוא אכל זו בשיגס עצמו בזדון חברתו וזו בשיגס עצמו בזדין חברתו. בשעה שהוא אכל אחת מהכיכרות הוא שכח שהוא נשבע שהוא לא יאכל אותה אם הוא יאכל את השנייה. אבל הוא זוכר שאם הוא אוכל זו אז הוא נאסר בשנייה. חייב הוא חייב קורבן אחד על האכילה השנייה של הכיכר השנייה. למה? כי בשעה שהוא אכל את הראשונה הוא זכר שבשעה שהוא אוכל זו נאסר בשנייה. אז יש כאן עוד דום בשבואה. כשהוא אכל את השנייה הוא לא זכר מזה שהוא עסר על עצמו כיכר זו אם הוא יאכל את הקודמת. אז זה מקרה קלאסי שהוא נשבע או דום בשבוע ואחר כך הוא שכח משוע. אכילת שוויג בחי אותו קורבן וראשי מוסיף לכאורה יש כאן קושיה הרי כשהוא אכל את הכר השנייה בזדון חברותו זאת אומרת שהוא ידע בשעת אכילתה שעל ידי כך הוא מקיים את התנאי שאסור לו לאכול את הקודמת שהוא כבר אכל ובכל זאת לא אכפת לו ואוכל אותה זאת אומרת שהוא מיזיד לעבור על שבואה אז שאומר הווריון צריך לתקן לפני הצזור היה כתוב משומד כי הרי לא אכפת לו לאכול כעת במזד אפילו שמתבר למפריע שבאכילה הזו הוא נאסר בכיכר שהוא כבר אכל ואם הוא כזה מצב אז זה לא שוב מידיוסי אז גם כיקר זו שאתה בא לחייב אותו קורבן אילו היה יודע שהיא אסורה לה הוא גם היה אוכל אותה אז זה לא שומדיסי בתרץ רשי כיוון שתקיקה הראשונה הוא אכל בשיגס עצמו אז זאת אומרת שהשבוע הראשונה בכלל לא חלה עליו כי חסר באודום בשבוע שיתס רשי שאכילה הראשונה היא צריכה להיות אודום ושעה שהוא אכל את הכיכר הראשונה הוא לא זכר שהוא נשבע להשם יאכל את הבעה אחריה את השנייה אז הוא יעשר בה אז ממילא הוא לא היה מיזיד באמת היה מותר לו לאכול את כיכר התנאי לגבי שבועזו כיוון שבאמת השבוע לא חל עליו מה שהיה אסור לאכול את הכיכר השנייה זה רק בטור שהיא בטור כיכר איסור כיוון שהיא נאסרה עליו על ידי אכילת הראשונה ואת זה הוא לא זוכר אז הוא שוויג אז הוא שוויג מביא קורבן מקרה שלישי שישתיהם בשוג גג בשעת אכילת שתי הכיכרות הוא שכח מכל השואה בין מזה שה הכיכר זו אסורה עליו אם הוא יאכל את השנייה בין שבזה באכילה הזו עוסר על עצמו את השנייה בוטר כי בשעה שהשבוע צריכה לאחול עליו זה לא עוד משועה מה קורה אם הוא אוכל את שתיהם במיזיד הוא יודע מכל העניין ואוכל את שתיהם במיזיד השני מחייב זה ברור יש כאן אשר ועדי אחרי שהוא אכל אחת במיזיד אז אכל על השבועה לא לאכול את השנייה הוא אכל את השנייה במיזיד ויתרו בו אז הוא לוקה הראשון ויתרו בו בשעה שהוא אכל את הראשונה שמה תאכל את הכיכר השנייה ותתחייב על זו למפריע ואכן ככה היה שהוא אכל את השנייה הבשסרואה זה הייתה אשר סופק אז פלוקת דרבי ירחמר שלוקיש למען דומה אשר הסופק שמועסרואה אז הוא יתחייב מלכות למן דומה לא ישמעסרואה אז הוא יהיה פטור מביא גמורה אומר רב מורי אףנהנ מתנינה גם אנחנו שנינו במשנה ובבריסה שמשלימה את המשנה כדברי רובה שמי שטלה את שבועתו בדבר אחר וקיים את התנאי תחילה אז צריך לזכור משוואתו באותה שעה שהוא מקיים את התנאי ואם לא השוואה לא חלה מה ראינו יש משנה מסכס נדורים וכאן זה מוסגר כך גם נראה מרשי כי הוא מביא זאת הקופונים כתוב שממשנה ארבו נדורים התירו חכומים שהם לא חלים הנדורים נידרי זרוזין נידרי אוי נידרי שגוגוס נידרי יונסין אזרוזן ואנסין הגמורה שם מבת לעניינינו נדרש גוגו קיצד קונום אם אוכלתי ואם שוסיסי אדם אומר קונו עליי דוב פלוני דבר פלוני יהיה אסור עליי כמו קורבן אם אכלתי היום למה הוא אמר זאת הוא היה בטוח שהוא לא אכל היום הוא רצה להוכיח שהוא לא אכל היום אז הוא כך אמר אם אכלתי אם שתיתי יהיה זה אסור עליי ואז ונזקה שאוכל וש שסו הנדר בטל ומותר לו לההנות מאותו דבר פלוני כמו כן דוגמה נוספת אדם שאמר כוינום שאיני אויכל שאיני שויסה שוכח ואוכל ושוסומות רש"י גורס שאני אויכל אז רש"י אומר לא ייתכן לפרש קודם שאני אויכל דהיינו באופן שהוא עסר על עצמו לאכול למשל אמר על כיכר מסוימת כהנום שאני אויכל או כהם שאני אויכל היום רים הוא שכח והוא אכל בושתה הוא שכח מה מה הנדר שלו כי אם כך מה שייך לומר מוטר הוא בשויג עבר על עבירה זה לא שייך מוטר ואם תפרש מוטר שפטרו מהמלכס ברור מי יתרע בו כלל דבר מרשי אין מוטר לא שום פוטר אז בהכרח מה הכוונה קוינום שאני אויכל דהיינו כאם אשרוב אמר אמר כוננו לדוב פלוני אם אני אוכל היום שוכח ואוכל ושורסו הוא שכח מזה שהוא אמר את הכוינום והוא אכל והוא שתה לכאורה כעת צריך לחול עליו הקינום מותר למה כיוון שהנדר אמור לחול בשעה שהוא אוכל או שותה ואז הוא לא זוכר אז כמו שרובה אמר רובדיבר לגבי שבואה המשת מדברת לגבי נדר בתו לו במריסה כשם שנידרי שגוגוס מותורין כך שבו שגוגס מוטוריס כמו שרוב ואמר רש"י לא גורס את המוסגר כאן כ הוא אומר מה שייך לומר איך כדומה מה שכתוב החלק הראשון אם אוכלתי זה הגיבור מפרשת שם שזה כמו מה שלמדנו לאל ברב קנה ורבסה שאדם נשבע בשוגג דהיינו הוא נשבע כך וכך כיוון שהוא סבור שכך וכך אז זה גם זה לא שואה שקר החלק השני הרי ביארנו שהכוונה כמו שרוב ואמר מה ראינו במשנה שאין שבועה חל על שבואה מביאה גמורה מעשה בשתי אחים אייפה ואביבי שניהם היו בניו של רחבה דפומבדיסה רחבה מאיר פומדיסה אז מה היה עפה טונה שבועס ברבה אייפה למד מסכת שבועס בישיבתו של רבי כשהוא חזר מהישיבה פוגבי אבי מאחורה אחיו אבי מפוגש אותו אז הוא רוצה לדבר איתו בלימוד אמר אתה כעת שבועס אז הוא שואל אותו שאלות אומר לי שאלות האבימי אדם שאמר שבועש שלא יאכלתי שבו אש לא אכלתי פעמיים הוא נשבע שהוא לא אכל מתברר שהוא כן אכל מה הוא האם הוא חייב שתי קורבנות או לא אז הוא טעה איפה שהוא ראה במשנה שבוע על שבועה אומר לי אינוחי ולא אחס כשבואה השנייה לא חלה אומר לי אמר לו אחי אבימי אשתפשסתית הרי יוצו שבוע אל השקר בשעה שנשבעת השבוע הראשונה יצאה מפיו שקר הלכה להשבואה הסתיימה השבועה השנייה היא שבועה אחרת כש של עצמה שהוא שוב נשבע בשקר. אין סיבה לפתור אותו משומי שבוע חולה על שבועה אלא בשבוע שלהבו שהוא נשבע שהוא לא יאכל והשובה עדיין קיימת בעולם הוא שוב נשבע שהוא לא יאכל היא לא קיימת היא לא חלה כי היא לא יכולה לחול על שואה שכבר קיימת אבל שהוא נשבע לשעבר נשבע פעם אחת השואה הסתיימה נשבע פעם שנייה ושוב אז יש כאן חיוב של שתי קורבנות אז הוא שוב שואל אותו עוד שאלה שבוע שלו ירחל תמ הוא נשבע שבועש שלא אכל תשע תנים. חזר ואמר שבוע שלא אכל 10 תנים ואז אכל 10 תנים בן מחוד. מה הדין? האם הוא חייב קורבן אחד או שניים? ענה לו איפה? חייב על כל אחס ואחס. על כל שבוע הוא חייב קורבן. דהיינו אם הוא אכל 10 תאנים הוא יביא שתי קורבנות. כי הוא סבר שכשהוא נשבע 10 על התאינה העשירית אז יש כאן תוספת. אז הכל גם על כל התשע. יש כאן שתי שבועות. אומר אמר להביא איש טפשס זה שוה על שואה שהיא לא חלה כי זה שנשבע שלא יאכל תשע אז ודאי שהוא נשבע שלא יאכל 10 תשע לא אוכל 10 לא יאכל זמן שלא אוכלים תשע אי אפשר להגיע ל10 אז השבוע השנייה לא חלה כי בכלל 10 כבר כלול תשע אז ממילו התחייב רק קורבן אחד שוב הוא שואל אותו מה יקרה באופן שהוא נשבש בסדר הפוך הוא אמר שוא שלא יכל 10 תנים ותשע אחר כך הוא נשבע שלא יכל תשע תנים מה אז הוא טעה לומר שת זה בכלל 10 כי בכלל 10 יש תשע אז הוא שוב טע והוא אמר אינו חי ולאחזק שבועה שנייה לא חלה אומר לישתפשס שוב טעית בשבועה הראשונה מה הוא נשבע 10 דליוכיל או תשע מיוכל אז בשבוע הראשונה תשע תאנים לא נאסרו עליו ויכול לאכול תשע תאנים אז במילה השבועה השנייה חלה כשהוא אוכל תשע הוא מתחייב קורבן על השבועה השנייה כשהוא משלים ל-10 אז עובר על השבוע הראשונה ואז הוא מתחייב קורבן שני אומר רבימי נכון שאיף את הה כי באופן עקרוני כשאדם נשבע לא לאכול 10 ואחר כך הוא נשבע לא לאכול תשע אז הוא התחייב שתי קורבנות כשהוא אכל 10 אבל זמנין דמשכחס ללא דעיפה לפעמים כן יצא הדין כמו שאיפה אמר שאם הוא נשבע שלאכל 10 ואחר כך הוא נשבע שלא אכל תשע והוא אכל 10 הוא התחבר קורבן אחד כדימר באותו אופן שמר שרבי רבי דיבר מה אמר רבי דומר רבי שבוה שלא יאכל תני נובים אדם נשבע שלא יאכל יחד באותו יום הוא לא יאכל תניבים אבל תאנים לחוד הוא כן יאכל אחר כך וחוזב עוד שועה שבועה שלא יאכל תאינים עכשיו אם הוא יאכל תאנים וענבים באותו יום הוא התחייב שניים כי כשהוא אכל תאנים הוא מתחייב על השבוע השנייה כי השבוע השנייה הייתה בתוספת שרק גם תנים לחוד הוא עוסר על עצמו כשהוא משלים ואוכל ענבים אז הוא מתחייב על השבוע הראשונה אז מה קורה אבל ואוכל תאינים הוא שכח מהשבוע השנייה שלו והוא אכל תאנים אחר כך הוא נזכר שהוא נשבע שלא יאכל תאנים ופרש קורם ואחר כך הוא שוב הוא שכח מהשבוע הראשונה אוכל הנובים לחודי ואכל רק ענבים א לכאורה כעת הוא הצליח להפריש עוד קורבן כי כעת הענבים מצטרפים לתאנים באותו יום מדובר אז השבוע הראשונה שהוא נשבע לא לאכול תנים ענבים הוא כעת עבר על זה זה לא מצטרף למה אבלים חצי שיום כי ברגע שהוא הפריש קורבן על התאנים אז הם כבר נפרדו והם לא יכולים להצטרף לענבים אז הוא אכל רק ענבים הוא עבר רק על חצי שבוע הוא נשבע לו לאכול תאנים ונבים את התאנים אי אפשר להחשיב כעת אז הוא אוכל רק ענבים ואחיישי הוא לא מחייב קום ככה אמר רבי אומר הביה ממילה ייתכן אופן כמו שהיפה אמר אונמ כגון דומר שבוע שלא יכל 10 תאנים למשל זבומר שבוע יש לו איכל תשע הוא שכח מהשבוע השנייה ואוכל תשע והוא נזכר והפרש קורבן הוא שכח מהשבוע הראשונה ואחר כך אוכל הסיריס אבל אני לא יכול לצרף את זה כדי לחייב אותו עוד קורבן על השועה הראשונה כי הוא כבר הפריש קורבן אבלסירס חצי שיהיו חצי שיעו לא מחייב אז באופן כזה באמת הוא יביא רק קורבן אחד עד כאן דף חוף חס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: