הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נה

[מוזיקה] עבודה זרה דף נתחילים בעזרת השם דף נד עמוד ב במשנה מספרת המשנה שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו של הקדוש ברוך הוא בעבודת כוכבים למה אינו מבטל אותם אמרו להן הזקנים אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדים היה הקדוש ברוך הוא מבטל אותו אבל הרי אין עובדים לשמש לירח לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות. מה יאבד עולמו מפני השוטים? אמרו להן, אם כן יאבד שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו, אלה האלילים הפסילים שהעולם לא צריך שיאבד. והשמש, הירח, כוכבים ומזלות וכדומה, אותם הוא ישיר. אמרו להם הזקנים, אם הקדוש ברוך הוא ישאיר רק את העבודה זרה שהעולם צריך, אז אלה שעובדים אותם התחזקו. אף אנו מחזקין ידיה של עובדיהם של אלו שאומרים תדעו שאין אלוהות, שהרי הן לא בטלו. אתה רואה שאת כל האלילים ביטלו ורק אותם השאירו. אז אי אפשר לבטל את האלילים שאין לעולם צורך בהם כי אז אנחנו מחזקים את אלה שעובדי אלילים של אותם דברים שהעולם כן צריך מביאה הגמראנו רבנן ברייתא שאלו פילוסופין חכמי האומות את הזקנים ברומי את אותה שאלה שראינו במשנה אם אלוקיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה אמרו להם הזקנים אילו לדבר שאין העולם צורך בו היו עובדין הרי הוא מבטלה אבל הרי אין עובדים לשמש והירח לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות מה יאבד העולם מפני השוטים אל העולם כמנגו נוהג ושותוטים שיקלקלו עתידן ליתן את הדין גם לגבי גזל דבר אחר הרי שגזל שיעה של חיטים והלך וזרעה בקרקע דינו שלא תצמח כי היא גזולה אלא עולם כמנהגו נוהג והולך והיא צומחת ושותים שקלקלו עתידים יתן את הדין דבר אחר לגבי עבירה הרי שבא לשת חברו דין הוא שלא תתאבר אלא העולם כמנהגו נוהג והולך ושותים שקלקלו עתידים יתן את הדין והיינו יודע מה רש לקיש כמו דברי רש לקיש שאמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לרשעין שעושים סלע שלי פומבי עושים את הרושם שלי שאני רושם בו הפקר לכל שכל הרוצה לחתום בו יחתום כלומר שהם באים על הערבה ובעל קורחי ומולידים אלא שמדריכין אותי ומחתימין אותי בעל כורחי מפני שאני יוצר טבלת בעל כורחי והם מולידים מפני שעולם כמנהגו נוהג עוד מביאה הגמרא שאל פלוספוס אחד מחכמי אומות העולם את רבן גמליאל כתוב בתורתכם לגבי עובדי עבודה זרה כי השם אלוקיך אש אוכלה הוא כל קנה הוא מתנקה מתקנא לנקום בעובדיע עובדי עבודה זרה למה רק בעובדי עבודה זרה הוא מתנקם מפני מהם אינו מתקנא בעבודה זרה עצמה למה הוא מתקנה בעובדיה ואין מתקנה בעצמה למה את עובדי עבודה זרה הוא מאבד ואת עבודה זרה עצמה הוא משאיר אמר לו רבן גמליאל אשול לך משל מה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב ואלה לו שם שם על שם אביו. הוא קורא לכלב בשמו של אביו. וכשהוא נשבע הוא אומר בחיי כלב אבא. כששמע מלך על מי הוא כועס? על הבן הוא כועס. מה? או על הכלב הוא כועס. אוה אומר על הבן הוא כועס. כי מה הכלב עשה? הוא לא עשה שום דבר רע. כך גם הקדוש ברוך הוא כועס על עובדי עבודה זרה ולא על העבודה זרה בעצמה. אמר לו החכם, "כלב אתה קורא אותה את העבודה זרה ואלו יש בה ממש. הרי יש לה כוח. אמר לו רבן גמליאלו, מה ראית שיש לה כוח?" אמר לו, פעם אחת הייתה שריפה, נפלה דלאקה בעירנו ונשרפה כל העיר כולה ואותו בית עבודת כוכבים לא נשרף. אמר לו רבן גמליאל, זה לא בגלל שיש בה ממש, אלא המשולך משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהמדינה הפרה את רצונו, שרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה, עם החיים הוא עושה או עם המתים הוא עושה? עם מי הוא נלחם? עם אלה שבבית קברות. לא. ואומר עם החיים הוא עושה. אמר לו החכם ההוא, כלב אתה קורא אותה, מת אתה קורא אותה עכשיו אם כן יאבדנ הקדוש ברוך הוא מן העולם? אמר לו רבן גמליאל, כמו שראינו במשנה, אילו לדבר שאין העולם צריך לא היו עובדים הרי הוא מבטלה. אבל הרי הן עובדים לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, למקום מצאי המים, לאפיקי המים ולגאיות, הבקאות, מה יאבד את עולמו מפני שותים. וכן הוא אומר בצפניה, אומר הקדוש ברוך הוא, מה אתם רוצים? הסוף הסף כל מעל פני האדמה אני אחלה את כולם מעל פני האדמה נוום השם אסף אדם ובהמה אני אחלה אדם ובהמה אסף עוף השמיים מודגי הים גם אותם אני אחלה מה ואת כל המכשלות את הרשעים כל הדברים שרשעים נכשלים בהם את הכל אני צריך לחלות וגומר וכי מפני שהרשעים נכשלים בהן יעבדהם מן העולם הרי העולם צריך אותם ועלו לאדם אין עובדים אפילו את האדם יש כאלה שעובדים אז מה אותו הקדוש ברוך הוא יחלה והכרתי את האדם מעל פני האדם מה וגומר לו מספרת הגמרא שאלה הגריפס שר צבא שהוא היה ממונה על ראשי הגיסות הוא שאל את רבן גמליאל כתיב בתורתכם כי השם אלוקיך אש אוכלהו כל קנה מה הקדוש ברוך הוא מקנה בעבודה זרה כלום מתקנה אלא חכם בחכם וגיבור בגיבור ועשיר בעשיר הקדוש ברוך הוא מה לא ולקנה בעובדי בעבודה זרה שאין בה כלום שאין בה ממש אמר לו רבן גמליאל הקדוש ברוך הוא לא מקנה בעבודה זרה אלא אם שואלך למשל מה הדבר דו דומה לאדם שנסע אישה על אשתו הראשונה. אם האישה השנייה חשובה מאשתו הראשונה, חשובה ממנה, אין אשתו מתקנה בה. היא לא שונה על ידי זה את בעלה. כי בסך הכל, נכון, בעלה לקח אישה אחרת, אבל היא מבינה, זו אישה יותר טובה. הוא מצא טובה ממנה, אז הוא לקח אותה. כל פנים זה היה בזמנם שזה היה דבר נהוג. ואם היא פחוטה ממנה, אבל אם בעלה לקח מי שהיא פחוטה מהאישה הראשונה שהייתה לו, מתקנה בה. על מי היא כועסת? לא על האישה, אלא על בעלה. אותו דבר הקדוש ברוך הוא הוא מתקנא ברשעים איך אתם עוזבים אותי בשביל מה בשביל ללכת לאלה שאין בהם שום ממש עוד מספרת הגמרא אמר לאיזונין לרבי עקיבא ליבי ולבך יודע דעבודת כוכבים לת במשעשעה אנחנו שנינו יודעים שאין שום כוח בעבודה זרה אבל תסביר לי הכחזינן אנחנו רואים גברדזלי כמדברי ואתו כמצמדי אנחנו רואים אנשים שהולכים לשם שבורים איבריהם שבורים והם חוזרים איברים שלמים מה הייתה מה איך ייתכן אמר לו רבי עקיבא אם שואל לך למשל מה הדבר דומה לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני העיר היו מפקידים אצלו לא ביקשו אפילו ממנו עדים שלא בעדים הוא היה נאמן ובא אדם אחד והפקיד לו בדרך כלל בעדים כאילו הוא לא סומך עליו פעם אחת שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו של ה א שומר בוא ונכפרנו בוא ונשקר לו שהוא לא הפקיד אצלנו כלום כיוון שהוא לא הוא לא מנה עדים שיעידו הוא לא העמיד עדים אמר אמר לה בעלה וכי מפני ששותה זה עשה שלו כהוגן שהוא לא מאמין לנו בכל פעם הנו נאבד את אמונתנו שכולם מאמינים לנו אף כך הייסורים כאן הגמרא מביאה דבר שכל כך טוב לדעת אותו ולזכור אותו ולהתחזק איתו בלי קשר לעבודה זרה עבודה זרה הקדוש ברוך הוא ברוך השם העביר גילולים מן הארץ כמעט לגמרי אבל החיזוק שיש פה מהדבר הזה זה נשאר הייסורים בשעה שמשגרין אותם על האדם כששולחים אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אליו ולא ביום פלוני ולא תצאו ממנו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית יש זמן שהייסורים עוזבים את האדם גם אדם שיש לו ייסורים צריך לדעת שיש את הזמן שהייסורים יעזבו אותו ויש גם על ידי מי מי זה שבזכותו הייסורים יעזבו אותו לפעמים זה יכול להיות רופא מסוים על ידי פלוני ולפעמים זה על ידי תרופה מסוימת על ידי סם פלוני כיוון שהגיעה זמנה לצאת עכשיו עכשיו הגיע זמן שהייסורים אמורים לעזוב את האדם. זה לא והלך בדיוק באותו זמן לבית עבודת כוכבים להתרפות. אמרו הייסורים, דינו שלא נצא מהאדם כדי שלא יהיה סבור שעבודת כוכבים ריפה אותו. וחוזרים ואומרים הייסורים, וכי מפני ששותה זה עשה שלו כאוגן, אנו נאבד אמונתנו ונפר את מה שהשביעו אותנו שנצא בשעה הזו. וינוד אמר רבי יוחנן מה דכתיב וחולאים רעים ונאמנים רעים בשליחותן שמייסרים את הגוף ונאמנן בשבועתם. לזמן שבו השביעו אותם לצאת. אמר לי רבא בר רב יצחק לרב יהודה היקה הרי יש בית עבודת כוכבים במקומינו באטרין דכי מצטריך עלמה למיטר כשהעולם צריך גשם מתחזו בחלמה ואמר להו שחטו לי גבר והייתי מיטרא העבודה זרה מתגלת בחלום למישהו או לאנשים שמאמינים בו שאם אם שחטו בשבילו בן אדם הוא יוריד גשם ובאמת שחטו ליגב ואתמית כששוחטים לו בן אדם באמת יורד גשם אמר לי רב יהודה השתאי אב שחיבנה לאמר לחורה מילתא אם לא הייתי מספיק בחיי לומר לכם את לומר לא הייתי מספיק לומר את זה בזכות ששאלת אותי אני עכשיו נזכר במאמר ששמעתי מרבי רב וטוב ששאלת אותי ככה אני יכול באמת למסור את זה לדורות הבאים דאמר רב מה דכתיב אשר חלק השם אלוקיך אותם לכל העמים אותם עבודה זרה הקדוש ברוך הוא חלק מה פירוש מלמד באמת שהחליקן בדברים. הקדוש ברוך הוא החליק את אומות העולם בדברים והוא מניח להם לטעות אחר העבודה זרה כדי לתורדן מן העולם. למה? כיוון שהם רוצים לחטו הקדוש ברוך הוא פותח להם את האפשרות לחטו. לכן הוא נותן ב נותן לאלה שרוצים לטעות אפילו הסברים לטעויות שלהם. היינו דע מה ריש לקיש? מה הדכתיב? אם לליצים הוא יעליץ. מי שרוצה להתלוצץ הקדוש ברוך הוא פותח לו נותן לו להתלוצץ ומי שרוצה להיטהר ולענבים יתן כן יסייע בידו בא להטמא פותחים לו פתח טומ שיוכל לעבור שם וליפול מן העולם בא להטהר מסיין אותו מן השמיים דרך שאדם רוצה ללך בא מולכין אותו התפארת ישראל על המשניות כותב שכאן בעיקרון היה אמור להסתיים פרק רביעי פרק רבי ישמעאל ומכאן היינו אמורים לפתוח פרק חמישי שעוסק בנושא חדש עניין יין נסך יין שלובד כוכבים חוששים שהוא מנסך את זה לעבודה זרה וזה אם הוא ניסך לעבודה זרה זה אסור מהתורה בהנאה אבל חכמים גזרו על סתם יין של עובדי כוכבים שחוששים שהוא ניסך לעבודה זרה או כדי שלא יבואו להתחתן איתם סתם יהינם של עובדי כוכבים אפילו שלא ניסחו לעבודה זרה נאסר לישראל ואנחנו נעסוק מכאן לאבא בעניין של יין נסך אומרת המשנה יש כשמכינים יין יש קודם כל את הכלים של הכנת היין שזה הגט שזה כלי אחד שבו דורכים את הענבים להוציא מהם את היין יש את הצינור שמקלח מהגת זה הכלי השני ויש את הכלי השלישי שזה הבור שלתוכו היין הצלול נכנס אחר כך מעבירים את זה לחביות זה הכלים של הגעת שהיה נהוג בזמן המשנה והגמרה דבר נוסף זה השלבים. יש שלבים של ה של ה של היין. מתי זה נקרא בשם יין? מתי יש לו שם של יין? אז היום אנחנו נדבר על חלק מהדעות לעניין השלבים של היין. המשנה שלנו סוברת כמו באמת המש המשנה שלנו שנויה כמו מה שנקרא משנה ראשונה כמו התקנה הראשונה של חכמים שתיקנו שרק מתי שהיין נכנס לתוך הבור אמרנו יש גת צינור ובור שלוכו היין הצלול נשפח רק משעה שם היין נמצא בתוך הבור רק אז הוא בשם יין ואם שם העובד כוכבים נגע בו הוא הופך אותו לין יין נסך. אבל כשהוא עדיין לא הגיע לתוך הבור עדיין אין לו שם יין. וגם אם העובד כוכבים נוגע בו, הוא לא נקרא יין נסך. הוא לא נאסר. ולכן לוקחין גת באוטה מן העובד כוכבים. מותר לקנות מעובד כוכבים את היין והענבים שבגת. דיינו שבעתו ודרכו בענבים שם כדי להוציא מהם את היין. בשלב הזה אין לזה עדיין שם יין. אז זה לא נעסר משום יין נסך. אף על פי שהעובד כוכבים נוטל את הענבים בידו ממקום דריחתן בגת ונותן למקום סבירת הענבים שדרכו בגת שנקרא תפוח שטוענים אותם שם ודורכים עליהם פעם נוספת להוציא מהם את מה שנשאר בהם לא חוששים ליין נסך כיוון שעד שהיין לא בבור אין לו עדיין שם של יין ואינו עושה יין נסך עד שירד לתוך הבור כמו שאמרנו אפילו כשהוא בצינור עדיין אין לו שם יין יין נסך. אבל ברגע שירד היין לבור, אם נגע שמה עובד כוכבים ביין, מה שבבור אסור. וכמובן השאר היין שבגט או שעדיין מקלח מותר. עכשיו לגבי אם ישראל רוצה לעזור לדרוך את הענבים בגת, אומרת המשנה, דורכין עם העובד כוכבים בגת. קודם כל בגלל ההלכה שאנחנו כעת עוסקים בה. כשהיין עדיין בגט הוא לא נחשב יין נסך ולכן זה לא דבר שאסור בהנה ולכן מותר ליהודי לעבוד בשלב הזה עם העובד כוכבים ולקבל ממנו שכר על מה שהוא עובד כי הוא לא עובד כאן בדבר שאסור בהנאה היין שנמצא בגת עדיין הוא אין לו שם של יין נסך הוא עדיין מותר אז מותר לישראל לעבוד כאן ולקבל שכר מותר לו לדרו דרוך עם העובד כוכבים בגט. זה לגבי נקודה אחת. כיוון שהיין הזה עדיין אינו יין נסך, אז הוא עדיין לא אסור בהנאה. לכן מותר להרוויח כסף על עבודה ביין הזה. זה נקודה אחת. נקודה שנייה שהמשנה כאן עוברת מעניין לעניין. עוד דבר שיכול להיות בעיה. אם יהודי דורך את הענבים ועוזר לעובד כוכבים אז הוא עושה כאן עוד פעולה שבשביל לדבר עליה אנחנו צריכים לפתוח איזשהוא א א נושא שאנחנו לא גילים כל כך לדבר עליו. זה עניין שבזמן שיש בית מקדש עומד על טילו דבר מאוד מאוד מצוי. הנושא של טהרה. טהרה אמיתית כאילו הטהרה שקשורה ממש לאפר פרה אדומה ולטבילה של הכלי במקווה היינו שהוא יהיה טהור ענייני טהרה של הלכתית טהרת כלים טהרת אדם ש בזמן שיש בית מקדש אם אדם למשל היה בהלוויה והיה בעולם ההספדים אז כל עולם ההספדים מהיל על המת וכל מי שנמצא בתוך אותו אוהל גם כן נטמע עכשיו מי שיוצא משם עכשיו הוא טמא. אם לוחץ יד למישהו, מטמא אותו, נוגע בפירות, מטמא אותם. כל דבר שהוא נוגע הוא מטמא. עכשיו אה ברגע שהבן אדם נוגע ב באוכל והוא מטמא אותם, אז בדרך כלל אין לנו בעיה עם זה. אבל אם הוא למשל יגע בתרומה, פירות של תרומה והוא מטמא אותם, זה איסור. משמרת תרומותיי, צריך לשמור על התרומה שלא תטמא. בפרט שכשהתרומה נטמת פירות שמפרישים מהיבול מפרישים תרומות המעשות הדבר הראשון שמפרישים זה תרומה זה תרומה שנותנים לכהן שצריך לאכול את זה דווקא בטהרה הכהן צריך להיות טהור והתרומה צריכה להיות טהורה עכשיו אם אדם טמא נוגע בפירות של תרומה והוא מטמא אותם זה איסור איסור לטמא תרומה אבל עכשיו צריך לדעת שבזמן הבית מקדש וקצת אחרי חורבן בית המקדש ולא כזה קצת אלא די הרבה זמן אחרי בית המקדש עוד אנשים אנשים היו אוכלים חולין בטהרה, היו אוכלים אפילו פירות רגילים ושומרים על זה שזה יישאר בטהרה, שהפירות לא יטמאו. היום בזמנינו זה לא מצוי, הם בזמנינו כולנו טמאים לכן כל האוכל שאנחנו נוגעים נטמע. כל האוכל שאנחנו אוכלים היום הוא טמא בעיקרון לפי הלכות הטומאה הרגילים. אבל בזמן בית המקדש וקצת אחרי עדיין יהיו שומרים, אנשים היו נזרים לאכול חולין בטהרה. הרעיון הוא כדי שהם יהיו רגילים בטהרה ואז לא יתמו את התרומה, לא יתמו קורבנות, קודשים. והתנא כאן סובר שיש איסור לטמא חולין. יש איסור לטמא פירות חולין. כשעובד כוכבים בא ודורך על הנבים הוא בעצם מטמא אותם. כי הרי קרקע לא מקבל טומא. עץ מחובר לקרקע גם לא מקבל טומא. פירות שגדלים על העץ גם כן לא מקבלים טומאה. כשכוטפים אותם הם עדיין לא מקבלים טומא. מתי הם מקבלים טומא? כשהם נשטפים. ככה אומרת התורה ששוטפים את הפרי הוא מקבל טומא במה במים ודאי אבל יש שבעה משקים שכששותששותשוטפים בהם פירות הם מוכשרים לקבל טומאה כמו שכתוב בתחילת מסכת מכשירין ואחד מהם זה יין עכשיו כשאני בא וסוחט ענבים יוצא מהם הרי יין אז היין הזה הוא עצמו מוכשר לקבל טומא וגם מכשיר את הפירות לקבל טומאה כלי של עובד כוכבים הגת שלו רי טמאה וברגע שואה עצמו גם טמא ברגע בג שהוא דורך את הענבים הוא מטמא אותם והרי יש איסור לטמא חולין. עכשיו הגוי לא מצווה את האיסור הזה אבל יהודי כן מצווה. כאן כשהוא דורך עם עובד כוכבים בגט אז הוא הרי לא מטמא את הענבים הוא לא מטמא את היין כי העובד כוכבים כבר דרך על זה וכבר טימ את זה אז זה כבר טמא לכן זה מותר וגם אין כאן בעיה שהוא מסייע לעובד כוכבים לעשות עבירה וזה ש שהוא מסייע לו במעשה שהוא עושה שהוא מטמא את החולין כי הגוי בשבילו זה לא עבירה לטמא חולין כי זה עבירה רק לישראל אז אם כן לכן גם מצד שהענבים והיין שנמצאים בגט עדיין אין להם שם יין לעניין יין נסך והם לא אסורים בהנאה. גם מהצד הזה מותר לישראל לדרוך עם העובד כוכבים תענבים בגעת וגם מצד שהחכמים אסרו לטמא פירות חולין גם מצד הזה אין כאן איסור כיוון שכבר הפירות הענבים והיין כבר נטמעו בדריכה הראשונה שעובד כוכבים דרך עליהם וכבר טימ אותם אז נמצא אם כן כשישראל ממשיך ועוזר לו הוא לא שותף לטמא א חולין טהורים והוא לא מסייע לדי עובר העבירה כי העובד כוכבים בשבילו זה לא עבירה לבוא ולטמא חולין. צריך להדגיש שמדובר כאן על פירות של ארץ ישראל. עליהם גזרו חכמים שלא יתמו אותם. ממשיכה המשנה, אבל לא בוצרין עמו את הענבים. לא כותפים עם עובד כוכבים. ישראל אסור לו לעזור לעובד כוכבים לקטוף ענבים. למה? כיוון שכשהעובד כוכבים כוטף את הענבים, אחר כך הוא יתן אותם בגת טמאה כדי לדרוך אותם. וכשהוא ידרוך אותם, הם יוכשרו לקבל טומאה ויתמו. נמצא שהכיף שישראל כוטף את הענבים עם העובד כוכבים הוא גורם לו לטמא את החולין שבארץ ישראל. זה לגבי לעזור לגוי. אבל לעזור לישראל זה יותר חמור. ישראל אם הוא עושה בטומאה יש לו קרם וגורכין אמו. למה? כי הוא דורך בגת טמאה ואסור לגרום טומאה לפירות ארץ ישראל. ואף על פי שהישראל כבר דרך לבד והם כבר נטמעו, אף על פי כן לא ממשיכים ודורכים איתו כי אסור לסייע בידי עובר עבירה וכל שכן שלא כוטפים איתו לא בוצרים עמו אות ענבים כי הוא גורם טומאה לפירות בארץ ישראל אבל מולכים עמו חביות ריקניות לגת כדי ליתן בהם את היין הטמא ומביאין עמו את החביות מן הגת כשהחביות מלאות למה כי להכניס את היין לתוך חביות מאות אין שום איסור כי היין כבר נטמע אין איסור להכניס יין טמא לחביות טמאות. נחתום שעושה עיסה של לחם שהוא עושה עיסה בטומאה לא לשין איתו, לא עושים איתו את הבצק כי הוא גורם טומאה לחולין שבארץ ישראל. כיוון שהוא עושה בטומא הוא לשקערה טמאה וכן לאורכין עמו, לא מרדדים את העיסה איתו. הרן מסביר שזה חלק מהלישה. כמו שאתישה לא עושים איתו, לא מרדדים איתו את העיסה. אף על פי שרידוד העיסה זה כבר בעיסה טמאה. בכל זאת גם זה חלק מהלישה ולכן זה אסור. אבל ברגע שיש לך כבר עיסה מוכנה לאפייה, מוליכין עמו פת לפלטר. אפשר להוליך איתו את הפת לאופה שעופה את הפת. יש לך פה בצק שמוכן לאפייה, להכניס לתנור. אתה יכול לקחת את העיסה הזאת אל האופא. כיוון שהפת כבר נטמאה אז הוא אינו עובר בשום איסור. באיזה שלב הדבר נחשב יין? באיזה שלב יין נחשב יין? הרי אמרנו ש יש שלושה כלים בגת. יש את ה את הגת העליונה ששם דורכים את הענבים ויש את הצינור ויש את הבור שלשמה היין הצלול נשפח. ובמשנה אמרנו שרק מתי שהיין בבור הוא נקרא יין ואז הוא נאסם משום יין נסך אמר אבונה כל זה דווקא אנחנו מוסיפים את המסקנה של הגמרא אני כבר עכשיו מוסיף כל זה דווקא לפי משנה ראשונה לפי התקנה הראשונה רק היין שבבור נאסר משום יין נסך רב הונה בא ואומר משנה אחרונה מה שתתנו חכמים בשלב השני כין כיוון שהתחיל להימשך התחיל להישפך לתוך הצינור אפילו בתוך הגת כשהוא שהוא מתחיל להישפך לתוך הצינור, כבר יש לו שם יין ועושה יין נסך. הוא נעשה כולו יין נסך. אם תשאל במשנת נן לוקחין גת בהותם מן העובד כוכבים. ואף על פי שעובד כוכבים נטל ענבים בידו מהגת ונתן לתפוח. המקום שבו שמים את הפסולת כדי לשחוט את זה שוב. מה שנשאר שם הוא נגע ביד ביין שם. זה לא נחשב יין נסך. אז לכאורה רואים מכאן שזה אפילו שזה מתחיל להישפך, כל זמן שזה בגט, עדיין זה לא נחשב יין ולא נסר משום יין נסך. אז כמו שאמרנו במסקנת הדברים זה לא סותר. זה המשנה. המשנה מדברת לפי בתקנה בשלב הראשון מה שנקרא משנה ראשונה. ורב הונה מדבר משנה שנייה בשלב השני. אבל רב הונה מנסה לתרץ שהמשנה שלנו מדברת גם במשנה האחרונה. מדובר כאן במקרה מיוחד שהגת פקוקה הוא סתם בפקק את הצינור שמוביל את היין מהגת אל הבור ומלאה את הגת כולה בענבים וביין ולכן היין אינו נמשך ואינו זז ממקומו אלא במקום שנסחט שמה הוא עומד במקרה כזה רב הונה מודה שהיין שם אינו נעשה משום יין אסח כי הוא לא נשפח הוא לא מתחיל לקלח לכיוון הבור שואלת הגמרא מהמשך דברי המשנה תשמע ואינו אינו עושה יין נסך עד שהיין ירד לבור. רואים שלפני זה עדיין לא נחשב יין נסך. אז מנסה הגמרא את הרצח חינמי בגת פקוקה ומלאה שאין היין נמשך בכלל. וזה עצמו החידוש של המשנה שבגעת פקוקה ומלאה היין אינו נמשך כלל עד שיטול את הפקק. אבל כאן הגמרא מביאה את הקושיה המוחלטת האשמה. ירד היין לבור. מה שבבור אסור והשאר מותר. זאת אומרת, אם העובד כוכבים נגע ביין שבבור, רק מה ששם נאסר, אבל מה שבצינור ומה שבגת העליונה נשאר מותר, אתה רואה מכאן שאף על פי שיין מתחיל לזוב לכיוון הבור, עדיין הוא לא נחשב יין והוא לא נעסר משום יין נסך. לכן אמר רב הונה באמת צודק לא קשי אבל זה לא סותר. המשנה כאן שהיין אינו נחשב יין ואינו נעשה משום יין נס אחד שירד לבור. מדובר בשלב הראשון, משנה ראשונה. כאן מה שאני דיברתי מדובר במשנה האחרונה בתקנה האחרונה שברגע שמתחיל כבר היין לקלח אל כיוון הבור כבר יש לו שם יין ו נעשה משום יין נסח דתניה ברייתא בראשונה משנה ראשונה היו אומרים שלושה דברים שראשי תיבות שלהם בדד בוצרין דורכים דורכים זה הסימן מה זה בוצרים אין כוטפים אין בוצרים עם העובד כוכבים בגת מפני שהוא אחר כך ידרוך את זה בכלים טמאים ויטמא אותם ואסור כאן הברייתה אומרת זה ממש במילים מפורשות אסור לגרום טומ לפירות חולין שבארץ ישראל דבר שני דורחין אין דורכין עם ישראל שעושה פירותיו בטומ אפילו שהוא כבר התחיל לדרוך אותם והם כבר נטמעו כי הוא מסייע לדבר עבירה אסור לסייע בדיובר עבירה אפילו שהם כבר נטמעו כדי לגרום לו שיפרוש וגם אין בוצרין עמו אין כוטפים איתו כל שכן כמו שהן כותפים עובד כוכבים הדבר השלישי דורכים אבל דורכים עם העובד כוכבים בגט שזה היה ההלכה הראשונה במשנה אצלנו שמותר לי בגת להסתכר אצל עובד כוכבים לעזור לו לדרוך את הענבים כשהוא התחיל לדרוך הוא כבר טימ את הענבים והוא אין לו איסור לדרוך לטמא חולין פירות חולין שבארץ ישראל אז אין פה עניין של מסייע לעוברי עבירה וגם אני לא מטמא את החולים בעצמי כי הם כבר נטמעו כשהוא התחיל לדרוך עליהם וכאן אנחנו רואים כמו משנה ראשונה ולא חיישי לדרב הונה לא חוששים לדין של רב הונה שכשם מתחילים לזרום לכיוון הבור כבר יש להם שם של יין והם נסרים שום יין נסך ואם כן הם אמורים להיות אסורים בהנאה איך אני מקבל שכר מהעובד כוכבים על עבודה שאני עובד בגת שאני דורך ענבים כשהם כבר מתחילים לקלח לכיוון הבור ואם כן כבר יש להם שם יין ואם כן הם נאסרים משום יין נסך אני לא יכול להרוויח כסף על יין נסח כי יין נסך אסור בהנאה ככה סובר רב הונה רואים כאן שאנחנו לא חושים לדברי רב הונה אלא אנחנו אומרים כמו משנה ראשונה כמו המשנה שלנו סוברת כמו משנה ראשונה קם בברייתא שכשהיין עדיין לא בבור אלא הוא עדיין בגת אין לו שם יין ולכן הוא לא נהיה יין נסך ולכן מותר ליהודי להרוויח כסף על עבודה ביין הזה זה משנה ראשונה וחזרו לומר משנה אחרונה לפי הבא חנוסח דבב ראשי תיבות דורכין בוצרין בוצרין אין דורכין עם העובד כוכבים בגת אפילו בגת אני לא יכול לדרוך עם העובד כוכבים משום דברי רב הונה כיוון שכשזה מתחיל לקלח לכיוון הבור זה כבר יין וזה נאסר משום יין נסח כי העובד כוכבים נוגע בזה ואם כן אסור לי להסתכר ולקבל שכר מהיין שהוא יין נסח כי יין נסך אסור בהנאה אז אני לא יכול לעזור לעובד כוכבים לדרוך שם את הענבים כי אני מקבל קבל שכר על עבודה ביין שאסור בהנאה משום יין נסר דין שני ואין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה אסור לי לקטוף איתו כי אני גורם טומ ובעצם במשנה האחרונה חולקים על משנה הראשונה כאן עכשיו סברו חזרו בהם חכמים וסברו שמותר שימו לב טוב כאן במשנה האחרונה סוברים שמותר לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל. בכל זאת אין בוצרין עם ישראל שעושה פירותיו בטומאה. למה? כי פירותיו של ישראל יש מצווה להפריש מהם תרומה. אסור לגרום להם טומ משום האיסור לטמא תרומה כר צריך להפריש תרומות ומעשרות מהפירות האלה אחר כך. אני כותף עכשיו איתו פירות והוא מטמא את הפירות האלה הרי צריך להפריש מהם תרומה והתרומה צריכה להיות טהורה. גם אם אין איסור לטמא חולין בארץ ישראל וכל שכן שאין דורכים איתו שחוץ מזה שהדריכה שדורכים מטמה הוא גם מסייע ל ידי עוברי עבירה בזה שהוא עוזר לו לדרוך את הענבים ולטמא אותם והרי צריך להפריש מהם תרומה לכן צריך להישאר בטהרה אבל בוצרין כוטפים עם ערבת כוכבים בגת אף על פי שהוא גורם טומא לפירות האלה משום שמותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל. אז רואים אם כן שהמשנה האחרונה באמת אה חולקת על משנה הראשונה. ומה שאצנו כתוב במשנה שה קודם כל שאסור לגרום טומא לחולין בארץ ישראל זה משנה ראשונה וגם מה שאמרנו שהיין נקרא יין רק מתי שהוא בבור זה גם כן רק לפני לפי משנה ראשונה. רב הונה אמר את דבריו לפי התקנה המאורחרת יותר של משנה האחרונה שמותר לגרום טומה לחולין בארץ ישראל. והנקודה העיקרית שרב הונה בא ואומר שהיין נקרא בשם יין כשהוא מתחיל לזול לכיוון הבור אף על פי שהוא עדיין בגט כבר הזה יש לו שם יין והוא יכול לאסר בהנאה משום יין נסך ועד כאן דף ‏He.
לצפיה בתכנים נוספים: