הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נד

[מוזיקה] זורי דף נד מתחיל בסיעתא דשמיא במשנה שבסוף הדף הקודם הבודס כחובים שהניחו הבדו נסו למקום רחוק ואין דעתם לחזור אם זה קרה בשס של שולים מותרס כיוון שהם יצאו לדעת ולא נטלו אותה בדזורי איתם זאת אומרת שהם ביטלו אותה הם כבר לא מאמינים בה היא מותרת בהנוה והריט מסביר שאפילו שלי למדנו מחלוקת באופן שהוא מוכר או שנגנב לו שאנחנו אומרים הוא עדיין מאמין בה שם זה נגנה ממנו או שהוא מכר זאת בעל כורחו מחוסר כסף אז אנחנו אומרים הוא סומך שהגוי שקנה זאת ממנו שגנב זאת ממנו הוא יעבוד אם זה יהודי הוא ימכור את זה לגוי אבל כאן שהוא לא יצא בעל כוחו יכל לקחת את זה איתו ממילא לכולם יש כאן ביטול אבל אם זה קרה בשס מלחומ שהוא לץ לבר לברוח אסורו כי תכן ש עדיין מאמין בה הלכה נוספת במוסי שמלוכים אומר רש"י אבני גזית המתוקנים בדרך מהלך המלך וכשהמלך עובר מושבים שמה בדזורה והוא משתחבלה הרי אילו מותורוס מפני שמעמידינוסו בשורוש שהמלוכים עובים כלומר מפני שצריך למידה ושעה שמלאכים עוברים שאינן מוכנות למושבזור כל שעה אלא לאותה שעה אבל מאוד תקשה זו לא סיבה להתר זה משם שעבודזורה בשעה שהמלאכים עוברים שם אז נראה בגמורה אומרת הגמורה אפילו שלמדנו במשנה שאם הם בורחים בשס מלחומו עדיין בדזור אסורה אומר רבי ירמיה ברב מרב ביסנימרוד המגדל שבנו דירה פלוגל דזור כמו שכתוב בתוירה נימרוד היה מלך שלם הרי כבודסוב שניחו בשולמותר אף על גבד בדרין רחמונה שהקדוש ברוך הוא יפיץ אותם על פני כל הארץ כי שס מלחום מדומה אבל הייתה להם הזדמנות לחזור בואד הודו מדלי הודו ביטול לבטלו אז רואים כאן יסוד גם אם הוא ברח בשס מלחומה הייתה לו הזדמנות לחזור להזור לא חזר יש כאן ביטול מה למדנו במוסי שמלוכים מראל מותורס והטעם כמו שראן במשנה טמאה גמורה זה טעם להיתר וכי מפני שמעמידשמלכין מותורן למעשה אז משמשת אומר בברחון אוק משנתינו מפני שמעמידנושון רק בשורוש המלוכים ולפעמים ומלוכים מניחין דרך זו והולכים בדרך החרז ולא חוששים לכך ממילא זה לא משם שבס כחובים מספרת הגמור כי אוסול כשהגיע עלול מארץ ישראל לבובל יוסי הבמס בגימימוס לבדזורה שהוא היה פגום אז הוא ישב עליו זאת אומרת שהוא סבר שהוא כבר מותר בנוה אומר לרב יהודה להולה וורב שמואל דמר תרו בימוס שנפגם אוסור כדין מחשיבים זאת אפילו למדנו ליל אינו דים לשבורים שלזור אמבודם עצמה שנשברה זיל במילס למפלח לשבורים זול בעיניו לעבוד לשבר אבל שזה רק בימוס זה רק מושבדזורה לא יכפס ללגו אם נשבר זה עדיין משמש לבדזורה אומר לי אמר לו אולי מניבלון מאפרד הרב שמואל מיתן לנו מעפר כברם שהרב שמואל מלא ונמלא אתנינו ברוב חביבות בפרזה אבל למסב שלישמר להפך בספג מטר ואפילו למד לשבורים עצמה דכול כיוון שהוא עבד אותה ז במסביטול מחמד שנפגמה אבל בימוס שנפגם שכלי נוטלים את הבימוס הזה זרוקים אותו לפחיסו בימוס אחרינה ממילא זה כבר לא משם שזור זה כבר אחרי ביטול תניה בבריסה כבס רבי יחשלוקיש בימוס שנפגמותו מזבח שמקריבים עליו קורבנות לדזור שנפגם אוסור אפילו מנפגם עד שהנוטץ רובוי מבררת הגמורה איךדו מבימוס איךדו ממזבח איך נידע אם זה משמש לבימוס כמו שבדזורה או זה משמש למזבח ונידע באופן שרק נפגם האם מותר או אסור אומר רבי יין כבר רבי יחנון סימן לכך תראה בימוס עשוי מאבן נחס מזבח עשוי מעווני ארבה אומר חזקיה מה יקרו לשתי הנקודות שאמרנו גם שמזבח עשו עם אבנים רבות וגם שאיסורו עד שינות אצרווי כתוב בפסוק בסומוי כל הבני מזבח אז רואים כבר אבני מזבח שמזבח עשוי עם אבנים הוא עושם זאת כאבני גיר כמו ברד מנופוצ לא יקומו אשרים וחמונים שוב לא יקריבו עליו אז מה רואים כאן? היא כקו נגיר מנופוצוס אם זה עד כדי כך התנפץ לא יקומונשר עם החמונים אליו לא ניצו כל כך אפילו שרק אפילו שנפגם יקומו הגימור כעת למדנו לאיל למדים מהפסוק מן הבוקור שבהמה שעבדו אותה נכון שלהדיו הייתי מותרת בענוה אבל לגובה היא אסורה אסור להקריב אותה טונ וברייסה נבד שלו הוא השתחווה לבהמה ששייכת לו אסור הבהמה אסורה לגבוה ושחבר אם הוא השתחווה לבה חברו מותר לגוביה כי אין עוד דב שלו בקשה הגמורה ורומיני איזו נבד כל שו דמויס בין בשוג בין בלי כוונה ובין במיזיד עם כוונה בין באוינס ובין ברצון רש"י אומר שמיזיד ורוצון היינו אח שוויגג מיזיד עבר בהיפוכו אוינס ורוצון עבר בהיפוכו עכשיו כך הי אוינס איךדום אליו כגון דאונס בס חבר הוא גנב זאת וישתחבולו אז רואים שגם אם הוא שתחווה לבהמת חברו היא נאסרת לגוביה אומר רומבר לוי מה הכוונה אוינס כגון שונסו אויבד ככובים אמרו לו או שאתה משתחווה לבמתך או שנהרוג אותך ושתחווה לבמתו דידי אז היא נאסרת מה סקיף לו רב זיר איך היא נאסרת הכלל הידוע אומר אוינס רחמונ פטרי אדם שעובר בוינס התר פותרת אותו מאוינש תכסי בנרו אנוסו ולנר ולנרו ליסדובו כי היא אנוסה ורואים כאן יסוד גדול שהסיבה בפטור של אוינס זה לא כיוון שהוא ענוס אז הוא לא נהנש על העבירה אלא כמו שרואים כאן מקושי רב זיראה הסיבה לפטור אוינס כעביר כלל לא מתייחסת עליו כמיסהירה לכן הוא לא נאנש אז אם זה לא מיסורי כמה שעשה בוינס אז ממילא זה לא נחשב כנבד מרובה בכל כתוב בת שאסור לעבודזורן אבל כשפורת כוסוף כתוב על מצחי בהם ולא יוצ אם אותו לעבודזור וחי בו עם פיקוח נפש דרך הכל כולו אפילו אבןזורה כך רוב בשיטס רבי שמואל כמו שהזכרנו ליל חובז ללוכל לא כך ועוד הקוסבחמונה ולאחללו את שם קודשי כשאדם עובר אויר מחלל שם שמיים מהשמד אפילו בינס או כיצד הו וחי בוהם כשמדובר בצינה והו לאיסחלו כשמדובר בפרסיהו צריך למסור נפש לא לעבור שום אויר ממילא מה שלמדנו שדבד נאסר גם בוינס זה היה בפרסיה ענסו אותו לעבוד עבודזורים ואז הוא צריך למסור נפש ואם אז הוא עבד אז זה נחשב כעבור וזה נחשב כנ זה אסור אומ לרבונ לרובה תנסי לומוח לרובה בריסה שמסייעת לשיטתך במוסי שלא קחובי בשס השמד ככה כתוב לפני הצנזור בצנזור שינוז הגזירה אז פרסיה וזה בואינס כמובן אף על פי שהגזירובטלו התבטל השמד אויסום בימוסו לא יבוטלו שעבדו אותם היהודים בוינס אז רואים שכיוון שפרסיה אבו מסייס נאסרו אמר לו אמר אמר להם רוב הי משום לתסיון אם משוםזו זה לא סייתה ייתכן שהאיסור הוא אימר ישראל מומרה והוא פולח לו ברוצן כי יתכן שישראל מומר אב זאת ברוצה לכן הם נאסרות אבל שמר לא יתה מאיימר שיתכן אלא ישראל מומר והופלח לו ברוצם אומר רש"י כשיש כזה מצב של גזרות על היהודים של שמד וישראל ודו מטו אז אי אפשר שבכל העובדים שלא יהיה לפחות אחד מומר שרואה את מצבה של ישראל ונוטה לייבולה ולזורה ועובד ברוצן עד כאן היה תורצו של רומחומה שמה שלמדנו בנס אסור היינו שנסו לעבוד אבל אם אדם הנס במסבירושתחלה היא לא נאסרת כמו שאמרנו כאילו דמוס שני שלו חזקי אמר באמת הבריסה שאומרת בן בוינס הכוונה שהנז במסכבירי בכל זאת זה לא קושיה כי מה שכתוב אוסו זה דווקא כשהוא עשה מיסה כשהוא עושה מיסה במסחבירו יכול לאסור אותה הבשתחבוה במעשה חיצוני הוא לא עושה מעשה בבהמה עצמה היא לא נאסרת וכאן מדובר כגון שניסך לבוא לסכוב עם יין על קרו של בהסכבירי מסכיף לו רבה דברה אם הוא ניסך לעבודזורה אחרת על קרנה של בהמה זו אז מה הבהמה שמשה הבהמה שמשה רק בימוס א נבדו הוא לא עשה את הבהמה עצמה לבזורה אי בימוס בעלמו ושר בליכים לא נאסרים אלא לו מה הטרחדשה שבלכי שנעבד הוא נאסר אבל רק נעבד משם שבודזורה לא נאסר בלי חיים אלא מרבדבר כגון שניסך לו יין בן קרנה הוא עשה אותה לבדזורה דובד בו מיסה של ניסוך אבל בשתחבואה אובדה אחרת שלא בגופה לא נאסר דבר שנו שלו וכיוסו אומר רבי יחנון אף על פי שאומר משתחל מסכב לא יוסרו אוסו בו מיס שלזור אוס אומר להו רב נחמן לחכום פוקו ולאולה צאו ותמו לאולה כבר תרגמור רבונ לשמר בבובל רבונה כבר אמר מרזו בבובל רבונה אוסביר רבוצו בפני עבודובים היא עמדה שם מוכנה כיוון ששוחד בו סמנכוד או הכונה ושח זאת כתקרוסור שעומדת בפניה אוסרו אפילו דמוס שנה שלו כיוון שעשה מעשה הוא עשר אותה אז זה מדובר בתיקורבס הוא הדין בבדזור עצמה מברר את הגמור מנוון דרוס על ידי מיסה הלמקוינים שהנסו אותם להיות קורים לבדזור כמו שרשם מביא וכתוב ביחזקאל שכנסו אותם לא לעבוד יותר בביסמקדוש אז מה רואים אפילו שהם עבדו בונס כיוון שהם עשו מיסה אז הם נאסרים ודיל משנקוני דבני די ינינו אז כנס כנסו אותם כיוון שהם בני דיה לכן כנסו אותם אפילו שהם היו אנוסים אבל מניעין שבהמה שהיא לא ברדעס היא גם נאסרת ואלו מאבני מזבח שלמדנו לאיל שמלכביס חשמו יגנזו אותם כיוון ששקצו מלכיו לבדזורה ואף על גב שהמזבח שייך להקדש ולא יכולים הגויים לאוסרם כיוון שעשו מעשה אז עסרו זאת חכומים אז רואים שעל ידי מעשה כן נעסר ודילמקד הרב פרופ למדנו ליל שמצאו פסוק ודרשו בו פריצים וחללו זה יצא לחולין וקנו זאת הגויים יכלו לאסרם ואלו מקילים שבסמקדוש שאוכוז איזניחם שגם הזכרנו לאל דכסי ואז כל הקמשר הזניח המלך אוכוז מלכוס במעלו לבדזורה אומרים הקינים לבנו היחנו והקדושנו אמר אמר רבי הקודש היחנו שגונזנו והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתים ונו דמוס דוב שאינו שלו וכאן לא שייך לומר אומ פריצים חיללו אומרים הראשוני כי זה נאמר דווקא בגויים כשבאים לרבוש את הארץ לא בודי אלא כיבדוב מיסה יצרלו כיוון שעשו בהם מעשה גזר עליהם חזקה וסיעתו סרום אפילו לאדיות כי כתוב גונזום ולא אמרו שיבדו אותם ויצאו לחולין הגמורה נוקטת כאן דלא כמו שנקטנו לאל שהטם שגנזו אותם כי זה לא דרך ארץ השתמש בהם אלא כיוון שעשו בזה מיסה אונמ שעשו בו מיסה שהוא שחט במת חברו תקבס או שהוא ניסך עליי כשהיא עצמה דזור מבחינתו אוסר אפילו שהיא לא שייכת לו בגמור כיסר עבדי כשהגע מרצו לבובל אומר רבי יחנון אף על פי שאומר המשטח ולקרק לא יוסרו דרשנו אלוהים עלורים ולא יאורים אלוהיהם אבל אם הוא עשה מעשה בקרקע חופה בו ביורס לבזור אוסרת הקרקע אפילו להד כי אוסר רב שמואל בר יהודה אומר רבי יחנון אף על פי שאומר משתחבליחים לא יוסון להדיו אפילו הם שלו רק לגובה הם אסורים אבל אסון חליפי לבדס ככובים הייתה לובדזורי הוא הלך לגוי אמר קח את עבודזורה תן לי תמורה הוא נתן לו בתמורה בהמה אפילו שהיא חיה אוסרון חליפה בדזור אסורים גם בליחים וכתגמור מחליקס לגבי חליפה ודזורה כי יוס רובי כשהגיע ארץ ישראל לבוא ולאומר פליגוב נחלקו בזה רבי שמואל ורבי יוסי ורבונון וחכומים חד אומר חליפין אסורין חליפ חליפי מותורין אדם החליף בדזור קיבל חפץ א' חפץ א' הוא החליף על חפץ ב חפץ ב מותר בנוה אחד אומר אפילו חליפה חליפין נאסורין מית מדור חליפה חליפין אסורין אומקרו והוסו חירם קמו כך כתוב לבדורם מה זה והוויסו כל שתו מה ממנו לא משנה חליפין חליפ חליפין ויותר הרי קומו ואסור בנוהם ואילו זה שמתיר אומר קרו כתוב כי חירם הוא הוא חיירם ולא חליפח חליפין והידור זה שעוסר הוא נצרח ומבואלה למעותה אורלה וקילה קרם אורלה זה הפירות אחרי נטיית אילן בשלוש השנים הראשונות שאסורים באכיל לבנוהם כי להקרם אדם זרה כיליים של קרם ותבואה זה אסור בנוה שמוכון וקידש בדמין מקודשתס דהינו הוא תפסדוב כמו שרשנו כל שתומה ההיה אבל אורלה היא אסורה כמו כן כילה קרם אבל דמיה לא נתפסים באיסור ואמוך קידש במי מקודשימו קידש אישה אז כמו שרשי מבאר בעצם אור לעצמה אסורה בנוי ומחר אורלה הוא קיבל כסף אז גם הכסף נכון שמדוירס הוא מותר כי לא נדפס על הכסף איסורלה המיד רבונון אסור לו לההנות מהכסף אבל האישה מקודשת כי היא מקבלת כסף שמותר להנות מהכסף הזה כי האור ללא נדפס על הכסף הזה לכן מותר לההנות אז היא קיבלה ממנו כסף אז היא מקודשת מה תקשה כיוון שלא אסור לההנות מהכסף אם כך איכי מקודשת הו מקבל הנאה מזה זה שהוא קנה את האישה ובקידוש הוא נהנה מהאדומים אומר רש"י בקידוש שאישו התירו שאר הנאות אסרו וכמו שטויס מסבירים בשתי דרכים או משום פיר ורבייה הזקלו שמותר לו לההנות מהקידושין שהם חלים או כאן האישה דומה כל כך לחליפי הדמים אם הוא קונה משהו בכסף אז הוא נהנה ישירות מזה ממילא מן הרבונן אסור לו לההנות האם הוא קנה אישה זה לא שהוא שהיא תמורה את הכסף של האורלה לכן מותר לו לא נהנות מכך שהקידושים חלים וידוך זה שמתיר חליפה חליפין הוא יאמר לך אורלה וקיל להקרם לא יצריך יוטה שחליפין מותרים דאבלו עבודס ככובים ושביס שני כסו ובים כיחוד ושני אילו כתוב בתוירה בעבודזורה ובפירות שמיטה כתוב שהם תופסים אתמיהם אם מוכרים אותם אז הדמים כמוהם ולכן בכל שני שני אוים כאודים מלמדים הכלל הוא שאם הטרל כותבת דין מסוים בשתי מקומות זה מגלה לי שהתרל לא רוצה שאנלמד למקומות אחרים כי אם כן היה מספיק להיות כתוב מקום אחד וכיוון שיש לנו שני מקומות אז יודע ששאר מקומות חליפים מותרים ממילא אז לא צריך את המילה הוא למה אור לבקי להקרם אז הוא מיותר למה שחליפחיפים מותרים ורק חליפ זור אסורים מהפסוק ויסור חירם קומו הכני דברים אלו שסיב כי קודשת לו אז הוקש לקודש מה קודש ופודו באר כך אדם יכול לבדות הקדש והקדושה מתחללת על הכסף אשביספסדומה ואסורו כשמחליפים פיר שביס על דבר אחר אז זה תופס אם הקודש תופסדמו ויצ לחוד הקודש לחתוב כבלי קודש לו תבסות אוקייצד לא קר בפירוש שסור הוא החליף הוא נתן פירות של שמיטה תמורת בשר אלו ואלו מזמרים בשביס המצד אחד פירוש שביס נשארים בקדושתם אבל גם הבשר יש לו קדוש פירוש שביס וצריך לאכול אותם לפני זמן הביר דהיינו לפני שפירות אלו קלים בשדה לחיות לא קרב בב בבוסו דוגם הוא הלך והחליף את הבשר תמורה דגים היוצו בוסו מקדושה שביס נכנסו דוגים עד כדי כך זה לא תופס שהכל יתפס אלא רק הדבר האחרון והפירות עצמם הוא לקח בדום עם יין יוצו דוגמקדוש שביס נכנס יין הוא לקח ביין שמן יוצא יין ונכנס שמן אוקייצד אכון אכון נתפס בשביס ופרי עצמו של שביישומחה ראשונה אוסו אז ממילא מיותר חי רמול להתיר חליפלי משלבזורי וידוךסחליפחפן כוסבה שניסו ככות כן מלמדים ממילה ויצטרכו למותינו אורקרם ולכן אין לי פסוק מיותר למת חליפ חליפן בעבודה זורה לכן גם חליפ חליפן אסורים משום הפסוק כל מה שותה ממנו אסור עד כאן דף נד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: