הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף נד

עבודה זרה דף נד מתחילים בעזרת השם דף נג עמוד ב במשנה בסך הכל עברו שנתיים מאז החורבן הגדול של העולם על ידי המבול אותו דור היו צריכים עדיין להיות תחת ההשפעה של יראת השם שהקדוש ברוך הוא שפך את כעסו והחריב את העולם כולו בגלל העוונות של הדור. בכל זאת מספרת התורה עדיין בפרשת נוח, לקראת סוף פרשת נח, שהדור שקם שנתיים אחרי המבול, שמכונה דור הפלגה, החליט למרוד בקדוש ברוך הוא ולעבוד עבודה זרה ולהקים מגדל, מגדל בבל, או כמו שמכונה כאן בגמרא, בית נמרוד, כי נמרוד המלך שהמריד את כולם נגד הקדוש ברוך הוא. למה הם הקימו את המגדל? אז רש"י מביא שני טעמים או כדי להילחם בקדוש ברוך הוא. לא הסכימו שהוא לקח לעצמו את העליונים. אין סברה מעניינת כזאת. מה זאת אומרת? שהוא לקח לעצמו את העולמות העליונים ולנו השאיר רק את העולם הזה. רוצים גם כן שיהיה להם חלק ברקיע, בעולם העליון. ואחרים שאמרו שחוששים שיהיה עוד פעם מבול. אף על פי שהקדוש ברוך הוא אמר לנוח שיזהיר את העולם, שהוא הולך להביא את המבול, הם דבקו בהקשנות שאין לה שום הסבר לטעון שזה דבר טבעי. אחת לכך וכך זמן. במקרה שלנו זה היה 1656 שנים. הרקיע מתמוט. חייבים לעשות עמודים שהרקיע ישאן עליהם כדי שהוא לא יתמוטט. עוד פעם. על הני נינים שלנו. עוד 1656 שנה. זה דבר שקורה על פי הטבע. המבול הזה. צריך לעצור אותו, לעשות כל מה שאפשר. איך כאלה אומרים ניקח אתגור עלינו בידינו במקום לסמוך על הקדוש ברוך הוא. אז על אותו דור הקדוש ברוך הוא מאוד כעס והוא ירד והחליט להפיץ אותם על פני כל הארץ לפזר אותם כמו שאומר הפסוק אבא נרדה אומר הקדוש ברוך הוא ונבלה שם שפתם ובהמשך והפץ השם אותם משם על פני כל הארץ הסבר אחד הסבר פשוט שעל ידי שכל אחד דיבר בשפה אחרת, הם כבר לא יכלו להיות ביחד. הם לא הבינו אחד את השני. אז הם נפרדו וכל אחד הלך לגור במקום אחר. וכך הם בעצם עזבו את אותו מגדל בבל שרשי כאן כותב שהוא הפך להיות עבודה זרה. הם בנו אותו לעבודה זרה. עכשיו אפשר להסביר בשני הסברים מה הייתה ה כוונה של אותם בני אותו דור. שעזבו את מגדל בבל. האם הם עזבו את המגדל כי לא היה להם יותר חפץ בו? ואם כן הם ביטלו שם עבודה זרה ממנו ואם כן הוא כבר מותר בהנאה או שהם פשוט עזבו אותו כיוון שהקדוש ברוך הוא הפיץ אותם הבריח אותם על ידי שהוא בלבל את שפתם וכדומה וזה גרם שהם יהיו יאלצו לברוח אז במשנה כאן כתוב שזה הבדל מאוד גדול כי עבודת כוכבים שהניחו עובדיה בשעת שלום והלכו להם ואין דעתם לחזור כיוון שעזבו מדעתם ולא נטלו את העבודה זרה איתם ודאי ביטלו אותה והיא מותרת אבל אם עזבו אותה בשעת מלחמה אסורה אז לפני שנכריע מה הייתה הכוונה של בני אותו דור כשם עזבו את מגדל בבל מביאה המשנה עוד הלכה היו עושים אבן גזית כמו במה שעליה היו מעמידים עבודה זרה בדרך איפה שהמלך מלך היה צריך לעבור אותם במוסייעות אותה במה מאבן גזית של מלכים שעשו בדרך שהמלך אמור לעבור שם שכשהמלך עובר מניחים על אותה בימה א עבודה זרה והמלך עובד אותה אז אותם במוסי הרי אלו מותרות למה מפני שהם אינם קבועות שם למושב עבודה זרה אלא שמעמידים אותה לצורך שיכלו להעמיד מיד את העבודה זרה בשעה שהמלכים עוברים והגמרא מוסיפה ומפרשת שפעמים המלכים מניחים את הדרך הזאת והולכים בדרך אחרת וכשהקמרים של עבודה זרה רואים שהמלך החליט לא לעבור בדרך הזאת אז הם מבטלים את אותה בימה מלשמש את העבודה זרה ולכן הבימה הזאת הבימה של האבן גזית הזאת מותרת לגבי ההלכה הראשונה של עבודה זרה שהניחו אותה אותה העובדים שלה. אז אם זה בשעת שלום, זה אומר שהם החליטו שהם לא רוצים יותר את העבודה זרה הזאת, כי אם הם היו רוצים, הם היו יכולים לקחת אותה איתם, אז היא מותרת. ואם זה בשעת מלחמה היא אסורה. אמר על זה רב ירמיא בראה במאמר בשם רב על אותו מגדל בבל שדיברנו עליו שמכונה בית נמרוד שבנו דור הפלגה. רש"י כותב שהם בנו את המגדל לעבודה זרה ממש. והמגדל נקרא על שם נמרוד כי הוא היה מלך עליהם והוא המריד אותם נגד הקדוש ברוך הוא הרי היא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום והוא מותר ואף על גב דכיבדרין הוא רחמנה אף על פי שפיזר אותם הקדוש ברוך הוא בעל קורחם ויפץ השם אותם וזה כמו שעת מלחמה דמי בכל זאת היא בעיה למעדר אם הם היו רוצים אחר כך לחזור אחרי שכל אחד קיבל ו התנחל במקום אחר ויפ את השם אותם על פני כל הארץ כל אחד הלך והקים לעצמו מדינה בפני עצמה הם היו יכולים מדי פעם לבוא ולבקר את אותה עבודה זרה את אותו מגדל בבל היא באה אה למעדר אדור אם הם היו רוצים לחזור הם היו יכולים לחזור מד לא אדור בטול בטלה הייתה להם בחירה הם היו יכולים לחזור לעבוד את אותו מגדל אבל כשהם שהם ראו שהמגדל הזה לא הועיל להם, הם פשוט ביטלו אותו ולכן הם לא חזרו אליו. וזה נחשב כמו שהם עזבו אותו בשעת שלום. אף על פי שהמטרה שהם עזבו את המגדל היה כי הפיצו אותם על פני כל הארץ. זה היה כמו מלחמה שנלחמו בהם. אבל בכל זאת כיוון שהם היו יכולים לחזור אחר כך והם לא חזרו אז זה נחשב שעת שלום. שהם עזבו את המגדל הזה בשעת שלום. ולכן אדם שמוצא בבבל עירק של היום את אותו שאירית שנשאר ממגדל בבל כמו שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין דף קט ששליש ממנו נשרף מהמגדל שליש ממנו שקע באדמה אבל שליש אחד עדיין קיים אז מי שמוצא את אותו שליש מהמגדל מגדל בבל מותר לו להנות מהשליש הזה כי ביטלו אותו ואין עליו יותר שם עבודה זרה כעת עוברת הגמרא לבאר את החלק השני של המשנה שדיברנו על אותם בימוסי של מלכים הרי אלו מותרות והמשנה הסבירה למה אותה בימה שהמידו בדרך שהמלך אמור לעבור כדי להעמיד עליה עבודה זרה למה היא לא נחשבת משמשי עבודה זרה שאסורים בההרה אז המשנה הסבירה מפני שמעמידים אותה רק בשעה שהמלכים עוברים שואלת הגמרא וכי מפני שמעמידים אותה בשעה שהמלכים עוברים הם מותרים למה? הרי בפועל אותה בימה מיועדת שיעמידו עליה את העבודה זרה, היא משרטת ומשמשת את העבודה זרה, היא אמורה להיות אסורה בהנאה. מוסיף ואומר רבא ברברחנה מה שאמר רבי יוחנן אחיקה אמר תוספת על דברי המשנה. מה המשנה מתכוונת? מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין ולפעמים המלכים מניחים את הדרך הזו והולכים בדרך אחרת והם לא מתחשבים בדרך הזו וכשהקמרים רואים שהמלך אינו רוצה לעבוד את אותה עבודה זרה אז מבטלים אותה הם מבטלים את הבימה הזאת שהיא לא תשרט יותר את העבודה זרה אז היא לא נחשבת משמשי עבודת כוכבים מספרת הגמרא כי אתה אולה אולה בא מארץ ישראל לבבל יטיב בימסה הפגימה הוא ישב על אותו בימוס אותה בימה שמעמידים עליה את עבודה זרה שהיה שבור היה פגום אמר לרב יהודה להולה והרי רבותיי רב ושמואל אמרו שניהם דאמרי תרויו בימוס אף על פי שנפגם הוא עדיין אסור ואפילו למנדה אמר אין עובדי עבודה זרה עובדים לשברים של עבודה זרה הנמילי העבודה זרה עצמה עבודת כוכבים דז בזילה במילתא למפלח לשברים בזוי בעיניהם לעבוד לשברים העבודה זרה לא הצליחה לשמור על עצמה שלא תישור איך היא תשמור עליהם אבל הי בימוס שמש לעבודת כוכבים לא אכפת לי לא אכפת לו לעובד כוכבים אם הוא נשבר כיוון שהוא אינו מיועד אלא להושיב עליו את העבודה זרה אז לא אכפת לו אם הוא נשבר כל זמן שהוא ראוי שיעמידו עליו עדיין את העבודה זרה הוא קצת שבור הוא עדיין לא מבטל אותו אז אם כן איך אתה אולה יושב על כזה בימוס שרבותיי רב ושמואל אומר רבי יהודה אסרו אותו אמר לולה רבותיך רב ושמואל איך הם חביבים איזה קדושי עליון מן יאבלן מהפרד ושמואל ומליננין מי יתן לנו מהעפר של מקום קבורתם של רב ושמואל נמלא בהם את עינינו אי שרוצים להביא מכאן מקור אלה שנושקים את מקום מנוחתם עדן של קדושי עליון מצוקי הארץ נושקים את אותו מקום את אותו עפר כל כך אנחנו מחבבים את אותם קדושי עליון אבל בכל זאת יש דעה חולקת נכון אנחנו מחשיבים מאוד את רבותיך הרב ושמואל אבל רבי יוחנן ורש לקיש דמרי תרבה שניהם אומרים במוס שנפגם לפי דעתם מותר ואפילו למנדה אמר שעובדי עבודה זרה עובדין לשברי עבודה זרה שברים אנמילה של עבודה זרה עצמה עבודת כוכבים וכיוון דפלך כיוון שהוא עבד את אותה עבודה זרה זילה במילתא לבטולה זה זול בעיניו לבטל את עבודה זרה שהוא בעצמו החשיב אותה אפילו אם היא נשברה אבל הנה אותם בימאות בימוסיות של מלכים אין עובדים את הבמה עצמה אלא הם משמשים להעמיד עליהם את העבודה זרה שגלליי ומהיתו במוסכרינה מזיזים את הבימה הזאת שנפגמה ומביאים בימה אחימה אחרת חדשה לכן הם ביטלו את הבמה הזאת מעבודה זרה והיא מותרת בהנאה לכן אני יושב על הבימה הזאת מביאה הגמרא תני עקבת דרבי יוחנן ורש לקיש גם יש ברייטה כמו דבריהם של רבי יוחנן ורשל לקיש שזה מותר בימוז שנפגם אפילו במיו מותר שמביאה כאן הברייתה עוד מקרה מזבח שמקריבים עליו קורבנות לעבודה זרה שנפגם או עדיין אסור עד שינת ממש רובו מביאה הגמרא את ההבדל אני עכשיו רואה אבנים איך אני אדע אם זה בימה להעמיד על עבודה זרה או שזה מזבח להקריב עליו קורבנות לעבודה זרה איך ידע מבימוס איך הידע ממזבח אמר רבי יעקב בר אידיה אמר בשם רבי יוחנן בימוס עשויה מאבן גזית אחת מזבח עשוי מאבנים הרבה אמר חזקיה מה יקרא מינן אנחנו אנחנו לומדים שמזבח נעשה מכמה אבנים ומנן אנחנו לומדים שרק מתי שהוא מתנפץ רובו הוא מתבטל לומדים את זה מהפסוק בספר ישעיהו כתוב לכן בזאת יחופר עוון יעקב בסומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות על ידי שהוא יטוץ את כל המזבחות שעשויות לעבודת כוכבים וישים אבניהם מנופצות בדרך כמו אבני ני ברד מנופצות כדרך שמנפצים אבני גיר עד אשר הם דק לא יקומון אשרים וחמנים ואז הם התבטלו מלהיות עבודה זרה מדייק חזקיה איקה אם אבני מזבח נעשו כאבני גיר מנופצות שרובו ניטץ אז לא יקומון עשירים וחמנים לא יקריבו עליו יותר לעבודה זרה והוא בטל והיא לו אם לא ינ ינצצו אותו כאבני גיר יקומו ימשיכו להקריב עליו רואים שהמזבח עשוי מאבנים רבות וגם שהוא אינו בטל אלא אם כן נוצצו רוב אבניו כעת פותחים דיון חדש מביאה הגמרא ברייתה אחרת תנא בעל חיים הנאבד בעל חי שנאבד לעבודה זרה אז אם זה בהמה שלו באותה שעה שהוא השתחווה על והשתחווה עליו והפחות על עבודה זרה אסור לקורבן ואם הייתה באותה שעה של חברו והוא השתחווה לבהמה הזאת אז נשאר מותר לגבוה כי אין אדם מוסר דבר שאינו שלו אם תשאל הורמין היא זה סותר לכאורה ברייתה אחרת שם כתוב איזהו בהמה שהיא נחשבת נאבד שעבדו אותה לעבודה זרה כל שעובדים אותו בין בלי כוונה בשוגג ובין מתוך כוונה במזיד בין באונס ובין ברצון הי אונסי יחידה ממה הכוונה שמשתחווים באונס היינו שבעלם הנוס ומשתחווה לו כגון דהנס בהמת חברו והשתחווה לה הנס את חברו וגנס גזל את בהמתו והשתחווה לבהמתו רואים שגם נאבד של חברו אסור אז אם כן זה סותר את מה שאמרנו שאם אדם משתחווה לבהמת חברו היא לא נהפכת לעבודה זרה תרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון אמר רמי ברחמה לא הברייתה השנייה מדברת כירון שנסו עובדי כוכבים והשתחבה לבהמתו דידי אמרו לו שם הם יהרגו אותו אם לא שתחווה לבהמה של עצמו והוא השתחווה לבהמה של עצמו באונס לפני שנביא את התירוץ השני מביאה הגמרא דיון על התירוץ הזה הראשון מתקיף לרבי זירה הרי אונס רחמנא פטרי תכתיב לגבי נערה שנאנסה לעבירה ולנערה לא תעשה דבר כיוון שהיא עשה והתורה פותרת אותה אז אם כן אותו דבר גם כאן הוא אמור לאסור את הבהמה בהשתחו כי הרי הוא ויענוס להשתחוות לבהמתו אלא אמר רבה הכל בין אונס בין רצון היו בכלל איסור לא טוב עובדם שפרט לך כתוב ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הם מעטים ולא שימות בהם יצא הותר או נס בכל המצוות ובכלל זה גם עבודה זרה דר כתב רחמנא אחר כך הקדוש ברוך הוא כותב בתורתו ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל תמסור תוך את עצמך וקדש את שמי בתוך בני ישראל הרי ד אפילו באונס עשרה תורה ה כיצד הפסוקים הרי לכאורה סותרים זה את זה התשובה היא מה שכתוב וחי בהם מדובר כשאנסו אותו לעבוד בצינה ואין כך חילול השם מה שכתוב ולא תחללו מדובר כשאנסו אותו לעבוד בפרסיה עבודה זרה אותו דבר גם כאן הברייתה שעוסרת את הבהמה כשנסו אותו להשתחוות לה מדבר מדובר כשנסו אותו להשתחוות לה בפרסיה שהדיין הוא יהרג ואל יעבור וכיוון שהוא עבר ולא נהרג הבהמה נאסרת אמרו לרבנן לרבא מצאנו תניה ברייתה מסייע לך ש מסייעת להסבר שלך לדבריך ד תניה כמו שראינו ברייתא במוסי אבנים שעליהם מניחים עבודת כוכבים של עובדי כוכבים בשעת הגזרה שגזרו שמד על ישראל לעבוד עבודת כוכבים אף על פי שהגזירה בטלה אותן במוסי לא בטלו לעולם למה לא משום שישראל עבדו את אותם במוסייעות אפילו שהם היו היו אנוסים הממוסיעות נאסרו בשעת גזירה זה נחשב כמו אונס שאנסו את עם ישראל לעבוד עבודה זרה ובפרסיה אז רואים שאפילו שזה נאבד באונס חל עלבדין עבודת כוכבים אמר להו רבה אם משום הברייתה הזאת לא תסייען אין ממנה ראיה כי אפשר כי בה יש טעם אחר אימר ישראל מומר אהבה הוא פלח לה ברצון יכול להיות שהיה יהודי אחד שבאמת המיר לא עלינו עדתו ועבד את הבמוסיעות האלה מרצון ולכן הוא עשה אותם זה לא בגלל אותם ישראל שעבדו מאוד רבשי אמר לא תמה אימר אל תאמר אולי אלא ודאי ישראל מומר רבה ופלח ברצון אי אפשר שלא יהיה אחד מהם שכשורה את ישראל בשפלותם א נוטה ליבו לעבודת כוכבים ודאי שיהיה אחד שנותן ליבו לעבודת כוכבים אם כן השלמנו את התירוץ הראשון הברייתה שאומרת שאם אדם עובד בהמת חברה חברו לעבודה זרה מה שכתוב שהיא לא נאסרת זה באמת נכון והברייטה שאומרת שבהמה נאסרת באונס זה לא הכוונה שהוא ענס הינו גזל בהמת חברו והשתחווה עלה ואז הכוונה שענסו אותו לעבוד את הבהמה של עצמו ולכן היא נאסרת תירוץ שני חיזקיה אמר באמת מדובר כאן בברייתה השנייה שהוא ענה עשינו גזל בהמת חברו ועבד אותה עבודה זרה והיא נאסרת וזה לא סותר את מה שאמרנו שאם אדם השתחווה לבהימת חברו היא לא נאסרת כי כאן לא מדובר שהוא השתחווה לבה חברו אלא איך הוא עבד אותו עבודה זרה כגון שניסך לעבודת כוכבים על יין על קרנעה כעת הגמרא מבינה שהוא ניסך לעבודה זרה אחרת יין על קרנה של הבהמה הזאת כיוון שעשה במעשה הוא עשר אפילו בהמת חברו מתקיף לרבדה ברבה הי נאבד הוא אי בימוס בעלמה הואשרי הרי זה לא הבהמה נאבדה לעבודה זרה הוא לא עובד את אותה בהמה, אלא בסך הכל הוא מנסה חליין לבהמה אחרת. אז אם כן היא מותרת כי בעלי חיים לא נאסרו משום משםמשי עבודת כוכבים אלא אמרבדבר אהבה כגון שניסך לה עצמה יין בין קרניה ועל ידי זה עשה אותה עבודת כוכבים דעבד במעשה כיוון שעשה במעשה ודאי שעשר אותה אפילו שהיאנה שלו אבל אם הוא רק משתחווה לה הוא לא עוסר בהמה שהיא אינה שלו וכה הדעת הולה אמר בשם רבי יוחנן כמו שהולה אמר כשהוא הגיע מארץ ישראל בשם רבי יוחנן אף על פי שאמרו המש שתחווה לבהמת חברו, לא עשר אותה. אבל אם עשר במעשה אשר אותה ולא רק לקורבן אלא לפי הרבה ראשונים אפילו לאדיות. אמר לו רב נחמן שהיה בבבל, פוקו וימרו לי לאולה. תיצאו ותאמרו לו לאולה. כבר תרגמה רב הונה לשמעתיך בבבל. רב הונה כבר פירש את הדין הזה בבבל. למר רב הונה, הייתה בהמת חברו רבוצה בפני עבודת כוכבים. כיוון ששחט בסימן אחד מהסימנים ששוחטים בשחיטה. מושחת סימן אחד לשם עבודת כוכבים רק התחיל את השחיטה אפילו שלא סיים עשרה אפילו שאינה שלו למה כיוון שעשה במעשה לשם עבודת כוכבים מנהלן דעשרה מנן שהוא עוסרת בהמת חברו עשה במעשה אילם המכהנים שאנסו אותם מלכי ישראל לעשות קמרים לעבודה זרה ועליהם נאמר אף על פי שזה היה באונס שהכריחו אותם לעבוד עבודה זרה הם כבר לא יכולים לעבוד בבית המקדש אומר הפסוק ולא יגשו אליי לכאן אין לי. אז רואים שהמלכים אסרו אותם אפילו שהם אינם שלהם משום שעשו בהם מעשה כי הם הכריחו אותם להיות קמרים לעבודה זרה. שואלת הגמרא ודילמה אולי שאני כהנים לבני דענין הוא הם היה להם דעת והם צריכים למסור את הנפש ולא לעבוד אפילו באונס ולא נאסרו מעצם עיקר הדין אלא רק משום קנס. אז אין כאן ראיה לגבי בהמה. וא אלא נלמד את הדין הזה מאבני מזבח שמלכות בית חשמונאי מהנס של חנוכה שנצחו את היוונים גנזו את האבנים של המזבח כי שקצו אותם המלאכים של היוונים שהקטירו עליהם לעבודת כוכבים ואפילו שהם היו של הקדש והרי אדם אינו עוסר דבר שאינו שלו בכל זאת חכמים עסרו את אותם אבנים כפי שעשו בהם מעשה אז ממן מכאן גם לבהמה ודילמה כדי רב פפא שפירש בדף נב שעשרו אותם מכוח פסוק שבכניסתם של אותם פריצים של היוונים לבית המקדש יצאו כלי המקדש לחולין ובאו בפריצים וחיללוה ולכן קנו אותם עבדי כוכבים ויכלו לאסור אותם ואי אפשר ללמד מכאן שמי שעושה מעשה בבמת חברו הופך אותה לאסורה כי הרי בזה היא לא יצאה מרשותו של חברו אז אם כן הוא אמרו לא שלא תהיה לו אפשרות לאסור אותה אלא אומרת הגמרא לומדים את זה מהכלים של בית המקדש שנאסרו על ידי המלך החזכתיב את כל הכלים אשר הזניח, הרחיק, השתמש בהם לעבודה זרה. המלך אחז במלכותו במעלו. היחנו והקדשנו. ואמר מר היכנו שגנזנו אותם והקדשנו. הכוונה שהקדשנו כלים אחרים במקומם תחתיהם. והרי אין אדם מוסר דבר שאינו שלו. והכלים האלה היו של בית המקדש. איך הוא אחז? איך אחזר אותם שיהיו חייבים גניזה? כיוון דעבד. כיוון שעשה בהו מעשה, התאסרו בהו. לכן הם נאסרו לעולם אפילו לאדיות שהרי לא התירו לפדות אותם ולהשתמש בהם לחולין האחן נעמי אותו דבר בבהת חברו כיוון שעשה במעשה אז הוא עסר אותה אז רואים אם כן ראיה שאף על פי שבן אדם משתחווה לבהמת חברו היא לא נאסרת אבל אם עושה במעשה א שמנסח ביין כדי להפוך אותה לעבודה זרה אפילו שזה באמת חברו היא כן נאסרת מביאה הגמרא כיעת הרב דימי אמר בשם רבי יוחנן אף על פי שאמרו המשתחווה לקרקע עולם לא אסר את הקרקע. בכל זאת אם חפר בבורות, שיכין ומערות, כל מיני סוגים של חפירות, הוא חפר לצורך עבודת כוכבים. כגון שהוא חשב שעל ידי החפירות האלה יהיה מים לעובדי עבודה זרה, הוא עוסר את אותה קרקע אפילו בהנאה לאדם רגיל. עוד מביאה הגמרא כעת הרב שמואל בר יהודה אמר בשם רבי יוחנן אף על פי שאמרו המשתחווה לבעלי חיים לא עשר אותן אפילו אם הם הבהמות שלו הם לא נאסרות לאדם רגיל הם רק נאסרות להקריב אותם קורבן בכל זאת אם הוא החליף עבודת כוכבים שלו בבהימה שלובד כוכבים עשאן חליפין לעבודת כוכבים עשרן אסר את אותה בהימה כי נתפס באיסור של עבודת כוכבים שהחליפו תמורתה על זה מביאה הגמרא כעת רבין אמר פליגה בה נחלקו בזה רבי ישמעאל רבי יוסי ורבנן חד אמר לפי דעה אחת הבהמה שהוכלפה החליפין בעצמם שהוחלפה תמורת העובדי עבודת כוכבים אסורין אבל אם הוא החליף את הבהמה אחרי שהוחלפה בעבודת כוכבים תמורת דבר אחר חליפי חליפין אותם חליפי חליפין לפי דעתו מותרים וחד אמר אפילו חליפי חליפין גם נמיה אסורין למה מה הייתם דמנדה אמר חליפי חליפין גם אסורים אמר קרא לגבי עבודה זרה והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיהיה כל שאתה גורם שיהיה לך ממנו הרי הוא כמוהו גם חליפי חליפין נאסרו כמו עבודה זרה בעצמה וידח הדעה הראשונה שהתירה חליפי חליפין הוא לומד ממה שאמר קרא בסוף הפסוק הזה כי חרם מוסיפה התורה את המילה הוא זה ממעט הוא החליפין עצמם אסורים כמו חרם ולא חליפי חליפין וידח זה שעוסר חליפי חליפין סובר ההוא המילה הוא הדרשה הזאת מבלי צריך את זה למיעוטי למעט שיש שני ייסורים אחרים שהחליפין שלהם לא נאסרים אורלה וכילי הכרם השלוש שנים הראשונות שנטאו את האילן שהפירות שלו אסורים בהנאה ואם נטאו בקרם חיטים שעורים אז מה שגדל נאסר זה דווקא הדבר עצמו עצמו ולא החליפין שלהם וזה המיעותט כי חרם הוא דווקא עבודה זרה נאסר החליפין שלו אבל ה האורלה וכילי הכרם לא נאסרים שאם מחרן וקידש אישה בדמיהן ומכר את הפירות של האורלה שאסורים בהנאה והוא קיבל כסף ועם הכסף הזה הוא קידש אישה בדמיהן הכסף לא נאסר בהנאה והיא מקודשת וידח זה שמתיר חליפי חליפין בעבודת כוכבים כיוון שהוא ממעט מהמילה הוא שדווקא חליפי עבודת כוכבים נאסרים ולא חליפי חליפין מה הוא יסבור לגבי מנין ילמדו שחליפי אורלה וחליפי כלי הקרם לא נאסרים לפי דעתו לא צריכמיות לא צריך מיוט לא מרשה חילופין לא נאסרים דאב ולהוא כי כיוון שיש לנו שתי שתי מקומות שבהם החליפין אסורים. עבודת כוכבים וגם שביעית. פירות שקדושים בקדושת שביעית שגדלו בשנה השביעית שהתורה עוסרת לעשות מלאכות בשדה באותה שנה. הפירות שגדלו באותה שנה יש בהם קדושת שביעית. אז כיוון שגם בעבודת כוכבים וגם בשביעית שזה שני כתובין הבאין כאחד שבשניהם נאמר שנאמר איסור נתפס איסור גם בדמיהם גם בחילופיהם אז כיוון שזה כתוב בשתי מקומות הכלל הוא כל שני כתובין הבאן כאחד הם מלמדים למקומות אחרים אם התורה הייתה רוצה שילמדו ממקום אחד למקומות אחרים היה מספיק לכתוב מקום אחד התורה כותבת בשתי מקומות זה אומר שדווקא בשתי המקומות האלה נאמר הדין הזה ולא במקומות אחרים מצאנו א שחילופי עבודת כוכבים ושביעית נאסרים אז חילופי עבודת כוכבים עד המרן למדנו את זה מוהיית אחרם כמוהו כל מה שאתה מהיהיים ממנו גם חילופם נאסרים כמוהו חילופי שביעית מןען שהם גם כן נאסרים כתיב לעניין שנה שנת יובל שנת ה-50 אחרי שבע פעמים שביעית יש שנת יובל שבאותה שנה זה גם כן כמו שביעית לעניין הפירות לעניין הקדושה של הפירות כתוב שם כי יובל היא קודש תהיה לכם יובל הוא כמו קודש מה קודש מה כשמקדישים משהו לבית המקדש תופס את דמיו ואסור אם הוא פודה בכסף את אותו חפץ שהוא הקדיש לבית המקדש החפץ נאסר וכמו שנאמר שאדם מקדיש בהמה טמאה לבית המקדש שאי אפשר להקריב אותה כתוב הוא פדע בערכך זאת אומרת שכש כשאתה פודה דבר שהקדישו לבית המקדש אז הכסף מתקדש בקדושה של אותו הקדש אף שביעית כיוון שכתוב יובל קודש אז גם הפירות של יובל שהם קדושים בקדושת שביעית תופסת את דמיה ואסורה ואם תשאל אם לומדים מאיסור דמי הקדש לאיסור דמי פירות שביעית אז אולי תלמד משם שזה יהיה לגמרי דומה כמו בהקדש שכשאני פודה זה נקרא שאני פודא כשאני לוקח דבר שהקדיש של בית המקדש, משלם כסף בתמורתו, אז אני בעצם מקבל אותו והכסף הולך להקדש. אז הכסף מתקדש במקום אותו חפץ, לא ששני הדברים נאסרים. אז מה קודש תופס את דמה ויוצא לחולין? אולי נאמר הרב, שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין. כלומר שאם בן אדם פדע פירות שביעית כשקדושים בקדושת שביעית בכסף, אז אומנם הכסף יתקדש בקדושת שביעית, אבל הפירות יצאו לחולין ולא תהיה עליהם קדושת שביעית. אם אתה משווה את זה להקדש. תלמוד לומר בפסוק הזה קודש תהיה לכם לגבי שביעית יובל ושביעית שזה דינם שווה לעניין קדושת הפירות בהווייתה בקדושתה שקדושת שביעית תהה היא תישאר אה כיצד תמיד הפירות עצמם של שביעית נשארים בקדושתם וגם מה שפדו נשאר בקדושתו אבל אם פדו משהו אם פדו את את הפדיון אז הפדיון יוצא לחולין ומה מה שפדו מתקדש תמיד הפירות שביעית עצמם נשארים בקדושתם והדבר האחרון שאיתו פדוק גם נשאר בקדושתו אבל הדברים באמצע מתחללים כמו שמיד נראה לקח כיצד א אנחנו אומרים ששביעית לא יוצאת לחולין אף על פי שפודים אותם לקח בפירות שביעית בשר אז בהתחלה כיוון שהבשר הוא עצמו פדת הפירות שביעית הוא עצמו הפדיון של פירות שביעית אלו ואלו מתבהרין בשביעית גם את הפירות של שביעית עצמם וגם את הבשר צריך לאכול בשנת שביעית ביאור שביעית. ביאור שביעית יש כמה פירושים בראשונים. הפירוש שאנחנו רגילים להשתמש בו להלכה זה הדעה של הראשונים שסוברת שצריך לסיים לאכול את הדברים שקדושים בקדושת שביעית עד שהם מסתיימים בשדה. כשכבר הם לא מצויים בשדה אז אני לא יכול יותר להשאיר את הפירות האלה בבית אלא אני צריך להוציא את זה ולהפכיר את זה. לתת את זה לאחרים. אם אחרי שהבקרתי את זה אנשים לא לקחו, אני יכול לחזור ולקחת את זה לעצמי. זה אחד מהדעות לעניין ביאור שביטית. אבל הרעיון הוא שצריך ל לבאר את זה. יש על כל פנים יש בזה קדושת שביעית גם בפירות וגם בבשר. עכשיו אם אני פטיתי את הבשר בדבר אחר, לקח בבשר דגים, הבשר כן יצא לחולים. יצא בשר מקדושה שביעית ונכנסו הדגים במקומיו. אחרי זה אם הוא לקח בדגים יין, יצאו דגים ונכנס יין. ביין שמן, יצא יין ונכנס שמן. הקיצד חוץ מהפירות שביעית עצמם שלא מתחללים אחרי אחרון אחרון נדפס בשביעית ופרי עצמו נשאר אסור אז אם כן על כל פנים אנחנו לומדים כאן מהדרשה שבפסוק שפירות שביעית נשארים בקדושתם אפילו אחרי שפדו אותם וידח הדעהש סוברת שחליפי חליפין אסורים ולפי דעתו צריך כן את המיוט של המילה כחר חרם הוא לומר שדווקא בעבודה זרה אנחנו אומרים ש חילופ אסורים אבל בשאר ייסורים למשל כמו אורלה וכלי הקרם חילופיהם מותרים ואם תשאל למה צריך בכלל דרשה של הוא למעט הרי יש כאן שני כתובים הבאים כאחד כמו עבודה זרה גם לעניין שביעית ששם כתוב שחלפיהן אסורים אז אם כן זה מלמד שדווקא שם ולא בשאר מקומות שני כתובים הבאים כאחד הם מלמדים הוא סובב כסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדים אנחנו כן היינו יכולים ללמוד גם מעבודה זרה וגם משביעית שכמו שאצלהם חילופן אסורים ככה גם בשאר ייסורים חילופן אסורים היינו למשל באורלה בכיליים הייתי חושב שגם מה שהחליפו דמי העורה גם כן נאסרים לכן צריך לכתוב הצטריך הוא למה הוא לכן צריך לכתוב לגבי עבודה זרה שדווקא ההוא כי חרם הוא דווקא לעניין עבודה זרה אנחנו אומרים שכל מה שאתה מאיים ממנו נשאר אסור כמוהו והיית חרם כמוהו. כל מה שאתה מאיים ממנו נשאר חרם ואסור גם חילופיו אסורים אבל הוא דווקא ולא שאר ייסורים אורלה וכלי הכרם שמכרו אותם למשל דמיהם מותרים ועד כאן השיעור על דף נד ли
לצפיה בתכנים נוספים: