הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מה

עבודה זרה דף מחילים בעזרת השם במשנה בתחילת העמוד הנוכרים העובדים את ההרים עצמם ואת הגבעות עצמם ההר הוא הפסל שלו הגבעה היא המצבה שלו הן מותרים ההר לא נאסר בהנאה כמו שאר אליל שנאסר בהנאה הגבעה לא נאסרת. אתה יכול לחצוב מהם אבנים, אתה יכול לזרוע בהם ומה שעליהן אסורין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. דורשים המונחים עליהם. הם עצמם מותרים בהנאה. הם אינם נחשבים עבודת כוכבים אבל הכסף והזהב שעליהם אסורים. רבי יוסי הגלילי אומר הוא דורש את הדבר הזה מהפסוק שנאמר בדתאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם מורשים אותם מה תעבדו את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל יצר רע ענן דורש רבי יוסי הגלילי אלוהיהם על ההרים אם הצלמים והפסלים הם על ההרים אז תאבדו אותם ולא הרים עצמם הם אינם קרועים אלוהיהם וכן אלוהיהם על הגבעות צלמים ופסלים שעל הגבעות קרועין אלוהן ולא הגבעות עצמן הם אינן קרועין אלוהן מפני מה אילן אשרה אילן שעשו אותו לעבודה זרה אסורה הרי אפשר לדרוש אלוהיהם תחת תחת כל עץ רענן אבל העץ רענן עצמו לא התשובה היא קודם כל כי יש פסוק מפורש שכתוב ואשרה אשרהן תגדהון אשר ההן תשרפון באש ובאמת מה ההבדל ההבדל הוא מפני שיש בעת תפיסת ידי אדם זה לא לגמרי יצירה מבריאת העולם אלא האדם נטה את העץ בכל שיש בתפיסת ידי אדם אסור אבל על כל פנים מה באמת התשובה למה באמת התורה אומרת ותחת כל יצר רענן התורה הייתה יכולה לכתוב כל עץ רענן כי תחת כל עץ הענן אתה יכול גם לדרוש שהאלוהים זה רק מה שתחת העץ אבל העץ עצמו לא ואף על פי כמו שאמרנו שהפסוק מפורש שולל את האפשרות להסביר כך כי הוא אומר מפורש אשריהם תשרפון באש אבל באמת מה הפירוש של תחת כל עץ רענן אמר רבי עקיבא אני אבין אובין ואדון לפניך אני אסביר לפני רבי יוסי הגלילי מה הפירוש כאן של הפסוק ס הפסוק כאן בא בסך הכל לגלות היכן אפשר למצוא את הפסלים והאלילים היכן אפשר למצוא את נכנס לארץ ישראל אתה מצווה לאבד את כל פעם אלילים איפה איפה הם נמצאים אומרת לך התורה כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה ניסאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים לכן כתוב על ההרים הרמים ועל הגבעות הניסאות מתחת כל יצר ענן פשוט עוזרים לך למצוא עכשיו תחת כל רענן זה רק בא ללמד אותנו באמת היכן נמצא האליל מתחת העץ ולא העץ עצמו כי הרי יש מפורש פסוק שאת העצי השר צריכים לשרוף באש ולגבי העל הערים הרמים ועל הגבעות שם באמת אנחנו דורשים גם דרשה נוספת שדווקא מה שעל ההר ולא ההר עצמו כי לא כתוב לנו דרשה לשרוף את ההר או לאבד את ההר עצמו שואלת הגמרא רבי יוסי הגלילי שלומד שההרים עצמם לא נאסרים מהפסוק על הערים היינו תנקמה לכאורה זה אותו דבר כמו התנא הראשון שדורש את זה ממה שכתוב כסף וזהב עליהם אבל הם עצמם לא נאסרים ההר עצמו לא נאסר אמר רמי ברחמה אמר בשם ריש לקיש אני אגיד לך מה ההבדל בין שתי הדעות ציפוי הר בכסף וזהב האם הוא כהר והוא לא נאסר זה יקביניו זה ההבדל התנקמה שלומד את האיסור מה שעליהם מיל תחמות כסף וזהב עליהם סבר ציפוי הר אינו כהר והוא כן נאסר מצר עליהם כל מה שעליהם אפילו הציפוי נאסר רבי יוסי הגלילי שלומד אלוהם על ההרים צבר ציפוי הר הרי הוא כהר והוא מותר הוא דורש את זה הפסילים שעל ההר שתלושים קרועים אלוהיהם והם אסורים אבל הציפוי ההר שהוא מחובר להר בטל להר ודינו כמו ההר והוא נשאר מותר זה הסבר אחד בוויכוח כוח הסבר נוסף רב ששת אמר דכו לעלמהציפוי הר אינו כהר ודאי שהציפוי נאסר והוא לא כמו ההר שלא נאסר ובמה הוויכוח התנא הראשון ורבי יוסי הגלילי הכה באילן שנטאו אותו לא לשם עבודה זרה ולבסוף עבדו אותו לעבודה זרה בזה הויכוח בזה כמפלגי תנא קמה סבר התנא הראשון בתחילת המשנה סובר אילן שנתאו ולבסוף עבד אותו מותר בהנאה כי בשעה שנטאו אותו לא הייתה דעתו על עבודה זרה. לא מחשיבים אותו שיש בו תפיסת ידי אדם אלא הוא כמו הרים וגבעות שאינם נאסרים. ולדעתו מה שהתורה עוסרת אשרה נוהג דווקא כשנוטעים את האילן לשם עבודה זרה. רבי יוסי הגליל סבר אלן שנתן טהו ולבסוף עבדו אסור בהנאה כי הייתה בו תפיסת ידי אדם בשעה שנטאו אותו הוא לא דומה להרים וגבעות שמעולם לא הייתה יד תפיסת יד אדם שם ונכון כל זמן שלא עבדו אותו הוא כמובן מותר אבל ברגע שעובדים אותו הוא נאסר בהנאה ממכן בדברי רבי יוסי הגלילי לומדים לאסור גם אילן שנטאו אותו ולבסוף עבדו אותו מדקטן עם זה שכתוב בסיפה של דבריו מפני מה השירה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם ואז הוא מוסיף כל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור למה הוא הוסיף את המילים האלה שוב וכל שיש בו תפיסת ידי אדם מה זה בא לרבות להיטוי מי לו להיתויי וכזלו בא לרבות אלן שנתאו ואם כן זה לבד יש לו תפיסת ית אדם ולבסוף עבדו הוא נאסר בהנאה מביאה הגמרא ואף רבי יוסי ביהודה סבר כמו רבי יוסי הגלילי שאילן שנת תאוטם ולבסוף עבד אותו לעבודה זרה אסור בהנאה דתניה ברייתא רבי יוסי ברבי יהודה אומר מתוך שנאמר אלוהיהם על ההרים לומדים שדווקא האלילים והפסילים שעל ההרים הם אלוהם ולא ההרים עצמם אלוהם אלוהיהם על הגבעות דווקא הפסילים והאלילים שעל הגבאות ולא הגבעות עצמם הם לא נחשבים אלוהיהם גם הם עובדים אותם שומע אני הייתי לומד את זה גם לגבי ההמשך אלוהיהם ותחת כל עץ רענן של אלוהיהם הם דווקא מה שתחת כל עץ רענן ולא היצר הענן עצמו אם הם עובדים אותו הוא לא יהיה אלוהיהם והוא לא יעשר בהנאה אף אם הוא נאבד לעבודה זרה תלמוד לומר מפורש ואשרם תשרפון באש אם כן אי אפשר לדרוש שהאילן עצמו לא נאסר מדברי רבי יוסי ברבי יהודה וזה שהוא אמר שלא ייתכן ידרוש מהפסוק שהעץ עצמו אינו נאסר כי כתוב אשר הם תספון באש מוכיחים שלדעתו גם עץ שנטאו אותו בהתחלה לא לשם עבודה זרה ובסוף עבדו אותו הוא גם נאסר כי אם לא היה יכול לומר שמה שכתוב אלוהם ותחת כל עץ רענן מלמד שהעץ עצמו אינו נאסר כשנטאו אותו בסתם ובסוף עבדו אותו ומה שכתוב אשריהם תשרפון באש מדבר על עץ נטו אותו מלכתחילה לשם עבודה זרה ומזה שרבי יוסי ברבי יהודה לא אמר כך משמע שהוא גם מסכים עם רבי יוסי הגלילי שסובר שאילן שנתאו ולבסוף עבדו נעשה ר שואלת הגמרא אלא אם ככה לפי שיטת רבי יוסי ברבי יהודה שגם אילן שנתאו ולבסוף עבדו עשו בהנאה הכתיב תחת כל יצרענן למה לי מה זה בא ללמד ההוא לכדי רבי עקיבא הוא דעתא זה בא ללמד את דברי רבי עקיבא דאמר רבי עקיבא במשנה אני אובין ואדון לפניך ככה אומר רבי יוסי הגלילי שהפסוק הזה נאמר על ידי משה רבנו לבני ישראל כשהם נכנסים לארץ ישראל ללמד אותם כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה ניסאה ועצר נענן נדה שיש שם עבודת כוכבים ורבנן שסוברים שאילן שנטאו אותו סתם ולבסוף עבדו אותו לעבודה זרה מותר בהנאה אי ואשריהם תשרפון באש מי אבדלי מתי לפי דעתם עץ האשרה נאסר בהנה מבלי הם סוברים לאילן שנתאו מתחילה לכך אם נטאו את האילן לשם עבודה זרה רק אז הוא חייב שריפה ונאסר הרבה הנאה ורבי יוסי בר יהודה לכאורה נמי מבאל לאחי הרי גם הוא הצטרך את הפסוק הזה. קודם כל השלב הכי חמור של אילן שהוא ניתן במיוחד לעבודה זרה ללמד שהוא נשרף. אז מןען הוא ידע אבל שאפילו אם נטעו אותו לא לשם עבודה זרה ובסוף עבדו אותו אז הוא נאסר בהנאה. אומרת הגמרא אחי נמי באמת נכון מה שכתוב אשר הם תצריפים באש גם הוא מודה שזה מדובר פה באילן שנטאו אותו מתחילתו לעבודה זרה והוא נאסר בהנאה אלא באילן שנתאו סתם ורק לבסוף עבדו מנהלי מנינו לומד שהוא גם נאסר בהנאה נפקלי מזה שכתוב עוד פסוק ואשריהם תגדאון היינו תשברו תגדעו את החלק העליון של העץ את תיקרו שסמוך לקרקע מותר להניח, מותר להנות ממנו ואיזה עץ שרק גידועו אסור ועיקרו מותר זה אוהומר אילן שבתחילה נתאו לשם סתם ולבסוף עבדו אז התורה אומרת שהחלק שגדל מאז שעבדו אותו זה גודעים חותחים ומה שהיה לפני כן נשאר שואלת הגמרא והרי ואשריהם תשרפון באשקנסיב לתלמודה הפסוק שאנחנו מביאים ללמוד אילן שנתאו ולבסוף עבדו אנחנו מביאים את הפסוק של תשרפון באש לא תגדון אונה הגמרא אילו לא נאמר כאמר רבי יוסי יהודה אומר את דבריו אילו לא היה נאמר ואשרם תשרפון באש כדי ללמד שאילן שנתו אותו מתחילה לשם עבודה זרה אסור הייתי אומר שהציווי ואשריהם תגדו נאמר באילן שנתאו מתחילה לשם עבודה זרה נטאו מתחילה לכך ואילן שנטו אותו ולבסוף עבדו אותו מות מותר בהנאה אשת נכתיב עכשיו שכתוב ואשר אין תשרפון באש וזה מלמד שאילן שניתה בתחילה לשם עבודה זרה אסור יתר לי ואשר אין תגדון עכשיו המילים הפסוק ואשר הם תגדון מיותר זה בא ללמד על עוד אילן שבתחילה נתו סתם ורק בסוף עבדו שגם הוא אסור ורבנן שמתירים מילן שנטו אותו ולבסוף עבדו אותו היי ואשריהם תגדון מה אבדלי מה עושים עם הפסוק הזה הרי לפי לפי דעתם רק אלן שנטרו אותו לעבודה זרה אסור אז למה יש על זה שני פסוקים אומרת הגמרא לכד רבי יהושע בן לויד אמר רבי יהושע בן לוי קודם כל כשנכנסו לארץ צריכים לגדוע את החלק העליון של העשרה שיוצא מעל הקרקע גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל מיד שנכנסים עוד לפני שכובשים אותה חייבים לגדוע את האילנות של העשרה ואחר כך כיבוש ארץ ישראל מיד העובדי כוכבים שיושבים בה אחר כך מברים ומשרשים את האילנות האלה. הכיבוש קודם לביאור עבודת כוכבים. קודם כל אה גודעים את האילנות של העשרה. אחר כך כובשים את הארץ. אחר כך משרשים את האילנות לגמרי. גם השורשים שתמונים בקרקע. לטענה רב יוסף. ברייתה על הפסוק שנאמר לגבי הכניסה לארץ כתוב ונתצתם את מזבחותו מזבחותם ושיברתם את מצבות מצבותם ואשריהם תשרפון באש. אז הוא דורש כך. ונתצתם את מזבחותם והנח אתה לא צריך לשרוף אותם מיד ושיברתם את מצבותם והנך מרת הגמרא מה פירוש והנחס קדתך בסוף הרי צריך לשרוף אותם שריפה בה שלא יבואו בהם לידי תקלה והרי וחוץ מזה גם הפסוק אומר בעצמו פסילי אלוהים תזפון באש אמר רב הונה מיד שנכנסו לארץ ונתצתם ושברתם את אותם המזבחות ואחר כך רדוף רודפים ומכובשים ומכלים את העוב עובדי כוכבים מארץ ישראל ואחר כך שרוף את מה שנתצת ושברת. שואלת הגמרא כעת על רבי יוסי ברבי יהודה שהוא סובר שצריך את שני הפסוקים אחד בשביל אילן שנטאו אותו לעבודה זרה ואחד לאילן שנתו אותו סתם ואחר כך עבדו אותו עבודה זרה אז ה היא סברה מה שרבנן למדו מהפסוק ואשריהם תגדהון מנן הוא ילמד את זה הגמרא נפקלי מזה שכתוב כאן כפל לשון עבדת תעבדון עבד קודם כל דהיינו קודם כל אתה מגדע את האילן אתה נכנס לארץ מגדע דודע אותו ואז כובש ואז אחר כך תעבדון אתה פשוט משרש את מה שנשאר ורבנן מה הם לומדים מאבד תעבדון המי בא אליי לעוקר עבודת כוכבים שצריך לישרש אחריה לעקור את שורשיה שנשארו תחת הקרקע רבי יוסף ברבי יהודה מנינו ילמד לשרש אחריה מנליק לי מי ואבדת ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא ורבנן מה הם לומדים מהפסוק הזה ההוא לחנות לעבודת כוכבים שם גנאי בנתם את שמ מן המקום ההוא לחנות שנות להם שמות גנאי דתניה רבי אליעזר אומר מנין לעוקר עבודת כוכבים שצריך להשרש אחריה לעקור את השורשים שנשארו תחת הקרקע תלמוד לומר ואיבדתם את שמם אמר לו רבי עקיבא אבל הוא כבר נאמר אבד תעבדון שגם צריך לכרוט לגדע ואחר כך לשרש אם כן מה התלמוד לומר ואיבדתם את שמע מן המקום ההוא לפי רבי עקיבא לחנות לעבודת כוכבים שם יכול לחנות לשם לשבח אומרת הגמרא מה ככה אתה היית יכול לחשוב לשבח סל כדעתך אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי סתם העיקר לא לקרוא בשמ של העבודה זרה תלמוד לומר שקץ תשקצנו ותאב תתאבנו כי חרם הוא הכיצד היו קוראים אותה בית גליה מלשון גובה וחשיבות קוראים אותה בית קריה לשון חפירה ושפלות היו קוראים אותה אין קול שהיא העין של כל העולם קוראים אותה אין קוץ שהיא כמו קוץ בעין מביאה הגמרא תני תנא קמי דרב ששת איזה אחד שנה ברייתה לפני רב ששת העובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן כבר אמרנו שהרים והגבעות לא נאסרים הם נשארים מותרים ועובדיהן עובד כוכבים שעובד עבודה זרה שזה אחד מהשבע מצוות בני נוח חייב מיטה וסתם מיטה בעובדי כוכבים מיטתם בסייף בחרב ואם הם עובדים את הזרעים ואת הירקות אז גם הזרעים נאסרים וחוץ מזה עובדיהם מיתתם בסיף המל אז רב ששת שאל את אותו תנא ששנה בפניו את הברייתה הזאת דאמר לחמה אני כמו מי נשנתה הברייתה הזאת אז הוא אמר לו כמו דעת רבי יוסי בר יהודה היא דאמר אילן שנתאו בתחילה לא לשם עבודה זרה ולבסוף עבדו אסור אותו דבר גם כאן אזראים נזרו בתחילתם לא לשם אשרה בסוף עבדו אותם הם אסורים אבל לפי דעת רבנן במשנה שסוברים שהאילן לא נאסר אלא אם כן נטעו אותו לשם עבודה זרה אז כאן גם כן הזראים לא נאסרו שואלת הגמרא למה חייבים להעמיד את הבריתה בזרעים שנזרעו ולבסוף נעבדו ולא כמה תעמיד אותה את הברייתא בזרעים שנזרעו מתחילה לשם עבודת כוכבים ואם כן זה יתאים גם עם דעת רבנן הגמרא לא סל קדת הכי אפשר להמיד שמדובר כאן שהם נזרעו לשם עבודה זרה דקטניה כתוב הברייתא דומיה דהר שהאזרעים כתוב בהמשך למה שדיברנו מקודם לגבי הר משמע שדינם שווה מדברים על אותו מקרה מה הר שלא נתע מתחילה לעבודת כוכבים אף הי הזרעים נמי שלא ניתנו לא ניתו מתחילתן לעבודת כוכבים ואם כן חייב להיות שהביתה הזאת היא ת כמו דעת רבי יוסי ברבי יהודה שאפילו שבהתחלה נטו את ה אילן במקרה שלנו הירקות הזרעים לא נטו אותם שם עבדת כוכבים בכל זאת ברגע שהם נעבדו אז הם נאסרים ועד כאן דף
לצפיה בתכנים נוספים: