הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף מא

[מוזיקה] זורה דף מאחילים בסיעתא דשמיא פרק שלישי כל הצלומים אומרת המשנה כל הצלומים צלמים פסלים שעשוים לנוי כמו שנראה בגימורה אסורין בהנאה מפני שנעבודים פעם אחס בשונו אזבדזורה אסור בנוה דברי רב חכו ממרים אינו יוסור לכל שיש ביודוי של הפסל מקל או ציפור אוי כדור זה הגמור תפרש מה זה מראה על חשיבות זה מראה על חשיבות אותם עובדים מה שאם כן אם אין בידו אחד משלוש דברים אלו אין חשש ומותר בהנוה רב שמ גמלי לא אומר אף כל שיש ביד כל דובו לו דווקא אחד משלושת החפצים האלו זה מראה על חשיבות אומרת הגמורה רשי מסביר מכך שלא כתוב חכוים אינוי נבד אלו מי שיש בידוי זאת אומרת שכחוים גם מסכימים בדברי רמיר שיתכן שנאב פעם אחס בשונו ובכל זאת הם לא אוסרים זאת נעבוד פעם אחס בשוט מדרבונו שהם מתירים אומר רבי יצחק בר יוסף אומר רבי יחנון במקושר מאיר אויב דינוס פעם חס בשונות מקומות אחרים לא ורמ דחש למותה כמו שאורים הרבה פעמים בשס שהוא חושש גם למיעוט גוזרשר מקומוספלו שזה רוב העולם אוטומוקים שכן עבדו פעם אחת בשונו ורבו דליח של מיוטה לא יגוז ראש מקוםס אותומוקוים לכן הם אומרים דווקא אם יש בידו אחד משלוש הדברים אלו אותו עובדים בכל מקום זה אסור אבל אם הם בידו עובדים זאת רק מקומות מסוימים אז מקומות אחרים לא גזרו אומר הרב יהודה שמואל המשנה מדברת באנדרטי של מלוכים שונינו אומר רש"י כשהמלך מת עושים צורתו בפתח השער לזיכרון ושם עושה רב מאיר כאב חביבות המלך הם עובדים פעם בשנה אומר רבבר ח בדמל פסח מדשונינו רק באלה הסרמ כי הם חשובים אומר רבי מחלוקס בשל כפורים אבל בשל קרוים של הרים גדולות דבר כל מותורין ממה לנוי לחוד אבדלהו שואלת הגמור דקפורים קלמדנומה לנוקו בדלו ובזה התירו חומים דכפורים ימפלכינו בדלו ודאי שעשו זאת לעבוד כי בני כפר לא עושים לנוי אלו להפך היא תמרוכת מרומר רבה מך לא יקז בשל קרוחים הרבה בשל כפורים ברור שעשו דות כדי לעבוד את הפסל הזה דברי כל אסורים מה ראינו חכו אינן אסורים וכולו אלא אם יש בידו אחד משלושת הדברים מה זה מורה אז ברא הגמורה מקל זה בעל להראות שהפסל הזה שרוידס עצמו תחס כלו למקולי במקל צריך לגרוס אז בעצם רשי מסביר שהם מתכוונים שהוא רודה את כל העולם כולו במקל אבל הגמורה נקתה לשון גנאי שרודה את עצמו תחת כל העולם ולשון סגינור אותו דבר מחזיק ציפו שטיפס עצמו תחס כל עולם כולכ ציפור שוב כתוב לאשן סגיינו הוא כביכול שולט על העולם כמו ציפור ששולטת מן המעלה כדור שתיס עצמו תחז כלם כולו ככדור שוב כתוב בלשון הפוכה הוא מחזיק את הכדור הוא מחזיק את כל העולם טוייסס מביאים כתוב בירושלמי שהעולם מגול כדור העולם טונה בברייסה אוסי סיפו עליהם אחר כך שגם אם מחזיק בידו אחד משלושת דברים אלו סייף חרב הטרה וטבעת שיש בחותם גם אז אסור למה רק הוסיפו זאת אחר כך מה חשבו התחילה המסבירה הגמורסיף מקורסור זה לא מראה שיש לו כוח שיש לו ממשלה ליסטים בעלמה זה מורה זה שודד בסוף סבור מה הכוונה שמחזיק סעייף זה בא להראות שאויר רגסה עצמו תחס כל הלמ כולו שוב כתוב בלשון גנאי זאת אומרת שהוא שולט על העולם יכול להרוג את מי שהוא רוצה אז אז זה פסל שעובדים אותו התורה שהוא מחזיק ביד התורה ולא על ראשו בעיקורסובו זה רק בא להראות שהמלך הזה גודל כלי לבעלמה הוא עושה הטרות אבל בסוף סוב הוא כיוון שהוא מחזיק אתורקתור למלך זה בא לראות שזה פסל ששולט אז עובדים אותו טבס מקורסוב אשתי ממעלמה זה שליח שנושא את חותם משלחו בסוף סוף שחוסמס עצמוחס כל מיסה שוב כתוב לשון סגינור שבידו לחתום את מי שרוצה למיסה זה מראה על מלוכה ואז עובדים אותו ולכן זה אסור בנוהים מה אמר ראינו רב שם גמליאל לאמו וכולו כל שהוא מחזיק איזשהו חפץ בידו זה מראה על חשיבות ואסור בנוה טונה אפילו שהוא מחזיק בידו הפסל צרו אבן קטנה אפילו כיסם של עץ בואי רב שטופס בודיצו פסל שעשוי באופן שבידיים יש לו צועה מהו מי אמרינן כולל מזילו באפי קיצו אז לפי רב שמ גמליאל גם יהיה אסור זה בא לראות שכולם כנגדו קצוע דילמה הוא ני הוא צריך לתקן דזיל פיקולקצוע זה בא להראות להפך הוא כמו צוע כנגד כל העולם והוא לא חשוב ולא עובדים אותו ו מותר בנו תיקון נשאר בספק ונעבור למשנה בה כמו שנראה עבודה זורה שביטלה גוי היא מותרת אז אומרת המשנה המויצה שברי צלומים אריילו מותורין אז רשי אומר נראה בגמורה עוד דרך שיש כאן ספק ספיקה מדובר הרי בשבע ש של צלם לא בשבע של עבודהזורה אז יש ספק אולי עבדו אותו והוא נעשה בנו אולי לא עבדו אותו ואפילו על הצד שעבדו אותו אז יכול להיות ששברו אותו וביטלו אותו ובמילה הוא מותר אז יש כאן שתי צדדים להיתר ספק ספי כל כולה מוצבניס יד או תבניס רגל הרי לא אסור שכיוצה נבד לפעמים עובדים לתבנית זו עצמה זה לא איזה שבר אלא עושים צורה של יד, צורה של רגל וזה הפסל. אומרת הגמורה אומר שמואל במשנה ראינו שברי צלומים לו דווקא שברי צלומים שבזה הסברנו שיש ספקספיקה יתכן שזה בכלל היה רק לנוי ולא עבדו את זה אף פעם אפילו שהיה שלם וגם על הצד שכן עבדו יתכן שזה בוטל לא אפילו שיברסחובים דהיינו עבדזור שראינו בפירוש שעבדו אותה כשהייתה שלמה כעת אנחנו מוצאים את השברים ברגע שזה נשבר ה לא עובדים אותה ופשטס לפי רש"י שמואל סבר כמו רשלוקיש נראה לאלון שבזור שנשברה מילה גם היא בתלה שואלת הגמור נן שברצלומים משמ דווקא בצלם שיש ספקספיקה דוכה גמור לא הוא הדין אפילו שברסחובים שברצלומים משום דקבס נסיפה מוצבניס ידבניס רגל הרי לא אסורצם נבד אז אם הה כתוב שבדזור הייתי אומר דווקא בעבודזור ניס ותבניס רגל אסור אבל בצלומים אפילו תבנס יד מותר לכן שאני דבר איש צלומים לומר ששמה לא עבדום ובכל זאת אז אז אמרנו שרק אם זה לא תו ניסיה לא תו רגל אז זה מותר אבל אם יש תו ניסיעת חוששים שזה כן עבוד לזורק כמו שהגמרא תסביר באיזה אופן מדובר שמדבסיסון ואסור זאת אומרת שהמשנה כדס רב מאיר שבצ צלם שלם הוא אסור המשנה אומרת ששברי צלומים מותר א בעצם אין הבדל בין שברי צלומים לשברזורה כי ברגע שזה נשבר אני אומר שזה בטל רק נקטו צלומי ולבדזורה כ בשביל הסיפה כי אם היה כתוב שברזורה הייתי אומר דווקא בבדזורה אז תבניס ידוניס רגל אסור אבל בצלם אז יד או רגל מותר לא גם בצלומים מספיק יד או רגל כדי לאסור תנן מקשה הגמור אמר ראינו בסיום המשנה מוצ צותיו ניסית ניסרגל הרי לא אסור אשקיוצבד המי ושבור נינו והרי שמואל אומר שברגע שנשבר עבדזור בתלה אז תוס מתקשים למה קושיה רק על שמואל אפשר לקשות מהרי של הסיף בר שאמרת ששברים מותרים בספר אתה אומר שיעד או רגל אסורים אומר טויסלולי דברי שמואל אפשר לומר שהרי שאומרת שברי צלומים מוותורים הסעיף אומרת תו נסיעד ורגל אז אולי זה מעבודיזור לא מצל לם ולכן זה אסור אבל אם שמואל אומר שבר שמדובר גם בשברזורה אז למה תבנית יד ותבנית רגל אסור אונה הגמורה תרגמו שמואל בעומדים דמל בסיסון לא סתם מצאו יד או רגל היעד או הרגל על קנן מקום המתוכן לבודזורה זה עומד כיוון שהוא הושיב אותם שם זאת אומרת שזה עצמו אבודזורה היעד או הרגל איתמה מביאה גמור מחלוקסמירים כמו שאמרנו גוי ששבר עבדזורה וביטלבודזורה היא כבר בטלה והיא מותרת ברנוה מה קורה אבדסק חובים ששייכת לגוי שנשתה ברומ רבי חונמר אסורו היא עדיין אסורה בנוה רב שם בלא כישו עמותרס רבי ירחון אמר אסור דו לאביט לו הוא עצמו הגוי לא ביטל אותה היא נשברה מאליה רב שמל כימה מותרס מסתומטולבתי לו זה שמאמין בפסל זה ודאי ביטל זאת ממרומר אומר לעצמו היא נפשו לא יעץ לו הבדזור עצמה לא הצילה את עצמה היא נפלה ונשברה להוא גבר מצלולי לאותו אדם דהיינו לא עצמו ה היא תעזור היא תציל אז הוא מפסיק להאמין בה ברגע שנשברה והיא מותרת אי סבר רבי ירחנון רב שם בלוקיש כתוב בפסוק שהפלישתים הם לקחו את הרונה אידוז בשעה שכלל ישראל יצאו למרחום על פלישתים הביאו את הרונה הקודש לבייסה ודזורש שלהם קראו לו דגון ביום הראשון הם נכנסו הם מצאו את דגון נופל על הקרקע מה כתוב בהמשך ביום השני אומרת הגמורה וריש דוגון כתוב בפסוק ושתי קפסיות קרוס וגימון הם היו מונחים על מפטן הדלת הוקסי בגלל שראו כך על כן לא ידרכו כויני דוגו מגוימ כתוב שם שהם לא דורכים על מפטן דוגין זאת אומרת שהשברים כל כך חשובים להם שהם החשיבו את המפטן שעליו נפלו השברים אז מה אתה אומר שברגע שזה נשבר הם מפסיקים להאמין בו מבטלים אותו אומר לו ימשלוקיש משום ריה אוסום הם לא החשיבו את השברים של אבודזורה אלא כיוון שהם ראו שהאיברים החשובים של עבדזור נפלו על המפטן שמניחנסדוגן הם עזבו את הדוגון ונשבר הוא כבר לאבדזורה ואב דנסמפטון עצמו דעם ראוכ אמרו לעצמם כך שבקשר לדוגון השר גבורה ושרת הצלם עזבה את דוגון ועושה איסבלו והתיישבה על המפטן אז מה שהם לא דורכים על המפטן זה לא בגלל שנפל על המפטן הפסל הפסל הם הפסיקו להאמין בו אלא המפטן עצמו נהיה אצלם קדוש עשו מקשה רבי יוחנן רשלוקיש קושיה אחרת משנתינו המוצאה שברי צלומים הרי מותורים מהשמ דוקא שברי צלומים או שברי אבו דסק חובים אסורין טוס מסבירים שהקושיה היא כרמנה שנויה סתם לא כתוב שהמשנה כדס רב מאיר אז פשטס המשנה מתאימה גם כדעס חכמים אז אם זה היה קדס רב מאיר הייתי אומר ככה במשנה הקודמת אמר רב מאיר שצלם שלם אסור באה המשנה ואומרת ששברי צלומי מותר כמו שאמרנו ספק ספיקה אבל כיוון שהמשנה שנויה סתם את אומרת שהיא מתאימה גם כדעס חכומים לדעס חומים המשנה מיותרת צלם שלם מותר שברי אצלו מוודאי שמותרים אלא בהכרח שכוונת המשנה לא ללמד אותי את הדין הזה עצמו של שברצ מותורין אלא כדי לדייק לנו ששבר ודזורה אסורים או דוכה גמורה דוכה רשוקיש לא יתי משיב רבזקו חובים אסורים אל תדייק כך אלוהים מאוצלומים עצמו אסור סלומה כרב מאיר משנתנו כרב מאיר ולא כמו חכומים משנה בא לומר שאפילו שרב מאיר עשר בצלומים שלמים בשבורים מותר כמו שאמרנו ספק ספייקה מסבירים תוספזה כיוון שהתנה רוצה להשמיע לנו סתם משנה קרמיר אז לא שייך להקשות מה שהקשנו לי לפי שמואל שיהיה כתוב שברה ודזורה וכל שכן שברי צלומים כי אם היה כתוב שברה ודזורה לא הייתי יכול לדקדק שצלומים עצמם אסורים אלא רק עבודה זורה עצמה אסורה ובזה כולם מודים רוצים לסתום כמו רמיה לכן נקטו דף קצלומים שואלת קטמורה נכון אבל רבי יוחננוש אומר שמודה רב מאיר ששברי צלומי מותרים אז אם כך מדי רב מאיר נשמעול לרבונון שבשיב רבדזור גם מותר כי הרי צלומים לפי רבי מאיר זה כמו רבדזור לפי חכומים לו אומר רב מאיר צלומים שלמים אסורים שברי צלומים מותורים אז כך גם לפי חכומים אומר רש"י יש הרי צלמים שחוי מודים דהיינו צלם שיש בידו מקל או ציפור או כדור אז גם הם השברים שלהם מותרים אז אם כך לרבונון אבודסקונמה אי אסורו ושבורו מותורן וראשי מוסיף שיכלו לומר מדרבוננו נשמל רבוננו ככחו מוסרים צלמים שיש בידם מקל וכדומה ובכל זאת השברים שלהם מותרים אז ככה גם הבןזור שלמה אסורה לשברים מותרים רק זה לא כתוב מפורש במשנה שמדובר גם בצלמים אלו לכן אמרו מדרב נשמע לרבונון דוכה גמורה אוכשטורה איזה השוואה אוסום כמו שהסברנו יש כאן ספק ספיקה כמו שרשי הסביר במשנה שיש לי שבר צלם יש לי שתי ספקות אימר עבודום אימר לא יעבודו יתרחן שזה רק לנוי ולא עבדו אותה אף פעם ואם תמצובדום אמר ביטלום שברו אותם וביטלו אותם ככדו ממה דבוטל כשאתה מוצא שברסופק בדי סופקצ מדהי אבלזור ודסורה בנו היא נשברה יש לך סופק האם הוא ביטל או לא ביטל הספק אפילו שהוא ספק חזק כי מסתום הוא ביטל זה לא יכול להוציא מדי איסור ודאי שהוא חזק בו שואל את הגיבור ואי סופק מויצי מדבדי כלומר בכזה ספק שקרוב לוודאי אותניה חובר שמס חובר זה אדם שמקפיד על טרומסומיס על טומטה הוא מת והניח מגוירו מלאו פירוס מחסן מלא בפירות אפילם בני יומון ממש באותו יום הביאו אותם הביתה הרי בחזקס מתוקוני ודאי שהוא הפריש מהם טרומסומיס ואוכ דבד טבילה רואים שנגמרה מלחתן הם נכנסו הביתה ודאי שמרחז כס טבל אז ודאי שהם היו אסורים באכילה סופק אסרינו סופק לא יסרינו וכוס סופקצב כיוון שספק חזק דוחה גמורה בשתי דרכים דרך ראשונה אוסום ודי וודיו דודסרינו כמו שפשוט לך שזה היה טבל כך גם פשוט שהוא מיד יסר זאת הוא מורזג בכך כד רבי חנין מהמקום חוזר חניחוז חזוקה על חובר שאינו מוצחו ברגע הראשון שאפשר להפריש הוא כמה מפריש וישמה להפך סופק וסופק הוא כמו שאתה מסתפק אם הוא יסר או לא כרגע אתה אמור להסתפק אם זה היה מעולם תבן הסופק כמוצ מדי סופק מה הספק אני רואה שניגמרו מלאכתון התמרכו בקרי אפשר לומר שהם לא היו טבל איך איפשה אולי החובר הזה עשה דו כד רבי שיהיה דמר מרים אודומלתבו ומכניסו לחצרו במויץ שלו מה הכוונה כדי שפרות יתחבו בתרומסומיס צריך שיתקמו שתי תנאים שיהיה גמר מלוכה למרח בקרי ושיכניסו את זה הביתה אבל צריך להיות שזה נכנס לבית אחרי שנגמרו מלכתי כי פני הביס הם קובים אם זה הוכנס לבית לפני גמר מלוכה והגמר מלוכה נעשה בבית זה לא מתחייב אף פעם אתמס ס ואוכלו בשורך כתוב יתרה מכך אומר רש"י אפילו שהוא הכניז אות דרך הגג אחרי שהוא ירך בשדה זה לא קובע צריך להיכנס דרך פתח הבית אחרי גמר מלוכה ממילא אז אדם יכול להערים כדי להיפתר להכניס את התבואה במוץ שלה לפני גמר מלוך הביתה ומה הוא ירוויח מכך כדי שיתה בהם תור חלס ופטורו מן המיסו אם כבר היה גמר מלא לוכה וכניסה אחר כך לבית אז אפילו לבהמה אסור להפריש לפני שהוא מעשר אבל אם זה לא היה לפי הכללים אמדויריסה זה כלל לא חיה בטרומס ומייסרס אבל חז"ל גזרו שלא לאכול אכילסבע לפני שיפרישו אכילה שרי מותרת אכילת בהמה נחשבת תמיד כאכילה שריי אדם יכול לאכול רק אכילה שריי אז ממילא אז זה סופק וסופק ייתכן שהחובר בכלל לא חייב ב את הפירות שלו בתרומסומיס הוא הכניס אות הביתה ורק בבית הוא עשה את גמר המלוכם וגם על הצד שזה כן התחייב אז ייתכן שהוא הפריש אז זה סופק וסופק אומר רש"י אבל אנחנו אומרים שהחובר הזה שהוא השאיר את הפירות בחזקס מתוקונים ומתירים אפילו באכילס קבע איך אתה מתיר אכילס קבע הרי על הצד שאתה אומר שיתכן שבכלל לא יתחייב אבל אכילס קבע אסורה אומר רש"י בדויריס אין הבדל בין אכילסבע להכילס זה רק איסור דרבוננו אז חכום אומרים אנחנו מאמינים לו כי חזקסחוב או שהוא מתקן אתה שואל לגבדסנו חנמי אם יהיה ידוע לנו בפירוש לפי דרך זו לפי הדרך השנייה שהחובר גמר את המלוכ ואחר כך הכניס הביתה אז זה ודאי חיה מדויריס בטרומסומיס אז לא הייתי מתיר משום חזקס חובר שלו מציא מידו דבר מתוקן אבל כאן כיוון שיש לי ספק האם זה בכלל התחייב יכול להיות שלא יתחייב ורק מדרבוננו אסור לאכול אכילס קבע לג גע בתקונס חחומים וזה האמינו שהחובדה הפריש שואלת הגמור מקום אחר ואין סופק חזקצ מדבד ואותניה אומר רבי יהודה מה יסה בשבחוסי של מציקחות ברימו רימו היה גר מציק גבר גבר עלים אדם עלים ישראל שהטייל לו נפל לבור השפחה שלו שפחה קנענית היא הטיל נפל לבור עכשיו צריך לדעת האם הנפל זכה או נקבה כי גם בשבחוקנניס יהיה את מה שכתוב בתחילת פרשתס תזריע ימי טומה ימי טהרה תלוי עם זכר 40 יום או 80 יום לנקבה ובו כהן שהיה חכם ומויר רואה והציץ בשפת הבור לידה עם זורחורים לקיבה עכשיו נהיה ספק אולי הוא הציץ והוא אהיל לעל הנפל והוא נטמע ובמיסה לפני חכום ותיערו למה מני שחולדו וברדלס רשי אומר ברדלס בלשון ארמית אפה זה מיני חיות מצויים שם בבור ווודאי כבר אכלו את הבשר של הנפש או גרות זאת לחור שלהם והכהן לאהיל על כזיס ממס עכשיו כך ואוכבד הייתי לו נפל וודאי שהנפל הזה מטמא סוף יגוררו סופק לא יגוררו וכוס סופקצ מדבד כמה שסופק חזק אז מה אתה אומר שגם סופק חזק לא מוציא מדדי אונה הגמורה גם בשתי דרכים דרך ראשונה לא תמיט לו נפל לבו אלא איתי לו כמי נפל לבו היה כאן ספק ספיקה שם הכלל היה נפל אלא שפיר מלא רוח שלא מטמא שמה היה הנפל עכשיו גם על הצד שזה נפל אז יש כאן חולד אומרלה שגררו זאת כמה שספיק ספיק לכן התירו שואלת הגמורה לידם זוכר עם נקיונה הגמורקמר לידם רוחפילו ואז היא תאורה לגמרי עם נפלטילו ואז צריכה לשבת ימי טומבת ההרה ואם תמצא לו עם הנפלטו דהיינו אם הוא יראה שזה נפל עדיין יציץ ליד זורחורים לקה זו דרך אחת וישימה באמת מדובר שודי לנפל אז מה שאלת אין סוף כמוצדי כיוון שחולדוברדס מצוין שם ודגרו חזקתם בכך אז ודי מוצי מדי ודי עד כאן דף אף
לצפיה בתכנים נוספים: