הדף היומי מסכת עבודה זרה דף לז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף לז

עבודה זרה דף לזחילים בעזרת השם שורה שישית מלמעלה מספרת הגמרא מסתמך ואזיל רבי יהודה נשיא רבי יהודה נשיא נשאן והלך הכתפי דרבי שמלא שמאי נשאן על הכתפיים של המשמש בקודש רבי שמלאי וככה בדרך אמר לי הוא אומר לרבי שמלאי לא הייתמול בערב אמש בבית המדרש קרא דבר שיזכר לדורי דורות כיתרנו את השמן של עובדי כוכבים שהיה עד היום אסור אמר לו רבי שמלאי בימינו תתיר אף את הפת תטיר גם פת עקום פת של עובדי כוכבים אמר לו אם אני אעשה כן יקראו לנו בית דין שמתיר ייסורים בית דין השריה כמו שכבר היה דבר כזה דתנן רבי יוסי בן יועזר איש צריידה התיר שלושה דברים. העיד רבי יוסי בן יועזר איש צריידה על חגו בהרבה מקהילות ישראל אין מסורת לאכול חגבים. אוכלים בהמות, עופות, דגים, אבל לא קיבלנו איזה חגבים מותרים באכילה ואין לנו מסורת רצופה בעניין הזה. ידוע שבקהילות תימן כן יש להם איזה מסורת על חגבים שהם מותרים באכילה. ומרן רבן של כל בני הגולה, רבי חיים קנייבסקי, זכר צדיק לברכה, חיבר ספר על הנושא הזה, קרני חגבים. אותו זמן היה לו שאלה מסוימת והקדוש ברוך הוא זימן לו חגב שהיוכל לבדוק ולראות. הנושא של חגבים בהלכה הוא נושא מאוד מאוד רחב שיש בו הרבה מאוד עניין אבל בזמנינו רוב הקהילות לא אוכלים חגבים. אין לנו מסורת בעניין הזה אבל היה איזשהו חגב מסוים שאותו רבי יוסי בן יועזר איש צריידה בא ואמר שהוא מותר. דחן. דבר שני שהוא התיר על משקה שנגע בטומאה שהוא אמור להטמא אבל הוא לא נטמע. איזה משקה? בית מטבחיה של בית המטבחיים בבית המקדש. איזה משקאות יש? מה זאת אומרת משקאות? זה נשמע כמו איזה משקאות ששותים. כן. אבל איזה סוגי משקים, איזה סוגי נוזלים יש בבית המטבחיים. זה דם של הקורבנות והמים שרוחצים את האזהרה. הוא התיר עליהם שהם טהורים, דחן. הם לא נטמעים כמו שאר משקים שנטמעים כשנוגעים בטומא. יש מקרים מסוימים שהם לא נטמעים בשעה ששאר משקים כן נטמעים. אנחנו נרחיב בהמשך את הגם את ההלכה הקודמת לגבי חגבים וגם את ההלכה הזאת וגם את ההלכה הבאה שהוא התיר. על דיקרב למיתא משאב על הנוגע במת שהוא טמא בא רבי יוסי בן יעזר איש צרידה והתיר אז הגמרא בהמשך מביאה הסבר על מקרה מסוים שחכמים לא רצו להורות בכל מקום היתר בדבר מסוים בספק מסוים של טומאה בטומאת מת והוא בא והורה ברבים על מקרה מסוים שהוא מותר כמו שנראה בהמשך שלושה דברים הוא בא התיר אותו רבי יוסי בן יועזר איש צריידה ואיך קראו לי איך קוראים לו מחמד שהוא התיר שלושה דברים יוסף שריה יוסף המתיר אמר לי רבי שמלא בסדר רבי יהודה נסיע קודש הקודשים התרת בינתיים לכאורה מה שהוא ידע בינתיים רבי שמלא התרת דבר אחד אז תתיר דבר שני כל מה שקראו לו יוסף המתיר כיוון שהתם שרטלת הוא התיר שלושה דברים ומר הרב שהרחדה בינתיים התרת לכאורה רק דבר אחד וישאר עם הרחדה אחרייתי גם אם הרב יתיר עוד דבר הקטי עדיין לא התרת שלושה דברים טערתי נודי האביין זה רק שניים אמר לרבי יהודה נסיה הנה השרה אחריתי אני כבר התרתי איסור אחד ואתמול בערב התרנו איסור שני שמן עובדי כוכבים אם אני עכשיו יבוא ואיתיר גם פת עובדי כוכבים אז אני כבר ממש כמו רבי יוסי בן יועזר איש צרידה אני לא רוצה שיקראו לי רבי יהודה מתיר מה היא איזה עוד דבר הוא התיר נתנן שנינו אדם שנותן גט לאשתו והוא אומר לה זה גיטך אם לא באתי מכאן עד 12 חודש ובסוף הסיבה שהוא לא בא כי הוא מת בתוך 12 חודש היינו אומרים שמגור פורשת כי הרי הוא לא בא עד 12 חודש הוא לא חזר עבר 12 חודש והוא לא חזר בכל זאת אומרת המשנה שהוא אינו גט כי משמע שהוא התכוון שהגט יחול אחרי 12 חודש אם הוא לא יבוא אחרי 12 חודש הגט כבר לא יכול לחול כי הוא מת לא יכול לתת גט אז לכן היא היא לא נחשבת מגורשת אלא היא נחשבת אלמנה ותה נעלה שנינו בברייתה על המשנה הזאת שאם בעלה מת בלי זרע שהיא נחשבת עכשיו יבמה שהיא לא יכולה להתחתן עם מי שהיא רוצה אלא רק עם אח של בעלה ביבום או שאח של בעלה יוציא אותה על ידי חליצה רבותינו התירוה להינשא בלא יבום אף על פי פי שבעלה מת וזרע אין לו, בכל זאת היא לא נחשבת כמו יבמה, אלא היא נחשבת כמו שהיא קיבלה גט בחיי בעלה, שאז היא לא צריכה להתייבם. מרינן אמרנו מן רבותינו אמר רב יהודה אמר בשם שמואל זה אותו רבי יהודה נשיא שמכונה בית דינה דשרו משח אלה שהתירו את השמן למה באמת רבי יהודה נשיא ובית דינו התירו להינשא סבר לה כרבי יוסי הם סברו כמו דעת רבי יוסי דאמר לגבי דין אדם שכותב מה הוא מה הוא רוצה שיעשו עם נכסיו לאחר מותו? הוא כותב לבנו, אם כתב נכסים לא לפי סדר הירושה הרגיל, לא לפי הסדר הרגיל של ירושה, אלא נותן לבן אחד יותר. אם הוא כתב מהיום ולאחר מיתה יהיה הקניין שהוא יקנה לו את גוף הקרקע מהיום כדי שלא יוכל לחזור בו ואת הפירות של הקרקע היינו שהוא יוכל לקבל מהקרקע הזאת הוא רק קנה לו לאחר מיטה אז באמת זה מועיל ואם הוא רק כתב לאחר מיתה לא אמר כלום כי אחרי מיטה הוא לא יכול לעשות שום דבר הוא לא יכול לקנות שום דבר אחרי שהוא מת ולכן הירושה היא כמו הסדר הירושה הרגיל אבל רבי יוסי חולק, הוא אומר שאפילו אם האבא לא כתב מהיום, אלא הוא כתב לאחר מיטה, בכל זאת הבן כבר קיבל בחיי אביו את גוף הקרקע לפי שזמנו של שטר מוכיח עליו. הרי כתוב הזמן מתי כתבו את השטר. זה מוכיח שמאותו יום הוא נתן לו את גוף הקרקע כדי שאחו לא ירשו עמו. והי כאילו הוא כתב מהיום כי אם לא למה הוא כותב את הזמן למה הוא כותב את התאריך בשטר זה נאמר לעניין נכסים של אדם שהוא רוצה להקנות בחייו לאחר מיטה רוצה לסדר את החלוקה של הנכסים בחייו אותו דבר גם סבר רבי יהודה נשיע לעניין גט גם אם הוא לא אמר מעכשיו יהיה גט אם לא באתי זה שכתוב את הזמן על הגט, את התאריך מתי הוא נכתב, זה מוכיח שהוא התכוון לכתוב שמעכשיו כבר יהיה הגט. ואם לא באתי זה תנאי. ואם הוא באמת לא בא, נמצא שהתנאי של הגט התקיים. אז הגט חל כבר מאותו יום שבו הוא נתן לה אותו. זה הסיבה שאמרו רבותינו שהאישה הזאת היא לא יבמה כי בזמן שבעלה מת היא בכלל לא הייתה אשתו היא הייתה גרושה לפני כן לכן היא יכולה להתחתן עם מי שהיא רוצה ואמר רבי אבא ברידה רבחיה אבא רבא רבי יהודה הנשיא שהיה נכדו של רבי אורה שהיא מותרת להינשא בלי חליצה ולא הודו לו כל שעתו כל ימיו נחלקו עליו ואמרלהש אומרים לאדו לא הודו לו כל סיעתו היינו כל בני בית מדרשו אמר לי רבי אלעזר להוא סבא שהיה באותו מעמד כשהטירו רבותינו את האישה ואמרו שהגט הזה חל בחיי בעלה ולכן היא לא צריכה עיבום אז שאל אותו רבי אלעזר כי שריטוה כשהתרתם את האישה לאלתר שריטוע מיד כנודע שמת הבעל אפילו שעוד לא עברו 12 חודש התערתם אותה משום שוודאי דלא אתי הוא לא יבוא נתקיים התנאי ומגורשת מעכשיו או דילמה או נאמר רק לאחר 12 חודש התרתם דה רק אחרי 12 חודש שהוא לא בא רק אז יקיים לתנאי התקיים התנאי אמר לו אותו סבא מה אתה שואל אותי ותבא אליך המתניטין תסתפק על משנה נתנן משנה שכתוב שאדם אומר לאשתו הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד 12 חודש כיוון שהוא אמר מעכשיו אז אפילו אם הוא מת בתוך 12 חודש אגט דיקיים לי תנאי ותיבא אליך אם כן אתה צריך להסתפק על המשנה מתי היא מגורשת מיד כשהוא כשבעלה מת לעלתה רב הגיטה דעלו התאה כי הרי בטוח הוא לא יבוא עד 12 חודש או דילמה או שנאמר רק לאחר 12 חודש יכלו לגט דה שהרי רק אז תקיים להתנה רק אז יתקיים מתי ממש אמר לו רבי אלעזר נכון הן אחי נמי באמת כאן גם כן יש את הספק הזה אלא אתה יודע למה אני שואל אותך משום דהית בהומניינה כיוון שאתה היית באותו מניין של רבי יהודה נשיא בשעה שהתירו אותה ואתה יודע ממתי התירו אותה ואחרי שנדע ממתי התירו אותה באותו מניין של רבי יהודה נסיע נדע גם כן לפרש את דברי המשנה ממתי היא מותרת אמר הביי יש שלוש אפשרויות לעשות תנאי בכל דבר ואם אנחנו מדברים על גט אז ניתן את הדוגמה הזאת על גט אפשרות ראשונה שבה הכל מודים שזה לא חל כשאדם למשל אומר לאשתו בלילה הרי זה גיטך כשתצא חמה מן הרתיקה אז מה הוא מתכוון לומר שכשתצא חמה מן הרתיקה רק אז יכול לגטינפקה אמר לה ואם הוא מת באמצע הלילה אז כשתצא חמה מנרתיקה כבר אין מי שיגרש אותה ואז היה אמור לחול לגט חימית בלילה גת לאחר מיתהו אז לפי כל הדעות זה לא חל עכשיו אפשרות שנייה אם הוא אומר לה הרי זה גיטך מתי עכשיו אבל יש תנאי. איזה תנאי? על מנת שתצא חמה מן הרתיקה. מה פה הוא אומר? שהגט חל כבר מעכשיו כאמר לה בתנאי שהח תצא מן הרתיקה ואז זה יחול. אז זה לא בעיה אם הוא כמה יטבע אליה. העבודה היא התנאה וזה רק תנאי. וגט מחיים הוא מגורשת. כמו דברי הרב הונה דמר רב הונה כל ה אומר על קניין על שהוא יהיה על מנת כך וכך. אז כשיהיה כך וכך זה כבר מעכשיו מאז שהוא אומר חלק עניין ד לא נחלקו הוכוח רבי יהודה נשיא וחכמים זה על מקרה באמצע הוא לא אומר שכשתא חמה אז יכול לגט והוא לא אומר שמעכשיו יכול לגט אלא הוא אומר אם תצא חמה מן הרתיקה רבי יהודה הנשיא סובר סבר לה כרבי יוסי ואמר שאם כותבים זמן בשטר זה כמו שכתוב מעכשיו זמנו של שטר מוכיח עליו ואבל אז כאן זה כמו שהוא אומר הרי זה גיטך מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי שאם הוא ימות יכול להגת למפריע משעת נתינתו עכשיו אנחנו כאן מדברים לגבי שתצא חמה אז אם הוא אומר אם תצא כיוון שיש לו בגט תאריך שהוא נותן לה אם תצא אז זה כמו שהוא אומר מעכשיו אם תצא ואז הגט כשר וככה גם סובר רבי יהודה נסיע לגבי אם לא באתי מכאן ועד 12 חודש שכיוון שיש כאן זמן בשטר בגט אז זה כאילו אמר כבר מעכשיו יכו לגט אם עד 12 חודש הוא לא חזר אז הגט כבר חל כשהוא נתן את זה ורבנן שחולקים על רבי יהודה נשיא לתוד רבי יוסי הם לא סברים כמו רבי יוסי בהלכה הזאת ואבלה לפי דעתם זה כמו שהוא אומר זה גיטך עם תיגרידה בלי להוסיף מהיום או מעכשיו שהגט יחול רק מתי שהוא ימות כשהוא מת הוא לא יכול לתת גט לכן הגט לא חל כעת אומרת הגמרא נתבונן בגופם של דברים שהבאנו משנה נכבדה ממסכת עידויות המסכת המובחרת שהדברים שבה נפסקו להלכה ששם כתוב העידות המסכת נקראת עדויות על שם העידויות העיד רבי יוסי בן יועזר איש צריידה שלושה דברים להתיר דבר ראשון בהלכות חגבים על אייל קמצא החגב הזה דחן טהור היינו כשר לאכילה דבר שני על משקי בית מדבחיה המשקים של בית המטבחי בבית המקדש דם ומים דחן שהם טהורים יש מקרים ששאר משקים מקבלים טומאה והם לא דבר שלישי על ידי יקרב למיתה מסאו מי שנוגע במת הוא טמא אנחנו נראה בהמשך הפוך כאילו הוא בא להתיר כאן דווקא מי שנוגע במת ודאי טמא אבל אם הוא נוגע אם מדובר ספק אולי הוא נגע יש מקרים מסוימים שלא רק שהוא טהור אלא אפילו מורים את זה לרבים שזה זה טהור כמו שהגמרא הולכת מבארת עכשיו דבר דבר וכאולי קראו לאותו רבי יוסי בן יועזר איש צריידה קראו לו יוסף שריה יוסף המתיר מי אייל קמצ דבר דבר ונדון בו הדבר הראשון שה הוא קרא הוא אמר על חגב שנקרא אייל קמצא שהוא מותר באכילה יש שתי דעות על איזה חגב מדובר רב פפה אמר זה מין שנקרא שושיבה ורבחיה ברעמי בשם משמי דאולה אמר שהוא חגב שנקרא סוסביל. רב פפה אמר שהוא נקרא שושיבה ומין חגב עם ראש מאורח והוויכוח בין יוסא בן אעזר ואלה שחולקים עליו כמפלגי ב חגו בעל ראש ארוך אם הוא מותר או אסור חכמים סוברים מר סבר ראשו ארוך אסור באכילה ומר סבר דת רבי יוסי בן יועזר ראשו ארוך מותר באכילה כעת מבארת הגמרא את הוויכוח בחגב שדיבר עליו רב חיא הברא עמי בשם משמי דאולה שאמר שזה הכוונה סוסביל שהוא חגב שראשו אינו ארוך והכנפיים שלו אמנם מכסים את רוב גופו שזה סימן טהרה בחגב אבל זה לא רוב שניכר לעיניים אלא זה רוב בצמצום כשאתה מודד אתה רואה שרוב גופו מכוסה על ידי כנפיו. ולפי דעתו של רב חיא בראמי בשם אולה במקרה שראשו של החג ארוך כולל מלא פלי גד אסור הוא לא דומה לאותם ארבעת מינים של חגבים טהורים שהתורה מונה אף על פי שיש בו סימני טהרה הוא אסור ואחה כאן בחגב הזה בכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק המפלגי כיוון שכנפיו מכסים את רוב גופו אבל רק על ידי מדידה זה לא ניכר בקלות בעין בזה הוויכוח מר סבר דת רבי יוסי בן יועזר רובה כל דובינן צריך שזה יהיה רוב אם מדדת ורייתא שזה מכסה את רוב גופו זה כשר ומר סבר דעת רבנן רובה דמנקר בעינן צריך שזה יהיה ניכר לעיניים שהכנפיים שלו מכסים את רוב גופו כדי שזה יהיה מותר כיוון שאינו ניתר אלא אם כן הוא קל אלול באחד מארבעת המינים הטהורים שהתפרשו בתורה ואין באחד מהם כזה שאינו מכוסה בכנפיו בצורה כזאת שזה ניכר לעין אז לכן זה תנאי שהוא לפי דעתם מעכב כת עוברים לדבר השני שהעיד רבי יוסי בן יועזר הוא העיד על משקה בית מטבחיה שהוא טהור היינו מים ודם שנמצאים בבית המדבר בחיים שבאזהרה שבמקרים שבהם שאר משקים אמורים להיות טמאים הם נשארים טהורים מביאה הגמרא שתי דעות מי דחן מה פירוש שהם טהורים רב אמר ממש כפשוטו שהם נשארו תהורים ממש דחן ממש אפילו הם עצמם טהורים ושמואל אמר מה הכוונה טהורים דחן שהם לא מטמים אחרים הם לא מטמים משקים אחרים שנגעו בהם אבל הם עצמם נטמעים טומת עצמני יש בהם במה מה הוויכוח? רב אמר שהם טהורים ממש, דחן ממש כסבר משקין שנגעו בדבר טמא זה שהם נטמאים טומאת משקין מדרבנן וכי גזרו רבנן טומאה במשקין הם גזרו דווקא באלמה בשאר המקומות אבל במשקה בית מטבחיה של האזהרה בבית המקדש לא גזרו רבנן טומא ולכן הם נשארים טהורים ושמואל אמר הם טהורים רק מלטמי אחרים דחן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן כי הוא סובר טומאת משקין שנגו בדבר טמא מקבלים טומא מדאורייתא אבל לטמא אחרים לטמא משקים אחרים שנגו בהם הם אינם מקבלים אלא מדרבנן וכי יגזרו רבנן לטמא אחרים ומשקין דעלמה לא של האזרה אבל משקין במית בחיה שבאזרה לא גזרו מה שרבנן גזרו לטמאי אחרים הם לא גזרו בזה ולכן הם טהורים מלטמ מי משקים שנגעו בהם כעת עוברת הגמרא לבאר את הדבר השלישי שהטיר רבי יוסף בן יועזר איש צריידה על דיקרב למיתה מסאב מי שנוגע במת טמא ואסור לו לאכול תרומה אסור לו לאכול קורבנות אסור לו להיכנס לבית המקדש קראו לי קראו לו מה יוסף שריה יוסף המתיר בפשטות כשאתה רואה את הדבר השלישי הוא עשר מי שמתקרב למת נטמע אז יוסף אסרה מי בא אלי התקנה הזאת הייתה אמורה לתת לו תואר יוסף האוסר ועוד קושיה נוספת הרי הטומ הזאת דאורייתא היא מה מי שנוגע במת הוא נטמע נכתיב וכל אשר הגע על פני השדה בחלל שמת על ידי חרב או במת שמת בצורה אחרת יתמע יתמע שבעת ימים גם מי שנוגע עונה הגמרא מסקנת הדברים הגמרא תביא שהוא הוא התיר אה להגיד לרבים שמי ש היה במקום שבו אה היה ספק טומ זה לא מטמא אותו התיר להגיד את זה ברבים כנס לראה את זה בהמשך אבל בהתחלה אומרת הגמרא דאורייתא מה שאדם שנגע במת נטמע היינו דקרב שהוא נגע בעצמו במת הוא יהיה טמא אבל הנוגע במי שנגע במת דיקרב בדקרב מהתורה הוא טהור ואתוהינו באו רבנן וגזור הם גזרו טומאה אפילו דקרב בדקרב מי שנוגע במי שנגע במת ואתה יהיו בא יוסף בן יועזר והחזיר את זה על הדאורייתא עוקמה הדאורייתא שרק מי שנוגע במת טמא ומי שנוגע במי שנגע באמת לא נטמע אז אם כן נמצא שהוא רק התיר שואלת הגמרא דיקרב בדיקרב זה שמי שנוגע במי שנגע באמת נטמע ננו דאורייתא הוא מהתורה תכתיב הפסוק אומר וכל כל מי אשר יגע בו הטמא שנטמע כי הוא נגע במת הוא גם יתמא מתרצת הגמרא אמרו הרבנן אמרו רבנן לפני רבא כמי דרבא בשם מרזוטרה בן רב נחמן משמרזוטרה בריד רב נחמן שמרזוטרה אמר בשם אביו ואמר משמי דרב נח נחמן תראה תירוץ כזה מדאורייתא אם אדם נוגע במישהו שנוגע באותו זמן במת שזה נקרא דיקרב בדייקרב בחיבורים הוא נטמע כמו מי שנגע במת עצמו טומת שבעה ימים אם נגע בו שלא בחיבורים זאת אומרת אחרי שהבן אדם נגע במת בא מישהו ונגע בו אז הוא טמא רק יום אחד טומת ערב עד הערב ואתינו באו רבנן וגזור אפילו שלא בחיבורין טומאת שבעה זאת אומרת בן אדם נגע באמת בא מישהו ונגע בו נטמע שבעת ימים זה שנגע בו ואתה איוו בא רבי יוסי בן יועזר והוקמה החזיר את זה על דאורייתא שמי שנגע במי שנגע במת נתמע רק עד הערב מברר את הגמרא דאורייתא זה שהוא נתמע רק עד הערב מי שנגע באחד שנגע במת מה היא מנה זה נלמד תכתיב כתוב לגבי מי שנוגע במת הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וכתיב לגבי מי שנגע בו וכל מי אשר יגע בו אותו טמא שנטמע במת גם הוא יתמא כמה התורה לא מפרשת אז בפשטות כמו הטומ של הראשון שבעת ימים אבל בהמשך הפסוק כתיב והנפש הנוגעת במי שנטמע במת תטמא עד מתי רק עד הערב לא שבעת ימים ה כיצד הרי סוף הפסוק סותר את תחילתו אלא כאן תחילת הפסוק שמדייקים שזה שבעה ימים טומאה במי שנגע במי שנגע במת מדובר שהוא נגע בו בשעה שהוא היה חיבורים שהוא בעצמו נגע באותו זמן במת ו מכאן מה שכתוב שהוא נתמר רק עד הערב מדובר שהוא נגע בו אחרי שהוא כבר הפסיק לגעת במת שלא בחיבורי דוכה הגמרא אמר לו רבא לרבנן שאמרו את התירוץ הזה בשם רב נחמן שהייתה כאן חומרה שמי שנוגע במי שנוגע במת נטמע שבעת ימים והוא הלך והחזיר את זה שהוא נטמע רק עד הערב זה מה שהוא התיר אמר להם רבא האלה שאמרו את זה בשם רב נחמן לאמנ לכו לא אמרתי לכם כבר לא תתלו קדים ריקים דברים שהם בם שהם אינם דברים של טעם לא תטלו בבוקיסריקה ברב נחמן רב נחמן לא יכול להיות שהוא סובר שרבי יוסי בן יועזר התיר היינו שהמי שנגע מי שנגע במת נתמר רק עד הערב אלא אני אגיד לכם מה אמר רב נחמן וזה גם המסקנה האחי אמר רב נחמן ספק טומה ברשות הרבים מתיר להן רבי יוסי בן בן יועזר בא והתיר היתר מיוחד היינו יותר נכון אנחנו נראה בהמשך שהוא דרש ברבים להתיר בעניין של ספי כתומה שיש הבדל בין רשות היחיד לבין רשות הרבים ההלכה היא כמו שלומדים במסכת סותטה שאם יש אדם שיש ספק אם הוא נטמע אם הספק היה ברשות היחיד הוא טמא אם הספק היה ברשות הרבים הוא טהור זה מה שהוא הורה להם עכשיו זה ודאי לא זה הכוונה אז זה הרי ההנחת המיסותה גמרינן לה זה לומדים שיש דרשה מיוחדת במסכת סותטה שמלמדת אותנו את ההלכה הזאת מה סותטה שהספק זה כיוון שמדובר כאן שהיא התייחדה וזה ברשות היחיד כי לא שייך שהיא תתייחד ברשות הרבים זה היה הסיבה שהיא נטמאה. זה מה שגורם שהיא תצטרך לשתות ממים מרים כדי לבדוק אם היא טהורה או לא. אף טומאה אם הספק ברשות היחיד הוא טמא. אבל אם הספק הוא ברשות הרבים טהור. אז אם כן מה פירוש מה מה יש פה לדרוש להתיר? זה מפורש דורשים את זה מהפסוקים. תראצת הגמרא אמר רבי יוחנן ההלכה הזאת שם אדם יש ספק אם הוא נטמע אם זה היה ברשות הרבים הוא נשאר טהור אומר רבי יוחנן זה באמת הלכה אבל ברבים אין מורין כן שלא יבוא לזלזל יותר וזה בא רבי יוסי בן יועזר ודרש ברבים אתה יהיו ואורה לאוריי הוא אורה לדרוש את זה ברבים תנמח יש ברייתא רבי יהודה אומר עד כדי כך קורות נעץ להם רבי רבי יוסי בן יועזר בן סדות הביקה שדינן כדין רשות היחיד לעניין טומא לבין רשות הרבים כדי לציין גבולות ברורים ואמר עד כאן רשות הרבים ומי שיש לו ספק טומא עד כאן הוא יהיה טהור עד כאן רשות היחיד ומי שיש לו ספק טומאה עד כאן יהיה טמא אבל לעומת זאת כיעתו לקמאי דרבי עני כשבאו לפני רבי עניי אנשים שברשות הרבים מתעורר להם ספק אם הם נטמעו או לא הוא אמר להם למה לכם להכניס את עצמ שמכם לספק הרי יש כאן ספק אולי נטמתם יש מספיק מים בשקע של הנהר המיה בשיקת בנערה זילו טבולו לכו תטבלו כדי להוציא את עצמכם מידי ספק ואז תהיו ודאי בטהרה ועד כאן דף לז Да.
לצפיה בתכנים נוספים: