הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כד

[מוזיקה] עבודה זרה דף כ"ד מתחילים בעזרת השם דף כג עמוד ב שורה עשירית מלמטה במילה גופה באשקלון היה גוי בשם נטינה היה לו בן שמאוד כיבד אותו קראו לו דמה דמה בן נטינה היו לו אבנים טובות יקרים מאוד באו אליו חכמי ישראל שחסר להם כעת האבנים האלה אבני שועם כי צריכים לתפור אותם לשבץ אותם על כתפות האיפוד של הכהן גדול הוא אמר לחכמי ישראל אני לא יכול למכור לכם את אבני השואה שמענו שיש לך, למה אתה לא יכול למכור לנו? כיוון שהמפתחות של האוצר כדי לפתוח ולהוציא לכם את האבנים, אותן מפתחות נמצאות כעת תחת מראשיו של אבי נתינה. ואם אני אקח את המפתחות הוא יתעורר. אומר כן, הוא התעורר, הוא יחזור לישון. אתה תרוויח הרבה כסף. 60 ריבו דנרי זהב או 80 ריבו דנרי זהב זה הרבה כסף. כל דינר זהב היה מאוד יקר. 60 ריבו זה 600,000 80 ריבו זה 800,000. דנרי זהב אתה תרוויח. אחרי זה אבא שלך יאכל עוד הרבה הרבה זמן לישון. הוא היה מוכן להפסיד את כל הכסף בשביל לכבד את אבא שלו ולא להפריע לו לישון. שנה אחרת הוא זכה שנולדה לו פרה אדומה בתוך אדרו ושוב חכמי ישראל באו אליו ורצו לקנות ממנו את הפרה אדומה הוא אמר להם אני יודע שכל מחיר שאני אבקש ממכם אתם תתנו לי ואני איני מבקש ממכם אלה את אותו סכום שהפסדתי מזה שכיבדתי את אבא שלי שנה שעברה ולא רציתי להעיר אותו הגמרא מביאה את הסיפור הזה ומקשה על דברי הבריתא ששנה שילה גופה תני שילה מה היא טעמה דרבי אליעזר מה טעמו של רבי אליעזר שעוסר לקנות פרה אדומה מעובד כוכבים תכתיב הפסוק אומר לגבי פרה אדומה דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה הוא דורש את הציווי ויקחו על תחילת הפסוק דהיינו על בני ישראל דורשים בני ישראל יקחו היינו ימכרו פרה אדומה ואין העובדי כוכבים יקחו עובדי כוכבים לא יכולים למכור פרה אדומה אם לומדים מלשון יקחו שואלת הגמרא אלא מעתה לגבי תרומת המשכן כתוב גם כן דבר על בני ישראל ויקחו ויקחו לי תרומה אך אינ מכאן גם נפרש דבני ישראל מכרו זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן ואין ה העובדי כוכבים יקחו הם לא מכרו ואם אם תאמר כך באמת גם כן לגבי המשכן מחיתה מהחינמי והרי אמר רב יהודה אמר בשם שמואל שאלו את רבי אליעזר עד היחן עד כמה אדם מצווה להיזהר בכיבוד אבהם אמר להם רבי אליעזר צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמה בן נתינה שמו תלמדו ממנו שאם הוא שאינו מצווה כך כיבד ישראל שהוא מצווה כל שכן שכך הוא צריך לנהוג שפעם אחת ביקשו ממנו חכמי ישראל אבנים לאפוד אבני שם שקבועות בכתפות האפוד ועליהם חרותים שמות שבטי ישראל באוצר של דמה בנתינה היו את האבנים האלה והיו מוכנים לשלם לו 60 ריבו שכר רב קן מתנה ב-80 ריבו שכר הרבה מאוד כסף והיו המפתחות של האוצר מונחות תחת מראש של אביו שהיה ישן ולא ציירו להקיץ אותו משנתו רואים עד היכן מגיע חיוב כיבוד אב ההם שהוא היה מוכן להפסיד און רב בשבילו לצייר את אביו מכאן מוכיחה הגמרא שאף על פי שאבני השועם גם הם נאמרו בפרשה של תרומת המשכן ששם כתוב דבר ל בני ישראל ויקחו בכל זאת היה מותר לקנות את זה מעובד כוכבים אז רואים שלא דורשים כמו הדרשה של שילה ויקחו שנאמר על בני ישראל שדווקא מהם אפשר לקנות ולא מעובדי כוכבים. אם כן, גם לגבי פרה אדומה לא נדרוש מזה שכתוב ויקחו אליך פרה אדומה תמימה שזה נאמר לפני כן אל בני ישראל שדווקא מבני ישראל אפשר לקנות. מתרצת הגמרא כיוון שהאבני שועם כתובים בלי ו בתחילת המילה לא כתוב ואבני שועם שאר הדברים כתוב ו' וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ואורות כל אלה שכתוב בתחילתם ו מוסיף הם המשך למה שכתוב לפני כן ויקחו על בני ישראל דבר על בני ישראל ויקחו אותם באמת אין לקנות מעובדי כוכבים אבני שועם לא כתוב ואבני שועם בהם הפסיק העניין הם לא נמשכים אחרי תחילת הפסוק מה שכתוב ויקחו ולכן מותר לקנות אותם מעובד כוכבים שואלת הגמרא והרי ואבני מילואים כתיב אחרי אבני שועם כיוון שכתוב ו דעדר ערבי נמצא שהפסוק חזר והערב אותם עם העניין הראשון אז אבני שועם חזרו ונתקלו בציווי ויקחו ועוד קטני סיפה כתוב המשך אותו סיפור שהיה עם אותו דמה בן נטינה. לשנה אחרת נולדה לדמה בן נטינה פרה אדומה באדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו לקנות את הפרה. אמר להם דמה בן נתינה, יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם בשביל הפרה האדומה, אתם נותנים לי. עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא. אז רואים שגם פרה אדומה לא חששו לקנות מהעובד כוכבים אף על פי שעליה ודאי הייתה אמורה להיות הדרשה של בני ישראל ויקחו מתרצת הגמרא האתם פרה אדומה על ידי תגרי ישראל זבון קנו באופן שקודם כל יהודי קנה מדמה בן נטינה לעצמו ואחר כך אותו יהודי מכר את זה לציבור אז אם כן נמצא שאת הפרה אדומה לציבור ור קנום יהודי. שואלת הגמרא לפי דעת שילה שרבי אליעזר סובר שאסור לקחת פרה אדומה מעובד כוכבים כי כתוב אל בני ישראל ויקחו וכי רבי אליעזר לא חייש לרביעה הוא לא חושש אולי העובד כוכבים יעשה עבירה עםפרה אדומה ולכן הוא עוסר שהוא צריך טעם אחר מה הסיבה שהוא עוסר רק מפני מפני שיש לו דרשה מהפסוק שכתוב דבר על בני ישראל ויקחו ואתה רשנינו ברייתא אמרו לו חכמים שחלקו לרבי אליעזר מעשה ולקחוה את אותה פרה אדומה מן העובד כוכבים ודמה שמו ואמרי רמץ שמו רואים שלא חששו לקנות פרה אדומה מן העובדי כוכבים אמר להן רבי אליעזר משם אתם רוצים להביא ראיה ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה שלא יעשו אית עבירה שהעובד כוכבים לא יעשה אית עבירה רואים שרבי אליעזר כן סובר שהחשש שו משום שם העובד כוכבים יעשה עבירה עם אותה פרה אדומה תראת הגמרא רבי אליעזר טרתי איתלי הוא עוסר מחמד שני הטעמים גם מפני שכתוב ויקחו בני ישראל ויקחו ולכן לא מועיל שישמרו את הפרה האדומה אלא צריך שודי יקנה מהעובד כוכבים ואז יוכלו לקנות את זה מאותו יהודי בשביל הציבור לפרה אדומה בדבר נוסף חי שנה מלרביעיה ולכן לא מועיל לקנות מתגרי רי ישראל שקנו מעובדי כוכבים אלא אם כן שמרו על הבהמה הזאת מאז שהיא נולדה אומרת הגמרא אמר מר ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה מה מועיל משעה שנולדה וניחוש דילמה רב אימה כי אהבה מאברה אולי כשהאמא הייתה מעוברת אז עשו עבירה עם האמא דאמר רבא לגבי פרה שנגחה והמית האדם שהיא אסורה לקורבן כי כתוב מן הבהמה ומן הצאון ו ומן הצאון בא למעט שאם הבהמה נגחה היא לא ראויה לקורבן ואם הייתה הפרה מעוברת שנגחה ולדה הנוגחת אסורה גם היא לקורבן כמו אמה כי עובר נחשב כמו רגל אמו ירך אמו ונמצא שהיא וולדה נגחו אז אותו דבר גם לגבי פרה שנרבעה אסורה לקורבן מזה שכתוב מן הבהמה ממעטים למעט זו שנעשה בעבירה אז אז אם הייתה מעוברת כשנרבאה נאמר גם כאן ולדה נרבעת אסורה גם היא למה כי היא וולדה נרבעו אז אם כן פרה אדומה נפסלת ברביעת אמה מה הועילה ששמרו אותה מאז שהיא נולדה מתרצת הגמרא אימה צריך לתרץ לפי רבי אליעזר ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה במאמה שלא רבה את אמה ואחר שנולדה כבר לא ירבה אותה שואלת הגמרא וניחוש דילמה רבעוה לאמה מעיקרה אולי לפני שנתאברה עשו בעבירה דתנן שנינו במשנה כל הפסולין לגבי מזבח כגון פרה שנרבאה ולדותיהן שנתאברו בהן לאחר שנרבאו מותרין ותענילה שנינו ברייתה למשנה הזאת רבי אליעזר שלפי דעתו אנחנו כעת מדברים הוא עוסר אני לרבעד אמר רבה אמר בשם רב רב נחמן שהמחלוקת חכמים ורבי אליעזר לגבי הבלדות היא דווקא כשנרבאו שהן מוקדשין ורק לאחר לאחר מכן נתעברו. אבל אם נרבאו כשאין חולין ולאחר מכן הוקדשו ונתאברו דברי הכל מותרין לפי זה לא קשה שגם כאן לא צריך לא צריך לחוש לרביית אמה לפני ש לפני שנתאברה בה כיוון שהיא בהמת חולין ובאותו זמן באמת אין לנו בעיה אם זה מה שהיה איתה עד עכשיו כל מה שאנחנו בעצם צריכים להיזהר זה מאז שהוקדשה אלא לרב ההוא נברכיננה שאמר בשם רב נחמן שמחלוק את חכמים ורבי אליעזר לגבי הבלדותי אפילו כשנרבאו כשאין חולין ואחר כך הוקדשו נתעברו אבל אם נרבאו כשאין מוקדשים דברי הכל אסורין מה עיק למר מה יש לנו לומר לפי דעת רבי אליעזר הרי צריך לחשוב שמה נרבעה עמה עוד לפני שהיא נוצרה ובאופן כזה היא פסולה וגם ולדה פסול אונה הגמרא אימה צריך לומר לפי רבי אליעזר ישראל היו משמרין אותה לאמה משעה שנוצרה גם אמה הייתה שמורה משעה שנוצרה שואלת הגמרא וניחוש דילרבוע לאמה דאימה תחשוב שוש על הדור אחד לפני כן לפי דעת רבי אליעזר אם נפסלה וממילא גם היא נפסלה מתרצת הגמרא עד כדי כך עוד דור אחד אחורה כולי לזה לא חיישינן לא חוששים לפסול אותה מחמת מעשה איסור שנעשה בהם אמה אמר מר למדנו ישראל היו משמרין את הפרה האדומה של דמה בן נטינה משעה שנוצרה מני דינן מנין אנחנו יודעים שעתידה לצאת ממנה פרה אדומה כדי שיבואו לשמר אותה אמר רב כהנה אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עולה עליה זכר והיא מתאברת בבלדות אדומות וגם כאן עשו כן וידעו שעתידה להיוולד פרה אדומה שואלת הגמרא י אחי אם כן המי דמע של פרה אדומה כל כך עיקרין כל אחד יכול לעשות כך ויולדו לו פרות אדומות אונה הגמרא הועיל ושתי שערות שחורות או לבנות פוסלות בפרה אם כן בדרך כלל אפילו שיש הרבה פרות אדומות הם היו פסולות. שואלת הגמרא ומה ישנה דידה? למה חכמים עשו כן בפרתו של נוכרי להעביר אדום כדי שהיא תהיה פרה אדומה? אמר רב קהנה הפרה של דמה בן נתינה הייתה ממין של משפחות שמוחזקות ללדת פרות אדומות בהעברת מספרת הגמרא, יטיב ישבו רבי עמי ורבי יצחק נפחה, הקילה דרבי יצחק נפחה. הם ישבו באולם הקטן לפני טרקלין הבית של רבי יצחק נפחה. פתח אחד מני ואמר, אחד מהם פתח ואמר דברי הברייתא. וכן היה רבי אליעזר פוסל בהמת עובד כוכבים כמו שהוא פוסל בפרה אדומה משום חשש רביעיה כך הוא פוסל בכל הקורבנות כולן פתח השני ידח מניו ואמר הטיבו לי חברוי לרבי אליעזר מה השיבו החכמים לרבי אליעזר הרי רבי אליעזר יש לו טענה שפרה אדומה וקורבנות של עובדי כוכבים אסורים. מה חכמים ישיבו על זה? אונה הגמרא, יש פסוק בישעיה שמדבר על העתיד לבוא. כל צאון קידר יכצו לך יעלו לרצון על מזבחי. על רצון מזבחי. אבל הכוונה לרצון על מזבח השם. כידר הכוונה לישמעאלים. אתה רואה שהבהמות של העובדי כוכבים כשרים לעלות על המזבח. אמר להן רבי אליעזר, כולם גרים מעצמם. הם הם נגררים, גרורים הם ובאים להתגייר. לא מקבלים אותם, אבל הם מתנהגים כמו יהודים לעתיד לבוא. וכבר הם לא יהיו חשודים על עבירה. אמר רב יוסף, מה יקרא? היכן רואה בפסוק שעובדי כוכבים יבואו להתגייר לעתיד לבוא. פסוק אומר כי אז לעתיד לבוא א פוך אל עמים שידברו בלשון הקודש שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם וגומר שואלת הגמרא אמר לי הבא ל רב יוסף ודילמה אולי מעבודת כוכבים מודעדור בהו אולי הם יחזרו בהם רק מלעבוד עבודה זרה ולא משאר הייסורים כמו עבירה ועדיין יהיה אסור לקחת מהם בהמות כי אולי יעשו עבירה עם אותם בהמות אמר לרב יוסף הפסוק אומר שהעובדי כוכבים והישראל הקדוש ברוך הוא יהפוך אל עמים שפה ברורה לעובדו שכם אחד כתיב. אז רואים שכולם גם אומות העולם יעבדו את השם והם יזהרו בכל המצוות. זה הסיפור שהיה באותו אולם קטן לפני הטרקלין של רבי יצחק נפחה כמו שרב רב פפה מתניה אחי. רב פפאה סיפר בצורה הזאת ורב זווית גם סיפר את הסיפור אבל באופן הזה מה תנהחי הוא הוא מספר שרב עמי ישב יחד עם רבי יצחק נפחה בחדר אותו עולם קטן לפני הטרקלין של רבי יצחק נפחה והם שניהם אמרו תרבהו אמרי את הברייתא וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקורבנות כמו שהוא פוסל בפרה אדומה כזו שבא מעובדי כוכבים והם שניהם הם שאלו תרבה אמרי ומה יוטיבו לחברו לרבי אליעזר מה התשובה של חכמים שהשיבו למה לפי חכמים מותר לקחת מעובדי כוכבים קורבנות הפסוק אומר לעתיד לבוא כל צאון קידר יכבצו לך וגומר ועל זה אמר רבי אליעזר מה שחכמים טוענים שרואים שלעתיד לבוא הגויים יביאו בהמות ומהיהם יקחו לקורבנות כולם גרים גרורים הם לעתיד לבוא אז באמת יהיה מותר לקחת אחד מהם כי הם לא יעשו עבירה עם הבהמה ומה יקרא מה ראיה עם הפסוק שמבואו להתגייר פסוק אומר כי אז פה חלמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם מתקיף לרב יוסף על התירוץ הזה כמו שאמרנו מקודם ודילמה אולי נאמר שמה שהם חוזרים בהם כולם לקרוא בשם השם שהם יותר לא יעבדו עבודת כוכבים מזה הוא דעדבהו אמר לי הבעיה כתוב לעובדו שכם אחד כתיב משמע גם בשאר המצוות מקשה הגמרא על רבי אליעזר מיטי פסוק אומר ויאמר משה לפרעה גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות רואים שהוא לא חשש שפרעה עשה עבירה עם הבהמות האלה אונה הגמרא קודם מתן תורה שני היה לפני מתן תורה ואז היה מותר לקחת מהם מביאה הגמרא קושיה אחרת תשמע ויקח יתרו לפני שהתגייר חותן משה עולה וזבוחים לאלוקים הוא היה עובד עבודת כוכבים איך לקחו ממנו קורבנות אונה הגמרא יתרו גם נקודם מתן תורה אבה ואז זה לא היה אסור שואלת הגמרא הניחזה טוב לפי המנדה אמר שכל המעשה של ביאתו של יתרו אל משה קודם מתן תורה אהבה זה מובן לכן יכלו לקחת ממנו בהימות לקורבן לפי המנדה אמר שסובר יתרו לאחר מתן תורה הוא בא אל משה אז הבה מה יקמימר הרי אז כבר היה אמור להיות אסור להביא מהבהמות שלו שהוא היה עובד כוכבים קורבנות אלא יתרו לא הביא מהבהמות שלו אלא הוא קנה מיהודי מישראל זון מקשה הגמרא תשמע הקדוש ברוך הוא ציווה את שאול שילחם בעמלק ולא ישאר זכר עמלק ואז שמואל הנביא אחרי המלחמה שואל את שאול למה הוא שייר את הצאון והבקר של אמלק ויאמר שאול אמת מהמלקי הבייום אבל אין בזה דבר רע אשר חמל העם על מיטב הצאון והבקר הוא למען זבוח להשם אלוקיך רואים שהבהמות של עמלק היו ראויים להקרבה תרצת הגמרא מה עם מיתב הצון דמי מיתב כוונה הייתה למכור את מיטב הצון והבקר ובדמיהם לקנות בהמות מישראל ולהקריב שואלת הגמרא ומה ישנה מיתב הצון והבקר מצא ובקר רגיל שהוא אינו מתר. הרי לא התכוונו להקריבם שנוכל לומר שיש מעלה בהקרבת בהמה מובחרת יותר מעקרבת בהמה שאינה מובחרת כיוון שהם התכוונו למכור ומדמיהם לקנות בהמות מה מהמשמעות של מיטב הצון מתרצת הגמרא נכון שבאו להשתמש מהבהמות בשביל למכור אותם ולקנות בהימות אחרות מישראל אבל עדיף שיהיה מיתב הצון כי איך דלקפץ עלון זוינה כדי שאנשים יקבוצו לקנות כי מינם מיתב יהיה קשה למכור אותם. מקשה הגמרא קושיה נוספת. תשמע דוד המלך רצה לקנות גורן מגוי בשם ערונה שהוא היה מהיבוסי כדי לבנות בו מזבח להשם. ויאמר הרבנה אל דוד יקח את הגורן ויעל עליו משלי אדוני המלך. הטוב בעיניו אתה יכול לעלות על זה מה שאתה רוצה. להקריב מה שאתה רוצה. ראה הבקר מוכן לעולם והמוריגים וכלי הבקר לעצים אתה יכול להשתמש עכשיו עם הבהמות שלי להקריב ועם הכלי ה שדה אתה יכול להשתמש עם זה עצים בשביל שיהיה לך אש על המזבח ודוד המלך הקריב בהמות של אר של הרבנה היבוסי אפילו שהוא היה עובד כוכבים אמר רב נחמן הוא לא היה עובד כוכבים הוא לא היה יהודי אבל הרבנה גר תושב היה קיבל עליו לקיים שבע מצוות בני נוח עובד כוכבים הוא לא היה כי אסור לעבוד עבודה זרה לפי שבע מצוות בני נוח וגם עבירה עם הבהמות שלו הוא לא עשה כי גם זה אסור זה בכלל שבע מצוות בני נוח מים מוריגים שזה היה העצים שהוא רצה להשתמש בהם להקריב על המזבח בשביל להדליק את האש על המזבח אמר אולה מיטה של טורביל ומה היא מיטה של טורביל אונה הגמרא איזה דקורקסה דדיישן ורשי מבאר שזה לוח גדול והווה מאוד ורחב ועושים בו פגימות עמוקות וצפופות לרוכבו ומניחים את הלוח על התבואה שקצרו כשהחריצים כלפי מטה כלפי התבואה ומעבירים עליו בהמות ומחמת הכובד של הבהמות נכנסים הפגימות לתוך התבואה ודשים את התבואה מפרקים את הקליפה מהגרעין כדי שיוכלו אחרי זה לברור את המוץ מהגרעינים של בתבואה. אבל מכל מקום כאן יכלו להקריב קורבנות מהרבנה היבוסי. כיוון שהוא לא היה עובד עבודה זרה וגם הוא שמר שבע מצוות בני נוח, אז גם הבהמות שלו לא היו לא נעשה בהם עבירה, יכלו להקריב אותם קורבן. מביאה הגמרא קושיה אחרת מיטוי. הפלישתים אחרי שהם לקחו בשבי את ארון ברית השם במלחמה שהיה בזמן אלי הכהן, אז הם שלחו את ה את הארון ברית השם בעגלה. אל אנשי בית שמש. שם כתוב שכשקיבלו אנשי בית שמש את ארון השם שאנשי פלישתים שלחו בעגלה ואת הפרות אלו עולה להשם. פרות של עובדי כוכבים הקריבו ועם ישראל הקריבו את הפרות האלה. אתה רואה אם כן שאפשר. תראת הגמרא מכיוון שהיה נס שה פרות הוליכו את ארון ברית השם מעצמם בלי מנהיג ואף שהבנים של אותם פרות היו בבית שבדרך כלל הפרות לא הולכות מהעגלים שלהם בשביל לשת משאות ולעזוב את העגלים שלהם בבית הם עזבו את העגלים והלכו והוליכו ואמרו שירה כמו שנראה בהמשך כיוון שנעשה כזה נס על ידי אותם פרות הוראת עד שעה הייתה שקריבו אותם החינמסטרבר באמת מסתבר שזה שהקריב את אותם פרות של עובדי עבודה זרה להשם זה היה הוראת שעה די לא תאמה אחי אם לא תאמר כן אלא תאמר שהקריבו אותם מעיקר הדין הרגיל עולת נקבה מאיקה הרי הפסוק אומר אם עולה קורבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו איך הקריבו פרות לקורבן עולה אלא ודאי הייתה כאן איזשהי הוראת שעה מיוחדת להתיר פרות נקבות לעולם והתורעת שעה מיוחדת הייתה שאפשר גם להקריב בהמות של עובדי כוכבים שואלת הגמרא ומה היא קושיה למה אתה מקשה מזה שלקחו בהמת נקבה שהיא אינה כשרה לעולה דילמה עולה רק במזבח אי אפשר להקריב קורבן עולה מנקבה אבל במזבח שהיו בונים מחוץ למשכן בזמן שהיה מותר לישראל להקריב בבמות היינו לפני בניין בית המקדש הראשון אולי שם היה אפשר כן להקריב נקבה לעולם. והפרות האלה הקריבו אותם בבמת יחיד ולא בבמה גדולה. שהרי באותו זמן חרבה שילו והמשכן היה בנוב והמעשה הזה היה בבית שמש, שזה לא באזור של נוב ששם היה המשכן באותו זמן. זאת אומרת שלא הקריבו בבמה הגדולה שהייתה בנוב אלא הקריבו את זה בבמה קטנה באזור בית שמש. ולכן אולי שם אפשר להקריב עולה אפילו נקבה. וכדרבדה ברבה דמרדה ברבה מנין לעולת נקבה שהקשרה בבמת יחיד שנאמר בדבריו של שמואל אל עם ישראל לפני שנלחמו עם פלישתים ויקח שמואל תלה אחד תלה חלב אחד היינו כבסה קטנה מניקה ויעלהו עולה אז רואים שהוא אלה נקבה לעולה רואים שבבמת יחיד אפשר כן להקריב גם נקבה לעולם שואלת הגמרא והרימה שנאמר בפסוק ויעלהו זה לשון זכר הוא העלה אותו משמע ולא נקבה אמר רב נחמן בר יצחק לא כתוב עם ו בסוף אלא קוראים את זה איך שזה כתוב אם אתה קורא את זה איך שזה כתוב אתה קורא ויעלה כתיב שזה לשון נקבה בתחילת הפרק אמרנו ש עובדי כוכבים חשודים שהם עושים עבירות עם הבהמות ולכן אסור להעמיד בהמה באכסניה של עובדי כוכבים כשנו הרי בהמה שנעשה בעבירה אסור להקריבו את הקורבן ויש ברייתה שאומרת שמותר לקחת בהימה מעובדי כוכבים בשביל להקריב קורבן אז תירצנו על זה כמה תירוצים וכעת מביאה הגמרא על התירוץ שאמרנו שהעובד כוכבים חס על הבהמה של עצמו ולא עושה בעבירה. למה? כי זה גורם שהיא תהיה שהיא תעקר ולא תוכל להביא ולדות. בעניין הזה רבי יוחנן אומר גבול יש לה. אם מרביעים אם היא נרבעת פחותה מבת שלוש שנים נהכרת ולכן עד שלוש שנים חס עליה עובד כוכבים. על הבהמה של עצמו. על הבהמה של עצמו העובד כוכבים חס. ולכן עד שלוש שנים כיוון שה יעשה בעבירה היא לא תוכל להביא בלדות. הוא לא עושה בעבירה. וזה מה שהברייטה התירה לקחת בהמות קורבן מעובדי כוכבים. היינו בהמות עד גיל שלוש שנים. אבל מבת שלוש שנים אינה נהקרת. ולכן כן חוששים שעובד כוכבים עושה בעבירה והיא כן נפסלת. אייט קולני תיובתא הקשו על רבי יוחנן את הקושיות שמשם ראינו שאפשר כן להביא קורבנות מבהמות של עובדי כוכבים שני לא תראת שבכולם מדובר בבהמות כאלה שהם פחוטה מבת שלוש שנים קושיה שהגמרא כעת מרחיבה תשמע הפסוק אומר ואת הפרות שנשלחו ביחד עם ארון ברית השם מפלישתים אל בית שמש העלו את הפרות עולה להשם פירש על זה גם רבי יוחנן איך יכול להיות זה הרי פרות של עובדי כוכבים מדובר פה בפחוטה מבת שלוש שנים מתקיף רב הונה ברידרב נתן אם הפרות האלה היו פחוטות משלוש שנים אם כן היינו איך תפרש שכתוב שם ואת בניהם של הפרות ששלחו עם אהרון השם קלאו בבית ואף על פי כן בדרך נס הפרות לא נמשכו אחרי ההולדות של עצמם כמו דרך פרות בדרך כלל אלא הם הלכו להוליך את אהרון ברית השם אל בית שמש הפרה פחוטה מבת שלוש שנים מכילדה וכי יכולה להביא ולדות והתנן הראשנין הוא הלוקח בהמה מן הנוכרי ואינו יודע אם כבר נולד לה ולד בכור הוא לא יודע אם כבר ילדה את ההולד הבכור שלה והולד שהיא תלד כעת כבר אין בו קדושת בכור אלא היה שייך לבעליה או שהיא עדיין לא בקרה עדיין לא הולידה את הולד הבכור והולד הבא שיוולד הוא זה שצריך להיות קדוש בקדושת בכור ולהינתן לכהן פרה וחמור נקבה אם ילדה את ולדה הראשון אצל ישראל כשהיא בת שלוש שנים. אם הוא זכר ודאי לכהן כי אינה יולדת קודם שלוש וודאי שלא ילדה אצל הנוכרי ואם ילדה אצל ישראל מכאן והילך כשהיא יותר משלוש שנים זה ספק שמה כבר ילדה אצל הנוכרי כשהי היייתה בת שלוש והוא אינו בכור או שעדיין לא ילדה והרי הוא בכור אם כן רואים מכאן שרק משלוש שנים והלאה היא יכולה להוליד אז לא יכול להיות שהפרות האלה שהיה בסיפור עם מרום ברית השם שלחו מפלישתים אל בית שמש אותם פרות היו פחוטות משלוש שנים אלא ברור ומחובר מחברת כדי שנין מעיקרה כמו שתרצנו מהתחלה אפילו שהם היו למעלה משלוש שנים ויש לחוש שנעשה בהם עבירה מכל מקום הייתה הוראת שעה מיוחדת שאפשר להקריב בהמות של עובדי כוכבים אותם בהמות שהיה בסיפור הזה הפסוק אומר על אותם פרות שנעשה בהם נס שהם שרו כתוב וישרנה הפרות בדרך בדרך על דרך בית שמש וגומר מה וישרנה מה פירוש אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר שאמרו שירה ורב זטרוביה אמר בשם רב שישרו סובבו פניהם כנגד אהרון ואמרו שירה ומה היא שירה אמרו מה השירה אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת שירו השיר על השם כי גאו גאה כנגד שהקדוש ברוך הוא שלח יד בפלישתים ובאלוהים שלהם שהיה נקרא דגון זה השירה שהפרות אמרו זה פירוש ראשון שרבי יוחנן אמר בשם רבי מאיר וגם רב זוטרא ברובי אמר בשם רב אבל רבי יוחנן חוץ ממה שהוא אמר בשם רבי מאיר הוא אמר גם משהו מעצמו מה השירה שאותם פרות אמרו דידה אמר שהם אמרו ואמרתם ביום ההוא הודו להשם קרו בשמו וגומר על שם סוף הפסוק הודיעו בעמים עלילותיו שעל ידי המעשה הזה נתוודו העמים לעלילותיו שהקדוש ברוך הוא עשה במצרים כי הרי שמה באמת מסופר בנביא שכהני ומו כוסמי הפלישתים אמרו למה תכבדו או תחבידו את לבבכם כאשר הכבידו מצרים ופרעה את ליבם אתם רואה כאשר התעלל בהם אז א ככה באמת הוא יכול גם לעשות לכם וכתוב שם שהם שלחו את ה שלחו שלחו וילכו שולחו את הפרות עם מרום ברית השם זאת אומרת רואים מכאן שבאמת המעשה הזה גרם שנתוודה בעמים עלילותיו שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים רבי שמעון בן לקיש אמר המזמור השירה שהם שרו זה מזמור יתום מזמור שלא הוזכר שם מי שאמר אותו בתהילים מזמור יתמה איזה איזה מזמור זה מזמור שירו להשם שיר חדש כנפלאות עשה הושיע לו ימינו וזרוע קודשו ככה מביא רש"י שזה מזמור שלא ידוע מי אמר את המזמור הזה רבי אלעזר אמר השירה שהם אמרו זה השם מלאך הרגזו עמים וגם כאן רגזו כי הקדוש ברוך הוא היכר אותם בתחורים רבי שמואל בן נחמני אמר שהשירה שהפרות אמרו היה השם מלאך גאות לבש שהיה מתגאה על אלוהי הפלישתים שנקרא דגון שהיה נופל לפניו על המפטן וכפות ידיו היו קרוטות של אותו אלוהים דגון רבי יצחק נפחה אמר מהשירה שהפרות אמרו רוני רוני השיטה תשירי אהרון שעשויה מעצי אישיתים התרוממי התנופי ברוב הדרך הקשורה המחושקת ברקמי זהב שאהרון היה מצופה זהב טהור מבית ומחוץ המעוללה לה בדביר ארמון ומפוארה בעדיים מעולהל ומפואר בספר תורה שכתב משה שנמצא בתוכו ואין לך תכשיט יותר גדול מזה זה התכשיט של כל התכשיטים רב רשי מתנילה לה דרבי יצחק אה הוא שנה את השירה של רבי יצחק נפחה על הפסוק הזה כתוב כשעם ישראל היו במדבר והם נסאו עם נשאו כולם ממקום למקום במסאות במדבר אז הם גם נסו כמובן מובן את ארון ברית השם אומר הפסוק בפרשת בעלותך ויהי בנסו האהרון ויאמר משה קום השם תעמוד ותמתין לנו ואל תתרחק יותר שמשה רבנו היה אומר קוה השם ישראל מה הם היו מה היו אומרים מה אמרו אמר רבי יצחק רוני רוני השיטה וכולי את אותה שירה שאמר רבי יצחק נפחה שאמרו הפרות בזמן שאלו את ארום ברית השם מהפלישתים אל בית שמש מהשירה של רבי יצחק כנפח מבואר שדביר הכוונה ספר שזה הספר התורה שהיה שכתב משה רבנו והמילה דביר זה שזה לשון ספר זה מלשון פרסי מבררת הגמרא המרב מנין כמן קרו פרסי לספרה הדביר מנין הם לקחו שספר קוראים לו בלשון דביר מהכה מהפסוק שכתוב וילך משם אל יושבי דביר ושם דביר לפנים קריית ספר זאת אומרת שהמקום שבהתחלה קראו לו קריית ספר אחר כך קראו לו דביר. מזה למדו הפרסיים שספר קוראים לו דביר, מכנים אותו דביר. אמר רבשי, מנין כמן קרו פרסי לנידה למה הם קוראים לה דשתנה? מרחל אמנו אמרה כי דרך נשים לי היינו נידה. הפסוק הזה הם עשו נותריקון דרך ש נשים זה מה שהם עשו ד' ש דשתנה. והם לקחו מהפסוקים מהתורה את הלשונות שלהם. עד כאן דף כד.
לצפיה בתכנים נוספים: