הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף כא

עבודה זרה דף כאחים בעזרת השם דףכ עמוד ב שורה חמישית מלמטה במילים מביה להו מסופר בפסיק תהרבתי פרק יד מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת ונתמעתה ידו ומכרה לו לגוי אחד הלך מכר את הפרה שלו לגוי מותר למכור פרה לעובד כוכבים. שנה בדף יד אוסרת למכור בהמה גסה לעובדי כוכבים. אם תמכור יבואו גם להשאיל ולהזכיר. ואז יכול להיות שהעובד כוכבים יעשה מלאכה עם הבהמה בשבת. ובהמה של ישראל אסורה במלאכה ושבת. התורה אומרת למען ינוח וכולי. כתוב גם כן באמתך הבהמה של ישראל מחוייבת בשביטה בשבת. כאן אנחנו מוצאים ש הפסיקט רבתי פרק יד מספר על אותו ישראל שהייתה לו פרה אחת חורשת נטמעתה ידו ומכרה לגוי אחד. איך יתכן דבר כזה? אז מצאנו גם במסכת שלנו מעשה בדף טו על רב הונה שמכר פרה לעובד כוכבים ובאמת רב חיסדה שאל אותו את השאלה הזאת איך אתה עושה דבר כזה הרי המשנה בדף יד אוסרת למכור באגסה לעובדי כוכבים השיב לו רב הונה יש הבדל כאן אני טולה להקל שהעובד כוכבים קונה את הבהמה על מנת לשחוט אני יכול לטלוט להקל שהוא לא קונה את הבהמה על מנת לעשות במלאכה שאז יש אתחשהשולי אני אבוא להשאיל או להזכיר ואז היא תישאר שלי ואז הוא יבוא לעשות מלאכה בשבת בבהמה שלי אלא אני טולה שכנראה אותו עובד כוכבים קנה את הבהמה נת לשחוט ולכן זה מותר כאן אנחנו רואים בסיפור שבאמת העובד כוכבים לא שחט את הבהמה הזאת אלא הוא עשה בה בעצמו מלאכה טוב עשה מלאכה ששת ימים של חול והיא עבדה חרשה כמו שצריך בשבת הוציאה שתחרוש עמו מספר הפסיק טרבתי והיא לא הסכימה לעבוד רוצה לו תחת האול היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה כיוון שראה כן הלך ואמר לו אותו ישראל שמחה לו בוא וטול פרתך אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והייתה למודה לנוח בשבת אמר לו בוא ואני מעמידה כיוון שבא ואמר לה באוזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עוונותיי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחירשי מיד עמדה וחרשה ואותו גוי עומד משתהה מחריש אמר לו אותו הגוי אוי איני אם אני חכך עד שתאמר לי מה עשית לה באוזנה אני נתייגעתי בה והקתי אותה ולא עמדה התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כישוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסכתי לה באוזניה ועמדה וחרשה מספר הפסיקט רבתי מיד נתיירא הגוי ואמר ומה עם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בורה ואני שיצרני יוצרי בדמות ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בורי מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה והיו קוראין שמו יוחנן בן טורטא טורטה זה פרה שהוא התגייר בזכות הפרה ועד עכשיו אפשר למצוא במסכת יומד דף ט רבותינו אומרים הלכה משמו אבל כל זה דווקא בפרה כמו שמביאים תוספות כאן בדיבור המתחיל בהימה על מנת לשחוט אבל אם ישראל הולך ורוצה למכור לעובד כוכבים את הבן של הפרה עגל או חמור קטן שיחים זה אסור אבל מסתפקת הגמרא באלה הוא אם הוא מתנה עם העובד כוכבים בהימה על מנת לשחוט אומר לו מפורש אני מוכר לך עגל אני מוכר לך חמור קטן על מנת שתשחוט אותו מה הוא כי הרי ראינו ויכוח בין רבי מאיר לבין רבי יהודה בברייתא וגם יש את זה במשנה דעת התנ הראשון ורבי יהודה אם מותר למכור לעובד כוכבים אילן על מנת שהוא יקצוץ את האילן הזה מיד רבי מאיר אוסר חוששים שמה הוא לא יקוץ מיד ואז הישראל יעבור על איסור של לא תחונם שנאמר על עובדי כוכבים שאסור לתת להם חניה בארץ אסור לתת להם מקום של קבע בארץ וכיוון שמחובר לקרקע כקרקע אז אם האילן ישאר מחובר לקרקע ברשתו של עובד כוכבים אז ישראל עובר על האיסור הזה. חוששים ש העובד כוכבים לא יקוץ אלא הוא ישתה. ורבי יהודה לא חושש והוא מתיר. השאלה היא האם גם כאן יש את הוויכוח או שנאמר שבמקרה הזה גם רבי יהודה מודה שאסור. צד אחד אפשר לומר התם שם לעניין איסור מכירת דבר המחובר לקרקע מנת לקצוץ תמה מה ישר רבי יהודה מה הסיבה שרבי יהודה התיר למכור דלו ברשותי קיימי ולא מצימש אילה הוא הרי האילן שהוא קנה על מנת לקצוץ עומד בשדה של ישראל שזה מפריע לו שם שעומד אצלו אילן של מישהו אחר והוא יקפה עליו לקצוץ את האילן כמה יותר מהר. אז אם כן זה בוודאי יקצץ אבל בהמה ברגע שהיא עוברת לרשות העובד כוכבים כיוון דברשותי דעובד כוכבים קיימה היא תעמוד ברשותו והישראל לא יכול להכריח אותו לשחוט אותה אולי במקרה הזה רבי יהודה מודש שצריך לחשוב שממש הילה שמו ישאה אותה ולכן יהיה אסור למכור או דילמה או שנאמר לא שנה שאין הבדל גם כאן יש את אותו ויכוח וכאן רבי יהודה גם כן מתיר מביאה הגמרא בריתה מפורשת שבאמת אין הבדל תשמ דתניה לפי דעת רבי יהודה מוכר לו בהימה אמנת לשחוט ושוכט דברי רבי יהודה רבי מאיר חולק ואומר אין מוכרין לו אלא בהימה שחוטה כמו שכבר אמרנו התורה אוסרת לא תחונם אסור לתת מקום לעובדי כוכבים בארץ ישראל אסור לתת להם חניה אז בכלל זה יש איסור למכור להם בתים למכור להם שדות בארץ ישראל. משנה הבאה מדברת על שלושה סוגי מקומות. ארץ ישראל חוץ לארץ ומקום שהוא בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ שנקרא הרם צובה. סורה. זה מקום שדוד המלך כבש אותו. אבל זה לא נחשב ממש חלק מארץ ישראל. יש זה דעות גם כן. מה בדיוק ההגדרה של המקום הזה? כי זה נקרא כיבוש יחיד והאם זה נקרא כיבוש גמור? האם זה הופך להיות ממש חלק מארץ ישראל? אנחנו נראה בהמשך. אז אלה הם השלושה מקומות. ארץ ישראל, חוץ לארץ וסורה. היינו הרם צובה. ודבר נוסף יש הבדל בין מכירה של בית לבין מכירה של שדה. מכירה של שדה חמורה יותר. למה? כי חוץ מזה שאני נותן לו מקום בארץ ישראל, אני מפקיע את המקום הזה שהוא לא יהיה חייב בתרומות ומעשרות ברגע שזה מקום שלובד כוכבים. וכן יש גם הבדל בין מכירה לבין שכירות, כי כל האיסור הוא מכירה. שכירות אסרו כדי שלא יבואו למכור. עכשיו נראה את הדעות בעניין הזה. פי דעת רבי מאיר, אין מזכירן לעובדי כוכבים בתים בארץ ישראל שמה יבוא למכור להם בתים בארץ ישראל ואז יבוא עלסו מהתורה של נתינת חניה לעובדי כוכבים בארץ ישראל ואין צריך לומר שאסור להזכיר להם שדות בארץ ישראל שמה יבואו למכור להם שדות בארץ ישראל ובסוריה הרם צובע שסמוכה לארץ ישראל שדוד המלך כבש את אותו מקום אבל הוא כבש את זה כיבוש יחיד לא על פי הקדוש ברוך הוא ובלי 60 ריבו מעם ישראל זה נחשב אמנם כיבוש וזה הפך להיות חלק מארץ ישראל אבל זה נקרא כיבוש יחיד שם אפשר יותר להקל מזכירים להם בתים ולא חוששים שמה יבואו למכור להם שם בתים כי כל האיסור בסוריה זה רק מדרבנן לא כמו ארץ ישראל שהאיסור מכירה מהתורה אז לכן לא חששו אבל לא מזכירים להם שדות כי שם יש שתי סיבות גם משום איסור חניה בארץ ישראל וגם שהוא מפקיע את המקום ממעשר אז על זה גזרו אפילו לא להזכיר א ואפילו לא בסוריה ובחוה לארץ מוכרים להם בתים אפילו למכור אבל שדות אסור למכור מסכים מכירים שדות לפי ש שחוץ לארץ רחוקם מארץ ישראל לא גוזרים על מכירת בתים וגם לא על שכירות שדות אבל על מכירת שדות כן גזרו למה כי כל כך חמור למכור שדות בארץ ישראל חששו שאם יתירו להזכיר שדות בחוץ לארץ עוד יבואו למכור שדות בארץ ישראל אלה הם דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר בארץ ישראל מזכירים להם בתים אבל לא שדות. ובסוריה מוכרים בתים ומזכירים שדות ובחוץ לארץ מוכרים אלו ואלו. מוסיפה המשנה, אף במקום שאמרו מותר להזכיר בתים, לא לבית דירה אמרו לגור שם, אלא לאכסן שם חפצים, עצים וטבן. מפני שבבית שהוא גר הוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים. והמזכיר עובר על מה שנאמר, "לא תביאי עבודה זרה שמכונה תואבה אל ביתך." ובכל מקום לא יסכיר לו את המרחץ. זה מקום שהיו רגלים להפעיל אותו וכולם היו באים לשם בשביל לרחוץ ומשלמים. היו מרוויחים מזה כסף. אז לא יזכיר לעובד כוכבים מרחץ מפני שהמרחץ נקרא על שמו של ישראל. ומי שיראה שמחממים את המרחק בשבת יאמר שהבלנים הם שלוחים של הבעלים הישראלי והם עושים מלאכה בשביל הישראל בשבת ולכן אסור מבארת הגמרא מהי מה הכוונה מה שהמשנה אומרת אין מזכירין לעובדי כוכבים בתים ואין צריך לומר שאין מזכירים להם שדות מה יותר חמור בשדות מבתים אילמה משום דתבטרתי אם נאמר כמו שבאמת מסקנת הדברים קש כי יש כאן שני איסורים. איסור אחד איסור חניית קרקע ואיסור אחד דקמפקעלה שמפקיע את הקרקע ממעשר. מה שאין כבחירת בתים אין איסור הפקעה ממעשר. לכן יותר ראוי לגזור על שכירות שדה משום שהם יבואו למכור את השדה מאשר לגזור על שכירות בית שהם יבואו למכור את הבית. היא האחי וזה באמת מסקנת הדברים כי באמת יש כאן שני דברים. גם איסור חניה בארץ ישראל וגם שמפקיע מהמעשר. ואם תשאלי החיים כן בתים נמי כטרתי לכאורה גם בבתים יש עוד איסור איסור אחד כמו שאמרנו חניית קרקע ואולי נאמר גם איסור אחד זה כמפקה לה ממזוזה כשהוא מוכר את הבית לובד כוכבים הוא מפקיע את הבית מחיוב מזוזה התשובה היא אמר רב משערשיה הוא לא מפקיע את הבית כי בבית אף פעם לא היה חיוב של מזוזה כי חיוב הנחת מזוזה לא על הבית אלא על מי שגר בבית החיוב של מזוזה חובת הדר הוא ולא חובת בעל הבית אז אם כן אתה לא מפקיע את הבית שום דבר כי מעולם לא היה חיוב על הבית ולכן אין כאן עוד איסור למדנו במשנה בסוריה מזכירין בתים וכולי שואלת הגמרא מהשנה מה שנה מכירה של בתים בסוריה דלא שלא התירו כמו שהתירו שכירות משום מכירה של בתים דארץ ישראל שלא יבואו למכור בתים בארץ ישראל אם כן יהיה אחי אז שיהיה אסור להזכיר בית בסוריה לא עובד כוכבים משכירות נמגזור שמה יבואו להזכיר בית בארץ ישראל לעובד כוכבים כמו שגזרנו לא למכור בית בסוריה כדי שלא יבוא למכור בית בארץ ישראל תאסור להזכיר בית בסוריה שלא לא יבוא להזכיר בית בארץ ישראל לעובד כוכבים אונה הגמרא האיסור של שכירות בית אפילו בארץ ישראל עצמה היא גוף הגזרה שמה יבוא למכור בית בארץ ישראל ואנחנו נקום ונגזור גזירה לגזירה לבוא לחזק את הגזירה שלך חכמים. כל הגזרות של חכמים זה לחזק איסורי תורה. לא נבוא עכשיו לגזור גזרות כדי לחזק את הגזרות של רבנן. שואלת הגמרא והרי איסור שכירות שדה דבסוריה דגזירה לגזרה היא כדי שלא יבוא לזכור להזכיר שדה בארץ ישראל ובכל זאת כגזרינן אתה רואה שכן גוזרים גזירה לגזירה. לכן אומרת הגמרא באמת לא כמו שאמרנו שמכירה בסוריה אסורה רק מדרבנן אלא הטם למכור בית בסוריה לעובדי כוכבים לאו גזירה היא שמה יבוא למכור בארץ ישראל אלא התנא של המשנה סובר כיבוש יחיד שכבש דוד המלך את סוריה שמי כיבוש זה נחשב חלק מארץ ישראל אבל שדה בסוריה ת ביתרת יש כאן שתי איסורים גם איסור חניה בקרקע וגם איסור להבקיע ממעסרת השדה גזרו ברבנן על שכירות שלא יזכירו כדי שלא יבואו למכור אבל בתים בסוריה דלת בהותרתי אין במכירה שלהם שני ייסורים אלא רק איסור אחד כי הרי לא מפקיע ממעשר לא גזרו בהוור רבנן שלא יזכירו כדי שלא יבואו למכור אלא התירו להזכיר לעובדי כוכבים במשנה למדנו שבחוץ על הארץ מוכרים בתים ומזכירים שדות וכולי. מבארת הגמרא את החילוק בין שכירות בתים לשכירות שדות. שדה דית ביטרתי. שאם תמכור בארץ ישראל יש שני ייסורים. גם לא לתת חניה בארץ ישראל עובדי כוכבים וגם לא להבקיע ממעשר. גזרו בהורבנן על מכירה בחוץ לארץ משום מכירת שדה בארץ ישראל. בתים שבארץ ישראל יש רק איסור אחד. דלת בהותרתי אלא רק אחד. לא גזרו בהורבנן בחוץ לארץ אפילו על מכירתם. זה ביאור דעת רבי מאיר במשנה. כעת עוברים לעבור לבאר את דברי רבי יוסי במשנה. הוא אומר בארץ ישראל מזכירין להם בתים אבל לא שדות וכולי. מה הייתה מה? למה הוא מחלק בין בתים לשדות? שדות דאית בהוות טרתי שבמכירת סדות בארץ ישראל יש שני ייסורים כמו שביארנו גזרו בהורבנן על שכירותם בארץ ישראל שלא יבואו למכור בארץ ישראל לעובדי כוכבים. אבל בתים דלת בהותרתי שבמכירת בית בארץ ישראל אין שני ייסורים אלא רק איסור אחד לא לתת חניה על עובדי כוכבים בארץ ישראל לא גזרו בורבנן על שכירות ובסוריה אומר רבי יוסי מוכרין בתים ומזכירים שדות וכולי מה הייתה מה למה הוא מחלק בין בתים שהוא הוא מתיר אפילו למכור לבין שדות שהוא רק מתיר להזכיר והוא עוסר למכור כסבר רבי יוסי הוא חולק על רבי מאיר שאמר שהכיבוש של סוריה הוא כיבוש גמור והוא חלק מארץ ישראל מהתורה אלא לפי דעתו זה כיבוש יחיד ולא שמי כיבוש אז אין איסור מכירה מדאורייתא לא בבתים ולא בשדות לא משום נתינת חניה בארץ ישראל ולא משום הפקעה ממעשר ושדה דיטבה במכירה בארץ ישראל יש שני ייסורים טרטי גזרו ברבנן על מכירה בסוריה שלא יבואו למכור בארץ ישראל אבל בתים במכירה בארץ ישראל דלת בהותרתי שאין שני ייסורים אלא רק איסור אחד לא גזרו בור רבנן למכירה בסוריה השם יבוא למכור בארץ ישראל. ממשיך רבי יוסי ואומר, בחוץ לארץ מוכרין גם בתים וגם שדות וכולי. מה הייתה? מה? למה לא גוזרים מכירת שדה בחוץ לארץ? שם יבוא למכור שדה בארץ ישראל כמו שגזרו בסוריה. כיוון דחוץ לארץ מרחק מארץ ישראל לא גזרינה. כיוון שזה רחוק, לא גוזרין שאם יבוא, אם יתירו אה למכור שדה בחוץ לארץ, יבואו גם למכור בארץ ישראל. אמר רב יהודה אמר בשם שמואל הלכה כרבי יוסי אמר הרב יוסף כל מקום שמותר למכור זה מותר בתנאי ובלבד שלא ימכור כל כך בתים עד שיעשנה השכונה של עובדי כוכבים וכמה בתים נקראת שכונה טענה אין שכונה פחוטה משלושה בני אדם בשלושה בתים שואלת הגמרא וליחוש דילמה אזיל הי ישראל ומזבן לאחד עובד כוכבים תחשוב שם ישראל אחד ועם כל עובד כוכבים אחד ואז אז היח ילך אותו עובד כוכבים הוא מזבן ללטרי הוא יחלק את הבית לשלושה שני חלקים הוא ימכור לשני עובדי כוכבים את החלק השליש הוא ישאיר לעצמו ונמצאת אותה דירה הפכה להיות שכונת עובדי כוכבים מחמת המכירה של ישראל אמר הבעיה לפני עיוור לא תיתן מכשול אנחנו מצווים מפקדינן לא להכשיל אנשים בדבר שאסור להם לפני לפני לא מפקדינן איסור לגרום לאחד לגרום איסור לאחר על זה אנחנו לא מצובים ואם כן אותו דבר דבר גם כאן. אף על פי שכאן בעצם זה לא נחשב שאני מכשיל את הגוי בזה שהגוי הופך לעשות את המקום שלו שכונת גויים בגללי כי הוא אין לו שום איסור בזה אבל בכל זאת זה משל למקרה כל כך כמו שבפני עיור לא תיתן מכשול אנחנו מצווים רק לא להכשיל מישהו אבל אנחנו לא מצווים לא לגרום למישהו להכשיל אחרים ככה גם כאן אנחנו לא צריכים לחשוש דבר כל כך רחוק שאם אנחנו מוכרים דירה לעובד כוכבים הוא יבוא ויעשה מהדירה הזאת שכונת עובדי כוכבים במשנה אמרנו אף במקום שאמרו שמותר להזכיר בית זה לא בשביל לגור שם אלא בשביל לאכסן שם חפצים כי אם הוא יגור שם הוא יבוא להכניס שםעבודה זרה תדייק שיש מקום שאמרו שמותר להזכיר בכלל דיקדוכתא סימן שהתנק כאן סובר שיש מקומות דלא מוגרי שלא התירו להזכיר וסתם כרבי מאיר נמצא שהחלק השני של המשנה נשנה בסתם כמו דעת רבי מאיר שסובר שאין מזכירים בתים בארץ ישראל בכלל דהי רבי יוסי אם תאמר שהתנק כאן סתם כמו דברי רבי יוסי הרי לפי דעתו בכל דוכתמוגרי היה צריך לומר אף שאמרו להזכיר אפילו שהתירו להזכיר הרי גם בארץ ישראל לפי דעתו מותר להזכיר לעובד כוכבים בית אז אם לפי רבי יוסי היה צריך לומר אף שאמרו להזכיר מה שכתוב אף במקום שאמרו להזכיר זה כמו רבי מאיר שיש מקום שמותר להזכיר ויש מקום שאסור היינו בארץ ישראל כי לפי רבי יוסי כמו שאמרנו בכל דוכת מוגרי לפי דעתו בכל מקום אפשר להזכיר בתים לעובדי כוכבים למדנו במשנה בחלק השני איסור בפני עצמו שאדם לא יסכיר מרחץ לעובד כוכבים למה כי העובד כוכבים יבוא ויעשה מלאכה שם ואנשים יחשבו שהוא עושה עושה מלאכה משליחותו של הישראל. ישראל אסור לו לומר לעובד כוכבים לעשות מלאכה בשבת. זה איסור דרבנן של שבות. אלא אם כן במקומות שהתירו אבל ב מעיקר הדין יש איסור לומר לעובד כוכבים לעשות מלאכה בשבת. אז לכן אמרנו במשנה בכל מקום לא יזכור לו את המרחץ וכולי. מביאה הגמרא תנ הרבן שמעון בן גמליאל אומר לא יזכור אדם מרחצו לעובד כוכבים מפני שהמרחץ נקרא על שמו של בעליו הישראל. והעובד כוכבים הזה עושה בו מלאכה היינו שהוא מחמם את המרחץ בשבתות ובימים טובים ומי שרואה אומר שהוא שליח של ישראל והוא יחשוב שישראל עובר על איסור לומר לנוכרי לעשות בשבילו מלאכה בשבת דיקת הגמרא אבל להזכיר לקוטי שכאן אנחנו נוקטים שהקוטים הם גאירים של אמת אלא שיש מצוות שמקיימים ויש מצוות שהם לא מקיימים אז אותו קוטי כיוון שהוא לא עושה מלאכה בשבת מי תדאג מדברי הברייתא שמותר שרי שואלת הגמרא קוטי איך אתה מתיר אימר אביד בא מלאכה בחולו של מועד אולי הקוטי שאמנם בשבת הוא לא עושה מלאכה כי זה מפורש בפסוק שסו לעשות מלאכה ביום השבת אבל בימי חול המועד שזה לא מפורש בתורה איסור עשיית מלאכה והקוטים כן עשו בימי חול המועד אז אם כן אולי הוא יבוא לעשות מלאכה לחמם את המרחץ בכל המועד אונה הגמרא אין שום בעיה אמנם הקוטים עושים גם מלאכות שאסור לעשות בחול המועד בימי חול המועד אבל לחמם את המרחץ שזה לצורך ימי חול המועד באמת מותר בחולו של מועד גם אנחנו נמבדינן אז אם כן אין שום חשש להזכיר לקוטי בית מרחץ של ישראל מוסיפה הגמרא ומדיקת מדברי הברייתא דווקא מרחץ אסור להזכיר לעובד כוכבים אבל להזכיר שדה הוא לא עובד כוכבים במקום שאין איסור משום חניית קרקע מה היא מה תדייק מדברי המשנה שרי שזה מותר כי לא יחשדו בו שהוא שליח של בעל השדה לעשות מלאכה מה הייתה מה מה הסיבה אריסה אריסותי כאביד יאמרו שהוא כנראה מקבל חלק ממה שגדל בשדה ב בשכרו ואם כן הוא עושה את המלאכה שמותרת עליו והוא לא עושה מלאכה לצורך בעל השדה אם כן נשאלת השאלה מרחץ נמי גם ששמו של המרחץ על שם הישראל בעליו אלה שרואים שהעובד כוכבי מחמם את המרחץ בשבת אמרי יאמרו שוודאי הוא מקבל חלק מהרווחים של המרחץ ו אריסה ריסותי כאביד כיוון שהוא נחשב כמו הסכם של הריסות היינו שהוא מקבל חלק ממה שהם מרוויחים אז אם כן הוא אף אחד לא יחשוד שהעובד כוכבים עושה מלאכה לצורך הישראל אונה הגמרא אריסה דמרחץ לא אבדי אינשי אנשים לא רגילים לתת לאדם לעבוד אצלה במרחץ בהסכם של הריסות. לכן אנשים לא יתלו שכנראה הבן אדם הזה הריס אלא יגידו כנראה שהוא עובד בשביל הישראל באיסור. מביאה הגמרא תניה רבי שמעון בן אלעזר אומר לא יזכיר אדם שדהו לקוטי מפני שהשדה נקראת על שמו של הישראל והקוויטי הזה עושה בו מלאכה בחולו של מועד ויחשבו שהוא שלוחו של בעלה וישראל לעבוד. מדייקת הגמרא, רבי שמעון בן אלעזר לא אסר להזכיר אלא לקוטי, אבל לעובד כוכבים מאי שערי ומותר. למה? אף על פי שהוא עובד גם בשבתות וימים טובים, דאמרי אלה שרואים את העובד כוכבים שהוא עובד בשבת, הם יאמרו ודאי בעל השדה נותן לו את השדה הזאת באריסות, שהוא מקבל חלק מהרווחים, חלק מהיבול והריסה, אריסותי אביד, מלאכת הריסותו הוא עושה והוא אינו אינו שליח של בעל השדה, ולכן זה מותר. שואלת הגמרא אם כן יהיה אחי קוטינמי תזכיר את השדה לקויטי שהוא יעשה מלאכה בכל המועד ואמרי אנשים אמרו ובסך הכל אריס אריסה אריסותי אביד ולא יבואו לחשוד שהוא שליח של בעל השדה למה רבי שמעון בן אלעזר אוסר לתת לקוטי א את השדה בשכירות אלא מתרצת הגמרא הריסו אותה לרבי שמעון בן אלעזר לטלי רבי שמעון בן אלעזר לא סובר שאלה שרואים תלו שוא נתן לו את את השדה בתורת הריסות אלא עובד כוכבים מה הטעם מותר למה מותר להזכיר לעובד כוכבים הרי אם לא יתלו באריסות נאסור משום חשד שיאמרו שהעובד כוכבים עושה מלאכה לצורך הישראל בשבת וזה אסור אונה הגמרא דאמרינן לי וצית כרי הבעלים אומרים לו אל תעשה מלאכה בשבת והוא ישמע לבעלים אין לי בעיה להזכיר לעובד כוכבים שדה כי אם אני אומר לו אל תעשה עשה מלאכה בשבת הוא לא יעשה שואלת הגמרא קוטי נמרינן לי וצית אולי גם קוטי נאמר לו לא לעשות מלאכה בכל המועד והוא יצייט מתרצת הגמרא קוי לא יציית דאמר הנה גמיר נטפי מנח הוא יאמר אני יודע את ההלכה יותר טוב עם בעל השדה כיוון שהוא לא מאמין בדרשת חכמים נחשו שמו יעבוד בקרקע גם בכל המועד אף על פי שמרו לו לא לעבוד בכל המועד שואלת הגמרא היא הם חוששים שהקותי יעשה מלאכה בכל המועד מה היא עיריה מפני שנקראת על שמו למה רבי שמעון בן אלעזר אומר שהטם שאסור להזכיר שדה לקוטי כי השדה נקראת על שמו של הישראל ויבוא ויחשדו שישראל ציווה את הקוטי לעשות מלאכה בשבילו תיפורקלי היה מספיק לפרש את הטעם שהאיסור הוא משום לפני עיוור לא תיתן מכשול אני לא יכול לתת מכשול לאדם בדבר שאסור לו ואני לא יכול להכשיל את הקוטי לעשות מלאכה בכל המועד אונה הגמרא נכון חדה ועוד כמה רבי שמעון אמר בדבריו גם את האיסור משום שיחשבו שהקוטי עושה מלא מלאכה בשלחותו של ישראל ועוד משום לפני עיוור חדה משום לפני עיור לא תיתן מכשול ועוד מפני שנקראת על שמו ויחשדו שהוא בא ועשה מלאכה בשדה בשליחות הישראל עד כאן דף כף
לצפיה בתכנים נוספים: