הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יט

עבודה זרה דף יטים בעזרת השם דף ח עמוד ב שורה שנייה מלמטה אמר רב שמואל בן נחמני אמר בשם רבי יונתן אשרי האיש מי הוא אותו איש שדוד המלך פותח בו את ספר תהילים אשר לא הלך בהצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לעצים לא ישב. זה אברהם אבינו אשר לא הלך בעצת רשעים, בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו שנאמר עליהם שהם אמרו הבאה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה לנו שם כותב המדרש מדרש רבא פרשה לח אות ח שהם עבדו עבודת כוכבים עבודה זרה ובדרך חטאים לא עמד מי הם אותם חטאים שלא עמד בעמידת אנשי סדום שחטאים היו שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים להשם מאוד רעים בגופם וחטאים בממונם להשם מאוד הם הם ידעו את השם, ידעו את ריבונם והתכוונו לא עלינו למרוד בו. ומה הכוונה במושב ליצים לא ישב? שלא ישב במושב אנשי פלישתים מפני שאנשי פלישתים ליצנים היו. שנאמר אחרי שהם תפסו את שמשון הגיבור וי כטוב ליבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו סחוק קלות ראש ליצנות בהמשך ספר תהילים במזמור קיב אומר הפסוק על אלוקה אשרי איש ירי את השם נשאלת השאלה למה כתוב אשרי איש ולא כתוב אשרי אישה אמר אמר רב אמרם אמר בשם רב פסוק עוסק במצוות התשובה אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש כשהוא בחור עדיין בכוחו וממהר להכיר את כונו קודם ממי הזקנה רבי יהושע בן לוי אומר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש כגיבור ואינו חוטא כלל ממשיך הפסוק במצוותיו חפץ מאוד שהאדם חפץ במצוות השם. אמר רבי אלעזר במצוותיו ולא בסכר מצוותיו. הוא עובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצוותיו ולא לשם קבלת שכר. כמו שאדם עושה למשל בשביל הילדים שלו, בשביל מישהו שהוא אוהב, הוא לא ממתין שישלמו לו על זה שכר. ככה אדם שאוהב את כונו עושה את מצוותיו מאהבת קונו. והיינו דתנן זה מה ששנינו במסכת אבות הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמש את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמש את הרב שלא על מנת לקבל פרס היינו יהיה ליבך עם השם לומר אפילו אם אין סופו לקבל שכר הוא אוהב את השם ולכן חפץ בקיום מצוות השם שחוזרים למזמור הראשון בספר תהילים אשרי האיש אשר לא הלך בהצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לעצים לא ישב ממשיך הפסוק ואומר כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה מה הפירוש חפצו תניה אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא ממקום במסכת שלבו חפץ לפי כך לא ישנה שנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש ממנו כי אם הוא ישנה לו מסכת אחרת לא תתקיים בידו שאין ליבו עליה אין ליבו אלא על המסכת שהוא מתאווה לה שנאמר כי אם בתורת השם חפצו לא כתוב חפץ אלא חפצו באותו חלק בתורה בוא ליבו חפץ מספרת הגמרא לוי ורבי שמעון ברבי ישבו לפני רבי שהוא בעל המאמר הזה שאמר שאין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ אז הם ישבו לפני אותו רבי יתו כמי דרבי וקפסקי סידרה הם למדו בפרשיות של המקרא הם סיימו אחד מהספרים צליק ספרה לוי אמר ליטולן משלי לוי רצה שיביאו ספר משלי וילמדו ורבי שמעון ברבי אמר ליתו לן שיביאו לנו ספר תהילים אנחנו רוצים ללמוד ספר תהילים כ י אז רבי שמעון הצליח לקפוץ לליבי הביא ואיתו תהילים הביאו ספר תהילים כמעטו הה כשבאו לפסוק הזה ממש בתחילת ספר תהילים כי אם בתורת השם חפצו פריש רבי אז רבי פירש את הפסוק ואמר מה פירוש חפצו אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ אמר לוי רבי נתת לי נתת לנו רשות לעמוד להפסיק מללמוד את הלימוד הזה כי אני איני חפץ ללמוד בספר תהילים אלא אני חפץ ללמוד בספר משלי דרשה נוספת על הפסוק כי אם בתורת השם חפצו אמר רב אבדימי בר חמה כל העוסק בתורה הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו שנאמר כי אם בתורת השם חפצו השם עושה את חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה במקום אצל רב שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת השם חפצו היינו עם רב שהוא חפץ בו. ואמר רבא, בתחילה נקראת התורה על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו של אותו תלמיד שטרח בה שנאמר בהתחלה כי אם בתורת השם חפצו ובסוף ובתורתו של זה שעסק יהגה יומם ולילה ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה מרבו עד שתהיה גרסת התלמוד ופירושה שגורה בפיו ואחר כך יהגה אחר כך כך יאין בתלמודו להשוות מהלכה זו להלכה זו להקשות ולתרץ שנאמר בתחילה בתורת השם שילמד את התורה מרבו כפי שהיא תורת השם והדר אחר כך ובתורתו יתעמק בדבריה ואמר רבא לעולם לגרס איניש שיגרוס את לימודו ואף על גב דמשכח הוא שוכח את מה שהוא לומד ואף על גב דלא ידע מה כאמר הוא אינו מבין את שלומד כי אין רבו יודע לפרש לו כלום שנאמר גרסה נפשי את התורה לתאוהו משום תאוותי מדויק כאן גרסה כתיב גריסה הכוונה שבירה לחלקים גסים לא לחלקים דקים ולא כתיב תחנה שהמשמעות שהוא תחן לחלקים ממש דקים עד שזה ברור ומו פרט ופרט בספר קד הקמח ערך תורה מבאר בצורה מאוד מאוד מפורשת קריאת התורה מצווה גדולה היא אף על פי שלא יבין מה שקורה ושכר גדול יש לו בזה והוא מביא את דברי הגמרא שאנחנו כעת קראנו לעולם לגרוס איניש אף על גב דלא ידע מה היא כאמר אפילו אם הוא לא יודע מה הוא אומר וקריאה זו קראו רבותינו זכרונם לברכה מצוות קריאה אף על פי שאינו מבין כל מה שהוא קורא וכמו שמובא בספר מדרש תלפיות אות ד' ענף דין מצאתי תרופה להליץ בעדי ובעד כל כהל ישראל כמאמר חז"ל מביא מאמר חז"ל כל העוסק בתורה בעולם הזה ואינו מבין מלמדים לו לעולם הבא כל מה שלא הבין והוא מוסיף בהיות אדם עוסק בדברי התורה כמו שהם כתובים על הספר בדיוק, אף על פי שלא הבינם כי אם עוסק ולומד כמצוות אנשים מלומדה אז מודיעים לו. ויוצא לנו הוא כותב בהמשך מכל זה שיעסוק אדם בכל חוכמה. מקרא, משנה, הלכות, תלמוד, קבלה, מעשה בראשית ומעשה מרכבה וכל דבר של תורה. ואף על פי שלא יבין ויהיה כמצוות אנשים מלומדה. ועל ידי זה יציל נפשו מדינה של גיהנום. ואז הוא כותב דבר מאוד מאוד חריף. על יתה אדם אוזן לכל מורים ממרים ומרים. היועצים לאדם אל תפנה אל הספרים המדברים בנעלמות רמות וניסאות רק בעיון בלבד ובחילוקים. כי אין כוונתם. כי אם לכבודם לרמוז ולומר כי הם ירדו בחדרי העיון ואין עוד ובאמת הם משוללים מכל וגורמים לאדם לירש גיהנום כך כותב בספר מדרש תלפיות מביאה הגמרא רבה רמי הוא הביא סתירה בין שני פסוקים מצד אחד כתיב על התורה שהיא יושבת על גפי מרומי כרת על כנפי מרומי קריה וא בפ בפסוק אחר שם כתיב על התורה שהיא לא יושבת על גפי כנפי מרומי כרת מקום גבוה אלא על כיסא קבוע מרומי כרת אז לכאורה זה סותר היכן התורה יושבת במקום שהוא כמו כנפיים במקום שהוא לא מיושב ביישוב או שהיא יושבת על כיסא במקום מיושב בתחילה תחילת לימודו התורה יושבת על גפי היא לא קבועה אצלו זה כמו על כנפיים ולבסוף התורה יושבת על כיסא היא קבועה אצלו. סתירה נוספת כתוב לגבי הלומי תורה מצד אחד כתיב בראש מרומים מקום נסתר בראש הערים ובהמשך כתיב עלי דרך מקום גלוי עליהם הדרך אלא בתחילת לימודו הוא בראש מרומים מסתלק למקום סתר ולומד שם משום שבסוף שבתחילה אנשים עדיין לא א יכולים לקבל ממנו תועלת מהלימוד כי הוא עדיין לא למד כל כך הרבה בסוף אחרי כדי שהוא לומד הרבה עלי דרך ומורה הוראה לעיני כל הולה רמי הוא הביא סתירה בפסוק כתיב לגבי התורה שתי מים מבורך מים עומדים שלסופם שהם נגמרים ובהמשך הפסוק כתיב ונוזלים מים נוזלים מתוך בארך יש הבדל בין בור לבאר בור זה מים שיכולים להסתיים באר זה מים שאינם פוסקים מים חיים כמו מעיין אז לכאורה יש כאן סתירה מצד אחד כתוב ששותים מים מבור שיכול עם המים להיגמר. מצד שני כתוב בהמשך ששותים מבאר שזה מים חיים שאינם נגמרים אלא בתחילת לימודו שתי מים מבורך ובסוף המים התורה שלו ממש מתרבה נוזלים מתוך בארך אמר רבה אמר בשם רב סחורה שאמר בשם רב הונה מיד הכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על ידרבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות שהוא גורס הרבה בפעם אחת ולכן הוא אינו יכול לחזור על לימודו הרבה הרבה פעמים מתמאט ומשקח את לימודו ואם קובץ על יד לומד מעט וחוזר תלמודו יתרבה אמר רבא ידי רבנן לא מילתא חכמים יודעים את הדבר הזה שצריך ללמוד כל פעם קצת ולשנן עד כדי עד שיזכרו ואברי עלה בכל זאת הם עוברים על זה שהם גורסים הרבה ופעם אחת אמר רב נחמן בר יצחקנה אבידתא אני קיימתי את הדבר הזה למדתי מעט וחזרתי על לימודי כראוי כמו הדרשה הזאת ותלמודי התקיים בידי אמר הרב שיזבי משמי דרבי אלעזר בן עזריה מה דכתיב הפסוק אומר לא יחרוך רמיה צידו לא יחרוך זה נוטריקון לא יחיה ולא יעריך ימים אז לא יחרוך לא יחיה ולא יעריך ימים רמיה מה פירוש רמיה הכוונה צייד הרמאי זה שלומד הרבה כדי לצוד אנשים ולרמות אותם שהוא יודע הרבה תורה ומתוך שאינו יכול לחזור על לימודו הוא משכח את התורה ומקצר את ימיו שהרי כתוב בתורה כי יהיו חייך ואורך ימיך. ורב ששת אמר פירוש של הפסוק הזה צייד הרמאי יחרוך. מישהו צייד ארמומי שמחלקל את מעשיו בתבונה יש לו עופות לצלוט ולאכול יחרוך את מה שהוא צד. והפירוש של הפסוק בלשון שאלה האם הצייד הארמומי לא יצא את משהו צד כך מי שלומד מעט שהוא כמו צייד ארמומי נשאר לו תלמודו בידו כיעת הרב דמי אמר משל משל לאדם שצד ציפורין אם משבר כנפיה של ראשונה שלא תברח ורק אחר כך הואצד את השנייה כולם מתקיימות בידו כי מינן יכולות לברוח ואם לאו אין מתקיימות בידו לפי שבשעה שצד את השנייה הראשונה בורחת ממנו וכך כשהוא צדת השנייה עד שהוא צד השלישית השנייה בורחת ממנו כך מי שלומד תורה אם הוא לומד מעט וחוזר ואחר כך ממשיך וכן הלאה מתקיימת התורה בידו ואם לא היא אינה מתקיימת בידו הפסוק אומר והיה כמו שאמרנו המזמור הראשון בתהילים אשר האיש אשר לא הלך בהצת רשעים הוא בדרך התאים לא עמד משב עצים לא ישב כי מתורת השם חפצו תורתו יגה יומם ולילה והיה כעץ עץ שטול על פלגי מים. מה פושטול? יש הבדל בין עץ ששוטלים אותו אחרי שהוא כבר עץ לבין שנוטאים עץ חדש. אמרי דברי רבי יניאי כעץ שטול כמו עץ שגדל במקום אחד ונאקר ממקומו ושתלו אותו במקום אחר. ולא כעץ נטוע שעומד באותו מקום שנטאו אותו ואינו זז משם. ללמד אותך שכל הלומד תורה מרב אחד שהוא נטוע רק מקום אחד ואינו זז משם. אינו רואה סימן ברכה לעולם אלא טוב להעקור עצמו ממקומו אחרי שלמד מרבו וילך ללמוד אצל רב אחר וכן הלאה כדי שתלמודו באמת יהיה יותר עם הרבה סוגים של סברות של רבנים אמר לו רב חיזדה לרבנן באינה דאימה לכו מילטא אני רוצה לומר לכם דבר ומסטפינה דשוקיתו לי ואזיתו אני מפחד שאם אני אגיד לכם אתם אתם תעזבו אותי ותלכו ממני אני רוצה לומר לכם כלומי תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם אז באמת הם עשו מה שהוא חשב שהשם יעשו עזבו אותו שוכו עזבו אותו ועזו כמי דרבה הלכו ללמוד לפני רבה אמר לו רב חיזדה אז רב חיזדה אמר להם הנמילי הדבר הזה שאדם יכול ילך ללמוד מרב אחר ולא ישאר רק אצל רב אחד זה לעניין סברה אחרי שהוא למד מרב אחד את גרסת התלמוד והיא שגורה בפיו וכעת הוא רוצה ללמוד חריפות וחידוד הלב להבין את מה שלמד אז באמת כדאי ללכת לרב אחר כדי לקבל עוד סוגים של הבנות וחידודים וסברות אבל לגרוז גמרא מרב אחד עדיף כי חידלוליף לו גלישני כדי שלא יתערבבו לו הלשונות כי כל רב היה שונה את גרסת תלמודו בלשון אחרת ואם הוא ילמד מרב אחד חלק אחד ומרב אחר חלק אחר הוא יכול להתבלבל בלשונות הגמרא ולבוא לידי טעות ממשיך הפסוק אחרי שהוא אומר והיה כעץ שטול הוא אומר עלפל פלגי מים היינו כמה פלגים של מים מכאן אמר רבי תנחום ברחנילי לעולם ישש אדם יחלק את שנותיו לשלושה שליש בלימוד מקרא שליש בלימוד משנה ושליש בלימוד תלמוד שואלת הגמרא מידה איןש קם חיי האם האדם יודע כמה שנים הוא יחיה כדי שידע לחלק את שנותיו לשלוש וללמוד שליש מקרא שליש משנה שליש תלמוד מתרצת הגמ הגמרא כיכמרינן מה שאמרנו לשלש את שנותיו הכוונה ביומי רש"י מבאר לשלש את ימי השבוע שני ימים ילמד מקרא שני ימים משנה ושני ימים תלמוד וכך יעשה בכל שבוע ושבוע התוספות מביאים שבאותו יום האדם יחלק את יומו ובכל יום ילמד גם מקרא גם משנה וגם תלמוד ממשיך הפסוק אשר פריו יתן בעיתו אמר רבא אם פריו יתן בעיתו שיקטים לתורה תורתו תתקיים בו ועלהו לא ייבול היינו יהיה משופה ברוב טובה מבלי מחסור ואם לאב על הלומד שאינו קובע התים לתורה ועל המלמד תלמיד כזה ועובר על האיסור ללמד תורה לתלמיד שאינו אגון עליהם הכתוב אומר בפסוק שלא אחריו לא כן הרשעים בלשון רבים הלומד והמלמד כי אם כמץ אשר תדפנו רוח כמו מוץ שנידף בכל עת שמנשוות הרוח והוא לא מוצא מנוח. אבל אם בן אדם קובע הזמן לתורה אז תורתו א היא נשארת ולא יכולה אה להילקח ממנו בכל רוח. אמר רב אבא אמר בשם רב הונה שאמר בשם רב מה דכתיב על אישה זרה כי רבים חללים הפילה. מה פירוש לשון נפל? זה תלמיד שלא הגיע להוראה, לא מלאו ימיו בהוראה כמו נפל שלא מלאו חודשיו עד שנולד. והתלמיד הזה שעוד לא מלו שניו לאורות הוא כבר מורא הוראה. עליו נאמר שרבים חלליו, רבים נכשלים בייסורים על ידו. בהמשך הפסוק ועצומים כל הרוגיה, עצומים מלשון עוצא מעיניו, היינו מתאפקים, מכרישים מלאורות. ומדבר הפוך. תלמיד שכבר הגיע לאורה ואינו מורה הלכות. למחריש ומתאפק. הם הורגים את בני דורם שאין מי שורה להם את האסור והמותר ובני דורם נכשלים בחטא. ועד כמה שנים שנחשב שעדיין לא הגיע להוראה עד 40 שנין כל זמן שלא עברו עליו 40 שנה מי שנולד אז עדיין הוא לא נחשב שיתמלו שנותיו לאורות. שואלת הגמרא והרי רבה הורי והוא לא היה הוא חי 40 שנה. זאת אומרת אומר הוא הורה לפני גיל 40. אונה הגמרא, הטם רבא התיר לעצמו להורות לפני שעברו עליו 40 שנה במקום שהיה שווה לגדול שבעיר בחוכמה ואין מי שגדול ממנו אבל במקום שיש גדולים ממנו בחוכמה לא יורה עד שימלאו לו 40 שנה עוד אומרת הגמרא על המילים ועלהו לא יבול אמר רב אח ברדה אמר בשם רב ואמרלה אמר רב אחבר בר אבא אמר בשם רב אמנונה אמר בשם רב מה זה ועלה עלה הוא לא יבול אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה התלמוד בשביל להתלמד לדבר בלשונם שילשון נקייה ומעורבבים בדברים שמביאים לאושר ומרפה שנאמר ועלהו הדבר הקל שבאילן לא יבול כלומר שיחת תלמידי חכמים שהיא דבר קל אינו בא לחינם ולא תלך לאיבוד כמו שיחת חולין של עמי הארץ ממשיך הפסוק וכל אשר יעשה יצליח אמר רבי יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו כתוב בתורה דכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת שתקבלו עליכם בהר גריזים ובהר איבל ועשיתם אותם למען תשכילו למען תצליחו את כל אשר תעשון זה כתוב פעם ראשונה בתורה פעם שנייה זה שנוי בנביאים כתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגיד בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב כתוב בוא כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל וזה כתוב פעם שלישית משולש בכתובים דכתיב כמו שראינו כאן בתהילים כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגי יומם ולילה והיה כעץ שטול על פלגי מים אשר פריו יתן ביתו ואלה הוא לא יבול וכל אשר יעשה יצליח מספרת הגמרא מכריז רבי אלכסנדרי הוא הכריז מן באי חיי מן באי חיי מי רוצה חיים אולי הוא אמר לשון כפולה חיים חיים בעולם הזה, חיים בעולם הבא קנוף ואתו כולו לעלמה לגבי כולם התכנסו ובאו אליו אמר ליבן חיי ביקשו ממנו תן לנו חיים אמר לו אמר להם רב אלכסנדרי את הפסוק מי האיש שחפץ חיים בעולם הזה ובעולם הבא נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה היינו שאדם יסגור את לשונו ולא ידבר רע בבני אדם ואם הוא יעשה כן הוא יזכה לחיים בעולם עולם הזה ובעולם הבא שמה יאמר אדם נצרתי לשון מרע ושפתי מדבר מרמה אם כן אלך ואתגרה בשינה אני אלך ואביא על עצמי שינה ואזכה לחיים אני לא צריך יותר מזה תלמוד לומר סור מלעשות רע ותרבהבב ותעשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב לימוד טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו עכשיו חוזרים לדברי המשנה שמדברת על אלה שבונים בשביל עבודה זרה. יש מקרים שמותר לבנות. מותר לבנות מרחצאות שעל גבי המרחץ רוצים לעשות כיפה שעליה יעמידו עבודה זרה. אז את המרחצאות עצמם בונים עם עובדי עבודה זרה. אבל ברגע שהגיע לכיפה שהיו עושים מעל בתי המרחצאות שהוא מקום שמעמידין בעבודת כוכבים אסור לבנות. אמר אלעזר אמר בשם רבי יוחנן אם הוא עבר ובנה שכרו מותר שואלת הגמרא פשיטה פשוט ששכרו מותר הרי בסך הכל הוא בנה מקום שעליו יעמידו את העבודה זרה משמשי עבודת כוכבים הן ולא עבודת כוכבים בעצמה ומשמשי עבודת כוכבים בין לפי רבי ישמעאל בין לפי רבי עקיבא שך שיש ביניהם ויכוח ממתי נאסרת עבודת כוכבים אבל משמשי עבודת כוכבים שניהם מודים שאינן אסורין עד שיעבדו בהם יעשו בהם תשמיש עבודת כוכבים. נמצא שהוא אינו נהנה מסחר עבודת כוכבים. אמר רבי ירמיה, הלכה הזאת שאמר רבי אלעזר לא נצרכה אלא לעבודת כוכבים עצמה. אם הוא עשה את עבודת כוכבים עצמה לעובד עבודה זרה בשכר, שכרו מותר. אז כאן כבר אנחנו נכנסים לוויכוח. אם שכרו מותר. הניחלמנדה אמר עבודת כוכבים של ישראל שעשה על מנת לעבוד אותה בעצמה אסורה מיד ועבודת כוכבים של עובד כוכבים שעשה ישראל למכור לעבודת כוכבים אינה אסורה עד שתעבד עד שיעבדו את העבודה זרה הזאת שפירה אז ההלכה הזאת מובנת שמדובר כאן על יהודי שבנה עבודת כוכבים לעובד כוכבים ובזמן שהיא נעשת היא עדיין לא נעבדה לכן היא אינה אסורה ואין זה שכר עבודת כוכבים אז על פי המנדה אמר מה שסובר שעבודת כוכבים של עבודת כוכבים גם כן אסורה מיד מה יקלמר מה יש לומר איך הכסף מותר הריכר עבודת כוכבים אסור אלא אמר רבאבר אולה ההלכה של רבי אלעזר לא נצרכה אלא להתיר שכר פעולת ההקאה האחרונה של הפטיש בגמר העבודת כוכבים ואפילו שהוא עשה אותה לצורך עובד כוכבים במקוש האחרון כי הרי עבודת כוכבים מנקה גרים לה מה גרם להקר עבודת כוכבים גמר מלאכה ומתי אימת אביה גמר מלאכה בהקעת מקוש האחרון ומקוש האחרון הרי אין בו שווה פרוטה לתבי שווה פרוטה והפחות משווה פרוטה לא נקרא שכר ואם כן שכרה שר הקורות אינו אסור כיוון שעדיין לא נגמרה המלאכה ועד אז עדיין אינה קרועיה עבודת כוכבים אז ממילא זה לא שכר עבודת כוכבים על מה רואים מכאן שסבר רבי אלעזר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כשאדם עושה צה איזשהיא מלאכה והוא מקבל שכר אז השכירות שהוא מקבל על מלאכתו לא נקנת לו לבסוף אחרי שנשלמה מלאכתו אלא אחרי כל פעולה ופעולה שהוא עושה ה זה ששכר אותו למלאכה כבר מתחייב לשלם לו על מה שהוא עשה ואם כן על כל פעולה ופעולה שהוא עושה כבר חייבים לשלם לו אז מכיוון שבהתחלה עדיין לא הו הוא שלמה עבודת כוכבים תחבו לשלם לו ומותרת העבודה הזאת השכר מותר על החלקים הראשונים של העבודה ומתי שהוא בא לעשות את ההקה האחרונה שהיא שווה פחות משווה פרוטה אז עד עכשיו כל מה שהוא עשה צריך לשלם לו והלהקה האחרונה זה לא נחשב זכר זה פחות משווה פרוטה לכן שכרו מותר אבל אם השכירות משתלמת רק בסוף נמצא שכשהוא עושה את העקה האחרונה רק עכשיו מתחייבים לו את הכל ויש כאן שווה פרוטה אז אם כן לפי הדעה שסוברת שהשכירות משתלמת בסוף אז באמת שכרו יהיה אסור ועד כאן.
לצפיה בתכנים נוספים: