הדף היומי מסכת סנהדרין דף נז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נז

[מוזיקה] סנהדרין דף נז רשום א בסיעתא דשמיה ש וחצי שורות האחרונות הדף הקודם תנה בשעור הקודם למדנו במס הראשונה שבע מצ ב נוח שנלמדים הפסוק עצו אחר כך הבנו בריס של תנ במנשה שהוא משנה הוא מוציא שתי מצוות מכניס שתי מצוות אחרות ר את הגמורה מה המקורות שלו תמנה שאי דורש וצו אפילו אנמה אז שחייב גם בדיס השם אדור צ ממן המקור שלו לש מצוו אונה הגמ דורש עצו השם מצוות שהוא פיר כל חוד וחוד בפ נפשי ס יש לו מקור לכל מצווה בפני עצמה אז מפרשים את המקורות וגם הגמור תבאר למה התן האחר לא סובר כך אבזור וגיר כסיב כתוב במבול ורץ לפניק מה הכוונה ותשוש בכל שנאמר השוס אלו דבר רה גירס זור דבר רה שנאמר כי אישי כל בוס אדו וזה גי הרס כמו שנאמר דרך גבר בעלמה וגם ו שנמר ס ג אז מכך שבני נושו על שני ותלו אז ודאי שזרו על זה כן נ שם כז ודך זה שדורש צ ימר לך הזור מצו שז ודש שנאמר זאת החג דלש אבל לא זה מה שמלמד אותי את הזור שלהם שוסו למ שודו שצריך להרוג אות בג אז הוא מוזר על שדומים ד זה שורש צ ג הפסוק שופ רק מלמד איזה מותם מלקס אם בסיף או בחנק אבל עזור מיצו גזל מנין שנצטוו כסיב כתוב בבני נוח כירק עסב נוסע תי לוח מס קויל כמו ירק קסף ככה תוכלו לאכול את הכל הבהמות והחיות תוכלו לשחוט ולאכול המה זה כירק עסב יסב זה גדל מעצמו בלי שאדם טרח להשקיע בחרשה וזריעה אז הפסוק בא ללמד ואומר רבי לוי כירק איסה ולא כירק גינו ירק גינה אסור לכם אדם שהשקיע בגינה אסור לכם דו חיס ראשונה יאמר לך הו למש בודו זה לא בא לדרוש כר יס ולא כיר גינה אלא זה בא לעצם הדבר שמותר להם באכילת בשר כי הוד מישן לא הותר לו בשר לאכילה אלא סבים ואילנות רשי מביא הגמור לאלון הנה סעתי לוחם כל עסב זר הזרע לוחם יהיה לאוכלו וחורץ סבי הלנות תאכלו אתם וחי השורץ ולא תאכלו את חי השורץ וז לימן החי מכל תוכלו שלמדנו בשיעור הקודם אבל הפסוק בא ללמד שאפילו שהוא לא ממיט את הבהמה שזה כבר אסור מלחי האורת שאסור לכם לאכול את החיה אלא גם נפל ממן האבה אל תאכל אב מן החי באו בני נוח הטר להם הקדוש ברוך הוא להעמיד בהמה ולאכול אז כירק עסב שהו טר לאד מישן הוטר לכם קול אבל זה לא בא לאסור י רגינה אז זה צריך את הפסוק ועצב שלמדנו מן החי אסור בנוס א בוו בנפשו דוו כלו בעוד שהבשר בנפשו שזה דמו לא תאכלו את הבשר ודו חתן הראשון יומר לך הוא הפסוק הזה למישר שרווס כיוון שהוא זרו ביב מנחי אז בא להתיר אבמן החי מ שרץ כמו שנראה בדף ננטס אותו בשר שקרו דומה בנפשו שבשר קרוי בשר ודם חלוק מהבשר אדם שישראל שאוכל דם חיב קורס בשונה בבשר ובש שאין דמו קרוי נפש אלא הוא דומה לבשר בישראל שאוכל בשר שרץ או שאוכל דם שרץ בשניהם אותו דבר שלא חיב כורס אז זה הפסוק בא לומר בוס בנ שלו שאפילו ששרתי לך מן החי אב מן השרץ מותר לך סירוס מ לומד אמנש כסיב שירצו ורץ ורובו ואל תרסו ודו חתן הראשון לברוך בלמה ה לא ציווה אותם כאן לפרוד ולרבות אלא ברכם בפר וריבה כיים כסיב שנוח הצטווה להכניס לתיבה מעוף למיניו אז מכך שהוא הצטווה לבי זכר ונקבה מכל מין ולא שהזוג לו מין אחר אז רואים שאסור להם להרביע כליים וידו חתן הראשון יאמר זה לא משום איסור כיים אלא הוא לצפ ס באלמה שכל אחד ונוע אחד נוח לו לצוות מינו מצוות מין אחר יש לו צוותה עם מינו ללכן הקדוש ברוך הוא אמר לנוח להכניס מכל מי זכב נקבה אבל זה לא מלמד אותי על איסור כיים אומר רב יוסף אפילו בנוח הצטב בשבע מצוות אבל רק על שולש מצוו בנוח נרג מה המקור כמ נראה וגשר סימן לשלושת המצוות גש ראשי תבות על גילו הרייס ועל שיחוס דומים ועל ברכס השם סקף לו רב ש ביש שיחוס דומים כסיף שופ דווד גו דומ שופך אז מפורש שוא נהרג אלו הנו שניים אחרים מנו אי גומה מוס דומים אפילו כוונ אז כל ששת המצוות נלמד משם אם משום רבו מאיש איש כי בגילו הרי ברקס השם נאמר בישראל איש איש ודורשים לרבות את הגוים אז גם שיהיו במיסה כמו ישראל אם כך אבזור מסר מאיש איש כי כתוב במלך איש איש אל ארב שיש באמת אמרי רב על ארבע מ בנוח נרג בכל מקום שנאמר איש איש אז הוא מוסיף גם אבזור שואלת הגמ אבזור בנוח נרג ותני הזכרנו בשיעור הקודם בזור דבורים שב של ישראל ממיסים עליהם דבר שם יהודי עושה זאת הוא נהרג למשל כל העבוד שדרכה של עבוד זור בכך או זיבו וקיטור זה בכל עבו זור אפיו ש דרכו ב נוח מוזר עליהן מה כתוב מוזר אזין מסלוי אומר רב נחם בר צחוק אז הור שלום זוי מוסון בישראל מקפידים לומר הו מוזר הו מומס כי מוזר זה רק לו אבל בנוח היכן שנאמר מוזר הכוונה שהוא מומת ולכן תניה לא הקפיד לכתוב חייב א באמת הוא חיב מס על זה אבל מביא הגמור שיטה חולקת רב הונה ורב יהודה וכולו תלמיד הרב אמרה על שבע מיצס על כל אחת מהם בנוח נרג מהמקור גול רחמון בחוד בשי חוסו כתוב שהוא נהרג והוא הדין לכולו לשער ששת המצוות שואלת הגמ על הגזל בנוח נרג תניה על הגזל אז כך הוא מצא בנוח גונב וגוזל וכן יפס ויר שזה גם גזל שהוא גוזל את אשתו של האויב במלחמה וחן קיצ בהם שזה לא גזל דומה לגזל דומה לפסט עוד מעט נראה מה זה אז קוסי בוסי זה הכל צנזור צריך לגרוס גן גוי גוי בגוי וגוי בישראל אוסו לגוי אסור לגזול מגוי לגוי אסור לגזול מישראל וישראל בוסי בגוי מותר רשי מביא כתוב סשו סרחו אבל נוכרי מותר לעשוק אותו יש שיטה שמ דרבון אסור גז לקום חילו השם אומר רשי אבל הטען הזה סובר שמותר ואם מיסה ואם אתה אומר שעל גזל חיב מיסה ניסנה חייב למה כתוב רק אוסו שה כתוב חייב אונה הגמור באמת הוא חייב מיסה משום דקב למס סיפ ישרל בקוס מותר תונ רוסו כי אם היה כתוב בריש חיב אז מה הה כתוב בספר שישראל בגוי פוטר מה שמ שם ישראל גוזל גוי אז הוא פטור אבל הוא עובר בל וזה לא נכון קטן הזה סובר שמותר לגזול גוי ולכן כיוון שהוא רצה לשנות בספ מותר אז להפך הוא שנה שואלת הגמור כך חיוב באופן שהגוי חיז לא ש חיוב ומכך שכאן כתוב לא ש ח של גזל רג היכן אני רואה שכך דרך התנה ר של הבריה הזו על שיחוס דומ שזה גם מח אז כוסי בוסי גוי שור גוי קוסי בישרל גוי שורג יהודי חיב חי מי ישרל בקוס פטור אז רואים שכן שואח כתוב חייב אומרת הגמור באמת גם על גזל חייב ומה שנקטו לו שניס משום סיפה כמו שאמרנו אם כך אתה שואל למה ברי שנקטו לא שחיו ולא לא שניסו כי וסם איך סנ רוצים לנקות לשון דבר והיפוכו בישראל וגוי ליסוס ומותו שה כתוב בכוס וכוס בישראל אוס ישרל בוסי מותר הרי לא מותר ליהודי להרוג גוי קוסי דינו גוי כמו כן ורויה ב מודקו ישראלים שהם סתם גזלנים כי מרים במותם בשדות אחרים לא ימלים ולא י הורידים אם הוא נפל לבור אז לא מצילים אותם שימותו בין גוי ובין רוייה בי מודק אפילו ישראל אבל אסור להוריד אותם בידיים לבור ממילא לכן לא היה אפשר לנקוט וסור כ אז יהיה כתוב ישראל כוסי מותו אבל בעצם בין בגזל וובין בשפי חוס דומים גוי נהרג מבררת כעת הגמורה מה ראינו בריסה שהגוי יש בו איסור בגנבה וגזלה יפס טויה וכן קיוי צבן מה זה כיצ בם של גזל כיצ ב בגזל מים מה זה דומה לגזל וזה גם אסור לגוי אומר רב אח בין כ ניצר לפול בקרם גוי שעובד בקרם הוא אוכל מענבים אז זה דומה לגזל שהוא נהרג על זה פועל בקרם אי מז באיזה שלב אי בשס גמר מלוך הוא שכר אותו לבצור את הענבים ואוכל את עירו הרי יהודי שוכרים או אצל יהודי מותר לו לאכול ואוכלת ענו ם כנף שוסו לכ יכו תיתן בשעה שאתה נותן לכלה שבל הביס מותר לך לאכול ואם כך מסביר רשי שתי טענות בריס נאמר ישראל בגוי מותר מה שמ שישראל בישראל אסור למה זה מותר גם ישראל בישראל וגם איך ייתכן שאם סוחרים גוי פועל אסור לו לאכול מהענבים לא ייתכן אן לישראל מטרים למה שגוי נסור אי בשס מלוכה שאז אסור לישראל גזל מ אז זה לא צו של גזל זה ממש גזל א מה זה בגזל צ זה לא גזל כי בדרך כלל מוחלים על זה ביהודי אין בזה חיוב אבל בגוי נר גם עלפ שפטה שואל את הגמור כ נו בישראל אוסו למהר ישראל מוכ מכי הגמ אחר כך הוא מוכל צש מסלי בשעה שגוזלים ליהודי פחות מפרוטה אז הוא מצטער אבל אחר כך הוא מוכל לכן אם בזני ישרל נזקקים להשיב את הגזל כ הוא מוכל ורשי מדגיש שגם ישראל שגוזל מישראל פחות משפרה אז אסור הוא לא עובר עליו של סיג זול י כתוב סיג זול וש גזלה מכיוון שאין חיוב השוה כיון שהוא מוכל אז אין איסור לסיג זול יש כן איסור איזה איסור לא ברור אבל בגוי שלשונו שכל דינו למיסה אז שו פרוטה זה גם פה ש פרוטה בדיוק כמו ש פרוטה שאפילו שהוא גוזל פ שפ מיהודי שיהודי אחר כך מוכל לו בשס הגזלה יש לו איסור כי כעת הוא מציר את היהודי אז הוא נהרג על זה שואל הגמ לא ייתכן כ אם כך כוסי בוסי כצן מה אתה אומר שלגבי גוי שגוזל מגוי זה נחשב רק צבם זה לא צם זה גזל ממש כינו גוי לא מוכל גזל מעליו אלא מרחי רביק מה זה דומה לגזל צש שהוא שכר פועל והוא לא משלם לוזה זה לא גזל ממש גזל זה רק חטיפת דבר מיד חברו כמו שלמד מהפסוק ויגזול חניס מיד המצרי אז בזה קוסי בוסי וכוסי בישראל אוסו קוטי גוי שסוחר גוי אסור לו לעשוק את חרו כמו כן שהוא סוחר יהודי אבל ישראל שסוחר גוי מותר לו לכבוש את שחרו רשי אומר שכי ב בגנב זה הגמורה לא שואלת מה זה כי כנראה שאגמור הבינה שהביס שאומרת כיצב עולה רק על ג פסטו האמת כעת מבררת הגמור כצ בפסט מה דומה פסטו כיוס רבד רבי לזר רבי חנינה בן נוח שיחד שפכו לעבדו אז עבד לא שייך בו אישות אבל הוא איחד לו שפחה ואחר כך הוא בואו בעל הבית נר גוו אומר רשי משום גזל ואף על פי שאין זו בעולת בעל דשות אלא זנות בעלמה כחמור באמתו כך זה עבד ושבחו אבל יש כאן גזל אז זה דומה לגלה של פסטו אז נוכרי בישראל שבחו קנני שישראל יחד לעבדו העברי ובעלי הגוי נהרג ישראל בגוי נוכרי שיחד שבחה לעבדו והייתה מלחמה ובוא ישראל ולקח אותה בשביה מותר אפילו אשיש גמורה מותר לו לקחת בשביה ורשי אומר באמת דווקא ישראל ב נוחי אבל ישראל בישראל לאסור ישראל שיחת שבחה לעבדו אסור לה לבעול אותה לשבחו חופו שהוא חייב עליה השם שיבח הופו אומרת הגמור כצ בחסדו מם לא יתן יסה כתוב הרי י שיחוס דומים ושם לא נאמר כוצ בוים כי בשפי חוס דומים אין כזה מושג של כיצ בוי או שזה שפי חוס דומים גמור ויש חיוב או שזה מותר לגמרי כמו נרדף שמותר לו להרוג את זה שרודף עליו ורשי מוסיף שלכאורה היה אפשר לומר כן אופן דהיינו אירג בשוגג שקוי בקוי וקוי בישראל חייב גוי שורג בשוגי גם חי מיסה וישראל בגוי פטור וישראל בישראל אז לא מותר אבל אין חיוב מי רק חיוב גולוס אז רשי אומר שלא נקטו זאת כי באמת זה שיחוס דומן גמורה ומה שתר לא מחב מגוס כתר רחלי ילה בדינו לכן זה לא ייתכן הסמת לא פ ים אומר הב אם השכ תמצא ברי שכן תשנה סומים אז רבי שו א חג אדם רודף א להורגו אז הבוא להורגו אשקם להורגו מותר לו להרוג אותו להינצל אבל מה קורה יוכ להציל ביוכ מורב הנרדף יכול להציל את עצמו על ידי למשל שהוא יקטע את רגלו של זה שרודף אחריו בלי להרוג אותו ולא יציל במקום לקטע את רגלו הוא הרג אותו נר גולוב הוא חיב מיסה אז זה כיוצא בוי זה קרוב להתר ואינו מותר אז גוי בגוי וגוי ביהודי חייב וכמו כן ישראל בישראל ישראל רודף אחרי ישראל הוא יכל להציל אותו על ידי קטיעת אחד העברים ו הרג אותו חי מיסה אבל ישראל בגוי גוי שרדף אחרי יהודי והיהודי הרג אותו אפילו שאכל להציל את עצמו בחד מברו הוא פטור אז זה מתאים בר רק לפי רבי יונסן כלפי חכים שחולקים עליו אז אין כזה עניין אלא תמיד מותר להרוג רודף אפילו שאפשר להציל באחד מאבריו מביאה הגמור אשכך רבי יינק ברח דקסי בספר הגדת בב הוא מצא בספר הגדה שברב שנאמר שם כך אפילו שיה ספר הגדס היה שם גם מלכס בן נוך נרג בדו חוד ובעד חוד שמעיד על המעשה שהוא עשה שלא יבשרו אפילו שלא יתרו בו לפני שהוא עבר את העבירה שיהרגו אותו מפי איש מפי אישו דווקא דיין איש ועד איש אבל לא אישה ואפילו קורב יכול להעיד עלי ולדון אותו משום רבי שמואל לא אמרו אף הלו בורין גוי שקה אישה מעוברת ויצו ילדיה אז הוא נהרג על הריגת ובר בישראל דווקא להר עולם כמו שני מסכת נידו ת ב א ג חיב אם ידוע שכל ה חודו ש ו נפל אבל אם הוא הרג ובר הוא לא נהרג ממילה דברי אומר רב יהוד דקר הסכם לנפשכם אדרש אדר יוחד אפילו בדו לא צריך 23 דעו כמו בישראל מיד כל חי ו מיד כל דבר חי אפילו שלא י בשרים הקדוש ברוך הוא אומר שגם חיה שורג את אדם הוא ידרוש את דמו חיה אפשר להתרות בה אז גם גוי אפילו בלי ארוי אדרשנו מיד ודו אפילו בידוד המילה אדרשנו מיותרת כי נאמר כבר אד ראש אז נדרש על ההמשך ומיד ודום אדרשנו מיד ודום מספיק שעודם אחד יעיד עליו מידש לא דשו אישה לא יכולה להעיד ולא לדון כי כל הפוסט לאד פסול לדון אחיו אפילו קורף כשר להעידו וכמו כן לדון אותו אז זה המקור מה ראינו מש רבי שמואל אומרו אף בור רבי שמל ס שפ דודם בדום ד שפך אז פש כמו שאמרנו שפ דודם בודום על פי עדות של אדם אחד דו שופך יהרגו אותו רבי שמואל דורש שפ דם אודום בודום הוא שופך דם של הדם שבתוך הדם איזו אודם ש בודום אזה שמו ע זה נאמר גם דמ שופך קמ כ ממור איו חנק שוד בודום ב בדם ד שופך איך תהרוג אותו באדם איזה שיחוו שלדו ש בגוף שדום שאדם לא יוצא החוצה זה חנק מ אמרנו ישו בחל דינים היא לא צריכה לדון ס כדת למ שצ גוזב ז ינוש ולמדנו בדף הקודם שצו נמצ ן זה דינים ה מוסב נוקש ווא מפרק לו והוא טרץ בנוב לדין בצדוק הם אמורות רק לעשות פשרה הם לא יכולות לדון אמ רב אבי לרב פופ בח שגו לא ת הורג כי כתוב מיד איש ו מיד איש הסיב אומר ארב יוד שפ דם אודו מכל מקו אדם זה גם אישה אז הוא שאל אותו שוב אבח שזל זש ד בזה ד את כל הרס נראה לון אזמר יעזוב איש ולא ישו אומר לי א רב יהוד כתוב לוורוד ודר רב את האיש ואת האישה ששניהם מוזרים ביס מבי הגמר פרס בישראל מתחילה איש איש של כל שר בסור איש ה מספיק מה אתמר איש איש לרב אקוס כמובן זה צנזור לרגו שזור ל ישראל שואת הגמ הזכרנו בדף הקודם לימ זה גילו הריס אונ הגמור אוסם לימ ביס דדו באריס שלהם כ ביס דדן שאם גוי בול סיש ישראלית אז הוא נהרג הוא מוזר על זה ותו סיפ של הריסה בועל הרס ישראל ניד בדיני ישראל אז זה נלמד כפילות של איש אומרת הגמ למה שנידון בדיני ישראל אומר רב נחמ רבוא צרודים ודים וסר שאם הוא בואה לשיש ישראלית אז צריך בז של 23 וצריכים שני עדים וצריך לטרות בו שואל את הגמור מי גרגורה איך ייתכן אם גוי בועל איסורה עליס אז הוא נרג בד חוד בדיין אחד שלא ב אם הוא בוא שיש ישראלית אז דווקא 23 דיינים ושני עדים איך ייתכן שמי גרגור אישה ישראלית אלא אר רבי יחנון צרו מש דנים אותו בדין ישראל אלא לנר מורוסו אם הוא בעל נרו מור ישראלית דו בגוים אין מבן אז דנים אותו בדין שלנו מה הכוונה אומר רשי ודאי שלא צריך ידו ודי וסר כ גור הרז שלהם אלא דנים אותו במיסה של איש הסי שלנו שדנים אותו בסקילה ולא בסף שואלת הגמור אבוש אם הוא ב לשיש גמורה נשואה בדידו גםם ישראלית ואותן למ שב ישראלית י ישראלית כמ ישראל ו למה חלק סף הוא כת שחולק שחולקים עליו הם ים של מ בנו בסף אמ נחצ שנו שכ אצלם אין כזה איסור בחק רשי אומר י נאמר נרו בסולו מורוסו הגמור בסוב אומרת בסולו ולא יבולו מורוסו ולא ינסו שואל הגמ נסו א מנו נס נילו זה כ מנו מב וו אלא שנכנסה לחופ נילו אז אם אם היא מועטת מסכי והיא נשארת בפרשה הכללית שנוף נו יפס שזה בחנק אל זה הגוי גם נדום בחנ תונ רבי חנינה בולז בל יש לום המוזרים זה גויים נכנס לחו נילו אין לום רשי מביא כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר לאבימלך אתה נענש על זה שלקחת את צורו והיא בעו לא נאמר והיא אשיש זאת אומרת אם אברהם אבינו היה רק נושא אותה בקידוש וחופה לא הה נרג רק בל שבו לזבל אז באופן כזה אין ברירה אלא לדון את הגוי בדין ישראל בחנק מביאה הגמור תניה כבס דרבי חנון שמה שראינו לאל שאם בעל הרס ישראל ד בדין ישראל הכוונה רק בכנס לחופה או בנסו שאצלם אין כזה דבר אז נים אותו במיסה שנמר בישראל כנו בברי כל אר שבז של ישראל ממיס או לא שישראל מוזר וחי מיס בזן על זה בנוח מוזר או לא אז גם בנוח מוזר אם בז של ישראלס ליו אבל אם זה אחותו אחות אביו אחות אמו איסוי חיובי חושו שבישראל ישרק חיו קורס לא חיו אין ב מזר דברי ר וכמו שראה בדף הבא ב רמר אומר זאת בשיט בקירבו שהוא לומד הרז מנוח מהפסוק הכן יזוב איש ושם נאמר רק חי ומיס בזן ים אומרים מה פתאום ארבע רסי שהם ב של ישראל ממיס עלין ובנוח מוזר עליהן הם סוברים גם על חי כריסס מוזרים בני נוח כי הם למדים מאיש איש שכל פר שרס נאמרה גם לבן נוח המר לא דורש איש איש ממשיכה הברס בעל הרס ישראל לבריות ניד בדיני ישראל בל הרס נוח נוכריות ניד בדי בן נוח מסיימת הבריה ועוד נוין לנו שיהיה הבדל בין בעל ישראלית או נוכרית אלנר המורס בלבד שכיוון שאצלם אין כזה חיוב אז הורגים אותו בדיני ישראל אז רואים כמו רבי יחנון שואלת הגמור הי סיכמנו שיש שני דברים שאין להם ונשב נכנס לחו ניבו שגם היא נהרגת במיס שלנו חנק ולא במיס שלהם סיף כצלם אין כזה דבר אונה הגמור שנו זכנו ף ממלה אין הבדל כי ניסני לא משנה לדון בדין דידן או בדין שלהם ד וד שניהם חנקו אבל לפי חומים שמ ב בסף יש עוד הבדל כס שכיון שהם ביניהם אז נמית אותו בדינו בחנק עד כאן דף נז ‏e
לצפיה בתכנים נוספים: